string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

מטריקס בבילעין - הון, התנחלות והתנגדות אזרחית סביב גדרות ההפרדה, או סיפור על קפיטליזם קולוניאלי בישראל, 2005

גדי אלגזי
עוד בנושא

אחד אחד מגיעים הכתבים להתפעל מן הנס והעתונים מתמלאים בכתבות. הנה, סוף סוף – היי-טק לדתיים, מזור לאבטלה ועבודה מכובדת לנשים חרדיות. חברות תוכנה כ"אימג`סטור" ו"סיטי בוק" מגייסות נשים חרדיות לעבודה; את המגמה מובילה חברת שירותי התוכנה "מטריקס", מן הגדולות בישראל, שפתחה מרכז פיתוח הקרוי "תלפיות" – כנראה כרמז ליחידת העילית הצבאית – ומגייסת אליו נשים חרדיות; מספרן מגיע כבר ל-150 ואמור להגיע ל-500 בשנת 2006. "זהו מרכז פיתוח קרוב לבית, בסביבה הומוגנית ומתחשבת בצרכים הייחודיים להן." כותב מנכ"ל מטריקס באתר החברה (1) במקוום נשמרת הכשרות, ויש מטבחים נפרדים לנשים ולגברים. יש גם "חדר משאבות" מיוחד לנשים מיניקות, המעורר את סקרנותם של העתונאים ומבוכה בקרב "הבנות", כפי שהן מכונות במקום. משרד התמ"ת גם אישר קורס מקצועי עבור 35 מן הנשים. (2) ומשרד האוצר מסבסד את הפרויקט בסך 1,000 שקל לחודש לעובדת. "אם התרגלתם לחשוב על עובדי היי-טק כחילוניים יאפים שמרוויחים לפחות פי שניים משכר המינימום, כדאי שתכירו את פרוייקטי התעסוקה הטכנולוגיים בעיר החרדית מודיעין עלית (קריית ספר), המעסיקים נשים חרדיות במקצועות טכנולוגיות, חלקם `היי-טקים` ממש, כגון תכנות ופיתוח קוד," מתמוגג אחד הכתבים (3) – מתבשם מהילת התיכנות ושוכח להזכיר בשלב זה, כמה משתכרות הנשים החרדיות.

מודיעין עילית מול בילעין

היכן נמצא המקום המופלא הזה, שבו – אם כל זה לא מספיק – מבקשים גם שניים מן היזמים להקים גם גני-ילדים בצמוד למפעל, בסיוע ממשלתי מיוחד, כדי להקל על העובדות?(4) על גן ילדים צמוד למפעל יכולים עובדים רבים בישראל רק לחלום. במודיעין עילית הם יהיו למציאות.

כל זה מתרחש בשטחים הכבושים. כתבות ההלל לפרויקט "תלפיות" שאנשי יחסי הציבור של החברה מקדמים בחודשים האחרונים, מתעלמות רובן ככולן מעובדה פשוטה אחת: מודיעין עילית היא התנחלות הנמצאת מעבר לקו הירוק. (5) היא קמה על אדמותיהם של חמישה כפרים פלסטינים: ניעלין, חרבתא, ספא, בילעין ודיר קדיס.(6) מודיעין עילית היא התנחלות – שאמורה בקרוב, אם לא ייעשה משהו בעניין, לקבל מעמד של עיר.(7) כיום מתגוררים בה יותר מ-30,000 איש, ומשרד השיכון מייעד לה 150,00 תושבים עד שנת 2020. יותר מכך: התרחבותה של מודיעין עילית היא זו שמביאה חורבן על החקלאים הפלסטינים של הכפר בילעין. גדר ההפרדה שמוקמת בין מודיעין עילית לבילעין בולעת כמחצית מאדמות הכפר, כ-2,000 דונם – בנוסף לאלה שכבר נגזלו בעבר. מדובר באדמה הנגזלת מן החקלאים למען הרחבתה העתידית של ההתנחלות.(8)

תושבי בילעין נאבקים בעקשנות מאז פברואר 2005 מאבק עממי בלתי-אלים, נוכח הגדר הגוזלת את אדמותיהם. יותר ממאה וחמשים בני-אדם נפצעו בפיזור האלים של ההפגנות המשותפות הישראליות-פלסטיניות בבילעין ורבים נעצרו בתואנות שונות. כוחות צה"ל ומג"ב, משטרה וחברות שמירה פרטיות הופעלו נגד המפגינים; אלות וגז מדמיע, כדורי גומי וכדורים חיים גבו מן המשתתפות והמשתתפים מחיר כבד.(9) באמצעות סיורים ליליים ומעצרים ניסו להרתיע את אנשי הוועדה העממית של בילעין, שחרתו על דיגלם, גם בימים של שינאה ופחד, את ההתנגדות הבלתי-אלימה ואת שיתוף הפעולה הגלוי עם מתנגדי הכיבוש מישראל.(10) שירות בתי-הסוהר הפעיל אפילו נגד המפגינים את יחידת "מצדה" – מסתערבים שהצטרפו למפגינים וניסו לחמם את האוירה ולהסית את המפגינים להשתמש בכוח נגד החיילים.(11) רק נחישותם של אנשי הועדה העממית של בילעין מנעה מפרובוקציות כאלה לגרום להסלמה בלתי-מבוקרת, שהיתה יכולה להסתיים באבידות בנפש. כך מנסים להשתיק את המאבק האזרחי – כדי להגן על הגדר הנבנית; והגדר מגנה על פרויקט ההתפשטות וההתנחלות של מודיעין עילית.

הגדר מוקמת על אדמות בילעין כדי להבטיח את הרחבתה העתידית של ההתנחלות, לשם הקמת שכונות חדשות, שלחלקן אין עדיין תוכנית מיתאר מאושרת. כאן, בספר הפרוע, שבו צריך לקבוע עובדות בשטח, אפשר לבנות אלפי יחידות דיור ללא אישורי בנייה ותוכניות מיתאר מאושרות. אך חשוב לא פחות: ההתנחלות במודיעין עילית אינה פרוייקט של אנשי מועצת יש"ע ונוער הגבעות: הברית הפוליטית-חברתית העומדת מאחוריה מלכדת יזמי נדל"ן כבדים החושקים באדמות, בעלי הון, הששים להזדמנות להרוויח מגזל האדמות ומסובסידיות ממשלתיות, וכוח מפוליטיקאים המובילים קדימה (כלומר, מזרחה) את ההתנחלות בחסות ההתנתקות – ומכוח אדם שבוי.

