string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

קול מן העבר: מרד ואדי סאליב: לזכרה של חנה שם-טוב

גדי אלגזיגדי אלגזי

היסטוריון ופעיל חברתי, חבר בתנועת התחברות-תראבוט

עוד בנושא

בימים אלה הלכה מאתנו חנה שם-טוב (1927–2008), עיתונאית קומוניסטית בעברה, פעילה חברתית מסורה כל חייה, אשה אהובה על רבים שזכו להכיר אותה. חנה נמנתה עם אותם אנשים, יהודים וערבים, שניסו לאחות את קרעי הארץ השסועה הזו, על עוולותיה ויופיה, בחייהם שלהם, ונקרעו לעתים בעצמם בתוך כך. לזכרה אני מבקש להביא לדפוס את המסמך הבא, שמסרה לידי ימים ספורים לפני מותה.

המסמך הוא תמצית דרישותיהם הפוליטיות של מורדי ואדי סאליב, המרד החברתי המזרחי שזעזע את ישראל, את "ארץ בן-גוריון" של 1959. המהומות שפרצו בחיפה ביולי 1959 עוררו גל הזדהות ומחאה גם במקומות רבים אחרים. על דיכוין האלים בידי המימסד של מפא"י נכתב רבות; גם על הדרך שבה ניסו עושי-דברו להפוך את המחאה החברתית שהתבטאה בהפגנות ובעימותים ל"אירועים" או "מהומות", ואת מנהיגי המורדים – דוד בן הרוש, יוסף שם-טוב, חיים ממן ונפתלי סבג – לפושעים ולהשתיק את קולם נכתב לא מעט. דו"ח הוועדה הממלכתית לבדיקת טענותיהם בדבר הפליה עדתית זכה לניתוח ביקורתי, וגם על תפקידם כמי שהקדימו בעשור את מחאת הפנתרים השחורים נכתבו חיבורים חשובים (אציין כאן במיוחד את מחקריהן של דבורה ברנשטיין, הנרייט דהאן-כלב וחנה הרצוג ואת ספרו החשוב של סמי שלום שטרית).

עם זאת, נדמה שתביעותיהם הפוליטיות של המורדים נשכחו מלב. בלעדיהן יכולה המחאה להצטייר כהתפרצות עיוורת, חסרת-תכלית. תפקיד מפתח מילא במרד ארגון "ליכוד עולי-צפון אפריקה", אותו הקימו בן הרוש וחבריו כבר ב-1958, עוד לפני האירועים שהציתו את גל המחאה. בבחירות לכנסת של נובמבר 1959 השתתף ליכוד עולי צפון אפריקה בבחירות, כשהעומד בראש הרשימה, דוד בן-הרוש, נמצא עדיין בכלא בעקבות ההתנגשות עם המשטרה (שלושת חבריו הצליחו בערעור למוטט חלק ניכר מפסק דינו של בית המשפט המחוזי שפסק נגדם) והגיע קרוב לאחוז החסימה.

המסמך שלפנינו חובר ככל הנראה בחודשים שלאחר העימותים ולפני גיבוש המצע לבחירות, אולי בסביבות ספטמבר 1959. אין זה מצע הבחירות, אלא תמצית הדרישות הפוליטיות של ליכוד עולי צפון אפריקה. שני נוסחים שלו נמצאים כאן. האחד הוא טיוטה בכתב יד, אותו הבריחה חנה לפי דבריה מן הכלא, שם נכתב, אולי על-ידי דוד בן-הרוש עצמו ("אני מקווה שיתקבל על דעת חברי", מוסיף הכותב). הוא נמצא בעזבונה יחד עם כתב אישום נגד בן-הרוש, ממן, שם-טוב, וסבג מ-6 באוגוסט 1959. הנוסח השני הוא טיוטה מתוקנת, שחנה הדפיסה במכונת כתיבה, ובו כמה שינויים ותיקונים נוספים. זהו מסמך קולקטיבי, שנכתב כאשר ראשי הרשימה נמצאו עדיין בכלא.

