string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

חבורה של בהמות. זה מה שהיינו

רועי לבנה
עוד בנושא

לפני כשנתיים, בעוד תקופה של אבטלה שבה חיפשתי עבודה בקדחתנות, הזדמנתי לראיון במשרדו של הקב"ט באחת מחברות ההי-טק המצוחצחות של הרצליה פיתוח. הוא היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו ולבש חולצת לבנה מכופתרת, מקטורן אבטחה קל ותג מזהה שנתלה על הכיס הימני שלו. כשהגעתי הוא לחץ את ידי לחיצה חזקה, חייך חיוך שקט ובוטח וביקש ממני להמתין במשרדו עד הראיון. נשארתי שם לבד, סוקר את החדר במבט משועמם. מצאתי את זה על שולחן העבודה שלו. ניצבו שם שלוש תמונות: אישתו, הילד וצילום של מקלע על רקע מבצר הבופור. כשחזר לא התאפקתי ושאלתי אותו אם הוא מתגעגע ללבנון עד כדי שמצא לנכון להניח את הצילום ליד התמונות המשפחתיות. הוא חייך שוב, ואמר בנימה נוסטלגית שהוא מתגעגע רק לנוף.

רב מכר חדש נולד לביצת הספרות הישראלית – "אם יש גן עדן". הוא מספר על חיילים ישראליים בבופור בשנתיים האחרונות לכיבוש בדרום-לבנון. על כריכתו החיצונית מתנוסס צמד המילים "רומן מאלף" שהדביקה לו חיה הופמן, ואמנון דנקנר הוסיף מאחור בסגנון יאיר-לפידי אופייני – "זה בעיקר ספר עלינו והחיים שלנו בארץ הזאת על היפה והנורא שבהם". הקלות הבלתי נסבלת שבה מוכתר ספר מכעיס כל כך, מתסכל ומקומם כל כך, כקול אותנטי האמור לייצג את קולו של "דור שלם – שנלחם בשם `הרעות`" (כך על הכריכה האחורית) מעידה במשהו על אותם דברים שדומה שלעולם לא יישתנו במחוזות הישראליות, וחבל שכך.

אינני יודע מדוע קראתי את הספר; הוא נקלע לידי בדרך מקרה, שבע שנים לאחר שיצאתי משם בפעם האחרונה, בשלב שבו כבר הצלחתי לארוז את רוב הזכרונות בקופסאות שחורות, חתומות בקלישאות של "יהיה בסדר", שאולי היה טוב אם לא היו נפתחות. אבל הן נפתחו. ייתכן ואפשר היה לזקוף זאת לזכות הספר אם לא היה ברור שהוא נכתב בכדי להיות מונח על מדף בין כל כתבי רם אורן לאלבומי ניצחון ממלחמת ששת הימים, גם הם חותמות של "יהיה בסדר" רק ברמה הלאומית. האפקט העיקרי של הספר הוא יצירת חיבור בין עולמם הפוליטי הנבוב של לוחמי החי"ר שכילו את זמנם ולעיתים את חייהם בשורה של מבצרי בטון בדרום-לבנון, לטעמו של הקורא הישראלי-הפטריוטי הממוצא, ששש אלי סיפורי גבורה והקרבה בכל עת שאלה מזדמנים בפניו. למעשה, מטרתו היא לטהר את העבר המטונף שרבים מידי חוו, באמצעות מסגור שלו לצד סיפורי גבעת התחמושת, המיתלה, כ"ג יורדי הסירה, חסמב"ה-חסמב"ה-חסמב"ה ועזית הכלבה הצנחנית.

על פי רוב דמויותיו של לשם אינן מהוות יותר מקריקטורות סטריאוטיפיות. קרוב לוודאי שהן צוירו בהשתתפותם הפעילה של חיילי `גבעתי` ששיחות עימם היוו את הבסיס התחקירי לכתיבת הספר וייתכן מאוד שכך אותם חיילים רואים את עצמם ואת חבריהם. בעיני הדבר רק מטריד יותר. רוב הנפשות הפועלות מצויירות לאורכם של שלושה קווים עיקריים: גזענות, שמבחינה בין המזרחים-הערסים-הדפ"רים לאשכנזים-הצהובים-ההומואים; שוביניזם, שמבחין בין אלה ש`פותחים` בחורות ומתנהגים אליהן כאל חפצים, כמתחייב מצו הטסטוסטרון, לבין המהוססים יותר, ה`לא מבינים עניין`, שהם, ניחשתם נכון, אשכנזים בדרך-כלל; וה`רעות` – מושג שממשיך מסורת ציונית זקופה וגאה המקדשת את האחווה הגברית ומנפה מתוכה את כל מי ששונה – המתבודדים, המפונקים והבתולים, לא עלינו.

מכאן נע הספר בין שני קצוות. מחד, הוא לא בוחל במילים ושוזר כל משפט שיוצא מפי הנפשות הפועלות בשלל קללות וגידופים אותנטיים, שניכר כי נאספו בעמל רב. בשלבים מסויימים דומה כי לשם משתעשע בכתיבת ספר על האנטי-גיבור הישראלי החדש: לחיילי גבעתי שהוא מתאר אין בלורית, הם אינם משכילים וכל חלומותיהם מסתכמים בהריגת מחבלים, אוננות וטיולים בדרום אמריקה. אולם מאידך, משלב כלשהו מתחוור כי לא כותב הספר ולא קוראיו רואים בנפשות הפועלות בו אנשים ששטחיות ורדידות תפיסת עולמם ראויות לביקורת כלשהי. במקומות רבים, רבים מידי, דומה כי האסקפיזם הפוליטי שמפגין גיבור הספר, "ארז", ראוי בעיניהם להערכה, ולראייה – הוא אינו זוכה ולו לנימה ביקורתית אחת ממי מדמויותיו האחרות, פרט לכאלה שמוגדרות מייד כפחדנות תבוסתנית. להזכירכם: מדובר באסקפיזם שבו החזיק אדם שהשכים מידי בוקר במטרה אחת – "להוריד" כמה שיותר מחבלים ולאחר מכן להצטלם עם גופותיהם למזכרת, באופן שמתואר, דרך אגב, בספר בפירוט. טקסים כאלה, כידוע, היו נוהל שגרתי בקרב לא מעט יחידות ששירתו בדרום-לבנון.

מתוך האסקפיזם הזה, שדוגל בהרג מקצועי ולא-פוליטי של "האוייב", נובעת גם השנאה הקשה והעיוורת לכל השמאלנים, ארבע האמהות האלה שלא מבינות בצבא, התקשורת והג`ובניקים. החייל-הקרבי-הלוחם בצבא ההגנה מצוייר כאן כיצור נטול-מוחין, שחי ברדיפה מתמדת אחרי אתגרים ושאיפות חסרי משמעות. החתירה להגשמת האתגר הנוכחי, `הורדת` מחבלים, אינה דורשת משמעות או הצדקה; לדמויות בספרו של לשם די בתחושת ה"סיפוק" לשם קיומה. השהייה בדרום-לבנון מצדיקה את עצמה מכיוון שהיא מספקת, וכמוה ככל הנראה גם השהייה ברצועת עזה, שעימה הספר מסתיים, וההחזקה בשאר השטחים הכבושים, שנראה כי עוד ייכתבו ספרי גבורה רבים בטרם תסתיים בעצמה.

וגרוע מזאת: גיבור הספר, שבקולו בחר לשם להעביר את סיפור המעשה, מדבר ופועל כמי שהתמכר למלחמה. הוא חווה חוויה של זרות, שלתחושתו אנשים שלא עברו את שעבר אינם יכולים להבין. אלא שלהבדיל מחוויות זרות נוסח "במערב אין כל חדש", חוויית הזרות של גיבורו של לשם היא חוויית שמקדשת את המלחמה כערך. כך, במילים האלה, למשל, הוא מסכם את שירותו בלבנון: "אם לא ישרור שלום בינתיים, אני ארצה שגם הילד שלי יעבור את מה שעברתי שם אני, את האתגרים, את הכאבים והפחדים […]. ככה זה אצלי. התבגרתי שם, לטובה ולרעה, ואפילו היה לי שם טוב לפעמים". נבואת הזעם הזאת, שבה גבר מוריש לבנו את המלחמות שהוא לחם אמורה לדעתי לזעזע ולקומם. בישראל של שנות האלפיים, שבה דבריו של כל חייל קרבי זוכים להערצה ללא קשר לתוכנם וסופרים שלא היו חיילים קרביים חשים מחוייבים להתנצל בפרק המסיים את ספרם, היא הופכת ל"קול של דור שלם".

את הפרדוקס הגדול של הספר, ואולי לא רק שלו, ניתן למצוא באחד מעמודיו האחרונים. לשם כותב שם כי "תחושת הסתמיות שחקוקה על כל אחד מהקורבנות, ועל הצלקות, וחוסר האונים שבידיעה שלא ידעתי, ותחושת ההחמצה העמוקה האישית על שלא הייתי ולא חוויתי, והרצון, באמצעות הדמויות, לצרוב בי את עוצמת החוויה ולהבין – כל אלה יחד הביאו אותי לכתוב את הדברים". כך, במשפט אחד, הוא מצליח להצביע גם על חוסר התוחלת של השהייה בלבנון ושל ההרוגים, שמי יודע אם נתבגר יום אחד בכדי להכיר בסתמיות של מותם, וגם על החמצה אישית, לא פחות, שהוא חש מכיוון שלא היה שם. את תחושת ההחמצה של המוות הסתמי הספר מבקש, ככל הנראה, לקדש ולהוריש לדורות הבאים של המתגייסים לצבא, בתקווה שגם הם יבקשו למות כך סתם ללא מטרה. מעשי אבות יהיו כנראה לעולם סימן לבנים.

החברה הציונית בישראל זקוקה לסיפורי גבורה בסופה כל מלחמה מיותרת שאליה היא יוצאת, וספרו של לשם מספק לה אחד מצויין. הוא זיכה את קהל הקוראים הישראלי בעוד דור של גיבורים ראויים להערצה, והפעם כאלה שמקללים, יורקים, מזיינים ונשב"זים. הם לא קוראים את טולסטוי, אבל כן שומעים את שלמה ארצי, ואחד מהם אפילו מנסה לדקלם את שייקספיר וברנרד-שאו בעמדת השמירה. בגלל שהם לא יודעים לכתוב ברמה סבירה, בא איזה עיתונאי מידיעות אחרונות וכתב בשבילם את הספר, ועכשיו כל עמישראל יכול לשבת ולקרוא ולחוש זיקפה-לאומית-גאה מהי.

את הספר שלי זמורה-ביתן לא יפרסמו, בעיקר מפני שאין לי כוח נפשי לכתוב אותו. אבל טור קצר כן, ואני הרי חייל לשעבר אז צריך לפרסם כל שטות שיוצאת לי מהפה. תקשיבו.

חבורה של בהמות. זה מה שהיינו. היינו אכזריים ורעים בצורה יוצאת דופן, אחד כלפי השני וגם כלפי חוץ. התעללנו ופסלנו כל מי שהיה שונה, חדש או אחר. לא היינו יפים, לא היינו חכמים, לא היינו חברים. בניגוד לכל ההבטחות של המפקדים בטירונות והדודים עם הצ`פחות בבר-מיצוה, לא נשאר לי אף חבר מימי הצבא. הפעם שבה הייתי הכי קרוב למות בלבנון הייתה כשניסיתי להתאבד בשירותים, אחרי חמישה ימים רצופים של תורנות מטבח. חשבתי שאם אני מקרצף עוד סיר אחד אני אתפוצץ. כן, היו גם כמה מארבים שיצאתי אליהם ולא ידעתי איך קוראים לחלק מהאנשים שיושבים לידי בתוך השיח כי הם לא דיברו איתי בגלל שהייתי הכי `צעיר` בפלוגה. כשנהייתי מפקד והוצאתי בעצמי חיילים לבית המטבחיים שבחוץ, לא האמנתי באף אחד מהצעדים שצעדתי. אני מאוכזב מכך שאינני עומד בסטנדרטים של אמנון דנקנר, אבל הסיבה היחידה שבגללה המשכתי לשרת לא הייתה `רעות`. למען האמת, היחס ביני לבין חלק גדול האנשים בפלוגה גבל בשנאה הדדית, ובכל מקרה – גילוי אמיתי של רעות היה צריך להתבטא דווקא בארגון של סירוב פקודה קולקטיבי. במקרה כזה היו מפרקים אותנו וכולנו היינו משתבצים בתפקידים בעורף. נשארתי בשל הנטייה המולדת שלי לציית למערכות: פחדתי מאוד להיכנס לכלא, וכן, הייתי ילד טיפש בן 20, על זה הרי הצבא בדיוק בונה. כמו לשם, גם אני ייפיתי את המתים שלי, הפכתי את עצמי לחבר הכי טוב שלהם אחרי שהם התנדפו, שכנעתי את עצמי שאני סוחב מהקרבות ההירואיים שלא השתתפתי בהם צלקות שלא יימחו. אלא שלהבדיל ממנו, אין לי בעיה לוותר על כתרים שאיש אינו ראוי להם: השנים האחרונות בלבנון לא היו מלחמה ולא הייתה בהן גבורה. הם היו יומיום סתמי, ריק וחסר משמעות, שבתוכו הסתובבו חופשיים ילדים צעירים וטיפשים מידי, שצבעו את עצמם בצבעי `רמבו` והצטלמו עם הנשק וכל הציוד שמשלמי המיסים קנו להם, ילדים שהאופי המחורבן שלהם משך אותם לחפש אקשן וריגושים והמדינה נצלה אותו עד תום.

הקורבנות האמיתיים של המלחמה הם בעיני תושבי דרום-לבנון. אף אחד לא דיבר עליהם, לא בשמאל, לא בימין ולא בדרגים הצבאיים. אף אחד לא חשב שהעוצר שהוטל על רצועת הביטחון בכל לילה משפיע עליהם בכל צורה שהיא, אף אחד לא חשב על הילדים בני ה-12 שרעו כבשים ועיזים בין מטענים, פצצות מרגמה וקנים של מקלעים, אף אחד לא חשב על משפחות שנקרעו בין בני המשפחה שהתגייסו לחיזבאללה לאלה שבחרו דווקא בצד"ל.

לשם והמרואיינים שלו צודקים: אף פעם לא נהייה יפים יותר משהיינו שם. היום אנחנו קב"טים בחברות הי-טק, סמנכ"לים ב`קשת` ויועצי תקשורת של אולמרט ב`קדימה`. השיער של כולנו נסוג, לרובנו יש כרס וכמה מאיתנו כבר הספיקו להתחתן ולהביא, מדושני עונג וחסרי אחריות, גם ילד או שניים. הבעיה היא, שכבר אז היינו מכוערים עד אימה. הבעיה היא, שהנסיגה הצפויה-מראש בשיער התחילה כבר בלבנון.

ולכל שאר הוטרנים הגיבורים שמתכננים קריירה סיפרותית כדאי לומר שבשביל לכתוב ספר אמיתי על לבנון אין מנוס מלומר אמירה פוליטית כלשהי. מי שלא אומר אותה כותב דברים חסרי-משמעות בדיוק כמו המלחמה, כוס-אם-אמק.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שמעון עשור

    יותר מכל מכעיסים אנשים של סימני קריאה מימין ומשמאל. לא אתווכח על כל הפוסט אף על פי שיש לי מה להגיד בנושא. התייחסותי היא לפיסקה שאתה מביע כאב על תושבי דרום לבנון ולא שליבי גס בהם הם בהחלט קורבן. אולם, היכולת שלך להזדהות עם כאבם של הלבנונים לא באה לידי ביטוי כאשר מדובר בכאבים של תושבי שדרות וקרית שמונה. בטח תאשים את ממשלתנו וחיילנו הקלגסים ובכל זאת לא הם הפכו את ילדותי וילדותם של חברי לשדה קרב שבו כיכבה עירי קרית שמונה כעיר המופגזת ביותר בעולם (לא מכיר עיר ש-40 שנה עמדה בחזית של הפגזות) כשחברי נהרגים בכניסת המחבלים לבית ספר ובניין מגורים בחופשת פסח. בגיל 8.5 איבדתי את אחי הבכור (המאומץ), בגיל 9, ראיתי את המת הראשון שנפגע בקטיושה- קראו לו קדוש, בגיל 10 קטיושה שפגעה בכיתתי הרגה גם שרת ביה"ס בנג'ו ובתו, כל חיי וחיי חברי רצופים בשכנים שנהרגו, בחרדות ההורים בעצבנותם, בלימודים לא רציפים ומי כמוני מבין את מה שעוברים תושבי שדרות (אגב, כילדים היו שולחים אותנו לדודי בשדרות כדי להרגע מהקטיושות). אבל ליבך אינו חש חמלה כלפי אלה, נכון תושבי דרום לבנון או לפחות חלקם הם קורבן, אבל העיוורון שבו השמאל האשכנזי שרוי, מונע בעדם מלחוש את הכאב של אלה שהם סגרו "במחנות" הצבאיים כבשר לתותחים וככוח עבודה זול למי? לקיבוצים, בהמשך ליומני הקריאה שניפקת כאן, אני מפנה אותך לספר "על עיוורון" של סארמנגו שם תתוודע – לעיוורון הלבן.

    המציאות מורכבת – סימני קריאה הם מתכון לעיוורון וגם על זה אני שם סימן שאלה, משום שהקורבנות שלנו וכנראה גם של הדרום לבנונים חישלה אותנו להתמודד עם העליות וירידות של החיים. 27 שנים אני נושא כאבי פציעה בלבנון, אבל אני חי ויוצר, אני בוכה על נעורים שאבדו משני הצדדים ועל רוע וטימטום שמשום מה לא מצויים רק אצלנו.

  2. שמעון עשור

    יותר מכל מכעיסים אנשים של סימני קריאה מימין ומשמאל. לא אתווכח על כל הפוסט אף על פי שיש לי מה להגיד בנושא. התייחסותי היא לפיסקה שאתה מביע כאב על תושבי דרום לבנון ולא שליבי גס בהם הם בהחלט קורבן. אולם, היכולת שלך להזדהות עם כאבם של הלבנונים לא באה לידי ביטוי כאשר מדובר בכאבים של תושבי שדרות וקרית שמונה. בטח תאשים את ממשלתנו וחיילנו הקלגסים ובכל זאת לא הם הפכו את ילדותי וילדותם של חברי לשדה קרב שבו כיכבה עירי קרית שמונה כעיר המופגזת ביותר בעולם (לא מכיר עיר ש-40 שנה עמדה בחזית של הפגזות) כשחברי נהרגים בכניסת המחבלים לבית ספר ובניין מגורים בחופשת פסח. בגיל 8.5 איבדתי את אחי הבכור (המאומץ), בגיל 9, ראיתי את המת הראשון שנפגע בקטיושה- קראו לו קדוש, בגיל 10 קטיושה שפגעה בכיתתי הרגה גם שרת ביה"ס בנג'ו ובתו, כל חיי וחיי חברי רצופים בשכנים שנהרגו, בחרדות ההורים בעצבנותם, בלימודים לא רציפים ומי כמוני מבין את מה שעוברים תושבי שדרות (אגב, כילדים היו שולחים אותנו לדודי בשדרות כדי להרגע מהקטיושות). אבל ליבך אינו חש חמלה כלפי אלה, נכון תושבי דרום לבנון או לפחות חלקם הם קורבן, אבל העיוורון שבו השמאל האשכנזי שרוי, מונע בעדם מלחוש את הכאב של אלה שהם סגרו "במחנות" הצבאיים כבשר לתותחים וככוח עבודה זול למי? לקיבוצים, בהמשך ליומני הקריאה שניפקת כאן, אני מפנה אותך לספר "על עיוורון" של סארמנגו שם תתוודע – לעיוורון הלבן.

    המציאות מורכבת – סימני קריאה הם מתכון לעיוורון וגם על זה אני שם סימן שאלה, משום שהקורבנות שלנו וכנראה גם של הדרום לבנונים חישלה אותנו להתמודד עם העליות וירידות של החיים. 27 שנים אני נושא כאבי פציעה בלבנון, אבל אני חי ויוצר, אני בוכה על נעורים שאבדו משני הצדדים ועל רוע וטימטום שמשום מה לא מצויים רק אצלנו.

  3. חזי מחלב

    א. קודם כל הרשימה נהדרת, אהבתי מאוד.

    אני קיבלתי החלטה לפני שנים רבות לא לקרוא לעולם את ספריהם של רם אורן, אמנון דנקנר, יהונתן גפן, יאיר לפיד, עירית לינור ודומיהם.לפני יותר מעשרים וחמש שנה נסיתי , ברוב טיפשותי,לקרוא את ספרו של הנודניק והצדקן גפן ("אני שונא את המדינה ואוהב את הפלוגה" אמירה שמביאה לי להקיא ממש) "שיני חלב". זה היה ה"רומן" הראשון שלו. קראתי רק משום שלמדתי 4 שנים בביה"ס החקלאי בנהלל, והכרתי כמובן את מרבית חברי המושב ,שם מתרחשת העלילה. אחרי בערך 20 או 30 עמודים, זרקתי מידיי את הספר ככלי אין חפץ בו. בלא להתהדר חלילה אני "טוחן" איזה ספר או שניים בשבוע, ואפילו מסיים לקרוא אותם!. מכאן תבין עד כמה הכתיבה שלו היתה מאוסה ומיותרת בעיני כבר אז.מאז, פיתחתי סלידה עמוקה , אינסטיקטיבית כמעט, מכל המתיימרים האלה המציגים את עצמם כנאורים וכ"שמאל" עאלק. החלטתי שלא להתקרב לכל הרשימה שמיניתי לעיל. לטעמי מדובר בדמויות מפלסטיק ולא יותר.אני מתכוון כמובן ל"סופרים" הנ"ל, מכאן תבין שגם הדמויות של גיבוריהם הם מפלסטיק.

