• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

לך אל הנמלה עצל: מבוא לכלכלה ולאוריינטליזים לגיל הרך

ניסים מזרחי

 

קלטת הווידאו הפופולארית לילדים בכיכובו של טוביה צפיר, "סבא טוביה", המבוססת על משלי איזופוס, לה פונטיין וקרילוב, מציעה גרסה עדכנית למשל הנמלה.

עבודתה הקדחתנית של הנמלה מופרעת על ידי צרצר בטלן העומד בדרכה. הצרצר המכונה צ`רלי הוא דמות נלעגת במיוחד. חיוך אווילי משוך על פניו, בידיו דרבוקה והוא מרקד, שר ומלהג במבטא מזרחי מובלט במכוון.  הנמלה מפצירה בצ`רלי, הצרצר, שיניח לה בעמלה. מבטאה "ישראלי" ("אשכנזי תקני"), היא רצינית, הגיונית ועמלנית. כתגובה להפצרותיה מזמר לה צ`רלי שורה של שירים ים- תיכוניים כמו "קשה לי את רחוקה ממני….," "יפה שלי," "יאללה  לך הביתה צ`רלי " (על משקל יאללה מוטי לך הביתה) ועוד. הנמלה, שאינה מגלה סבלנות או סובלנות כלפי הצרצר השקוע בהבלי העולם, מאיימת "אני אשבור לך את הברדוקה." "דרבוקה" מתקן אותה צ`רלי וממשיך בשלו. <StrippedTag/FONT>

החורף מגיע. צ`רלי מתדפק על דלתה של הנמלה. "אין לי בית, אין לי אוכל" הוא מתחנן ופוצח בזמר "איני יכול יותר לסבול."   "נפלא, ממש יוצא מן הכלל" עונה הנמלה. "מה עשית כל הקיץ?" "עשיתי כל ערב טברנה על הדשא" משיב צ`רלי, "איך יכולתי לעבוד"? "כל הקיץ שרת" משיבה לו הנמלה, "אז עכשיו חביבי לך לרקוד".    <StrippedTag/FONT>

ניסיתי לשוות לנגד עיניי את התגובה הציבורית בארה"ב לקטע הנ"ל, לו בתפקיד צ`רלי היה מופיע שחקן שחור (אפרו-אמריקאי) המזמר בקצב הראפ, או לחלופין את תגובת הקהילה היהודית באירופה לו את תפקיד הצרצר היה מגלם יהודי המזמר ביידיש.  בהקשר הישראלי, כפי שמסתבר, אין בקטע זה כדי לעורר שום דיסונאנס. הסטריאוטיפים האתניים והמעמדיים מתמזגים לתמונת מציאות קוהרנטית המזהה את האשכנזיות עם תכונות כגון תבונה, שיקול דעת, רצינות, תכנון, אחריות והצלחה, ואילו את המזרחיות עם  חיי הבל, נלעגות, העדר שיקול דעת, חוסר אחריות ונחשלות. תמונת עולם זו מונחלת באין מפריע לילדינו הרכים למען ייטיבו להבין את עקרונות "הקידמה," "הכלכלה הנכונה" ו"המוסר האוניברסאלי" המקופלים במשלי סבא טוביה. <StrippedTag/FONT>

ד"ר ניסים מזרחי מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב<StrippedTag/FONT>

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. איתי

    יש לי הערה שנוגעת גם לקטעים הקודמים – המציאות שאני חי אותה בארץ (כיהודי ממוצא אשכנזי) מלמדת אותי על תמונה מורכבת:
    מחד יש אשכנזים במאה שערים שחיים על בתי תמחוי, ומאידך, ישנם שרים מזרחיים בממשלה שמקצצת ומקצצת לחלשים. ומזרחים שאני מכיר, בחלקם הגדול, לא מדברים איתי על קיפוח או אפליה; הם מדברים בלשון של ביבי על החד-הוריות. ובכלל, בואו לא נעשה הכללות, אם הייתי מחלק את החברה סביבי לאשכנזים ומזרחיים, הייתי מקבל תמונה מאד לא ברורה של מעמדות חברתיים והשתייכות פוליטית, בניגוד לדו"חות מאירי העיניים של אדוה.
    אז אולי הגיע הזמן לשנות את הטרמינולוגיה? אולי נתחיל לדבר על מעמדות (וצריך לציין, כמובן, שישנו אחוז גבוה של מזרחיים במעמדות הנמוכים, שהם תוצרים של אפליה מזמן אחר). אשכנזים ומזרחיים אלו קטגוריות שהיו נכונות עד שנות השמונים. היום, לדעתי, הפערים נשמרים לא בגלל אפליה קיימת, אלה בגלל חוסר רצון להכיר באפליה שהיתה, כלומר, ממחדל, ולא מהעדפה. אבל האם יש אפליה, כמו שנוהגים אצל הערבים?

