string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

נזקיה של החשיבה החיובית

יוסי דהאן

איציק הכניס לפינת הוידיאו של האתר ראיון עם הסופרת והעיתונאית ברברה ארנרייך על ספרה החדש והמעניין Bright-Sided: How the Relentless Promotion of Positive Thinking Has Undermined   America"

(לקריאת הפרק הראשון של הספר לחצו כאן).

בספר יוצאת ארנרייך נגד אידיאולוגיית החשיבה החיובית –  Positive Thinking, מה שהביא אותה לחשוב על הנושא הייתה התגובה למחלת סרטן השד שבה חלתה בשנת 2000, בעוד היא נסערת וכועסת ומנסה לברר מה גורם למחלה, למשל העובדה שמחלה זו שכיחה יותר במרכזי אוכלוסייה אורבניים, ומדוע הטיפול במחלה הוא כל כך אגרסיבי, המסר מהסביבה הטיפולית בה שהתה היה שהיא  צריכה להתייחס למחלה באופן חיובי. באמצעות גישה חיובית היא תוכל לרפא את עצמה. עליה להתייחס למחלה כאל מתנה שהוענקה לה. אם את לא מבריאה סימן שגישתך אינה חיובית מספיק.

עדויות לחשיבה חיובית, לדברי ארנרייך, אפשר למצוא בכלכלה, בפוליטיקה ובדת. זו אידיאולוגיה הקובעת שעליך לפתח גישה חיובית, להיות במצב רוח טוב, לא להתלונן ולהאשים רק את עצמך על דברים רעים הקורים לך. אם אתה לא מצליח סימן שאתה לא מתאמץ מספיק.

כך בעולם הכלכלי, פותחה האידיאולוגיה שאיבוד מקום עבודה הוא הזדמנות חדשה, ושעובדים צריכים לפתח גישה חיובית במהלך חיי עבודה שלהם. גישת החשיבה החיובית הייתה גישה שלטת בתרבות התאגידים הכלכליים בשנות השמונים והתשעים. העובד המושלם, הוא עובד שתמיד מרוצה,  אינו מתלונן ואינו שואל שאלות, מי ששאל יותר מידי שאלות נענש או פוטר.

ארנרייך מביאה כדוגמה את ראש חטיבת הנדל"ן ב Lehman Brothers שפנה ליושב ראש התאגיד ואמר לו שהוא חושש ומודאג מכך שלדעתו מתפתחת בועת נדל"ן שעומדת להתפוצץ, הברנש פוטר בעקבות דבריו אלו.

החשיבה החיובית היתה גורם מרכזי לדעת ארנרייך בפיתוח כלכלה המבוססת על חוב. אתה נוטל הלוואה ונכנס לחובות כאשר אתה אופטימי בקשר לאפשרותך לשלם את חובך. אתה מאמין שלא תאבד את מקום עבודתך, לא תחלה, ושום דבר רע לא יתרחש. מספיק שתחשוב באופן חיובי כדי שדברים רעים לא יתרחשו, לכן כל כך הרבה אנשים נתקפו בהלם בהתרחשות המשבר הכלכלי.

ארנרייך טוענת שהתפתחה תעשייה שלימה הכוללת ספרים שהבולט ביניהם הספר "הסוד", פוסטרים ומומחים המתמחים בהפצת מסרי החשיבה החיובית (בין מטרות ביקורתה הפסיכולוג מרטין זליגמן ואחרים). כך גם בתקשורת, תכניות פופולריות כמו Oprah, מבוססת על המסר הזה. (ארנרייך הוזמנה לתכנית זו ובה ביקרה את המסר הזה של התכנית. מאז היא לא הוזמנה יותר). ארנרייך יוצאת נגד כל תעשיית האושר. נגד מדריכים אישיים שתמורת סכום כסף נאה מוכנים לעזור לך לחשוב באופן חיובי על החיים. ונגד מטיפים דתיים  האומרים לקהל מאמיניהם שאלוהים רוצה שהם ירכשו בית או מכונית שהם אינם מסוגלים לאפשר לעצמם מבחינה כלכלית.

עבור ארנרייך אידאולוגיית החשיבה החיובית היא בגדר אשליה המונית המונעת מאיתנו להתמודד עם המציאות, להיאבק באי שוויון, בטפשות ובמחדלים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    1. פיני זוהר עיתונאי

      יוסי ידידי מאמרך משובח, ומעלה מחשבות לדעתי למרות המסר החשוב אין אפשרות להתנתק לגמרי ממחשבות חיובית אינו רצוי נהפוך הוא. מזכיר לי שהכנסיה שללה בזמנו את קרל מרכס משום שטען שדת היא אופיום לעניים. הכללה גורפת אינה מועילה שביל הביניים עדיף.

    2. סמי שלום שטרית

      זו מגיפה החרטא הנוצרית הזאת. ראיתי ראיון בטלויזיה איתה, חדה כתער וחכמה. זה אפרופו "תפסיק להתבכיין" תגיד תודה על מה שיש לך, קח את עצמך לידיים ואם תאמין תצליח. פאקינג בול שיט. כשאתה מרגיש שדופקים אותך תצביע עליהם ותתחיל לקלל ולצעוק, ואם רע לך אז מותר גם לבכות. ובכלל כבר הוכח שהמרבים לקלל מאריכים ימים מאלה שמחייכים ומפתחים אולקוס.

    3. יעל

      חשיבה חיובית היא חשובה ובלבד שתהיה מבוקרת על ידי האדם. גם אני סבורה שתעשיית העושר לעתים מנותקת מהמציאות. יש זרמים המטיפים לחשיבה חיובית שלעתים מנותקת מהמציאות היומיומית של האדם. היא לא מלמדת אותו לפתור בעיות באופן חיובי אלא ל"דקלם" מנטרות. היא לא מלמדת אותו לנתח את הבעיות, את הגורמים והדרכים לפתרון הבעיות. במטאפורה מרכיבים להם משקפיים ורודים. אבל כשהם חוזרים לחיי היומיום המציאות טופחת על פניהם.
      כל אדם שמחליט לרכוש מוצרים מהתעשייה הזו צריך לעשות את זה בעיניים פקוחות ולא ללכת שבי אחרי כתות או זרמים שלעתים לא מתאימים לאורח חייו. שליטה ובקרה עצמית הם כלים חשובים מאוד.

