string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

בית סוהר פרטי איננו הפתרון

יואב פלד

במאמרה, "העליון טעה: בית סוהר פרטי הוא הפתרון" (The Marker, 22.6.2009), מבקרת קרן הראל-הררי את בית המשפט העליון על כך שהוא מעכב את פתיחתו של בית הסוהר הפרטי "נגבה" שבנייתו הולכת ומסתיימת  מדרום לבאר שבע. העיכוב נובע, לדבריה, מכך שבית המשפט עדיין שוקל ברצינות את הטענה, כי התיקון לפקודת בתי הסוהר משנת 2004, המאפשר את הפרטת הכליאה בישראל, נוגד את עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, בין היתר את חוק יסוד: הממשלה ואת חוק יסוד: כבור האדם וחירותו. מהם שיקולים אלה, טוענת הראל-הררי, לעומת החיסכון למשלמי המיסים של כ- 350 מיליון שקל במשך 25 שנה, אשר אמור לנבוע מהפעלתו של בית הסוהר הפרטי?

הראל-הררי אינה מציינת מהו מקור האינפורמציה שבידיה, לפיה יחסוך בית הסוהר הפרטי את הסכום הזה לאוצר המדינה, או מהיכן בדיוק יבוא החיסכון. ולא בכדי. לנתונים שהיא מציגה אין כל שחר, ואילו היה אמנם נחסך סכום כלשהו לאוצר המדינה כתוצאה מהפרטת הכליאה, מקור החיסכון היה משמש נימוק כבד משקל נגד ההפרטה.

הראל-הררי קובעת, שוב ללא ציון מקור, כי בארה"ב הקמת בתי הסוהר הפרטיים הביאה לחיסכון של 5% – 15% מעלויות הכליאה. נתון זה מצוץ מן האצבע. כפי שציין אורי טימור במאמר מקיף וממוסמך היטב שהתפרסם ב- Israel Law Review בשנת 2006, מכל המחקרים שנעשו בנושא זה בארה"ב לא ניתן להסיק באופן חד-משמעי כי הפרטת הכליאה הביאה לחיסכון משמעותי כלשהו לאוצר המדינה. במידה שאכן היה חיסכון בהוצאות, הוא נבע מהפחתת שכר הסוהרים (המהווה את מרכיב ההוצאה העיקרי בהפעלת בתי כלא), דבר שהתבטא בירידה משמעותית באיכות ה"שירות" שניתן לאסירים ועקב כך בריבוי תופעות של אלימות, התקוממויות ובריחות של אסירים. והחיסכון לא הגיע לאוצר המדינה, אלא לכיסם של הזכיינים המפעילים את בתי הכלא הפרטיים.

בישראל, על פי תחקיר שערך העיתון The Marker עצמו, בהסתמך על נתוני השב"ס, "עלות הכליאה בבית הכלא הפרטי … תהיה גבוהה ב- 30% לפחות לעומת עלות הכליאה בבית כלא ממשלתי". יתר על כן, נתון זה היה ידוע למדינה כבר בעת הוצאת המכרז לבנייתו של הכלא הפרטי. בעוד עלות הכליאה של אסיר בבית כלא של השב"ס היא 155 ש"ס ליום, עלות הכליאה ליום על פי המכרז הייתה אמורה להיות 220 ₪ ליום. בפועל, עלות הכליאה בבית הכלא הפרטי תהיה 235 ₪ ליום (שוקי שדה, The Marker, 3.3.2008; וכן גיליון מארס 2008 של מגזין ""ארץ אחרת ההדגשה איננה במקור). נתונים דומים, המתבססים גם הם על תחקיר של שב"ס, התפרסמו גם בעיתון המתחרה, "כלכליסט", בתאריך 17.5.2009. מעבר לנתונים המספריים, הטענה שהפרטת הכליאה תחסוך כסף לאוצר המדינה מבלי לפגוע באיכות השירות אינה עומדת במבחן ההיגיון הפשוט. כאשר מוסד המספק שירות חברתי, כדוגמת בית סוהר, מועבר מניהול ציבורי, שאיננו למטרת רווח, לניהול פרטי למטרת רווח, מתווסף למאזנו בהכרח סעיף הוצאה שלא היה בו קודם – הרווח של החברה המנהלת. בכדי שבית סוהר פרטי יעלה למדינה פחות מבית סוהר ציבורי, החברה המנהלת אותו חייבת לחסוך בהוצאות תפעולו במידה כזאת שגם תאפשר לה להרוויח וגם תחסוך כסף למדינה. חוץ מאשר במקרים נדירים ובלתי מייצגים, חסכון כזה יכול לבוא אך ורק על חשבון איכות השירות שמספק בית הסוהר.