  2. דודי מחלב

    "מן העריסה ועד הקבר " , תמונת העולם המונחלת לעוללים הרכים מקבלת ביטוי גם בתוכניות הלימודים בבתי בספר וגם במבנה המעמדי -אתני של מערכת החינוך, על זה נוסיף את התקשורת הישראלית . מה שרואים העוללים בבקרים בקלטות הוידאו בבקרים , רואים הוריהם בערוצי השידור בערבים. למבקרים באתר כדאי לעיין בספרה של אלה שוחט הקולנוע הישראלי היסטוריה ואידיאולוגיה , שפורש ניתוח מקיף של הקשר בין הייצוג המזרחי להבנייה האתנית – מעמדית.

  3. שלי יחימוביץ'

    הטקסטים המפלצתיים ביותר הם אלה הנכתבים שלא מדעת. בכמעין תמימות שכזאת. דווקא בקלטת כזאת, הנכתבת לה בנונשלנטיות של חלטורה עליזה – צף ועולה כל מה שבשיח ה"רציני" ה"תיקני" הוא תחת שליטה.

  4. יובל אלעני

    לא יכול להיות נכון יותר. ראיתי את הקלטת עם ילדי (4+2) ולא האמנתי למראה עיני. בנוסף על הצרצר – השוטר (בולבול) המדבר כדוד לוי (איזה מטומטם מוצא לנכון לבצע חיקוי נלעג בקלטת ילדים??). ועוד – הינשוף החכם (השופט) מדבר במטא ייקי מוקפד ביותר. החסידה שהשועל הערים עליה (והערימה עליו בתגובה) מדברת במבטא פולני (?!). ואני מקווה ששמתם לב גם לפינאלה – הקוף, שבסוף הקלטת המכוערת והגזענית הזו, מזמין את הילדים לטיול בפארק קופים איפושהו, מדבר במבטא מזרחי.
    רשום לפניך שפניתי לקשת הדמוקרטית יום למחרת, ותגובתם היתה מעט נרפית ולא עשה רושם שזה ממש מעניין אותם.

  5. הגבול הדק

    אין ספק שהקטע נגוע בגזענות וטוב מאוד שהדבר הועלה והוצג על ידיכם. אבל, יש הרבה מאוד גזענות מזרחית שלא מטופלת, וחלקה – גזענות במסווה של "עשו לנו …ככה כי אנחנו מזרחיים, ואז, מותר לנו להחזיר בכפול" או בשיטות מתוחכמות עוד יותר. דוגמא טובה מאוד לכך ממקום אחר שאינו נוגע ליחסי מזרחים- אשכנזים היא הגזענות הנוראה שמופגנת מצד תנועת שינוי כלפי המגזר החרדי (יחסי חילונים- חרדים). זו אינה רק ביקורת מוצדקת על השתמטות משירות ובטלנות באוהלה של תורה ,אלא, עליהום על הדת היהודית שלא היה מבייש כל קבוצה ניאו נאצית.

  6. אלון

    מכיוון שאני צופה סביל, תרתי משמע, בקלטת הזאת ובעוד מספר קלטות אחרות אני חושב שהחמאתם לטוביה ולשאר יוצרי הקלטת. הצרצר מזמר את השירים האלה רק מכיוון שאלו שירים פופולריים שכל אחד, גם אם הוא לבן בן לבנים שר.
    החטא היחידי שניתן שלייך ליוצרים הוא הנטיה להתחנפות למכנה המשותף הנמוך. נסו בעצמכם ליצור גירסא עדכנית של משל הצרצר והנמלה ונסו לתת לו כינור.
    בנוסף לכל, ילדי וילדי אחרים, נוטים משום מה לחבב ולהזדהו עם הצרצר הפרזיט ולא עם הנמלה העמלנית והמעצבנת. אם כבר יש בעיה אז היא במוסר ההשכל.