התנחלות ונדל"ן

כדאי להכיר קצת יותר מקרוב את השותפים לבניית מודיעין עילית. היזמים העיקריים הם דניה סיבוס (שבשליטת חברת אפריקה-ישראל של איש העסקים לב לבייב, הבונה גם בהתנחלויות רבות אחרות); איש העסקים ויו"ר איחוד הקבלנים לשעבר מרדכי יונה, הבונה את "נחלת חפציבה";(12) וחברת ציפחה אינטרנשיונל, בונת השכונה החרדית "אחוזת ברכפלד", הנמצאת בבעלות יורשיו של המשקיע האמריקני מרסל ברכפלד ושותפו אלברט לוי.(13) אינטרסים כספיים רציניים עומדים מאחורי גזל האדמות של בילעין והרחבת מודיעין עילית: יש מה להרוויח מן הגדר, ויש סיבה להתעקש לבנות אותה כך שתגזול מחצית מאדמות הכפר. אנשי ציפחה אינטרנשיונל מבטיחים, ש"הדרך למודיעין עילית אינה עוברת ליד שום יישוב ערבי".(14)

מודיעין עילית הוקמה ב-1996 ביוזמת יזמים פרטיים, בתחילה כקריית ספר; לאחר מכן אוחדו השכונות השונות למודיעין עילית. מאחורי הקמתה עמדו יזמים פרטיים ותלמידי הרב שך, שביקשו למצוא בה דיור זול למשפחות חרדיות. שיתוף הפעולה ההדוק בין מועצת מודיעין עילית לבין היזמים הפרטיים רבי-העוצמה, להם העניקה הטבות מפליגות והקצתה פרויקטים ללא מיכרז, מתועד היטב בדו"ח מבקר המדינה: שוב ושוב נימקה זאת המועצה בכך, שהקבלן הפרטי "כבר בונה באיזור יחידות דיור ופרוייקטים נוספים", ולעתים בכך, שיש "צורך דחוף  לסיים את הפרוייקט": עיניכם הרואות: במזרח הפרוע קביעת עובדות בשטח מאפשרת יד חופשית ליזמים, והדחיפות המתמדת נובעת בדיוק מן הצורך לקדם מהר את תהליך הקולוניזציה.

מועצת מודיעין עילית, קבע מבקר המדינה, גבתה מן היזמים 10% מן הארנונה שבה היו חייבים מאדמות בניין ו"קיזזה חובות המגיעים לה" משני יזמי הבנייה העיקריים בהתנחלות "באמצעות התחשבנות עימם בנוגע לפרוייקטים עתידיים שייבנו, וזאת טרם שקיבלה את האישורים הדרושים לבנייתם." אלפי יחידות בנייה נבנו במודיעין עילית בניגוד לחוק – ובאישור המועצה המקומית; (15)בקריית ספר – אחת השכונות הגדולות של מודיעין עילית – הוקמו 1,100 דירות למרות שלא נכללו בתוכנית המיתאר – וקיבלו מן המועצה היתרי בנייה לא-חוקיים. באזור אחר הלבינה המועצה את הבנייה הלא-חוקית על-ידי תיקון בדיעבד של תוכנית המיתאר. שכונת אחוזת ברכפלד כולה נבנתה, לפי בדיקה שנערכה ב-1998, ללא היתרי בנייה. האם יש צורך לומר, כי אף לא אחד מן הבתים נהרס? אפשר גם לנחש, שלא הוצאו צווי הריסה ואיש לא נקנס. חלק ניכר מהשפכים של שכונות מודיעין הוזרם אל נחל מודיעין ומזהם את מקורות המים באיזור. לא מדובר כאן בשחיתות גרידא או במינהל לא תקין, אלא במאפיין מיבני של הספר הקולוניאלי: ההתנחלות הפרועה מזמנת אפשרויות נדל"ניות ורווחים מפליגים על חשבון הסביבה האנושית וסביבת הטבע של המקום.

בעיר עצמה שומרים על הנקיון. כעיר מטופחת, זכתה מודיעין עילית השנה בפרס "כוכב היופי" מטעם המועצה לארץ יפה.(16) ובקריית ספר, "מטעמי עיקרון ומטעמי ביטחון", לא מעסיקים ערבים.(17)

מאבקם של תושבי בילעין להגנת אדמותיהם מתנהל מול מערך אינטרסים שבו חברו אינטרסים פוליטיים וכלכליים, אדריכלי הסיפוח מקימי הגדר ויזמים פרטיים, הלוטשים עין לשארית האדמות שנותרו. שתי שכונות אמורות לקום על האדמות הנגזלות: כ-2,500 יחידות דיור ב"נאות הפיסגה" ו-3,000 יחידות דיור במתיתיהו מזרח. את מתיתיהו מזרח עצמה החלו לבנות בשנת 2004, כשנה וחצי לפני שתוכנית המיתאר שלה פורסמה וללא היתרי בנייה חוקיים.(18)

את פרויקט "גרין פארק" במתתיהו מזרח מקימה חברת דניה סיבוס שבשליטת לב לבייב יחד עם שותפו לעסקים, איש הנדל"ן החסידי מארה"ב, הנגיד החב"די ר` שייע בוימלגרין, שהוא בעל השליטה בפרויקט "גרין-פארק". זהו פרויקט עצום, שבו מתוכננות 5,800 דירות. המדובר במיזם בהיקף 230 מיליון דולר.(19) הכנסותיה של חברת אפריקה ישראל, חברת ההשקעות בנדל"ן בבעלותו של לב לבייב, רושמו גידלו חד בשנת 2005; הרווח התפעולי השוטף שלה גדל ב-129% והסתכם בכ-1.1 מיליארד שקל בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה.(20)