לא כאן המקום לנתח את המסמך; לשם כך צריך היה להציבו בהקשר רחב. ובכל זאת: אי אפשר לא להבחין בדרך שבה הוא ממקם את הדרישות החברתיות והכלכליות במסגרת תביעה עקרונית להרחבת החרויות הדמוקרטיות. התביעות החברתיות נשארו רלבנטיות גם חמשים שנה כמעט לאחר ניסוחן: שירותי בריאות, חינוך, שיכון ודת שאינם מותנים בנאמנות פוליטית ובתיווכם של פטרונים מפלגתיים. התביעות לשירותים חברתיים שווים לכל נפש מזכירות, כי אין דבר עדתי יותר מן השלטון המאשים את יריביו ב"עדתיות" (או, בגלגול המודרני, ב"הוצאת השד העדתי מהבקבוק"). ההכרזה המסיימת, המטעה בפשטותה, שנציגי ליכוד יוצאי צפון אפריקה יתמכו בכנסת בהצעות "בלי להתחשב בהשקפותיו הפוליטיות של המציע" היא קריאת קרב מטעה בפשטותה, המודיעה, כי נציגי המדוכאים אינם מתחייבים להתנהג באופן "אחראי", מתכוננים לייצג את האינטרסים של שולחיהם בלי להתחשב בקריאות להישאר נאמנים או באזהרות מפני בני-ברית "מסוכנים". הדי מנגנוני השליטה של התקופה – החל בחלוקת מישרות למקורבים וכלה בהקצאת הרכוש הגזול של הפליטים הפלסטינים (המסתתר כאן תחת "רשות הפיתוח" המנהלת אותו) – נשמעים בו היטב, ובתביעה לביטול הממשל הצבאי, לשוויון זכויות ול"שיפור רמת חייהם של בני הכפרים" ניתן גם לשמוע את הערבית המתנגנת בתוך העברית.

כמה מן המחקרים על מרד ואדי סאליב מזכירים, כי לעומת הדיווחים המנוכרים והעוינים למרד ואדי סאליב בעתונות הממוסדת של התקופה, בלטו הכתבות יוצאות הדופן שפירסמה חנה שם-טוב (אז חנה שטרן) מעל דפי "קול העם", בטאון המפלגה הקומוניסטית. אך המסמך הצנוע שלפנינו מזכיר לנו, כי עשתה הרבה יותר מכך. הדפים הנשכחים מזכירים לנו, כי עתונאים קומוניסטים ידעו לא רק לדווח על המרי החברתי אלא להשתלב בו ולתרום לו בצניעות תרומה חשובה.

המסמך מובא להלן ללא כל תיקונים. בנוסחו המתוקן סומנו תוספות, מחיקות והעברת חלקי טקסט מחלק אחד לאחר.

נוסח ראשון [בכתב יד]

זהוא המצע שלנו בערך לפי דעתי ואני מקוה שיתקבל על דעת חברי.

א) קודם כל החשוב מכל חופש הכלל והפרט, חופש העתונות, חופש הדת.

ב) חיסול ההפליה, חיסול הקיפוח והפרוטקציה.

ג) חינוך תיכון חינם לכל מוכשר.

ד) הבטחת קיום מנימלי לכל אדם, חיסול משרות כפולות לאדם אחד.

ה) דיור אנושי לכל משפחה, חיסולן המיידי של כל המעברות, חיסול משכנות העוני, בניית רווקיה לחילים משוחררים ולרוקים מחוסרי בית.

ו) ביטוח בריאות ממלכתי.

ז) הגדלת קצבת זקנים על ידי ביטוח לאומי.

ח) תיכון חוק "דמי המפתח 1958" למבנים השייכים לרשות הפיתוח.

ט) איחוד כל המוסדות הסוציאליים למיניהם ולרכזם במשרד הסעד כדי להבטיח טיפול מתאים לאנשים נחשלים.

י) בחירת שר הדתות על ידי ציבור הדתי ללא כל קשר מפלגתי. בחירת רב ראשי "ראשון לציון" אחד לישראל ללא כל קשר עדתי.

י"א) טיפוח לשלום וידידות עם שכנינו הערבים, פתרון מתאים לחיסול הממשל הצבאי עם כוננות מתמדת לבטחון המדינה, זכויות שוות לכל אזרח ללא הבדל של דת או מין, שיפור רמת חייהם של בני הכפרים.

י"ב) לקצר תקופת השירות בצה"ל לנשים 18 חודשים, ולגברים 24 חודשים.

י"ג) הקמת ועדה ציבורית מורכבת מכל הגופים לבירור תלונות האזרח במקרה ונפגע על ידי מוסדות ממשלתיים וציבוריים עם סמכות מחייבת. בראש הוועדה יעמוד מבקר המדינה שיבחר על ידי הכנסת.

נוסף על הנ"ל, חברינו בכנסת יתמכו בכל הצעה קונסטרוקטיבית מבלי להתחשב עם השקפותיו הפוליטיות של המציע, לחברינו בכנסת תנתן זכות מלאה להצביע לפי ראות עיניהם ולפי מצפונם.