  7. אבירם

    בס"ד

    אלו הם פני הדברים בעם היהודי של שנת תשס"ח.
    שמי אבירם ונולדתי בשיכון המזרח בראשל"צ שכונה ששמה הולך לפניה. (פעמים תהינו האם נקראת היא כך על שם מרבית יושביה – מזרחיים – או על היותה במזרח העיר). ככל יליד השכונה אני מכיר מקרוב את תופעת הסמים, גניבות וכו'. השגחה עליונה מנעה ממני לקחת חלק בתרבות זו. למותר לציין כי בה"ס היסודי בו למדתי היה רובו ככולו מורכב מציבור מזרחי.

    באותה התקופה עלתה קרנה של שיטת האינטגרציה ועלה בידי אחי, הגדול ממני בשלוש שנים, לעקור לחטיבה במרכז העיר הנחשבת לטובה באזור שהרי רוב יושביה היו ממוצא אשכנזי. כמובן שהראקציה לא אחרה לבוא, ולחצים פוליטיים הביאו להפסקת "מהילת דם בדם" ואילו לילדי השיכון הותר להרשם אך ורק לחטיבה הצמודה לשכונה. אלא שתושבי השכונה שכבר זכו לשלוח את ילדיהם למוסדות במרכז העיר, ולטעום את טעמו של חינוך איכותי, לא הסכימו כי שאר ילדיהם ילמדו בתיכון הקרוב לשכונה ולכן הומצאה הפיקציה שנקראה "איחוד אחים", על פיה אח קטן זכאי ללמוד במוסד בו למד אחיו הגדול. ברור לכל כי אין שום היגיון בדבר, בטח במקום בו האח הגדול עזב את המוסד בטרם אחיו הקטן הגיע.
    את בה"ס היסודי סיימתי בהצטיינות יתירה מה שהקל עליי להיכנס לתוכנית "איחוד האחים", כמובן שאחי כבר היה בתיכון ולא זכיתי לראות פניו בין כותלי החטיבה.
    הלם התרבות.
    הפערים הוטחו בפני. מממוצע 100 ירדתי ל-70. הכל היה שונה בבחינת עולם חדש. השפה, רמת הלימוד, איכות התלמידים, המורים ועושרו של המוסד. בניגוד לעבר נאלצתי להזיע בכדי לשקם את ציוני אך את בורותי הכללית, ואת תודעתי הרפויה נראה שעד היום איני מצליח לשקם.
    יחד איתי הצליחו עוד שניים מחברי לעבור לחטיבה איכותית יותר ולהלן העובדות באחרית הימים: שלושתנו היום אקדמאים במוסדות הכי יוקרתיים הארץ, למותר לציין כי אין לנו עבר פלילי או כל פגם אחר ברקורד האזרחי. מחברי שלא עלה בידם לעקור לחטיבה אחרת: שניים מכורים לסמים קשים, שלושה ללא שנים עשר שנות לימוד, ושלושה נוספים ללא בגרות. אלו שהתעוררו אחרי הצבא מכרו כליה בכדי לסבסד קורסי השלמת בגרות בבית מדרשו של יואל גבע.
    גם היום כבעבר, אחוז הנשירה במוסדות השכונה הוא מהגבוהים בעיר (אם לא בארץ). שלא לדבר על אחוז המשפחות בעלות בעיות סויציואקונומיות וכו'.

    את התיכון עברתי בהצלחה במגמה פיסיקלית, בה רוב התלמידים היו מין הסתם "אוכלי גפילטע". שם התוודעתי לבעייה שלשמה אנו פה.
    באחד הימים קרא לי חבר טוב בכינוי "שוורצע חיה" (ביידיש – חיה שחורה), ואני כחברמ'ן כמובן לא הבנתי כ"כ מאי נפקא מינה. במהלך שיחת חול עם אבי ספרתי לו על כך והוא הסביר במה עסקינן. כמובן שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שקרא לי כך חברי.
    באחד הימים הגעתי לביתה של חבר לספסל הלימודים בכדי לקחת חומר לימודי כלשהוא, את מבטיה של משפחתו לא אשכח לעולם, אף סבתו לא חסכה ממני את מורת רוחה מנוכחותי. ידידויות רבות נקטעו בתקופה זו בלחץ ההורים. חשוב לציין כי ההורים לא חסכו ממני את טעמיהם להפסקת הקשרים.
    אגב אורחה ובזהירות אציין כי אני "אשכנזי" באופיי, אופן דיבורי ואף כיום נשוי לפולנייה כשרה ולפיכך הפגם שנפל בי הוא לא תרבותי.