אך כדאי גם לשים לב לזהותם של היזמים המוזרים, המתיימרים עתה לבעלות על הקרקעות שעליהן קמה מתיתיהו מזרח: יוזם תוכניות הבנייה הם הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי ו"הקרן לגאולת הקרקע". "הקרן לגאולת הקרקע שליד מדרשת קדומים", שהוקמה לפני כעשרים שנה, מובילה את ההשתלטות על האדמה גם באזורים אחרים המיועדים להרחבת התנחלויות ולהקמת חדשות. את הקרן הקימו כמה מראשי המתנחלים האידיאולוגיים ו"גוש אמונים" – צבי סלונים, אברהם מינץ ועירא רפפורט, אחד ממייסדי רשת הטרור היהודית שפעלה בתחילת שנות השמונים בשטחים הכבושים ואחד המתנקשים בחייו של בסאם א-שכעה, ראש עיריית שכם, שאיבד בה את שתי רגליו.(21) שיטות הרכישה של הקרן תוארו בתחקיר מפורט שערכו עופר פטרסבורג ושוש מולא: "מערכת המודיעין של הקרן מורכבת ממשת"פים לשעבר שנשרפו וחזרו לכפריהם, מאנשי שב"כ בדימוס המשמשים קבלני מידע מודיעיני תמורת כסף (הם יכולים לדווח, למשל, מי בעל הקרקע בפועל ומי מעבד אותה), וממושלים צבאיים לשעבר, דוגמת יהושע בר תקווה ז"ל – שהיה המושל הצבאי של טול כרם – שלאחר פרישתו הקג"ק נעזרה בו ובקשריו בכפרים." "אנשי קשר ערבים מתווכים בעסקאות, ולרוב גם מתחזים לקונים", והאדמות נרכשות "מכספי מליונרים יהודים ימניים, כמו לב לבייב וניסן חקשורי".(22)

הפרויקט אם כן הוא כלכלי ופוליטי – קידום הסיפוח וההתנחלות מניבים רווחים שמנים; בקרב מממני הקרן ניתן למצוא אותם בעלי-הון, שגם מופיעים בהקשרים אחרים כבוני ההתנחלויות ויזמי נדל"ן. הם לא סתם תורמים אידיאולוגיים. בפעילותם בקרן הם גם עושים לביתם. "הקרן לגאולת הקרקע" היא גם היזם העומד מאחורי התרחבות ההתנחלות צופין והקמת "נופי צופין" על אדמותיו הגזולות של הכפר ג`איוס – גם כאן, ממש בצמוד לגדר ההפרדה. כאן מתכננים להגדיל את ההתנחלות פי 11;(23) היזם הבונה הוא לידר קומפני – חברה הנמצאת אף היא בשליטתו של לב לבייב.(24) גם האזורים בהם בחרה הקרן להתמקד – בנירית ובאלפי מנשה, בצופין ובמודיעין עילית – הם משמעותיים: היא פועלת "בעיקר באיזור הקו הירוק, בניסיון לחבר יישובים בתוך הקו הירוק להתנחלויות, וכך לקבוע עובדות בשטח".(25) להתנחלויות הגדר הקרובות לקו הירוק יש אם כן חשיבות אסטרטגית: הן משלימות את פרויקט הקמת מערכת הגדרות, בספחן בפועל חלקים מן הגדה המערבית לישראל; אך הן גם האתר האסטרטגי שבו נרקמת ברית פוליטית וכלכלית בין משקיעי נדל"ן לבין המתנחלים.

קואליציית הגדר נעה קדימה

 וכך, ממש בשעה שבמישור הפוליטי מתגבשת סביב שרון קואליציית הגדר – מרמון עד שרון, ברית פוליטית של חסידי הסיפוח ההדרגתי ("גושי התנחלות") וההתנחלות ה"סבירה" (שיכולים להיראות סבירים ונחמדים רק משום שמשווים אותם לחבריהם-יריביהם, המתנחלים האידאולוגיים ה"רעים") – המבטיחים לנו שלום ומתכוונים בעצם להשלמה של הפלסטינים עם ביתור הגדה ופיצולה למובלעות מגודרות – אפשר לראות במודיעין עילית את הברית הבלתי-קדושה בין רשויות המדינה המסבסדות ומקדמות את הגדרות, לבין חברות הנדל"ן ויזמי ההיי-טק, הכלכלה הישנה והכלכלה החדשה. ההתנחלויות הנבנות ומורחבות בחסות גדרות ההפרדה הן בדיוק המקום, שבו מתעצבות בריתות כלכליות ופוליטיות חשובות. דווקא מכיון שאינן מתבססות רק על הלהט המשיחי של חוד החנית של תנועת ההתנחלות אלא מציעות פתרונות לצרכים חברתיים – איכות חיים למעמד הבינוני העליון(26) או פתרון למצוקות דיור ופרנסה לעניים ולמי שכיסם ותנאי המשכנתאות לא מאפשרים להם לרכוש דירה מרווחת בתוך הקו הירוק – הן מרחיבות את בסיס הכוח של תנועת ההתנחלות וקושרות אליה שכבות חברתיות נוספות: את מורווחי הגדר האמיתיים, הקבלנים ובעלי ההון ואת שוחרי איכות החיים המופרטת והמופרדת, אבל גם את אלה שנקשרים לפרויקט ההתנחלות כמוצא ממצוקה – אלה שישלמו גם את מחירה, את מחיר האיבה והשינאה שהיא יוצרת ואת מחיר התלות המוחלטת בבעלי ההון שמנצלים ובעסקנים שמיישבים אותם.

במודיעין עילית נפגשת הכלכלה הישנה של הקבלנים והיזמים (שהמדינה מעמידה לרשותם נכסים בזול ומבטיחה להם הקלות ותמיכה) עם הכלכלה החדשה של חברות ההיי טק. שתיהן קשורות בטבורן למדינה: מרדכי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, ביקש כבר ביוני בשנה שעברה, בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת עם שר האוצר בנימין נתניהו סיוע מן המדינה כדי להיאבק נגד התחרות של מתכנתים הודים זולים,(27) וסובסידיה ממשלתית אכן מרפדת את פרויקט "תלפיות" במודיעין עילית. "כמו שר האוצר," אמרה יו"ר וועדת הכנסת, ח"כ מלי פולישוק-בלוך, לנציגי חברות ההיי-טק, גם אני חושבת "שאוסף האינטרסים שלכם פה, סביב השולחן, זה האינטרס גם של המדינה." גם הקבלנים וגם חברות ההיי-טק נבנים מהתהליך הקולוניאלי, המעמיד לרשותן אדמה זולה – אדמת גזל, משאבים ממלכתיים, את שוטרי וחיילי מג"ב, וכוח-אדם שבוי וממושמע. אנשי מטריקס מצאו במושבות הקרובות, 25 דקות מתל-אביב, תחליף לכוח האדם ההודי הזול. מה שהם מכנים off-shoring בבית מתרחש אמנם קרוב – אבל בחצר האחורית של מדינת ישראל, בספר הקולוניאלי שלה. הקפיטליזם הישראלי אינו מרחף בעולם דיגיטלי. ככל שהוא משתלב יותר בשוק הגלובלי, הוא מחדש את פניו כקפיטליזם קולוניאלי.