נוסח מתוקן, במכונת כתיבה, עם תיקונים [בכתב-ידה של חנה שם-טוב כנראה]

הננו מביאים בזה לדעת הציבור את עיקרי הדברים עליהם יעמדו נציגינו בכל מקום ומקום. פרטים נוספים בקשר לעמדותיה של רשימתנו נביא לדעת הציבור כאשר ראשי רשימתנו [בכתב יד, מחוק: (בן הרוש, חיים ממן ויוסף שמטוב)] ישוחררו ממעצרם.

א) קודם כל וחשוב מכל חופש הכלל והפרט, חופש העתונות, חופש הדת.

ב) חיסול ההפלייה, חיסול הקיפוח והפרוטקציה.

[חץ בכתב יד: להעביר את סעיף החינוך לאחר סעיף בריאות]

ד) הבטחת קיום מינימאלי לכל אדם, [מחוק: ביטול משרות כפולות לאדם אחד] [תוספת בכתב יד:] ביטול שכר-הדחק ומתן עבודות קבועות לבעלי משפחות מרובות ילדים ולחיילים המשוחררים. הקצבות למחוסרי עבודה. פיתוח מושבי העולים, תוספת שכר לעובדים החקלאיים, תוספת שכר לעובדי "המשקם".

ה) דיור אנושי לכל משפחה, חיסולן המיידי של כל המעברות, חיסול משכנות העוני, בניית רווקיות לחיילים משוחררים ולרווקים חסרי בית. [תוספת בכתב יד:] מסירת שיכונים בשכ"ד מתאים ליכולת המועמדים. [חץ מורה להעביר לכאן את הדרישה:] תיקון חוק "דמי המפתח 1958" למבנים השייכים לרשות הפיתוח.

ו) [מחוק: ביטוח] שירות בריאות ממלכתי.

[חץ מורה להעביר לכאן את הדרישה:] [חינוך תיכון חינם לכל מוכשר. [תוספת בכתב יד:] חינוך חובה חינם. ביטול הארנונות ודמי השירות בראש ובראשונה למשפחות מרובות ילדים, למחוסרי-עבודה או לעובדים לסירוגין. לימוד מקצועי לפי בחירת המועמד והתאמתו למקצוע, עם הבטחת תעסוקה לאחר גמר הלימודים. הקמת קרן סטיפנדיות למוכשרים בקרב בני העדה, ללימודים באקדמיות שונות. השתתפות בקורסים של צה"ל ללא אפליה עדתית.

ז) הגדלת קצבת זקנים ע"י ביטוח לאומי, [תוספת בכתב יד:] הגדלת קצבות הסעד לנצרכים. מתן אפשרות לנכים, זקנים או חולים לעסוק במסחר זעיר ללא קשיים מטעם המוסדות השונים.

ח) איחוד כל המוסדות הסוציאליים למיניהם וריכוזם במשרד הסעד כדי להבטיח טיפול מתאים לאנשים נחשלים. [תוספת בכתב יד:] שחרור ממסים עירוניים וממשלתיים לבעלי משפחות מרובות ילדים ולמחוסרי יכולת.

ט) בחירת שר הדתות ע"י הציבור הדתי ללא כל קשר מפלגתי. בחירת רב ראשי (ראשון לציון) אחד לישראל ללא כל קשר עדתי.

י) טיפוח לשלום וידידות עם שכנינו הערביים, פתרון מתאים לחיסול הממשל הצבאי עם כוננות מתמדת לבטחון המדינה. זכויות שוות לכל אזרח ללא הבדל של דת או מין, שיפור רמת חייהם של בני הכפרים.

י"א) לקצר תקופת השירות בצה"ל לנשים 18 חודשים, ולגברים 24 חודשים.

י"ב) הקמת ועדה ציבורית מורכבת מכל הגופים לבירור תלונות האזרח במקרה ונפגע ע"י מוסדות ממשלתיים וציבוריים עם סמכות מחייבת. בראש הוועדה יעמוד מבקר המדינה שייבחר ע"י הכנסת. [בכתב יד, מחוק:] הקמת ועדה שתדון ותבקר ענייני הפיטורים.

נוסף על הנ"ל, חברינו בכנסת יתמכו בכל הצעה קונסטרוקטיבית מבלי להתחשב עם השקפותיו הפוליטיות של המציע. לחברינו בכנסת תנתן זכות מלאה להצביע לפי ראות עיניהם ולפי מצפונם.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אילן תלמוד

    אשה נהדרת.
    יהי זכרה ברוך.

