string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

על רציונאליות מוגבלת ואופורטיוניזם

איציק ספורטא
עוד בנושא

אז אתמול החליטה וועדת פרס נובל להעניק את הפרס בכלכלה לכאלו שלא נחשבים לכלכלנים מסורתיים. יוסי כתב אתמול על האישה הראשונה מאז ומעולם שזכתה בפרס זה וחשבתי שיש כמה דברים שאני יכול לכתוב על הזוכה השני. בזמן לימודי למדתי לא מעט קורסים בנושא ארגונים בעיקר מהצד הסוציולוגי של המפה האקדמית. גם כך כללו הלימודים את התיאוריה אותה פיתח ושכלל אוליבר וויליאמסון אף שבקרב חלק מהסוציולוגיים זו נחשבת תיאוריה כלכלית. מה שמעניין שאצל כלכלנים נחשבת התיאוריה הזו לסוציולוגית מידי.

מלכתחילה גם לי נראתה התיאוריה כלכלית מידי כיון שדיברה על יעילות ועלויות כאלו או אחרות, את אותה חוויה הייתה לי גם ששמעתי הרצאות של אמרטיה סן, ככל שעוברות השנים אני מבין יותר שאף ששניהם משתמשים במושגים כלכליים עדיין הם אתגרו לא מעט את התפיסה ששלטה ועדיין שולטת הן באקדמיה, בעיקר בישראל, ובעיקר בדיון הציבורי.

התיאוריה נקראת Transaction Cost Economics והטרנסקציה משמשת כיחידת הניתוח המרכזית, המושג הזה, למיטב זכרוני הופיע במאמריו של קומונס בראשית המאה העשרים. אף שנראה שלטרנסקציות אין עלות יש להן עלות וויליאמסון מדמה את העלות הזאת לחיכוך בתיאוריה הפיזיקאלית. בשונה מהתפיסה האקדמית של התמחות במסגרת דיסציפלינה אחת יש לתיאוריה שלושה מקורות האחד כלכלה, השני תיאוריות של ארגונים, בעיקר סוציולוגיות, והתיאוריה המשפטית של חוזים. כאשר מדובר על כלכלה אין הכוונה רק לכלכלה הניאו-קלאסית אלא גם לכלכלה המוסדית שהייתה אחת מהתפיסות המרכזית בחשיבה הכלכלית של חלק ניכר מהמחצית הראשונה של המאה העשרים.

מה שמצא חן בעיני בתיאוריה היו שתי ההנחות ההתנהגותיות שלה. האחת, רציונאליות מוגבלת. והשנייה אופורטוניזם. בניגוד למושג רציונאליות בכלכלה אימץ וויליאמסון את המושג ששאל מאחד ממוריו הרברט סיימון שכבר ב-1945 השתמש ברציונאליות מוגבלת כדי להסביר את קיומם של ארגונים. במסגרת ארגונית יש יכולת להקטין במידת מה את המגבלה לרציונאליות של כל יחיד שיכולה לנבוע מחוסר ידע או מנורמות כאלו או אחרות. דרך אגב, גם כהנמן וטברסקי השתמשו באותו מושג.  .

חשוב להבין ששאלת קיומם של ארגונים זכתה בתיאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית למעט מאוד תשומת לב ובדיון בנושא השתמשו במה שנקרא פונקציות ייצור והניחו שמטרתם של ארגונים היא למקסם רווחים. במאמריו כותב וויליאמסון לא מעט על הכשל הזה של כלכלנים שרואים בארגון "קופסה שחורה" ומציע לזנוח את התפיסה הפשטנית הזו.

ההנחה השנייה, אופורטוניזם, מעניינת במיוחד כיון שהיא קובעת שבמצבים מסוימים תינתן אפשרות לאחד השחקנים לנצל את יריבו, למשל להעלות מחירים דווקא שהצד השני זקוק לו במיוחד. תגידו אבל יש חוזה אלא שאין חוזים מושלמים. למה? כיון שהעלות של חוזה מושלם תעלה על התועלת שבו. תחשבו שצריך לכלול בחוזה את כל האפשרות העתידיות. קודם כל בגלל הרציונאליות המוגבלת זה בלתי אפשרי, גם אם זה היה אפשרי כל טרנסקציה הייתה מלווה בחוזה שאורכו בערך כאורך הספר "מלחמה ושלום".