    השכלה,
    את לימודי המשפטים התחלתי באחת המכללות במרכז הארץ, כמובן שרוב יושביה היו יוצאי עדות המזרח. ואני, לא שקטה נפשי.
    בתום אחת ההרצאות בדבר זכויות אדם ושוויון ניגשתי אל חדר המרצה (שהיה ממוצא מזרחי) ושאלתי אותו מה דעתו על הפערים בין מזרחים לאשכנזים והוא, כרטוריקן מוכשר, הצליח לשכנע אותי שיש לפתור קודם את בעיית אפליית הערבים, כמובן שאין צידוק לדבריו שנאמר "עניי עמך קודמים".

    לאחר שנה עמוסה, אותה סיימתי בהצטיינות, עלה בידי לעבור לאונ' העברית בי –ם. ושם חשכו עיני.
    כשמונים אחוז מהסטודנטים הם ממוצא אשכנזי, רק עשרה אחוזים מהסגל האקדמי הם מזרחיים. נתונים דומים קיימים בשאר הפקולטות היוקרתיות באוניברסיטה.
    כמובן שאת תרעומתי, בלשון המעטה, שלחתי למרצה מהמכללה אך הוא כמובן לא הגיב. כיום אין באוניברסיטה העברית שום הקלה בתנאי הקבלה ליוצאי עדות המזרח בזמן שהציבור הערבי נהנה מהקלות משמעותיות, כמובן שאין לי שום טענה או חצי טענה כלפי ציבור זה.

    פוליטיקה ומשפט.
    כמותית, לכל הדעות, הציבור המזרחי גדול יותר מהציבור הספרדי. אף על פי כן, בכל שנותיה של מדינת ישראל לא היה ראש ממשלה מזרחי ולו אחד. רק בשנים האחרונות מונו מזרחיים לתפקידי מפתח בצבא (מופז, חלוץ).
    אף במלחמה האחרונה, שלושה הואשמו במחדל ואילו התוצאה: המזרחיים כבר אינם בתפקידם (פרץ וחלוץ) ואילו אולמרט עדיין עושה במדינה כבשלו.
    תופעה מעניינת נוספת היא הפערים בתוצאות פרשיות פוליטיות או פליליות של אנשי ציבור.
    פרשת דרעי: נראה כי אין אדם שלא ניתקל בסלוגן "לשחרר את דרעי". להלן סקירה עובדתית של נסיבות המקרה: בשנות השמונים דרעי, אדם מבריק לכל הדעות, נכנס לעולם הפוליטי ומהתל בכל הוגרמים בבחינת "כל אשר יעשה יצליח". תנועת ש"ס צוברת כוח אדיר ומצעה כובש אף את לבבות הציבור החילוני.
    התנועה שועטת קדימה ובכל בחירות האי מכפילה ומשלשת את כמות המנדטים שלה כאשר בשיאה היא נושקת ל – 20 מנדטים. מישהו היה חייב להפסיק זאת.
    ברצוני להבהיר, איני בא להכריע האם אריה דרעי אשם או זכאי אך אני כן יכול לומר בוודאות שלא נהגו בדרעי כבכל פוליטיקאי אחר:
    מבחינת היקף החקירה: הפרשה נחקרה לאורך לא פחות מעשר שנים (תקדים במשפט הישראלי). היקפה והמשאבים שהושקעו בה היה אף הם חסרי תקדים (המשטרה טרחה לבדוק צ'ק אחר צ'ק ממתנות בר המצווה של בנו של דרעי). אף הראיות נגדו היו קלושות מאין כמותן, וחדי עין שיקראו את פסה"ד יזהו לשון שונה בסגנונה, לשון שפלה ומשפילה של בית המשפט שאף טוען במרומז כי דרעי קשור ללא פחות מפרשת רצח.
    באותה התקופה התפוצצה פרשת הנשיא ויצמן שנמצאו בחשבונו כמה מאות אלפי דולרים לא מוסברים, כמובן שהלבנבן יצא ללא רבב "מחוסר ראיות". מפתיע יותר שבמהלך ההפגנות לשחרורו של דרעי צעקו המפגינים "דרעי שישים אלף ₪ ושלוש שנים בכלא, ויצמן שני מיליון ₪ מהלך חופשי". לראשונה בחיי עמדתי מול המרקע בכתבת סקירה באורך של 40 דקות בהם כל צילומי ההפגנה הוקרנו בדממה מוחלטת, ודי לחכימה ברמיזה.