    4. יוסי

      תסלחו לי,אני מודע להמון בעיות שיש בעולםו להרבה דברים שדורשים תיקון,אבל כמה אתם רוצים להמשיך לתהעסק בשלילי?נכון,אם דופקים אותך-תצעק ותעשה מה שצריך לעשות,ואם משהו לא בסדר בעינייך-תפעל,זה לא קשור אבל.
      עם כל הכבוד-האשה הזאת (מתוך מה שראיתי) נראית די ממורמרת על החיים.
      כן-תאמינו או לא-אבל כל העשייה שאנחנו עושים או רוצים לעשות לא תעבוד אם נבוא ממקום שלילי לכל דבר. התעסקות רק בדברים שליליים תגרור עוד דברים שליליים,זה עובדה. ככה זה עובד. לא צריך להיות קופים ולחייך כשבועטים בך,אבל גם לא צריך להיות לקיצוניות השנייה שרואה רק הכל בשחור."נזקי החשיבה החיובית". מה זה?!כן,צריך חשיבה חיובית,בלי זה לא נזוז לשום מקום,כמה שנצעק זה לא ישנה כלום,נמשיך להרגיש רע כל הזמן ושדופקים אותנו כל שנייה ושנתמרמר על כל שטות זה פשוט יחזיר את הכדור לאותו מקום.
      האמונה שלי היא-שלפני שעושים תיקון עולם בחוץ,צריך תיקון בפנים.אני לא מסוגל לעשות כלום בלי אמונה במה שאני עושה ובלי לעשות את זה ממקום טוב.
      זה שבאמת אנשים מנצלים את זה ברחבי העולם למטרות אישיות וניצול אנשים תמימים זה באמת בעייה,אבל להציג את החשיבה החיובית כבעייה זה פשוט תסלחו לי בורות.
      איזה מנהל מטיף לעובדים שלו שהם צריכים לחשוב חיובי ומי שלא אז מעיפים אותו,אז מכאן מניחים שחשיבה חיובית זה רע?סתםדוגמה קטנה וטיפשית שלי אני יודע.
      אני מאוד מעריך אקטיביזם ועשייה,ואת הכתבות כאן,אבל לא תמיד צריך לנבור בכל המקומות בשביל למצוא עוד רפש.בכל דבר בעולם אפשר למצוא את השלילי.אבל יש עוד צד.

    5. איריס חפץ

      ובאותו ענין שווה להמליץ על הסרט הנורבגי "אמנות החשיבה השלילית", שהוקרן גם בפסטיבל חיפה בתרגום לעברית ואני מניחה שאפשר למצוא אותו בספריות הוידיאו.
      http://www.haifaff.co.il/Movie%20Info.php?id=674
      כמו הראיון המצויין של ארנרייך, הסרט יוצא באמצעיו שלו נגד המיתוס של "חשיבה חיובית" שאיתו אפשר לנצח הכל ולהאשים את הקורבן.
      שווה לראות ולבכות ולהתרגש ולהתעצבן כמו בני אדם שלמים ולא לוותר על האנושיות.
      כל החרטא של הפסיכולוגיה החיובית הזו, זו מכונת כסף. מי שרוצה להיסתכל פנימה, אין לו ברירה אלא להתמודד גם עם רגשות שאינם כרוכים בשמחה, עם קונפליקטים ושאר מרעין בישין.

    6. יהושע רוזין

      ההנחה שלה צודקת בהחלט. זה חלק משטיפת המוח שלאלה שיש להם.ארה"ב היא ארץ טובה לעשירים. אם לא הצלחת אזאו דלא חשבת חיובית או היה לך איזה חטא אחר כיוצא מהמוסר הקלויניסטי השולט שם.

    7. יואל קורנבלום

      אני חושב חיובית כל הזמן והצלחתי בהרבה דברים בגלל ששיכנעתי את עצמי שאני מסוגל לעשות דברים למרות שמלכתחילה לא נראו לי עם סיכויים טובים בכלל. מצד שני אני לא מלמד ולא מטיף על זה כי אני מניח שלכל אחד יש הדרך המיוחדת שמתאימה לו בדיוק. מה שברברה אומרת זה בא מנסיונה הפרטי ויהיו כאלה שהסיפור שלה לא יתאים להם. יש לי גם כן ביקורת על התעשיה שהתפתחה בעניין, ספרות, סמינרים, דיסקים שזה פשוט זבל של ממש. בעצם אפשר לקרוא לזה דת לכל דבר. אין שם נסיון אפילו להסביר שהדבר אישי אלא פשוט מנסים למכור איזה מתכון לפעילות שכביכול מתאים לכולם.

      יש מקרים שממש אין לנו ברירה אלא להראות סבר פנים יפות ואין מדובר בחשיבה חיובית או שלילית. למשל בעבודה אפילו אם משהו לא בסדר ובא לך להכניס בעיטה בישבן למנהל שלך לא תעשה את זה ורק תעמיד פנים מחייכות מכיוון ששתי הברירות שלך הן לסתום את הפה ולהשאר בפנים או לומר מה שבאמת חושבים ואז לעוף החוצה (אני מדבר מתוך נסיון). לכן יש מקומות שאין בהם חשיבה חיובית או שלילית אלא צריך להתרגל ולהתקדם לפי הפרוטוקול המקובל במקום המסוים.

      אני גם מניח שצורת החשיבה גם משתנה עם הגיל ועם הנסיון שיש לאדם ויש לה השפעה על הגוף.