בעוד הפיתרון הנאו-קלאסי לכל בעיה הוא שוק חופשי טוען וויליאמסון שאין זה תמיד כך ויש אופציות יעילות יותר כמו ארגון שלו הוא קורא היררכיה. לטענתו במצבים מסוימים עדיף לייצר ולא לקנות, אחד הקובעים העיקריים לאופציה שתיקבע הוא ספציפיות המשאבים (asset specificity), ככל שהספציפיות עולה עולה הכדאיות של ייצור בתוך הארגון לעומת קנייה של משהו בשוק, אף שבארגון יש עלות ניהולית מסוימת שאינה קשורה ישירות לייצור.  כך שיש לפחות שתי אופציות שוק והיררכיה, אופציה שלישית יכולה להיות אופציה מעורבת של זכיינות. אפשר להכיל את התיאוריה הזאת למגוון נושאים הקשורים להפרטה, מיקור חוץ, אינטגרציה אנכית ואפילו לנושאים של משאבי אנוש. באחד ממאמריו (American Journal Of Sociology 1981) מסביר וויליאמסון באמצעות התיאוריה שלו את קיומם של איגודים מקצועיים והיעילות של יחסי העסקה המאורגנים על ידי הסכם קיבוצי. כמובן שתפיסתו לטעמי היא חלקית אבל שוב תלוי מה נקודת המבט שלנו, בעוד שבתיאוריה הכלכלית הרווחת איגודים מקצועיים הם רע בכל מצב בה מישהו מאותו שדה וטוען שאין זה כך, גם זה משהו.

מה שיפה בתיאוריה שהיא פשוטה, משתמשת המספר קטן של מושגים, אינה משתמשת בלשון מתמטית ועדיין יש לה כוח הסבר מסוים העולה על הסברים הנובעים מהתיאוריות הכלכליות המתחרות, אבל עדיין היא תיאוריה, שלטעמי, אינה מספקת הבנה מספיקה של תהליכים הן בכלכלה והן בחברה שמעורבים בהם גורמים נוספים לאלו שהועלו.  

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. שור

    לאחר מתן פרס נובל לשלום לנשיא אובאמה שחוץ מלדבר ברטוריות כריזמטית, להפציץ את הירח ולשלוח עוד עשרות אלפי חיילים אמריקאיים לשדות הקרב באפגניסטן לא עשה שום שלום,
    נראה שועדת הפרסים שם בצפון אירופה החליטה לנקז את מפתחי התיאוריות במדעי החברה והטבע לפרס נובל לכלכלה (גם מתמתיקאים וגם סוציולוגים).
    והאמת (לא בציניות), זה די נראה לי הערבוב של דיספלינות שונות, אכן מעשיר את הידע האנושי.

    תודה לאיציק על ההסבר.

    שור

  2. אולג קומליק

    תרומתו של וויליאמסון לערעור אורתודוקסיית השווקים הניאו-ליבראלית היא בהחלט חשובה מאד.
    יחד עם זאת, כיום כעבור שלשה עשורים לאחר שווילימסון גיבש את תיאוריית עלות העסקה, חשוב גם להאיר את הצדדים הבעייתיים/חסרים בתיאוריה זאת.
    ראשית, צריך לזכור כי אופורטוניזם קיים גם בתוך הארגונים- ולא רק בשווקים. וויליאמסון מדלג על ניתוח המתרחש בתוך הפירמות.

    הנקודה השנייה (ובעיניי חשובה הרבה יותר): יש לזכור כי העולם אינו מונע רק ע"י אינטרסים כלכליים ורצון בצמצום עלויות העיסקה! רשתות חברתיות, אינטרסים פוליטיים, אילוצים מוסדיים, רצון להשיג יוקרה וסטטוס ועוד ועוד- מובילים ליצירת קשרים עסקיים בהם עלות העיסקה מעניינת את מעורבים הרבה פחות. מאז שנות ה-80 מחקרים רבים בסוציולוגיה כלכלית עסקו ועדיין עוסקים בכך.