כוח עבודה זול

כמה משלמים לנשים העובדות במטריקס תמורת עבודתן? הן מתוארות ככוח עבודה חרוץ ויעיל, ופריונן יוצא-דופן: "מה שמתכנת בחוץ יספיק בשבוע מטורף של לחץ ושינה בעבודה, הבנות כאן יעשו בנחת בשלושה ימים", אומר ראש צוות ב"תלפיות" לכתב מעריב; אך שכרן הוא פחות ממחצית שכרו של מתכנת מקביל באזור המרכז. מטריקס מציעה ללקוחות שעת עבודה של עובדותיה במחיר של 18-20 דולר לשעה; עובדת מתחילה מקבלת שכר מינימום – כארבעה דולרים – תמורת שעת עבודה. יוני שדמי, כתב מעריב עשה את החשבון:

"בנות תלפיות מתמחות בעיקר בשפות התכנות ג`אווה ודוט-נט. כדי לסבר את האוזן והכיס, מתכנת מתחיל עם אותן התמחויות יכול לקבל בישראל בערך 10,000 שקל לחודש. מתכנת מנוסה מעט יותר, שלא מתבייש לנהל משא ומתן על שכרו, יקבל 15 אלף שקל. ומתכנת מעולה ומנוסה, ויש ודאי יותר מאחת כזו במשרדים הצנועים במודיעין עילית, יקבל, בלי מאמץ רב, יותר מ-20 אלף שקל בחודש. עובד הייטק אמריקני מרוויח בממוצע 26 אלף שקל בחודש. תלפיות, לעומת זאת, שנהנית מעובדות שמצייתות לקודים יפניים כמעט של אדיקות, חריצות והשקעה, משלמת לנשותיה פחות מ-5,000 שקל.

במהלך חצי השנה הראשונה לעבודתן, שכוללת קורס מקיף שמכשיר אותן לתפקיד מתכנתות, מרוויחות הבנות 2,000 שקל. לאחר מכן הן משתכרות שכר מינימום, שעומד נכון לאוקטובר על 3,335 שקל ועל החזר הוצאות. החל מהשנה השנייה יקבלו הבנות 4,800 שקל לחודש. המדינה משלמת לתלפיות אלף שקל לחודש על כל עובדת (המנכ"ל מנדל טוען שהתמיכה הובטחה על ידי משרד התמ"ת, אבל עדיין לא הגיעה), וכך מממנת חלק משכרן של הבנות. נוסף על כך, הן כבולות למינימום של שנתיים עבודה בחברה. רוצה להשתחרר? שלמי קנס בגובה שתי משכורות. בונוסים אין."(28)

אחד מראשי המגזר החרדי העוסק ב"הסבת חרדים לעבודה", הסביר לכתבת גלית ימיני: "הציבור החרדי רגיל לחיות על אפס, כך שמעט זה הרבה עבורו".(29)

דוברי החברה מקפידים להסביר לכתבים, כי אין מדובר בניצול כוח-אדם זול.(30) מחירו של כוח העבודה של נשי מודיעין עילית, הם טוענים, אינו משקף את הפריון היחסי שלהן או את מחיר המוצר שהן מפיקות – אלא את "עלות המחיה הנמוכה" שלהן (תיאוריה מעניינת של ערך כוח העבודה!).(31) החיים זולים בקולוניות – זו התשובה הישראלית לגלובליזציה.

אך כאשר הם פונים ללקוחותיהם או מתפארים בהישגיהם בפני אנשי עסקים זרים, אומרים אנשי מטריקס דברים ברורים ומתארים את הנשים החרדיות כ"כוח אדם מקומי זול".(32) הם מציגים את הפרויקט כולו כמענה שלהם לגלובליזציה המהירה של תעשיות ההיי-טק – מענה לתחרות מצד כוח-אדם זול בהודו, למשל, בעזרת העסקת כוח-אדם מקומי: מיקור-חוץ מעבר לים (off-shore outsourcing) – בבית. העסקת מתכנתים רחוקים לביצוע משימות מטעם לקוחות שמעבר לים לשם הוזלת ההוצאות היא פתרון חשוב בכלכלה הגלובלית החדשה; אך היא כרוכה גם בקשיים מיוחדים – "הן בשל הריחוק הגיאוגרפי והן בשל הריחוק התרבותי" שבין המזמינים, המעסיקים והמועסקים: ימי עבודה שונים, שפה שונה, "תרבות עבודה" שונה… כאן, הם אומרים, לא רק נחסכות הוצאות הנסיעה: החברה מציעה שירותים ב"עלויות דומות לאלו אותם משיגים במדינות המזרח, אך עם היתרונות הגלומים בעבודה עם מרכז פיתוח מקומי: קירבה גיאוגרפית, קירבה תרבותית". זה לא לגמרי מדוייק: דווקא "ההבדלים התרבותיים" הם אלה שמנוצלים כאן להפקת המירב מכוח העבודה.

גזל ומשמעת

איש ההיי טק החרדי רפאל דוידוביץ` יזם את הקמת מרכז הפיתוח עבור מטריקס; הרב מאיר קסלר מקפיד על כשרות המקום. ההכשר הרבני חשוב: "אנו מקפידים על כל פסיק", טוענים אנשי החברה, "כדי לא לאבד את ההכשר הרבני."(33) בצד ההתחשבות נחוצה ולגיטימית באורח-חייהן ובתרבותן של העובדות, יש חשיבות אסטרטגית להכשר הרבני ולתמיכתם של רבנים מטעם בעסק הקפיטליסטי: הנשים העובדות "מתנהלות לפי חוק דתי ומקצועי מורכב, שרובו נוקשה אך `נמצא באוויר`, כהגדרתן," מדווח כתב מעריב יוני שדמי.

הכתבים מקפידים לציין את משמעת העבודה יוצאת הדופן של "הבנות". שקט שורר במקום. "למרות שהן אמהות לשישה ילדים, הן מפסידות פחות ימי עבודה מאשר אמהות לשניים בתל-אביב", אומרת מנהלת פרויקט באימג`סטור במודיעין עילית לכתבת הארץ: "לנשים אלה אין ג`וקים בראש. הן עובדות נטו. אין הפסקות עישון, הפסקות קפה, פטפוטים בטלפון לחפש דילים לטורקיה. ההפסקות הן רק לאכול או לשאוב חלב בחדר שמיועד לכך. ישנן אמהות שאף מספיקות לקפוץ הביתה, להיניק ולחזור."(34)

זהו קוד העבודה השליט:

"שיחות אישיות בחלל העבודה של תלפיות אסורות, לא רק בין הגברים לנשים אלא בינן לבין עצמן. "משלמים לך על שמונה שעות עבודה", אומרת אסתי, "אז מצפים שתעבדי. אם מישהי מפטפטת יותר מדי או גולשת, מישהי אחרת תגיד לה `וואי, זה גזל`. כאילו אנחנו לוקחות מתלפיות. פעם שאלנו אם אפשר לקחת הפסקה של חמש דקות ולהתפלל מנחה, אז הרב אמר שהתנאים לא היו לוקחים הפסקה אלא קוראים קריאת שמע תוך כדי עבודה ולכן אפשר לדחות את התפילה עד אחרי יום העבודה".