    8. שרון

      בשנים האחרונות אני מרגישה כמי שצריכה להחביא את דעותיה בעניין, כי אם אין לך את "הסוד" או את גורו האופטימיות החדש טל בן שחר, אז אתה לוזר משבש צ`אקרות ופוגע באושר המשותף (וכולם הרי מאושרים וטוב להם, כמו שדוח הלמ"ס מוכיח מדי שנה). קטונתי מלהבין מה גורם לאושר ושביעות רצון, אבל כשאלף אגזוזים מפוייחים נדחפים לי מתחת לאף במרכזי הערים, ואנטנות מוסוות קורצות לי מגג כל בניין, הטלויזיה מרעילה את האויר סביבי בשומנים רוויים של מוניות כסף ומסלולי אופנה ומנהיגי המדינה שופכים את המיסים ששילמתי על טילים ומלונות פאר – אז אצלי נפגע מצב הרוח, והבריאות יחד איתו מתרופפת. מאז עברתי לחדר קטן עם גן עצים סביבו והתחלתי לרכב על אופניים ולאכול פשוט ונקי – הוטב לי כפי שמעולם לא הוטב. מסקנה אישית: תפסו מרחק סביר מהציביליזציה המחורפנת שלנו, הקימו לכם חיים בריאים ושפויים מחוץ לזרם העכור והסואן, ותתפלאו: אפילו לא תרגישו צורך לקלל יותר.

    9. מירו

      זה ממש הצד השני של המטבע ! נסיון לשלוט ברגשותינו .

      דיי "לבכיינות" = כן לחיוכים ולאולקוס.

    10. איילה סבאג

      הסרטן = לגזענות, לעוני, לאפליה ולדיכוי בגדול הסרטן הוא השד העדתי. וה"תפסיקו להתבכיין" מגיע כאשר יש מבוי סתום, כאשר לא יודעים איך להתמודד, כאשר אין תשובות ואין פתרונות. ה"תפסיקו להתבכיין" חוסם את הפורקן , הכי ותקראו לזה גם את ההשתוללות. מותר לנו לגז`דר כמה שאנחנו רוצים, מותר לנו להתאבל ולמחות , מותר לנו לצעוק ולשכב על הריצפה ולקלל את כל העולם. איך בדיוק נכנס עניין החשיבה החיוית מי שחלה בסרטון צריך ללהיות החבר של הסרטן? מי שנפל למעגל העוני צריך להשלים איתו ולחיות איתו בשלום? מי שחווה גזענות ודיכוי צריך לומר תודה רבה? אלה שמשתמשים במשפט "תפסיקו להתבכיין" הם בלתי אנושיים, מאופקים, קפואים , אכזרים ופחדנים בו זמנית! ולא מסתכלים לבעיה בלבן של העין… נוח להם עד שזה נוגע להם באופן אישי. אני בעד להתפרק לגמרי וכך פעלתי בכל המחאות וההפגנות שקיימתי לכן נתפסתי כשונה, כאחרת, כמליטנטית כפורעת חוק.

    11. מזל מויאל

      חשיבה חיובית או חשיבה שלילית הם בעיניי עניין אישיותי, תלוי תפיסת עולם
      תפיסת חיים, ביקורת, שיפוט.אני מעולם לא הבנתי איך אפשר להתעורר בבוקר ולהתחיל לזמר במין חדווה , לעיתים רואים זאת גם בקולנוע , השחקן מתעורר מבסוט מהחיים מתגלח ושר לעצמו ומפזם, תוצאה של שביעות רצון? שמחת חיים? או שיורקים עליך ואתה מפרש זאת כגשם, סופג, מקבל, ובנוסף מאשים את עצמך. במקרים רבים אנשים מפרשים אירועים בחייהם כסימן ורמז לשנות גישה , מה אלוהים רוצה להגיד לי? להאיט את הקצב? לחשוב חיובי? מהרע יצמח הטוב וכו` וכו`. אז או שאתה אדם החושב חיובי ומה שנקרא נותן חיבוק לטוב ולרע או שאתה מקלל יורק ובועט וזה מה שנכון לך לעשות. דהיינו לחטוף את הקריזה

    12. איילה סבאג מרציאנו

      זוכרת איך אנחנו כילדות הגבנו למצבים??? יותר חכמות מהפרופסורים והחוקרים…

    13. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אין ספק שיש כאן מטוטלת שהלכה רחוק מידי ויש שימוש ציני במושג האושר לשם צבירת עושר אבל זו לא סיבה להמעיט או לזלזל במושג האופטימיות או בחשיבות האושר.
      מחקרים מראים שאנשים אופטימיים נרפאים בקלות רבה יותר, מאושרים יותר, מקודמים בעבודה וכו` . לי ,ובטח גם לכם, נעים יותר להיות בחברת אנשים מאושרים (בהכללה כמובן)
      אז לא כדאי לזלזל בשאיפה לאושר ולא צריך להפסיק לשאוף

    14. מזל מויאל

      זוכרת זוכרת, זוכרת את העליבות את החרפה, את הגטו כי לא היה עולם אחר . היה מוסררה עם מאות ילדים ברחובות עם כעס שנאה ורצון עז לקרוע להם את הצורה , עם בית יעקב אחד שבו היו שלש קבוצות גיל בכל כיתה וכולנו היינו משכונת ממילא מוסררה ושמואל הנביא, נכון, היתה שם אשכנזיה אחת, עדנה, היא היתה מפגרת . מפגרת אמיתית כזו שמריירת ולא מתקשרת,זוכרת, ומה יכולנו לחשוב ולהבין על עצמנו? האם בגיל 7-8 יכולנו לחשוב? האם הבנו בכלל מאיפו באנו ולאן אנחנו הולכים?האם הבנו שאנו בבי"ס אבל זה לא ביה"ס.? עוד לא , עוד לא הבנו שאנו מדוכאים, זו היתה מציאות שתפסנו אותה כגזירת גורל. 

      ועוד אני זוכרת איך בפורים התחפשתי להיפית והמורה חוה העיפה אותי כי אני פרוצה , אמא שלי באה למחות ומצאה עצמה קדה קידה, מהפחד שלא יעיפו אותי לצמיתות, מהפחד שלא ידעה עברית, מהפחד. כי בכלל עושים איתנו חסד שנותנים מסגרת. אח"כ את חושבת שלא העיפו אותי? העיפו העיפו כי התנגדתי והתקוממתי,ואיזה מכות חטפתי לא, לא מאבא כי היה עסוק בלסלול את כבישי ארצנו ולתלות את דגלינו ולהרוויח את המינימום האפשרי ואמא שהיתה לה חשיבה חיובית ובכ"ז לא מצאה מסגרת שתכיל אותי. 
      את יקירתי למדת ברמז , אנחנו ראינו את רמז כב"ס אמיתי שלומדים בו והפלא ופלא אפילו מקבלים תעודות , יוצאים לטיול שנתי עם אסיפות הורים וכאלה ואפילו חוגגים את סוף שנת הלימודים.אני רק יכולתי למות מקנאה. את יודעת איילה ,רק אחרי 67 מצאתי וגיליתי קבוצה אתנית שיכולתי להזדהות איתה? כשהתחלתי את שיטוטי בעולם הגדול דהיינו בעיר העתיקה, שם ראיתי אנשים ילדים שדמו לי ולנו במראה בעוני המשווע, זה היה המקום בו התחלתי להבין ולהרגיש שייכות. ועוד אני נזכרת בהפגנה של הפנתרים כשהגיעו שוטרים לפזר כולם ברחו ואני בת 9 מנסה לטפס על החומה בנביאים פינת הע"ח , לא מצליחה ומגיע שוטר ומפוצץ אותי במכות.זוכרת זוכרת .ועוד הרבה רעות חולות שדרוש הזמן לשבת ולהעלות.
      ו
    15. רם

