string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

שיר לשבת מתוך "מעיין"

יוסי דהאן, איציק ספורטא
עוד בנושא

עזריאלי בסתיו \ נעמה גרשי

עזריאלי בסתיו, רוחות מפויחות חולפות על פני

ועל פני שאר עובדות הקניון, עייפות ורפויות,

מחכות לאוטובוס האחרון שמגיע לבת ים.

בדרך מהקניון נשמטים מעלי נצנוצי הניאון,

כפות הרגליים מתנפחות מול חשיפת השיניים של דוגמניות התחנה,

מאבק סמוי על הספסל מתנהל בין עובדות הסופר לעובדות הקבלן.

הזמן מתפרק לזמן אוטובוס, מהיר או נצחי

והשפה לאותיות קיריליות, לעיצורים מודגשים, ליהיה בסדר

היום הוא יגיע, לא כמו אתמול, ייפתח אלינו באורותיו,

ידידותי, מחויך,

ישמור לנו מקום מיוחד על הספסל האחורי,

בו נוכל סוף סוף לשלוף את הקלמנטינה שהמתינה בתחתית התיק יום שלם,

לכסות בכתום את האצבעות העייפות ולהתענג על ריחה.

השיר היפה הזה של נעמה גרשי הוא מתוך הגיליון השני של "מעיין" – כתב עת לשירה, ספרות, אמנות ורעיונות שמופץ יחד עם "מערבון מגזין חדש לקולנוע".

 מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, על "מעיין".

מעין הוא כתב עת לשירה, אמנות וספרות שיוצא על ידי "האקדמיה החופשית" החל משנת 2005. עורכיו הם רועי צ`יקי ארד והמשורר-קולנוען יהושע סימון. הכותבים רובם-ככולם ילידי שנות השבעים והשמונים וכתב העת מציג את עצמו כ"חלון ראווה לשירה חדשה", על כן רבים בו השמות החדשים והלא מוכרים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אלון מיזרחי

    יוסי ואציק שלום
    עיינתי בחוברת "מעין" מס' 2 ומצאתי לא מעט סטריאוטיפים אנטי מזרחיים. אני מקווה שתהיו מודעים לכך, כשאתם מפרסמים בפעם הבאה את כתב העת, שלא בודק בציציותיו ומפרסם דברי הבל שכאלו (בצד המון שירים חשובים כמו זה של נעמה גרשי, אמירי ברקה ועוד) :

    מתוך הסיפור "מיטה" של ארי ליבסקר,

    "פתאום חשתי כעס עצום כלפי החיל המניאר שוודאי סתם ניסה להתחיל איתה. ביקשתי ממנה שתתאר לי את החייל. מתיאורה הצטייר בדיוק הטיפוס שדימיינתי, ערס מזרחי שמן הסתם גדל ביישוב פריפריאלי מוזנח. הסברתי לה שאנשים עלובים אלה מגיעים מהשוליים של החברה הישראלית וכדי להתקבל לתוכה הם מתגייסים לצה"ל, שהוא למעשה ה"מלטינג פוט" של החברה פה. אנשים כאלה, הופכים להיות החיילים האכזרים ביותר, "עבד כי ימלוך", עכשיו הוא בטח מרגיש, שהוא משהו, גבר שקיבל רובה ליד."

    בברכה
    אלון מיזרחי

  2. טליה

    נהנתי מאוד לקרוא את מאמרייך וביקורותיך. המשיכי לכתוב ולפרסם גם משירייך,

  3. טליה

    נהנתי מאוד לקרוא את מאמרייך וביקורותיך. המשיכי לכתוב ולפרסם גם משירייך,

  4. רועי ארד בשם מערכת מעיין

    תודה על ההערה. אבל כנראה שלא הבנת את הסיפור, או שלא הגעת לסופו. זה כמובן לגיטימי, במיוחד אם הרגשת שהסיפור גזעני. אבל זה כמו שאצטט את מה שכתבת נגד הגזענים ואומר שאתה גזען.
    ראשית, זהו סיפור ולא טקסט של יומן, למשל, אף שהיא מדברת בגוף ראשון.
    הדמות בסיפור היא בהתחלה שונאת מזרחיים ומתנגדת לעיסוק בפוליטי, כשהיא מתהדרת באיזו אנגלופיליות שהיא באמת מסווה לגזענות עמוקה. אט אט בלונדון, הדמות מבינה שהיא עצמה ערבית ובסופו של דבר היא מתחברת דווקא עם הג'מיקאנים ועם בכר וכמעט פותחת חומוסיה.
    זה טקסט אנטי-גזעני, כמובן. והתייחסנו לכך גם במאמר המערכת. יש קו ישיר בין הסיפור הזה לסיפור של רועי סגיר על גרמניה.
    אבל, שוב, תודה על ההערה ועל הדיאלוג.

  5. רועי ארד בשם מערכת מעיין

    תודה על ההערה. אבל כנראה שלא הבנת את הסיפור, או שלא הגעת לסופו. זה כמובן לגיטימי, במיוחד אם הרגשת שהסיפור גזעני. אבל זה כמו שאצטט את מה שכתבת נגד הגזענים ואומר שאתה גזען.
    ראשית, זהו סיפור ולא טקסט של יומן, למשל, אף שהיא מדברת בגוף ראשון.
    הדמות בסיפור היא בהתחלה שונאת מזרחיים ומתנגדת לעיסוק בפוליטי, כשהיא מתהדרת באיזו אנגלופיליות שהיא באמת מסווה לגזענות עמוקה. אט אט בלונדון, הדמות מבינה שהיא עצמה ערבית ובסופו של דבר היא מתחברת דווקא עם הג'מיקאנים ועם בכר וכמעט פותחת חומוסיה.
    זה טקסט אנטי-גזעני, כמובן. והתייחסנו לכך גם במאמר המערכת. יש קו ישיר בין הסיפור הזה לסיפור של רועי סגיר על גרמניה.
    אבל, שוב, תודה על ההערה ועל הדיאלוג.