  2. מאיר עמור

    גדי תודה רבה על הפוסט המרשים הזה. אני מציע להפוך את הרשימה של וואדי סאליב לעצומה. עצומה ש"העוקץ" יוכל לארגן. נבקש בהודעה קצרה מאנשים לחתום על העצומה. במועד הבחירות – בעוד 81 יום בדיוק – נשלח את העצומה עם כל החתימות עליה לראשי המפלגות (גם לרבנים של ש"ס) ולמי שיהיה/תהיה ראש הממשלה הבא/ה. דרישות העבר של אנשי ואדי סאליב יהיו דרישות ההווה של כל מי שתמך ותומך בדרישותיהם של אנשי ואדי סאלבי בעבר אך שהרלוונטיות שלהם בהווה מצביעה באופן ברור על העתיד שאליו צריך ללכת.
    מאיר עמור

  3. ירדנה אלון

    גדי שלום
    ראשית תודה לך על המסמך הזה,לציבור הרחב אין נגישות רבה למחקרים שנעשו בנושא ע"י הנרייט דאהן כלב ,חנה הרצוג,ושושנה ברנשטיין,וחבל,לעניות דעתי צריך להקים איזה מוזיאון קטן של השתלשלות המחאה המזרחית בישראל,ולשם היה כדאי להביא מחקרים מסמכים וצילומים בין היתר מסמך כמו זה שהבאת כאן.רוב הציבור אכן תופש את המחאה החברתית בישראל כמשהו שולי שחוץ מ-"מהומות" של מזרחיים שכידוע יש להם "דם חם" במיוחד אחרי שהם שותים קצת עראק זאחלאווי, ואיזה עניין תמוה ולא ברור של "כבוד",הרוב הגדול לא מכיר לא רק בחשיבותו של מאבק וואדי סאליב אם הוא שמע עליו בכלל (בטח לא בבתי הספר התיכוניים שם מלמדים הייטב על מרד הגטאות בורשה אולם על מרד הגטאות המזרחי?) זה משהו שקרה מחוץ להיסטוריה.
    כשאני מעיינת במסמך הזה אני מתמלאה גאווה,הן בשל הדרישות שהוא מעלה והן כשאני רואה שרבות מהדרישות מולאו והפכו לחלק אינטגראלי מתפישת זכויות האזרח בישראל שאם יש כאלה שמנסים לערער עליו או לערער אותו זה מקומם כל אזרח .
    ועוד נקודה שעבורי באופן אישי מהווה הוכחה ניצחת לכל אלה שטוענים כי המזרחים הם שונאי ערבים ומכשול לשלום, ואת הניכוס של מרצ ושל תנועות שלום שכביכול הם המציאו את העניין הזה.אחרי 67 והנה כבר ב-59 דיברו על כך לא המפאייניקים אלא "ליכוד עולי צפון אפריקה" מי שהשתיק את השיח הזה הייתה מפא"י.
    עבורי שאני כולה "הבת של השכן",שהיסטוריה זה לא המקצוע שלי,ועל כן אין לי נגישות למחקרים ולמסמכים מעין אלה שהבאת עכשיו,זה אור גדול, כאילו הקדימו את חנוכה בשבועיים.

  4. איזי גור

    סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח
    וגם: מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש.
    וגם: בהחלט מעניין לדעת איזה אחוז מקרב העדות שמתוכן יצאו מפגיני ואדי סאליב והפנתרים השחורים יצביעו גם הפעם עבור מושיעם וגואלם, זה שהוציאם ויוציאם מעוני וממצוקות אל הרווחה והביטחון הכלכלי. הלא הוא הביביון שנתן ה'. ??!!!

  5. סמי

    תודה גדי. מסמך מדהים ולא מפתיע. אני שמח שזכיתי לפגוש את חנה בביתה בחיפה כשראיינתי אותה לספרי. היא נתנה לי כל מיני מסמכים, אך לצערי לא את המסמך הזה, לא בדפוס ולא בכתב-יד. אולי לא מצאה אותו אז. מי יודע. יהי זכרה ברוך.

