string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

פרשת ילדי תימן והתקשורת הישראלית

צבי בן-דור

סקירת ספר: Israeli Media and the Framing of Internal Conflict: The Yemenite Babies Affair, Shoshana Madmoni-Gerber (New York: Palgrave Macmillan, July 2009)

את הסקירה אינני יכול שלא להתחיל בסיפור אישי. לפני כחמש-עשרה שנה, בעיצומה של “פרשת עוזי משולם וילדי תימן”, ישבתי עם סבתא שלי ז”ל בחצר ביתה בקטמונים. פתאום היא עברה מערבית לעברית ואמרה “גם לנו קרה ככה”. בהמשך השיחה התברר לי שהאחות הקטנה של אבי שהייתה בת שנה וחצי בזמן שהמשפחה היגרה לישראל, לא נפטרה בעיראק כפי שחשבתי תמיד, אלא נעלמה בבית החולים “עין שמר”, שם של מקום אותו זכרה סבתי היטב. באותו היום לפני חמש עשרה שנה היא סיפרה לי איך היה לילדה חום גבוה. איך היא נלקחה לבית החולים, איך הם הלכו למחרת לשאול עליה, ואיך נדחו בשער בית החולים ונשלחו הביתה בגסות. הילדה, ר’, נעלמה מאז.

יש למשפחה שלי תמונה אחת בה מצולמים סבי וששה מעשרת ילדיו ערב הגירתם לישראל. בתמונה הזאת, היתה נראית ר’ הפעוטה יושבת על הברכיים של אחות גדולה ממנה. אני אומר “היתה נראית” כיוון שבשלב מסוים ריטש מישהו את התמונה והעלים את ר’ ממנה. אולי כמחווה לרשויות המדינה שהעלימו אותה, אבל כנראה בגלל שנולדה לסבי וסבתי בת נוספת, תבדל”א, כאן בישראל, וניתן לה אותו השם בדיוק. בתמונה, שנמצאת אצלי עד היום, נראית הדודה הגדולה שלי שהחזיקה בזמנו את הפעוטה יושבת בזרועות פתוחות שחסר ביניהן משהו. מן חלל ריק כזה שנוצר כמו אחרי שהיו מרטשים תמונה כדי להעלים מנהיג קומוניסטי שסר חינו בסין או בברית המועצות. הצופה לא רואה כלום אבל מבין איכשהו שחסר מישהו בתמונה. יודעי דבר במשפחה שלי ידעו תמיד להגיד שהחלל הריק בין זרועותיה של הדודה שלי הוא הפעוטה שנפטרה.

כאשר שמעתי מסבתא שלי שהפעוטה לא נפטרה בעיראק אלא נעלמה בעין שמר ביקשתי לגלות אותה. התברר שזה היה פשוט מאוד. כיוון שכל מספרי שהזהות של אבי והאחים שלו ניתנו באותו יום הם כולם עוקבים. אם כך הסקתי שמספר הזהות של הילדה צריך להימצא על אותה סדרה. לפיכך הזנתי את המספר העוקב למספרו של האח הצעיר ביותר במשפחה למחשב של משרד הפנים. השם שפלט המחשב היה השם של הדודה הנעלמת שלי. ממש ככה, ילדה קטנה שצצה ככה פתאום ובאה לחיינו אחרי עשרות שנים. השם שהופיע בתדפיס השיב אותה לחיים באחת–שם, שם משפחה, מספר זהות. בת-אדם ממש. פתאום התברר כי היא לא נפטרה בעיראק אלא נעלמה בישראל ולא יודעים מה קרה לה. זה היה כאילו בא מישהו ומילא את החלל הריק שבתמונה המרוטשת בדמות חדשה.

המישהו הזה היה עוזי משולם: ספק רב, ספק סגן אלוף במילואים, יצור שמנמן חסר פלומת שיער, שנפלה בשל מחלה מסתורית או בשל פעולה מסוכנת בחומרים שהשתיקה יפה להם. אבל ללא ספק טרוריסט מסוכן מוקף בעדת חסידים חמושים המתבצר במצודה מלאה מח'ורעים, דתיים, ביהוד. לאחר שבועות רבים של מצור וכיתור על הבית בו התבצר משולם, פשטו כוחות משטרה ויס”מ על הבית, הרגו את שמעון אסולין בן התשע-עשרה והכניסו את משולם לבית האסורים שם חלה ומצבו הבריאותי התדרדר מאוד.

שושנה מדמוני-גרבר, פרופסור לעיתונות ומדיה באוניברסיטת ספאוק בארה"ב, מספרת מחדש את הסיפור של הרב משולם בספר חדש שיצא לאחרונה בהוצאת פלגרייב-מקמילן המכובדת בניו-יורק. משולם של 1994 הוא אדם כריזמטי מאוד שלא סותם את הפה לרגע ואינו חושש מאף אחד. תימני. לולא היה עסוק בתיאוריות קונספירציה לגבי היעלמם של ילדים תימנים ומזרחים (הוא הקפיד תמיד לדבר על “ילדי תימן מזרח ובלקן”), יתכן שהיה יכול להנחות תכנית אירוח ברדיו או בטלוויזיה, להיות שופט ב”כוכב נולד”, או אפילו לייצג את ישראל באירוויזיון–דברים שתימנים עושים. בשיחת טלפון בינו לבין המפכ”ל אסף חפץ שהוקלטה ושודרה ברדיו הוא נשמע אומר למפקד המשטרה: “אתה רמבו אני קרמבו”. הקרמבו הנלעג הזה, התקשורת השקיעה ימים כלילות בהצגתו כליצן שקרן מגוחך, ובדיונים מעמיקים על האופן בו נשל ממנו שיער גופו, עלה לכותרות בגלל שהעליל על מדינת ישראל שקוויה הכלליים מזכירים עלילת דם מימי הביניים–הוא טען שגורמים בממסד הבריאותי של ישראל בשנות החמישים קשרו לגנוב ילדים מזרחים ולהעביר אותם אל מעבר לים שם אומצו בידי זוגות אשכנזים חשוכי ילדים. מה שמדהים בסיפור הזה הוא שהגם שמדינת ישראל הכניסה את האיש הזה לבית הסוהר על עבירות של אלימות, היא נענתה בעצם לדרישתו העיקרית להקים ועדת חקירה לבדיקת פרשת היעלמם של ילדי תימן.

גם אם תיאורית הקונספירציה של משולם לא נתקבלה, ברור היה שהיא ממלאת חור קריטי במידע על היעלמם של מאות ילדים, כולם מזרחים ורובם המכריע תימנים, בישראל בראשית שנות החמישים. חור שנפער ביום בו סירבו בתי חולים להודיע להורים מודאגים שרובם היו אך כמה בימים בישראל היכן נמצאים ילדיהם או היכן נמצאות גופותיהם. חור ששלוש ועדות בדיקה רשמיות ועדה ציבורית לא הצליחו למלא. רופא אחד, ד"ר ליכטיג, ציין ביובש כבר באפריל 1950 כי "קרו מקרים שילדים עזבו את בית החולים מבלי שהגיעו חזרה להוריהם. כנראה נמצאו אנשים זריזים שהיו מעוניינים לאמץ ילדים. ההורים ה'שכולים' חיפשו את ילדיהם ואינם[…] צריך לעשות את כל המאמצים למנוע הישנות המקרים". כפי שידוע המקרים חזרו ונשנו. ברור היום לאחר כל ועדות החקירה, כי רוב הילדים אכן נפטרו, אבל גופותיהם לא נמצאו מעולם, לא נמסרו להוריהם, וברור כי נקברו באופן שאין להגדירו במילה אחרת מלבד זוועה (נוכח חשיבות טקס הקבורה בדת ובמסורת היהודית).

מלבד זאת עדיין נותרו כמה עשרות של מקרים "פתוחים" לגביהן אין כל ממצא ודאי שהמאשר שהילד אכן נפטר. כלומר, לפחות לגבי מספר משמעותי של הילדים, האמת נמצאת איפהשהוא בין עוזי משולם לד"ר ליכטיג. וכולם מעלים את השאלה כיצד חברה שלמה שמשתבחת בהיותה "מקלט בטוח לעם היהודי" ומשקיעה עשרות מיליונים כדי ללמוד על גורלו של רון ארד (למשל). עוברת לסדר היום כבר שישים שנים כאשר מדובר במאות פעוטות נעדרים, בין אם חיים ובין אם מתים.

פרופ' מדמוני-גרבר מתמודדת בדיוק עם השאלה הזו בספר מרתק העוסק באופן בו טיפלו העיתונות הכתובה והאלקטרונית בפרשת ילדי תימן. כפי שהיא מראה, לולא הטיפול התקשורתי המסוים מאוד שניתן לפרשה, יתכן שלא היו כאן אנשים עוברים לסדר כל-כך בקלות על אירועים כמו היעלמות של ילדים, פשיטה חמושה על בית והרג של נער (יהודי! לא סתם). ואולם למרות שלב הספר עוסק באופן בו טיפלה התקשורת בפרשה, מדמוני-גרבר מספקת גם את ההיסטוריה הבסיסית של הפרשה. היסטוריה שבעבורה מתחילה ביום בו ילדה דודתה חמאמה בן בריא, אותו היום עצמו שבו היא היגרה לישראל ב1949.

מדמוני-גרבר פותחת את הספר בסצנה החזקה הזו: האמבולנס שמביא את היולדת חמאמה לראש העין עוצר. האחות שליוותה את היולדת נוטלת את התינוק מבין ידיה של חמאמה ומורה לה לרדת מן הרכב, חמאמה יורדת ובמקום שיושיטו לה את הילד האמבולנס והתינוק נעלמים. בני המשפחה ובהם אביה של מדמוני-גרבר חשים למקום וכל שנותר להם לעשות הוא רק למחות את דמעותיה של חמאמה. הילד נעלם ולא נודע מה קרה לו. מדמוני-גרבר חוסכת מילים בתארה את האירוע הכואב הזה, אבל הקורא יכול לחוש את אבק המעברה מתאבך מאחורי האמבולנס המתרחק מנערה תימנייה בוכייה ולהבין, כי מה שנותר לעשות הוא למלא את החלל שנפער בין האמבולנס המתרחק עם הבן ובין המשפחה התוהה מה קרה לו מאז. כפי שמדמוני-גרבר מראה, האופן בו עסקה התקשורת בפרשה ההיעלמויות, הוא חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הפרשה עצמה החל משנות החמישים. כיוון שכך הספר אינו רק ניתוח של הסיקור העיתונאי של הפרשה אלא גם היסטוריה של הפרשה עצמה. עד כמה שידוע לי, זהו המחקר הרציני הראשון הקשור בפרשה המתפרסם כספר (ישנם אולי מחקרים בהיקפים קטנים יותר). ועל כך בלבד יש לשבח את הכותבת, בעצמה עיתונאית בעברה, על האומץ ועל ההשקעה ועל הסיכון הטמון בעיסוק בנושא כל-כך נפיץ.

במובן מסוים יש צדק רב בכך שהמחקר הראשון עוסק דווקא בתקשורת סביב הפרשה כיוון שנושאי ההיסטוריה הזו עצמם–הילדים–אינם בנמצא, ולכן כל שיש לעסוק בו הוא ההיסטוריה של החור הפעור שאיננו נסגר. ענין נוסף לעסוק בו הוא ההקשר הכללי של הפרשה בו היא נידונה והמציאות בה היא נישאת וניתנת. ההקשר הוא ההקשר הרחב של הקונפליקט המזרחי-אשכנזי, והמציאות היא המציאות של הדיכוי של המזרחים בישראל. אלו אינם דברים מובנים מאליהם. מדמוני-גרבר מדגימה כי בניגוד לטענות החוזרות ונשנות שעלו בעיתונות עם השנים כי מדובר באירועים נקודתיים שאינם מתחברים כדי נושא של ממש, פרשת ילדי תימן אינה אירוע מנותק מן ההוויה הישראלית ואינה מאורע שהוא רחוק כל כך מן ההיסטוריה של ישראל עד כדי כך שאין ללמוד ממנו דבר–מעין "פנטאזיה" מזרחית כפי שהתעקשה העיתונות לקבוע. הפעיל התימני (כך הוא מוצג בספר) רפי שובלי, מבטא את המשימה של מדמוני-גרבר יפה: "באופן אישי אני רואה את הפרשה כדרך להלחם על המקום שלי בחברה הישראלית. אני רוצה שהסיפור הזה יוכר. ובתוך כך אני רוצה לפרק את את הנרטיב הציוני שכרגע מונח בבסיסה של החברה הישראלית" (מצוטט בספר בעמוד 191). לו היה מדובר רק בפנטזיה מנותקת או באירוע נקודתי המרוחק מן החברה שנות אור יתכן שהמחקר בפרשת ילדי תימן היה צריך לטפל בה כפי שטיפלו בזמנו ברב עוזי משולם, להכניס לקופסא ולשכוח. ואולם אם, כפי שמדמוני-גרבר טוענת, פרשת ילדי תימן נטועה עמוק בתוך ההיסטוריה של ישראל, האתגר הוא למקם אותה בהקשר הראוי ולאתר את הדינאמיקות הפועלות בתוכה.

בכך טמון הישגו העיקרי של הספר, באופן הוא ממקם את הסיקור של פרשת ילדי תימן בתוך ההיסטוריה הארוכה של השיח התקשורתי סביב נושאים "מזרחיים" בישראל. הספר הוא אריג שלם בו שזורים שלל מקורות ארכיוניים ועיתונאיים, יחד ראיונות עם פעילים, עיתונאים, וחוקרים. התוצאה הכתובה היטב מראה כיצד פעלו בסיקור של פרשת ילדי תימן אותן דינאמיקות תקשורתיות שפעלו גם בפרשות אחרות כמו פרשת "ואדי סאליב"ֿ או "הפנתרים השחורים". מדמוני-גרבר אינה מסתפקת בכך אלא מספקת רקע היסטורי וחברתי נרחב שחושף את הזיקות בין כל פרשה ופרשה. כך מתגלה פרשת ילדי תימן לא כ"פרנויה" מזרחית אלא כפרק חשוב בהיסטוריה החברתית והתרבותית של ישראל שיש לו זיקה חזקה לתחומים אחרים שלכאורה נראים כאילו אינם קשורים. אינני בטוח שאני מסכים עם טענתו המצוטטת בספר של ראובן אברג'ל, לשעבר איש הפנתרים השחורים, כי "משולם שילם מחיר כבד בגלל שניסה [כמו הפנתרים] לאתגר את ההגמוניה האשכנזית בכך שהציב סדר יום המנוגד לה" (מצוטט בספר בעמוד 173). עוזי משולם ככל הנראה לא ביקש לאתגר את סדר היום החברתי בישראל כפי שביקשו הפנתרים לעשות זאת. אך אני מסכים לגמרי עם המהלך של מדמוני-גרבר המשבץ את הראיון עם אברג'ל בספר על פרשת ילדי תימן. כפי שהיא מראה, גם הפנתרים ועוזי משולם באו מאותו מקום בסיפור הישראלי, ואם היה צד זהה בשני הפרשות הוא היה בוודאי באופן בו טיפלה התקשורת בשני האירועים הללו במרכזם עמדו מזרחים. תיאורית הקונספירציה של הרב משולם, מזעזעת ככל שהיתה, באה למצוא חוקיות מסוימת בסיפור שאי אפשר היה לתת לו כל הסבר הגיוני לאמור, איך נעלמו מאות ילדים קטנים ותינוקות. אפשר לומר שגודל ההיעדר של ההסבר ההגיוני הוא שהכתיב את עומק ההסבר שסיפק לו משולם. מדמוני-גרבר משכילה למצוא בסיפור הזה חוקיות אחרת, ממשית יותר שנוגעת לאופן בו הציגה התקשורת בישראל את דוד בן-הרוש, גיבור מרד ואדי סאליב, או כאמור, את הפנתרים השחורים, או קבוצות מחאה מזרחיות מאוחרות יותר. בכל המקרים פעלה אותה דינאמיקה של הגחכה, השתקה, הכחשה, ונידוי. באופן הזה, דרך המעקב אחר הסיקור התקשורתי, מדמוני-גרבר מצליחה לכתוב היסטוריה מזרחית עקיבה וזהו הישג נכבד נוסף של הספר שמסמן הדרך למחקרים אחרים שיש לקוות שיבואו. יש לקוות גם שהמחקר החשוב מאוד הזה יתורגם במהרה לעברית ומכל מקום שישתלב בקורסים השונים הנוגעים ללימודי ישראל.