בכלל, הבנות הן חלומו של כל איש משאבי אנוש. "הן באו אלי ושאלו `מותר לנו לדבר בינינו לבין עצמנו?`, `מותר לנו לדבר בטלפון?`", מספרת הילה טל. תשובת ההנהלה היתה שמותר, אבל במידה. ההקפדה על הכללים קיימת גם כשהבוסים לא נוכחים. ראש הצוות של אסתי נמצא בכלל בפתח תקווה, אבל גם כך, באקולוגיה של לחץ הדדי בין הבנות, הכללים נשמרים. "אנחנו רגילות לנוקשות וציות", היא טוענת בחצי חיוך, "התרגלנו לא לעשות דברים אסורים גם כשאף אחד לא רואה, כי יש מישהו למעלה שמסתכל".

תמורת ההכשר הרבני, מקבלים בעלי ההון בנות כשרות וממושמעות; הרב דואג להחדיר בבנות משמעת, להטעין את הציות לצווי הרציונליזציה הקפיטליסטית של הזמן (או, אם תרצו לדבר במינוח מוסרי, לתנאי העסקה פוגעניים בעליל) במטען אמוני. ממש כשם שההשתלטות על האדמות הפלסטיניות לצורך הקמת מודיעין קמו על בסיס שותפות של הון פרטי ויזמים חסידיים גואלי אדמות – כך אנו נתקלים כאן בברית מרתקת לא פחות בין הכלכלה החדשה לסמכות המסורתית. כמו אותם רבנים המכשירים גזל אדמות, אין ספק שגם רבני מטריקס קובעים הלכות חשובות: לשוחח זו עם זו בשעת העבודה הוא גזל, משום שזמן הוא כסף, והזמן שייך למפעל. במטריקס מנסים שילובים חדשים – תערובת של פיקוח חברתי הדדי בין העובדים, חלומם הרטוב של מייעלים להנהיג צנזורה הדדית, הלשנה ופיקוח – עם סמכות רבנית לניצול.

למקרא דברי הכתבים המשוטטים בפרויקט "תלפיות" ומדווחים עליו מקבלים את הרושם, כי נתקלו בשבט נידח ואקזוטי: נשות השבט הן צעירות ונאות, אך מנהגיהן מוזרים; הן שומרות כשרות ומרובות ילדים. למרות מוזרותן, כך מדגישים הכתבים, ניתן להכשיר אותן לעבודה יצרנית; הן מסתפקות במועט, ממושמעות וצייתניות – בין היתר הודות לכוהני השבט, שצירפו את סמכותם הפסקנית למרותם של בעלי-העסק. אין ספק: נתמזל מזלם של בעלי ההון בישראל, שנוכח אתגרי הגלובליזציה, אין הם צריכים לחפש שבטים כאלה בקולוניות רחוקות: חלוציהם גילו אותם בקולוניות הקרובות.

אבל אסור לשכוח, שיש גם סיבות מטריאליות פשוטות למוטיבציה הגבוהה של העובדות ולמשמעת העבודה שנראה ששוררת במקום. היכן יעבדו? אחת ממנהלות הפרויקטים אומרת בגלוי: "אין עבודה במודיעין עילית, לאנשים אין כל רכב לנסוע למקומות אחרים, ולרוב הנשים אין רשיון נהיגה, ולכן יש חשיבות למרכזי תעסוקה קרובים לבית".(35) שיעור כלי הרכב במודיעין עילית הוא אכן מן הנמוכים בארץ – 60 כלי רכב לאלף איש ואזורי תעשיה אין. אם רק נתעלם מהילת ההיי-טק שעבר זמנה עם התמורות שחלו בתעשייה – האם תנאי ההעסקה הכובלים, הכפיפות לברית הדוקה בין הקבלנים למעסיקים (אחת החברות הקבלניות מתפארת שהיא עצמה יזמה את הקישור בין הנדל"ניסטים לבין חברות ההיי טק), (36)העדר מקורות תעסוקה חלופיים ושימוש בפיקוח חברתי "מסורתי" – האם כל אלה אינם מזכירים את תנאי העבודה בעיירות הפיתוח של שנות החמשים, את המפעלים ש"הביאו ישועה" למהגרים החדשים? בישראל של 2005, נגבה ממתנחלי המצוקה מחיר גבוה: ההתנחלות בספר מחזקת את יחסי התלות והכפיפות בקבלנים, במדינה ובבעלי ההון.

בשר תותחים

רבים מתושבי מודיעין עילית הם חרדים ומשפחותיהם מרובות ילדים; בפני כתבת הארץ הדגישו לפני שנתיים, כי אינם מחשיבים עצמם מתנחלים. מצוקת הדיור היא שדוחפת משפחות חרדיות מרובות ילדים לפרויקט ההתנחלות – שם הם מוצאים את הסיוע הממשלתי והדיור הציבורי המוזל שאינו קיים במדינת ישראל. בהתנחלויות ביתר עילית (בה מסתמן המאבק הבא סביב הקמת גדר ההפרדה וגזל האדמות) ובמודיעין עילית עולה דירת 3 חדרים פחות מ-100,000$.(37) "ומה יעשו? יילכו לתל אביב, לגור באפקה?" אמר חוקר האוכלוסייה החרדית, פרופ` מנחם פרידמן, לכתבת הארץ: "מצבם היה כל כך מייאש, שהם היו מוכנים ללכת לכל מקום." על זה בדיוק סומכים ראשי המתנחלים. "גם אם הם מגיעים לכאן לא מסיבות אידיאולוגיות", אמר פנחס ולרשטיין, ראש מועצת יש"ע, "הם הרי לא יוותרו על בתיהם כל כך בקלות.(38) ראש עיריית ביתר עילית, יצחק פינדרוס, הספיק ב-2003 עוד לומר לה, שהחרדים נשלחו לשטחים בניגוד לרצונם ושימשו "בשר תותחים".