    ג. בדיסקים שלי ברכב ובבית תוכל למצוא את כל סוגי המוסיקה, אבל איני שומע אף פעם את שלמה ארצי, גלי עטרי, רמי קליינשטיין וכד'. בזבוז זמן אמיתי.

    ד. ולעניין החשוב יותר, היינו שירות בצבא בשטח כבוש:
    בפעם הראשונה שהצבעתי לכנסת בשנת 69 ברמת הגולן (מתנצל על טווח השנים הבלתי נתפש, גם לדידי זה לא יאומן שעברו כ'כ הרבה שנים) זה היה לליכוד. במבט לאחור אני השמאלני פאר אקסלנס מפרש את ההצבעה הזאת שאני בוש בה עד היום, כהצבעת מחאה ובעיקר בשל גילי הצעיר אז. כמה חודשים לאחר הבחירות הללו (אגב המערך זכה אז להישג מרשים), נשלחתי כחייל רובאי בגדוד 13 בגולני לתעלה. הימים היו ימי מלחמת ההתשה (שנת 70), והשהייה במוצב בתעלה היתה לסיוט הגדול ביותר בחיי. סבלתי שם מכל רגע ורגע.

    לאיזור הגיע השליח למזה"ת יארינג, והיתה הצעה של שר החוץ של ארה"ב, רוג'רס, להפסקת אש. לתדהמתי הרבה ולאכזבתי הרבה עוד יותר, בגין ומפלגתו התנגדו להפסקת האש. דבר שייחלתי לו יומם ולילה.מאותו יום, אני מדבר בערך על הקיץ של שנת ,70 תיעבתי תיעוב מלא את הליכוד ואת המילטריזם האיום של המפלגה הזאת. לימים אפתח גם בוז קר וצונן למזרחים בליכוד, שבהם אני רואה סוג של עבדים ומשרתים של ההגמוניה האשכנזית.קצתם,אם נהיה נדיבים לרגע, אולי שלא מדעת.

    אני מצידי פירשתי את ההתנגדות הנלוזה של בגין להפסקת האש, בדיוק כמו יוסיריאן, גיבור ספרו הידוע להלל של גוזף הלר "מילכוד 22". כשהגרמנים יורים עליו, הוא אומר את המשפט האלמותי: "המשוגעים האלה רוצים להרוג אותי, אותי!". אם טעיתי קצת בציטוט, לא נורא אני מצטט מהזכרון.כלומר, גח"ל אז קראו כך לשמוקים האלה, רוצים שאני אמשיך להיות בשר תותחים ומטרה להפגזות הבלתי פוסקות ולצלפים מהצד המצרי.

    רוצה לומר, כי מאותו יום הלכה והתפתחה בי תודעה פוליטית של שאילת שאלות על כל עניין ועניין, ובייחוד בכל מה שנוגע לשירות הצבאי, וקל וחומר ובן בנו של קל וחומר שירות בשטחים הכבושים. החלטתי שאני עושה הכל כדי לא להקלע למוצבים ולכל מיני מארבים מטופשים, שאין בהם תועלת, ולאחר מכן באמת הייתי לחייל במרפאה, בפלוגת המפקדה של הגדוד.במלחמת ההתשה המיותרת לחלוטין היו כאלף הרוגים, ומי בכלל זוכר היום את המלחמה המיותרת והארורה הזאת, מלבד המשפחות השכולות המסכנות.מאז, ספרתי כל יום ויום רק כדי להשתחרר מהסיוט הזה של השרות הצבאי, שעדיין הוא בגדר הכרח לא יגונה (ואין הכוונה לשטחים הכבושים).

    רשימתך המרגשת רועי, הזכירה לי נשכחות והעלתה בי זכרונות, ואם הארכתי, אני מקווה שיסולח לי.

  4. חזי מחלב

    א. קודם כל הרשימה נהדרת, אהבתי מאוד.

    אני קיבלתי החלטה לפני שנים רבות לא לקרוא לעולם את ספריהם של רם אורן, אמנון דנקנר, יהונתן גפן, יאיר לפיד, עירית לינור ודומיהם.לפני יותר מעשרים וחמש שנה נסיתי , ברוב טיפשותי,לקרוא את ספרו של הנודניק והצדקן גפן ("אני שונא את המדינה ואוהב את הפלוגה" אמירה שמביאה לי להקיא ממש) "שיני חלב". זה היה ה"רומן" הראשון שלו. קראתי רק משום שלמדתי 4 שנים בביה"ס החקלאי בנהלל, והכרתי כמובן את מרבית חברי המושב ,שם מתרחשת העלילה. אחרי בערך 20 או 30 עמודים, זרקתי מידיי את הספר ככלי אין חפץ בו. בלא להתהדר חלילה אני "טוחן" איזה ספר או שניים בשבוע, ואפילו מסיים לקרוא אותם!. מכאן תבין עד כמה הכתיבה שלו היתה מאוסה ומיותרת בעיני כבר אז.מאז, פיתחתי סלידה עמוקה , אינסטיקטיבית כמעט, מכל המתיימרים האלה המציגים את עצמם כנאורים וכ"שמאל" עאלק. החלטתי שלא להתקרב לכל הרשימה שמיניתי לעיל. לטעמי מדובר בדמויות מפלסטיק ולא יותר.אני מתכוון כמובן ל"סופרים" הנ"ל, מכאן תבין שגם הדמויות של גיבוריהם הם מפלסטיק.

    ג. בדיסקים שלי ברכב ובבית תוכל למצוא את כל סוגי המוסיקה, אבל איני שומע אף פעם את שלמה ארצי, גלי עטרי, רמי קליינשטיין וכד'. בזבוז זמן אמיתי.

    ד. ולעניין החשוב יותר, היינו שירות בצבא בשטח כבוש:
    בפעם הראשונה שהצבעתי לכנסת בשנת 69 ברמת הגולן (מתנצל על טווח השנים הבלתי נתפש, גם לדידי זה לא יאומן שעברו כ'כ הרבה שנים) זה היה לליכוד. במבט לאחור אני השמאלני פאר אקסלנס מפרש את ההצבעה הזאת שאני בוש בה עד היום, כהצבעת מחאה ובעיקר בשל גילי הצעיר אז. כמה חודשים לאחר הבחירות הללו (אגב המערך זכה אז להישג מרשים), נשלחתי כחייל רובאי בגדוד 13 בגולני לתעלה. הימים היו ימי מלחמת ההתשה (שנת 70), והשהייה במוצב בתעלה היתה לסיוט הגדול ביותר בחיי. סבלתי שם מכל רגע ורגע.

    לאיזור הגיע השליח למזה"ת יארינג, והיתה הצעה של שר החוץ של ארה"ב, רוג'רס, להפסקת אש. לתדהמתי הרבה ולאכזבתי הרבה עוד יותר, בגין ומפלגתו התנגדו להפסקת האש. דבר שייחלתי לו יומם ולילה.מאותו יום, אני מדבר בערך על הקיץ של שנת ,70 תיעבתי תיעוב מלא את הליכוד ואת המילטריזם האיום של המפלגה הזאת. לימים אפתח גם בוז קר וצונן למזרחים בליכוד, שבהם אני רואה סוג של עבדים ומשרתים של ההגמוניה האשכנזית.קצתם,אם נהיה נדיבים לרגע, אולי שלא מדעת.

    אני מצידי פירשתי את ההתנגדות הנלוזה של בגין להפסקת האש, בדיוק כמו יוסיריאן, גיבור ספרו הידוע להלל של גוזף הלר "מילכוד 22". כשהגרמנים יורים עליו, הוא אומר את המשפט האלמותי: "המשוגעים האלה רוצים להרוג אותי, אותי!". אם טעיתי קצת בציטוט, לא נורא אני מצטט מהזכרון.כלומר, גח"ל אז קראו כך לשמוקים האלה, רוצים שאני אמשיך להיות בשר תותחים ומטרה להפגזות הבלתי פוסקות ולצלפים מהצד המצרי.

    רוצה לומר, כי מאותו יום הלכה והתפתחה בי תודעה פוליטית של שאילת שאלות על כל עניין ועניין, ובייחוד בכל מה שנוגע לשירות הצבאי, וקל וחומר ובן בנו של קל וחומר שירות בשטחים הכבושים. החלטתי שאני עושה הכל כדי לא להקלע למוצבים ולכל מיני מארבים מטופשים, שאין בהם תועלת, ולאחר מכן באמת הייתי לחייל במרפאה, בפלוגת המפקדה של הגדוד.במלחמת ההתשה המיותרת לחלוטין היו כאלף הרוגים, ומי בכלל זוכר היום את המלחמה המיותרת והארורה הזאת, מלבד המשפחות השכולות המסכנות.מאז, ספרתי כל יום ויום רק כדי להשתחרר מהסיוט הזה של השרות הצבאי, שעדיין הוא בגדר הכרח לא יגונה (ואין הכוונה לשטחים הכבושים).

    רשימתך המרגשת רועי, הזכירה לי נשכחות והעלתה בי זכרונות, ואם הארכתי, אני מקווה שיסולח לי.

  5. חי"רניק במיל'

    כמו שהכותב הלא-נכבד "נקלע" לספר במקרה, כך גם אני נקלעתי לאתר הזה במקרה. כיאה לשמאלי קיצוני, שעסוק בהלקאה עצמית ומסרב להיישיר מבט אל המציאות נכוחה – הוא מלגלגל ובז לעולם הערכים הציוני, רחמנא ליצלן, שרק בזכותו החברה הישראלית ממשיכה להתקיים, אם כי בדחק רב, למרות אנשים מסוג הכותב לעיל, שמשום מה, גם בסדיר, כלוחם בגדוד 51 של גולני (הרצחים מלבון), וגם במילואים, בחטיבת חי"ר בפיקוד צפון, אנו ממשיכים לחרף נפשנו עבורם, כשהם עסוקים באילוזיות ובקשקשנות דמגוגית מהסוג הנמוך ביותר.
    נו, גם סטאלין היה מרגיש בבלוג הזה כמו בבית.

  6. חי"רניק במיל'

    כמו שהכותב הלא-נכבד "נקלע" לספר במקרה, כך גם אני נקלעתי לאתר הזה במקרה. כיאה לשמאלי קיצוני, שעסוק בהלקאה עצמית ומסרב להיישיר מבט אל המציאות נכוחה – הוא מלגלגל ובז לעולם הערכים הציוני, רחמנא ליצלן, שרק בזכותו החברה הישראלית ממשיכה להתקיים, אם כי בדחק רב, למרות אנשים מסוג הכותב לעיל, שמשום מה, גם בסדיר, כלוחם בגדוד 51 של גולני (הרצחים מלבון), וגם במילואים, בחטיבת חי"ר בפיקוד צפון, אנו ממשיכים לחרף נפשנו עבורם, כשהם עסוקים באילוזיות ובקשקשנות דמגוגית מהסוג הנמוך ביותר.
    נו, גם סטאלין היה מרגיש בבלוג הזה כמו בבית.

  7. ה.מ. האזרח

    טוב, מה שאני מזהה כאן זה באמת טוהר לב וכוונות, אבל – אבל לא זו הדרך לתקן, תיקון אישי ו/או תיקון חברתי כולל…
    הכותב מכליל באמת – "היינו"…אם הוא היה אז כאילו כולם היו…
    אני הייתי בזמנו בעזה – ולא, לא השתתפתי בביזות הקטנות של החבר'ה בסיורים בשוק – – – . . .ולא בשום בושות גדולות פה ושם – – – . . .עשיתי את מלאכתי הבסיסית – כנגד האוייב !!! האוייב !!!
    ואף אתה, אתם ש"הייתם" בהמות ורוצים להיות עכשיו לא-בהמות – אל תהיו בהמות טהורות בהלקאות עצמיות כוללניות של הוצאת דיבה ושם רע לכולנו כעם כלאום כמדינה – כל עוד העולם קיים ומוסדר במסגרות האלה…
    הדרך היותר נכונה ומועילה וטובה היא – ליצור הקשר עם כל בני האדם בעולם ובמיוחד אצל האוייבים מבית ומחוץ ולפעול בהתמדה ובחוכמה וביעילות מבלי לפגוע בעצמנו תחילה.
    באהבת תמיד סודית:-) ואלוהית-אנושית,
    ה.מ. האזרח

  8. ה.מ. האזרח

    טוב, מה שאני מזהה כאן זה באמת טוהר לב וכוונות, אבל – אבל לא זו הדרך לתקן, תיקון אישי ו/או תיקון חברתי כולל…
    הכותב מכליל באמת – "היינו"…אם הוא היה אז כאילו כולם היו…
    אני הייתי בזמנו בעזה – ולא, לא השתתפתי בביזות הקטנות של החבר'ה בסיורים בשוק – – – . . .ולא בשום בושות גדולות פה ושם – – – . . .עשיתי את מלאכתי הבסיסית – כנגד האוייב !!! האוייב !!!
    ואף אתה, אתם ש"הייתם" בהמות ורוצים להיות עכשיו לא-בהמות – אל תהיו בהמות טהורות בהלקאות עצמיות כוללניות של הוצאת דיבה ושם רע לכולנו כעם כלאום כמדינה – כל עוד העולם קיים ומוסדר במסגרות האלה…
    הדרך היותר נכונה ומועילה וטובה היא – ליצור הקשר עם כל בני האדם בעולם ובמיוחד אצל האוייבים מבית ומחוץ ולפעול בהתמדה ובחוכמה וביעילות מבלי לפגוע בעצמנו תחילה.
    באהבת תמיד סודית:-) ואלוהית-אנושית,
    ה.מ. האזרח

  9. אלעד

    רועי לבנה רוצה מוסר השכל חד-משמעי. הכאה על חטא קולקטיבית, חותכת, מרוצצת גולגלות. מה לעשות שהמציאות יותר מורכבת מזה.

    רון לשם כתב ספר שבעיניי הוא ביקורתי מאד. רק שבמקום לרוצץ את גולגולת הקורא עם פטיש 10 קילו חינוכי, הוא נותן לקורא להסיק את המסקנות בעצמו. ואכן, חלק מהקוראים, כמו מר דנקנר, יסיקו את המסקנות ה"לא נכונות". זה המצב. לזה נקרא החופש לחשוב. במקום לצעוק על דנקנר על עוולות הכיבוש, במקום להיות גדעון לוי, ולהיות מושתק ומסונן, רון לשם כתב את הדברים בלי להיות דידקטי, והוא נקרא ע"י קבוצה רחבה. וזה מחלחל, אני מקווה.

    אבל למר לבנה זה לא מספיק. הוא רוצה דידקטיות, הוא רוצה הטפה. שיבושם לו. שידבר עם הכבר-משוכנעים. אני מצידי מעדיף שלא יטיפו לי, תודה רבה. אני יודע שבדיעבד ההסתכלות על מה שקרה שם היא כהתבהמות. אני יודע שהם היו ילדים טיפשים. אולי כדאי לנתח קצת יותר לעומק, לנסות להבין מה קורה במצב כזה, במין טירוף קבוצתי כזה. אולי זה יותר מעניין?

  10. אלעד

    רועי לבנה רוצה מוסר השכל חד-משמעי. הכאה על חטא קולקטיבית, חותכת, מרוצצת גולגלות. מה לעשות שהמציאות יותר מורכבת מזה.

    רון לשם כתב ספר שבעיניי הוא ביקורתי מאד. רק שבמקום לרוצץ את גולגולת הקורא עם פטיש 10 קילו חינוכי, הוא נותן לקורא להסיק את המסקנות בעצמו. ואכן, חלק מהקוראים, כמו מר דנקנר, יסיקו את המסקנות ה"לא נכונות". זה המצב. לזה נקרא החופש לחשוב. במקום לצעוק על דנקנר על עוולות הכיבוש, במקום להיות גדעון לוי, ולהיות מושתק ומסונן, רון לשם כתב את הדברים בלי להיות דידקטי, והוא נקרא ע"י קבוצה רחבה. וזה מחלחל, אני מקווה.

    אבל למר לבנה זה לא מספיק. הוא רוצה דידקטיות, הוא רוצה הטפה. שיבושם לו. שידבר עם הכבר-משוכנעים. אני מצידי מעדיף שלא יטיפו לי, תודה רבה. אני יודע שבדיעבד ההסתכלות על מה שקרה שם היא כהתבהמות. אני יודע שהם היו ילדים טיפשים. אולי כדאי לנתח קצת יותר לעומק, לנסות להבין מה קורה במצב כזה, במין טירוף קבוצתי כזה. אולי זה יותר מעניין?

  11. רתם

    ומצטרפת לכל מילה של חזי מחלב שהיטיב לתאר את הסלידה שאני חשה משלמה ארצי, עירית לינור ויונתן גפן. רציתי רק להוסיף את אריק איינשטיין לרשימה. תודה

  12. רתם

    ומצטרפת לכל מילה של חזי מחלב שהיטיב לתאר את הסלידה שאני חשה משלמה ארצי, עירית לינור ויונתן גפן. רציתי רק להוסיף את אריק איינשטיין לרשימה. תודה

  13. יואל קורנבלום

    רועי הרי אפילו אתה לא תאמין שיום אחד קמנו ובמקום ללכת לשכב על חוף הים בתל אביב סתם ככה החלטנו לשכב בבופור או במקומות דומים אחרים. אל תשכח שבסיס הבעיה ואם כל הצרות שלנו הוא סרובן של מדינות ערב להכיר בנו. אם הערבים היו רוצים כבר מזמן היו גומרים עם כל הבעיות האילו. כל השאר בבל"ת. נכון שלמלחמות לא נראות טוב אבל מה אפשר לעשות לא אנחנו ביקשנו את זה, אנחנו רק מגינים עם עצמינו. הדברים שהבאת הם רק תסמינים של בעיית שנאת הערבים כלפינו. אם מדינות ערב היו מכירות בנו לא היינו נמצאים במלחמה איתם במטרה להגן על עצמינו. אתה יכול לרקוד סביב הבעיה הזאת כרצונך אבל היא לא תעלם מעצמה. אם תטפל בתסמנים בלבד אתה תקבע את הבעיה ותגרום להחרפתה. לכן כל אותם שנלחמים פשוט מגינים עליך ואחרים מפני השמדה.

    דרך מקורית אחרת לפתרון הבעיה היא אנרגיה חלופית. כלומר אם היינו משקיעים זמן וממון בעניין אולי היינו מצליחים להמציא אנרגיה חלופית יישומית ואז כמובן לא היה צורך בדלק של הערבים או לכל הפחות התלות הייתה יורדת בצורה משמעותית. אז כמובן גם לא יהיו לערבים הכנסות רבות מהדלק ולכן גם לא יכולתם לממן כל מיני פעולות טרור ומלחמות הייתה יורדת בצורה משמעותית. וכמובן בעקבות זה לא היינו נמצאים במקומות כמו הבופור ודומיו. במקום זה המנהיגים החכמים שלנו עוסקים בתעלת הימים או בבנית מרכז לשלום.

  14. יואל קורנבלום

    רועי הרי אפילו אתה לא תאמין שיום אחד קמנו ובמקום ללכת לשכב על חוף הים בתל אביב סתם ככה החלטנו לשכב בבופור או במקומות דומים אחרים. אל תשכח שבסיס הבעיה ואם כל הצרות שלנו הוא סרובן של מדינות ערב להכיר בנו. אם הערבים היו רוצים כבר מזמן היו גומרים עם כל הבעיות האילו. כל השאר בבל"ת. נכון שלמלחמות לא נראות טוב אבל מה אפשר לעשות לא אנחנו ביקשנו את זה, אנחנו רק מגינים עם עצמינו. הדברים שהבאת הם רק תסמינים של בעיית שנאת הערבים כלפינו. אם מדינות ערב היו מכירות בנו לא היינו נמצאים במלחמה איתם במטרה להגן על עצמינו. אתה יכול לרקוד סביב הבעיה הזאת כרצונך אבל היא לא תעלם מעצמה. אם תטפל בתסמנים בלבד אתה תקבע את הבעיה ותגרום להחרפתה. לכן כל אותם שנלחמים פשוט מגינים עליך ואחרים מפני השמדה.

    דרך מקורית אחרת לפתרון הבעיה היא אנרגיה חלופית. כלומר אם היינו משקיעים זמן וממון בעניין אולי היינו מצליחים להמציא אנרגיה חלופית יישומית ואז כמובן לא היה צורך בדלק של הערבים או לכל הפחות התלות הייתה יורדת בצורה משמעותית. אז כמובן גם לא יהיו לערבים הכנסות רבות מהדלק ולכן גם לא יכולתם לממן כל מיני פעולות טרור ומלחמות הייתה יורדת בצורה משמעותית. וכמובן בעקבות זה לא היינו נמצאים במקומות כמו הבופור ודומיו. במקום זה המנהיגים החכמים שלנו עוסקים בתעלת הימים או בבנית מרכז לשלום.