הפרטת בתי הסוהר בארה"ב התלוותה לעלייה דרמטית במספר האסירים: מ- 500,000 בשנת 1980 לשני מיליון בשנת 2000. כיום נמצאים בארה"ב 2.3 מיליון בני אדם, או אחוז אחד מהאוכלוסייה הבוגרת, מאחורי סורג ובריח. העלייה במספרי האסירים נבעה ממדיניות של החמרת הענישה, שכללה מאסר עולם חובה למורשעים פעם שלישית בעבירה של החזקת סמים. מדיניות זו זכתה לגיבוי נלהב של חברות הכליאה הפרטיות שאף תרמו ביד נדיבה למסעות בחירות של מועמדים ברמה הפדראלית ובמדינות השונות בכדי לקדם אותה. לכאורה על מנת למנוע מצב דומה, הונהג בישראל חידוש, לפיו התשלום לבית הסוהר הפרטי לא יעשה על פי מספר האסירים שישהו בו בפועל, אלא על פי מספר המיטות הזמינות. אולם את המניע האמיתי לחידוש זה ניתן למצוא במכתבה של היועצת המשפטית של המשרד לבטחון פנים, חנה קלר (אורנשטיין), אל מנכ"ל המשרד, מיום 26.2.2004, הנמצא בידי. במכתבה קובעת גב' קלר כי אין בישראל מספיק אסירים שניתן יהיה לאכסנם בבית הסוהר הפרטי, על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, כלומר אסירים הנמצאים בסבב חופשות. בעוד שבית הסוהר "נגבה" מכיל 800 מיטות, מספר האסירים שניתן יהיה לשכן בו היה, בעת כתיבת מכתבה של גב' קלר, 608 בלבד.

ולבסוף, למרות שהראל-הררי איננה מייחסת חשיבות לשיקולים ערכיים, ההתנגדות להפרטת הכליאה מעוגנת בשיקולים חוקתיים כבדי משקל. שלילת חירותו של אדם היא פגיעה קשה וכואבת ביותר בזכויותיו. הפגיעה הזאת מוצדקת, בחברה הדמוקרטית המודרנית, כרע הכרחי הנעשה אך ורק לאדם שפגע באופן משמעותי בנורמות החברתיות, ובכפוף להליך משפטי מדוקדק ביותר. את הרע הזה מטילה על האדם החברה, הרואה עצמה נפגעת ממעשיו, בכדי להעניש ולשקם אותו, ובכדי להרתיע אחרים. הסמכות לפגוע כך בזכויותיהם של האזרחים, בשם החברה, נתונה למדינה, כמרכיב מהותי של הריבונות ממנה היא נהנית. למדינה עצמה ולשלוחיה הפועלים בשמה לא אמור להיות, על פי התפיסה הליברלית-דמוקרטית, כל אינטרס משלהם בהטלת העונש ובביצועו, מלבד האינטרס הכללי של תיקון החברה.