    פרשת עוזי משולם ילדי תימן החטופים:
    היו בטוחים כי מבדיקה אישית שלי אין בית תימני בו לא נחטף ילד.
    לאחר שנים של טיוח הפרשה, כמיטב המסורת הישראלית, החליט הרב משולם לעשות מעשה שיביא להקמת וועדת חקירה בעניין כל כך מהותי ומשמעותי, דבר שהיה צריך להעשות לפני שנים רבות.
    כל משפטן מכיר את פסה"ד שמהווה, איך לא, תקדים בדבר אחריות פלילית. כמובן שהפרשה לוותה בהסטה מגמתית נגד הרב וחסידיו. משולם הורשע בעברה שנעשתה לא על ידו ולא לפי הוראותיו אך עדיין מצא בהמ"ש לנכון להרשיעו. משפחתו וחסידיו נרדפים עד עצם היום הזה ואף בנו נאלץ לעזוב את הארץ עקב התנכלות הרשויות.

    פרשת הנשיא קצב:
    גם כאן איני מבקש להכריע בדבר אשמתו אך עובדתית, בתחילת הפרשות היו ארבע עשר מתלוננות (א', ד', ר,'….) ואילו בעסקת הטיעון הוא הורשע במעשה מגונה בלבד. להיכן נעלמו עשר מתלוננות? היכן אישום האונס? אין יודע. יש שיתלו את הדבר בטיוח ממלכתי עקב בושת המדינה, זוהי טעות מרה, ראו לדוגמא את מקרה קלינטון שאיבד את הקריירה בגין מעשה שנעשה מרצון מלא. יש שיתלו את התוצאה המגוחכת בסוללת עורכי הדין המוכשרים של הנשיא, אף זו טעות מרה שכן כל סטודנט שנה א' במשפטים היה מוציא את הנשיא עם אותה עסקה שכן לא היו שום ראיות ממשיות בפרשה, ולא הקלו עם קצב לפי שום קנה מידה. צא ולמד.

    אחרית דבר,
    מצבנו אינו מעוד כלל, גזענות קיימת בכל פלחי החברה, מהליברלים יושבי הקיבוצים ועד הציבור החרדי והסגור.
    כל ישובי הספר מוכי האבטלה ופשע מיושבים ע"י ציבור מזרחי שאף אחד אינו לוקח ברצינות את האפשרות לשקם אותו. כך גם בתי הכלא המדינת ישראל מאוכלסים ברובם ע"י מיזרחיים.
    בבהמ"ש העליון מכהן שופט מזרחי אחד בלבד ואף הוא מונה מכוח כיסא השמור לציבור המזרחי.

    לטעמי אין בעיה אם אלו שדפוקים אלא אם אלו שאינם יודעים שהם דפוקים. אלו שלא יצאו מירוחם מעולם ואינם מודעים למצבם העגום. זהו רק עניין של זמן עד שהכול יתמוטט והציבור המזרחי ירצה את המגיע לו ולשם כך הוא לא יהסס להשתמש באלימות שהרי הוא כאמור חצי ברברי.
    יש שיאמרו כי הפערים מצטמצמים אך אני חולק עליהם. יש שיאמרו כי כל הדלתות פתוחות באופן שוויוני אך כשם שנאמר הבעיה היא אם אלו שלא יודעים שהם דפוקים.
    אני לדידי, מחכה ליום בו הציבור המזרחי יבין את רוע גורלו ויחליט לעשות מעשה.