מטריקס במודיעין עילית

מטריקס היא אחת מחברות התוכנה הגדולות בישראל; היא נסחרת בבורסה בתל-אביב לפי שווי של חצי מיליארד שקל ומעסיקה כ-2,300 עובדים; על-פי דיווחיה, עלו רווחיה ברבעון השני של 2005 ב-61%,(39) וברבעון השלישי – ב-76% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה.(40) בין לקוחותיה בישראל נמצאים בנקים ומוסדות ציבור, מוסדות מערכת הבטחון ולקוחות פרטיים. מטריקס (Matrix IT) נמצאת בשליטת פורמולה סיסטמס (Formula Systems), מפורמולה גרופ, שכלל מכירותיה בעולם מגיעות ל-500 מיליון דולר.(41)

בתור שכזו, מטריקס פגיעה לביקורת ציבורית ולחרם צרכנים. יש ליזמים הגלובליים בטן רכה. מטריקס היא למשל המפיצה הראשית של אחת הגירסאות המסחריות הפופולריות של מערכת ההפעלה לינוקס – Red Hat. (42) מה תעשה אם משתמשי לינוקס יחרימו אותה בדרישה להוציא את השקעותיה מן השטחים הכבושים? אם הם יפעילו לחץ על המוסדות הציבוריים הנמנים עם לקוחותיה (את רשיונות Red Hat רכשו ממטריקס בין היתר האוניברסיטה העברית, מכון וייצמן, אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת תל-אביב, שבה אני מועסק). (43) אם יאיימו להחרים את החברות – כגון אורקל(44) – שמשתמשות בשירותי מרכז הפיתוח שבהתנחלות מודיעין עילית? מטריקס מייצגת בישראל כמה מן החברות החשובות בתחום:(45) כולן חשופות ללחץ ציבורי ופוליטי של מתנגדי ההתנחלויות. ומה בדבר לקוחות חברת Formula Systems, שבבעלותה נמצאת מטריקס? גם הם יוכלו לדרוש מפורמולה להפסיק לתמוך בפרויקט ההתנחלות בשטחים הכבושים. פורמולה סיסטמז רגישה מאוד לתדמיתה הציבורית. היא מקפידה להציג עצמה כחברה התורמת לחברה ולחינוך טכנולוגי ותומכת גם במרכז "מעלה" לקידום מחויבות חברתית וסביבתית של עסקים בישראל.

המקל והגזר

ומה בדבר נשות מודיעין עילית? אין ספק, שממש כמו החרדים בביתר עלית, שעוד לפני שנים ספורות ראו את עצמם "בשר תותחים", ועתה, עם התקרבות הגדר עלולים להזדהות עם פרויקט הנישול,(46) להיצמד לחומה – כך יכולות גם כמה מנשות מודיעין עילית לראות במטריקס מושיעה, המספקת להן פרנסה: זה חוק המקל והגזר (והמקל הוא, לפחות, הוא אותו מקל: שוט האבטלה והעוני, הדוחף גם פועלים ערבים, בישראל ובשטחים הכבושים, להשתתף כשכירי יום בבניית התנחלויות ובהקמת מערכת הגדרות). ובכל זאת: הן קורבנות הקפיטליזם הקולוניאלי, כמוהן כרבים מאלה שנגררים-נסחפים אל תוך הפרויקט הקולוניאלי תוך ניצול מצוקתם החברתית. אך איזה מין עתיד צפוי להן ולילדיהן – כל עוד קיומן מבוסס על גזל אדמות ומעמדן כחומת אדם, בשר תותחים, יעד לשנאת המנושלים והמגודרים? איזה מין כבוד טמון בהכפפתן לענקי התוכנה המנצלים את מצבן, אותם ענקים שלא יהססו לנטוש ברגע שימצאו הזדמנות אחרת, זולה עוד יותר – או, לאחר שיתווספו עוד כמה אלפי משפחות להתנחלות, יפטרו את המנוסות לטובת דור חדש של מתכנתות, שיסכימו לעבוד שנה או שנתיים בחצי מחיר במסגרת "הכשרתן"?

אז מה צריך לעשות? להיאבק על תנאי העבודה של נשות מודיעין עלית? הן הרי מתנחלות שמתגוררות על אדמות בילעין והכפרים הסמוכים. הן מנשלות – וגם קורבנות. לכאורה נדמה, שאין להתלבטות הזאת פתרונות פשוטים. אבל זהו אחד המקרים המובהקים, שבו מתברר הקשר לא רק בין ההון להתנחלות ובין שניהם לממסד הפוליטי אלא גם הקשר בין המאבק האנטי-קולוניאלי נגד נישול הפלסטינים והרחבת ההתנחלויות ולמען השלום לבין המאבק לצדק חברתי בתוך גבולות ישראל. חידוש הבנייה הציבורית המסובסדת למגורים עבור משפחות מעוטות הכנסה בתוך ישראל – חרדים וחילוניים, ללא הבחנה – יביא לירידה דרסטית בנכונות לעבור להתנחלויות דוגמת מודיעין עילית. יש גם תחליף לקורסים המקצועיים הכובלים שמציעה החברה – בהשכלה חופשית: אם תספק המדינה קורסים מקצועיים והשכלה רחבה לכל דורש, ללא תנאי – בלי להשתלב בפרויקט ההתנחלות, ובלי לעבור השפלות בנוסח תוכנית ויסקונסין, בלי להיות מהמוצא הנכון ומהמין הנכון ובן להורים הנכונים –יישמט הקרקע מתחת שיטת העושק, הכובלת עובדים למעסיקים ומכפיפה אותם לחסדי מנהלי החברה; אז יוכלו גם אלה שכבר הלכו לחפש פתרונות דיור בהתנחלויות לצאת לחפש עבודה בתוך הקו הירוק. העלאת שכר המינימום, הקפדה על חוקי עבודה, שיקום קצבאות הביטוח הלאומי, הפסקת הייבוא המאורגן של פועלים זולים מחו"ל הכבולים לחברות כוח-אדם, ביטול העסקת עובדים דרך חברות העושק האלה, כלומר כינון מדינת רווחה של ממש – כזו המעניקה זכויות בלתי-מותנות בהשתייכות אתנית ובהשתלבות בפרויקט ההתנחלות – ירוקן את מודיעין עילית וביתר עילית וכן חלקים ממעלה אדומים ומאריאל. איש אינו רוצה לבנות ביתו על גזל ולהפוך לחומת אדם חיה, הסופגת את זעם המנושלים. אז לא ייאלצו עוד גם לא מעט פלסטינים אזרחי ישראל לעבוד בדחפורי הגדר או לשמש קבלני משנה של הרחבת התנחלויות.