שושנה מדמוני-גרבר פונה גם מידי פעם לעסוק בשאלות הנוגעות לאופן בו נתפסים התימנים בישראל בכלל. ובהקשר הזה לא יכולתי שלא לגמור את הספר בהרהור על ההיסטוריה הבלתי מפוענחת של התימנים בארץ ישראל המודרנית. מכל הקבוצות המזרחיות זוהי הקבוצה שיש לה ההיסטוריה הכי ארוכה של מגע עם אשכנזים בארץ ישראל למן ראשית הציונות ומאז 1882. מצד אחד, זוהי היסטוריה של שיאים של דיכוי: כמו מחיקת העלייה של  1882, הפרשה של תימני כנרת ופרשות אחרות עליהן כתבתי במקום אחר, או פרשת ילדי תימן ועוזי משולם. מצד שני זוהי בדיוק אותה היסטוריה המלווה במנות גדושות של הערצה אוריינטליסטית מצד המימסד התרבותי הישראלי. התרבות התימנית (המדומינת) היתה צורת התרבות המזרחית הראשונה (והיחידה) שנהנתה ממעמד של "אוטנטיות" בתרבות הישראלית. והרבה לפני כל האחרות “התימניות” הייתה הצורה הלגיטימית היחידה של "אתניות" בחברה הישראלית. הצעד התימני הפך לחלק מריקודי העם בישראל הרבה לפני שהחלו כאן לרקוד ריקודי בטן. המלוואח, היה המאכל המזרחי הראשון שהוכנס למדור הקפואים בסופרמרקטים. והרבה לפני פרוץ הסביח לחיינו כבר התהדרו מאות אלפי ישראלים בעובדה שהם אוכלים ג'חנון או וריאציות אחרות של אוכל עשוי מקמח, שמן, ומיים. מי שייצגו את המבטא העברי ה”אמיתי” היו תימנים. חתונות תימניות היו המקום היחיד שבו ממש התבקשה הכלה ללבוש בגד מסורתי. וכמובן המזרחי היחידי שנלחם בבריטים ובערבים במסגרת חסמבה של יגאל מוסינזון היה תימני.

ייתכן שהשניות הזו הולידה את הבינאריות הקיצונית בין דמויות כמו משה חובב וראומה אלדר הקריינים לבין עוזי כהן העילג, בין אביגדור קהלני של "עוז 77" לבין עוזי משולם, בין גאולה כהן לדנה אינטרנשיונל, בין שושנה דמארי על שלל פרסי ישראל שלה לזוהר ארגוב, בין להקת המחול ענבל ל”כנופית הכרם” של רחמים אהרוני וטוביה אושרי, בין אריאל זילבר של "תמוז" לבין זה של גוש קטיף, בין בן-דרור ימיני לסמדר לביא, בין עופרה חזה השכונתית של “אני פרחה”, לבין עופרה חזה הלאומית של "חי" ובין זו לעופרה חזה הבינלאומית של “גלבי”, בין ישראל ישעיהו וישראל קיסר לאילן הלוי איש אש”ף, בין מנשה התימני ליגאל עמיר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יהונתן אלשך

    אחד הסעיפים באמנת הג`נוסייד של האו"ם מגדיר העברה בכפייה של ילדים של קבוצה אחת לקבוצה אחרת כאחת מתצורות הג`נוסייד. כאשר אני מלמד בקורס ג`נוסייד של האו"פ את הסעיף הזה תמיד עולה האסוציאציה של ילדי תימן ואיתה הפסילה האינסטנקטיבית של העניין כאגדה אורבנית.
    אומנם הילדים ככול הנראה הועברו בתוך אותה קבוצה לאומית אך אין ספק שמדובר בהעברה מקבוצה אתנית אחת לקבוצה אתנית אחרת. לאור העבודה שמבחינתו של החוק הבינלאומי מדובר בלא פחות מאשר הפעלתה של טכניקה ג`נוסיידאלית – לפחות לכאורה – מן הראוי לגאול את הנושא מנישת האיזוטריה המשעשעת שאליו כפי שהמאמר מתאר יפה התקשורת דנה אותו אלא נישת ארון השלדים של העשור הראשון של ישראל.

  2. יואל קורנבלום

    חלק מהסיפור המתואר בכתבה קרה לי אישית באותם הזמנים בדיוק אם כי הסוף היה הרבה יותר טוב. אימי ז"ל סיפרה שכשגרנו במעברת "מחנה ישראל", שהיתה מזרחית למה שהיום התעשיה האוירית, חליתי ולקחו אותי לבית החולים בסביבה. הייתי אז בן שלוש ולא דברתי עברית. כמובן שהיא התעקשה לבוא איתי לבית החולים וגם שם לא נתנו לה להכנס לבית החולים ולשבת לידי. היא סיפרה לי שהיא ישבה בחוץ ליד החלון כל הזמן ולא עזבה את המקום ולא הלכה הביתה עד שנתנו לה את הילד (זה אני) בחזרה. אז מסתבר שדברים כאילו קרו לאחרים ולאו דווקא ליוצאי תימן.

    בקשר לתקשורת אז מה אפשר לצפות מהתקשורת? זאת בסך הכל תעשיה למטרות רווח ותעמולה והם עוקבים אחר טעם קהל הצרכנים ומנסים להביא דברים שיגרמו לקהל הצרכנים לקנות את העיתון. כל סיפור שיכול למכור עיתונים נכנס. כמובן שאפשר לשנות את הסיפור בצורות שונות, להשמיט או להוסיף, וגם להוסיף תמונות ולאו דוקא עובדות העיקר למכור. אז בעניין הזה התקשורת עשתה בדיוק מה שציפו ממנה. לכן מי שמצפה למשהו אחר מהתקשורת לא נראה לי מציאותי. אולי כדאי לבוא בטענות אל הקהל שקונה את העיתונים או צופה בטלויזיה.

    אפשר כמובן עם התובנות והתנאים של היום לכתוב ספר ולבוא ולספר מה קרה בהתחלת שנות החמישים בארץ ולהיות חכמים בדיעבד אבל קשה לשחזר ולחיות את התנאים שהיו אז. האם הספר מדבר על הבעיה באופן כללי או רק מתמקד בילדי תימן? לא לשכוח שגם הספר הוא תקשורת ומיועד לקהל מסוים ומציג את העניין לפי דעתו של הכותב. זכור לי שבאותם הימים היתה עליה עצומה של יהודים מכל המקומות בעולם לא היה אוכל והכל במחסור ניכר. בנוסף היו גם הפדאיון שנכנסו לישראל והרגו את מי שרק יכלו וגם היתה מלחמה מתמשכת וקשה עם שכנינו "שואפי השלום" כפי שכמה הוזים כותבים כאן באתר כך שבסך הכל אפשר לקרוא למצב שהיה אז בישראל הצעירה לפחות כאוס עם תעודות. לכן אפשר ללכת לאיבוד במהירות רבה מאד. האם הספר דן בנושא המצב בישראל באותה תקופה? האם הספר מעלה את זה כאפשרות לבעיות האילו? גם הספר הוא תקשורת, כאמור.

    בקשר לרעיון החטיפה עצמו וגם הנסיון להביא את זה כחלק מהוויה הישראלית נראה לי די מוזר מלכתחילה. למה דווקא ילדים של יהודי תימן חוטפים כפי שכמה טוענים? האם מישהו הסביר את זה פעם? היו הרבה ילדים של יוצאי מדינות רבות אז למה רק חוטפים לכאורה את ילדי תימן בלבד?

    בקשר לנסיון להראות את זה כאילו מדינת ישראל מפלה את התימנים או "המיזרחים" כפי שכתוב בפוסט גם זה לא מקובל. כמובן שאפליה בין אישית בהחלט מתקיימת בכל מקום ובכל זמן על ידי כולם אבל היא לא של מדינת ישראל. לא לשכוח שבאותה תקופה אפילו שפה אחת לא היתה בישראל ודיברו בהרבה שפות אז כמובן קשה לדעת מה אמרו ומה הבינו והמצב הזה הוא חממה מעולה לאפליה. גם הסיפור על האישה שלקחו לה את התינוק באמבולנס עד כמה שנשמע קשה זה לא בא בפקודת בן גוריון. נניח אפילו שהסיפור הוא נכון לכאורה אז האם לא נכון יותר לומר שאותה אישה נתקלה בכמה מופרעים במקום להכליל את אותו סיפור על כלל קהל ישראל?

    בקשר לתישבחות שהכותב מרעיף על עוזי משולם אז אני לא רואה את זה בצורה הזאת. ידוע שבתימן וגם בהרבה ארצות בגולה, אם בארצות ערב או באירופה, היהודים לא פתחו פה ולא צפצפו גם אם פגעו בהם. אני בטוח שאם יהודי בתימן היה עושה מה שעוזי משולם עשה כאן בישראל, אפילו חלק קטן מזה, היה מתיזים את ראשו ללא בעיות וכמובן על משפט אפילו לא היו חושבים. אז כאן בא משולם הנ"ל ופתאום הוא גיבור ולא מפחד כשהוא יודע שהוא במדינה דמוקראטית ועושה את כל השטויות שלו. בשביל מה? האם זה במטרה להכפיש את מדינת ישראל? האם זה במטרה לפרסומת עצמית? גם זאת תקשורת. האם הוא פתאום אמיץ כשהוא יודע שלא יתיזו את ראשו וגם אין עונש מוות בישראל?

    שבת שלום

  3. יואב

    חטיפת ילדים והעברת לאימוץ היו בהרבה מקומות בעולם, באוסרליה, בברזיל, בקנדה, במזרח אירופה… בכולם אפשר היה לאתר 90^ מהילדים. עד היום לא אותר אפילו לא ילד אחד מ"ילדי תימן החטופים". מאות אלפי ילדים פשוט לא "נעלמים", טכנית, זה פשוט לא קיים. למעשה, עלילת "ילדי תימן החטופים" היא לא פחות מעלילת דם מודרנית, חסרת שום ביסוס עובדתי, ונשענת על שנאה אנטי-אשכנזית דוחה.

  4. איריס חפץ

    הנתון לפיו 90% מהילדים נפטרו מגיע כנראה מהמחקר של לויטן, אבל המחקר הזה מלא סתירות (חלק מתעודות הפטירה הומצאו עשרות שנים מאוחר יותר, למשל 45 שנים אחרי-לא-ברור-מה-בכלל).
    בכל מקרה, לפי הספר של שושי זייד "הילד אינינו: פרשת ילדי תימן" הרי שכל העדויות החשובות הקשורות לנושא האימוצים חסויות. כל זמן שלא נותנים למשפחות גישה לתיקים הללו, שאולי בהם מצויה האמת באשר לילדיהם שנלקחו מהם, הרי שמוסדות מדינת ישראל הם בחזקת חשודים: אחרת למה הם צריכים להסתיר משהו? למה ילדים מאומצים שפנו בבקשה לדעת מי הוריהם הביולוגיים נענו ב"לא ידוע". ולמה המסמכים של הועדות מסווגים כ"סודיים"?

  5. שירה

    ראשית ברצוני להביע את תנחומי למשפחתך. חשוב שתעלה את התמונה או יש אפשרות כזו פה או באתר אחר. ההיסטוריה שאתה מספר בצירוף התמונה היא עדות חשובה היסטורית ואולי גם משפטית. לך תדע, וגם אולי סוג של הנצחה לאותה פעוטה שאין לדעת אם היא אכן מתה או אולי עדיין חיה…. אני רואה בדמיוני את החור המרוטש הזה שניבט מהתמונה. מעניין לכמה מהעולים היו מצלמות אז….מעניין לחשוב מה היה קורה לו היו להם למשל פלפונים למשל ויכלו לתעד הכל, או מכשירי הקלטה, אני תוהה איך היו מתייחסים אז ל"דמיון המזרחי" של ההורים שהתלוננו.
    שנית, לפי הנתונים שמציג שובלי בין החטופים היו גם ילדים מרוקאים, עיראקיים ואפילו פלסטינים. אכן הרוב היו תימנים. אולי כי הם נתפסו כנחמדים וביישנים, ופחות מאיימים מהמרוקאים ואולי לא, כי גם למרוקאים לא ממש עזר הדימוי האלים שבו תייגה אותם החברה האשכנזית הקולטת בפרשה ההיא. וגם לא ממש עזר להם בפרשת ילדי הגזזת וכאן אני מעלה תמיהה גדולה:
    איך זה שלא הזכרת את פרשת ילדי הגזזת. זוהי הרי המשכה הישיר של פרשת "ההעלמויות" (אני מבינה שאסור להגיד יותר חטיפות), השיטה, המטרות, ההעלמה ההדחקה וההשתקה. ה"טיפול" הממסדי והתקשורתי של הפרשה. הקרבנות והמוות המיותר. הם היו בעיקר ילדים
    מרוקאים אבל היו ביניהם גם גם עיראקים ואחרים. האם גם מדמוני התעלמה מפרשה זו בספרה. יש כאלו שטוענים שחלק מההיעלמויות בילדי תימן היו למטרות דומות לאלו של ילדי הגזזת. מה שעצוב בפרשות אלו הוא שבכל קהילה מזרחית אליה תגיע תמיד תמצא סיפור כואב כמו זה שסיפרת. חור שחור שלא נסתם ולא נרפא. זה הפצע הפעור העמוק ביותר של החברה הישראלית ועד שלא יחקר ויטופל ביסודיות שום דבר לא יבריא כאן. הוא לב ליבו של הנראטיב הציוני על שלל המיתוסים השקריים שלו: "כולנו עם אחד", "שוייון מדיני וחברתי גמור ללא הבדל מין דת וגזע"…ו"מיזוג גלויות". 

    כשלימדתי בשכונת התקווה ותלמידיי בקדמה כתבו עבודות שורשים קיבלתי שתי עבודות עם אילן יוחסין עם תמונות, ומשבצת אחת ריקה בלי תמונה, רק השם נשאר. כשביקשתי הסבר לתופעה קיבלתי עדויות ממקור ראשון על העלמת הילדים כולל מסמכים. הסיפור חוזר על עצמו. עולים (בעיקר הנשים) מוחלשים ותלויים בממסד הקולט, ובממסד הרפואי. אין שפה, אין קהילות מגובשות ומאורגנות, אין למי לפנות, אין גם איך לפנות בהיעדר שליטה בשפה העברית והביוקרוטית. 
    גם כשנדדתי ברחבי הארץ במסגרת סדרות הרצאות שהפקתי בפרוייקט "מדרש קשת נודד" תמיד נמצא האחד או האחת שיעיד או תעיד על ההעילמות של הילד/ה או אחד שסובל ממחלת הסרטן כתוצאה מהקרנות שעבר ובא להעיד בפני הקבוצה על עברו ועל ההוה העגום שבו המדינה אינה מוכנה להודות בפשעיה ולקחת אחריות על פיצוי הקרבנות כראוי. גם כשהגעתי לאנדלוסית באשדוד הסתבר לי שחברת הועד המנהל של האנדלוסית ריקי נאמן ז"ל שנפטרה לפני מספר חודשים ממחלת הסרטן היתה אחת מילדות הגזזת, כך סופר בשבעה, ובעיתונות המקומית קראתי את סיפורה העצוב של אמו של יחיאל לסרי שהלכה ללדת ושבה בידיים ריקות לאחר שנתבקשה להשאיר בלילה את הנולד בבית חולים ולבוא לקחתו למחרת. 
    איפה שאתה נוגע אתה פוגע, אל מול זה הרשעות והאיוולת שבהכחשה שהתקשורת סייעה לה לא מעט, ואשר מופיעה כאן בדמותו תגובתו הרדודה והמרושעת של קורנבלום, ממש מדכאות אותי באשר לסיכוי לעתיד ורוד כאן , כי הפשעים הנוראים האלו (שאכן יש להם בתי משפט בילאומיים) וההכחשות העקביות הללו הן פראקטיקות שאינן נחלתו של העבר הרחוק של דור המדבר, או החלוצים, אלא חלק מההווה המידי שלנו ומחיי היומיום.
    גם כשאתה בא עם עובדות ומספרים וטענות מנומקות ומגובוות במקורות ומסמכים, תמיד יהיה מי שיהפוך אותך לאלים, גזען, או הוזה בהקיץ.
    שלישית, תמיהה נוספת שלי היא לגבי תפקיד האקדמיה הישראלית. מה באמת עם האקדמיה? מדוע היתה שוש מדמוני צריכה להרחיק טוס עד לאמריקה כדי לחקור פרשיה עגומה זו? האם מחקר כזה היה מתאפשר באקדמיה הישראלית? האם גב` מדמוני היתה יכולה בכלל להפוך לפרופסור באקדמיה הישראלית? והאם אתה כפרופסור האקדמיה הישראלית היית יכול לפרסם רשימה כזו בהעוקץ? האם בכלל מחקרים היסטוריים או סוציולוגיים עם השלכות פוליטיות או משפטיות ממשיות כמו המחקר האחרון שערכנו בעניין ייצוג במשרד תרבות וחלוקת תקציבי תרבות לא אמורים להתרחש באקדמיה בישראל? האם אין זהו תפקידה החברתי של האקדמיה לבקר את הממסד? לחקור פרשיות מושתקות ועלומות?האם אין פה בגידה מתמשכת של האקדמאים האינטלקטואלים האמנים ואנשי הרוח שחברו לתקשורת ולממסד האשכנזי (חוץ מארנון צדוק ואולי עופרה חזה אללה ירחמהא ששיחקה בסרט עלילתי שעסק בפרשת ילדי תימן זמן קצר לפני שמתה).
    הרבה שאלות. מעט מי שמוכן לתת תשובות. הרבה כעס מעט מי שמוכן לתרגם אותו למעשה. על שני דברים המדינה לא הצליחה להשתלט על היכול למנוע מאמך או אביך לספר לך ולמשפחתך את הסיפור (תורה שבעל פה) ועל הפצת הסיפור ברשת (התלמוד).
    אהבתי את הניתוח שלך הסוף על הדיאלקטיקה של הציונות כלפי התימנים ועל הפער המטורף בין שתי קצוות העדה. על פשעי הגזענות נגד האתיופים אני מעדיפה שלא להרחיב בשלב זה.
    אני חושבת על הציוויים " ואהבת לרעך כמוך" "לא תיטור" ו"לא תנקום" . לו לפחות לא היו אשכנזים כמו קורנבלום מעלים את דברי ההבל שלהם אולי הייתי אומרת שצריך לשכוח ואפילו לסלוח, או אם לפחות היתה נפסקת הגזענות להכות בילדים ובמבוגרים מזרחים, אתיופים. וערבית, והיתה מאפשרת להם לכתוב ולתעד את ההיסטוריה האישית והקולקטיבית ללא הכפפתה לנראטיב הציוני באמצעות האקדמיה, התקשורת והאמנות בכלל הייתי אומרת שזה שייך לעבר וחולמת על עתיד חדש. אך כל עוד ינסו לכלוא את הפשעים והשדים הגזענים בבקבוקים האמת בסופו של דבר תטפח על הפרצוץ בצורה זו או אחרת.
  6. נפתלי מדר