    אשמח לקבל תגובות: aviramzelig@gmail.com

  8. אבירם

    בס"ד

    אלו הם פני הדברים בעם היהודי של שנת תשס"ח.
    שמי אבירם ונולדתי בשיכון המזרח בראשל"צ שכונה ששמה הולך לפניה. (פעמים תהינו האם נקראת היא כך על שם מרבית יושביה – מזרחיים – או על היותה במזרח העיר). ככל יליד השכונה אני מכיר מקרוב את תופעת הסמים, גניבות וכו'. השגחה עליונה מנעה ממני לקחת חלק בתרבות זו. למותר לציין כי בה"ס היסודי בו למדתי היה רובו ככולו מורכב מציבור מזרחי.

    באותה התקופה עלתה קרנה של שיטת האינטגרציה ועלה בידי אחי, הגדול ממני בשלוש שנים, לעקור לחטיבה במרכז העיר הנחשבת לטובה באזור שהרי רוב יושביה היו ממוצא אשכנזי. כמובן שהראקציה לא אחרה לבוא, ולחצים פוליטיים הביאו להפסקת "מהילת דם בדם" ואילו לילדי השיכון הותר להרשם אך ורק לחטיבה הצמודה לשכונה. אלא שתושבי השכונה שכבר זכו לשלוח את ילדיהם למוסדות במרכז העיר, ולטעום את טעמו של חינוך איכותי, לא הסכימו כי שאר ילדיהם ילמדו בתיכון הקרוב לשכונה ולכן הומצאה הפיקציה שנקראה "איחוד אחים", על פיה אח קטן זכאי ללמוד במוסד בו למד אחיו הגדול. ברור לכל כי אין שום היגיון בדבר, בטח במקום בו האח הגדול עזב את המוסד בטרם אחיו הקטן הגיע.
    את בה"ס היסודי סיימתי בהצטיינות יתירה מה שהקל עליי להיכנס לתוכנית "איחוד האחים", כמובן שאחי כבר היה בתיכון ולא זכיתי לראות פניו בין כותלי החטיבה.
    הלם התרבות.
    הפערים הוטחו בפני. מממוצע 100 ירדתי ל-70. הכל היה שונה בבחינת עולם חדש. השפה, רמת הלימוד, איכות התלמידים, המורים ועושרו של המוסד. בניגוד לעבר נאלצתי להזיע בכדי לשקם את ציוני אך את בורותי הכללית, ואת תודעתי הרפויה נראה שעד היום איני מצליח לשקם.
    יחד איתי הצליחו עוד שניים מחברי לעבור לחטיבה איכותית יותר ולהלן העובדות באחרית הימים: שלושתנו היום אקדמאים במוסדות הכי יוקרתיים הארץ, למותר לציין כי אין לנו עבר פלילי או כל פגם אחר ברקורד האזרחי. מחברי שלא עלה בידם לעקור לחטיבה אחרת: שניים מכורים לסמים קשים, שלושה ללא שנים עשר שנות לימוד, ושלושה נוספים ללא בגרות. אלו שהתעוררו אחרי הצבא מכרו כליה בכדי לסבסד קורסי השלמת בגרות בבית מדרשו של יואל גבע.
    גם היום כבעבר, אחוז הנשירה במוסדות השכונה הוא מהגבוהים בעיר (אם לא בארץ). שלא לדבר על אחוז המשפחות בעלות בעיות סויציואקונומיות וכו'.

    את התיכון עברתי בהצלחה במגמה פיסיקלית, בה רוב התלמידים היו מין הסתם "אוכלי גפילטע". שם התוודעתי לבעייה שלשמה אנו פה.
    באחד הימים קרא לי חבר טוב בכינוי "שוורצע חיה" (ביידיש – חיה שחורה), ואני כחברמ'ן כמובן לא הבנתי כ"כ מאי נפקא מינה. במהלך שיחת חול עם אבי ספרתי לו על כך והוא הסביר במה עסקינן. כמובן שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שקרא לי כך חברי.
    באחד הימים הגעתי לביתה של חבר לספסל הלימודים בכדי לקחת חומר לימודי כלשהוא, את מבטיה של משפחתו לא אשכח לעולם, אף סבתו לא חסכה ממני את מורת רוחה מנוכחותי. ידידויות רבות נקטעו בתקופה זו בלחץ ההורים. חשוב לציין כי ההורים לא חסכו ממני את טעמיהם להפסקת הקשרים.
    אגב אורחה ובזהירות אציין כי אני "אשכנזי" באופיי, אופן דיבורי ואף כיום נשוי לפולנייה כשרה ולפיכך הפגם שנפל בי הוא לא תרבותי.