מוטב שלא נשלה את עצמנו: ברגע בו יתחילו העובדות החרדיות לדרוש ולו חלק ממה שמגיע להן ונגזל מהן היום על ידי מטריקס בשיתוף פעולה עם הרבנים העסקנים, תראו את אדוני מטריקס מחווירים, ומרוב דאגה חברתית ואחריות לאומית מעבירים את הפרויקטים בלי הינד עפעף להודו או לכל מקום בעולם שבו יימצא להם כוח אדם זול וצייתן. רק דרישה עקבית לצדק חברתי יכולה לפרק את הברית הפוליטית-חברתית בין ההון להתנחלות, בין האוליגרכים החדשים ללאומנים הישנים תאבי הטריטוריות ולפתוח את הדרך לכל מנושלי החברה הישראלית להיחלץ מזרועות מטריקס, אלי הנדל"ן ואבירי גאולת הקרקע.

תנועות המחאה החברתיות צריכות לסמן בבירור מי עומד מולנו: למשל, לב לבייב ודומיו, בעל הון, חסיד חב"ד, מי שבנה את הונו על ניצול אוצרות היהלומים של אפריקה ומצוקתם של יושביה(47) – חישבו על מיליון השחורים תושבי מחוז לונדס באנגולה, החופרים בידיהם יהלומים, באזורים הנשלטים על-ידי הצבאות הפרטיים של חברות היהלומים, כפי שתיאר אותם בדו"ח מפורט פעיל זכויות האדם רפאל מרקז.(48) לבייב מעורב במישרין בהקמת התנחלויות, מממן עמותות המשתלטות על אדמות בשטחים הכבושים, מפעיל קניונים וחלוץ הפרטת בתי הכלא בישראל.(49) זה העתיד שמכינים לנו לנו הפוליטיקאים המפרידים ומפריטים ובעלי בריתם השוכנים בכל המפלגות הממסדיות. כל זה חשוב דווקא עכשיו, כאשר קואליציית הגדר וקואליציית ההפרטה הולכות ומתקרבות זו לזו. זמן רב מדי התמקדו תנועות המחאה החברתיות בהצבעה על מצוקות ודרשו התחשבות ותיקצוב, דיברו על `בעיות` והציגו את `הבעיה החברתית` כנובעת מהקצאת משאבים ומדיניות כושלת, כל זמן שנתפסו כמי שעוסקות במצוקה שיש להתחשב בה ולא בתוצאות מבניות של מבנים ואינטרסים חברתיים, פרי חישוב כלכלי. בדיוק לכן חשוב עכשיו, כשכולם הופכים פתאום `חברתיים`, כשקואליציית הרחמנים ממופז ועד בן אליעזר, משרון ועד רמון, עומדת לעטוף את כולנו במבצעי סוף העונה לקראת הבחירות – להצביע בבירור על מי שבונה את הונו על המצוקה, לאתר את הברית בין מנהלי המדינה לבעלי ההון כדי לבצע דה-לגיטימציה חברתית לאדוני האבטלה וההפרטה.

גם מתנגדי הכיבוש ושוחרי השלום העקביים צריכים להסיק מסקנות. קל מדי לדמות כי מולם ניצבים רק מתנחלים קנאים, אנשי הסרטים הכתומים, והם עצמם – מופת של נאורות וקידמה. אך מולם קואליציה מורכבת, של קולוניאליסטים קשים ורכים, פרועים ומנומסים; היא משתרעת מן הימין המשיחי הלאומני ועד התעשיות הבטחוניות ובעלי-הון מסבירי פנים, מהכהניסטים של תפוח ועד מתיישבי איכות החיים המופרדת, הנקייה, משני צידי הקו הירוק. כאן המאבק קשה יותר בדיוק מכיוון שמוצאם ומיקומם החברתי של רבים מן העומדים משני צידי המיתרס אינה כה שונה. אך האתגר מורכב עוד יותר: התהליך הקולוניאלי נבנה גם ממצוקות, ממש כשם שהגדר נבנית על הפחדים – אמיתיים ומדומים, שהתעמולה היומיומית מטפחת ומנפחת. נגררים אליו בני שכונות בירושלים שמצאו מפלט בגילה. כך גם עולים חדשים מחבר העמים, שמצאו את עצמם בלב הגדה המערבית, באריאל למשל – המוקצים להתיישבות בספר בדומה לעולי שנות החמשים; וגם משפחות חרדיות מרובות ילדים, שאינן זוכות לדיור הולם ומסובסד – אלא אם כן ישתלבו בפרויקט ההתנחלות וההשתלטות על הגדה המערבית. כל אלה יכולים למצוא את עצמם מגנים על ההתנחלויות והכיבוש כדי להגן על עצמם, בטווח הקצר, על הקיום החברתי הרעוע שבנו לעצמם בסיועם ובהכוונתם של רשויות המדינה, תנועות ההתנחלות וההון הפרטי. אך עבור מתנגדי הכיבוש, הם אינם אויב: הם עצמם קורבנותיו של התהליך הקולוניאלי, מי שהוקצו ושולבו בו, נגררו ונסחפו אליו, מכשירים בידי הגזל המאורגן – ומסכנים את עתידם. זה האתגר הפוליטי האמיתי עבור מתנגדי הכיבוש: כיצד לבנות גשרים לכל קורבנותיו, פלסטינים וישראלים, יהודים וערבים, כדי לבלום את מכונת הקולוניזציה הדורסנית ולהתחיל לבנות לכולנו עתיד אחר, עתיד של שלום וצדק חברתי.


[1] מרדכי גוטמן, " Off Off Shoreבישראל – הכיוון החדש לפיתוח תוכנה לארגונים באיכות גבוהה ועלויות נמוכות", אתר מטריקס: http://www.matrix.co.il/Matrix/he-IL/Contents/Articles/OffShore.htm.

[2] גלית ימיני, "לא מפריע להן להיות ההודיות של ההיי-טק", הארץ, 16.1.2005: http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=527771

[3] אלי שמעוני, "אשת (Java) חרדית מי ימצא", YNET, 23.9.2005: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3143773,00.html.

[4] רותי סיני, "האם מעונות במקומות עבודה יפתרו את בעיית האמהות העובדות?", הארץ, 25.9.05

[5] המפה (קובץ 629KB).

[6] ניר שלו, "החומה בבילעין והתפשטות מודיעין עילית מזרחה", הגדה השמאלית/אינדימדיה, 11.9.2005: https://israel.indymedia.org/feature/display/3164/index.php.