  6. ראובן מירן

    תודה לגדי אלגזי על רשימת התזכורת החשובה הזאת. הקול העולה מן העבר מהדהד גם בהווה. וזה לא שדבר לא השתנה. הרבה דברים השתנו: הלאומנות והגזענות גברו והיו לאלימות יותר; הימין השמרני והימין הקיצוני הלאומני-דתי – בעזרתם ו/או במחדליהם של פוליטיקאים שהגדירו את עצמם כסוציאל-דימוקרטים" – ספחו אליהם אנשים שהיו יכולים ללכת בדרכם של לוחמי ואדי סאליב ואולי אף לממש את רעיונותיהם החברתיים לטובת כל אזרחי המדינה; הכיבוש המתמשך נגס בכל חלקה טובה אפשרית, סתם את הגולל על כל סיכוי לחברה מוסרית וצודקת ולסולידריות אמיתית בין כל אזרחי המדינה ומשבש את כל המערכות החברתיות; הניאו-ליברליזם הכלכלי המפתה סימא ומסמא את עיניהם של מי שהיו יכולים לעמוד בראש מאבק חברתי אמיתי ולא רחוק היום בו נראה הרבה מובטלים חדשים דווקא במחנהו של מי שגרם למצבם. והשלטון? השלטון הוא היחיד שלמד לקח והיה למתוחכם וציני יותר בכך שצר "קונצנזוס קדוש" – שהוא מעין אופיום חדש להמונים – ועיוות את הערכים האנושיים המקובלים בחברה אנושית המבקשת להיות נאורה. כך למשל אפשר לדבר על "מאחזים לא-חוקיים" בעוד שכל ההתיישבות הישראלית בשטחים הכבושים איננה חוקית; כך הגענו לחברה שהפער בין "חוקי" ל"צודק" הולך ומעמיק בה ולמצב שבו על בית המשפט העליון לקבוע שיש לפנות בית שנקנה בעורמה בשטח כבוש לא כי מדובר בשטח כבוש שההתיישבות בו איננה חוקית על פי כל אמת מידה בינלאומית אלא משום שהליך הרכישה לא היה חוקי. וכך יכול נשיא המדינה להזדעק מיידוי אבנים בידי מתנחלים על חיילים בחברון – אך להחריש כשמדובר בשבירת עצמות וירי קטלני של אותם חיילים ושל אזרחים ישראלים על מי שאינם יהודים ושאמורים בעצם להיות מוגנים על ידי המדינה הכובשת.

  7. מיכאל

    מסמך העקרונות נראה כזה תמים .

  8. סמולן

    כמעט הכל מומש, עד כמה שאפשר לשפוט את הסעיפים הכלליים. כנראה שלא היתה מריבה אמיתית עם הממסד בעניין הזה.

    מוזר להפליא הוא ההקשר של התניית הסרת הממשל הצבאי במשהו בטחוני, ירחם השם. האם מדובר באנשים שתודעתם הכוזבת מתוכנתת למופת על ידי הציונות (האשכנזית) ? האם לא מדובר בכתם על מורשת המאבק ?

  9. יוסי

    ללא ספק בבטחוניסטים מפא"יניקים מדובר.

  10. מכלוף

    המסמך יכול להיות בסיס טוב להקמתה של ש"ס החילונית
    קואליציה של ש"ס הדתית וש"ס החילונית יכולה לשנות את סדר היום בישראל

  11. הילה דיין

    חנה אישה בלתי נשכחת. לא אשכח את האנרגיות והחיוניות שלה ואת העיניים הטובות שלה. נדהמתי לראות אותה סוחבת בלוקים כבדים במבצעי הבניה של הועד נגד הריסת בתים, עומדת שעות בחום ובגשם בהפגנות, איך היה לה כוח לכל זה אחרי כל השנים הארוכות האלה בחזית המאבק – לא יאמן. תנחומי למשפחתה ולחבריה.

  12. סמולן

    ברור…

    הנה, לדעתי, אפשרות סבירה: אני היום יכול לחתום על מסמך כזה, אם כי בקושי, בגין הרעיון הביזארי לפיו יש להגביל את הערבים בתוך ישראל. מדובר בליברמניזם צרוף, אבל מאז שגיליתי את האנטי ציונים אני איכשהו מרגיש קצת יותר קרוב אליו. בשם התרגיל, אסתום את האף ואחתום על דברי העיוועים השוביניסטים הללו.

    אבל אין לי שום ספק שבמקומות היותר עקביים, שמאלניים או שוחרי חירות, המסמך הזה היה מוכר בעיקר כמפמפלט פשיסטי-ציוני, וכמובן אשכנזי, כי הוא ציוני. משהו כזה. אני תמה, בכנות רבה, איך הפער הזה לא מתואר – או אפילו מוזכר – אצל אלגזי. מדובר באנשים שהיו מאד ביקורתיים כלפי המדינה, ברגעים קשים של התנגשות איתה, ובמקום לדבר בשפה של "מרד" (כפי שהדברים מוצגים בפוסט) נראה שהם איכשהו די בעדה. האם הם באמת כל כך חששו מהממסד המפאיניקי הנורא (זה שקישון כינה אותו "פרטאצ'יה"), עד שעשו שקר בנפשם, אפילו בטיוטה ?