    השכלה,
    את לימודי המשפטים התחלתי באחת המכללות במרכז הארץ, כמובן שרוב יושביה היו יוצאי עדות המזרח. ואני, לא שקטה נפשי.
    בתום אחת ההרצאות בדבר זכויות אדם ושוויון ניגשתי אל חדר המרצה (שהיה ממוצא מזרחי) ושאלתי אותו מה דעתו על הפערים בין מזרחים לאשכנזים והוא, כרטוריקן מוכשר, הצליח לשכנע אותי שיש לפתור קודם את בעיית אפליית הערבים, כמובן שאין צידוק לדבריו שנאמר "עניי עמך קודמים".

    לאחר שנה עמוסה, אותה סיימתי בהצטיינות, עלה בידי לעבור לאונ' העברית בי –ם. ושם חשכו עיני.
    כשמונים אחוז מהסטודנטים הם ממוצא אשכנזי, רק עשרה אחוזים מהסגל האקדמי הם מזרחיים. נתונים דומים קיימים בשאר הפקולטות היוקרתיות באוניברסיטה.
    כמובן שאת תרעומתי, בלשון המעטה, שלחתי למרצה מהמכללה אך הוא כמובן לא הגיב. כיום אין באוניברסיטה העברית שום הקלה בתנאי הקבלה ליוצאי עדות המזרח בזמן שהציבור הערבי נהנה מהקלות משמעותיות, כמובן שאין לי שום טענה או חצי טענה כלפי ציבור זה.

    פוליטיקה ומשפט.
    כמותית, לכל הדעות, הציבור המזרחי גדול יותר מהציבור הספרדי. אף על פי כן, בכל שנותיה של מדינת ישראל לא היה ראש ממשלה מזרחי ולו אחד. רק בשנים האחרונות מונו מזרחיים לתפקידי מפתח בצבא (מופז, חלוץ).
    אף במלחמה האחרונה, שלושה הואשמו במחדל ואילו התוצאה: המזרחיים כבר אינם בתפקידם (פרץ וחלוץ) ואילו אולמרט עדיין עושה במדינה כבשלו.
    תופעה מעניינת נוספת היא הפערים בתוצאות פרשיות פוליטיות או פליליות של אנשי ציבור.
    פרשת דרעי: נראה כי אין אדם שלא ניתקל בסלוגן "לשחרר את דרעי". להלן סקירה עובדתית של נסיבות המקרה: בשנות השמונים דרעי, אדם מבריק לכל הדעות, נכנס לעולם הפוליטי ומהתל בכל הוגרמים בבחינת "כל אשר יעשה יצליח". תנועת ש"ס צוברת כוח אדיר ומצעה כובש אף את לבבות הציבור החילוני.
    התנועה שועטת קדימה ובכל בחירות האי מכפילה ומשלשת את כמות המנדטים שלה כאשר בשיאה היא נושקת ל – 20 מנדטים. מישהו היה חייב להפסיק זאת.
    ברצוני להבהיר, איני בא להכריע האם אריה דרעי אשם או זכאי אך אני כן יכול לומר בוודאות שלא נהגו בדרעי כבכל פוליטיקאי אחר:
    מבחינת היקף החקירה: הפרשה נחקרה לאורך לא פחות מעשר שנים (תקדים במשפט הישראלי). היקפה והמשאבים שהושקעו בה היה אף הם חסרי תקדים (המשטרה טרחה לבדוק צ'ק אחר צ'ק ממתנות בר המצווה של בנו של דרעי). אף הראיות נגדו היו קלושות מאין כמותן, וחדי עין שיקראו את פסה"ד יזהו לשון שונה בסגנונה, לשון שפלה ומשפילה של בית המשפט שאף טוען במרומז כי דרעי קשור ללא פחות מפרשת רצח.
    באותה התקופה התפוצצה פרשת הנשיא ויצמן שנמצאו בחשבונו כמה מאות אלפי דולרים לא מוסברים, כמובן שהלבנבן יצא ללא רבב "מחוסר ראיות". מפתיע יותר שבמהלך ההפגנות לשחרורו של דרעי צעקו המפגינים "דרעי שישים אלף ₪ ושלוש שנים בכלא, ויצמן שני מיליון ₪ מהלך חופשי". לראשונה בחיי עמדתי מול המרקע בכתבת סקירה באורך של 40 דקות בהם כל צילומי ההפגנה הוקרנו בדממה מוחלטת, ודי לחכימה ברמיזה.