      הנסיון הזה לחבר בין כל התחומים שהיא מדברת עליהם דורש ממנה לעקם כל מקרה ולגלות את הפן שמתאים לפאזל שלה. זו רדיפה נואשת אחרי אמת שתיתן משמעות והיא טובה באמת כשצריך למכור ספר או לייסד דת חדשה. המדע אינו דת והוא לא מציע אמת אלא מנסה לגלות את הפתרון שנכשל פחות במבחנים, כשיהיו לה הוכחות סטטיסטיות טובות יותר מאלה של טל בן שחר אפשר יהיה להתייחס לזה. חבל שאנשים עדיין קונים תיאוריות פסיכולוגיות בזכות סיפורים ופנטזיות ולא דורשים רמת ביקורת מדעית.

    16. ריקי ישראלי

      הניו אייג` מתמקד באישי, כשהכל סובב סביב הפופיק שלנו וסביב תחושותינו, הרגשתינו, חוויתנו ועוד.
      אני חושבת שכאן נמצא מוקד הבקורת של ארנרייך ואחרים. כאשר הכל מתחיל ונגמר בחוויה האישית שלך ובפרשנות שלך לאותה חוויה, אתה לא מסתכל על התמונה הכוללת. כאשר הפעולה המוצעת היא אמונה ומחשבות חיוביות, אתה לא מנסה לשנות את יחסי הכוחות החברתיים.

      אתה לא רואה אם מה שקורה לך הוא חלק מתופעה שיש לה קיום חברתי ופוליטי, אתה לא בודק מה המבנים החברתיים שאיפשרו למצב הזה להתקיים, מי המרוויחים ומי המפסידים, אלו צעדים פוליטיים, חברתיים, משפטיים ועוד אפשר לעשות בנידון.

    17. מרדכי בלייוייס

      אם החשיבה החיובית מובילה את האדם ל"מוכרחים להיות שמייח" ברסלבי זה רע. אבל אם מטפלים בבעיות איפה שצריך, ונאבקים איפה שצריך, עדיין יש דברים שנשארים וחייבים להתמודד.
      דוגמא אישית: בני אובחן לפני שנים מספר כלוקה ב- PDD NOS. אוטיזם קל. בעתיד יוכל לנהל, כנראה, חיים דומים לשל אדם בריא. אבל זה דורש מאיתנו – הוריו – וממנו התמודדויות קשות. יכולנו לשקוע במרה שחורה או בפטליזם אבל אנו נאבקים בשבילו ומשקיעים בו. ונהנים איתו כל רגע.

    18. חנה קים

      זה לא די למחשבה החיובית שמשמעותה כן למחשבה השלילית. זהו כן לספקנות. צריך להטיל ספק בכל דבר, כפי שתומאס הספקן פשפש בפצעיו של ישו כדי לבדוק שהוא לא מתחזה. הספקנות היא ערש ההשכלה.
      ובאשר לסיבה שבגינה כתבה ברברה איינריך את ספרה האחרון, המלחמה במחלת הסרטן גובה לעיתים את חייו של המטופל ומקצרת אותם. כדי לקטול את הגידולים הממאירים מרעילים את הגוף, וכשמדובר בסרטן השד – גוזלים מהאשה לא רק את המחזור החודשי שלה אלא כל דבר שקשור לתשוקה מינית, לתשוקה לחיים. עדיין לא נמצאה שיטת טיפול מדעית ומערבית המתחרה בכימותרפיה, אף שזו מטילה מומים במטופלים – חלקם נהפכים לנכים ברגליהם בגלל עצבים שנשרפו, חלקם מאבדים את התחושה בידיהם וחלקם פשוט מתים בגלל הטיפול האכזרי. מחשבות "חיוביות" לא עוזריות כאן כי אין שום קשר בין הטקסול והאנדריאמיצין, שני הרעלים שמוזרקים לגופם של חולי וחולות סרטן השד (כרבע מהחולם במחלה זו הם גברים, אגב), לבין מחשבות חיוביות או פסימיות או סתם פסיביות. הנזק הוא קודם כל פיזי וגופני.

    19. יגאל

      חשיבה חיובית אין פירושה, בהכרח, שמחה מלאכותית כלפי המציאות, או הבעת רגשות מזויפת אחרת. הביקורת הלא עניינית כאן היא כנראה עקב ההזדמנות הנוחה לנגח שוב את הנהנתנות והקפיטליזם.
      גם אימוץ התפיסה שחשיבה חיובית כמין כת, או דת, חוטאת למציאות.

      חשיבה חיובית פירושה, קודם כל, קבלת המצב הקיים כנתון, ותפיסה שניתן לשנות זאת, לחיובי כמובן.
      הרעיון הוא, וקשה לי להאמין שלא כולם יודעים את זה, שפעולה מתוך חשיבה חיובית, היינו, התפיסה שניתן להצליח, היא בעלת סיכוי רב יותר להוביל לתוצאות, ואילו התבססות במרה שחורה היא בעלת סיכוי רב יותר להוביל לעוד מרה שחורה ללא שום שינוי. אין בכך תמיכה במשטר קפיטליסטי או מרקסיסטי/קומוניסטי/וכיו"ב, או באשכנזים הנוראיים לעומת המזרחים הנפלאים.

      אבל כרגיל, כאן נוהגים לאמץ דיעה שאם מישהו עושה מזה כסף, אז זה כנראה רשע בהתגלמותו. הכיבוש אשם כבר אמרנו?

    20. בלונדי

      כרגיל יש פה גזענות!
      גזענות בין מה שנחשב לחשיבה "חיובית" ומה שנחשב ל"שלילית". לי זה נשמע ככה: הסופרת יוצאת נגד רעיון "מסרס" ומשתק וקוראת לו באותו השם שבו כינו אותו המשתקים (סתם כדי שנדע למה היא מתכוונת). וכמו שנהוג אצלם, זה שם עם קונוטציות חיוביות. כל המגיבים פה קוראים את זה ומגיבים לפי הדעה שלהם לגבי "חשיבה חיובית" בלי לקרוא את הספר. כולם מקופפים את המאמר כדי להגיב בהתאם למה שהם מגדירים כחשיבה חיובית. כרגיל אנחנו נקלעים להכללות ואף אחד לא עושה את ההבחנה בין לחשוב על עצמך בצורה חיובית, ללקבל את הסביבה שבה אתה חי בצורה חיובית. מכיוון שיש אנשים שמקשיבים לסופרת הזאת שאת סיפרה לא קראתי, ולפי איך שמוצג הרעיון שלה, אני מניח שהיא לא מדברת על אמונה של כל אחד בעצמו. היא מדברת על כמה שההסתפקות במועט גורמת לאנשים לא לנסות לשנות.
      אני חושב שההסתפקות במועט היא משהו נהדר במקרים מסוימים. אין לי ספק שאתר כמו העוקץ, ששואף לשוויון מנסה בצורה מסויימת "לחנך" את העשירים/שליטים/בני-הגזע-השליט להסתפק במועט. מצד שני אנחנו רוצים שאלה שאין להם את ה"מועט" הזה יתחילו להלחם על מה שמגיע להם. זה הכל שאיפה לאיזון. הסופרת לא אומרת לא לשמוח/להאמין/להסתפק, היא רק אומרת לא לכפות על עצמינו צורת חשיבה מסויימת. היא מעודדת אותנו להתייחס לכל מצב שבו אנחנו נתקלים בצורה שנראיית לנו הטבעית ביותר.
      החוק היחידי הוא שאנחנו חייבים להמנע מלשכנע את עצמינו, או לתת לעצמינו להשתכנע, איך להרגיש בקשר לסיטואציה מסויימת ואיך להגיב לה.

      ואני כל הזמן חיכיתי שהמראיינת תשאל אותה על ההיפים שהיו מודעים למה שקורה מסביבם והתנגדו והתמרדו, וכל זה בעזרת מה שנחשב לחשיבה חיובית.

      אני חושב שויקי ישראלי נגעה בנקודה חשובה. זה הכל עניין של האישי מול הפוליטי. בכלכלה ובחברה ובאושר. בשביל מה בנו לנו דמוקרטיה אם מעודדים אותנו לעשות הכל חוץ מלשנות את החברה/מדינה שסביבנו.
      יאללה מהפכה!!!

    21. אתי מלוד

      לטעמי, חשיבה חיובית לא בהכרח מונעת ממני להתמודד עם המציאות (שמבחינתי היא מיזוג של טוב ורע), אימצתי לעצמי שיטה שבה אני מנסה לראות תמיד את "הטוב" (גם אם הוא מזערי) כך "הרע" לעומתו מתגמד. רוצה לומר, לראות את חצי הכוס המלאה.

      אצלי זה עובד – אפשר לנסות, זה לא כרוך בהפסד ואולי זה יעבוד גם אצלכם?

    22. איילה סבאג מרציאנו

      לכל המגיבים שחושים שחשיבה חיוית היא הדבר הנכון…
      אז לצערי הרב למדנו על בשרנו שחשיבה חיובית משאירה אותך במקום ובעיקר מדכאת ומפלה לעומת זה חשיבה שלילית והתנגדות יוצרת זעם וכעס והם אשר מניעים ומביאים את האדם לעשות שינוי ושוב אם נסתכל על גלגל העוני/עושר העשירים לא צריכים כוח מניע כמו זעם יש להם הכל בהישג יד ובקלי קלות ואילו העניים צריכים וחייבים להתבסס על "מנוע" הזעם והכעס בכדי לעשות שינוי וזאת משום שאנשים עניים, מופלים ואלה שחשים גזענות ודיכוי בדרך כלל נופלים ברוחם ובכוחם ולכן חשוב מאוד הזעם והכעס…
      מזל יקרה, ריגשת אותי דברי הנוסטלגיה … רק שתדעי שלא היה לך במה לקנא שלמדתי בויד רמז גם שם היה קשה מאוד ובלתי נסבל אנו הילדים הדיסלקטים נחשבנו למפגרים והכניסו אותנו לכיתה אחת ילדים בגילאי 14- 7,6 והתנהגו אלינו כאילו אנחנו כיתה בכפר שאול. אז יש חיובי בקידמה ויש גם שלילי (קידמה אני מתכוונת בית יעקב לעומת דויד רמז) . חשבתי שתזכירי את הטיולים במרכז העיר שעות של עמידה מול חלונות הראווה בעיקר בחנויות של כלי נגינה, ומוצרי חשמל… את עוד באותה חנות בשוק?

    23. יואל

      לא קראתי את סיפרה של ארנרייך אבל בגדול,אם אני מבין נכון את לב העניין כפי שעולה מסקירתו של יוסי אתיחס לדברים כך.
      אף פעם לא הבנתי באמת במה המדובר.
      האם מדובר באופטימיות?אופט` פסיבית או אקטיבית?כלומר,מי שסבור שהכל יבוא על מקומו בשלום מעצמו,רק לחשוב שכך יהיה,או אופט` אקטיבית,כלומר, כזו הסבורה שבעשייה רלבנטית לקשיים,חכמה וישרה ומאוזנת יש סיכוי סביר מאד להצלחה בהתמודדו עם הקשיים.
      האם מדובר בהרחקת אפשרויות רעות מהמחשבה?כיצד זה אפשרי?
      תמיד סברתי שכשמתעורר קושי נכון להתיחס אליו כאתגר,לחשוב כיצד ניתן להתמודד עימו ולהתגבר על המכשלות שהוא מציב.
      תמיד דחיתי את הפירוש הנוח לפיו אם אני רק אחשוב שיהיה בסדר אז יהיה בסדר.
      מבחינה זו יש אכן משום סימום מניפולציה והונאה באמירה הזו כשהיא אינה מלווה בהגדרה מדוייקת של המשמעות של מילים אלו.
      אנשים עשויים/עלולים לחשוב שמי שהתעשר,למשל,וזה תמיד מה שבולט לעין,הצליח "לחשוב נכון".אז מה הוא חשב?
      לצערי לא לומדים בבתי הספר המון נושאים חשובים וביניהם כיצד לגשת נכון לניתוח בעיה מהחיים,לבחינת דרכי עשייה שונות תוך דיון בתוצאות אפשריות רעות וטובות,שיקלולן,בחינתן מול צרכים וציפיות ולבסוף יצירת סיכום הדברים והמלצות לגבי הפתרון הנכון.

      דומני שהאמירה "אין מה לעשות"היא אחותה התאומה מביציות נפרדות, של האמירה "תחשוב חיובית".

    24. עמוס

      מכיוון שאני חושב רק חיובי, החלטתי לפרסם שוב תגובה שכבר פירסמתי בעבר ב"קדמה", בתקווה שתרומתי הצנועה מאוד לדיון תתקבל באופן חיובי….

      נתאר לעצמנו תחרות ריצה: אלה שמגיעים ראשונים מקבלים פרסים יקרי ערך. רק שהאנשים שתכננו את המירוץ הוסיפו עוד כמה כללים: הם ומקורביהם יקבלו מקדמה של מאה מטר. מי שזכה כבר פעם במירוץ יקבל מקדמה של חמישים מטר. ולפעמים, אולי כשאחד המתחרים נראה מאיים מדי על התואר הנכסף, הם גם יורים לו ברגל ליתר בטחון. הם קוראים לזה משחק הוגן והזדמנות שווה. עכשו, יש כמה קבוצות של אנשים:

      א. המתמודדים: אלה חורקים שיניים, מתאמנים (לאור נרות), ומתייצבים למירוץ. בדרך כלל הם מפסידים, כמובן, אבל אחת לכמה זמן, למרות תנאי הפתיחה, הם מתברגים בין הראשונים. למרבה הצער, כשזה קורה, הם משוכנעים שזה לא רק בזכות נחישות ומאמץ (מה שנכון), אלא שזו גם הוכחה להגינות המשחק ("הנה, הצלחתי. כל אחד יכול אם הוא רוצה") ואפילו לנחיתותם של המפסידים המדדים מאחור ("בכיינים", "לא רוצים מספיק", "לא חושבים חיובי").

      ב. המתקנים: אלה מאמינים בחשיפה ובצעקה. הם מצביעים על תנאי הפתיחה המפלים, הם תובעים לבטל היריה ברגל ואפילו את המקדמה, הם סבורים שגילוי פומבי של האפליה תביא לזעזוע מוסרי של אנשים טובים. ואז הם מתאכזבים לגלות שלקברניטי המשחק (ולזוכים הטריים) נעים וטוב עם זכויות היתר שלהם. הם מואשמים בשקרנות, בבכיינות, בחוסר ספורטיביות ("לא מפסידים בכבוד"). ובעיקר: מתעלמים מהם.

      ג. המהפכנים: אלה שואלים שאלות קשות. "מי צריך בכלל תחרות?", "למה דוקא ריצה?". הם לא השתכנעו שתחרות – ולא שיתוף פעולה – היא הדרך להבטיח רווחה למשתתפים. הם לא בטוחים שריצה מהירה – ולא הושטת יד לחבר שכשל – הן התכונות הראויות לפרס. הם רוצים לפוצץ בכלל את המסלול. הם כל כך תמהוניים, וכל כך מוזרים, שאפילו קיומם מוטל בספק

      ד. השבורים: לא חוקרים. לא חושפים. לא מתמודדים. הם הבינו מזמן את העניין. הם שוכבים בשולי המסלול, עושים קראק וקריסטלים. לא חושבים בכלל חיובי

    25. בלהה גולן

      לפני כחודש ראיתי שוב בטלויזיה את הסרט הדוקומנטרי שנעשה על מתנחל דתי מרצועת עזה שאיבד את משפחתו(אשה וילדים) במחי יד של יורים פלשתינים על מכוניתם.
      איש דתי ומשכיל,מנהל בית ספר ,מקבל בהשלמה את הצו והרצון האלוהי ,כולל הרס ביתו בזמן הפינוי שמוחק חלק מזכרון לחייו הקודמים,חייו הקודמים נארזו בקופסאות עם הפינוי.
      הוא משקם את חייו ,מקים משפחה חדשה.
      האם האמונה ברצון האל והצדק האלוהי זו חשיבה חיובית?
      אבל ,לא טוב היות האדם לבדו ומצוות פרו ורבו ומלאו את הארץ ללא ספק עוזרת לשיקומו כאדם מאמין.
      ואולי זה ביטוי לחשיבה חיובית ?!

      קשה לי עם ההדחקה הזו ולעניות דעתי ,בסוציאליזציה , עיבוד האבל ,הכעס הוא מרכיב מאוד מרכזי וחשוב .

    26. בלונדי

      אילה סבאג מרציאנו חושבת שאני חושב שחשיבה חיובית היא הדבר הנכון.
      את לא מקשיבה למה שאני אומר.
      את אומרת דברים נכונים, רק ההגדרות שבהן את (כמו כולם) משתמשת לא מוצאות חן בעיני. הבעיה היא שהכעס/עצב מוגדר כשלילי גם כשהוא תגובה לגיטימית למצב. באותה מידה יכולנו לזנוח את ההגדרות עשירים/עניים או מדכאים/מדוכאים ולקרוא להם בעלי היכולת וחסרי היכולת, או המוכשרים והאפסים. כמו שאת לא חושבת שראוי לקרוא למחאה "התבכיינות", אני לא חושב שראוי לכנות את הכעס, העצב, האבל, הדיכאון, ואפילו היאוש "שלילי". וגם אני, בדיוק כמוך, לא חושב שקבלה היא תמיד "חיובית".
      אני אומר שהכעס יכול להיות חיובי. זה הכל.
      כולם מדברים פה רק על החשיבה המועדפת עליהם ומצהירים שהם עושים את הדבר הנכון. ועדיין אילה נכנעת לכינוי השלילי שהחברה הדביקה לחשיבה שלה. אל תגידו שאתם מעדיפים חשיבה שלילית, תגידו שלדעתכם חשיבה חיובית כוללת עוד כמה דברים חוץ מכניעה.

    27. יגאל לאיילת סבאג

      תגבור זעם וכעס לטובת הגשמת מטרה הוא חרב פיפיות, ונראה לי שהוא מנוגד לרוח ההומניסטית (וסליחה מראש אם אני נשמע אשכנזי…).

      להבנתי, זעם וכעס מובל לשנאה תהומית, ולבסוף לרצון שמד (של הצד השני).

    28. איילה סבאג

      יגאל… מאחר ולא הייתה ואינך עני וכנראה שגם לא תהייה אז לא תבין לעולם כמה הזעם והכעס חשובים עד מאוד בכדי לשרוד, בכדי "לנשום, נכון שזעם וכעס הם תכונות שליליות אבל הם אלה בסיטואציה הזו אשר מאפשרים למדוכאים, לעניים לאלה שחוו גזענו ואפליה להמשיך ולהתקיים מעל פני האשמה ולא מתחת. .. לבלונדי באמת? תפרט קצת יותר, תרחיב ובוא ננתח ביחד…

    29. ירדנה אלון

      מבחינתי חשיבה חיובית זה לעשות מהלימון לימונדה,לראות איך אני מוצאת את הטוב גם ברע, איך אני מתמודדת עם משברים אישיים, לפני עשרים וחמש שנים איבדתי בתאונת דרכים את אחותי הקטנה והאהובה, היא היתה בת עשרים וחמש, רווקה, סטודנטית למשפטים, אני אז התחלתי את צעדי הראשונים כאמנית,אחד הדברים שעזרו לי לצאת מן המשבר היה הרצון להשאיר אחרי משהו בעולם ואז קמה בי ההחלטה לעשות את האמנות שלי דרך חיים ולהיות מחוייבת לה,בעקבות ההחלטה הזאת צמחתי והתפתחתי,הרבה מעבר למה שחשבתי לפני המשבר הגדול,וכך היה בכל צומת של משברים אישיים בחיי היום כשאני מסתכלת בפרספקטיבה של ראייה לאחור,אני רואה שכל משבר היה שיעור גדול עבורי ומה שסייע לי היה "המחשבה החיובית" שיש לי הכוח או שאני אמצא את הכוח לצאת מהמשבר,יש מי שקורא לזה מחשבה חיובית ויש מי שקורא לזה ראייה אופטימית, או אהבת החיים,לא משנה איך מכנים את זה, אם זה לא יחסל אותי זה יחשל אותי,למרות שבסופו של דבר חיים לא נצא מהחיים האלה,השאלה היא איך ובאילו תכנים ומשמעויות נמלא אותם ,כי אפשר לומר מצד אחד, יום אחד אני אמות זה ודאי אז למה להתאמץ?ואפשר לומר ,יום אחד אני אמות,וזה ודאי,אבל מה אני עושה עם החיים האלה עד אז,אני יכול למצות את הפוטנציאל שלי עד כמה שאני יכול ובשביל זה אני צריך להקדיש את הזמן קודם כל להכרות עם עצמי עם היכולות ועם המוגבלויות ואז להוציא את הדברים לפועל ולעשות את זה עם הרבה חדוות עשייה ויצירה,ואני יכול גם להעביר את הזמן בלעשות כלום,וכדי להעביר את השיממון לשתות לשכרה,לעשות סמים, לחפש ריגושים רגעיים ולחשוב שזה רגש,לקום כל בוקר ולחשוב איך אני מתרשע על הסביבה שלי כי רע לי ומשעמם לי,ואני לא יודע מי אני ומה אני רוצה מעצמי ומהסביבה שלי.הכל צפוי והרשות נתונה.כלומר הכל אפשרי,הבחירה היא בידנו.

    30. ירדנה אלון

      שלום איילה – הזעם והכעס אינם "תכונות שליליות",זעם וכעס הם רגשות,רגשות מכל סוג שהוא הם לא דבר שלילי לכשעצמו,מפני שהם באים עם הגיון פנימי משלהם,אלה שפוחדים מהרגשות שלהם,פוחדים שהם לא יהיו מסוגלים לשלוט בהם ,החליטו שישנו סוג של רגשות כמו זעם וכעס שהם תכונות שליליות, וכך עוצרים את רגשותיהם שלהם קוראים לזה "איפוק"ומשום מה סבורים שזה "מאוד תרבותי" לא להתייחס לא לרגשות שלהם ובטח לא לרגשותיו של הזולת,את בודאי שמת לב לכך שבכל פעם שאנחנו מבטאות את הכעס שלנו על הדיכוי צץ לו איזה "קורנבלום",שממעיט בערך התחושות שלנו ומכנה אותנו "מתבכיינים"ארכיטיפ ה-"קורנבלום" לא מסוגל להתחבר לרגשות שלו עצמו ולכן גם לא מסוגל לגלות אמפטיה לרגשות הזולת,כשאדם מתכחש לרגשותיו שלו ואם זה כעס וזעם וחינכו אותו ש"זה תכונות שליליות" והוא הרי מחשיב עצמו כאדם חיובי הוא מטאטא את הרגשות האלה מתחת לשטיח,שולח אותם למרתף האפל של התת מודע שלו,רק מה?, לרגשות מודחקים יש תכונה משלהם .כשמשליכים אותם למרתף האפל של התת מודע הם עושים טריקים,הם מתחפשים ומופיעים בכל מיני מסכות אחת מהן היא הדרך בה הם מושלכים על "האחר" הוא הזועם הוא הכועס ולכן הוא הרע ואת הרוע צריך לדכא כך חינכו אותו,וכך קולו שלו מושתק והוא משתיק גם את קולם של האחרים.
      ולא היא, הזעם והכעס משרתים אותנו הייטב,מפני שהם מהווים תמרור אזהרה עבורנו,הם מאותתים לנו שמשהו כאן לא בסדר,שמישהו פלש לטריטוריה שלנו,הטריטוריה שכל אחד ואחת מאיתנו זכאים לה,תהייה זו טריטוריה פיזית,טריטוריה רגשית,טריטוריה מנטלית,הזעם והכעס שומרים עליינו ומאיצים בנו להגן על הטריטוריה שלנו,אם מישהו מתנפל עלייך בחמת זעם ורוצה להכותך(לדוגמא) הזעם והכעס על המתקפה הזאת מעוררים אותך לפעול על מנת להגן על עצמך,וכך גם מתקפות מילוליות מישהו מתנפל עלייך באלימות מילולית,הזעם והכעס מעוררים אותך להשיב לו דבר דבור על אופניו,מישהו עושה לך טרור מנטלי,הזעם והכעס יעוררו אותך להגן על עצמך מנטלית,
      אז כך שהזעם והכעס הם דבר מאוד בריא, מה שלא בריא זה זה אלה שמלמדים אותנו ש"אלה תכונות שליליות" (שייך למדור טרור מנטלי) וכך מנטרלים אותנו מהנשק שלנו ומונעים מאיתנו להגן על עצמנו,וכך למעשה שולטים ברגשות שלנו,אומרים לנו מה מותר לנו להרגיש ומה אסור לנו להרגיש.
      נכון שזעם וכעס יכולים להפוך למשהו שלא תמיד יודעים מה הגבולות שלו והם עשויים לצאת מגבולות הבריא ולהפוך למשהו חולני זה קורה בדרך כלל אחרי שנים של הדחקה וחוסר ידיעה איך להשתמש בכעס בצורה בונה וחיובית
      אולם בעיקרון כעס כאמור זה דבר בריא ואל תאמיני לאף אחד שאומר לך שזוהי תכונה שלילית מי שאומר לך את זה פשוט רוצה לשלוט בך, ולדכא אותך.

    31. איילה סבאג

      אכן את צודקת ! וזה בדיוק מה שטענתי והדגשתי שבמרקה של מדוכאים, מטפלים ואנשים שהתגזענו אליהם התכונות של כעס וזעם הם ה"אויר והרוח, של הנשמה. כאשר כתתי שזעם וכעס הם תכונות שליליות התכוונתי שהמדכאים והגזענים הם אלה שחושבים כך . ואל איני חושבת שכעס וזעם הם תכונות שליליות נהפוכו אני אוהבת את עצמי מאוד כאשר אני זועמת וכועסת מיוחד כאשר מדובר על הממסד או על אשכנזים למינהם… מנסיון חיים הזעם והכעס הם שכבת הגנה שלא מוכרת אצל חלק מהאוכלוסיה בואי נאמר אלה ששפר עלהם גורלם אז אני מצליחה להשיג את הזכויות של רבים מהאזרחים וגם שלי באופן אישי.
      נובמבר שיוויוני לך ולבני משפחתך!

    32. בלונדי

      אני חושב שהסכמת עם ירדנה יקירתנו על אותם הדברים שעליהם לא הסכמת איתי.
      אז או שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך, או שהכינוי שבחרתי לעצמי גרם לך לאהוב את עצמך כשאת כועסת עלי כי אולי חשבת ש"מדובר על הממסד או על אשכנזים למינהם…"
      מאד כיבדתי אותך עד להערה הזאת על "אשכנזים למינהם". ישמח אותי מאד אם תמנעי מהערות כאלה בהמשך.

      ועכשיו נשאלת השאלה למה לא מפריע לי שאת כועסת על הממסד…….?

    33. איילה סבאג

      כאשר כתבתי אשכנזים למינהם לא התכוונתי אלייך! אני יודעת, קראתי את תגותויך והאמת היא שאף כתבתי לך תגובה נחמודת ומשום מה היא לא נכנסה. אז התכוונתי במשפט אשכנזים למינהם שראשית לא כל האשכנזים הם גזענים! והמינהם הם אלה שליחי ונציגי הממסד האשכנזים הציונים שלגמו בצמא כל משפט גזעני ועמוס ברוע. זה שאתה מסכים איתי שהממסד… עשיתה חצי דרך עדותיך ובהנותיך ואני שמחה ומצד שני אתה קורא מכנה את עצמך בלונדי זה אורמ שאתה מחובר לשורשים ולא מסתתר. אז בלונדי כל הכבוד! ואל תפגע לי או כמו שנוהגים לומר למזרחים האשכנזים תפסיקו להתבכיין. איזה משפט קשה התפסיקו להתבכיין המזורגג הזה. אבל אני כמוך מרשה לעצמי להתבכיין עד אין סוף. הלוואי והיו עוד אשכנזים ומזרחים בדעותינו כי אז השד העדתי היה מתנפץ לגורמים. חודש שיווני לך!

    34. תמרה

      אנרייך לשמחתי היא הילד שקורא "המלך הוא עירום". גם אני חליתי בסרטן, ושטיפת המוח שמנסים להעביר עלי בנושא חשיבה חיובית מוטרפת למדי. חברה קולגה שגם היא חולה – מוציאה ים של כספים על טיפולים אלטרנטיביים למיניהם, חשיבה חיובית, מדיטציה, יוגה לסוגיהן, תזונה כזו ואחרת, טיפות נטורופאטיות, דמיון מודרך ומה לא.
      מהבוקר עד הערב היא עסוקה רק בזה.
      תעשייה.
      ובכלל כל הזמן מטיחים בך שאתה הגורם למחלה. אסור להתעצבן, אסור לכעוס, אסור לחשוב שמרמים אותך, או שהשיטה דפוקה. כל זה לשיטתם של המהדרים חוזר אליך כבומרנג בצורת הסרטן.
      אני מסרבת להכנע לשטיפת המוח הזו. איני צריכה הוכחות לעובדה שאני חיה עדיין. אני נושמת משמע אני חיה. איני צריכה להעשיר את כיסהם של כל רופאי האליל, ובעיקר אני שומרת על זכותי לכעוס ולהתעצבן כשאני ניתקלת בעוולות. וכן לחלות בסרטן זה די מעצבן. כמו שדי משמח לצאת מזה ולחזור לעבודה שאוהבים ולחיים שאוהבים.
      תודה לך ברברה אנרייך – באת לי ממש בזמן.