  13. צבי בן-דור

    מה שכתבת כאן בענין הפוסט הזה של גדי אלגזי המביא מסמך מרתק שנכתב בכלא ע"י אנשים שנרדפו לפני שנים רבות לפני ואחרי כליאתם. מסמך שנשמר חמישים שנים כמעט בידי קומוניסטית מסורה שהלכה לעולמה. העובדה שאתה מחציף ומכנה אותו "מסמך פאשיסטי" בלי לשים לב לזמן שעבר, לנסיבות. כל הללו הן התממות, חמקנות, התחסדות, התחטאות, רשעות לשמה. לביך גס באנשים, גס במאבקיהם, גס בשאיפותיהם. חבל שקפצת לכתוב את מה שכתבת, מוטב היית שותק קצת. לשם שינוי.

  14. סמולן

    ואני חייב לומר שסיבת הדבר היא שהאנשים שאני תוקף, ליבם לעולם גס במאווייהם של אנשים שהכרתי ואהבתי, במאבקיהם, ובהצלחת המאבק הזה, על סיכוייו האפסיים. אני לא חושב שהאתיקה שלנו שונה כל כך.

    לגופו של עניין, אני סבור שיש כאן פער מתמיה, שמכוסה ברטוריקה. אני אנסה לתת תשובה: הערבים בישראל, תחת המשטר הצבאי, היו עוינים למדינה וליהודים באופן שהיה ברור לגמרי, ממשי, אימננטי בשבילך, לכל מי שהכיר אותם. כמו שמתאר היום המזכ"ל החדש של חד"ש, הם שמעו בלילה את נאצר ואיחלו ליהודים מוות מהיר, וביום הלכו ועבדו עם יהודים שכם אל שכם. אני משער שהעובדה הזו, של עוינות ערבית אלימה ומתמדת, לא זרה לך, אלא שאתה מבקש להסתיר אותה. אני משער שזה ההקשר המדיני הכללי שלך. כי מהיכרותנו, נדמה לי שאתה לא לגמרי בעד תיזות של קונספירציה תרבותית גורפת. אם הם היו בעד שלטון צבאי על הערבים בישראל, אתה תרצה להסביר את זה, ובאנשים הספציפיים הללו, קשה לטעון שהממסד המפאיניקי (פארטצ'יה וגו') שלט כבובות.

    הלאה: העובדה השניה, היא שהאנשים המדוברים עלו לישראל, חיו בה, ולכן ישנה אפשרות שהם היו בעדה לא רק בחיי היומיום שלהן, אלא גם במחאתם. שהמהומות (ולא מרד !) בואדי סאליב, היו מהומות שמטרתן תיקון ולא החרבה. אגב, אני חושב שבכמה הסתייגויות חשובות (מוני יקים, יקים מ., מוני י.) זה בערך מה שסביר שהוביל את הפנתרים השחורים בירושלים. הכרוזים שלהם מפעפעים ציונות, מה לעשות.
    הקדושים הללו מועלים כיום מן העבר, נדמה לי, כי הניו-מזרחיזם הוא מופנה לעבר בצידוקים ובזהות שלו. זאת בניגוד לציונות, שבעיוורון דומה מקפידה להתבונן בעיקר קדימה (פעם היה "ציונות 2000", הנה מונח שצריך לעדכן כל הזמן). בנוסף, המאבק הניו-מזרחי מתקשה לגייס תומכים לפעולות המוניות. על כן, מועלים באוב מזרחים שכן עשו את זה, ומודבקת להם תפיסה אנטי-ציונית, אנטי-מפאיניקית וכו', שנראה שאפיינה אותם אבל באופן די שולי. לדעתי הכח למחאה שאפשר למצוא גם בואדי סאליב וגם בפעולות של הפנתרים, נבע לא רק משלילה קיצונית של ישראל, אלא מרצון לתקן, ותפיסה שהטוב בישראל עולה על הרע שבה (הרבה פעמים, דיברו בעיקר במובנים של רע שהוא ממש נקודתי: כמה שכונות, עדה מסוימת, וכן הלאה). וזה היה המרכיב שאיפשר להמונים, יחסית, להשתתף: הם לא יצאו נגד הזהות המרכזית שלהם, המחויבות למדינה, אלא רק נגד מופע מאד ממוקד שלה. אבל הי, יכול להיות שהיום מסע ההטעיה והבניה מחדש של העבר יצליח.