  15. עוד אחת

    כתוב יפה ומעורר מחשבה. מצליח לתת ביטוי לריח הרע שנודף מלב הקונסנציוס הצה"לי

  16. עוד אחת

    כתוב יפה ומעורר מחשבה. מצליח לתת ביטוי לריח הרע שנודף מלב הקונסנציוס הצה"לי

  17. אדי

    אבל אחרי קריאת דבריהם של רועי לבנה וחזי מחלב נפוגה הרגשת הבדידות. תודה.

  18. אדי

    אבל אחרי קריאת דבריהם של רועי לבנה וחזי מחלב נפוגה הרגשת הבדידות. תודה.

  19. ירדן

    כתבת מקסים, אם מקסים יכול לתאר תחושות כאלה..
    מדויק, ביקורתי לכל הכיוונים, כואב ומבין.
    זה כיף (גם זאת מילת תיאור בעיתית בנושא הזה..) לפתוח
    את הבוקר עם משהו כל כך אמיתי ועוצמתי בניגוד לכתבות החלולות מסביב.

  20. ירדן

    כתבת מקסים, אם מקסים יכול לתאר תחושות כאלה..
    מדויק, ביקורתי לכל הכיוונים, כואב ומבין.
    זה כיף (גם זאת מילת תיאור בעיתית בנושא הזה..) לפתוח
    את הבוקר עם משהו כל כך אמיתי ועוצמתי בניגוד לכתבות החלולות מסביב.

  21. אחת

    חשוב ומעניין. אני חושבת שאפשר לפרש את התופעה שפירשת כאסקפיזם בצורה מעט שונה. מעין הכלאה בין אינדיבידואליזם שמניע את החיילים לבין פעילות מיליטריסטית.

  22. אחת

    חשוב ומעניין. אני חושבת שאפשר לפרש את התופעה שפירשת כאסקפיזם בצורה מעט שונה. מעין הכלאה בין אינדיבידואליזם שמניע את החיילים לבין פעילות מיליטריסטית.

  23. מוסיק

    מאמר אמיץ ומרגש. תודה לך ששיתפת אותנו בכאב הפרטי שלך – התגובות מראות עד כמה הוא משותף. בימים אלה הצבא תוקף בשתי חזיתות במסע יחצני מתוזמן היטב – מצד אחד מחלק צלש"ים בסיטונאות (כמו ג'ובים לחברי מרכז) ומצד שני דה-לגיטימציה של כל מי שלא שרת וגילגול אומנים בזפת כולל כאלה שהצבא עצמו שיחרר משרות.
    הלוואי שבמלחמות ידע המטכ"ל לתקוף כלכך טוב כמו שהוא עושה בתקשורת.
    צה"ל כבר מזמן הפך מצבא העם לאיגוד מקצועי כוחני ותאב תקציב שבונה מקפצות לבכירים. הכיבוש וההרס הם לא רק בשטחים או בדרום לבנון אלה גם בנפשות הילדים שעושים אותו ואת התוצאות אנחנו רואים סביבנו.

  24. מוסיק

    מאמר אמיץ ומרגש. תודה לך ששיתפת אותנו בכאב הפרטי שלך – התגובות מראות עד כמה הוא משותף. בימים אלה הצבא תוקף בשתי חזיתות במסע יחצני מתוזמן היטב – מצד אחד מחלק צלש"ים בסיטונאות (כמו ג'ובים לחברי מרכז) ומצד שני דה-לגיטימציה של כל מי שלא שרת וגילגול אומנים בזפת כולל כאלה שהצבא עצמו שיחרר משרות.
    הלוואי שבמלחמות ידע המטכ"ל לתקוף כלכך טוב כמו שהוא עושה בתקשורת.
    צה"ל כבר מזמן הפך מצבא העם לאיגוד מקצועי כוחני ותאב תקציב שבונה מקפצות לבכירים. הכיבוש וההרס הם לא רק בשטחים או בדרום לבנון אלה גם בנפשות הילדים שעושים אותו ואת התוצאות אנחנו רואים סביבנו.

  25. חיים

    כמו שרועי רומז במאמר שלו הרי שיש קשר הדוק בין המילטריזם החדש-ישן הזה ובין הקפיטליזם הליברלי הקיצוני.
    לא סתם הופך המ"כ מהבופור לקב"ט בחברת היי-טק.
    לא סתם כתב את הספר רון לשם שהפך להיות במרכז העניינים של עולם התקשורת התאגידי.
    ולא סתם הספר הפך לרב מכר – כלומר הוערך על ידי הכמות של אלו שקנו אותו.

  26. חיים

    כמו שרועי רומז במאמר שלו הרי שיש קשר הדוק בין המילטריזם החדש-ישן הזה ובין הקפיטליזם הליברלי הקיצוני.
    לא סתם הופך המ"כ מהבופור לקב"ט בחברת היי-טק.
    לא סתם כתב את הספר רון לשם שהפך להיות במרכז העניינים של עולם התקשורת התאגידי.
    ולא סתם הספר הפך לרב מכר – כלומר הוערך על ידי הכמות של אלו שקנו אותו.

  27. יסעור

    המלצת קריאה – הספר "שנה בלי ציפורים" . של ניסים לוי שהיה רכז שטח של השב"כ בלבנון בתחילת שנות ה-80.
    הספר מראה כיצד יצרנו שם את החיזבאללה והשנאה העיוורת, הכל מתוך האינרציה המטומטמת שבינה לבין הגנה על ביטחון ישראל אין ולא כלום אלא בדיוק להפך.
    כל מי ששירת בלבנון – לא רק שסיכן את חייו לשווא , הוא גם פגע בביטחונה של מדינת ישראל ואזרחיה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=803543&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

  28. יסעור

    המלצת קריאה – הספר "שנה בלי ציפורים" . של ניסים לוי שהיה רכז שטח של השב"כ בלבנון בתחילת שנות ה-80.
    הספר מראה כיצד יצרנו שם את החיזבאללה והשנאה העיוורת, הכל מתוך האינרציה המטומטמת שבינה לבין הגנה על ביטחון ישראל אין ולא כלום אלא בדיוק להפך.
    כל מי ששירת בלבנון – לא רק שסיכן את חייו לשווא , הוא גם פגע בביטחונה של מדינת ישראל ואזרחיה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=803543&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

  29. נחמן

    מדהים עד כמה כותרת התגובה של שמעון עשור מוכיחה את עצמה (אולי חוץ מהמילה אשכנזי). תגובה כל-כך חזקה וכואבת שלפי התגובות בהמשך כאילו לא נכתבה בכלל. במקום זה יש פה חלוקת צ'פחות הדדית שמזכירה היא בעצמה מפגש מילואימניקים. אל תתיחסו לטרגדיה של שמעון עשור בתגובה הראשונה, הוא מסבך את התמונה, מפריע לכם לרעות וזה לא נחמד בכלל. אני לא אומר שלא היינו שם בהמות (כנראה, לא הייתי), אני לא אומר שלא היה צריך לחשוב על פתרונות אחרים וניהול אחר במקום ההשחתה וההתבהמות שקרתה שם (כנראה, לא הייתי) ושלא ברור כמה עזרה לתושבי הצפון. אבל התגובה של שמעון קצת מסבכת את התמונה כי היא מציגה אפשרות קלושה שלפחות חלק מהסיבה שהיינו שם זה כדי להגן על תושבי הצפון, ולא רק כי כולנו (חוץ מהמגיבים כמובן) אנשים עם אופי מחורבן שמחפשים פורקן ואקשן. אבל זה לא נח , זה לא מספיק ברור וחד, ולכם, העוורים והאנשים של סימני הקריאה, כמו ששמעון קורא לכם, זה לא מסתדר, אז אל תראו את זה, זה לא כאן.

  30. נחמן

    מדהים עד כמה כותרת התגובה של שמעון עשור מוכיחה את עצמה (אולי חוץ מהמילה אשכנזי). תגובה כל-כך חזקה וכואבת שלפי התגובות בהמשך כאילו לא נכתבה בכלל. במקום זה יש פה חלוקת צ'פחות הדדית שמזכירה היא בעצמה מפגש מילואימניקים. אל תתיחסו לטרגדיה של שמעון עשור בתגובה הראשונה, הוא מסבך את התמונה, מפריע לכם לרעות וזה לא נחמד בכלל. אני לא אומר שלא היינו שם בהמות (כנראה, לא הייתי), אני לא אומר שלא היה צריך לחשוב על פתרונות אחרים וניהול אחר במקום ההשחתה וההתבהמות שקרתה שם (כנראה, לא הייתי) ושלא ברור כמה עזרה לתושבי הצפון. אבל התגובה של שמעון קצת מסבכת את התמונה כי היא מציגה אפשרות קלושה שלפחות חלק מהסיבה שהיינו שם זה כדי להגן על תושבי הצפון, ולא רק כי כולנו (חוץ מהמגיבים כמובן) אנשים עם אופי מחורבן שמחפשים פורקן ואקשן. אבל זה לא נח , זה לא מספיק ברור וחד, ולכם, העוורים והאנשים של סימני הקריאה, כמו ששמעון קורא לכם, זה לא מסתדר, אז אל תראו את זה, זה לא כאן.

  31. Reuven

    I guess I'm going to be the oldest reader here.

    Uri Avnery, after writing his 'Bisdot Pleshet" realized thst war is not so dignified as the establishment was heralding, wrote 'Hazad Hashainee Shell Hamatbea' which, I presume, is a much better literary work than this Post Zionist, contemporary crap.

    It is amazing to find out that, no matter how selective a group of human beings is, like the readers-responders of Haoketz, the distribution is the same as in the general population; there are the enlightened people who see the big picture, and can churn facts with their independent mind (which is always a pleasure to read what they have to say!) ; there are the educated who are only good in spitting out phrases and paragraphs from text books and media soundbits, but will never bother to do the most arduous task – TO THINK ; to these join the brainwashed who regurgitate nonesense; and last but not least, there is a significant representation here to bigots and jingoists,.
    Amazing !

  32. Reuven

    I guess I'm going to be the oldest reader here.

    Uri Avnery, after writing his 'Bisdot Pleshet" realized thst war is not so dignified as the establishment was heralding, wrote 'Hazad Hashainee Shell Hamatbea' which, I presume, is a much better literary work than this Post Zionist, contemporary crap.

    It is amazing to find out that, no matter how selective a group of human beings is, like the readers-responders of Haoketz, the distribution is the same as in the general population; there are the enlightened people who see the big picture, and can churn facts with their independent mind (which is always a pleasure to read what they have to say!) ; there are the educated who are only good in spitting out phrases and paragraphs from text books and media soundbits, but will never bother to do the most arduous task – TO THINK ; to these join the brainwashed who regurgitate nonesense; and last but not least, there is a significant representation here to bigots and jingoists,.
    Amazing !

  33. יסעור

    אולי כי מלחמת לבנון לא באה כדי "להבטיח שלום לגליל" ?
    בגלל הסיבה הפשוטה הזו התייחסות לתגובה של שמעון עשור לא רלוונטית.

  34. יסעור

    אולי כי מלחמת לבנון לא באה כדי "להבטיח שלום לגליל" ?
    בגלל הסיבה הפשוטה הזו התייחסות לתגובה של שמעון עשור לא רלוונטית.

  35. מיכה רחמן

    התגובה בעיקר לשמעון עשור. וגם לאחרים כמו יואל קורנבלום הטוען שבסיס הבעיה שמדינות ערב רוצות להשמיד אותנו. שמעון עשור צריך לזכור שכל המלחמות יסודם בכך ששני הצדדים חושבים שהם התחילו. הם המנוולים, הם רוצים להשמיד אותנו. כל השאר הן הצדקות לפני או אחרי מעשה. הם רוצים להשמיד אותנו, או הם אלה שמתקיפים אותנו היא האמירה שביסוד כל לאומנות. והלאומנות היא האמא של כל המלחמות. ולכן תמיד צריך לראות גם ואולי בעיקר את הדבשת של עצמנו. כאשר היינו חלשים, בגולה, בשואה, לא הייתה שום בעייה ולא היה צריך לחפש שום איזונים. היהודים זעקו ובצדק, את זעקתם, ובצדק חיפשו להקים מדינה משלהם (או כל פתרון אחר). כל העניין התחיל מהרגע שלצורך הקמת מדינה נהיו היהודים הצד החזק הנעזר במעצמות הקולניאליסטיות החזקות. מרגע שקרן הקיימת לישראל והסוכנות והפלמ"ח (וגם הקיבוצים הציונים של השומר הצעיר) ושאר מרין באושין, הראו את נחת זרועם לפלשתינים יושבי הארץ (קרי גזלו את אדמתם וגרשו אותם מכפריהם. כל אלה הן עובדות מוצקות יחסית, ראה ספריהם של "ההיסטוריונים החדשים). מהרגע הזה צריך להתחיל להיות ביקורתיים ולחפש בשבע עיניים מה אנחנו עושים כי אנחנו הצד החזק. ולכן חשובים כל-כך הדברים של רועי לבנה. ולכן אין כאן שום הלקאה עצמית, ושם ותרנות של השמאל, אלא צו מוסרי של כל מי שעדיין נשאר בלבו צו כזה. כל מלחמה צריך לבדוק קודם כל מהנקודה המוסרית: האם היא מלחמה הכרחית, האם היא מלחמת הגנה. מלמת לבנון הייתה מלחמה התקפית. יתרה מזו כמו שמלחמת ששת הימים לא הייתה רק מלחמה אלא כיבוש נמשך, כך גם ההשארות בלבנון הוכיחה לאן פנינו (מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח).
    והחשוב מכל הוא ההקשר הכללי. ישראל היא המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון. ביכולתנו להכתיב הכול, כולל את השלום, אילו היינו רוצים. במצב בו מדינת ישראל ממשיכה את הכיבוש אך ורק מסיבות של חוסר רצון או חוסר יכולת פוליטית של השלטון לדורותיו, להחזיר את השטחים הכבושים. במילים אחרות מסיבות של לאומנות שבסיסה דתי-תנ"כי. במצב כזה כל מלחמה היא מלחמה שאפשר היה למנוע אותה. במצב כזה גם מי שמזדהה אם סבלם של תושבי שדרות וקריית שמונה, חייב לשאול את עצמו מהו שורש הבעיה. האם שורשה של הבעייה אינו חוסר היוזמה של מדינת ישראל להגיע לשלום אם כל שכניניו. למשל, השלום בלבנון עניין קל יחסית להשגה, אילו היינו מוכנים לעשות שלום עם הסורים ולהחזיר את רמת הגולן. ולכן שמעון יקירי, את דמם של אנשי קריית שמונה ושדרות עליך לדרוש קודם כל ממשלות ישראל לדורותיהן המסרבות לפתור את הבעייה לעומקה. הסירוב לכל יוזמת שלום של ממשלות ישראל לדורותיהן, מתועד היטב (ראה אבי שלים "קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי"), הן היו יכולות ועדין יכולות ללכת לקראת השלום. אפשר וצריך להזדהות רגשית ואנושית עם תושבי שדרות המופגזת, אבל מוסרית ופוליטית צריך לדרוש את הפתרון של הפסקת הכיבוש ולא את הפתרון של סיכולים ממוקדים (פשע מלחמה!), או מחיקת כל תושבי רצועת עזה הנמצאת תחת כיבוש מעל פני האדמה (או רק את חלקם).
    ולכן המסקנה. במצב של כיבוש נמשך בו כמעט כול מלחמה אפשרית אינה מלחמת הגנה, לא נותר לנו אלא לסרב. דבריו הנכונים של רועי לבנה מביאים רק למסקנה אחת: לא ללכת יותר למלחמות כמו מלחמת לבנון ודומותיה.

  36. מיכה רחמן

    התגובה בעיקר לשמעון עשור. וגם לאחרים כמו יואל קורנבלום הטוען שבסיס הבעיה שמדינות ערב רוצות להשמיד אותנו. שמעון עשור צריך לזכור שכל המלחמות יסודם בכך ששני הצדדים חושבים שהם התחילו. הם המנוולים, הם רוצים להשמיד אותנו. כל השאר הן הצדקות לפני או אחרי מעשה. הם רוצים להשמיד אותנו, או הם אלה שמתקיפים אותנו היא האמירה שביסוד כל לאומנות. והלאומנות היא האמא של כל המלחמות. ולכן תמיד צריך לראות גם ואולי בעיקר את הדבשת של עצמנו. כאשר היינו חלשים, בגולה, בשואה, לא הייתה שום בעייה ולא היה צריך לחפש שום איזונים. היהודים זעקו ובצדק, את זעקתם, ובצדק חיפשו להקים מדינה משלהם (או כל פתרון אחר). כל העניין התחיל מהרגע שלצורך הקמת מדינה נהיו היהודים הצד החזק הנעזר במעצמות הקולניאליסטיות החזקות. מרגע שקרן הקיימת לישראל והסוכנות והפלמ"ח (וגם הקיבוצים הציונים של השומר הצעיר) ושאר מרין באושין, הראו את נחת זרועם לפלשתינים יושבי הארץ (קרי גזלו את אדמתם וגרשו אותם מכפריהם. כל אלה הן עובדות מוצקות יחסית, ראה ספריהם של "ההיסטוריונים החדשים). מהרגע הזה צריך להתחיל להיות ביקורתיים ולחפש בשבע עיניים מה אנחנו עושים כי אנחנו הצד החזק. ולכן חשובים כל-כך הדברים של רועי לבנה. ולכן אין כאן שום הלקאה עצמית, ושם ותרנות של השמאל, אלא צו מוסרי של כל מי שעדיין נשאר בלבו צו כזה. כל מלחמה צריך לבדוק קודם כל מהנקודה המוסרית: האם היא מלחמה הכרחית, האם היא מלחמת הגנה. מלמת לבנון הייתה מלחמה התקפית. יתרה מזו כמו שמלחמת ששת הימים לא הייתה רק מלחמה אלא כיבוש נמשך, כך גם ההשארות בלבנון הוכיחה לאן פנינו (מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח).
    והחשוב מכל הוא ההקשר הכללי. ישראל היא המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון. ביכולתנו להכתיב הכול, כולל את השלום, אילו היינו רוצים. במצב בו מדינת ישראל ממשיכה את הכיבוש אך ורק מסיבות של חוסר רצון או חוסר יכולת פוליטית של השלטון לדורותיו, להחזיר את השטחים הכבושים. במילים אחרות מסיבות של לאומנות שבסיסה דתי-תנ"כי. במצב כזה כל מלחמה היא מלחמה שאפשר היה למנוע אותה. במצב כזה גם מי שמזדהה אם סבלם של תושבי שדרות וקריית שמונה, חייב לשאול את עצמו מהו שורש הבעיה. האם שורשה של הבעייה אינו חוסר היוזמה של מדינת ישראל להגיע לשלום אם כל שכניניו. למשל, השלום בלבנון עניין קל יחסית להשגה, אילו היינו מוכנים לעשות שלום עם הסורים ולהחזיר את רמת הגולן. ולכן שמעון יקירי, את דמם של אנשי קריית שמונה ושדרות עליך לדרוש קודם כל ממשלות ישראל לדורותיהן המסרבות לפתור את הבעייה לעומקה. הסירוב לכל יוזמת שלום של ממשלות ישראל לדורותיהן, מתועד היטב (ראה אבי שלים "קיר הברזל, ישראל והעולם הערבי"), הן היו יכולות ועדין יכולות ללכת לקראת השלום. אפשר וצריך להזדהות רגשית ואנושית עם תושבי שדרות המופגזת, אבל מוסרית ופוליטית צריך לדרוש את הפתרון של הפסקת הכיבוש ולא את הפתרון של סיכולים ממוקדים (פשע מלחמה!), או מחיקת כל תושבי רצועת עזה הנמצאת תחת כיבוש מעל פני האדמה (או רק את חלקם).
    ולכן המסקנה. במצב של כיבוש נמשך בו כמעט כול מלחמה אפשרית אינה מלחמת הגנה, לא נותר לנו אלא לסרב. דבריו הנכונים של רועי לבנה מביאים רק למסקנה אחת: לא ללכת יותר למלחמות כמו מלחמת לבנון ודומותיה.

  37. תום פסח

    "שבויים בלבנון", הספר של עופר שלח ורביב דרוקר על מלחמת לבנון, הוא חיבור מאוד ביקורתי ונשכני, אבל אין בו כמעט מילה אחת על מאות האזרחים הלבנונים שנהרגו סתם, רק כי לצבא נגמרו המטרות של חזבאללה מוקדם מדי, והוא "נאלץ" להפגיז גם מטרות אזרחיות. המוות שלהם הוא תמיד אגבי ועמום, בניגוד לחיילים הישראלים שלכל אחד מהם יש שם. גם הם קורבנות של המלחמה, אבל כמו שרועי מציין לגבי האזרחים שנהרגו בתקופת הכיבוש של דרום לבנון, כולם שכחו גם אותם.

    למה זה חשוב? לא רק מסיבות הומניטריות (שהן חשובות מספיק בפני עצמן), אלא כי האטימות המוחלטת הזאת לסבל שאנחנו בעצמנו יוצרים לא מאפשרת לנו להבין את התמונה כולה ואת ההשלכות הישירות שלה עלינו. אפשר ומותר להסתכל גם על הסבל של האזרחים הישראלים וגם על הסבל של הלבנונים. שניהם קיימים ושניהם תוצאה של אותו מיליטריזם אינרטי שבו הפתרון הצבאי ה"זמני" מחליף תמיד את הפתרון הפוליטי היסודי.

  38. תום פסח

    "שבויים בלבנון", הספר של עופר שלח ורביב דרוקר על מלחמת לבנון, הוא חיבור מאוד ביקורתי ונשכני, אבל אין בו כמעט מילה אחת על מאות האזרחים הלבנונים שנהרגו סתם, רק כי לצבא נגמרו המטרות של חזבאללה מוקדם מדי, והוא "נאלץ" להפגיז גם מטרות אזרחיות. המוות שלהם הוא תמיד אגבי ועמום, בניגוד לחיילים הישראלים שלכל אחד מהם יש שם. גם הם קורבנות של המלחמה, אבל כמו שרועי מציין לגבי האזרחים שנהרגו בתקופת הכיבוש של דרום לבנון, כולם שכחו גם אותם.

    למה זה חשוב? לא רק מסיבות הומניטריות (שהן חשובות מספיק בפני עצמן), אלא כי האטימות המוחלטת הזאת לסבל שאנחנו בעצמנו יוצרים לא מאפשרת לנו להבין את התמונה כולה ואת ההשלכות הישירות שלה עלינו. אפשר ומותר להסתכל גם על הסבל של האזרחים הישראלים וגם על הסבל של הלבנונים. שניהם קיימים ושניהם תוצאה של אותו מיליטריזם אינרטי שבו הפתרון הצבאי ה"זמני" מחליף תמיד את הפתרון הפוליטי היסודי.

  39. איני מבין

    בגין חתם שלום ראשון.

    השמאל הציוני עשה יותר מלחמות מהימין, השמאל הציוני , מחנה בן גוריון השית שלטון צבאי על ערביי ישראל , כמעט 20 שנה , בגין שאותו אתה שונא היה מהבודדים שהתנגדו לשלטון הצבאי הזה.

    כל הנכבה נעשתה בלעדית על השמאל הציוני , כל ההרג של ערביי ישראל נעשה ע"י השמאל הציוני, כל הטבחים הגירושים מעשי האונס והרצח נעשו ע"י השמאל הציוני בלעדית!

    אין לי בעיה עם השמאל – הלא ציוני!

    השמאל הזה סבל מידו של בן גוריון "בלי חירות ומק"י כזכור , אבל זה לא היה השמאל הציוני , אמת צריכה להיות אמת!

    הבעיה איתך שאתה מצליח להבליט רק את המשטמה שלך כלפי בגין שיאמר עליו מה שיאמר , הוא היה אולי רומנטיקן בורגני מיזרח אירופאי אבל הוא לא היה מיזנטרופ כמו הנאלח בן גוריון שאתה והרבה מחבריך לא מסוגלים לבוא איתו חשבון מחשש שיוקיעו אותך מהשמאל , כי השמאל הישראלי רובו הוא ימין חברתי וגם אבי ההתנחלויות והכיבוש.

    כשמדברים על סטיגמות ועל קלישאות נבובות אזי נמאס כבר מהאוטומטיות הזו של כתיבה חסרת מידה של הוגנות .

    הציונים הם הכי דכאנים כלפי כל מי שלא דומה להם הציונות היא סוג של מחלה והמחלה של השמאל הציוני שהנהיג סלקציה בהתישבות העובדת בקיבוצים אין ברור ממנה זה לא פרי של הימין , הימין הציוני יותר נוח לבריות מכל היבט הומניסטי זו עובדה ולא התלהמות תבדוק היסטורית את הדברים השמאל הציוני מנהיג פה רשע ושנאה שקיימים מאז ימי מפא"י העליזים , השמאל הציוני מהבית ספר של שלום עכשיו גם הוא מתנגד לכיבוש עם כיפה , אבל לא מתנגד למשל לקיבוצי השומר הצעיר על הרמה הסורית אפילו בשלום תנועת שלום עכשיו לא תומכת , ראה את מלחמת לבנון האחרונה , מי תמך בה?

    שלום עכשיו!

    תן לי דוגמה אחת מהעולם על אירגון אנטי-מלחמתי (אירגון שרודף שלום) שתומך במלחמה , והנה השקר הגדול של השמאל הציוני , שאפילו שלום , אפילו את השלום הראשון עשה מנחם בגין שאתה כל כך מפליא לשנוא.

    בשבילי לעולם על אף שבגין היה גם זה שעשה מלחמה מיותרת בלבנון זה האיש שהיה לו מספיק ביצים אמנם מפולניה, לעשות שלום עם השונה והאחר, הוא היה גלותי אבל גם לא היה בו אותו יחס מפלה כלפי מיזרחים.
    אולי לא היו לו כישורים להיות יעיל במתן פתרונות אבל הוא פתח דלתות שהיו נעולות מאז ומעולם להרבה ציבורים , גם למיזרחים , צריך לומר אמת !

    אני קורא את הכותבים פה שמשלמים מס לשמאל הציוני , שדפק את אבותיהם ועדיין מבטיח לדפוק אותנו כעת , אין אפילו בימין איש כמו למשל אהוד ברק שבריש גליי מודיעי שהוא בא להביא למלחמה .

    בציונות הכל הפוך על הפוך , תעשה חשבון פשוט מי פגע יותר בנזקקים השמאל או הימין?

    מי עשה את הפרעות בואדי סאליב?

    מי הוא זה שהנהיג סלקציה גזענית , תהיה לפחות הוגן עם העובדות כי המסקנה צריכה להיות חד משמעית אין ימין מובהק יותר מהשמאל הציוני בכל התחומים , אז די כבר עם הלהט הזה להוכיח לשמאל הציוני שאתה כמוהם שונא את בגין.את החלאה בן גוריון צריך ללמד לימוד חדש ולא כמו שהתעמולה הציונית לימדה , ותגלה שם באמת איך נולד הימין האמיתי בישראל הימין שמתחבא בקיבוצים , בהון והשלטון האמיתי,אמת מארץ תצמח , אמת לא השמצות חסרות שחר.

    זה קלוש ומאד דרמטי לכתוב את המובן מאליו נמאס כבר מהשיטה הזו כי התוצאה היא שהשמאל הציוני שוב עושה מלחמה ושוב מדכא את האנשים הפםשוטים ,בן גוריון כבר הסית נגד בגין שום דבר לא חדש,גם אלטלנה היא נסיון לרצח פוליטי ולא דיכוי של מרד עאלק, להיות אנטי בגין זה קל , הגם שאשמתו במלחמה ההיא ברורה , אפילו שכך, התגובה שלו שונה מכל המשה דיינים, הרבינים וכל רוצחי העל של הציונות , הוא הסתגר בביתו , המלחמה הרגה אותו , זה היה אמיתי במקום לכבד את התכונה הזו לעגו לו הציונים הבהמות – "האיש מרחוב צמח " נאמר עליו בליגלוג , כי מה עושה ציוני עד הסוף?

    לא מכה על חטא , בשום דרך .

    אולי אתה שמאל ציוני , מתי תלמדו כבר , מתי תאמרו אמת ?

  40. איני מבין

    בגין חתם שלום ראשון.

    השמאל הציוני עשה יותר מלחמות מהימין, השמאל הציוני , מחנה בן גוריון השית שלטון צבאי על ערביי ישראל , כמעט 20 שנה , בגין שאותו אתה שונא היה מהבודדים שהתנגדו לשלטון הצבאי הזה.

    כל הנכבה נעשתה בלעדית על השמאל הציוני , כל ההרג של ערביי ישראל נעשה ע"י השמאל הציוני, כל הטבחים הגירושים מעשי האונס והרצח נעשו ע"י השמאל הציוני בלעדית!

    אין לי בעיה עם השמאל – הלא ציוני!

    השמאל הזה סבל מידו של בן גוריון "בלי חירות ומק"י כזכור , אבל זה לא היה השמאל הציוני , אמת צריכה להיות אמת!

    הבעיה איתך שאתה מצליח להבליט רק את המשטמה שלך כלפי בגין שיאמר עליו מה שיאמר , הוא היה אולי רומנטיקן בורגני מיזרח אירופאי אבל הוא לא היה מיזנטרופ כמו הנאלח בן גוריון שאתה והרבה מחבריך לא מסוגלים לבוא איתו חשבון מחשש שיוקיעו אותך מהשמאל , כי השמאל הישראלי רובו הוא ימין חברתי וגם אבי ההתנחלויות והכיבוש.

    כשמדברים על סטיגמות ועל קלישאות נבובות אזי נמאס כבר מהאוטומטיות הזו של כתיבה חסרת מידה של הוגנות .

    הציונים הם הכי דכאנים כלפי כל מי שלא דומה להם הציונות היא סוג של מחלה והמחלה של השמאל הציוני שהנהיג סלקציה בהתישבות העובדת בקיבוצים אין ברור ממנה זה לא פרי של הימין , הימין הציוני יותר נוח לבריות מכל היבט הומניסטי זו עובדה ולא התלהמות תבדוק היסטורית את הדברים השמאל הציוני מנהיג פה רשע ושנאה שקיימים מאז ימי מפא"י העליזים , השמאל הציוני מהבית ספר של שלום עכשיו גם הוא מתנגד לכיבוש עם כיפה , אבל לא מתנגד למשל לקיבוצי השומר הצעיר על הרמה הסורית אפילו בשלום תנועת שלום עכשיו לא תומכת , ראה את מלחמת לבנון האחרונה , מי תמך בה?

    שלום עכשיו!

    תן לי דוגמה אחת מהעולם על אירגון אנטי-מלחמתי (אירגון שרודף שלום) שתומך במלחמה , והנה השקר הגדול של השמאל הציוני , שאפילו שלום , אפילו את השלום הראשון עשה מנחם בגין שאתה כל כך מפליא לשנוא.

    בשבילי לעולם על אף שבגין היה גם זה שעשה מלחמה מיותרת בלבנון זה האיש שהיה לו מספיק ביצים אמנם מפולניה, לעשות שלום עם השונה והאחר, הוא היה גלותי אבל גם לא היה בו אותו יחס מפלה כלפי מיזרחים.
    אולי לא היו לו כישורים להיות יעיל במתן פתרונות אבל הוא פתח דלתות שהיו נעולות מאז ומעולם להרבה ציבורים , גם למיזרחים , צריך לומר אמת !

    אני קורא את הכותבים פה שמשלמים מס לשמאל הציוני , שדפק את אבותיהם ועדיין מבטיח לדפוק אותנו כעת , אין אפילו בימין איש כמו למשל אהוד ברק שבריש גליי מודיעי שהוא בא להביא למלחמה .

    בציונות הכל הפוך על הפוך , תעשה חשבון פשוט מי פגע יותר בנזקקים השמאל או הימין?

    מי עשה את הפרעות בואדי סאליב?

    מי הוא זה שהנהיג סלקציה גזענית , תהיה לפחות הוגן עם העובדות כי המסקנה צריכה להיות חד משמעית אין ימין מובהק יותר מהשמאל הציוני בכל התחומים , אז די כבר עם הלהט הזה להוכיח לשמאל הציוני שאתה כמוהם שונא את בגין.את החלאה בן גוריון צריך ללמד לימוד חדש ולא כמו שהתעמולה הציונית לימדה , ותגלה שם באמת איך נולד הימין האמיתי בישראל הימין שמתחבא בקיבוצים , בהון והשלטון האמיתי,אמת מארץ תצמח , אמת לא השמצות חסרות שחר.

    זה קלוש ומאד דרמטי לכתוב את המובן מאליו נמאס כבר מהשיטה הזו כי התוצאה היא שהשמאל הציוני שוב עושה מלחמה ושוב מדכא את האנשים הפםשוטים ,בן גוריון כבר הסית נגד בגין שום דבר לא חדש,גם אלטלנה היא נסיון לרצח פוליטי ולא דיכוי של מרד עאלק, להיות אנטי בגין זה קל , הגם שאשמתו במלחמה ההיא ברורה , אפילו שכך, התגובה שלו שונה מכל המשה דיינים, הרבינים וכל רוצחי העל של הציונות , הוא הסתגר בביתו , המלחמה הרגה אותו , זה היה אמיתי במקום לכבד את התכונה הזו לעגו לו הציונים הבהמות – "האיש מרחוב צמח " נאמר עליו בליגלוג , כי מה עושה ציוני עד הסוף?

    לא מכה על חטא , בשום דרך .

    אולי אתה שמאל ציוני , מתי תלמדו כבר , מתי תאמרו אמת ?

  41. יואל קורנבלום

    בקשר לכותרת שלך "הם התחילו ואנחנו (תמיד) רק עוסקים במלחמת הגנה" אל תשכח שבמלחמת השחרור הערבים לא קבלו את תכנית החלוקה וגם לא קיבלו את בקשתינו לשלום ויצאו למלחמה בפירוש כדי לסלק אותנו מפה. הם הפסידו וזהו, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אי אפשר להחזיר אותם לפה. לא רק זה אלא גם נלחמנו נגד כל מדינות ערב כך שהבעיה אינה הפליטים אלה מלחמה פאן ערבית ביהודים. במבצע סיני הם יצאו עוד פעם נגדינו במטרה לגמור את מה שלא הצליחו במלחמת השחרור וגם פה לא צלחה ידם. במלחמת ששת הימים עשו דבר דומה וגם שם הפסידו כנ"ל במלחמת יום כיפור ובשאר המלחמות הקטנות יותר. אל תשכח שבכל המלחמות האילו ההתחלה היתה בקולי קולות מצד הערבים עם הסתה נגדינו ובעצם לא ניסו להסתיר את מטרתם שהיא השמדת המדינה היהודית בארץ ישראל. כמו כן בל נשכחה את כל התקפות הפדאיון או המחבלים בין המלחמות וכן הלאה שהערבים יזמו.

    אז אולי תסביר לנו בבקשה איפה בדיוק אנחנו התחלנו את המלחמות? אני מבקש שתסביר במדויק עם שמות ומקומות לכל הפחות.

    ובכלל, אולי תתייחס קצת לעובדות ותפסיק לדבר בהכללות ותציג בבקשה את דבריך במדויק כדי שנוכל להתייחס אליהם במדויק? לכל דבר שאחד אומר אחר אומר להפך אז אין טעם לצטט. אותו הדבר לגבי דברי היסטוריונים וגם לגבי כל מיני ספרים. בעיקרון מה שהיה בגולה או במקום אחר קרה ונגמר. מה שהיה בעבר היה ונגמר. יש לנו מצב כאן בארץ ישראל וצריך להתייחס אליו ללא שום קשר לדברים או השלכות מקומות אחרים.

    חוצמזה אם אתה כבר עוסק בהשוואות אז בבקשה שים לב אם קיים בסיס להשוואות וגם תציג בבקשה את הבסיס. גם אם היינו מדוכאים בגולה הרי זה לא היה בגלל שרצינו לסלק את הפולנים או הגרמנים, או כל אומה אחרת, מארצם. לא איימנו על אף אחד. היהודים היו גם מדוכאים במדינות ערב וגם שם לא היהודים לא ניסו לסלק איזו אומה מארצה. אין בכלל השוואה בין המצב שלנו בגולה למצב הערבים כאן.

    לכן אנחנו נלחמים כדי לשרוד, אם זה בבופור או בטיז-אל-נאבי העילית. זה רק תסמין של בעיית שנאת הערבים אותנו. אנחנו מגינים על עצמנו וממש ממש אין שום התנצלות על זה אפילו אם זה לא נראה טוב. זה שאנחנו חזקים זה כורח המציאות. אם לא היינו חזקים לא היינו נמצאים כאן. גם על זה אין לי ממש שום התנצלות.

    בנוסף אם בהשוואות עסקינן אל תשכח שמדינת ישראל אספה את כל הפליטים היהודים ושיקמה אותם בארץ ישראל. גם הרבה מדינות אחרות אספו פליטים ושיקמו אותם. הערבים לעומת זאת לא עשו דבר דומה לפליטים הערביים ומחזיקים אותם במחנות כבר שישים שנה בתנאים מזעזעים וכל זאת רק כדי לנגח את ישראל. ממש לא אכפת לערבים מהפליטים. ברור שיש לערבים את האמצעים וגם את השטח לשקם את הפליטים ולא עשו את זה. הנה יש לך בסיס להשוואה.

    לכן אומר עוד פעם. אנחנו לא בהמות, אין לנו ברירה אלה להיות חזקים ולהלחם בכל מקום שצריך, אפילו אם זה לא נראה טוב, עד אשר הערבים יתרגלו אלינו. אחרת לא נהיה פה.

  42. יואל קורנבלום

    בקשר לכותרת שלך "הם התחילו ואנחנו (תמיד) רק עוסקים במלחמת הגנה" אל תשכח שבמלחמת השחרור הערבים לא קבלו את תכנית החלוקה וגם לא קיבלו את בקשתינו לשלום ויצאו למלחמה בפירוש כדי לסלק אותנו מפה. הם הפסידו וזהו, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אי אפשר להחזיר אותם לפה. לא רק זה אלא גם נלחמנו נגד כל מדינות ערב כך שהבעיה אינה הפליטים אלה מלחמה פאן ערבית ביהודים. במבצע סיני הם יצאו עוד פעם נגדינו במטרה לגמור את מה שלא הצליחו במלחמת השחרור וגם פה לא צלחה ידם. במלחמת ששת הימים עשו דבר דומה וגם שם הפסידו כנ"ל במלחמת יום כיפור ובשאר המלחמות הקטנות יותר. אל תשכח שבכל המלחמות האילו ההתחלה היתה בקולי קולות מצד הערבים עם הסתה נגדינו ובעצם לא ניסו להסתיר את מטרתם שהיא השמדת המדינה היהודית בארץ ישראל. כמו כן בל נשכחה את כל התקפות הפדאיון או המחבלים בין המלחמות וכן הלאה שהערבים יזמו.

    אז אולי תסביר לנו בבקשה איפה בדיוק אנחנו התחלנו את המלחמות? אני מבקש שתסביר במדויק עם שמות ומקומות לכל הפחות.

    ובכלל, אולי תתייחס קצת לעובדות ותפסיק לדבר בהכללות ותציג בבקשה את דבריך במדויק כדי שנוכל להתייחס אליהם במדויק? לכל דבר שאחד אומר אחר אומר להפך אז אין טעם לצטט. אותו הדבר לגבי דברי היסטוריונים וגם לגבי כל מיני ספרים. בעיקרון מה שהיה בגולה או במקום אחר קרה ונגמר. מה שהיה בעבר היה ונגמר. יש לנו מצב כאן בארץ ישראל וצריך להתייחס אליו ללא שום קשר לדברים או השלכות מקומות אחרים.

    חוצמזה אם אתה כבר עוסק בהשוואות אז בבקשה שים לב אם קיים בסיס להשוואות וגם תציג בבקשה את הבסיס. גם אם היינו מדוכאים בגולה הרי זה לא היה בגלל שרצינו לסלק את הפולנים או הגרמנים, או כל אומה אחרת, מארצם. לא איימנו על אף אחד. היהודים היו גם מדוכאים במדינות ערב וגם שם לא היהודים לא ניסו לסלק איזו אומה מארצה. אין בכלל השוואה בין המצב שלנו בגולה למצב הערבים כאן.

    לכן אנחנו נלחמים כדי לשרוד, אם זה בבופור או בטיז-אל-נאבי העילית. זה רק תסמין של בעיית שנאת הערבים אותנו. אנחנו מגינים על עצמנו וממש ממש אין שום התנצלות על זה אפילו אם זה לא נראה טוב. זה שאנחנו חזקים זה כורח המציאות. אם לא היינו חזקים לא היינו נמצאים כאן. גם על זה אין לי ממש שום התנצלות.

    בנוסף אם בהשוואות עסקינן אל תשכח שמדינת ישראל אספה את כל הפליטים היהודים ושיקמה אותם בארץ ישראל. גם הרבה מדינות אחרות אספו פליטים ושיקמו אותם. הערבים לעומת זאת לא עשו דבר דומה לפליטים הערביים ומחזיקים אותם במחנות כבר שישים שנה בתנאים מזעזעים וכל זאת רק כדי לנגח את ישראל. ממש לא אכפת לערבים מהפליטים. ברור שיש לערבים את האמצעים וגם את השטח לשקם את הפליטים ולא עשו את זה. הנה יש לך בסיס להשוואה.

    לכן אומר עוד פעם. אנחנו לא בהמות, אין לנו ברירה אלה להיות חזקים ולהלחם בכל מקום שצריך, אפילו אם זה לא נראה טוב, עד אשר הערבים יתרגלו אלינו. אחרת לא נהיה פה.

  43. שמעון עשור

    מיכה יקירי, בשום מקום לא כתבתי שרק הם אשמים כמו שלא כתבתי בשום מקום שרק אנחנו אשמים. יש טובים גם אצלם וגם אצלנו, יש רעים גם שם וגם כאן והרוב הם אנשים יהודים ופלשתינאים שבסך הכל רוצים לחזור הבייתה בשלום. הבעייה שחלק מחברי הפכו להיות קהים גם לכאב שלנו. וזה סוג של גזענות שאפשר היה לראות בזמנו אצל השמאל האשכנזי – העיוורון הזה גם פגע בחלק מהמזרחיים שבכעסם הצודק על שלילת זהותם, ועל השואה התרבותית והחברתית שהייתה מנת חלקם של הורינו, שפכו את התינוק עם המים המלוכלכים.

    הטרגדיה הרי ידועה, כיכר העיר לא הייתה ריקה ומדינת ישראל הוקמה בחבל ארץ שחלקו היה מיושב ע"י הפלשתינאים, שני עמים עם נראטיב כפול שצריכים למצוא את מקומם בארץ קטנה, כשאינטרסים עולמיים ודתיים מאיימים להטביע את השפיות. כמי שהתחתן פעם (ובינתיים גם התגרש) למדתי שצריך לחלוק את המיטה עם מישהי גם כשאוהבים לישון באלכסון.

    הכלל שעליו הייתי מקווה להסכים עליו איתך ועם רוב הפלשתינאים שפגיעה באזרחים לא חמושים אסור שתהיה. הפגזות על ערים, טרור בקרב אזרחים הוא לא לגיטימי בשום מצב. כמפקד של חיילים בג'בליה באינתיפאדה הראשונה, אני כואב את הפגיעה שחייל שלי פגע בעינה של תינוקת בת תשעה חודשים כשכדור גומי שירה (בחוסר נסיונו) ניתז מהקיר לעינה של הילדה, אבל זה בא מאותו מקום שחיילי ואני רכשנו מידי יום פיילה ענקית של כדורי פלאפל והגשנו אותו לילדי ג'בליה הרעבים עם לחם, שימורים וממתקים צהליים ושקנינו בכספנו. לאחר שנפצעתי קשה בלבנון הספקתי לחזור למלחמת לבנון הראשונה שגם לי הייתה ביקורת על דרך פתיחתה והתנהלותה וגם שם רוב החיילים שלחמו לא היו בהמות, עשרות מקרים של הומניות אני זוכר והיו מקרים של רוע, במקרה מסויים שראיתי בעיני אף הבאתי את הקצין לשיפוט אצל איציק מרדכי שהיה מפקד האוגדה והוא הודח ונכלא.

    אין לי בעייה עם הזדהות עם כאב של פלשתינאים אף שקל לומר שזה בגלל מעשי מנהיגיהם, הטרור וכדו', אבל אדם הוא אדם, יהודי, מוסלמי או נוצרי , ואם כואבים את כאבם של ילדי לבנון, אסור להיות אדיש לכאבם של ילדי שדרות וקרית שמונה.

  44. שמעון עשור

    מיכה יקירי, בשום מקום לא כתבתי שרק הם אשמים כמו שלא כתבתי בשום מקום שרק אנחנו אשמים. יש טובים גם אצלם וגם אצלנו, יש רעים גם שם וגם כאן והרוב הם אנשים יהודים ופלשתינאים שבסך הכל רוצים לחזור הבייתה בשלום. הבעייה שחלק מחברי הפכו להיות קהים גם לכאב שלנו. וזה סוג של גזענות שאפשר היה לראות בזמנו אצל השמאל האשכנזי – העיוורון הזה גם פגע בחלק מהמזרחיים שבכעסם הצודק על שלילת זהותם, ועל השואה התרבותית והחברתית שהייתה מנת חלקם של הורינו, שפכו את התינוק עם המים המלוכלכים.

    הטרגדיה הרי ידועה, כיכר העיר לא הייתה ריקה ומדינת ישראל הוקמה בחבל ארץ שחלקו היה מיושב ע"י הפלשתינאים, שני עמים עם נראטיב כפול שצריכים למצוא את מקומם בארץ קטנה, כשאינטרסים עולמיים ודתיים מאיימים להטביע את השפיות. כמי שהתחתן פעם (ובינתיים גם התגרש) למדתי שצריך לחלוק את המיטה עם מישהי גם כשאוהבים לישון באלכסון.

    הכלל שעליו הייתי מקווה להסכים עליו איתך ועם רוב הפלשתינאים שפגיעה באזרחים לא חמושים אסור שתהיה. הפגזות על ערים, טרור בקרב אזרחים הוא לא לגיטימי בשום מצב. כמפקד של חיילים בג'בליה באינתיפאדה הראשונה, אני כואב את הפגיעה שחייל שלי פגע בעינה של תינוקת בת תשעה חודשים כשכדור גומי שירה (בחוסר נסיונו) ניתז מהקיר לעינה של הילדה, אבל זה בא מאותו מקום שחיילי ואני רכשנו מידי יום פיילה ענקית של כדורי פלאפל והגשנו אותו לילדי ג'בליה הרעבים עם לחם, שימורים וממתקים צהליים ושקנינו בכספנו. לאחר שנפצעתי קשה בלבנון הספקתי לחזור למלחמת לבנון הראשונה שגם לי הייתה ביקורת על דרך פתיחתה והתנהלותה וגם שם רוב החיילים שלחמו לא היו בהמות, עשרות מקרים של הומניות אני זוכר והיו מקרים של רוע, במקרה מסויים שראיתי בעיני אף הבאתי את הקצין לשיפוט אצל איציק מרדכי שהיה מפקד האוגדה והוא הודח ונכלא.

    אין לי בעייה עם הזדהות עם כאב של פלשתינאים אף שקל לומר שזה בגלל מעשי מנהיגיהם, הטרור וכדו', אבל אדם הוא אדם, יהודי, מוסלמי או נוצרי , ואם כואבים את כאבם של ילדי לבנון, אסור להיות אדיש לכאבם של ילדי שדרות וקרית שמונה.

  45. טרזן

    תודה לרועי לבנה על רשימה לתפארת. גם אני חשתי זרות בקרב חברַי הלוחמים הסדירים, שנשטפו אדרנלין בכל פעם שפרץ משבר, והתפללתי (כמו חזי מחלב) שלא יתפתח אירוע מלחמתי. גם אני חוויתי את הגסות של חברים לנשק שראו בי אנקור בלהקת בזים.
    צחוקו החלול של הגורל נשמע רק מאוחר יותר, כאשר היינו כבר מילואימניקים, במלחמת יום-כיפור. אני הוצבתי ביחידת מילואים מקבילה, שנקלעה לקרב הנורא בחווה הסינית, ואילו הבזים הדורסניים (כך נודע לימים) שוטטו חמושים סמוך לשדות הקרב, נטולי-משימה, וביצעו פשעי-מלחמה. סוף דבר, אני האנקור הקטן חזרתי מהחווה הסינית עם 60% נכות, והם שבו עם חוויות גבורה מופלאות לבניהם ולבני בניהם. אגב, חברים סיפרו לי שבאתר ההנצחה של היחידה מוצבת הכתובת הפשיסטית "רק אלה היודעים להגן על חירותם, זכאים לה".
    אבל יש תיקון כמעט לכל מצב. אם לא בדור שלך – בדור הבא. בני הבכור שירת גם הוא כלוחם (למרות שגדל בבית אוהד סרבנות) והשלים בחריקת שיניים שלוש שנים קשות. כשהגיע אליו צו-מילואים לבט"ש בשטחים, הודיע למפקדיו שלא יוכל מצפונית לחצות את הקו הירוק. הוא נשפט, נכלא, וסגר מעגל.

  46. טרזן

    תודה לרועי לבנה על רשימה לתפארת. גם אני חשתי זרות בקרב חברַי הלוחמים הסדירים, שנשטפו אדרנלין בכל פעם שפרץ משבר, והתפללתי (כמו חזי מחלב) שלא יתפתח אירוע מלחמתי. גם אני חוויתי את הגסות של חברים לנשק שראו בי אנקור בלהקת בזים.
    צחוקו החלול של הגורל נשמע רק מאוחר יותר, כאשר היינו כבר מילואימניקים, במלחמת יום-כיפור. אני הוצבתי ביחידת מילואים מקבילה, שנקלעה לקרב הנורא בחווה הסינית, ואילו הבזים הדורסניים (כך נודע לימים) שוטטו חמושים סמוך לשדות הקרב, נטולי-משימה, וביצעו פשעי-מלחמה. סוף דבר, אני האנקור הקטן חזרתי מהחווה הסינית עם 60% נכות, והם שבו עם חוויות גבורה מופלאות לבניהם ולבני בניהם. אגב, חברים סיפרו לי שבאתר ההנצחה של היחידה מוצבת הכתובת הפשיסטית "רק אלה היודעים להגן על חירותם, זכאים לה".
    אבל יש תיקון כמעט לכל מצב. אם לא בדור שלך – בדור הבא. בני הבכור שירת גם הוא כלוחם (למרות שגדל בבית אוהד סרבנות) והשלים בחריקת שיניים שלוש שנים קשות. כשהגיע אליו צו-מילואים לבט"ש בשטחים, הודיע למפקדיו שלא יוכל מצפונית לחצות את הקו הירוק. הוא נשפט, נכלא, וסגר מעגל.

  47. חזי מחלב

    ראשית, תרשה לי להסתייג מן הסגנון המתלהם, הלא השקול, נטול התובנות והלא קוהרנטי שבא לידי ביטוי בכתיבתך.

    מה אתה מפיל עלי את חטאי השמאל הציוני? תגיד לי אתה התחרפנת או מה? מה אתה מפיל עלי את התיק של בן גוריון ושל ואדי סאליב ושל הנכבה ושל האיניתיפאדה הראשונה והשניה? מה קרה לך? מה אתה בכלל רוצה מחיי? מי סיפר לך שאני שונא את בגין, ומה אתה בכלל יודע על יחסי לשמאל הציוני? אולי אני בכלל חושב שיש סתירה בין שני המושגים, מניין לך לדעת? ואולי אדם כמוני לא ישייך לעולם מישהו כמו יוסי ביילין או זהבה גלאון לשמאל ? מה אתה מתנפל עלי?

    לא כתבתי ספר היסטוריה, המאפשר לך להטיח בי האשמות מוזרות ומגוחכות כמו שאתה מטיח בי. בסך הכל ביקשתי למסור לקהל הקוראים מחוויותי האישיות. ובתור מי שהיה חייל במלחמת ההתשה והיה במוצבים בתעלה, יש לי את כל הסיבות שבעולם לסלוד מהתנהגותו של בגין ושל מפלגתו ביחס להפסקת האש שהוא הצביע נגדה. הפסקת אש שיושמה על אף התנגדותו הנלוזה, כן כן ה נ ל ו ז ה, שהחזיקה מעמד על למלחמת יום הכיפורים, ומי יודע כמה חיים היא הצילה.
    תזכור שאני מדבר על בגין בשנת 70 ולא 77 שאז הוא נענה ליוזמתו של סאדאת.

    אני עדיין מתקשה להבין את פרץ הגידופים והמשטמה שלך כלפי. לא כל המזרחים הם מעריציו העיוורים של האיש, וכדאי לך לחיות עם העובדה הזאת בשלום. מעולם לא אהבתי את הפטרונות שלו על המזרחים. אף פעם גם לא אהבתי את השימוש שהוא עשה בבראזני ובפיינשטיין לוחמי אצ'ל שהתאבדו יחדיו ברימון. בטוחני כי אם השניים היו נשארים בחיים, בראזני היה מובטל מן הסתם, ואפשר שהייתי עושה עליו כתבה כשהוא שורף צמיגים באיזה מפעל שכוח אל בעיירת-קיפוח, בעוד שפיינשטיין היה אולי מסודר באיזו וילה מן הסתם.

  48. חזי מחלב

    ראשית, תרשה לי להסתייג מן הסגנון המתלהם, הלא השקול, נטול התובנות והלא קוהרנטי שבא לידי ביטוי בכתיבתך.

    מה אתה מפיל עלי את חטאי השמאל הציוני? תגיד לי אתה התחרפנת או מה? מה אתה מפיל עלי את התיק של בן גוריון ושל ואדי סאליב ושל הנכבה ושל האיניתיפאדה הראשונה והשניה? מה קרה לך? מה אתה בכלל רוצה מחיי? מי סיפר לך שאני שונא את בגין, ומה אתה בכלל יודע על יחסי לשמאל הציוני? אולי אני בכלל חושב שיש סתירה בין שני המושגים, מניין לך לדעת? ואולי אדם כמוני לא ישייך לעולם מישהו כמו יוסי ביילין או זהבה גלאון לשמאל ? מה אתה מתנפל עלי?

    לא כתבתי ספר היסטוריה, המאפשר לך להטיח בי האשמות מוזרות ומגוחכות כמו שאתה מטיח בי. בסך הכל ביקשתי למסור לקהל הקוראים מחוויותי האישיות. ובתור מי שהיה חייל במלחמת ההתשה והיה במוצבים בתעלה, יש לי את כל הסיבות שבעולם לסלוד מהתנהגותו של בגין ושל מפלגתו ביחס להפסקת האש שהוא הצביע נגדה. הפסקת אש שיושמה על אף התנגדותו הנלוזה, כן כן ה נ ל ו ז ה, שהחזיקה מעמד על למלחמת יום הכיפורים, ומי יודע כמה חיים היא הצילה.
    תזכור שאני מדבר על בגין בשנת 70 ולא 77 שאז הוא נענה ליוזמתו של סאדאת.

    אני עדיין מתקשה להבין את פרץ הגידופים והמשטמה שלך כלפי. לא כל המזרחים הם מעריציו העיוורים של האיש, וכדאי לך לחיות עם העובדה הזאת בשלום. מעולם לא אהבתי את הפטרונות שלו על המזרחים. אף פעם גם לא אהבתי את השימוש שהוא עשה בבראזני ובפיינשטיין לוחמי אצ'ל שהתאבדו יחדיו ברימון. בטוחני כי אם השניים היו נשארים בחיים, בראזני היה מובטל מן הסתם, ואפשר שהייתי עושה עליו כתבה כשהוא שורף צמיגים באיזה מפעל שכוח אל בעיירת-קיפוח, בעוד שפיינשטיין היה אולי מסודר באיזו וילה מן הסתם.

  49. אבנר ל.

    מדי פעם אני נדהם מחדש כיצד אנשים מצליחים כנראה להעניק לעצמם כינוי שכנראה מתאים מאד למי שהם.

    בגין הסתגר כי היה חולה שנים רבות במחלה שנקראת מאניה-דיפרסיה.לאחר מות אשתו ולאחר שהבין את גודל האסון שהמיט על המדינה נכנס לדיכאון כה עמוק שממנו שוב לא הצליח להמריא על כנפי המאניה.

    בגין לא הביא שלום כי היה רומנטיקן פולני אלא עסק בסחר בשטחים.ברוב איולתו המאנייאית סבר שתמורת סיני יתנו לו המצרים והערבים וגם הפלשת' שקט להמשיך ולהחזיק בעזה ובשטחי הגדמ'ע.
    יש שני עניינים שחשוב לזכור בקשר ל"שלום" הזה.
    האחד-אילמלא השמאלנים דיין ועזר מצד אחד וחברי הכנסת הסמולנים שהצביעו בעד הסכם השלום בכנסת,מצד שני, לא היה נכתב ההסכם ולא היה נחתם ומבוצע.
    השני-איוולת עזה.לסבור שאפשר יהיה לקיים שלטון על כיברת ארץ זו לאורך ימים מצביעה על ליקויים חמורים בהבנה של שום דבר.
    הרי סאדאת דרש שכל סנטימטר שנלקח בכוח יוחזר.
    הרי עזה נכבשה באותה "לקיחה בכוח".בגין לא רק שלא התעקש שסאדאת יקבלה חזרה לחסותו אלא דרש שתישאר תחת שלטוננו.
    שלא לדבר על הויתור המאנייאי על מימון אמריקני להקמת בסיסי חיל האויר בנגב במקום אלו שבסיני.

    באשר לשאר דבריך,איך כתבת?

    "כשמדברים על סטיגמות ועל קלישאות נבובות אזי נמאס כבר מהאוטומטיות הזו של כתיבה חסרת מידה של הוגנות".

    ועוד:" אמת מארץ תצמח , אמת לא השמצות חסרות שחר".

    תיזהר שלא תתפקע.

  50. אבנר ל.

    מדי פעם אני נדהם מחדש כיצד אנשים מצליחים כנראה להעניק לעצמם כינוי שכנראה מתאים מאד למי שהם.

    בגין הסתגר כי היה חולה שנים רבות במחלה שנקראת מאניה-דיפרסיה.לאחר מות אשתו ולאחר שהבין את גודל האסון שהמיט על המדינה נכנס לדיכאון כה עמוק שממנו שוב לא הצליח להמריא על כנפי המאניה.

    בגין לא הביא שלום כי היה רומנטיקן פולני אלא עסק בסחר בשטחים.ברוב איולתו המאנייאית סבר שתמורת סיני יתנו לו המצרים והערבים וגם הפלשת' שקט להמשיך ולהחזיק בעזה ובשטחי הגדמ'ע.
    יש שני עניינים שחשוב לזכור בקשר ל"שלום" הזה.
    האחד-אילמלא השמאלנים דיין ועזר מצד אחד וחברי הכנסת הסמולנים שהצביעו בעד הסכם השלום בכנסת,מצד שני, לא היה נכתב ההסכם ולא היה נחתם ומבוצע.
    השני-איוולת עזה.לסבור שאפשר יהיה לקיים שלטון על כיברת ארץ זו לאורך ימים מצביעה על ליקויים חמורים בהבנה של שום דבר.
    הרי סאדאת דרש שכל סנטימטר שנלקח בכוח יוחזר.
    הרי עזה נכבשה באותה "לקיחה בכוח".בגין לא רק שלא התעקש שסאדאת יקבלה חזרה לחסותו אלא דרש שתישאר תחת שלטוננו.
    שלא לדבר על הויתור המאנייאי על מימון אמריקני להקמת בסיסי חיל האויר בנגב במקום אלו שבסיני.

    באשר לשאר דבריך,איך כתבת?

    "כשמדברים על סטיגמות ועל קלישאות נבובות אזי נמאס כבר מהאוטומטיות הזו של כתיבה חסרת מידה של הוגנות".

    ועוד:" אמת מארץ תצמח , אמת לא השמצות חסרות שחר".

    תיזהר שלא תתפקע.

  51. יואל קורנבלום

    אני באמת מצטער לשמוע שנפגעת ואני מקווה שהחיים שלך הם לא קשים כי אני יודע שהמערכת בהרבה מקרים כפויית טובה ושוכחת את אילו שהקריבו את עצמם ובעצם מפקירה אותם. אבל עם כל זה גם אני עברתי דברים דומים לשלך ביחידה קרבית למרות שבכלל רצו אותי בחיל חימוש. התנדבתי ליחידה קרבית מתוך הבנה שאם אני לא אגן על המקום אף אחד לא יעשה את זה במקומי. כלומר הייתי כק ולכן היה ברור לי שאלך ליחידה קרבית. כמוך גם אני ראיתי הרבה קרבות והרבה דם והרבה הרוגים משני הצדדים. הייתי בר מזל לצאת מזה ללא פגיעה למרות שהייתי תמיד לוחם בקו הראשון. נראה לי גם כן לפעמים, לפי שריקות הכדורים, שאם הייתי עומד 10 ס"מ הצידה הייתי נפגע. כלומר יש כאן גם עניין של מזל. גם עשיתי מילואים בשטחים ובלבנון והייתי בכל מיני מקומות שכוחי אל. בכל המקרים הנ"ל ידעתי שאם אני לא אהיה שם לא יהיה אחר במקומי ואף אחד לא יגן עלינו חוץ מאשר אנחנו. מעניין ששנינו עשינו בערך אותו דבר חוץ מאשר הפציעה, נדמה לי אפילו באותה חטיבה, אבל יש לנו דעות שונות לחלוטין.

    אני למשל לא הייתי ממליץ לאף אחד להשתמט כי אחרת מי ישמור על המקום. גם להסתלק מהשטחים בשלב זה לא נראה הגיוני כי בעצם אין עם מי לדבר. כלומר המצב הוא לא להקיא ולא לבלוע. אני ממש לא מבין איך אפשר להמליץ להשתמט? מי לדעתך ישמור ויגן על המקום? חוץ מזה הצבא והמדינה זה אתה אז נגד מי אתה נלחם? מה יקרה אם כולם יחליטו להשתמט? אתה חושב שהשלום פתאום יבוא בגלל זה? אתה חושב שהשכנים שלנו יראו שאנחנו לא נלחמים אז יחליטו גם כן לא להלחם? האם לדעתך אם נסתלק מהשטחים בצורה חד צדדית לא נאלץ לחזור לשם במחיר הרוגים רבים? למשל כמו במלחמת לבנון השניה?

    זה כמובן לא אומר שאין לי ביקורת על הממשלה או על צה"ל. לדעתי הממשלה שיש לנו כיום היא אחת המטומטמות ביותר שהיו לנו עד כה. לדעתי הם והקודמים עשו את כל השטויות האפשריות במיוחד בשנים האחרונות אבל השתמטות זאת לא שיטה.

    מה אתה מציע?

  52. יואל קורנבלום

    אני באמת מצטער לשמוע שנפגעת ואני מקווה שהחיים שלך הם לא קשים כי אני יודע שהמערכת בהרבה מקרים כפויית טובה ושוכחת את אילו שהקריבו את עצמם ובעצם מפקירה אותם. אבל עם כל זה גם אני עברתי דברים דומים לשלך ביחידה קרבית למרות שבכלל רצו אותי בחיל חימוש. התנדבתי ליחידה קרבית מתוך הבנה שאם אני לא אגן על המקום אף אחד לא יעשה את זה במקומי. כלומר הייתי כק ולכן היה ברור לי שאלך ליחידה קרבית. כמוך גם אני ראיתי הרבה קרבות והרבה דם והרבה הרוגים משני הצדדים. הייתי בר מזל לצאת מזה ללא פגיעה למרות שהייתי תמיד לוחם בקו הראשון. נראה לי גם כן לפעמים, לפי שריקות הכדורים, שאם הייתי עומד 10 ס"מ הצידה הייתי נפגע. כלומר יש כאן גם עניין של מזל. גם עשיתי מילואים בשטחים ובלבנון והייתי בכל מיני מקומות שכוחי אל. בכל המקרים הנ"ל ידעתי שאם אני לא אהיה שם לא יהיה אחר במקומי ואף אחד לא יגן עלינו חוץ מאשר אנחנו. מעניין ששנינו עשינו בערך אותו דבר חוץ מאשר הפציעה, נדמה לי אפילו באותה חטיבה, אבל יש לנו דעות שונות לחלוטין.

    אני למשל לא הייתי ממליץ לאף אחד להשתמט כי אחרת מי ישמור על המקום. גם להסתלק מהשטחים בשלב זה לא נראה הגיוני כי בעצם אין עם מי לדבר. כלומר המצב הוא לא להקיא ולא לבלוע. אני ממש לא מבין איך אפשר להמליץ להשתמט? מי לדעתך ישמור ויגן על המקום? חוץ מזה הצבא והמדינה זה אתה אז נגד מי אתה נלחם? מה יקרה אם כולם יחליטו להשתמט? אתה חושב שהשלום פתאום יבוא בגלל זה? אתה חושב שהשכנים שלנו יראו שאנחנו לא נלחמים אז יחליטו גם כן לא להלחם? האם לדעתך אם נסתלק מהשטחים בצורה חד צדדית לא נאלץ לחזור לשם במחיר הרוגים רבים? למשל כמו במלחמת לבנון השניה?

    זה כמובן לא אומר שאין לי ביקורת על הממשלה או על צה"ל. לדעתי הממשלה שיש לנו כיום היא אחת המטומטמות ביותר שהיו לנו עד כה. לדעתי הם והקודמים עשו את כל השטויות האפשריות במיוחד בשנים האחרונות אבל השתמטות זאת לא שיטה.

    מה אתה מציע?

  53. גיל

    כבר שנים שמתעלמים מהכאב והסבל "שלנו". לחונטה השולטת באזור הזה לא איכפת מעובדי קבלן, לא איכפת מחרדים שנזרקים בשטחים, לא איכפת מניצולי שואה, לא איכפת מכך שאנשים חיים-לא-חיים כאן על שכר מינימום מביש, לא איכפת מעתיד ההשכלה הגבוהה, לא מהמסכנים שמאבדים את בתיהם ונופלים בין הסדקים של החיים. רבאק, כמו שהמלחמה האחרונה הראתה לנו, אפילו הגנת האוכלוסיה מטילים, לכאורה גולת הכותרת של הפטריוטיזם המזוייף שלהם, לא ממש מעניינת אותם כל עוד הבורסה עולה. והייתי יכול להמשיך ככה עוד שעה.

    כשאנשים כאלה מתחילים פתאום לדבר בשם ההגנה על העם וטובת הכלל, אני מתחיל לפחד. אני הרי יודע שהם מזיינים את השכל, הם מוכיחים לי את זה כל יום מחדש. בהקשר הזה חשוב תמיד להזכיר את דבריו החכמים של אדם נאלח במיוחד, הרמן גרינג:

    "Why of course the people don't want war.Why should some poor slob on a farm want to risk his life in a war when the best he can get out of it is to come back to his farm in one piece? Naturally, the common people don't want war: neither in Russia, nor in England, nor for that matter in Germany. That is understood. But after all it is the leaders of the country who determine the policy, and it is always a simple matter to drag the people along, whether it is a democracy, or a fascist dictatorship, or a parliament, or a communist dictatorship …Voice or no voice, the people can always be brought to the bidding of the leaders. That is easy. All you have to do is to tell them they are being attacked, and denounce the pacifists for lack of patriotism and exposing the country to danger."

    אז קודם כל לא להאמין. ואז להטיל ספק. ואחר כך לפקפק. וכמובן לשאול, ולהסיק מהעבר, ולחשוב בעצמנו. כל דבר חוץ מאמונה תמימה בחרא שהחונטה השלטת מוכרת לנו, "הגנה על המדינה" עאלק. אם באמת היה איכפת להם מאיתנו כבר היינו רואים את זה.

    אין שום סתירה בין הזדהות עם הסבל של בני עמנו לבין חשיפת השקר של מלחמות החונטה הישראלית. להפך.

  54. גיל

    כבר שנים שמתעלמים מהכאב והסבל "שלנו". לחונטה השולטת באזור הזה לא איכפת מעובדי קבלן, לא איכפת מחרדים שנזרקים בשטחים, לא איכפת מניצולי שואה, לא איכפת מכך שאנשים חיים-לא-חיים כאן על שכר מינימום מביש, לא איכפת מעתיד ההשכלה הגבוהה, לא מהמסכנים שמאבדים את בתיהם ונופלים בין הסדקים של החיים. רבאק, כמו שהמלחמה האחרונה הראתה לנו, אפילו הגנת האוכלוסיה מטילים, לכאורה גולת הכותרת של הפטריוטיזם המזוייף שלהם, לא ממש מעניינת אותם כל עוד הבורסה עולה. והייתי יכול להמשיך ככה עוד שעה.

    כשאנשים כאלה מתחילים פתאום לדבר בשם ההגנה על העם וטובת הכלל, אני מתחיל לפחד. אני הרי יודע שהם מזיינים את השכל, הם מוכיחים לי את זה כל יום מחדש. בהקשר הזה חשוב תמיד להזכיר את דבריו החכמים של אדם נאלח במיוחד, הרמן גרינג:

    "Why of course the people don't want war.Why should some poor slob on a farm want to risk his life in a war when the best he can get out of it is to come back to his farm in one piece? Naturally, the common people don't want war: neither in Russia, nor in England, nor for that matter in Germany. That is understood. But after all it is the leaders of the country who determine the policy, and it is always a simple matter to drag the people along, whether it is a democracy, or a fascist dictatorship, or a parliament, or a communist dictatorship …Voice or no voice, the people can always be brought to the bidding of the leaders. That is easy. All you have to do is to tell them they are being attacked, and denounce the pacifists for lack of patriotism and exposing the country to danger."

    אז קודם כל לא להאמין. ואז להטיל ספק. ואחר כך לפקפק. וכמובן לשאול, ולהסיק מהעבר, ולחשוב בעצמנו. כל דבר חוץ מאמונה תמימה בחרא שהחונטה השלטת מוכרת לנו, "הגנה על המדינה" עאלק. אם באמת היה איכפת להם מאיתנו כבר היינו רואים את זה.

    אין שום סתירה בין הזדהות עם הסבל של בני עמנו לבין חשיפת השקר של מלחמות החונטה הישראלית. להפך.

  55. שמעון עשור

    גיל אין לי ספק שהאמירה והכאב שלך באים מתוך אמת פנימית, ובכל זאת מה ניתן להבין מדבריך. בוא נצא מנקודת מוצא של הסכמה – אנחנו נמצאים במקום שהאידיאולוגיות הגדולות התרסקו והפכנו לאוסף של פרטים שמתקשים להתאחד מאחרי רעיון כלשהו (רק הדתיים והדיקטטורות עדין מתאחדים מאחרי אישויות פיזיות ומטאפיזיות). כתוצאה מכך גם המנהיגות העכשווית לא מצליחה לאחד מסביב לרעיון ואז אנחנו נותרים עם אינטרסים אישיים שמובילים לשחיתות.
    מה אני אמור לעשות עם המידע הזה, לכעוס, לבעוט, לקטר וכדו'.
    ההנחות שלי:
    א. צריכה להתקיים מדינה יהודית.
    ב. הקמת המדינה לוותה בשואה תרבותית-חברתית, רוויה בגזענות כלפי המזרחיים.
    ג. בשטחי מדינת ישראל מתקימים שני עמים עם נראטיב שונה.
    ד. אני מכבד כל אדם באשר הוא אדם לא משנה מינו, דתו, השקפתו, גזעו וחושב שכל אחד ראוי לשיוויון בזכויות ובחובות.
    ה. לצערי, ההיסטוריה הוכיחה שלא כל העמים כיבדו ומכבדים את סעיף ד' שלי, מכאן הצורך גם לסעיף א'.
    ו. יש משבר מנהיגות כלל עולמי שנובע מגורמים שונים, אך העובדה היא שמנהיגי העולם מושחתים וחסרי ערכי מוסר בסיסיים, ומי שמשלם את המחיר זה האדם הפשוט לא משנה אם הוא ישראלי, פלשתינאי, ויאטנמי, קמבודי וכדו'.

    מה עלי לעשות- לבכות על מר גורלי, לחכות לנס, לחזור בתשובה?

    אני בחרתי להיות פראייר- לנסות ולמצוא את השורשים שלי במקומות שהם עדיין נמצאים, להאמין שביכולתי לעשות שינוי -גם אם הוא קטן וגם אם הוא בחלקות הפרטיות שאני בא איתן במגע. כבר לפני 25 שנה כשהיה לי עיתון קטן בקרית שמונה כששאלו אותי אם אני מרגיש כ"ישראל השניה", אמרתי שאני ישראל השלישית- אני מזרחי שלא מסתפק בפירורים אלא רוצה להנהיג ולהוביל. בדרך חטפתי מכות קשות אישיות וציבוריות, הבנתי שמהפכות נעשות לאט, לפעמים לאט מדי.

    ועוד דבר, אין צדק אבסולוטי, אין גם אמת כזאת – האובייקטיביות היא כזב, משום שהיא אינה בנמצא, אנחנו תוצר של חינוך,תרבות והשקפות וגם של מאגר של גנים. הצדק שלי הוא לא הצדק של הפלשתינאי- הוא לא יכול להיות, אני רק יכול להבין את כאבו אבל לא לחוש אותו באמת. ואני מניח שזה כך גם להפך, גם הפלשתינאי שרוצה שלום אמת, לא יחוש את הכאב שלי או יכול להבין להביע אמפטיה וזהו וזה גם מספיק מצידי.

    אם אינך יכול להבין את הכאב של ילדי שדרות וקרית שמונה ותולה את זאת במנהיגים- אתה עיוור במקרה הטוב ואדם רע במקרה האחר.

  56. שמעון עשור

    גיל אין לי ספק שהאמירה והכאב שלך באים מתוך אמת פנימית, ובכל זאת מה ניתן להבין מדבריך. בוא נצא מנקודת מוצא של הסכמה – אנחנו נמצאים במקום שהאידיאולוגיות הגדולות התרסקו והפכנו לאוסף של פרטים שמתקשים להתאחד מאחרי רעיון כלשהו (רק הדתיים והדיקטטורות עדין מתאחדים מאחרי אישויות פיזיות ומטאפיזיות). כתוצאה מכך גם המנהיגות העכשווית לא מצליחה לאחד מסביב לרעיון ואז אנחנו נותרים עם אינטרסים אישיים שמובילים לשחיתות.
    מה אני אמור לעשות עם המידע הזה, לכעוס, לבעוט, לקטר וכדו'.
    ההנחות שלי:
    א. צריכה להתקיים מדינה יהודית.
    ב. הקמת המדינה לוותה בשואה תרבותית-חברתית, רוויה בגזענות כלפי המזרחיים.
    ג. בשטחי מדינת ישראל מתקימים שני עמים עם נראטיב שונה.
    ד. אני מכבד כל אדם באשר הוא אדם לא משנה מינו, דתו, השקפתו, גזעו וחושב שכל אחד ראוי לשיוויון בזכויות ובחובות.
    ה. לצערי, ההיסטוריה הוכיחה שלא כל העמים כיבדו ומכבדים את סעיף ד' שלי, מכאן הצורך גם לסעיף א'.
    ו. יש משבר מנהיגות כלל עולמי שנובע מגורמים שונים, אך העובדה היא שמנהיגי העולם מושחתים וחסרי ערכי מוסר בסיסיים, ומי שמשלם את המחיר זה האדם הפשוט לא משנה אם הוא ישראלי, פלשתינאי, ויאטנמי, קמבודי וכדו'.

    מה עלי לעשות- לבכות על מר גורלי, לחכות לנס, לחזור בתשובה?

    אני בחרתי להיות פראייר- לנסות ולמצוא את השורשים שלי במקומות שהם עדיין נמצאים, להאמין שביכולתי לעשות שינוי -גם אם הוא קטן וגם אם הוא בחלקות הפרטיות שאני בא איתן במגע. כבר לפני 25 שנה כשהיה לי עיתון קטן בקרית שמונה כששאלו אותי אם אני מרגיש כ"ישראל השניה", אמרתי שאני ישראל השלישית- אני מזרחי שלא מסתפק בפירורים אלא רוצה להנהיג ולהוביל. בדרך חטפתי מכות קשות אישיות וציבוריות, הבנתי שמהפכות נעשות לאט, לפעמים לאט מדי.

    ועוד דבר, אין צדק אבסולוטי, אין גם אמת כזאת – האובייקטיביות היא כזב, משום שהיא אינה בנמצא, אנחנו תוצר של חינוך,תרבות והשקפות וגם של מאגר של גנים. הצדק שלי הוא לא הצדק של הפלשתינאי- הוא לא יכול להיות, אני רק יכול להבין את כאבו אבל לא לחוש אותו באמת. ואני מניח שזה כך גם להפך, גם הפלשתינאי שרוצה שלום אמת, לא יחוש את הכאב שלי או יכול להבין להביע אמפטיה וזהו וזה גם מספיק מצידי.

    אם אינך יכול להבין את הכאב של ילדי שדרות וקרית שמונה ותולה את זאת במנהיגים- אתה עיוור במקרה הטוב ואדם רע במקרה האחר.

  57. טרזן

    צריך לדייק. לא שמעת אותי מעולם ממליץ להשתמט, אני ממליץ לסרב!
    אלה שסבורים כמוני שהמדינה בגדה בהם, והפרה את הברית הלא-כתובה בינה ובין אזרחיה, חייבים לסרב להיות משת"פים. ראה בזה סוג של שביתה אם זה מקל עליך.
    אני חושב שחייבים להתנגד בקול להתנהגות הנבזית של המדינה בתחומי כלכלה וחברה, אבל כשמגיעים לחילול זכויות-אדם, ולסיכון עתידנו (ועתיד שכנינו) על הכוכב הזה, צריך לעלות למדרגת "פטריוט" ולסרב.

  58. טרזן

    צריך לדייק. לא שמעת אותי מעולם ממליץ להשתמט, אני ממליץ לסרב!
    אלה שסבורים כמוני שהמדינה בגדה בהם, והפרה את הברית הלא-כתובה בינה ובין אזרחיה, חייבים לסרב להיות משת"פים. ראה בזה סוג של שביתה אם זה מקל עליך.
    אני חושב שחייבים להתנגד בקול להתנהגות הנבזית של המדינה בתחומי כלכלה וחברה, אבל כשמגיעים לחילול זכויות-אדם, ולסיכון עתידנו (ועתיד שכנינו) על הכוכב הזה, צריך לעלות למדרגת "פטריוט" ולסרב.

  59. גיל

    אני יכול להבין כאב ופחד של אנשים שנופלים להם טילים על הראש. אני לא מבין מה בין פעולות צה"ל בלבנון או בעזה לבין הגנה על אותם אנשים. אם יש משהו שהמלחמה האחרונה הוכיחה לנו זה שרוב הפעולות המלחמתיות נובעות מאגו (מי יזכור את השם של מי), אינפנטיליות, כיסוי תחת ופחדנות. אם למישהו ממש היה בוער "להגן על אזרחי המדינה" הוא היה דואג קודם כל למקלטים, או לפחות עורך איזה דיון רציני בעניין.

    מה הבעיה? יש מסכנים שסופגים, אצלנו ואצלם. יש מושחתים תאבי בצע שהמסכנים האלו לא מזיזים להם את הקצה של הציפורן. צה"ל ישב בלבנון על מנת להגן על המסכנים שלנו בערך כמו שבוש שלח את צבא ארה"ב לעיראק על מנת להגן על השחורים בגטאות שלהם. לא כל פעם שהמושחתים למעלה צועקים "אחרי! למען המדינה!" הפעולה הפטריוטית היא בהכרח לומר "אמן" ולשים שכפ"ץ. כשהחונטה הזו תבין שהפיונים לא מתכוונים להמשיך לשחק, אולי הם יבינו משהו בדרך הקשה.

  60. גיל

    אני יכול להבין כאב ופחד של אנשים שנופלים להם טילים על הראש. אני לא מבין מה בין פעולות צה"ל בלבנון או בעזה לבין הגנה על אותם אנשים. אם יש משהו שהמלחמה האחרונה הוכיחה לנו זה שרוב הפעולות המלחמתיות נובעות מאגו (מי יזכור את השם של מי), אינפנטיליות, כיסוי תחת ופחדנות. אם למישהו ממש היה בוער "להגן על אזרחי המדינה" הוא היה דואג קודם כל למקלטים, או לפחות עורך איזה דיון רציני בעניין.

    מה הבעיה? יש מסכנים שסופגים, אצלנו ואצלם. יש מושחתים תאבי בצע שהמסכנים האלו לא מזיזים להם את הקצה של הציפורן. צה"ל ישב בלבנון על מנת להגן על המסכנים שלנו בערך כמו שבוש שלח את צבא ארה"ב לעיראק על מנת להגן על השחורים בגטאות שלהם. לא כל פעם שהמושחתים למעלה צועקים "אחרי! למען המדינה!" הפעולה הפטריוטית היא בהכרח לומר "אמן" ולשים שכפ"ץ. כשהחונטה הזו תבין שהפיונים לא מתכוונים להמשיך לשחק, אולי הם יבינו משהו בדרך הקשה.

  61. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אינני יודעת מאיזה כוכב אתה נפלת אבל כל מה שכתבת במאמר על המלחמה והבופור הוא גיבוב של שטויות שאנני יודעת מהיכן שאבת אותם "מרחם על ילדי דרום לבנון " ממש חסיד אומות העולם במקרה אני איבדתי במלחמה הזאת בבופר את אחד מבני משפחתי והקלות הבלתי נסבלת בה אתה כותב את הדברים מכעיסה ומקוממת אניל איודעת היכן שירתת ואל איזה אחווה מזוייפת אתה מדבר כנראה שכל חייך מזוייפים כמו אותה חויית הצבא שלך כמה חבל ועצוב אבל העיקר שיש לך מקום להזדהות עם תושבי דרום לבנון כי הם הרי לא צבועים ושקרנים כמונו רק מסכנים
    לצערי כי רב אני מרחמת עלייך יותר משאני כועסת !!!

  62. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אינני יודעת מאיזה כוכב אתה נפלת אבל כל מה שכתבת במאמר על המלחמה והבופור הוא גיבוב של שטויות שאנני יודעת מהיכן שאבת אותם "מרחם על ילדי דרום לבנון " ממש חסיד אומות העולם במקרה אני איבדתי במלחמה הזאת בבופר את אחד מבני משפחתי והקלות הבלתי נסבלת בה אתה כותב את הדברים מכעיסה ומקוממת אניל איודעת היכן שירתת ואל איזה אחווה מזוייפת אתה מדבר כנראה שכל חייך מזוייפים כמו אותה חויית הצבא שלך כמה חבל ועצוב אבל העיקר שיש לך מקום להזדהות עם תושבי דרום לבנון כי הם הרי לא צבועים ושקרנים כמונו רק מסכנים
    לצערי כי רב אני מרחמת עלייך יותר משאני כועסת !!!

  63. גלעד

    לפני כמה חודשים התגלגל לידי עותק מהספר "אם יש גן עדן". פרק אחד הספיק לעורר את תחושת הקבס שרון לבנה השכיל לתאר כאן. במסווה של כתיבה אותנטית, מגובה בתחקיר בנוגע לז'רגון החירניקי העכשווי ובכשרון כתיבה לא מבוטל, יצר הכותב את הרומן הישראלי שיאיר לפיד היה שמח לכתוב, לו היה לו כשרון כתיבה.
    חוויית הבופור אותה חוויתי בשלהי שנות ה-80 שונה בלא מעט מישורים ממה שמתואר בספר וממה שמתואר בטור שכאן, אך הדבר שמשותף לה ולכתוב בספר הוא הסתמיות והשרירותיות שעמדו בבסיסה, ושאפיינו גם את אבדן החיים שבא בעקבות הנוכחות שם. על חוויה כזאת אי אפשר לכתוב מבלי לנקוט עמדה פוליטית-מוסרית. הרומן של רון לשם מקדש את הסתמיות הזאת, ומכאן נובע בין השאר, החיבוק הממסדי שלו הוא זכה.

  64. גלעד

    לפני כמה חודשים התגלגל לידי עותק מהספר "אם יש גן עדן". פרק אחד הספיק לעורר את תחושת הקבס שרון לבנה השכיל לתאר כאן. במסווה של כתיבה אותנטית, מגובה בתחקיר בנוגע לז'רגון החירניקי העכשווי ובכשרון כתיבה לא מבוטל, יצר הכותב את הרומן הישראלי שיאיר לפיד היה שמח לכתוב, לו היה לו כשרון כתיבה.
    חוויית הבופור אותה חוויתי בשלהי שנות ה-80 שונה בלא מעט מישורים ממה שמתואר בספר וממה שמתואר בטור שכאן, אך הדבר שמשותף לה ולכתוב בספר הוא הסתמיות והשרירותיות שעמדו בבסיסה, ושאפיינו גם את אבדן החיים שבא בעקבות הנוכחות שם. על חוויה כזאת אי אפשר לכתוב מבלי לנקוט עמדה פוליטית-מוסרית. הרומן של רון לשם מקדש את הסתמיות הזאת, ומכאן נובע בין השאר, החיבוק הממסדי שלו הוא זכה.

  65. Reuven

    I uploaded an mpeg video [ 1 hour long and about 700 M in size ] of a recent talk given by Howard Zinn. It may afford some general insights to War Propaganda used here in the USA , and in Israel.
    It has been posted in 6 separate files. To download, just copy each address and paste it to the address field of your browser.
    When ALL 6 files have been downloaded, use the program WinRAR to join them together.
    WinRAR is available almost everywhere, like WinZIP. actually, I think that WinZIP might work too – just click on file #1 and the process of joining should start immediately/

    Enjoy

    http://rapidshare.com/files/50717851/Howard_Zinn_DN_.part3.rar
    http://rapidshare.com/files/50712318/Howard_Zinn_DN_.part2.rar
    http://rapidshare.com/files/50707060/Howard_Zinn_DN_.part1.rar
    http://rapidshare.com/files/50839596/Howard_Zinn_DN_.part6.rar
    http://rapidshare.com/files/50833529/Howard_Zinn_DN_.part5.rar
    http://rapidshare.com/files/50826975/Howard_Zinn_DN_.part4.rar

  66. Reuven

    I uploaded an mpeg video [ 1 hour long and about 700 M in size ] of a recent talk given by Howard Zinn. It may afford some general insights to War Propaganda used here in the USA , and in Israel.
    It has been posted in 6 separate files. To download, just copy each address and paste it to the address field of your browser.
    When ALL 6 files have been downloaded, use the program WinRAR to join them together.
    WinRAR is available almost everywhere, like WinZIP. actually, I think that WinZIP might work too – just click on file #1 and the process of joining should start immediately/

    Enjoy

    http://rapidshare.com/files/50717851/Howard_Zinn_DN_.part3.rar
    http://rapidshare.com/files/50712318/Howard_Zinn_DN_.part2.rar
    http://rapidshare.com/files/50707060/Howard_Zinn_DN_.part1.rar
    http://rapidshare.com/files/50839596/Howard_Zinn_DN_.part6.rar
    http://rapidshare.com/files/50833529/Howard_Zinn_DN_.part5.rar
    http://rapidshare.com/files/50826975/Howard_Zinn_DN_.part4.rar

  67. אסף אורון

    כמי ש"ביקר" אף הוא בדרום לבנון בלי ויזה, כלוחם חי"ר בשנת 86, אני סומך את ידי על תגובתו של גלעד.
    לפעמים ספרים שהופכים להיט הם באמת יצירות מופת, ולפעמים – כמו כאן – ההיפך הגמור. מה שהדהים אותי זה איך הספר מצליח לעבוד על אנשים, ובמיוחד נשים, שלא מכירים מקרוב את החווייה האמיתית.

    אני חולק לגמרי על אותם מגיבים שחושבים שהספר נועד לספק חומר למחשבה.
    לשם לקח את הסבל וההתבהמות הקשורים בחוויית חייל כיבוש בארץ זרה, שיטח אותם לשני מימדים והיזנה אותם בסגנון ערוץ 2 כדי לעשות שם לעצמו וכדי לתת לקונצנזוס אפשרות לכבס לעצמו את המצפון, בדיוק כפי שרועי ליבנה מתאר. למרבה האירוניה, "שתי אצבעות מצידון" – מוצר של חיל חינוך – היה סרט הרבה יותר צנוע, מאוזן ונאמן בתיאור החווייה מחתיכת הזבל הזאת.

    ולרועי עצמו, כל הכבוד על מאמר אמיץ ומדוייק. בעיקר אני מודה לך על הזכרת תושבי דרום לבנון. לפי עוצמת הזעם והעלבון בחלק מן התגובות, אפשר לחשוב שכל יום מישהו מזכיר קורבנות לבנונים. אני לא חושב שרועי אינו מודע או אינו מעריך את הסבל של תושבי קרית שמונה. אבל כל מי שהיה בלבנון ולא נשרף לו המוח יודע שלמרות כל התעמולה, היה מעט מאוד קשר בין הגורמים שהשפיעו על שהותנו שם לבין ביטחון תושבי הצפון – ולא פעם הקשר היה אפילו הפוך: תושבי הצפון שימשו כבני-ערובה בחיסולי חשבונות קטנוניים של צה"ל מול החיזבאללה.

    בואו לא נשקר לעצמנו: בכל הדיון על לבנון עד הנסיגה, הסבל של הלבנונים ורמיסת זכויותיהם מעולם לא נזכרו. וזו תמצית הבעייה. תמיד אנחנו שקועים באוננייה האוטיסטית שלנו, ולא שמים לב מה המעשים שלנו גורמים לאחרים – עד שמאוחר מדי.

  68. אסף אורון

    כמי ש"ביקר" אף הוא בדרום לבנון בלי ויזה, כלוחם חי"ר בשנת 86, אני סומך את ידי על תגובתו של גלעד.
    לפעמים ספרים שהופכים להיט הם באמת יצירות מופת, ולפעמים – כמו כאן – ההיפך הגמור. מה שהדהים אותי זה איך הספר מצליח לעבוד על אנשים, ובמיוחד נשים, שלא מכירים מקרוב את החווייה האמיתית.

    אני חולק לגמרי על אותם מגיבים שחושבים שהספר נועד לספק חומר למחשבה.
    לשם לקח את הסבל וההתבהמות הקשורים בחוויית חייל כיבוש בארץ זרה, שיטח אותם לשני מימדים והיזנה אותם בסגנון ערוץ 2 כדי לעשות שם לעצמו וכדי לתת לקונצנזוס אפשרות לכבס לעצמו את המצפון, בדיוק כפי שרועי ליבנה מתאר. למרבה האירוניה, "שתי אצבעות מצידון" – מוצר של חיל חינוך – היה סרט הרבה יותר צנוע, מאוזן ונאמן בתיאור החווייה מחתיכת הזבל הזאת.

    ולרועי עצמו, כל הכבוד על מאמר אמיץ ומדוייק. בעיקר אני מודה לך על הזכרת תושבי דרום לבנון. לפי עוצמת הזעם והעלבון בחלק מן התגובות, אפשר לחשוב שכל יום מישהו מזכיר קורבנות לבנונים. אני לא חושב שרועי אינו מודע או אינו מעריך את הסבל של תושבי קרית שמונה. אבל כל מי שהיה בלבנון ולא נשרף לו המוח יודע שלמרות כל התעמולה, היה מעט מאוד קשר בין הגורמים שהשפיעו על שהותנו שם לבין ביטחון תושבי הצפון – ולא פעם הקשר היה אפילו הפוך: תושבי הצפון שימשו כבני-ערובה בחיסולי חשבונות קטנוניים של צה"ל מול החיזבאללה.

    בואו לא נשקר לעצמנו: בכל הדיון על לבנון עד הנסיגה, הסבל של הלבנונים ורמיסת זכויותיהם מעולם לא נזכרו. וזו תמצית הבעייה. תמיד אנחנו שקועים באוננייה האוטיסטית שלנו, ולא שמים לב מה המעשים שלנו גורמים לאחרים – עד שמאוחר מדי.

  69. מיכה רחמן

    התלבטתי הרבה האם בכלל להמשיך את ההתנצחות הזו בין כה וכה אין הקשבה. כל אחד נאחז בסיפור (בנרטיב) שלו. על הסיפור של מלחמות ישראל שיואל קורנבלום מביא כאן לפנינו גדלתי אני וגדלנו כולנו. מדי פעם הבליח השמאל הראדיקאלי ("מצפן"), בפרסומים שונים, אבל גם אני כילד וכנער האמנתי שהמלחמות נכפו עלינו שאנחנו מתגוננים וכדומה. להלן בתשובה לתשובה של יואל קורנבלום, ניסיון קצר מאוד להביא לפני קוראי האתר את הנרטיב המנוגד ואת המשתמעה ממנו, בהנחה שיואל ואחרים ימשיכו להאמין בו ובהשלכותיו. במלחמת העצמאות קשורות עובדות נוספות מאלו שמציין קורנבלום בתגובתו: ישראל באופן שיטתי פינתה את הפלסטינים שישבו בארץ מכפריהם החוצה, במטרה להשתלט על האדמות. ההשתלטות על האדמות לפני תחילת המלחמה הייתה חלק מהסיבות לה (לא צריך לכתוב עובדות, תאריכים ומקומות כי כאן זה לא המקום לספר היסטוריה חדש. הספר הזה קיים וזה מה שהוא אומר, ושמו: "לידתה של בעיית הפלסטינים 1946-1949". מאת בני מוריס). אבל העיקר הוא שהגישה הבלתי מתפשרת של השתלטות על הארץ בלי ניסיון ללכת עם הפלסטינים ולא נגדם, הייתה הסיבה המרכזית להמשך המלחמות אחר-כך. השמאל כולו כולל השומר הצעיר תמכו במדיניות זו, חלקם עם סייגים מוסריים והתנגדות למעשים מקומיים אבל בעיקרון תמכו. מלחמת 1956 וכיבוש סיני הייתה מלחמה התקפית ברורה כולל שיתוף פעולה עם המעצמות הגדולות (צרפת בריטניה). הראיה לכך שלא היה במלחמה זו שום צורך ביטחוני היא הנסיגה מכל סיני ושלום עם המצרים שמשרת את בטחון ישראל פי כמה. הוויכוח על הקווים השונים במדיניות הבטחון והשלום של ישראל, קרי האם ללכת בקו שהם רוצים להשמיד אותנו ולכן רק כוח, או שהשלום הוא הבטחון הטוב ביותר ואפשר לעשות איתם שלום, הוויכוח הזה, נמשך מאז הקמת המדינה. הוויכוח הזה התבטא בגישות השונות למדיניות הבטחון בין משה שרת ללבון ואחרים. הוויכוח הזה נמשך עד היום. יואל קורנבלום אינו מממציא שום דבר חדש אלא חוזר על הגישה המרכזית של מדיניות החוץ והביטחון השלטת בישראל. תיעוד לוויכוח הזה ניתן למצוא בספר שכבר הזכרתי קודם, "קיר הברזל …" של אבי שליים. מלחמת ששת הימים לא התכוונה לכיבוש שנמשך כ – 40 שנה. לא זו הייתה המטרה. אבל הכיבוש הזה מראה על מדיניות שאין בינה לבין הביטחון דבר. אלא, רצון לשמור על ההתנחלויות. ישראל היא התוקפנית מאז שהחלה לכבוש אדמות באזור. מובן שהערבים ובמיוחד הפלסטינים אינם מעוניינים שידרכו עליהם ולכן מתנגדים. ומובן שיש גם לאומנות לשמה בצד השני. עם כל זאת ניתן למצוא דרך של פשרה ושלום עם שמירה על עצמאות ובטחון מדינת ישראל הבעייה שישראל מחמיצה כל הזדמנות לשלום. זהו נרטיב אחר שקשה לי להאמין שקורנבלום ישתכנע ממנו.

  70. מיכה רחמן

    התלבטתי הרבה האם בכלל להמשיך את ההתנצחות הזו בין כה וכה אין הקשבה. כל אחד נאחז בסיפור (בנרטיב) שלו. על הסיפור של מלחמות ישראל שיואל קורנבלום מביא כאן לפנינו גדלתי אני וגדלנו כולנו. מדי פעם הבליח השמאל הראדיקאלי ("מצפן"), בפרסומים שונים, אבל גם אני כילד וכנער האמנתי שהמלחמות נכפו עלינו שאנחנו מתגוננים וכדומה. להלן בתשובה לתשובה של יואל קורנבלום, ניסיון קצר מאוד להביא לפני קוראי האתר את הנרטיב המנוגד ואת המשתמעה ממנו, בהנחה שיואל ואחרים ימשיכו להאמין בו ובהשלכותיו. במלחמת העצמאות קשורות עובדות נוספות מאלו שמציין קורנבלום בתגובתו: ישראל באופן שיטתי פינתה את הפלסטינים שישבו בארץ מכפריהם החוצה, במטרה להשתלט על האדמות. ההשתלטות על האדמות לפני תחילת המלחמה הייתה חלק מהסיבות לה (לא צריך לכתוב עובדות, תאריכים ומקומות כי כאן זה לא המקום לספר היסטוריה חדש. הספר הזה קיים וזה מה שהוא אומר, ושמו: "לידתה של בעיית הפלסטינים 1946-1949". מאת בני מוריס). אבל העיקר הוא שהגישה הבלתי מתפשרת של השתלטות על הארץ בלי ניסיון ללכת עם הפלסטינים ולא נגדם, הייתה הסיבה המרכזית להמשך המלחמות אחר-כך. השמאל כולו כולל השומר הצעיר תמכו במדיניות זו, חלקם עם סייגים מוסריים והתנגדות למעשים מקומיים אבל בעיקרון תמכו. מלחמת 1956 וכיבוש סיני הייתה מלחמה התקפית ברורה כולל שיתוף פעולה עם המעצמות הגדולות (צרפת בריטניה). הראיה לכך שלא היה במלחמה זו שום צורך ביטחוני היא הנסיגה מכל סיני ושלום עם המצרים שמשרת את בטחון ישראל פי כמה. הוויכוח על הקווים השונים במדיניות הבטחון והשלום של ישראל, קרי האם ללכת בקו שהם רוצים להשמיד אותנו ולכן רק כוח, או שהשלום הוא הבטחון הטוב ביותר ואפשר לעשות איתם שלום, הוויכוח הזה, נמשך מאז הקמת המדינה. הוויכוח הזה התבטא בגישות השונות למדיניות הבטחון בין משה שרת ללבון ואחרים. הוויכוח הזה נמשך עד היום. יואל קורנבלום אינו מממציא שום דבר חדש אלא חוזר על הגישה המרכזית של מדיניות החוץ והביטחון השלטת בישראל. תיעוד לוויכוח הזה ניתן למצוא בספר שכבר הזכרתי קודם, "קיר הברזל …" של אבי שליים. מלחמת ששת הימים לא התכוונה לכיבוש שנמשך כ – 40 שנה. לא זו הייתה המטרה. אבל הכיבוש הזה מראה על מדיניות שאין בינה לבין הביטחון דבר. אלא, רצון לשמור על ההתנחלויות. ישראל היא התוקפנית מאז שהחלה לכבוש אדמות באזור. מובן שהערבים ובמיוחד הפלסטינים אינם מעוניינים שידרכו עליהם ולכן מתנגדים. ומובן שיש גם לאומנות לשמה בצד השני. עם כל זאת ניתן למצוא דרך של פשרה ושלום עם שמירה על עצמאות ובטחון מדינת ישראל הבעייה שישראל מחמיצה כל הזדמנות לשלום. זהו נרטיב אחר שקשה לי להאמין שקורנבלום ישתכנע ממנו.

  71. פמיניסט

    חבל שאתה מצרף לתגובה שלך הערה שעשויה להתפרש כשוביניזם (ולדעתי במידה לא מועטה של צדק). נשים לא היוו בשום שלב של המלחמה בלבנון פתיות מאמינות לדבר האלוף, המג"ד והמומחה-לענייני-אלוהים-יודע-מה. אם כבר אז הן שיחקו את התפקיד ההפוך לחלוטין – ע"ע ארבע אמהות וההפגנות הפמיניסטיות במלחמה האחרונה. מי שליבה את הלהבות לפני מלחמות לבנון, במהלכן ואחריהן הם בדיוק אותם חיילים גברים שכתבו למעלה – חלקם מכים היום על חטא וחלקם, כפי שכולנו רואות ורואים, ממשיכים להתלהם.

    אם לא התכוונת לזה נדמה לי שראוי שתבהיר את עצמך.

  72. פמיניסט

    חבל שאתה מצרף לתגובה שלך הערה שעשויה להתפרש כשוביניזם (ולדעתי במידה לא מועטה של צדק). נשים לא היוו בשום שלב של המלחמה בלבנון פתיות מאמינות לדבר האלוף, המג"ד והמומחה-לענייני-אלוהים-יודע-מה. אם כבר אז הן שיחקו את התפקיד ההפוך לחלוטין – ע"ע ארבע אמהות וההפגנות הפמיניסטיות במלחמה האחרונה. מי שליבה את הלהבות לפני מלחמות לבנון, במהלכן ואחריהן הם בדיוק אותם חיילים גברים שכתבו למעלה – חלקם מכים היום על חטא וחלקם, כפי שכולנו רואות ורואים, ממשיכים להתלהם.

    אם לא התכוונת לזה נדמה לי שראוי שתבהיר את עצמך.

  73. אבנר ל.

    הפרספקטיבה שלך לא חוזרת מספיק רחוק בהיסטוריה של חידוש ההתישבות של היהודים בארץ.
    למען האמת אין חדש תחת השמש.היום ובתחילת נמאה הקודמת התוכחו על אותם עיניינים.הסיבה פשוטה-אלו סלעי המחלוקת מאז ומעולם.
    בימי הטורקים, ואח'כ תחת שלטון בריטניה, ניתן היה, במסגרת מסחר פשוט, לקנות ולמכור אדמות.
    לכן אחד מנושאי המאבק הפךשת' היה לשכנע הבריטים לאסור על קניית אאדמות ע'י יהודים.
    לכן רצחו מוכרי אדמות ליהודים וזו פרקטיקה הנהוגה עד היום.
    נושא אחר היה שיכנוע הבריטים שיאסרו כניסת יהודים לארץ ישראל מכל וכל.

    זה ממש לא נכון שלא נעשו נסיונות להגיע עם הערבים להבנות לפני מלחמת העצמאות.
    ב.ג. ומנהיגים אחרים,מכל הקשת הפוליטית ממפא'י ושמאלה קיימו שיחות במסגרות שונות עם מנהיגים ערבים כאלו ואחרים.
    ב.ג. נפגש ביוזמתו עם מוסא עלמי שאמנם לא עסק בפוליטיקה בגלל משרתו הרשמית במערכת המשפט הבריטית אך היה בעל מעמד מכובד בקרב הערבים ובעל קשרים עם הנהגותיהם.
    ב.ג. שטח בפניו את כל הטוב שירד עליהם אם יאפשרו ליהודים להיכנס לארץ.תגובת עלמי היתה סרוב מוחלט.הוא מוכן שהארץ תעמוד בשיממונה עוד מאה שנה ותמתין עד שהם עצמם יגיעו לשלב בהתפתחותם בו יוכלו לפתחה בעצמם.

    ב.ג., ורבים אחרים, העלו רעיונות למכביר בקשר ליצירת שלטון משותף בארץ.כל ההצעות נתקלו בסירוב או בהצעות נגד שהיהודים לא יכלו בשום אופן לקבלן כי המשמעות של הצעות אלו היתה,מצד אחד, השארת היהודים בארצותיהם,ומצד שני השארת היהודים בארץ מיעוט תחת שלטון ערבי.

    בודאי,תמיד יכולנו להגיע לשלום על פי תנאי הערבים.לא יכול להיות דבר פשוט מכך.כמו שבגין החזיר את סיני והשאיר בידינו את עזה.

    אלא שהצעות הערבים היו בתמצית הצעה להתאבדות.לפני העצמאות ואחריה.

    הפניה אלינו,מצד שואפי טוב מבחוץ ומבפנים, בנוסח האמא שפונה לבנה הבכור שיוותר לאחיו הצעיר כי הוא חזק יותר ומבוגר יותר וחכם יותר, הינה בלתי אחראית,בהמעטה,במיוחד כשהיא באה מבפנים.האח המבוגר לא בהכרח יהיה תמיד חזק יותר.כך גם אנחנו.בודאי שתביעות המתבססות על סוג טיעון כזה אינן מחזקות אותנו,להפך,מחלישות.וחובה לזכור שבינינו לערבים אין יחסי אחים.

  74. אבנר ל.

    הפרספקטיבה שלך לא חוזרת מספיק רחוק בהיסטוריה של חידוש ההתישבות של היהודים בארץ.
    למען האמת אין חדש תחת השמש.היום ובתחילת נמאה הקודמת התוכחו על אותם עיניינים.הסיבה פשוטה-אלו סלעי המחלוקת מאז ומעולם.
    בימי הטורקים, ואח'כ תחת שלטון בריטניה, ניתן היה, במסגרת מסחר פשוט, לקנות ולמכור אדמות.
    לכן אחד מנושאי המאבק הפךשת' היה לשכנע הבריטים לאסור על קניית אאדמות ע'י יהודים.
    לכן רצחו מוכרי אדמות ליהודים וזו פרקטיקה הנהוגה עד היום.
    נושא אחר היה שיכנוע הבריטים שיאסרו כניסת יהודים לארץ ישראל מכל וכל.

    זה ממש לא נכון שלא נעשו נסיונות להגיע עם הערבים להבנות לפני מלחמת העצמאות.
    ב.ג. ומנהיגים אחרים,מכל הקשת הפוליטית ממפא'י ושמאלה קיימו שיחות במסגרות שונות עם מנהיגים ערבים כאלו ואחרים.
    ב.ג. נפגש ביוזמתו עם מוסא עלמי שאמנם לא עסק בפוליטיקה בגלל משרתו הרשמית במערכת המשפט הבריטית אך היה בעל מעמד מכובד בקרב הערבים ובעל קשרים עם הנהגותיהם.
    ב.ג. שטח בפניו את כל הטוב שירד עליהם אם יאפשרו ליהודים להיכנס לארץ.תגובת עלמי היתה סרוב מוחלט.הוא מוכן שהארץ תעמוד בשיממונה עוד מאה שנה ותמתין עד שהם עצמם יגיעו לשלב בהתפתחותם בו יוכלו לפתחה בעצמם.

    ב.ג., ורבים אחרים, העלו רעיונות למכביר בקשר ליצירת שלטון משותף בארץ.כל ההצעות נתקלו בסירוב או בהצעות נגד שהיהודים לא יכלו בשום אופן לקבלן כי המשמעות של הצעות אלו היתה,מצד אחד, השארת היהודים בארצותיהם,ומצד שני השארת היהודים בארץ מיעוט תחת שלטון ערבי.

    בודאי,תמיד יכולנו להגיע לשלום על פי תנאי הערבים.לא יכול להיות דבר פשוט מכך.כמו שבגין החזיר את סיני והשאיר בידינו את עזה.

    אלא שהצעות הערבים היו בתמצית הצעה להתאבדות.לפני העצמאות ואחריה.

    הפניה אלינו,מצד שואפי טוב מבחוץ ומבפנים, בנוסח האמא שפונה לבנה הבכור שיוותר לאחיו הצעיר כי הוא חזק יותר ומבוגר יותר וחכם יותר, הינה בלתי אחראית,בהמעטה,במיוחד כשהיא באה מבפנים.האח המבוגר לא בהכרח יהיה תמיד חזק יותר.כך גם אנחנו.בודאי שתביעות המתבססות על סוג טיעון כזה אינן מחזקות אותנו,להפך,מחלישות.וחובה לזכור שבינינו לערבים אין יחסי אחים.

  75. יואל קורנבלום

    אין פה עניין של נארטיב יש עניין עם עובדות. נראה לי שאתה ממציא הסטוריה ופועל לפיה או שאתה מאמין בסיפור כלשהו ובוחר את הקטעים התומכים בסיפור הזה ומתעלם מכל השאר. נראה לי שאתה לא מסוגל להתמודד עם העובדה שהערבים תוקפים אותנו כל הזמן ומסיתים את אוכלוסיותם נגדינו. גם הקטע שהבאת עם מבצע סיני אינו נכון. אל תשכח שהערבים יצאו, כמו במלחמת ששת, הימים למחוק אותנו. הביאו את כל צבאם לסיני וגם סגרו את מצרי טיראן גם לא נתנו לנו לעבור בתעלת סואץ כנדרש וכן הלאה. אילו הן פעולות במטרה להתקיף אותנו ואסור לשבת בשקט עד שהערבים יחליטו לעבור את הגבול. זה שחברנו לבריטים ולצרפתים אין רע בזה. ישראל של אז לא היתה חזקה ולכן כל עזרה שאפשר לקבל טובה היא. אל תשכח שלא הגענו אז לתעלת סואץ והשארנו את זה לבריטים ולצרפתים. כלומר זאת היתה מלחמה הגנתית שבה נצחנו וכבשנו שטח שממנו נסוגנו מאוחר יותר רק כדי להכנס אליו שנית בששת הימים כדי להגן על עצמנו עוד פעם. אני לא מבין איך העובדות האילו נעלמו ממך.

    זה בערך הסיפור שלנו. אין לנו ברירה אלה לשכב בבופור או בג'בל ברוך או בסיני או בכל מקום אחר במקום לשכב על חוף הים בתל אביב. לא אנחנו מבקשים את זה ואנחנו גם לא הבהמות. אנחנו פשוט מגינים על עצמנו וזה אמנם לא נראה טוב אבל עדיף מאשר מוות.

    בקשר ל "…בגישות השונות למדיניות הבטחון…" כפי שכתבת אז כל זה נופל כשהאויב נמצא בשעריך. זה לא הזמן להתווכח. האוייב יצא בפעולה התקפית נגדינו וזכותינו וחובתינו היא להתגונן. האוייב בא במטרה להכניע אותנו, לגרום לנו נזק לחסל אותנו. אם לא נלחם האויב ימשיך כי אין מה שיעצור אותו. אילו הן עובדות לא סיפורים. לא מובן לי איך אתה מתעלם מכל זה.

    בקשר לפליטים הערביים העובדה היא שיש פליטים הכלואים בתנאים מזעזעים במחנות פליטים אצל הערבים, לא במדינת ישראל אל תשכח את זה. כמה מהם באמת ברחו או הצטרפו לאוייב במלחמת השחרור ואולי חלק גם גורשו. זכור לי גם חלק הוזמן להשאר ולא לברוח. אל תשכח שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. הלאום הערבי בארץ החליט שהוא נלחם נגד הלאום היהודי ורוצה את המקום לעצמו. לצורך זה הלאום הערבי בארץ הזמין את המדינות הערביות מסביב כדי להשתתף במלחמה נגד הלאום היהודי. הם הפסידו את המלחמה. אז מה אתה מציע? לשכוח מהכל להחזיר את כולם ולתת להם הזדמנות נוספת לבצע את זממם? או אולי עדיף להפריד בין הלאומים? אילו הן עובדות מיכה, לא סיפורים ולא ציטוטים.

    אפשר להמשיך עוד הרבה זמן, אם תגיב אנא עשה זאת עם עובדות ולא סיפורים שמישהו אמר פעם וכן הלאה חכמה בדיעבד. בעיקרון אל תשכח לענות על בעיית הבעיות שהיא שנאת הערבים אותנו.

    בתגובה הקודמת שלי אליך כתבי בין היתר "אז אולי תסביר לנו בבקשה איפה בדיוק אנחנו התחלנו את המלחמות? אני מבקש שתסביר במדויק עם שמות ומקומות לכל הפחות". ובכן הבאת בתגובתך רק את מלחמת סיני והראיתי לך בתגובה הזאת שטעית. אז מכל המלחמות שהיו לנו אינך מסוגל להראות לנו אף אחת שאנחנו התחלנו. האם עלי להבין מזה שאתה מסכים איתי שהערבים הם שהתחילו בכל המלחמות באיזור?

    שבת שלום.

  76. יואל קורנבלום

    אין פה עניין של נארטיב יש עניין עם עובדות. נראה לי שאתה ממציא הסטוריה ופועל לפיה או שאתה מאמין בסיפור כלשהו ובוחר את הקטעים התומכים בסיפור הזה ומתעלם מכל השאר. נראה לי שאתה לא מסוגל להתמודד עם העובדה שהערבים תוקפים אותנו כל הזמן ומסיתים את אוכלוסיותם נגדינו. גם הקטע שהבאת עם מבצע סיני אינו נכון. אל תשכח שהערבים יצאו, כמו במלחמת ששת, הימים למחוק אותנו. הביאו את כל צבאם לסיני וגם סגרו את מצרי טיראן גם לא נתנו לנו לעבור בתעלת סואץ כנדרש וכן הלאה. אילו הן פעולות במטרה להתקיף אותנו ואסור לשבת בשקט עד שהערבים יחליטו לעבור את הגבול. זה שחברנו לבריטים ולצרפתים אין רע בזה. ישראל של אז לא היתה חזקה ולכן כל עזרה שאפשר לקבל טובה היא. אל תשכח שלא הגענו אז לתעלת סואץ והשארנו את זה לבריטים ולצרפתים. כלומר זאת היתה מלחמה הגנתית שבה נצחנו וכבשנו שטח שממנו נסוגנו מאוחר יותר רק כדי להכנס אליו שנית בששת הימים כדי להגן על עצמנו עוד פעם. אני לא מבין איך העובדות האילו נעלמו ממך.

    זה בערך הסיפור שלנו. אין לנו ברירה אלה לשכב בבופור או בג'בל ברוך או בסיני או בכל מקום אחר במקום לשכב על חוף הים בתל אביב. לא אנחנו מבקשים את זה ואנחנו גם לא הבהמות. אנחנו פשוט מגינים על עצמנו וזה אמנם לא נראה טוב אבל עדיף מאשר מוות.

    בקשר ל "…בגישות השונות למדיניות הבטחון…" כפי שכתבת אז כל זה נופל כשהאויב נמצא בשעריך. זה לא הזמן להתווכח. האוייב יצא בפעולה התקפית נגדינו וזכותינו וחובתינו היא להתגונן. האוייב בא במטרה להכניע אותנו, לגרום לנו נזק לחסל אותנו. אם לא נלחם האויב ימשיך כי אין מה שיעצור אותו. אילו הן עובדות לא סיפורים. לא מובן לי איך אתה מתעלם מכל זה.

    בקשר לפליטים הערביים העובדה היא שיש פליטים הכלואים בתנאים מזעזעים במחנות פליטים אצל הערבים, לא במדינת ישראל אל תשכח את זה. כמה מהם באמת ברחו או הצטרפו לאוייב במלחמת השחרור ואולי חלק גם גורשו. זכור לי גם חלק הוזמן להשאר ולא לברוח. אל תשכח שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. הלאום הערבי בארץ החליט שהוא נלחם נגד הלאום היהודי ורוצה את המקום לעצמו. לצורך זה הלאום הערבי בארץ הזמין את המדינות הערביות מסביב כדי להשתתף במלחמה נגד הלאום היהודי. הם הפסידו את המלחמה. אז מה אתה מציע? לשכוח מהכל להחזיר את כולם ולתת להם הזדמנות נוספת לבצע את זממם? או אולי עדיף להפריד בין הלאומים? אילו הן עובדות מיכה, לא סיפורים ולא ציטוטים.

    אפשר להמשיך עוד הרבה זמן, אם תגיב אנא עשה זאת עם עובדות ולא סיפורים שמישהו אמר פעם וכן הלאה חכמה בדיעבד. בעיקרון אל תשכח לענות על בעיית הבעיות שהיא שנאת הערבים אותנו.

    בתגובה הקודמת שלי אליך כתבי בין היתר "אז אולי תסביר לנו בבקשה איפה בדיוק אנחנו התחלנו את המלחמות? אני מבקש שתסביר במדויק עם שמות ומקומות לכל הפחות". ובכן הבאת בתגובתך רק את מלחמת סיני והראיתי לך בתגובה הזאת שטעית. אז מכל המלחמות שהיו לנו אינך מסוגל להראות לנו אף אחת שאנחנו התחלנו. האם עלי להבין מזה שאתה מסכים איתי שהערבים הם שהתחילו בכל המלחמות באיזור?

    שבת שלום.

  77. אסף אורון

    יש לך עין חדה, ואכן לאחר שהתגובה שלי עלתה ראיתי שהיא יכולה להתפרש באופן שוביניסטי.

    אני מלא הערכה לארבע אימהות, ולכל שאר הנשים הפעילות כיום נגד הכיבוש – שמספרן כיום עולה לדעתי על מספר הגברים הפעילים. ואגב, הייתי בעד ארבע אימהות גם לפני שאדון ברק קפץ על עגלת הנסיגה.

    ההערה שלי נבעה מהתרשמות שטחית מתגובות מכרים וידידים שקראו את הספר. לפחות בסביבתי, עשה רושם שנשים אהבו אותו יותר, ונטו יותר להאמין שרון לשם נותן להם את התמונה האמיתית ולא זיוף. אולי זה בגלל שהחברה שלנו מכינה אותן מגיל אפס לנאמנות של "אשת לוחם", "אמא של חייל", וכו' – ואולי בכלל התרשמתי לא נכון.

  78. אסף אורון

    יש לך עין חדה, ואכן לאחר שהתגובה שלי עלתה ראיתי שהיא יכולה להתפרש באופן שוביניסטי.

    אני מלא הערכה לארבע אימהות, ולכל שאר הנשים הפעילות כיום נגד הכיבוש – שמספרן כיום עולה לדעתי על מספר הגברים הפעילים. ואגב, הייתי בעד ארבע אימהות גם לפני שאדון ברק קפץ על עגלת הנסיגה.

    ההערה שלי נבעה מהתרשמות שטחית מתגובות מכרים וידידים שקראו את הספר. לפחות בסביבתי, עשה רושם שנשים אהבו אותו יותר, ונטו יותר להאמין שרון לשם נותן להם את התמונה האמיתית ולא זיוף. אולי זה בגלל שהחברה שלנו מכינה אותן מגיל אפס לנאמנות של "אשת לוחם", "אמא של חייל", וכו' – ואולי בכלל התרשמתי לא נכון.

  79. Reuven

    Just finished watching MABAT SHAINEE about the 'victoious' holy war on Lebanon; I was enraged about the sheer neglect of 'AMKHAH' and their hospitals etc.

    Then I reflected about the newly invented and much glorified "Moreshet Krav' that came out from Vox pupoli – the citizens of Kiriat Shemone who chanted in one voice: 'Lo Rozim Hafsakat esh' Same as some of the responders to this forum, but in more direct and blatant wording.

    Then I watch Bill moyers' Journal show where he tries to educate the masses that Democracy and Constitution are being stolen from under their feet. Not much solace here either…

    But, at the end he offered a word of wisdom that we all can adopt:

    AN ENDLESS WAR HAS A BOTTOMLESS APPETITE"

  80. Reuven

    Just finished watching MABAT SHAINEE about the 'victoious' holy war on Lebanon; I was enraged about the sheer neglect of 'AMKHAH' and their hospitals etc.

    Then I reflected about the newly invented and much glorified "Moreshet Krav' that came out from Vox pupoli – the citizens of Kiriat Shemone who chanted in one voice: 'Lo Rozim Hafsakat esh' Same as some of the responders to this forum, but in more direct and blatant wording.

    Then I watch Bill moyers' Journal show where he tries to educate the masses that Democracy and Constitution are being stolen from under their feet. Not much solace here either…

    But, at the end he offered a word of wisdom that we all can adopt:

    AN ENDLESS WAR HAS A BOTTOMLESS APPETITE"

  81. פמיניסט

    אולי…
    בלי קשר לתגובה שלך: חבל שהדיון כאן הפך לדיון כל-גברי, שבו למי שאין עבר צבאי אין זכות – או אומץ – לדבר. בהתחלה עוד היו כמה תגובות "אזרחיות", אבל זה נגמר מהר מאוד. אסור להפוך את השיח האנטי-מלחמתי לשיח של גברים שיורים ובוכים – זה ידיר הרבה מאוד אנשים וימלכד אותנו בתוך הגבולות המקוללים של הבטחוניזם. לכל אחת ואחד יש את היכולת להבין את מה שקרה בלבנון, כל אחת ואחד יכול לומר את דעתה/ו. לא צריך לשרת בצבא כדאי שהדעה שלך תהייה לגיטימית.

  82. פמיניסט

    אולי…
    בלי קשר לתגובה שלך: חבל שהדיון כאן הפך לדיון כל-גברי, שבו למי שאין עבר צבאי אין זכות – או אומץ – לדבר. בהתחלה עוד היו כמה תגובות "אזרחיות", אבל זה נגמר מהר מאוד. אסור להפוך את השיח האנטי-מלחמתי לשיח של גברים שיורים ובוכים – זה ידיר הרבה מאוד אנשים וימלכד אותנו בתוך הגבולות המקוללים של הבטחוניזם. לכל אחת ואחד יש את היכולת להבין את מה שקרה בלבנון, כל אחת ואחד יכול לומר את דעתה/ו. לא צריך לשרת בצבא כדאי שהדעה שלך תהייה לגיטימית.

  83. דפנה

    לרועי ליבנה, תודה על הטור המבריק והנוגע ללב. לאסף אורון, קפצתי מהכיסא כשקראתי את תגובתך, ורווח לי לקרוא שחזרת בך. מודה ועוזב ירוחם. חשוב מאוד להילחם ב"יפה הבלורית והתואר האלק-שמאלני" כי הוא (הגנרי כמובן) עושה, לפעמים מבלי דעת, את מיטב עבודת התעמולה של ישראל בחו"ל. יש עדיין הרבה מדי אנשים באירופה שמתרגשים עד דמעות מהלוחם מזיל הדמעה שתוקע גרעפצים ובחורות ביחד עם "אלה האחים שלי". יש יותר מדי אנשים באירופה שחושבים ש"ללכת על המים" ו"בופור" הם סרטים ביקורתיים. יש יותר מדי עורכים בעיתונות הישראלית שמאמינים שסיפורי "לא היו מים חמים במיקלחת" חשובים יותר מסיפורי "כך השמדנו כפר שלם". חשוב לקעקע את השיח הזהץ

  84. דפנה

    לרועי ליבנה, תודה על הטור המבריק והנוגע ללב. לאסף אורון, קפצתי מהכיסא כשקראתי את תגובתך, ורווח לי לקרוא שחזרת בך. מודה ועוזב ירוחם. חשוב מאוד להילחם ב"יפה הבלורית והתואר האלק-שמאלני" כי הוא (הגנרי כמובן) עושה, לפעמים מבלי דעת, את מיטב עבודת התעמולה של ישראל בחו"ל. יש עדיין הרבה מדי אנשים באירופה שמתרגשים עד דמעות מהלוחם מזיל הדמעה שתוקע גרעפצים ובחורות ביחד עם "אלה האחים שלי". יש יותר מדי אנשים באירופה שחושבים ש"ללכת על המים" ו"בופור" הם סרטים ביקורתיים. יש יותר מדי עורכים בעיתונות הישראלית שמאמינים שסיפורי "לא היו מים חמים במיקלחת" חשובים יותר מסיפורי "כך השמדנו כפר שלם". חשוב לקעקע את השיח הזהץ

  85. חיים ברעם

    קטע מדהים. הכותב מתפוצץ מכישרון אדיר והוא פשוט חייב-גם לעצמו-לכתוב את הספר שעליו חלם.

  86. חיים ברעם

    קטע מדהים. הכותב מתפוצץ מכישרון אדיר והוא פשוט חייב-גם לעצמו-לכתוב את הספר שעליו חלם.

  87. איריס חפץ

    כתוב מצוין ונכון. מכיון שכתבתי את המאמר שלי על הסרט בופור ("כמה ז' צריך בשביל להכות על ח'", כאן באתר http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/archive.asp?PublisherID=144&ArticleSearch=%E1%E5%F4%E5%F8&ArticleSearchType=3&ResponseWriterName=&ResponseSearch=&ResponseSearchType=3&FindExactValue=on מבלי לקרוא את הספר, התחושה שלי שלא מדובר בסטיה של הבמאי מרוח הספר רק מתחזקת. לפני כמה שבועות פגשתי את העורך של הספר "אם יש גן עדן" בגרמניה, שעומד לצאת בקרוב בגרמנית, שטען שרוח הסרט אינה דומה לזו של הספר. אני נוטה יותר להאמין למה שאתה כותב. בכל מקרה, בהמשך לתגובתה של דפנה, נודע לי שכשהסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים בברלין, בו יוסף סידר הבמאי, זה בפרס הבמאי הטוב ביותר, אחרי הקרנת הבכורה עלו לבמה נציגי המשפחות השכולות לקול מחיאות הכפיים של הקהל הגרמני, שמאוד מתלהב מ"היהודי החדש" ותומך בבהמיות הישראלית שאותה הוא רואה, אבוי, כיהודית (באותה הזדמנות הגרמנים שמחים גם להתנקות מחטאיהם, כי "היהודים" הם גם "רעים"…) למשרד ההסברה יש אכן ממה להיות מרוצה.
    אני מצטרפת לחיים ברעם: בניגוד ל"אם יש גן עדן" שעליו לא אבזבז זמן (ראיתי את הסרט…) את הספר שלך אני רוצה לקרוא בעצמי ולתת לבן שלי.

  88. איריס חפץ

    כתוב מצוין ונכון. מכיון שכתבתי את המאמר שלי על הסרט בופור ("כמה ז' צריך בשביל להכות על ח'", כאן באתר http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/archive.asp?PublisherID=144&ArticleSearch=%E1%E5%F4%E5%F8&ArticleSearchType=3&ResponseWriterName=&ResponseSearch=&ResponseSearchType=3&FindExactValue=on מבלי לקרוא את הספר, התחושה שלי שלא מדובר בסטיה של הבמאי מרוח הספר רק מתחזקת. לפני כמה שבועות פגשתי את העורך של הספר "אם יש גן עדן" בגרמניה, שעומד לצאת בקרוב בגרמנית, שטען שרוח הסרט אינה דומה לזו של הספר. אני נוטה יותר להאמין למה שאתה כותב. בכל מקרה, בהמשך לתגובתה של דפנה, נודע לי שכשהסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים בברלין, בו יוסף סידר הבמאי, זה בפרס הבמאי הטוב ביותר, אחרי הקרנת הבכורה עלו לבמה נציגי המשפחות השכולות לקול מחיאות הכפיים של הקהל הגרמני, שמאוד מתלהב מ"היהודי החדש" ותומך בבהמיות הישראלית שאותה הוא רואה, אבוי, כיהודית (באותה הזדמנות הגרמנים שמחים גם להתנקות מחטאיהם, כי "היהודים" הם גם "רעים"…) למשרד ההסברה יש אכן ממה להיות מרוצה.
    אני מצטרפת לחיים ברעם: בניגוד ל"אם יש גן עדן" שעליו לא אבזבז זמן (ראיתי את הסרט…) את הספר שלך אני רוצה לקרוא בעצמי ולתת לבן שלי.