    לאמא שלי היו עוד שבע אחים.
    סבתא שלי היתה מינקת בתוניס מרוב שהיא הייתה חזקה.
    שהם הגיעו לארץ נולדו לסבתא תאומים שניהם נעלמו .
    זה אומר שזה קרה לכל יהודי צפון אפריקה ובמיוחד לתימנים!

  7. עמוס נוי

    מבלי להכנס עתה לשאלות עובדתיות בדבר היקף החטיפות (גם הועדה המקלה והמטהרת ביותר "מודה" בכמה עשרות מקרים של העלמות לא מוסברת), רמת התכנון המוקדם והארגון שלהן, והסיבות והנסיבות שבהן התאפשרו ובוצעו, שווה בהחלט לתהות – כמו שכנראה עושה הספר שמוצג במאמר המעניין כאן – על ההתעלמות התקשורתית מהפרשה..

    ובמקביל, להזכיר שאירוע טראומטי בסדר גודל כזה (ושגם הדיון בו הוא טראומטי מספיק, ואף גבה את חייו של שמעון אסולין ז"ל מירי חסר אבחנה וסיבה של "כוחות הבטחון") גם כמעט לא מצא את ביטויו ביצירה התרבותית, למעט כמה ספרי זכרונות אישיים. לכן כדאי לציין שתי יצירות יחידות במינן שבהן פרשת החטיפה ממלאה תפקיד מרכזי.

    הראשון, הוא סרטו של ארנון צדוק "צדק מוחלט", שבו עפרה חזה ז"ל מגלמת עורכת דין ה"מגלה" את פרשת ילדי תימן ועוברת מחוסר אמונה לגלגני ללהט ומעורבות אישית. העצב העמוק שהיה טבוע בחזה לאורך כל חייה, מאפשרת לה לעשות תפקיד מרשים ביותר.

    והשני, ספרה של בתיה גור ז"ל "רצח בדרך בית לחם", שהתבסס על תחקיר מקיף שהיא ערכה. למיטב ידיעתי, זהו התיאור הספרותי היחיד של פרשת ילדי תימן (ממעברת עין שמר ועד הנסיעות המפרכות באוטובוס לפגישות השבועיות של אמהות החטופים והחטופות בראש העין). התיאור המצמרר של קופסת הקבורה הקטנה, והאם המתעקשת לפתוח אותה רק כדי לגלות שהיא מכילה סמרטוטי בד לא ישכח לעולם, והוא שקול כנגד מאות פולמוסים ואלפי ועדות חקירה….

    ועוד כמה הערות לסיום: אני ממליץ לאותם מתדיינים שבודאי ירצו לחזור ולדוש בפרשה, לחרוג ממנהגם וללמוד עליה מעט. הערך "פרשת ילדי תימן" בויקיפדיה – והקישורים המעולים שלו – הוא בודאי התחלה טובה, דווקא משום שהוא הוא סוקר את הפרשה מעמדה ממסדית וסולידית הרחוקה מאוד ברוחה ובניתוח שלה מדיעותי. אפשר למצוא אותו כאן
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99_%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9F

    שנית, כדאי לחזור ולהזכיר את האופן ה"מקרי" והיוצא מגדר הרגיל שבו ארכיונים ממשלתיים ורשמיים נעלמים, נשרפים, או נגנזים באורח פלא רגע לפני שמבקשים לעיין בהם לשם חקירה. ככה זה לא רק עם חטיפת ילדי תימן – גם עם הניסיונות הרפואיים שנערכו בחולי גזזת (הארכיון "נעלם"), בדיכוי האלים של המרי בואדי סאליב (הארכיון "נשרף"), במעורבות המשטרתית בפנתרים השחורים (הארכיון נגנז מסיבות "בטחוניות") ועוד ועוד… יחשוב כל אחד ואחת מה משותף לכל האירועים האלה, מה זה אומר, ואת מי זה מחשיד באופן אוטומטי (ובה בעת מקשה מאוד על ההוכחה)

    ולסיום, כדאי לצטט שוב את מה שכתב פרופ` אסא כשר ב 97 במעריב (הציטוט מופיע גם בערך בויקיפדיה). אני מביא את דבריו דווקא מפני שהפרופסור הנכבד רחוק מאוד מעמדות ביקורתיות ואנטי-ממסדיות (ואני חולק גם על דעתו בעניין חוק הגזזת, שבעיני הוא חוק אנמי ועוול נורא נוסף), אולי דבריו הקשים יכולים לגרום להרהור שני גם אמ=צל מגיבים המגינים אוטומטית על כל ממסד (ובעיקר כשמדובר בפוליטיקה אנטי-מזרחית):

    "פרשת ילדי תימן מצטיירת יותר ויותר כגידול פרא של הבחנה פסולה בין יוצאי אירופה ליוצאי תימן. גם היא מגלמת צורה מיוחדת של גזענות, אכזרית ומתועבת, ככל שיכולה להיות חטיפת ילדים מהוריהם על יסוד דעה קדומה. אינני יודע מי נושא באשמה לאפליה הגזענית של הילדים הללו ומשפחותיהם. אני יודע מי נושא באחריות לתיקון המעוות: אנחנו. אפילו מעט מדי ומאוחר מדי, המדינה חייבת לחפש כראוי, למצוא בהקדם, לאחד משפחות, לפצות ניזוקים, בפה מלא וביד רחבה. מה שנעשה, באופן מוסרי למופת, בדרך ל"חוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד – 1994", על טיפול שניתן לפני עשרות שנים, ראוי להיעשות שבעתיים בדרך לחוק לפיצוי נפגעי הגזענות, על "טיפול" שניתן באותן שנים".

  8. נתן.

    שאלה: כמה ילדים שגדלו אצל משפחות אשכנזיות והתברר בדיעבד כי נחטפו מהוריהם התימנים?

    תשובה: אפס.(במיספרים-0)

    האמת שזה די מפתיע, אחרי שנים שבה חוזרים שוב ושוב על עלילת הדם הזאת לא הצליחו למצוא אפילו מקרה אחד של ילד תימני שנחטף מהוריו וגדל אצל משפחה אשכנזית.

    אין ויכוח על העלומתם של ילדים בשנות העליה הגדולה, אבל התשובה "הציונים חטפו אותם ומסרו לאימוץ למשפחות אשכנזיות" טובה בדיוק כמו התשובה " אנטי ציונים חטפו אותם ומכרו אותם לערבים".

    1. מרגלית גריידי

      תגובתך מעידה על בורות. חפש את אורי וכט, את סיפורה של ציונה סאלם, את סיפורו של קצין בכיר בצבא שנחשף לידיעה שהוא אינו הבן האמיתי של הוריו האשכנזים ויוצא במסע לגילוי האמת. דור ההורים התמודד עם מימסד פושע. האחים האחיינים וגם הדורות שיבואו ימשיכו לחפש את בני משפחתם . דבר אחד בטוח. לא נשכח את בני משפחתנו החטופים ולא נסלח לפושעים הגנבים שכך עשו לבני עמם – רצחו נפשות לאורך שנים. הגרמנים רצחו פעם אלחחת. הם רצחו את נפשות המשפחות יום אחרי יום עד מותם של ההורים האומללים. הדור הצעיר לא ישתוק. האמת המכוערת תתגלה והפושעים ייזכרו לדיראון עולם. זה יהיה מקומם האמיתי בהיסטוריה. שמעון פרס שהיה מזכירו של בן גוריון יודע הרבה. וממלא פיו מים. בעולם הבא מים הוא לא יקבל….

  9. אירית הלפרין

    יונג דיבר על הצל שכל יחיד צריך להתמודד איתו. החברה הישראלית לא תהיה חברה בריאה אם לא תתמודד עם הצל האפל והמחריד של הפרשה הזאת. קשה לי לדמיין איך זה עבור המשפחות לחיות בתוכנו ולדעת שכך נעשה. ילדים נחטפו מהוריהם באכזריות ונמסרו למשפחות אחרות. אין דרך להמנע מלחשוב על המניעים הגזעניים שיכלו לגרום לאנשים לעשות פשע כזה. ואם כך חייו בתוכנו הקרבנות והפושעים והשתיקה נמשכת. ההשלכות של חברה שמכסה עדיין על פשע כזה הן עמוקות ומחרידות.משם ועד התגובות לדו"ח גולדסטון הדרך מוליכה בקו ישר. זוהי מחלת נפש לאומית המתכחשת לזוועות שהיא יוצרת ואיננה לוקחת אחריות. סבל יוצר סבל ולכן רק חשבון נפש ציבורי פומבי וכנה יכול להפסיק את המעגל הזה.

  10. חצב

    ברצוני להדגיש נושאים שעלו בתגובות:
    באוסטרליה נעשו מעשים דומים: לקחו ילדי אבוריג`ינים לחינוך מחדש. אני מניחה (אני לא יודעת בוודאות) שדברים דומים נעשו במקומות שונים בעולם, בעיתות מלחמה וגם בעיתות שלום.

    העובדה שנעשו דברים כאלה בעולם לא פוטרת אותנו מלחקור את הנושא.

    יחד עם זאת צריך להדגיש שוב, כפי שנאמר כאן באחת התגובות, מדינת ישראל רק הוקמה.
    רוב התושבים גרו במעברות, בפחונים, אוהלים, ללא חימום, תנאים סניטריים טובים והילדים החולים נלקחו כדי לטפל בהם. לא כדי להעלים אותם.
    כמו שאומר כאן אחד המגיבים, בארץ דיברו אז בליל של שפות, ערבית מרוקנית, תימנית, רומנית, בולגרית, יוונית, צרפתית, ועוד שפות מכל קצות תבל. מכל מקום שממנו באו יהודים לארץ.
    אני מניחה (שוב, איני יודעת בוודאות, לא חקרתי את הנושא) אנשי הבריאות לא קלטו את השמות ורשמו אותם בעברית כפי ששמעו אותם.
    להזכירכם, באותם שנים, עיברתו גם את השמות הפרטיים ושמות המשפחה של העולים, וגם זאת על פי גחמות של אותו פקיד שקיבל אותם.

    לכן, אל נא תשפטו בכלים של היום, במצב של היום: כבישים סלולים, טלפונים סלולריים, בתי חולים שבהם יש פינות מנוחה לקרובי החולים.
    לא היו אז כבישים, אלא דרכי עפר מלאות בוץ בחורף, לא היו טלפונים גם לא טלפונים רגילים (זוכרים את המערכון של הגשש: "אדוני אחות מוסמכת? לא אבל יש לי אח מוס"?)
    ובתי החולים לא היו מצוידים ולא נראו כמו בתי מלון, כמו שהם היום.

    אם הדבר נעשה ונלקחו ילדים, זה לא נעשה במזיד, זה לא נעשה בכוונה לקרוע אותם מהוריהם. אנא זכרו זאת.

  11. אירית

    כניראה יש דברים בגו, אחרת משפחת משולם לא היתה נרדפת עד חורמה. השאלה היא מי ומה, ויתכן בהחלט שמדובר במקרים לא רבים אבל שהאחראי עדיין חי ומתפקד ושומר על "כבודו" וכסאו. יותר סביר שסחרו בגופות,כיון שפרשה דומה התגלתה באנגליה בקשר לגופות ילדים שנשלחו כמדומני לארצות הברית.

    הסקנדל הוא סחר בשפני ניסוי, ובאמת שאלת העדה היא שאלה של "הזדמנות", כלומר, במידה והתימנים דאז נתפסו כחסרי אונים באופן מעשי. היו ועודו הרבה סחר בבני אדם לטובת ניסויים בבני אדם שמוצאם בארצות הברית, והנפגעים במספרים הם בטח אשכנזים, יותר מתימנים. והדבר ממשיך כאמור גם עכשיו. שלוחה מסחרית אופנתית לאחרונה היא הסחר באיברים, ותיירות ההשתלה. דוקא חלק מהענף נשלט על ידי מקורבים של ש"ס, כך שאין צד עדתי, והוא נועד יותר כדי להיטיב עם הסתרת המקור – ארצות הברית. בינתיים אין חריגה, גם במאמר זה מההפרד ומשול והצצדים ממשיכים בזה, ומנהיגות השמאל המזרחי , האוכלת מידי הפריץ האמריקאי, ממשיכה עוד יותר לטשטש.
    לכך יש להוסיף, אכן, את הפרקטיקה התרבותית האשכנזית-מזרח אירופאית לסחור בילדים (קודם כל שלהם עצמם, ואחרי כן של אחרים), ויש צירוף נפלא של צרכן מתוחכם ויצרן אויל ורע. הנושא ממשיך כיום גם בנתיב הסחר הרגיל ממזרח אירופה _מולדבה אוקראינה וכולי לארצות הברית בתיווך ישראלי, שעכשיו יש לו מעין הצדקה כי הנסחרים לא יהודים, והמרוויחים יהודים. ממש נפלא.

    חכמי ה"אנטי קולוניאליזם" מפחדים להפנות את הזעם הקדוש נגד הצרכן והיוזם, ארצות הברית, ומחפשים את הקאפו, שהם האשכנזים באופן מסורתי אגב. (הם גם הקורבנות העיקריים, אבל מי סופר).
    קנדה נתנה מקלט מדיני למשולם במסגרת מאבקי השוליים שלה בפרקטיקה האמריקאית לחטוף שפני ניסוי מכל עבר, כולל על אדמתה שלה, ואת זה הם מבקשים לצמצם בכל מיני שיטות, כולל אירוח עדי מפתח, בעיקר מישראל.
    ביקורת שיטתית חייבת לא לעצור באשכנזי המושחת שתיווך, אלא בצרכן שהפך אותו לדמות מרכזית ונותן לו כניראה גיבוי עד היום. אני מפנה שוב לבלוג שלי, ובו הפניתי פעמיים שלוש לתביעה המתנהלת בסן פרנסיסקו, בבית המשפט הפדראלי, נגד ממשלת ארצות הברית בקשר לניוסויים בבני אדם משנות החמישים ואילך (המלחמה הקרה)., בניגוד לתביעות קודמות, זו הוגשה על ידי גופים חזקים ומגובים ויש לה הדים וסיכוי רב. מדובר בארגון יוצאי וייטנם וארגונים נוספים, ובמשרד עורכי דין "לגיטימי-תאגידי" גדול, שמייצג הפעם את המסכנים. התביעה אינה דורשת כסף (כי לא יקבלו, כמובן) אלא הכרה וחשיפת המידע ולקיחת אחריות, גם רפואית על הניצולים.
    במידה ולמזרחים הנחמדים יש טענה של גזזת וקרינה או תימנים באמריקה (אצל אשכנזים או לא, אלה אזרחי אמריקה), מדוע לא מוגשת תביעה נגד הממשלה וגם בקשה לפי
    FOIA
    לקבל מידע הן על הקרינה בגזזת (שנטען שהיא נעשתה עבור צבא ארצות הברית באמצעות מר שיבא) והן לגבי התימנים. הרי הילדים לכאורה שם ובדיקת התוספת של ילדים שהגיעו פתאום, ללא לידה כדין, תיעשה שם. חוששני שקל יותר למר בן דור לצעוק על הקירות ולהעליב אשכנזים בעלמא, וממקומו האיורפאי ודאי לא ישלח מכתבי זעף לבית הלבן. לכן, מדובר על הוצאת אויר חם.

  12. עמוס נוי

    חצב יקר, על זה בדיוק המאמר (והספר הנסקר): באוסטרליה נחטפו מאות אלפי אבוריג`ינים. אבל באוסטרליה לומדים על זה בבתי הספר, ומקיימים יום לאומי (לא מחייב) שנקרא "יום ההתנצלות", ושהוא, בעצם, יום השואה האבוריג`ינית. הארכיונים פתוחים, הדוברים הרשמיים משתפים םעולה בבירור הפרשה ונסיבותיה, האקדמיה חוקרת, התקשורת מתייחסת, מתפלמסת, וחושפת, ההווייה והחווייה האבוריג`ינית מחפשת דרכי ביטוי והבעה

    ופה – דה-לגיטימציה מוחלטת של הדיון בנושא (קרא כמה מהתגובות כאן, ואת אלפי התגובות בפורומים אחרים): הן דה-לגיטימציה רשמית, והן דה-לגיטימציה מרצון של כלי התקשורת, והן – למרבה הצער והכאב – שתיקה נוראה ומכמירת לב של רבים מהקורבנות עצמן (במה שניתן לכנות "בושת הקורבנות", המועצמת בישראל על ידי התחושה שכפירה בגירסה הרשמית היא לא פטריוטית…)

    אני מציע לאמץ את גישת מנדלה/טוטו בועדות האמת והפיוס – נדון בנסיבות כשנדע את האמת. כל עוד משקרים, מכחישים, מעלימים, ומונעים דיון, הם כולם בחזקת אשמים. כמו שכל נהג בתאונת פגע-וברח הוא אשם. השקר והבריחה הם תמיד הודאה באשמה

  13. שירה

    אין ספק שאת צודקת ויש לחקור היטב גם את חלקם של האמריקאים בפרשיות העבר האפלות הללו- ביוזמה, במימון הסיוע וכו`. וגם את חלקם במימון ואו בטיוח פשעים שנעשים היום נגד בני אדם בישראל ובשטחים. ניסויי האנתרקס בחיילים למשל ומי יודע אולי יבוא יום ויחקרו לעומק הפצת נגיפים ביולוגים כאלה ואחרים שפותחו במעבדות וכפיית חיסונים מסוכנים ואולי אף ממיתים על מדינות שלמות…. אני גם שמעתי שמועות על הזרקות לדילול הפוריות של עדה מאד מסוימת בצבע עורה…. יש הרבה מה לחקור, אבל על מי בדיוק את מפילה את התיק הזה? לחקור ולהעמיד לדין את המעצמה מספר אחת בעולם על הגב` לסרי או חמאמה הצעירות שזה עתה הגיעו ארצה ללא יכולת כלכלית, ללא שליטה בשפה, אחרי שזהותן ותרבותן נמחקה או נוכסה לטובת כמה מוזיאונים וסוחרי יודאיקה שהתעשרו, ללא הבעל שקרס מול קשיי הקליטה והפרנסה, ללא המסגרת הפטריאכלית התומכת
    עליהן את מטילה את האחריות להשתקות, עליהן או על צבי בן דור או
    שאר הקהילה המזרחית שמנסה לשרוד את השבר הכלכלי התרבותי והרוחני שעברו הקהילות הללו בתהליך "כור ההיתוך" והתכתם לפועלים טבעיים צייתנים ודוממים או לוחמים שקטים ואמיצים, לעומת זאת את מנקה בקלות את הפושעים המידיים : הרופאים והאחיות שבגדו בתפקידן ובאמון האנושי הבסיסי שנתנו בהם הפציינטים והפציינטיות, את מנקה מאחריות את ד"ר שיבא ואת הקהילה האשכנזית שנתנה לו גב, פרס ישראל, והנצחת שמו בבתי חולים ומונומנטים אחרים מצד אחד, ומצד שני עשתה הכל כדי להשתיק את גב` חמאמה, וגב` לסרי ואלפי המשפחות שנפגעו ועדיין נפגעות בטענה המגוחכת שהם בכלל הקרבנות הגדולים בסיפור… אכן הם קרבנות הנאצים שרצחו אנסו בזזו וביצעו בהם ניסויים רפואיים וכימיים כאלו ואחרים, והם גם קרבנות האמריקאים שאולי משתמשים בהם לצורך העמקת שליטתם וכוחם ורווחיהם בעולם, אבל הם היום בעיקר קרבנות של עצמם, של ההכחשה וההשתקה שהפכו כמו שאת מתארת למחלת נפש לאומית
    שפגעה בציבורים שלמים באוכלוסיות המדינה. לפני שאת מבקרת את קרבנות הדיכוי המזרחים והמזרחיות, צריכה להיות הודאה מלאה בפשעיהם הגזעניים של אבות האומה, אותם מיתוסים שעל ברכיהם חונכנו, של כל מנסחי התיאוריות הגזעניות החוגים לחנוך, סוציולוגיה ופסיכולוגיה שנתנו את הלגיטימציה וההכשר הרעיוני לפשעים הללו, ושל כל מי ששרת אז את הממסד ומה לעשות שכמעט רוב רובם של הרופאים האחיות, המורות, העיתונאים הפוליטיקאים וכו היו בשנים ההם ממוצא מאד מסויים… קחי אחריות אירית ותסתכלי ביושר בעיני האמהות והאבות שנעלמו ילדיהם ותסבירי להם שהחוטפים הם בכלל הקרבנות בסיפור ולא הם.

  14. אירית

    מה זה התירוץ "לתבוע את המעצמה הגדולה ביותר עבור גברת חמאמה" ? את מפחדת אז קל לך יותר להעיף את זה על איזה שיבא מנוח ומי שיש לו אותו צבע ? הרי זו הסיבה שהם ביצעו. גם הם פחדו "מהמעצמה הגדולה ביותר מול מר בוחצבסקי". אז אם התחרות היא מי יותר מפחד, כולם מנצחים.
    מגעיל אותי להתווכח על זה, סליחה, אבל ארצות הברית זה לא גרמניה הנאצית, ואם כן, מה לי ספרים שכתבה איזה מדמוני שיושבת שם ומטייחת בשבילם, ומעיפה את זה על "התקשורת הישראלית". זה מעשה שקול בדיוק לתיווך שעשו "האשנכזים" תחת דרישה מארצות הברית. הויכוח מדרדר לתירוצים של פלדמן (הורי ניצולי שואה ואני צריך כסף אז אני מייצג אנסים), ואת, "הוריך ניצולי מרוקו ואת צריכה מלגה מהדוד סם". הויכוח דוחה אותי.
    אני לא חייבת להסתכל בשום מקום, בני משפחה שלי נפלו קורבן בדיוק לסיפורי אנתרקס, שחלקם לא יצאו עדיין לאור. אני אחת הנשים היחידות שכותבת על הניסויים האמריקאים ועל משתפיהם בישראל (שפרמן, רפי איתן וכולי). משפחתי נהרסה לחלוטין, ואני לא צריכה הטפות מוסר ממך.
    הצעתי הצעה רלוונטית, אני לא בעמדה לעשות שום דבר, כי את צועקת עליי בכלל, אבל מוכנה לייעץ לכל גוף המעוניין לקבל מידע , יש לי רשיון עריכת דין אמריקאי, ואשמח כאמור לעשות משהו בנדון. אבל כוונתך להכפיש אותי, באחריות קולקטיבית, ממש כדי לרצות כוח חזק יותר. פמיניזם ? חה

  15. יעל

    מצמררר

    אין לי ספק שחלק גדול מכם לא יאהב את מה שאכתוב כאן או שלא יהיה נוח למרביתכם להכיר בדבריי.
    ההיסטוריה הוכיחה כי ראשוני היהודים שיישבו את ארץ ישראל לא הגיעו מאירופה. חלק קטן מהם אמנם היה מאירופה והם היו יהודים חרדים-קיצוניים. לולא השלטון הנאצי לא היו מגיעים גלי העלייה הגדולים של יהודי אירופה לארץ ישראל. את היהודים שהגיעו מאירופה אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות:
    1. אלה שהגיעו מהכפרים הנידחים של פולין או רוסיה וכו`
    2. אלה שהגיעו מגרמניה, מערש ההשכלה והתרבות האירופאית.

    ההבדל בין שתי הקבוצות הוא מקום מוצאם הגיאוגרפי ותו לא. שתי הקבוצות, לולא ביקשו להינצל מידם הארוכה של עושי הפרעות באירופה, היו נשארים באירופה ולא מגיעים לארץ ישראל. באירופה הם זנחו את הדת היהודית לטובת התרבות האירופאית, או גרמנית איך שתבחרו. הם הגיעו לארץ ישראל בתחושת עליונות כאילו זנחו את תרבותם המפוארת לטובת הלבנטיניות הישראלית. אז הם באו לתקן את הקיים ולייצר ישראלי חדש. אם בכלל היה ישראלי כלשהו. באירופה הם התחככו והתחנפו לתרבות האירופאית, או גרמנית. את ה"תיקון" בארץ ישראל הם עשו בדרכים רבות ושונות לאורך שנות קיומה של המדינה, דרך מוסדות השלטון, קליטה סלקטיבית, פיזור האוכלוסייה בישובים נידחים, אפליה במוסדות החינוך ועוד ועוד ותקצר היריעה מלפרט את מה שכולנו יודעים מזה שנים.
    למרות שבעיניי התרבות המזרחית עשירה לאין ערוך מזו המערבית. האשכנזים שהגיעו לארץ לישראל לא הביאו כל תרבות מקורית שלהם, אלא את התרבות האירופאית הנוצרית. את הספרות הרוסית, את המוזיקה הגרמנית והנופים הכפריים שבפולין שהיו רקע לספרות היהודית שהגיעה משם.
    לעומתה התרבות המזרחית עשירה מאין כמוה: הצבעים, השירה, הרקמה, הספרות המקורית, המוזיקה, כלי הנגינה, הלבוש, המאכלים, הריקודים, העושר הבלתי נגמר של הנפש המזרחית החמה והאוהבת.

    בעיניי, וככל שזה ישמע נורא לחלק מכם, עוד יבוא יום וניווכח שיגאל עמיר היה קרבן. אני מציינת זאת לא כיוון שהוא מזרחי אלא משום שרבים מדי הנתונים אותם מנסים להסתיר כי מאחורי רצח רבין לא עמד ארגון ימני קיצוני אלא קבוצה חזקה שבאה מתוך השלטון המקומי שביקשה את מותו של יצחק רבין.
    ליואל קורנבלום – סיפורך האישי רק מוכיח את העובדה שאתה, רומני הונגרי או לא חשוב מה מוצאך, חזרת לזרועות אמך ואילו תינוק עירקי, תימני או מכל מוצא מזרחי – לא חזר.
    איני סבורה כי רק התימנים הופלו על ידי הממסד. לגמרי לא. כל יהודי שצבעו היה שונה משל הרומני או ההונגרי, או הפולני הופלה לרעה. כל אחד בתקופתו הוא.
    זה לא סוד שבן גוריון בחר להוציא את הערבים מארץ ישראל ולהחליפם בפועלים יהודים ממוצא מזרחי. אז הוא שלח שליחי סוכנות להביא יהודים מארצות צפון אפריקה.
    והיום ככל שרבים מכם האשכנזים לא יאהבו לקרוא =הידעתם כי רבים מהמפקדים הלוחמים בצה"ל ביחידות החי"ר הטובות ביותר- מוצאם מזרחי? פרץ, בר-כליפא, אדרי ועוד ועוד.
    העובדה כי ברחבי העולם נחטפים ילדים אינה רלבנטית או קשורה להיסטוריה שלנו. זה אף לא נותן לגיטימציה לעובדה כי לארץ ישראל הגיעו זוגות אירופאים שלא היה להן תינוק משלהם בחיקם ובצר להם הם גזלו תינוקות מזרחיים מאימותיהן.
    רבים הדברים שאפשר לכתוב כאן אולם משהגענו לאן שהגענו נראה כי לאט לאט הולכת התופעה הזו ומתפוגגת. לא לגמרי אך זה קורה באיטיות. אנחנו צריכים לדאוג להעצים את עצמנו. לדאוג לילדינו להשכלה טובה, לעתיד מבטיח כך שיתבססו ויגיעו לעמדות מפתח ומקומות משפיעים בחברה הישראלית.

  16. גל לוי

    ברכות לשושי על פרסום הספר. המחוייבות שלך לנושא הזה הביאה אותך רחוק, וכל הכבוד על ההתמדה והמאמץ.
    צבי, תודה על הסיפור (קשה ככל שיהיה) ועל הצבת הספר הזה במקום הראוי לו.

  17. צבי בן-דור

    אם ביקשה פרופסור שושנה מדמוני-גרבר אישוש לתיזה שהיא מעלה בספר החדש שלה הרי שבאו חלק מן התגובות כאן וסיפקו אותו ואף יותר מזה. שוב, מדמוני-גרבר טוענת, ואני טוען בעקבותיה, שהשיח התקשורתי סביב פרשת ההיעלמויות של ילדי תימן (ומזרח ובלקן) היה מובנה מראש על פי הקודים התרבותיים והקואורדינטות של הקונפליקט המזרחי-אשכנזי בישראל. עוד היא טוענת שמרגע שהשיח התקבע ככה, הדיון בעובדות עצמן הפך לכזה המוכתב על פי הקודים התרבותיים של הקונפליקט. אני מבין שישנם כמה כאן שאינם מסוגלים להבין מהלך מורכב שכזה אז אפשט את זה: על העובדות אין ויכוח–מאות ילדים נעלמו בין השנים 1949-1954 ואין כל מימצא לגבי היכן הם או היכן גופותהם. בגלל האופן בו טיפלה התקשורת בנושא, מזרחים ואשכנזים (ראו כאן תגובתם, למשל, של יואל קורבלום, חצב, יואב ועוד) מבינים ומפרשים את העובדות הללו על פי קודים שונים.
    מאז 1969 עסקו בנושא שלוש ועדות ועוד ועדה ציבורית אחת. הועדות הוקמו כיוון שאין מחלוקת, בניגוד למה שכתב כאן ההוא שידבר על אפס ילדים, שהיו ילדים והם נעלמו. בניגוד למה שאנשים כאן מתעקשים לקרוא את מה שאני כותב (שוב, כמה צודקת מדמוני-גרבר, הם קוראים גם אותי על פי קודים מבנים מראש), אני לא טוען שתיזת הקונספירציה של משולם היא נוכנה (ודוק, אני הוא זה שטוען למעלה שהיא מזכירה עלילת דם בקויה הכלליים). הענין הוא, כפי שאני מסביר, שתיזת הקונספרציה של משולם הופיעה בגלל המציאות של השתקה והכחשה מצד המימסד במשך עשרות שנים. אני גם אומר במפורש שעומק הזוועה בתיזה שלו מקביל לעומק החלל שיוצרת ההשתקה. משולם בא לתת הסבר הגיוני למצב בלתי הגיוני שאף אחד לא טרח להסביר אותו ואף ניסה למחות ולהשתיק אותו. בתנאים הללו ההסבר שלו היה ההסבר ההגיוני היחיד. בתנאים של דיון אמיץ באמת לא היה צורך בעוזי משולם ולא היה צורך באמצעים האלימים בהם נקט כדי להעלות את הפרשה על סדר היום. לא אנטי ציונים, ולא אנטי קולוניאליסטים עסקו בפרשה במשך שנים אלא אנשים רבים מן הישוב. עופרה חזה וארנון צדוק משחקים שנעשה על הפרשה, בתיה גור כתבה על זה באחד הספרים שלה. אלו "אנטי ציוניים"? הרי מי שמינה את הועדות לא התכחש לרגע לעובדת קיומם של הילדים.
    אני אמרתי במפורש שלדעתי הדודה שלי נפטרה (לא שזה הפריע לכל מיני רשעים כאן ללגלג על הכל הענין כעל עוד בכיה ופראנויה מזרחית) ואני שואל–מדוע לא ניתן לסבי לקבור על פי ההלכה? על הביאס קורפוס שמעתם, אבירי תרבות המערב. מתה הילדה? תנו את הגופה, אל תגרשו את סבא שלי מבית החולים בגסות. באותו זמן ממש הטלוויזיה חשפה את קברו של אחיו התינוק של הנאשם באונס משה קצב, עד אותו רגע, משפחת קצב לא ידעה כלל היכן היה הילד או גופתו מאז הם עלו ארצה. (אני מצטער שזה יוצא על האנס קצב, אבל הגילוי של של קברו של אחיו הוא הדוגמא היחידה, וזה בוודאי בגלל שהוא היה האדם בכיר ביותר בישראל שנפגע מן הפרשה הזו). יכול מאוד להיות, כפי שרבים מתגוננים שזה הכל "שנות החמישים" והמדינה היתה בצרות וכו`, אבל מדוע לא ניתן לאנשים לקבור את מתיהם בכל הכבוד הראוי. יש למישהו כאן הסבר? עד אז, אני ומזרחים רבים שלא היתה להם הזכות להוולד לאמא של יואל קורנבלום שומרים לעצמנו את הזכות לחשוב שהילדים חיים ומישהו העלים אותם בכוונה או שלא בכוונה. ממשלת ישראל קבעה עד לאחרונה שרון ארד חי. האם למישהו היתה תלונה על זה? ממשלת ישראל רצה אחרי חלקי גופות של חיילים. יש למישהו טענה על זה? למה קופצים כאן כולם כאשר מדובר בתינוקות מזרחים? התשובה נמצאת אצל שושנה מדמוני-גרבר.
    אגב, יוסי דהאן האיר את עיני לעובדה שבועז סנג`רו כתב מאמר ארוך בתיאוריה וביקורת בו הוא ביקר קשות את הנחות היסוד והמסקנות ועדת קדמי, האחרונה וה"מתקדמת" ביותר מבין הועדות שהוקמו לצורך בירור האמת.

    שירה, שושנה מדמוני-גרבר אינה מתעלמת כלל מן העובדה שהיו גם ילדים לא תימנים שנעלמו. אני חייב לומר לך שאת לא הוגנת בכעס שלך על אירית. ממה שאני קורא על מה שהיא כותבת על עצמה אני למד שמדובר באישה  שעברה הרבה תלאות קשות. אז צריך לנהוג בה בעדינות. אני גם בטוח שהעלבונות והזלזול שהיא מפגינה ("איזה מדמוני", היא קוראת לאישה שהקדישה עשורים של פעילות עיתונאית ומחקר על הפרשה, ולתיאורים שלי של סבל אנושי היא קוראת "אויר חם") נובעים יותר מן העובדה שאני הוא החתום על הסקירה הזאת ולא אדם אחר. פעם קבעתי שההקבלה שהיא ערכה בין הטרדה מינית לבין אושוויץ היא הגזמה ומאז היא לא מוצאת מרגוע לנפשה.

  18. אירית

    לא השוויתי הטרדה מינית לאושוויץ אלא עבירות מין שעל הסקאלה שלהן יש למשל עבדות מין של ילדים וסנאפ, שנגמר במוות לא פחות אכזרי מהנעשה באושוויץ. כנס לשרשור וקרא שוב, לאט הפעם.
    הזילזול במדמוני הוא בראש שלך,ומי שקרא לי עכברה, ולא עו"ד גב תואר שני, עם שני רשיונות וכולי וכולי…זה אתה. אני מכבדת את תאריה של מדמוני כמו את שלי. יש לי כבוד, אבל זה לא ערובה לשום דבר. דן שיפטן הוא אהבל ? מדופלם לא ? ואולי גם אתה, הפרופסורה אינה חוצצת. באשר לרגישות, תודה על ההקטנה והפטרוניות, של "תלאותי". אתה יודע, אני רואה עכשיו, ותודה על הכנות בפוסט, שגם אתה עברת תלאות, ואני לוקחת את העצבנות שלך עתה בצורה שונה. גם העם היהודי עבר תלאות, כולם עצבנים.

    לגופו, אני לא האישו, ועם כל הכבוד גם לא אתה כבודו, ולא המלומדת מדמוני. פניתי בכלל לשירה, שהסבירה לי מדוע האמריקאים, שלכאורה מאחורי הפרקטיקות יוצאים בזול אצלכם. לא קיבלתי תשובה. סבבה. לדעתי ארצות הcרית אינה דיקטטורה, ולכן אפשר קצת פחות לפחד, ואפשר גם לדרוש תשובות. וגם מישראל, אבל בוא נעשה סדר בדברים. אגב, גם אחותי , סליחה שתיים, הלכו לאותו "חור שחור", הסמוך למקומה של אחותך ז"ל. אבל, לא אפריע להתלהמות פה נגד איזה "אשכנזים" עלומים…

  19. אירית

    האמת ממש לא בא לי על הפרובוקציות של צבי, אפשר לוותר על המענה המיותר. לא קיבלתי תשובה לגופו של עניין אלא לגופה של מגיבה ו"סגנון" מצד מי שאינו דוקא מצטיין בדיבור נקי, וגם תלאות לא חסר לו. אני בטוחה שהכוונה היא לקדם את הנושא, ואוותר על המעקף. אם צבי מעוניין להתדיין על הנושא (לגבי הצד האמריקאי), הוא ידע איך, ואם הוא חושב שיש מומחים טובים ממני, מברוק.

  20. ג. אביבי

    אם תשאלו תימנים שהובאו ארצה בראשית ה50 או שנולדו כאן באותן שנים על החטיפת התינוקות, תשמעו כמעט מכל אחד סיפור אישי דומה מאוד לסיפור של צבי וגם כואבים יותר. לכל תימני/ה השייך לאותה הגירה יש סיפור חטיפה דומה או ממשפחתו הגרעינית, או מדודיו/גיסיו או משכניו הקרובים וכו`. מדובר בציבור שאז מנה כ50 אלף נפש והיום מכיל למעלה מ200 אלף נפש. אם להאמין לגירסה של הממסד הציוני הנתמכת ע"י תומכי הגזענות הסדרתיים כאן, הרי שעשרות אלפי תימנים ממקומות שונים ורחוקים בארץ חברו להם יחד להמציא עלילה נוראה נגד הממסד המפא"יניקי וממשיכי דרכו. לכולם – אליבא מכחישי פשעי החטיפות – יש אותו סוג של עלילה, והם (המכחישים) אינם שואלים איך/האם יתכן שחברו להם יחד כל התימנים מאותה עליה מעשרות ישובים מרוחקים ורקמו אותה מזימה הנטענת ע"י עשרות אלפי תימנים עד היום. 

    המכחישים בוודאי לא שואלים מה רצו התימנים להשיג כשברור להם אחרי 55 – 60 שנה שהם לא השיגו כלום. למכחישים הכל ידוע ומובן: מדובר במזרחים / ערבים שהם עבורם יצורים כה נחותים, פרימיטיביים וחסרי זיקה לאמת, שכל מעשה שפל ניתן לייחס להם. מה גם שהממסד הציוני שכידוע אף פעם לא שיקר ממשיך לטעון לחפותו. יש לא מעטים בארץ שיחסם למזרחים ולערבים לקוח ישירות מתורת הגזע הנאצית – כפי שניתן להיווכח כאן מחלק מהתגובות.
    אם תשאל מכחיש שואה סדרתי או סתם ניאו-נאצי מצוי באירופה מה דעתו על השואה, תקבל תשובה כגון: "עד היום לא אותרו יותר מכמה עשרות אלפי שלדים של יהודים שנפטרו בזמן השואה ואין לדעת ממה – מאיפה המספר ששה מיליון נרצחים? המצאת השואה – אליבא המכחישים ההם – היא עלילת דם חסרת ביסוס עובדתי ונשענת על שנאה אנטי-גרמנית…". ממש כך עונה לנו גם יואב: "מאות אלפי [הטענות הן על כאלף ולא על מאות אלפים, ג.א.] ילדים פשוט לא "נעלמים", טכנית, זה פשוט לא קיים. למעשה, עלילת "ילדי תימן החטופים" היא לא פחות מעלילת דם מודרנית, חסרת שום ביסוס עובדתי, ונשענת על שנאה אנטי-אשכנזית דוחה".
    כעת אני שואל אם קיים הבדל איכותי בין הנאצים ושאר מכחישי שואה באירופה לבין מכחישי פשעי הגזענות הממוסדת נגד המזרחים כאן בארצנו. אלה הישראלים הם התאומים האולטימטיביים של המכחישים והניאו-נאצים מאירופה.
    לא שונה במהות מאותו תאום ישראלי הוא קורנבלום. זה מספר לנו כהרגלו על חוויית ילדות וממנה הוא גוזר את מסקנתו על פרשת חטיפת ילדי תימן והמזרחים. אימו, כביכול בניגוד לאמהות התימניות, דאגה לבנה החולה ונשארה בבית החולים ולכן קבלה את בנה בחזרה (מה אנחנו אשמים?) – כלומר אף מאשים את הקורבנות בפשעי הפקרת ילדיהם. מכאן הוא ממשיך עם התירוצים הנדושים ע"י הממסד מאז שנות ה50 , שהמשותף לכולם מלבד מופרכותם המוחלטת הוא הטיפשות המדהימה בהבאתם כ"הוכחה" שלא נחטפו כאלף מילדי התימנים ומזרחים אחרים. הנה דוגמה "…שבסך הכל אפשר לקרוא למצב שהיה אז בישראל הצעירה לפחות כאוס עם תעודות. לכן אפשר ללכת לאיבוד במהירות רבה מאד. האם הספר דן בנושא המצב בישראל באותה תקופה? האם הספר מעלה את זה כאפשרות לבעיות האילו? גם הספר הוא תקשורת, כאמור….בקשר לרעיון החטיפה עצמו וגם הנסיון להביא את זה כחלק מהוויה הישראלית נראה לי די מוזר מלכתחילה. למה דווקא ילדים של יהודי תימן חוטפים כפי שכמה טוענים?" 
    כל מי שחי במעברה באותן שנים יודע שכל פרט היה ידוע ומתועד ע"י הגורמים המטפלים (הממסד הציוני /מפא"יניקי). מוכרים סיפורים על אב שנרדף במשך שנים ונתבע ע"י מוסדות המדינה על כי לא החזיר מזלג למזכירות המעברה לאחר שעזבה ועוד. הכל היה מתועד – כל יציאה של אב לעבודה, אם לקניות, תינוק למרפאה וכו` – ותחת בקרה אובססיבית. מכאן לטעון על בלבול,"לא הבינו את השפה" וכיו"ב זה גם טיפשי מעיקרו וגם חסר אחיזה במציאות. הטענה בנוסח "למה רק תימנים/מזרחים?" (אותה הגאון מפנה דווקא אל קורבנות הפשעים ולא אל הממסד המחפה על הפשעים) מקבילה לשאלה "למה בעיקר יהודים/צוענים?" – כשזאת מופנית אל תאומיהם באירופה של קורנבלום, נתן ושאר מכחישי הפשעים.

    לציבור המזרחים ולאשכנזים שאכפת להם, אני יכול רק להציע לא לחשות. הממסד חיסל (בעיקר נפשית) את מי שנאבק בכנות להשגת צדק וקיבל שקט זמני באדיבות האדישות הישראלית והגזענות. לנו בעלי המצפון אסור להסכים ומוטב להם למנגנוני החושך של ישראל שיבינו שציבור רחב לא מאמין לשקרים שלהם, שהכוח שבידיהם לא ישתיק את תודעתנו ולא את תביעתנו לצדק, לחשיפת כל פשעי הגזענות נגד המזרחים ולשוויון אתני מלא.

  21. יעל

    צריך לזכור ארבע עובדות חשובות בקשר לפרשת ילדי תימן:

    1. במהלך ועדת החקירה האחרונה, עלו על הדוכן עדים שהעידו שאיימו עליהם לא לומר את האמת. לא נאמר מי איים עליהם.

    2. בדו"ח הועדה נכתב שרשימות קבורה שונו. לא נכתב מי שינה. האם לא טרחו לחקור, או שדווקא כן חקרו, וכן יודעים – אבל נמנעים מלספר לנו.

    3. ועדת החקירה הממלכתית עצמה מסרה שארכיון של תיקי ילדי תימן – הושמד במהלך עבודתה של הועדה. הועדה הביעה הסתייגות מהשמדת הארכיון, בלשון משפטית מעודנת. הועדה איננה מוסרת מי דאג להשמיד את הארכיון.

    4. במהלך גביית העדויות בועדה, היו עדויות שנמסרו בדלתיים סגורות. כל הקהל שישב באולם הוצא החוצה.

    ארבע העובדות האלה מעלות את החשד שמסתתרת כאן פרשה קשה וחמורה אולי יותר מכפי שאנחנו מעלים בדעתנו, ויש כנראה בישראל גורמים שיעשו הכל כדי שהיא לא תיחשף, גם היום.

  22. נתן.

    העובדה שכל ועדות החקירה לא הצליחו למצוא אפילו מקרה אחד שבו ילד תימני נחטף ונמסר למשפחה אשכנזית לאימוץ, לא צריכה להפתיע.

    באופו עיקבי ,כל אגדה אנטי -ציונית שמגיעה לברור בבית משפט מתגלה כאויר חם.

    כך הסיפור על "ציונים שהטמינו פצצות בבתי כנסת בעיראק" וכך גם הסיפור על "הטבח בטנטורה".

    ולכן יש לי עצה לכל האנטי\פוסט ציונים – המצאתם עוד עלילת דם?
    תעשו הכל על מנת לא להגיע לבית המשפט לברור העובדות.

  23. אפרת

    לתקשורת משקל כל כך אדיר בהשפעה על האזרחים, בלי להתייחס לגושפנקא שניתנת על ידי הממסד.
    כך יוצרים סטריאוטיפים, המזרחי הבכיין…
    אני פעם חיפשתי ספר רציני על הפרשה הזו ולא מצאתי, מצאתי איזה משהו בסלון מזל שהוא "ספרייה אלטרנטיבית" שם ניתן למצוא כל מה שלא תמצא בספרייה הציבורית.
    יש להבין שהתשקורת ממשיכה בפעילותה וממשיכה ליצור תגיות לקבוצות אוכלוסיה בחברה הישראלית.
    הדבר הזה מזכיר לי שלמשל אוכלוסיית האתיופים מונה בישראל כ-120 אלף נפש אבל מרוב שרואים אותם כל כך הרבה בתקשורת (כמובן באורח שלילי) נדמה כי הם מונים לפחות מיליון מאזרחי ישראל.
    היום התקשורת ממשיכה לומר אזרח מחבר העמים! מה רלוונטי מוצאו של הרוצח???? כנ"ל לגבי אתיופים?? מה רלוונטי המוצא? כך יוצרים סטריאוטיפ!
    המדינה שלנו הולכת בצעדי ענק לאבדון! אי אפשר להמשיך לטאטא את הדברים מתחת לשטיח! יש פה חרא, מלא חרא וכדאי שהוא יצוף עכשיו, יש דברים שצריך להעלות אותם, לדון בהם, ללמוד אותם, לדבר עליהם ואף לחקור אותם. ושאפאחד לא יאמר לי נו זה היה לפני 50 שנה! כי זה היה וזה ממשיך בוריאציות אחרות וזה ימשיך כך עד שלא נלחם בתופעות הזוועתיות האלה. בשנות ה-50 נחטפו ילדים! ואין סיבה שבגלל שלא טיפלו בזה אז לא נדבר על זה היום.
    זוועות ממשיכות גם היום בשנות ה-2000 היום לא חוטפים ילדים אבל לא מכניסים ילדים לבית ספר! ושלא יספרו לי את החרא הזה של "כולנו עברנו את זה" זה לא אומר שזה בסדר ומה שעברו הפולנים לא עברו התימנים ולא עברו ניצולי השואה ולא עברו האתיופים. מדובר בבני אדם וזה שעברו את זה מיליון איש לא אומר שכל אחד לא עבר את זה בנפרד.
    אל תמעיטו ממשמעות הזוועה וההשלכות שלה היום דברים של אז ודברים של היום. משפחה שיש לה בבית מישהו שנחטף היא לוקחת את זה איתה עד היום.
    אני מאמינה שאנשים כמו זו שכתבה את הספר צריכים לקום ולעשות מעשה. כל אחד ייקח תפקיד בשכתוב ההיסטוריה, בהעברת ביקורת, בהעלאת המודעות לתופעות האלה שחובה עלינו למגר.
    בברכת שבוע טוב,
    אנא ה` הצליחנה!

  24. מיכאל לינדנבאום

    ליואב ויואל קורנבלום,
    איך אתם לא מבינים שעצם קשר השתיקה וההשתקה המימסדיים מול הייאוש של מאות משפחות שילדיהם "נעלמו",מוכיח שבוצע פשע נורא "ברשות ובסמכות".

  25. רפי שובלי

    כמו שכבר נכתב זהו הספר המחקרי הרציני הראשון אשר נכתב על הפרשה. לא מקרה הוא שהספר נכתב באנגלית ובארצות הברית. בישראל ספר כזה לא יכול להיכתב במסגרת אקדמית. למעשה ,בישראל, למיטב ידיעתי, אף מחקר מקיף על פרשת ילדי תימן לא פורסם עד היום. המעט שפורסם עוסק בנושאים מסביב ובעיקר בתיאור המחאה הקשורה בפרשה.
    בניגוד למשתמע מהמאמר והתגובות המקרה הראשון הידוע לי והשייך לפרשת ילדי תימן התרחש בשנת 1929. שנה לפני גירוש תימני כנרת. הדבר אינו מקרי. במהלך עלייה שניה עבר השמאל הציוני תהליך של התעצמות פוליטית ותהליך אידיאולוגי אשר הוביל לעשיית, מה שהיום אנו מכנים, פשעים נגד האנושות. המקרה האחרון אשר ידוע לי ואשר שייך לפרשה התרחש בשנת 1973. לכן, לכן, לטענת הבלגן של תקופת קום המדינה אין על מה לסמוך. המשתמע מטענת הבלגן היא שרק בקליטת עולי המזרח ובמיוחד עולי תימן היה "אי סדר" זו טענה תמוהה שאף פעם לא הצלחתי להבין. יותר מכך, עולי תימן היו הגלות היחידה אשר כל הגברים בה כבר דיברו עברית. דיבורם העברי היה אחד מהנושאים אשר צויינו על ידי הקולטים כולל בן גוריון עצמו. גם במנגנון הקליטה כבר היו תימנים, שהרי חצי מהתימנים כבר ישבו כאן עוד לפני קום המדינה והיו חלק מהממסד הפוליטי של תקופת היישוב. לאור זה אם היו קשיי שפה בקליטת העלייה הרי אצל התימנים הם היו הפחותים ביותר. אם כן לא קשיי שפה ולא "בלגן" עמדו ביסוד פרשה זו.
    בניגוד למצויין במאמר לא מדובר במאות מקרים כי אם באלפי מקרים. אפילו מספר התלונות הרשמיות, המהוות רק חלק מהתמונה, עבר את האלף. ובניגוד למשתמע מהמאמר לי לא ברור שרוב הילדים נפטרו. מעיון בתיקי המשפחות עולה כי הקריטריונים לקביעת מוות אשר עליהן הסתמכה הוועדה לא עומדים בקריטריונים משפטיים מינימליים ולא בקריטריונים הלכתיים המקובלים בישראל, חמור מכך, אין הם עומדים במבחן השכל הישר, ומקוצר היריעה לא נרחיב. גם לגבי ילדים אשר יש ראיות מוצקות לכאורה שהם נפטרו השאלה היא איך. בחמש עשרה השנים האחרונות הועלו טענות על מחקרים רפואיים אשר בוצעו בילדים אלו. לא אוכל להרחיב כאן בסוגייה זו. אומר רק זאת: קיים חומר ראשוני התומך בטענות אלו. חלקו פורסם כבר בידי הרב משולם.
    לגבי הריגתו של שלומי אסולין במהלך אירועי יהוד חשוב לציין כי בנגוד למה שפורסם ע"י המשטרה הוא נורה בעורפו על ידי צלף משטרתי. עוד ראוי לציין כי אין זה המקרה הראשון של הרג מזרחי מפגין. המקרה הראשון לפי הידוע לי קרה במעברת עין שמר. סאלם ג`ירפי, אשר היה מראשי המוחים נגד הכפיה החילונית וגזיזת הפיאות נורה ע"י שומרי המחנה.
    לכל הטוענים כי "גם לאשכנזים קרו מקרים דומים" יאמר כי, המקרים האשכנזיים המשתייכים לפרשה זו בודדים. בכל חשבון סטטיסטי אובייקטיבי פשוט, ניתן להדגים מובהקות סטטיסטית של קשר בין מוצא מזרחי או תימני והסיכוי של תינוק להשתייך לפרשה.לכן פרשה זו היא פרשה תימנית מזרחיתגם לפי אמות מידה אובייקטיביות. כדי להדגיש כי לא רק תימנים סבלו מחטיפות פרסם הרב משולם חוברת הכוללת מקרה חטיפה מכל עדה מזרחית מאפגניסטאן ועד מרוקו.
    אין זה נכון שלא נמצאו ילדים חטפים, שאומצו. קיים מספר לא גדול של ילדים שכן נמצאו חלקם נמצא על ידי וועדת בהלול מינקובסקי ב-1968 וחלקם נמצא ע"י המשפחות הביולוגיות שלהן.
    לסיכום אומר כי פרשת ילדי תימן לא מגיעה לפתרון מכובד משום, שפתרונה לדעתי יוביל לחיסול הצינות כאידאולוגיה לגיטימית בעיני רוב הציבור. ההגמונייה הציונית אשכנזית לא נלחמת סתם רק כדי לדכא תימנים או מזרחים אלא היא נלחמת על הנראטיב הבסיסי שלה העומד ביסוד מבנה הכוח והפריבילגיות בישראל.

  26. יואל קורנבלום

    לפי הסיפורים מאות ילדים נעלמו לכאורה. כמה זה "מאות"? נניח לצורך הדיון שזה ארבע מאות. מנקודה אחרת אפשר לשאול מה עם ההורים של אותם שליכאורה נחטפו? מה עם האמהות של אותם ילדים? עד כמה שידוע לי אינסטינקט האימהות הוא אחד החזקים ביותר שיש לאדם ולא נראה לי שארבע מאות אמהות פשוט וויתרו כל כך מהר על ילדיהם מבלי לזעוק על זה. האם יתכן שאותן אמהות עברו על העלמות הילד לסדר היום והמשיכו בבישולים או נקיון ובכלל לא ניסו לחקור מה קרה לילדים? לא הלכו ופרקו לרופאים או האחיות בבית החולים את הצורה? האם לא היה קמים רבים לעזור להם? האם יתכן שכל הסיפור הזה לא היה ולא נברא?

    מהומות ואדי סאליב התחילו על דברים שהם אפס ביחס לחטיפת ילדים. לכן נראה לי שהעלמותם של ארבע מאות ילדים, אם אכן זה היה, היתה יותר מסיבה מוצדקת להתחיל מהומות ולאו דווקא בידי התימנים אלה בידי כל אילו שאכפת להם ולא חשוב מאיזו עדה וגם במיוחד אילו שלכאורה מרגישים מופלים, יש להם הזדמנות פז לבוא חשבון עם מי שהם רוצים. כל אחד יכול היה להתחיל את המהומות בטענה שרוצים לעזור אבל זה לא קרה. היתכן שכל הסיפור הזה הוא סתם המצאה?

    תסתכלו על זה בצורה אחרת. אם להאמין לסיפורים שמספרים לנו, האם יתכן שבפגישות, סתמיות אפילו בשוק או במכולת, אמא אחת אמרה לחברתה שהילד שלה היה בבית חולים ונעלם. האם יתכן שאותה חברה תאמר שבדיוק דבר כזה קרה גם לה? האם יתכן שגם הוסיפה שהיא מכירה עוד הרבה שזה קרה להם והילד שלהם נעלם בבית חולים? האם יתכן שבמקרה כזה יפסיקו לשלוח את הילדים לבית החולים וידרשו חקירה או יעשו מהומות ויעצרו את כל הפעילות בארץ? זה לא חייב להתחיל מהתימנים דווקא זה יכול להתחיל מכל אחד ומכל עדה.

    אבל לא שמענו על שום מהומות בעניין הזה במקום זה שמענו סיפור על סבתא שעברה לעברית לספר לנו איך ילדה נעלמה ועדיין אפשר למצוא את מספר הזהות שלה במרשם התושבים. האם יתכן שכוחות השחור שלכאורה חטפו את הילדים שכחו למחוק את הפרט המסוים הזה או פשוט יתכן שכל סיפור החטיפה לא היה ולא נברא?

    זכור לי מקרה חטיפה אחר של יוסל`ה שומאכר ואיך הדבר כיכב בעיתונים ובשיחות הציבור הרבה זמן ואיך המשטרה חפשה בכל מקום עד אשר מצאו אותו. בסוף התברר שהוא היה בארץ בישוב "קוממיות" ונחטף על ידי סבו הדתי שפחד שהילד יתפקר. אז מישהו רוצה לומר לי שאם ארבע מאות ילדים היו נחטפים אף עיתון לא היה מעלה את זה? האם יתכן שאף אחד לא היה דורש חקירה לכל הפחות מפחד שזה יקרה לילדיו? האם יתכן שלא כתבו על זה ולא עשו דבר כי זה לא היה ולא נברא?

    לכן לאחר התהיות האלו והאחרות אפשר בקלות להגיע למסקנה שכל הסיפור הזה נראה די מצוץ מאצבע ולא היה קיים כפי שמספרים. בערך כפי שכל ועדות החקירה הגיעו לאותה מסקנה. נראה שהסיפור הזה הוא דמאגוגיה ברמה של "הפוטוקולים של זקני ציון" ונעשה למטרה פוליטית ולהכפשת מדינת ישראל או להכפשת כל אילו שאינם "מזרחים" בכל דרך אפשרית.

  27. צבי בן-דור

    לכל הסכלתנים שיושבים עכשיו ומעלים סברות בלי לדעת על מה הם מדברים. אני מציע לכם להתמודד באמת: נפשית, מוסרית, פוליטית ופילוסופית, עם עובדת קיומם של הילדים בנקודת זמן כלשהיא לפני שאתם ממשיכים בשטויות שלכם. עוד אני מציע לכם לקרוא את מה שכתב בועז סנג`רו שהובא לפניכם בידי תמר, כאן בשרשור הזה בחינם, לפני שאתם ממשיכים לעשות מעצמכם צחוק. אתם שוב מוכיחים שהתיזה של מדמוני-גרבר נכונה. אינכם יכולים לדון בעובדות בלי לצאת מן הפרמטרים של הקונפליקט המזרחי-אשכנזי. לגופו של ענין, ההגנה הגורםת והתוקפנית שאתם מספקים לפרשת הילדים רק משכנעת שאכן כן, יש מקום לסבור כל מיני סברות ועלילות דם באשר למה שקרה שם. להזכירכם שוב שוב–הילדים היו, ועכשיו הם אינם. איפה הם? ומדוע זוהי פרשת ההיעלמות היחידה שמוציאה כלכך ארס מאנשים טובים.

    כרגיל קורנבלום הוא הסכלתן הכי מועיל:
    פרשת שוחמאכר מוכיחה דווקא את ההיפך ממה שאתה רוצה לטעון. סנג`רו מעיר על כך גם כן: איך יתכן שבן-גוריון ניהל מצוד חובק עולם אחר ילד אחד שנחטף ולא טרח לנהל בדיקה היכן נמצאים למעלה מאלף וחמש מאות ילדים (על פי הספירה הנמוכה ביותר). התשובה האפשרית, שוחמאכר (האשכנזי) היה ילד חילוני שנחטף בידי דתיים. הילדים התימנים היו דתיים (ולכן היתה היעלמות בכיוון ה"נכון").

    לסכלתן שטען שהכל עלילה אנטי ציונית (אדון "סמכות ורשות"). תקשיב טוב: אין שום עוררין על כך שהילדים היו קיימים, ושהם היו רשומים במרשם האוכלוסין. על זה אף לא מערער. הבעיה היא שהם אינם. וסנג`רו מראה איך הועדה עשתה צחוק מעצמה לאורך כל הדרך בבדיקה שלה את הפרשה. הוא גם עומד על כך שהועדה נדרשה שוב ושוב לתיזות הקונספירציה כדי לשלול אותן שוב ושוב "כאבסורד". שזה בדיוק מה שאתה עושה כאן. ועוד דבר, אותו סכלתן מלגלג גם על פרשת הפצצות בעיראק (שהיא טענה עתיקת יומין של עיראקים). טקטיקה ידועה, אם אי אפשר להגחיך לגופו של ענין, הבה נגחיך "לרוחב" ע"י השוואה לפנטזיות אחרות. והנה, רק לפני כמה שנים פרסם תום שגב, לא מזרחי או אנטי ציוני, הודאה מפורשת מפיו סוכן המוסד יהודה תג`ר (בהארץ) לגבי אחריות המוסד אחת מן הפצצות.

  28. יעל

    קשה לי להאמין שאתה תמים או טיפש מכדי להבין את התהליכים.
    כשאדם דובר שפה אחת ומגיע למקום בו דוברים שפה אחרת לגמרי עם כל המשתמע מכך מבחינה ורבלית ותרבותית ברור שלא תתקיים תקשורת בכל דרך שהיא. על אחת כמה וכמה כאשר האוחז בשלטון הוא אשר קובע את השפה המדוברת והכללים לתקשורת וכו`.

  29. איריס חפץ

    רפי שובלי כבר כתב דברים חשובים כאן, אבל רק בהמשך למה שצבי כתב על הפרכת הטיעון האנטיציוני:
    למרבה העצב, מדובר באנשים שלא מתעוררים מהציונות באופן מודע ומבינים שמה שנעשה להם, החרבת חייהם האישיים בעקבות חטיפת ילדיהם וצריבת חייהם בחותמת הנוראה הזו (כשהם נושאים אות קין שאותו צריכים לשאת הפקידים האשכנזים).
    בסיום הספר כותבת שושי זייד למשל: "פרשת ילדי תימן כפי שהתבהרה היא פרשה נוראה, היא כתם מחפיר בתוך המעשה המפואר של קיבוץ הגלויות בכל שנות קיומה של המדינה. היחס את קורבנות הפרשה במשך חמישים שנה מחפיר אף יותר. הפשע ממשיך להיות מוגן ע"י המערכת. הצדק לא רק שלא נראה הוא בכלל לא נעשה".
    בקיצור: דיבור ציוני לגמרי על "קיבוץ גלויות" וכל הז`רגון הציוני הזה.
    ובכל זאת: כמי שגם גילתה במשפחתה מקרה כזה של ילד שנעלם בגיל שנה בבית החולים קפלן, בדיוק כמה ימים אחרי שהוריו הגיעו לארץ ממרוקו, בזמן שהם נסעו לחיפה לאסוף את חפציהם שהגיעו במכולה: גיליתי את זה ברגע שדיברתי עם בת דודתה של אימי והעזתי לפקפק קלות ב"קיבוץ הגלויות". מזרחים שיעשו את זה ויתקרבו למשפחותיהם ישמעו כאלו סיפורים. כמו שאביבי ושירה כתבו, צריך לגרד רק מעט.
    לאשכנזים יש סיבה טובה להסתיר כנראה.

  30. שושי זייד

    שלום
    א. תודה לכותב ותקווה שהכתבה תגיע לציבור רחב של קוראים ושהספר אכן יתורגם.
    ב.שתי הערות עקרוניות: 1. לבחור שנהרג ביהוד קראו שלמה (שלומי) אסולין ולא שמעון כמו שכתוב בכתבה.
    2. ציטוט "ברור כיום לאחר כל ועדות החקירה כי רוב הילדים אכן נפטרו" למי זה ברור? לי, כחוקרת הפרשה, ברור שזה לא נכון וכך להרבה מאד הורים. אפילו אם רק נסתכל על מספרי תיקי האימוץ השקר גלוי לעין (בלמ"ס יש בשנים הנדונות 1016 תיקי אימוץ והוועדות בדקו מעל 3000…). ואני יכולה להוסיף עוד דוגמאות .

    בברכה
    שושי זייד, מחברת הספר "הילד איננו" הדן בפרשה ובהשתקתה.

  31. איסקנדר

    אתה כתבת בתגובתך השניה כך:"להזכירכם שוב שוב–הילדים היו, ועכשיו הם אינם. איפה הם?".

    מדובר בכמה?בעשרות?מאות?אלפים?

    אכן,זו השאלה שעליה צריך להשיב. היכן הם?צבי בן דור?

    לא מדובר עוד בילדים.

    הם בני 60 ויותר.

    היכן הם?

    אחד?

    נכון,הם היו.

    אבל מה עלה באמת בגורלם?

    שוב ושוב,זיכרו,מדובר באנשים בני 60+.

    אבות לנכדים וסבים-סבתות לנכדים ואולי גם לנינים.

    בארה`ב?בבריטניה?באירפה?

    אולי כאן,בינינו?

    היום, עם כלי התקשורת שמעבירים מידע מקצה היקום לקצהו בתוך שניות, כשמצלמות נמצאות בידי כל אחדן להסתיר ולהעלימם כאילו היו עדיין תינוקות?

    מנסים להחיות סיפור שגווע כי אין בו אמת.

    מישהו בעבר גזר מסיפור זה קופון פוליטי במישור כזה או אחר והיום האויר הזה נפח עצמו לדעת.

    פרופ` יהודה ניני אמר בכנס שפת M בסינמטק בת`א לפני כמה שנים שהוא ערך מחקר בעניין אבל לא יפרסם מימצאיו כדי לא לפגוע באנשים מכובדים בעדה.

    היכן הילדים?מר בן דור.

    5000?1500?800?50?

  32. יואל קורנבלום

    הבאתי לך את עניין יוסל`ה שומכר כדי להסביר לך על אינסטינקט האימהות החזק מאד. אני בטוח שלו הדבר היה קורה לאשה "מזרחית", או כל אשה אחרת, היא היתה עושה אותו הדבר בדיוק. אף אחד לא ידע על חטיפת יוסל`ה שומאכר כי זה היה עניין פנים משפחתי. אבל זה לא הפריע לאמו של יוסל`ה להקים זעקות שבר ולהפוך עולמות והלכה לתקשורת והדבר פורסם וכולם נזעקו לראות מה קרה. ואז כמובן נכנסה גם המשטרה ומצאו את הילד לבסוף לאחר כמה שנים, לא מיד אלא לאחר כמה שנים. ואילו אתה מספר לנו שאלף וחמש מאד ילדים בספירה הנמוכה כפי שאתה מציג נעלמו ואף אחד מההורים לא הקים צעקה שתהפוך את כל הארץ על פיה? לכן נראה לי שהתגובה שלך לקטע הזה לא רק נגועה בשנאה ובגזענות אלא גם בבורות.

    נאמר לצורך הדיון שהיו אלפיים שנחטפו או נעלמו, לפי דבריך. זה אומר אלפיים אמהות, אלפיים אבות, אלפיים משפחות עם אחים ואחריות דודים ודודות ושכנים ואף אחד לא פוצה פה ומצפצף? זה לא זלג לאף אחד? לא לעיתונות? לא לרדיו? האם אתה טוען שאמרו את זה לכתבי העיתונים והרדיו הם התעלמו מזה? זה פשוט לא מקובל כי הדבר הזה יכול להיות חומר עיתונאי ממדרגה ראשונה ויחד איתו פרסים וכן הלאה שרבים בעיתונות דווקא אוהבים. אני לא מאמין שיהיה איזה כתב כלשהו שיוותר על סקופ כזה. לכם נראה שהעיתונות לא עשתה דבר כי לא היה דבר. וגם הסיפורים שהם לא דיברו עברית כפי שכמה מגיבים אמרו לא מקובלים כי דבר כזה אי אפשר להסתיר בשום שפה. משהו דיבר עברית בשכונה או מישהו דיבר בשפתם והם היו יכולים לומר משהו. כל זה פשוט לא מתקבל על הדעת ולכן אני אומר שכל זה לא היה ולא נברא.

    כמובן שיהיו מקרים בודדים של מטורף כזה או אחר שיבצע כל מיני דברים כמו חטיפת ילדים ואפילו הריגתם זה קורה בכל מקום ובכל זמן. מטורפים כאילו אפשר למצוא גם בבתי החולים ובמוסדות חינוך. כמובן שסיפורים כאילו יכולים גם להתפתח למימדים של אגדה שלכמה אנשים יהיה נוח מסיבות פוליטיות להוסיף שמן על המדורה הנ"ל ולפתח את זה למימדים מפלצתיים. כאמור לקחת את הסיפור הזה ולבוא ולהכפיש קהל שלם זאת גזענות צרופה הנובעת משנאה עמוקה. אינך טוב יותר בכתיבתך מאשר מכירת "הפרוטוקולים של זקני ציון" במצרים.

    אל תשכח שחטיפת ילדים היא פשע שלא מקובל בשום תרבות. הקטע של זכות האם על תינוקה חזק מאד בכל תרבות ואף אחד לא ישב בשקט כשילדים נחטפים על ימין ועל שמאל כפי שאתה ואחרים מנסים להציג. לכל אחד יש ילדים והקשר אלהם הוא חזק מאד. כשמישהו שומע שחוטפים ילדים הוא גם חושב על ילדיו ורוצה להיות בטוח שהדבר לא ישנה ולכן כולם יוצאים נגד זה ולא משנה מאיזו עדה הם. בגלל זה יצאו כולם לחפש את יוסל`ה שומאכר והיו גם יוצאים לחפש את ילדי תימן לו באמת חטפו אותם. מכיוון ששום דבר כזה לא קרה אני טוען שכל הסיפור הזה על חטיפת הילדים על ידי ממשלת ישראל או על ידי קבוצה "לא מזרחית" הוא פשומ שקר וכזב.

    השמירה של החברה על הילדים היא חזקה מאד. לפעמים אתה יכול לראות ילד קטן בוכה באמצע הרחוב לאחר שאיבד קשר עם ההורים. האם משהו חוטף אותו? האם לא כולם מתגייסים לחפש את ההורים שלא שמו לב שהילד נעלם? ואם אתה רואה סתם ילד קטן סקרן שמסתובב ברחוב לבד האם מיד לא תחפש את הוריו? האם לא תדאג שאולי הוא יפגע? האם יחטפו אותו? האם לא קורה שאדם גנב אוטו ובתוכו ילד ומיד עזב את זה? הוא יודע שלגנוב רכב זה דבר אחד אבל לגנוב ילד זה סיפור שלא כדאי להתחיל איתו. וכן הלאה אפשר להמשיך להביא לך דוגמאות אבל אני מקווה ומאמין שאתה יודע שהילדים נשמרים בחברה ואף אחד לא חוטף בצורה שאתה ואחרים מנסים להציג.

    לכן אומר לך עוד פעם שהסיפור שאתה ואחרים מנסים להציג לא היה ולא נברא ונוצר אך ורק מטעמים פוליטיים כדי לחרחר ריב ומדון ופירוד ואני מקווה ומאמין בכל ליבי שלא הרבה יאמינו לסיפור השיקרי הזה.

    בקשר לעובדות כפי שאתה טוען אז לא שמתי לב שאתה הבאת עובדות חוץ מאשר העובדה שמישהו כתב ספר על הנושא. היו ועדות שחקרו ולא מצאו תמוכין למה שאתה מציג. לאיזה עובדות אתה מצפה? במקרה הזה אפשר רק להתייחס לעובדות נסיבתיות כי בסך הכל אין לנו משהו אחר. האם אתה יכול לענות על ההשגות שהצגתי?

  33. שרה ס.

    אם לא הבנת עד עכשיו, אז צר לי להודיע לך שיש לך בעיה כלשהי, ואני מנסה להיות עדינה. האם גם לדודתי שאושפזה במשך 20 שנה בבית חולים לחולי נפש לאחר שבתה הבריאה נעלמה מבית החולים בה אושפזה, אתה תגיד "לא היה"!
    האם לדודתה של חברתי הטובה שבתה נחטפה מידיה כשירדו מהמטוס, כשהיו עדים רבים למקרה, תגיד "לא היה ולא נברא"!
    גם אם תעצום את עינייך חזק חזק ותצעק "לא מאמין" העובדות לא ישתנו והפשע הנורא לא יעלם. אם היית מתענין יותר בפרשה וקורא איך עבדו ועדות "החקירה" היית מבין

  34. אירית

    http://news.yahoo.com/s/ap/20091115/ap_on_re_us/child_migrants_apology

    באותו עניין, מהיום, ממשלות בריטניה ואוטסרליה מתנצלות בפני ילדים שנשלחו לקולוניות (עד שנות 1960) ונחטפו מהוריהם, כדי לשמש פועלים זולים בחוות או למוסדות אשפוז וחוסים מפוקפקים. לילדים נאמר שהם יתומים אבל הם לא היו יתומים אלא נלקחו ממשפחות מנוחשלות.

    אלפי ילדים ואולי עשרות אלפים. אמממ…

  35. עמוס נוי

    זה כבר נהיה נוהג קבוע: אנשים שלא יודעים את העובדות, ולא טורחים לברר אותן (או לפחות את המחלוקות לגביהן והדיון בהן), מנפנפים בבורותם ובעצלותם ככלי נשק פולמוסי באיזו שביעות רצון עצמית. אני שב ואומר – לא כל דיון צריך להתחיל מאפס. לא כל דבר צריך ללמד אתכם. אתם לא ילדים קטנים. תקראו לבד במקום לבזבז כאן זמן.

    לכל שאלותיכם העובדתיות יש תשובות בהפניות שקיבלתם – הן בקישורים שבערך "ילדי תימן" שבויקיפדיה, והן במאמרו של סנג`רו. הן לא תמיד חד-משמעיות, אבל בכולן מתקיים דיון – כולל העובדה שבניגוד לשטויות הלא-מבוססות שהפרחתם, גם הועדה האחרונה, המקלה והרשלנית, הודתה בעשרות מקרים של היעלמות, ויש חטופים שאותרו, ובעיקר – יש ארכיונים שעמדו להם בשקט עד שהתקרב אליהם חוקר הוועדה, ואז נעלמו באורח פלא…

    המאמר, והספר שהוא סוקר, טוען שהיחס לפרשה נחצה על ידי קוים של אשכנזים-מזרחים. צודק בן-דור כשהעיר שהדיון הזה מוכיח את הטענה. אחזק את דברי אביבי, וענו לי אתם, לשם שינוי, על שאלה: איזה סיכוי (והסבר) יש להשערה שאלפי נשים – תימניות ולא תימניות – "פטריוטיות", "ציוניות", באוירה של התרגשות ההגעה לארץ-אבות ושל חשש מרשויות ומנציגי סמכות, המציאו באופן בלתי תלוי, במעברות מרוחקות זו מזו, וללא אמצעי תקשורת כלשהם, את אותו סיפור זועה מצמרר המעליל על המדינה עלילה שטנית כזו – שהן הצליחו לבדות את הילד שנעלם ו"נקבר באישון לילה", את קופסאות הקבורה שכשנפתחו נתגלו כמלאות סמרטוטים, את תעודות הפטירה שלא הוצאו מעולם, את מספרי הזהות שנותרו פעילים, ושהנשים הללו נסעו (ונוסעות, למען השם!) באוטובוסים בכל רחבי הארץ כדי לחפש כל שביב מידע על ילדיהם, שהן נשרכות בשלושה אוטובוסים לפגישות עם קבוצות נשים במצב דומה כדי להחליף מידע וצער? מה הסיכוי לכך?

    לדעתי, הסיכוי לכך קטן אפילו מהסיכוי שפעם אחת תבדקו עובדות לפני שתנפנפו באי הידיעה שלכם כנימוקף ותתבעו מאחרים להסביר לכם את מה שהייתם צריכים לדעת ממילא. לדעתי, מי שמחזיק בהשערה הזו הוא טיפש, בור, ורשע.

    שזה בעצם, מה שאני חושב על מגיבים כמוכם. לא חשוב מאיזה עדה

  36. צבי בן-דור

    1. קראתי את התיקון המוצדק שהופיע כאן באשר לשמו של ההרוג בפשיטת המשטרה, שלומי אסולין הי"ד. ידעתי זאת תמיד ובכל זאת היד כתבה "שמעון" ולא שלמה. פליטת קולמוס? כן ולא. למה? כי בזמן שחשבתי על אסולין ז"ל. ריחף לי בראש זכרו של שמעון יהושע הי"ד, שנורה בידי שוטר בכפר שלם בעשרים ושבע לדצמבר 1982. הנסיבות שבהן נרצחו שני הצעירים המזרחים האלה דומות מאוד. ואני מחכה עכשיו שחבורת האיסקנדרים תכחיש ששמעון יהושע התקיים אי-פעם.

    2. למקרא התגובות של הקורנבלומים למיניהם אפשר להווכח שוב בעוצמת הטקטיקה הישנה של השיח הציבורי המימסדי והתקשורתי על המזרחים בישראל: משתיק, מכחיש אך בעיקר מלעיג. אנשים שלא למדו דבר ולא שכחו דבר, רצו "להפריך" ואח"כ להלעיג ולהכחיש (וגם להאשים בשיעתוק על הפרוטוקולים של זקני ציון) מבלי שטרחו לקרוא לעומקם לא את מה שכתוב שבסקירת הספר ולא את המקורות אליהם הנגישים מאוד הם הופנו שוב ושוב. סנג`רו מעיר, שוב, שההצמדות של ועדת קדמי להאשמות של עוזי משולם (אותן אני לא מקבל כפשוטן אלא מנסה להבין את הרקע עליו צמחו, לא שזה עוזר לי) היא כדי לפסול את כל הענין כאבסורד. זה מה שנעשה כאן.

    3. מן הדיון כאן אפשר ללמוד עוד פעם עד כמה מחקר, השקעה, לימוד, וגם, אם תסלחו לי, השכלה ותארים לא שווים כלום כאשר זה מגיע למזרחים. יושבים אנשים שכל מה שיש להם בראש זה הנסיון הפרטי שלהם ולא יותר, ומלעיגים בעזות מצח על מאמר ארוך שמדבר על ספר המבוסס על מחקר שלם שאדם הקדיש לו עשרות שנים. ספר עבר את כל השיפוטים האקדמיים המחמירים ביותר וזיכה את כותבתו במשרה אקדמית. כל זה לא צריך להרשים את האסיקנדרים, אלא לפחות להציע להם את האפשרות כי לפניהם אנשים רציניים שאף אם טענותיהן אינם מוצדקות או מוטעות הרי שלפחות יש להן לגיטימיות כלשהיא שעמדה במבחן כלשהוא. האפשרות הזו לא עולה אפילו פעם על דעת הקורנבלומים ומי שמחרה מחזיק בהם.

    4. עלתה כאן תיזה שלידה תיאורית הקונספירציה של עוזי מחווירה (שמדובר ברשת עולמית לעריכת ניסויים בבני אדם) שמרכזה בארה"ב. טענה זו, כך אפשר ללמוד, נתקבלה כאן יפה ומכל מקום לא עוררה כל התנגדות או נסיון להלעגה. למה? כי הכותבת אינה מדברת בשם קולקטיב מזרחי. בישראל, מזרחי יכול, אולי, להתלונן על משהו. אבל רק כיחיד. לעולם לא כקולקטיב. הכלל הזה, שהושת על מזרחים למן היום שבו דרכה רגלם במדינת ישראל, מעולם לא נשבר.  

    5. המזרחים אינם ייחודיים. כל הסיפורים שהם מספרים קורים וקרו במקומות אחרים בעולם. אבל הם יחודיים בדבר אחד: ישראל היא כנראה המקום היחיד שבזמן שהוא מטיף לשיוויון (בין יהודים) הוא שולל מכל וכל כל ניסיון לספר מזרחי קולקטיבי. החל מהרמה של הלגיטימיות הבסיסית שלו. גם אם הנפגעים והמושתקים הם לא סתם שמאלנים אנטי-ציוניים קצונים, אלא מאות ואלפי אנשים טובים מן היישוב. בש"ס קמה על תיאורית "שמד" תרבותי ודתי שיצחק פרץ והרב יוסף בנו והפיצו. אף אחד לא מלעיג עליה. אל ש"ס מתיחסים בפחד כבוש או בשנאה כבושה יותר או פחות. למה? כי לש"ס יש כוח.