[7] פניית "בצלם" לשר הפנים, אופיר פינס, 4.11.2005: http://www.btselem.org/Download/20051104_Modiin_Ilit_Letter_Heb.pdf.

[8] בג"ץ 8414/05, ראש המועצה הכפרית בילעין נגד ממשלת ישראל והמפקד הצבאי בגדה המערבית: http://www.hamoked.org.il/items/6542.pdf.

[9] מרון רפופורט, צה"ל חטף מכות רצח, הארץ, 9.9.2005: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=622968.

[10] המוקד להגנת הפרט, "בית המשפט הצבאי שיחרר ממעצר את עבדאללה אבו רחמה, תושב בילעין", 13.9.2005: http://www.hamoked.org.il/news_main_heb.asp?id=174.

[11] דוד רטנר, "נשק חדש נגד המפגינים בבילעין: כדורי שעועית," הארץ, 7.11.2005: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=637130&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0.

[12] http://www.heftsiba.com/sites/index.asp?id=23.

[13] http://www.globes.co.il/Serve/globes/DocView.asp?did=759407&fid=761.

[14] אתר החברה: http://www.ahuzatbrachfeld.com/he/modiin-elite.php.

[15] מבקר המדינה, דו"ח שנתי 51א לשנת 2000, עמק 201-218:

http://www.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=97&id=57&contentid=425&parentcid=423&frompage=201&direction=1&bctype=1&startpage=0&sw=1600&hw=1130.

 [16] http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3171219,00.html.

[17] תמר רותם, "אנחנו? מתנחלים? חס ושלום", הארץ, 23.9.2003:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=343376

[18] http://www.btselem.org/Download/20051104_Modiin_Ilit_Letter_Heb.pdf.

[19] http://www.danya-cebus.co.il/heb/Da_H.asp?newsID=1504

[20] http://maariv.bizportal.co.il/bizportalnew/bizcomparticle.shtml?c_id=611&mid=108302&IdDB=1&srvr=http:\\www.honline.co.il\

[21] שלום ירושלמי, "כל ראש ממשלה שוויתר על ארץ ישראל – נפגע", 5.4.2002:

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/271/840.html.

[22] עופר פטרסבורג ושוש מולא, "מתנחלים קונים קרקעות בעזה לסכל ההתנתקות", ,Y-NET 27.1.2005: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3038113,00.html.

[23] דו"ח "במקום": http://www.bimkom.org/dynContent/articles/CASE%20zufin%20heb.pdf.

[24]  עדה אושפיז, " מה בן אדם צריך לעבור כדי להגיע לזיתים שלו", הארץ, 16.9.2005: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=625587&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0.

[25] עופר פטרסבורג ושוש מולא, "מתנחלים קונים קרקעות בעזה לסכל ההתנתקות", ,Y-NET 27.1.2005: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3038113,00.html.

[26] גדי אלגזי, "הגדר של המעמד העליון", העוקץ, 15.6.2005:

http://www.haokets.org/archive.asp?PublisherID=106&ArticleSearch=%E4%E2%E3%F8&ArticleSearchType=3&ResponseSearchType=3&FindExactValue=on

[27] דיוני ועדת הכנסת: http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/mada/2004-06-29.html

[28] יוני שדמי, "הגלובליזציה הרג את כוכב ההייטק", מעריב סופשבוע, 11.11.2005: http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/005/524.html.

[29] גלית ימיני, "לא מפריע להן להיות ההודיות של ההיי-טק," הארץ, 16.1.2005;

http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=5277

[30] גלית ימיני, "לא מפריע להן להיות ההודיות של ההיי-טק," הארץ, 16.1.2005;

http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=5277

[31] מרדכי גוטמן, " Off Off Shoreבישראל – הכיוון החדש לפיתוח תוכנה לארגונים באיכות גבוהה ועלויות נמוכות", אתר מטריקס: http://www.matrix.co.il/Matrix/he-IL/Contents/Articles/OffShore.htm.

[32] כך מנכ"ל החברה, מרדכי גוטמן, בכנס חברות היי-טק בינלאומי: Efrat Neuman, "Begorra, it`s the Hora," Haaretz Online, 6/9/2005:  http://www.haaretzdaily.com/hasen/pages/ShArt.jhtml?itemNo=621393.

[33] יוני שדמי, "הגלובליזציה הרג את כוכב ההייטק", מעריב סופשבוע, 11.11.2005: http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/005/524.html.

[34]  רותי סיני, "החרדיות במודיעין עילית – המתחרות החדשות של מרכזי ההיי-טק בהודו", הארץ, 19.9.2005: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=626488&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0.

[35] אלי שמעוני, "אשת (Java) חרדית מי ימצא", YNET, 23.9.2005: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3143773,00.html.

[36] ראו: http://www.ahuzatbrachfeld.com/he/ahuzat-brachfeld.php.

[37] המקור: http://arnona.co.il/magazine/vol-15/batia.html.

[38]  תמר רותם, "אנחנו? מתנחלים? חס ושלום", הארץ, 23.9.2003: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=343376.

[41] http://www.formulasystems.com/.

[42] גלית ימיני, "מטריקס – המפיצה הראשית של Red Hat בישראל", הארץ, 3.2.2004: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=390171&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=11.

[43] http://www.johnbryce.co.il/newsletters/mabatJan05.htm.

[44] "אורקל משקיעה בהקמת מרכז הפיתוח בתלפיות": http://www.johnbryce.co.il/shuld_know.asp?query=press&id=196.

[45] http://www.matrix.co.il/Matrix/he-IL/CompanyProfile.htms.

[46] תמר אברהם ואפרת בן זאב, "­בתיר, חוסאן, ואדי פוכין ונחאלין: ארבעה כפרים פלסטינים ממערב לבית לחם שימצאו את עצמם בין שתי גדרות", אתר תעאיוש: http://taayush.tripod.com/new/batir-texts/duaj-batir.htm.

[47] ראו כתבתו המצוינת של בעז גאון, "היהלום השחור", מעריב, 24.10.2005: http://www.nrg.co.il/Scripts/artPrint/artPrint.php?channel=16&channelName=business_channel

[48] הדו"ח במלואו: http://www.db.idpproject.org/Sites/IdpProjectDb/idpSurvey.nsf/49D14C3FB9EC8CECC1256FCB0045EDD1/$file/Lundas+stones+of+death+March+05.pdf.

[49] אריה דיין, "הריבון לבייב מבטיח להתייחס יפה לאסיריו, הארץ, 28.11.2005: https://www.haaretz.com/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?http://www.formulasystems.com/

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות