string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

הטרגדיה של הסברים פשטניים

יוסי דהאן

מה שמעניין בזכייה של אלינור אוסטרום ואוליבר ווליאמסון בפרס נובל לכלכלה השנה, היא שעבודותיהם מערערים על הנחות היסוד של האורתודוכסיה של הכלכלה הניאו קלאסית, על תיזת השוק החופשי היעיל שבו אנשים מונחים על ידי אינטרס עצמי ופועלים באופן רציונאלי מושלם. חוקרים שהסבריהם לא מתבססים אך ורק על מודלים תיאורטיים מופשטים אלא על שילוב תיאוריה עם מחקר אמפירי מבוסס ומגוון מאד. מעניינת במיוחד היא עבודתה של אלינור אוסטרום, האשה הראשונה שזכתבה בפרס שאינה מגדירה את עצמה ככלכלנית אלא כחוקרת מדע המדינה.

עבודתה של אוסטרום עוסקת במחקר אמפירי אודות פתרון בעיות של ניהול נכסים ציבוריים משותפים. סיכום מעניין לעבודה שלה מציג הנרי פארל, איש מדע המדינה וסטודנט שלה לשעבר באתר crookedtimber, עבודתה לדבריו, אוסטרום מתארת כיצד אנשים יכולים לפתור בעיות של ניהול נכסים ציבוריים משותפים כגון מאגרי מים, יערות ודייג. עבודתה, הוא כותב, היא תמיכה במחקר שדה אמפירי רב שנים ומדוקדק שאינו מבוסס על מודלים תיאורטיים פשטניים וטכניקות סטטיסטיות נוצצות.

עבודתה של אוסטרום היא הפרכה של אחד המאמרים המשפיעים ביותר בעד משטר של בעלות פרטית ונגד משטר של בעלות משותפת. זהו מאמרו המפורסם של האקולוג  גארט הרדין  (Hardin) משנת 1968, בכתב העת Science – "הטרגדיה של השטחים המשותפים". עליו כתבתי באחד הפרקים של "תיאוריות של צדק חברתי".

הרדין מתאר משטר שבו הקרקע מוחזקת במשותף לשימוש הכול. לטענת הרדין, במשטר קרקע כזה,  במצב שבו השטח משותף, אין תמריץ להשקיע בטיוב הקרקע ובפיתוחה, כיוון שההשקעה בקרקע אינה מבטיחה כי אדם שעבד והשקיע מאמצים בעיבודה אכן יזכה בפֵירות המאמצים הללו. מדוע להשקיע זמן ומאמץ בגידול חיטה, כאשר אחרים יכולים לקצור אותה? יש טעם להשקיע בקרקע רק אם קיימים אמצעים למנוע מהאחרים – "נוסעים חופשיים" (free riders) – שלא תרמו בעבודתם לגידול החיטה, ליהנות מפֵירות עבודתי. במשטר מקרקעין של שטחים משותפים אין זה רציונלי להשקיע בקרקע. לכן, המהלך הרציונלי שצריך לאמץ כל אחד מהמשתמשים, במצב שבו מספר המשתמשים בקרקע גדול מיכולת הקרקע לספק את צורכי כולם, הוא לנצל את הקרקע ניצול מקסימלי לתועלתו הפרטית, כיוון שאם הוא לא יעשה זאת, אחרים יעשו זאת. אין טעם לנהוג באחריות כאשר אחרים אינם נוהגים כך. התוצאה ממצב שבו כל אחד מנצל את הקרקע ניצול מקסימלי ואיש אינו משקיע בטיובה, תהיה ניצול יתר של קרקע לא מטויבת, מה שיביא להידרדרות הקרקע שלא תוכל עוד לספק את צורכיהם של אלה התלויים בה.

הדרך למנוע את "הטרגדיה של השטחים המשותפים" ולגרום לפיתוחם, היא  להחליף את משטר הבעלות המשותפת במשטר של בעלות פרטית. משטר של בעלות פרטית על הקרקע ייטיב את מצבם של בעלי הקרקע וגם את מצבם של אלה שייוותרו בלא בעלות על הקרקע. הסיבה היא, שבמצב של שטחים משותפים, מצב של דלדול חקלאי שבו איש אינו משקיע מאמצים בעיבוד הקרקע ובטיובה, אנשים צריכים להסתפק במעט שיצליחו להשיג לפני האחרים, ואילו במצב של משטר של קניין פרטי, הם יוכלו להשתכר מעבודה אצל בעלי הקרקעות ולרכוש טובין שלא היה באפשרותם להשיג קודם לכן. חלק מהטובין הללו, המיוצרים בקרקע מטופחת ומעובדת, הם טובין שלא ניתן היה ליצור במשטר הקנייני הקודם.

אוסטרום מציגה את עבודתה כהפרכה של הטענות של הרדין. היא יוצאת נגד ההנחה שנכסים ציבוריים משותפים אינם יכולים להתנהל במשותף אלא צריכים להיות מופרטים או להיות מנוהלים על ידי רשות שלטונית מרכזית. בהתבסס על מחקרים רבים, אוסטרום מגיעה למסקנה שכאשר הנכסים הציבוריים הללו מנוהלים על ידי האנשים העושים בהם שימוש התוצאות הן טובות הרבה יותר ממה שמניחות התיאוריות הכלכליות הסטנדרטיות. אוסטרום היוצאת נגד גישת השוק החופשי ושליטה ממשלתית מרכזית מדגישה את חשיבות הארגון העצמי והניהול של המשתמשים במשאבים ברמה המקומית, את חשיבות משקלו של הידע המקומי ומעלותיה של דמוקרטיה השתתפותית. מסקנותיה המחקריות נותנות אמון בתבונה וביכולת של אנשים ליצור מוסדות וכללים מגוונים למצוא יחד פתרונות לבעיות משותפות, פתרונות העדיפים מהפרטה ופעולת השוק החופשי, פתרונות ברי קיימא שיאפשרו לנו לנצל באופן הוגן ויעיל את המשאבים המצומצמים לרשות כולנו.

ניתן לצפות כאן בהרצאה של אוסטרום המפריכה את הטיעון של הרדין.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. עופרי

    האם אתה יכול לתת הסבר לשמוש בשטח ציבורי בניגוד לגישתו של הרדן, כדי להבין את זה באופן ברורו ויומיומי.

  2. סמי שלום שטרית

    באמת שמישהו יצבוט אותי. כמה ביוב זרם לים מאז קיבל את פרס נובל לכלכלה הכלכלן-פשיסט מילטון  פרידמן ועד היום בו אוסטרום מקבלת את הפרס, על מחקר המפרק לפרידמן ולהרדין את הצורה, כלומר את הלוגיקה הפשטנית והמניפולטיבית. הרי מה ההבדל באמת בין הראש לימבואים למינהם לבין הפרידמנים האלה? אם מתסכלים קרוב, אין שום הבדל. אלה וגם אלה שונאים כל גילוי של שותפות וסולידריות בין בני אדם בכלכלה או בחברה. רק במקום אחד הם דורשים סולידריות – בציות לצו הגיוס.

  3. יוסי דהאן

    זה בדיוק המחקר של אוסטרום, היא מוכיחה אמפירית, ולא באמצעות ספקולציה תיאורטית כמו הרדין, שאנשים יתנהגו אחרת ממה שהוא מניח. הם ישתפו פעולה ביניהים לטובת ניצול יעיל יותר של המשאבים לטובת הכלל.

  4. דרור ק

    ויקיפדיה הגיעה למעמדה הנוכחי בעיקר, אם לא רק, הודות לעבודה של מתנדבים שמתחייבים מראש לוותר על רוב זכויות היוצרים בעבודתם. אמנם נשמרת להם הזכות לדרוש קרדיט כמשתתפים בעבודה, אבל ממילא הרוב בוחרים כינוי כלשהו שמשאיר אותם אנונימיים. למה אנשים עושים את זה? יש המון סיבות, ויש הרבה מחקרים שבוחנים את התופעה בימים אלה, אבל עובדה שהרווח האישי לא משחק תפקיד מרכזי בסיפור הזה. ועם כל זאת, אין סיכוי לשינוי במדיניות בעקבות המחקרים של אוסטרום או מחקרים אחרים, כי האמונה של אנשי משרד האוצר בתאוריה הניאו-ליברלית היא אמונה דתית. לשכנע אותם שהם טועים זה בערך כמו להגיד ליהודי דתי שיש מחקרים המוכיחים שישו צדק.

  5. י.ד.

    את הטרגדיה של שטח המרעה הציבורי אנחנו רואים יום יום באוקיינוסים בהעלמותם של דגי טונה ודגים אחרים, שמרוב ניצול נעלמו כמעט מן הים.

    מה שאולי הופרך זה הטענה שהפיתרון היעיל לטרגדיה נמצא דווקא בשיטת הקניין פרטי. כלומר הרדין טען שהפתרון האולטימטיבי נמצא בהעברת השטח לקניין פרטי, ואילו אוסטרום טוענת שניתן לבנות דרך שיתוף פעולה שווי משקל יעיל יותר, במובן של יעילות פרטו, מאשר הפתרון של הרדין.

  6. עמוס נוי

    מאמר יפה שמשווה בין החורבן שהמיתה הפרטת הקרקעות (חיסול האדמה הציבורית המשותפת, ה COMMONS) באנגליה של המאה ה 16 ובין הפרטת הידע הנוכחית של זמננו – נמצא בקובץ מאמרים דרום אפריקאי על הפרטת חיים וידע (הנדסה גנטית וקניין אינטלקטואלי).

    הנה הפניה כאן
    http://books.google.co.il/books?id=EOkIEYJtZVIC&pg=PA19&lpg=PA19&dq=DEDALUS+james+boyle&source=bl&ots=PtEJWjtYt1&sig=lfwl6MhUgNzLap5NOv5glDPiLTw&hl=iw&ei=76XUSrqTG4St4QbZk8nTDA&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=4&ved=0CBcQ6AEwAw#v=onepage&q=DEDALUS%20james%20boyle&f=false

    המאמר מביא שיר עם אנגלי מפורסם שנוצר בתגובה לגזל ההוא. הנה הבית הראשון באנגלית

    The law locks up the man or woman
    Who steals the goose from the common,
    But lets the greater felon loose
    Who steals the common from the goose

    (תרגום בערך: "החוק אוסר את זאת או זה/ שגונב אווז מהשדה/ אבל חונן את הנבזה/ אשר גונב מהאווז את השדה"….)

    (את השיר כולו אפשר לקרוא גם כאן
    http://duhaime.org/LegalResources/LawFun/LawArticle-666/Who-Steals-The-Goose-From-Off-The-Commons.aspx
    )

    גם הביטול (על ידי שלטון המנדט) של רוב אדמת ציבור משותפת ("מושע") בכפר הפלסטיני בשנות השלושים (של המאה העשרים) נחשבת הרסנית להתפתחות החקלאות הפלסטינית, מסיבות שונות

  7. מאיר עמור

    הטענות התיאורטיות של אוסרטום הנסמכות על מחקרים אמפיריים של ניהול ממשי של שטחים ציבוריים, מקבלת תמיכה וחיזוק גם מהמחקרים והדוגמאות ההיסטוריות המובאות בספרו של סורביצקי על חוכמת ההמונים. ב"חוכמת ההמונים" מראה סורביצקי עד כמה ההמון חכם מכל גאון. זוהי תיזה מהפכנית. כנראה שבשטוקהולם יושבים אנשים חכמים מאוד אם הם החליטו לתת מחד, פרס נובל לכלכלה לאישה המתעקשת כי שיתוף ודיאלוג טוב יותר מחמס ומונולגים ומאידך לתת לנשיא אמריקאי מכהן ושרק נבחר פרס עידוד על איסטרטגיה לשלום ופירוק גרעיני. מזל שיש גם חכמים עם כסף. על מנת שהתיזה המרכזית שלה תהיה מוצקה יותר, חייבים תנאים נוספים לקרות. למשל: יצירה של שינוי רדיקלי ברמת השיתוף הקיימת בין אנשים בתוך אומות ובין אומות. אך, לבטח, התיזה הפנטסטית והשיקרית כי רכוש פרטי ושליטה פרטית על הכל הם גם ההבטחה לעולם טוב יותר. התיזה הניאו-ליברלית הוכחה, פעם נוספת למי שעדיין צריך הוכחה, כהרסנית חמסנית ופושעת. והמצב נכון גם לגבי ישראל והשטחים הציבוריים – המטאריאלים והסימבוליים – שלה. שליטה ולא שיתוף זו הדרך ה"ישראלית" לצדק חברתי בסגנון ברק וביבי. מה יש להגיון לחפש אצל המשוגע?

  8. שור

    בתיאוריה הכלכלית הקלאסית האדם ממקסם את תועלתו,הפרשנות כאילו מדובר במקסום התועלת הכספית בלבד אינו נכון.
    מדובר במקסום התועלת של האדם כפי שהוא עצמו מבין זאת באופן מאוד סובייקטיבי: הנאה, הרגשה טובה, גוואה, תחושות, רצון להיות אהוב ופופולארי, וכן גם גם תועלת כספית.
    זו הסיבה שיש חוקרים בכירים באקדמיה המשתכרים הרבה פחות מהשוק הפרטי, אך מעדיפים את התועלות הלא כספיות שיש באקדמיה. זו הסיבה שאנשים מתנדבים. זו הסיבה שמיליוני גולשים ברחבי העולם כותבים באתרי תוכן כמו אתר "העוקץ" ומעשירים את הידע האנושי (אותה חוכמת המונים שהוזכרה כאן) ללא שום תמורה כספית.

    הקשר לשימוש משותף בנכסים הוא שעצם פעולה זו מביאה למקסום התועלת של הפרטים באותה קבוצה, כמו משפחת מפתחי הויקיפדיה.
    אבל גם כסף הוא חשוב בשיקולים של רוב האנשים.

    שור

  9. נתן

    חוששני שרוב הכותבים כאן לא קראו את הרדינג ואסביר. הרדינג לא דיבר בשום מקום על הקניין הפרטי. הרדינג טען שרכוש משותף הוא בעייתי. הוצעו לבעיה שתי פתרונות. הראשון, העברת השדה לקניין הפרטי, והשני, העברתו לממשלה ו/או "לציבור המאורגן".
    אוסטרום הוכיחה שניהול משותף על ידי הקהילה יעיל יותר מאשר נתינתו לגורמים פרטיים ו/או הממשלה. אחד הלקחים הוא שפעיליות חברתיות כעזרה לזולת רצוי שלא תעשינה על ידי הממשלה אלא על ידי עמותות וקהילות למיניהן שאינן סמוכות על עטיני הממשלה.
    כל מי שמשבח אותה צריך לזכור שמסקנה ישירה מטענותיה היא כי יש לצמצם פלאים את מעורבות הממשלה כולל קיצוץ תקציבים למטרות רווחה.
    אינני בטוח שכל הכותבים כאן מסכימים לכך…

  10. ראובן פסח

    לגישה של אוסטרום יש גם בסיס תיאורטי. אוסטרום עבדה עם סלטן, זוכה אחר בנובל בכלכלה (תורת המשחקים). בתורת המשחקים יש את "התאוריה העממית" לפיה כאשר מדובר במשחק החוזר מספר פעמים המצב האופטימלי אפשרי גם כאשר בעיית הנוסע החופשי קיימת. היבטים אחרים של פיקוח יכולים להביא אף ליתרון לניהול עצמי (דמוקרטי).
    לדרור ק. – גם קפיטליסטים מוחלטים כמו ריגן וטצ'ר תמכו בנושאים כמו חלוקת מניות לעובדים. בישראל הקיבוצים השאירו משקעים שליליים (שלא בצדק) שעליהם לא מצליחים להתגבר.
    לנתן – ההתחלה נכונה הסוף לא – אוסטרום לא קוראת להפחתת התקציב אלא לדרך יישומו: משטרה אחת לכל המדינה, או פירמידת משטרות – עירונית מחוזית – כללית (נושא שחקרה).