    מה שכן, אני לא מבין מה לך ולזה (להמצאת העבר). אולי במקום להעלב ולהעליב (הרי אני לא אשתנה), תכתוב מה לדעתך היו ההקשרים שבגללם נכתבו דרישות כל כך מינוריות מהממסד המפאיניקי, ולעומתן התרה כל כך גורפת של שלילת זכויות של ערבים ?

  15. ג. אביבי

    הסמולן, בלהטו להגן על הגזענות הממסדית ועל דיכוי המחאה הצודקת בואדי סליב, מנפק לנו שדרישות המורדים מואדי סליב מולאו כמעט במלואן ביוזמת הממסד האנושי של מדינת ישראל: "כמעט הכל מומש, עד כמה שאפשר לשפוט את הסעיפים הכלליים. כנראה שלא היתה מריבה אמיתית עם הממסד בעניין הזה".
    הבה נבחן את הפער הקטנטן שבין 'כמעט' ל'הכל' דרך סעיפי הדרישות:
    א. חופש עיתונות. ע"פ הסמולן, עיתונות שנשלטת ע"י 2 – 4 משפחות, כאשר עיתון אחד המשווק לקרוב ל80% מהקוראים נשלט ע"י משפחה אחת, היא עיתונות חופשית ודמוקרטית. עיתונות כזאת בודאי מפרסמת כל מה שחשוב לכל אזרחי ישראל ולא מסתירה דבר…
    ב. "חיסול ההפליה, חיסול הקיפוח והפרוטקציה": מה יש בכלל אפליות בישראל? יש דבר כזה פרוטקציה?
    ד. "הבטחת קיום מינימאלי לכל אדם": נו טוב יש כאלה שמעדיפים לחפש את לחמם בפחי אשפה ולהתבכיין, למרות שמדינתנו הנאורה מאפשרת להם קיום מינימלי.
    ה. "דיור אנושי לכל משפחה, חיסולן המיידי של כל המעברות, חיסול משכנות העוני…" – המעברות חוסלו (זמנית) רק 20 – 25 שנה אחרי המרד כאשר שוכניהם הועברו למשכנות עוני. מעברות עלובות הוקמו ("מרכזי קליטה") שוב כדי לשכן את האתיופים. לא מזמן ראינו איך מדינת ישראל מאפשרת דיור אנושי לתושבי כפר שלם המזרחים.
    ז. "הגדלת קצבת זקנים ע"י ביטוח לאומי, הגדלת קצבות הסעד לנצרכים…" – לא מזמן היינו עדים להגדלה כזאת ע"י ממשלת שרון בניצוחו של נתניהו….
    י. "טיפוח שלום וידידות עם שכנינו הערביים" וגם "זכויות שוות לכל אזרח ללא הבדל של דת או מין, שיפור רמת חייהם של בני הכפרים"- ראו מצבם המצוין של הישובים הערביים, קבלתם של עובדים ערבים לכל משרה ע"פ כישוריהם ללא כל אפליה…..

    זה היה יכול להיחשב כבדיחה אילולי זה היה כל כך מדכא.

  16. רתם

    רק אדם שמעולם לא סבל מהיותו חסר בית, חסר קורת גג ה ו ל מ ת וסבירה מעל ראשו, יכול לקרוא לדרישות לדיור , בנוסח הציני שלך, דרישות מינורית. אתה יודע מה? למרות שקשה מאד להתדיין איתך, אומר לך, היית נמהר מדי לתקוף את המסמך, ומצאת על מה. טוב. עכשיו, ללא הציניות שלך, חשוב על אנשים שגרים בשיכונים מוזנחים ומבודדים מבחינת חברתית, והם דור שלישי ורביעי לבידוד הזה. נסה לא להיות כל כך ציני.

  17. סמולן

    אני לא יודע למה את קוראת (קוראת או קורא ?) "קורת גג", אבל בלי להכנס להיסטוריה הפרטית שלי, אני סבור שיש לי את הכלים לבחון את מה שכתוב בתחום הזה, ולהעריך את הכתוב, גם אם הקריטריונים שלך יהיו די מחמירים. אני אכן סבור שקורת גג להמון אנשים היתה משימה שטופלה על ידי הממסד המפאיניקי באחריות ובמסירות. אלו לא סותרים שגיאות וטעויות, בעיקר כאלו שמתבררים לאחר מעשה. אני לא סבור שמהומות ואדי סאליב עסקו בעצם הרעיון של חיסול המעברות – מתפיע שהרעיון הזה אפילו נרמז (והוא נרמז).