עמדתה המוסרית של המדינה כלפי האסירים נחלשת מאד כאשר אל תוך מערכת הענישה נכנסים שיקולים של רווח פרטי. שיקולים כאלה פוגעים בלגיטימיות של התהליך כולו, שכן הם פותחים פתח לאפשרות שזכויותיהם של האסירים כאזרחים וכבני אדם יהפכו לכפופות לאינטרס הפרטי בעשיית רווח. בית כלא הוא סביבה טוטאלית אליה מגיעים אנשים בניגוד לרצונם והמנוהלת באמצעי כפייה קשים, הכוללים, במקרים קיצוניים, גם אלימות פיזית. מראית עין של עירוב אינטרסים פרטיים בניהול מערכת כזאת, ולא כל שכן הצהרה מפורשת על כך, מערערים בהכרח את סמכותה המוסרית. יתרונותיה הכלכליים של ההפרטה, אפילו אם היו כאלה, מתגמדים, על כן, לנוכח הנזק שבהעברת סמכותה הריבונית של המדינה להעניש את אזרחיה לידיים פרטיות. העברה של מרכיב יסודי כזה של הריבונות לידי אנשים פרטיים הפועלים למטרת רווח פוגעת בלגיטימיות של מערכת אכיפת החוק ושל המדינה עצמה.

מדינת ישראל מחויבת, כידוע, חובה חוקתית, לא רק לערכים דמוקרטיים, אלא גם לערכים יהודיים. לדברי הרב יובל שרלו, "כאשר נפרשים הטיעונים השונים בנוגע לשאלת הפרטתם של בתי-הסוהר, ניתן להבחין שמדובר במהלך העומד בסתירה לאופיו של מבנה החברה היהודית ולתפישות היסוד של המוסר החברתי היהודי … ליהדות אין עמדה וגישה ביחס לשאלה, אם מהפרטתם של בתי-הסוהר תצמח תועלת כלכלית. [אולם] רק לאחר בירור תפקיד החברה אפשר לפתוח בדיון בשיקולי הרווח והתועלת … [בירור כזה מעלה כי] חברה המרשה לעצמה לשכור את שירותיו של קבלן משנה, כדי לבצע את מה שמוטל עליה לעשותו, מוותרת על זכות היסוד שלה להיקרא חברה מתוקנת" ("ארץ אחרת" מס' 33, אפריל-מאי 2006; YNet, 13.3.2009).

[גירסה מקוצרת של מאמר זה נדחתה ע"י  The Marker]

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    1. ע.ג

      המאמר עוסק בזוית הלא נכונה של ההפרטה. השאלה האם ההפרטה תחסוך כסף אינה צריכה להיות שיקול. רק שיקול אחד צריך לקבוע בעניין – האם ראוי שמדינה תפריט את הסמכויות השלטוניות כמו השימוש בכוח או סמכות מניעת החפש האישי. אם התשובה חיובית, מדוע לא להפריט את המשטרה את הצבא את משרד החוץ וכו`. בקיצור, זהו מהלך שההגיון שלו גורס שמדינה היא עסק כלכלי בלבד ולכן צריך להפקיד אותו בידים פרטיות כשהתוצאה היא חיסול המדינה כפי שהיא קימת היום (כל מדינה ולא ישראל דוקא)

    2. יהושע רוזין

      תודה ליואב פלד. הנסיון של ארה"ב מלמד שהפרטת בתי הסוהר היה צעד שגוי ומזיק לחברה שם.ראה את המספר העצום של אסירים. נדמה לי שבארץ האחוז באוכלוסיה כוולל פוליטיים פלסטינים פחות מזה. תנאי הכליאה בארץ חמורים מאוד אך מי שחושב שהפרטה תשפר את תנאי הכליאה הוא פתי מאמין לכל דבר לחתול ולעכבר. בטוח שהיזמים ירויחו.

    3. נ.א.

      זה מה שקורה כשמתחילים לרדת במדרון החלקלק של ההפרטה.
      תהליך של הפרטת האוניברסיטאות , עובדי הקבלן בכל המשרדים הממשלתיים, הפרטה של שירותים מוניציפאליים, הפרטת החינוך, מיקור חוץ של פרוייקטים ממשלתיים, הקמתה ותפעולה של עיר הבה"דים ע"י חברה פרטית, ועוד ועוד. עם אידיאולוגיה אין טעם להתווכח באופן שיראה כיצד יש פגמים מאחורי הטיעונים של אותה אידיאולוגיה, זה בערך כמו לנסות ולשכנע אדם מאמין כי אין אלוהים. אותם קפיטליסטים שקועים בפריקונספציות שלא ניתן לשנות. הדרך היחידה היא לנסות ולשנות את אופי המנהיגים העומדים בראשנו. להציג מנהיגות חלופית, זו היא הדרך היחידה.