    פרשת עוזי משולם ילדי תימן החטופים:
    היו בטוחים כי מבדיקה אישית שלי אין בית תימני בו לא נחטף ילד.
    לאחר שנים של טיוח הפרשה, כמיטב המסורת הישראלית, החליט הרב משולם לעשות מעשה שיביא להקמת וועדת חקירה בעניין כל כך מהותי ומשמעותי, דבר שהיה צריך להעשות לפני שנים רבות.
    כל משפטן מכיר את פסה"ד שמהווה, איך לא, תקדים בדבר אחריות פלילית. כמובן שהפרשה לוותה בהסטה מגמתית נגד הרב וחסידיו. משולם הורשע בעברה שנעשתה לא על ידו ולא לפי הוראותיו אך עדיין מצא בהמ"ש לנכון להרשיעו. משפחתו וחסידיו נרדפים עד עצם היום הזה ואף בנו נאלץ לעזוב את הארץ עקב התנכלות הרשויות.

    פרשת הנשיא קצב:
    גם כאן איני מבקש להכריע בדבר אשמתו אך עובדתית, בתחילת הפרשות היו ארבע עשר מתלוננות (א', ד', ר,'….) ואילו בעסקת הטיעון הוא הורשע במעשה מגונה בלבד. להיכן נעלמו עשר מתלוננות? היכן אישום האונס? אין יודע. יש שיתלו את הדבר בטיוח ממלכתי עקב בושת המדינה, זוהי טעות מרה, ראו לדוגמא את מקרה קלינטון שאיבד את הקריירה בגין מעשה שנעשה מרצון מלא. יש שיתלו את התוצאה המגוחכת בסוללת עורכי הדין המוכשרים של הנשיא, אף זו טעות מרה שכן כל סטודנט שנה א' במשפטים היה מוציא את הנשיא עם אותה עסקה שכן לא היו שום ראיות ממשיות בפרשה, ולא הקלו עם קצב לפי שום קנה מידה. צא ולמד.

    אחרית דבר,
    מצבנו אינו מעוד כלל, גזענות קיימת בכל פלחי החברה, מהליברלים יושבי הקיבוצים ועד הציבור החרדי והסגור.
    כל ישובי הספר מוכי האבטלה ופשע מיושבים ע"י ציבור מזרחי שאף אחד אינו לוקח ברצינות את האפשרות לשקם אותו. כך גם בתי הכלא המדינת ישראל מאוכלסים ברובם ע"י מיזרחיים.
    בבהמ"ש העליון מכהן שופט מזרחי אחד בלבד ואף הוא מונה מכוח כיסא השמור לציבור המזרחי.

    לטעמי אין בעיה אם אלו שדפוקים אלא אם אלו שאינם יודעים שהם דפוקים. אלו שלא יצאו מירוחם מעולם ואינם מודעים למצבם העגום. זהו רק עניין של זמן עד שהכול יתמוטט והציבור המזרחי ירצה את המגיע לו ולשם כך הוא לא יהסס להשתמש באלימות שהרי הוא כאמור חצי ברברי.
    יש שיאמרו כי הפערים מצטמצמים אך אני חולק עליהם. יש שיאמרו כי כל הדלתות פתוחות באופן שוויוני אך כשם שנאמר הבעיה היא אם אלו שלא יודעים שהם דפוקים.
    אני לדידי, מחכה ליום בו הציבור המזרחי יבין את רוע גורלו ויחליט לעשות מעשה.

    אשמח לקבל תגובות: aviramzelig@gmail.com