    כללית, עולה כאן מעין מטא-נארטיב, שדומה מאד לזה של מפלגות סוציאליסטיות במערב: העולם נשלט על ידי חלאות קפיטליסטים, ובמאבק שיטתי וסוציאליסטי, שלמרבית-הצער-נקשר-זמנית-עם-ברית-המועצות שינינו את זה. ובלעדינו, הקפיטליסטים הנבלות היו ממשיכים לעשות הכל בשביל אלוהי הממון, כמו שמרכס כתב על יהודים (אבל-בהשאלה-ולא מבינים-אותו, כמו על עובדיה יוסף…).

    כאן נדמה שבגלל הזיהוי הנוכחי של ישראל עם אידיאולוגיה ניאו-קונית כלכלית, שהיא המזהה העיקרי של ארצות המערב בהן מתקיים המיתוס הוסציאליסטי הזה, מייצרים כאן לישראל מין מיתולוגיה מערבית סטנדרטית. זה לא נכון, מה לעשות. ישראל נשלטה על ידי ממסד סוציאליסטי דומה למה שמקובל בצפון אירופה (בעובדה, שבדים ושבדיות היו מגיעים הנה במטוסים כדי לאשש פיסית את הדמיון), ולמרות הבדלים חשובים, הממסד הזה, משטר של מפלגה סוציאליסטית, לא נזקק למהומות כדי שיספרו לו על בעיית המעברות. המיתוס הסוצילאיסטי הזה שגוי, כמו הרבה מיתוסים מערבו-צנטריים שמיובאים הנה, אם כדי לצדק את ישראל ואם כדי להחריב אותה.

    בכל מקרה, נראה לי שאת הזעם הקדוש עלי, כדאי לבחון במשקפים שלי: אני די בעד הניר הזה, וכתבתי: הייתי חותם עליו. אני באמת בעדו, למעט הפסקה בנוגע להגבלת הערבים על ידי מעין משטר צבאי.

  18. גדי אלגזי

    אני מתנצל על התגובה המאוחרת. לא הספקתי לקרוא את התגובות, כי הייתי מנותק מאימייל כמה ימים – ואז נשטפתי בפרץ עבודה. שמחתי לגלות שחברים וחברות אחרים רואים כמוני, בלי להתעלם מפער הזמן והבדלי ההקשר, שיש כאן תכנית רלבנטית, מסמך של אנשים פוליטיים. אני מקווה להביא בהמשך עוד כמה טקסטים של חנה עצמה, רפורטז'ות חברתיות שלה משנות החמשים. כמו שכתבו כאן, מקומם של הטקסטים האלה באמת לא במוזיאונים או בכתבי-עת. אנחנו צריכים אותם כאן.

  19. אסף שיאון
    מדהים, לגלות כי כבר בשנת 1959, במצע הבחירות של בן הרוש מצוינים סעיפים מתקדמים ביותר לרווחת הפרט והכלל, כמו ביטוח ממלכתי, מינוי נציב קבילות הציבור – אומבוסמן, התייחסות לגופו של עניין, ללא קשר למוצא ו/או לגוף פוליטי כלשהו, מינוי רב ראשי אחד ולא שניים, הגדלת ביטוח הזיקנה, מניעת כפל עבודות למיוחסים ולאפשר לשיכבה רחבה לעבוד ולהתפרנס ועוד ועוד. לא מאמין, כי לבן הרוש הייתה השקפת עולם קומוניסטית-שמאלנית, שדגלה בביטול הממשל הצבאי, נראה כי מישהו ואולי זו הייתה חנה שם טוב (שטרן) ו/או בהשפעתה, "הסתננו" התייחסויות – עמדות שמאלניות אלה.
     בן הרוש היטיב, כבר אז, לציין במצעו סעיפים מציאותיים/מעשיים ומתבקשים לרווחת האדם העמל וקשה היום וחבל, שעד היום סעיפים אלה לא יצאו לפועל. היה טוב, לו ש"ס הייתה מחזירה עטרה ליושנה ומחייה את המשנה החברתית המתקדמת של בן הרוש, העלם שעלה בגפו ממרוקו, נפצע במהלך שירותו, הושלך ונזנח, כחפץ שאין צורך בו, כשממסד המושחת והמשחית והגזעני, כמו שגם התגלם בצורתו ע"י משולש קטלני: ראש העירייה, בתי המשפט ושלטון מפא"י הברוטאלי, ששכר בריונים להכות ולדכא את המרד הצודק של ואדי סאליב, כשהוא משסה בהם את קנה הרובים של המשטרה ברוטאלית, עד היום הששה אלי קרב. יש לציין גם את היום וגם את האירוע ואת גיבוריו, כמו בן הרוש וחבריו ולא רק כל מיני מאורעות איזוטריים, של אינטרסנטים