    4. משוחררת

      כל הדיון על הפרטת בתי הסוהר מנקודת מבט שמאלית חייב להתמודד גם עם התפקיד של בית הסוהר כאמצעי ענישה. הרי רוב יושבי בתי הסוהר אינם אנסים ורוצחים אלא אנשים שביצעו עבירות רכוש שונות, והעובדה שרובם בעלי עור כהה משהו, מוחלשים חברתית וקורבנות של אלימות ממסדית נוטה להתעלמות.

      האם כליאתם בתנאים מזעזעים תחת משמרם של שומרים שמקבלים שכר מינימום ושעברו את חינוכם המוסרי במג"ב הוא באמת איזשהו פיתרון ראוי?

      אולי במקום לכלוא את האוכלוסיה העניה ניתן יהיה להשקיע יותר במאבק בסיבות לעוני ובתמיכה ובשיקום של קורבנותיו?

    5. Reuven

      This issue is equivalent to the privatization of the Police, and with God`s willing, the privatization of the Army.

      Somehow, this bring the issue to a slightly more understanding level for the common people.

      The 1st. Prisons Commander, during Ben-Gurion days, was reproached for having prisoners subjected to rape and other sexual abuses. His apt answer was: "A Prison is not Bait-Havra`ah"

      I`m sure that this mentality still prevails in the "Sheroot" and is going to reign supreme after the privatization.

    6. שושנה

      השאלה היא האם מותר למדינה להעביר את הכוח השליטה והסמכות לידיים "זרות, אחרות" בעיקר כשמדובר בחינוך… זה מזכיר לי את המנטליות של פעם כאשר הורים שילדו הרבה ילדים הם הפריטו אחד מהם לדוד ולדודה או כאשר אחד הדודים קיבל סמכות של לחנך גם כן את הילדים או שפשוט אחד מהאחים הגדולים לקח את המושכות בבית וקיבל אישור מההורים על שליטתן בבת ואז מה קרה ברוב הפעמים
      הילדים המופרטים סבלו קשות אם מאלימותפיזית, מילולית, ונפשית ואף הפכו לעבדונים קטנים של האחראים החדשים. הפרטתבתי הסוהר הינה אסון גדול …. זה כאילולהורים – מדינה, נמאס מהילדים הסוררים שלהם.

    7. מאור מלחי

      1. אני הבנתי שבית הסוהר נבנה בשיטת BOT: אפריקה ישראל בונה ומפעילה אותו, ובכך נחסכת עלות הקמת המתקן. ברור שאי אפשר להשוות עלות כזו (כולל ההקמה) לעלות הפעלת בית סוהר ממשלתי שכבר קיים. 2. כמו כן, לא הוזכרה בעיית הצפיפות החמורה בבתי הסוהר בישראל, שעשויה להצדיק הקמת בית סוהר נוסף, ולו גם פרטי (כמובן שגם זה מאפיין קפיטליסטי- לעולם עדיף להפריט, ולא חס וחלילה להוציא כסף מתקציב המדינה. הוא הרי מיועד לחילוץ מוסדות פיננסיים). 3. מי בעצם קבע שסוהר צריך להרוויח יותר משכר מינימום? שירת איתי בצבא קצין שחלם להשתחרר ולהצטרף לשב"ס בגלל התנאים הטובים שבו; לא בטוח שלחברה הישראלית זו הוצאה כדאית.

    8. למשוחררת

      ביום להיות זה מקצוע ולא תוצאה של חנוך בשכבה סוציואקונומית נמוכה ולגבי אלה שהתחנכו במג"ב אין לי ספק שהם יותר מוסרים משמאלנים מזויפים צורחי ססמאות כמוך