  37. יואל קורנבלום

    לא אמרתי שלא יתכנו מקרים בודדים של העלמויות כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת ואני מביא להלן העתק נאמן של חלק מהכתוב בתגובתי הנ"ל:

    "כמובן שיהיו מקרים בודדים של מטורף כזה או אחר שיבצע כל מיני דברים כמו חטיפת ילדים ואפילו הריגתם זה קורה בכל מקום ובכל זמן. מטורפים כאילו אפשר למצוא גם בבתי החולים ובמוסדות חינוך"

    גם הועדות למיניהן שחקרו את העניין מצאו שיש כמה עשרות מקרים לא מפוענחים או לא מוסברים.

    למה שאני מתנגד במיוחד ועל זה אני מתריע וכותב הוא נסיונם של כמה אנשים או גופים לנצל באופן ציני, גס ובלתי אחראי את כאבם של כמה משפחות כדי להכפיש את מדינת ישראל או להכפיש עדה אחרת או כפי שאחרים מרחיקים לכת ומאשימים את "ההגמוניה האשכנזית", מה זה בדיוק? מי זה בדיוק? הם לוקחים כמה מקרים לא מפוענחים והופכים אותם למגפה ומנסים לשכנע את כולם שאכן זה מה שקרה ובאותו הזמן הם גם ממציאים כתובת להאשמות הנ"ל. באותה הזדמנות הם גם מקשרים את זה עם בעיות אחרות כמו "הגזזת" או ששלחו את כל "המזרחים" ללמוד מסגרות במקום לתיכון וככה יוצרים שנאה, פירוד והכפשה.

    אז את רואה שיש כאן ניצול ציני למטרות פוליטיות ויש להצטער שהרבה נופלים בפח הזה.

    מנקודה אחרת אפשר להוסיף מנין ידוע לנו שאפילו אותם מקרים של העלמות שלא פוענחו הם באשמת מדינת ישראל? האם יתכן שכל ההעלמויות הנ"ל באו על רקע לאומני? אל תשכחי שיהודים נחטפו גם במדינות ערב. אל תשכחי שבאותם זמנים היה במדינת ישראל כאוס די רציני וגם הגבולות עם המדינות הערביות היו די פרוצים. הפדאיון, אילו היו קבוצות המרצחים שנכנסו לישראל ממדינות ערב, נכנסו לארץ והרגו כל מי שרק יכלו האם יתכן שגם חטפו? בסופו של דבר אם לקחו כמה תינוקות שהם מ"ילדי תימן" לעזה מי היה שם לב? אותם ילדים היו גודלים שם כערבי לכל דבר. האם זה יתכן? זאת בהחלט אפשרות. האם צבי בן-דור בדק את האפשרות הזאת? האם אילו שכותבים ערכים ב"ויקיפידיה" בדקו את האפשרות הזאת? האם זה עלה בכלל?

    קיימת גם אפשרות אחרת. יש אנשים אחרים שחלקם גם מככב כאן באתר "העוקץ" שיש להם רעיונות להתחבר אל הפלסטינים כנגד ה"אשכנזים". האם יתכן שהיו כאלה עם רעיונות דומים כבר אז? כלומר כאילו שניסו כבר אז לפגוע במדינת ישראל וגרמו להעלמויות המסתוריות כדי להאשים את ישראל ולגרום לפירוד ולהחלשת מדינת ישראל? בסופו של דבר מרדכי וענונו עשה דבר דומה. האם יתכן שהיו אחרים מסוגו שפעלו בצורה אחרת? האם יתכן שכל ההעלמות הבלתי מפוענחות הם עבודה "מזרחית" פנימית במטרה להאשים את מדינת ישראל או את ה"הגמוניה האשכנזית"? אל תשכחי שכל מה שצריך כאן זה אדם אחד או שניים כדי לגרום למהומה רבתי אדם כמו למשל מרדכי וענונו.

    קיימת עוד אפשרות והיא שיתכן שכל זה מומן על ידי גוף זר במטרה להכפיש ולהחליש את מדינת ישראל. גם היום רואים גופים בארץ שמטרתם היא להכפיש את מדינת ישראל והם ממומנים על ידי גופים זרים. למשל "המכון הישראלי לדמוקרטיה", בסופו של דבר יש דמוקרטיה בישראל, "שוברים שתיקה" בסופו של דבר אנחנו לא מסתרים דבר, ועוד אחרים שמטרתם להכפיש את ישראל. האם יתכן שהיו כאלה כבר אז? כלומר האם יתכן שכדי לקבל משכורת או לפרסם משהו בחו"ל היו כאלה שהיו מוכנים לעשות דברים מוזרים? למשל אולי לא לחטוף אבל להעלים עין או לא להיות במקום מסוים בזמן מסוים?

    לכן אומר שיש גופים או יחידים במדינת ישראל שקודם כל ממצאים אשמה, מוצאים אשמים ורק אחר כך מחפשים בנרות עדויות לכאורה לבסס את אשמתם של אילו שהם החליטו שהם אשמים. ועוד אוסיף ואומר לך שעם כל הכאב למשפחות שאיבדו את יקירהם בצורה הזאת אין להאשים את מדינת ישראל או את ה"אשכנזים" ונראה שלי שכל אילו ששופכים דלק למדורה הזאת עושים את זה מסיבות פוליטיות ועל זה יש להצטער.

  38. אירית

    אבל הוא שוכח את העניין האנושי הקטן. אם אני למשל מרגישה שמחקר מבוסס, ותארים אקדמאיים, שהובילו אותי למסקנות בקשר לעבירות מין, הטרדה, ודיכוי נשים באמצעות אלימות מינית – עובר הגחכה , אזי לא תהיה לי מוטיבציה בדיוק לצאת מעורי בשביל המגחיכים. ויוה לה אסקנדרים היודעים זאת היטב.

    לגבי הניסויים בבני אדם של המלחמה הקרה, ספר חדש ומעולה
    http://www.aterriblemistake.com/ רלוונטי גם לפעילי הגזזת.

  39. יואל קורנבלום

    מי הם " הקורנבלומים למיניהם" כפי שאתה כותב? עד כמה שנראה מהתגובות יש כאן רק רק "קורנבלום" אחד וזה אני, יואל קורנבלום. הצורה בה אתה כותב היא מעליבה ומסתבר שאתה עוסק בהכללות במקום להתייחס למה שכתוב. בצורת כתיבתך כאן אתה פשוט גזען חסר תקנה.

    אני חושב שהצלחתי להפריך את התאוריות שלך וגם אם לא נוח לך זה לא מצדיק תגובה כמו שלך. אתה יכול כמובן להתייחס למה שכתבתי ואם זה לא נכון להסביר בדיוק מה לא נכון.

    לגבי המחקרים כפי שאתה טוען שנעשו, הרבה עשו מחקרים על הרבה דברים וזה אינו אומר שהמחקרים שווים משהו. האלכימאים למשל עשו הרבה מחקרים אבל לא יצרו זהב. האנטישמים בעולם עשו מחקרים לכאורה ויצאו עם "הפרוטוקולים של זקני ציון". יש גם תאוריות ומחקרים בנסיון להראות שלא שייקספיר כתב את המחזות שלו. יש גם הרבה תאוריות על רצח קנדי. אני מביא רק כמה תאוריות ממכלול תאוריות שקשה אפילו לספור.

    לכל אותן תאוריות יש מכנה משותף אחד והוא שהם מתחילות מזה שבעל התאוריה ממציא לעצמו פתרון ואחר כך הולך לחפש כל מיני סימוכין להצדקת התאוריה שלו. אז אומר לך, צבי בן-דור, שלכל אוסף סופי של עובדות לכאורה אפשר לחבר תאוריה סבירה. אבל כמובן אחרי זה אסור להוסיף שום עובדה כי זה יהרוס את התאוריה.

    לכן לי נראה שאתה וכל אילו שעוסקים בתאוריה של חטיפת "ילדי תימן" פשוט החלטתם מסיבות פוליטיות כלשהן שמדינת ישראל או "ההגמוניה האשכנזית" אשמה בהעלמותם של "ילדי תימן" וגם ניפחתם את הסיפור למימדים מבהילים ועכשיו אתם מחפשים עובדות שיעזרו לכם לבסס את התאוריה. כמובן כל עובדה או כל השערה אחרת או כל נסיון להסבר אחר שסותר את הסיפור שלך נחשב "ללעג" או "הכחשה" או דברים אחרים שלא צריך להתייחס אלהם.

  40. איסקנדר

    בתגובותיכם אתם מבלילים את הבובליות של אטיאס.
    "איסקנדרים" ,טיפש,בור,רשע".אלו לא טענות עינייניות וראויות במיוחד לא לפרופ` באקדמיה.

    לא הכחשתי שילדים חיו ונעלמו,מר בן דור. לא צריך לרדת לרמת ויכוח לא ראויה. בהמשך לקביעתך שהיו שאלתי היכן הם. הדגשתי שמדובר באנשים מבוגרים,הורים לאנשים מבוגרים וסבים לנכדים. לא תוכלו להימלט מהשאלה:"היכן הילדים המבוגרים"? העובדה שנעלמו אינה מוכיחה שנחטפו. ודאי לא שנמכרו.
    את השאלה הזו לא תצליח לטשטש מר בן דור ע`י טיעון(בכייני,כבר אמרנו?) חדש למה לא מאפשרים למזרחים לטעון טענות קולקטיביות בעוד לאשכנזים מותר (רמז ל"אהבה" הלוהטת בינו ובין אירית) . לאן אתה רוצה לגרור אותי?לויכוח עם אירית? גם על העוולות שהיו, כן או לא במקומות נוספים בעולם והקשר הנסיבתי בינם לבין מקומותינו קצת גדול עלי.מעדיף להתרכז בנושא שהועלה במאמר.
    אני גם לא פונה להשיב לאביבי והאשמותיו כי אני ודומי הננו נאצים וכד`. זה לא הנושא וכל כך סהרורי שהמקום היחיד להתמודד עם האשמות, השוואות ואמירות כאלו הוא תביעה משפטית מטעם המדינה בעוון הסתה כמעט רצחנית.
    בסה`כ ככל שעוצמות הסהרוריות נוסקות כך מתגלות תהומות אובדן העשתונות,השינאה הכעס והחרון המייאש.

    עזוב מחקרים ותארים מפוצצים,גם חסרי תארים עשו ועושים מעשים המבוססים על הבנה וידע.

    תן תשובה פוזיטיבית-היכן הילדים בני ה-60?

    5000?1500?800?50?

  41. מיכה אלגרבלי

    כולם יודעים שהרוב מאלפי הילדים והילדות המזרחים שנחטפו בשטניות ואלימות מאימותיהם ומשפחותיהם על ידי אשכנזים (מייד לאחר פרשת השואה אגב) נוצלו במשך שנים כעבדי ושפחות מין על ידי אותם אשכנזים שטניים. וכשהפכו ל`בעייתיים` נרצחו ללא הינד עפעף וגופותיהם הועלמו על ידי אותם אשכנזים. אני חושב שאף אדם נורמלי לא אוכל את סיפורי הכיסוי והעלילה של אשכנזים על אותן סוגי חטיפות ילדים שהם ביצעו באירופה אחרי שעברנו את זה פה על בשרנו.

  42. עמוס

    כשחזרו בני יעקב ללא יוסף אל אביהן, הוא שאל, ממרר בבכי, "איפה הילד?". היה שם אחד, איסקנדר, שגיחך בביטול: "איזה ילד? אתה רואה פה ילד?". שיעור ראשון בלוגיקה של רשעים: אינך יכול לאתר את מה שנגזל ונלקח ממך, מכאן שהוא לא קיים, מכאן שאינו שלך. מה שרוצה רע הלב להוכית.

    אבל איסקנדר, בכל זאת נפתח בתשובה: 180-200 ילדים הגיעו לארגנטינה. עוד כמה עשרות נמסרו למשפחות מאמצות במדינות דרום אמריקה אחרות (וכעשרה לונצואלה). כמה מאות (כ 600) נמסרו ליהודים מארצות הברית (למשל צילה לוין, שאומצה בנסיבות מפוקפקות, ושבדיקת דנ"א גנומי בלתי תלויה העלתה כי היא כנראה בתה של מרגלית עומייסי. בדיקה של מוסד ישראלי רשמי – המכון לרפואה משפטית – הפיק תוצאה אחרת…). בדרום אפריקה נמצאים כעשרים ילדים. בודדים – פחות מעשר – נמסרו לאימוץ בישראל עצמה (למשל שושנה היימן).

    הנתונים האלה מתבססים על ארכיונים ממשלתיים. אם אתה לא מאמין, בקש לצפות בהם על פי חוק חופש המידע.

    עכשו, משקיבלת תשובה ונרגעת, אפשר לעבור לדיוניים אמיתיים. ענה אתה לשאלותי: האם יתכן שקרוב לאלף נשים וגברים – תימנים ולא תימנים, ממעברות ומחנות עקורים שונים, וללא אמצעי תקשורת – ימציאו באותו זמן סיפור כל כך דומה? האם יתכן שהם ימשיכו להחזיק בסיפור זה במשך שנים רבות, כשהן משלמות מחיר אישי ורגשי נורא, ותחת לחץ בלתי פוסק של הרשויות לחזור בהן? מה זה, כל התימנים הסימפטיים האלה שאוהבים את המדינה ומביאים לה כזה כבוד באירוויזיון הם אנטי-ציונים שטוו עלילת דם?

    עכשו תענה לי על עוד שאלה: האם יתכן שכל ארכיון ממשלתי שיש בו חומר רלוונטי יסגר ויעלם כשמבקשים לבחון אותו? האם יתכן שהמדינה תקים שתיים וחצי ועדות חקירה שבהן אנשים אינטיליגנטים ומוכשרים יעבדו כל כך קשה כדי להסתיר את האמת? האם יתכן שהמדינה תפעיל סתם ככה כוח בלתי סביר ורצחני כנגד קבוצה קיצונית שהעלתה את נושא ילדי תימן לתודעה?

    ועכשו תענה לי על עוד שאלה: בחקירה פלילית של חשוד, מקובל ששמירה על זכות השתיקה מטילה חשד כבד על הנחקר. בתאונת פגע-וברח, עצם הבריחה היא אשמה, בלי קשר לנסיבות התאונה. כיצד היית מגדיר את שתיקה של המדינה ותוצאותיה ובריחתה מאחריות?

    ועכשו תענה לי על עוד שאלה: דיברת פעם, או נפגשת פעם, עם אם או משפחה תימנית הסבורה שילדה נחטף? או קראת, לפחות, את הפרק הנורא אצל בתיה גור (הבדיוני!) ב"רצח בדרך בית לחם", רק כדי לחוש חמלה מסויימת על הנשים, שאותן אתה ושכמותך מציגים כשקרניות, הוזות, או מפגרות?

    בגלל זה זכית בכינוי "בור, טיפש, ורשע" ביושר. לא מפני ששאלת איזו שאלה שמישהו התקשה לענות עליה, ונדמה לי שמעולם אף אחד לא נפנף כאן בתואר אקדמי כדי להצדיק טיעון חלש (זאת פרקטיקה של בני הכת השלטת). אתה הוא זה שמנפנף בבורותך ועצלותך המחשבתית, ואתה הוא זה שמסרב לענות לשאלות, או לקרוא נתונים, או להתחיל ולהבין את המצב הבסיסי.

    וזה המצב הבסיסי, איסקנדר וקורנבלום, בפעם האחרונה: מאות רבות של משפחות תימניות זוכרות בכאב אירועים דומים מאוד. מולן עומדות רשויות המדינה כשהן משקרות ביודעין (וזה הוכח), מסלפות, ובעיקר – שותקות במשך שנים רבות. זהו. ועכשו חובת ההוכחה היא על המדינה, וכפי שכתב בן דור, כעומק שתיקתה עומק החשד בקונספירציה.

    לא בן דור ולא אני ולא אף אחד אחר צריכים לענות על שאלותיך על איפה הילדים. רק המדינה. זה שיעקב אבינו לא ידע איפה יוסף, לא אומר שהוא מעולם לא היה קיים, לא הושלך לבור, לא נמכר לישמעאלים, ולא שיקרו אותו עם כותונת פסים מגואלת בדם מזויף.

  43. בת שבע ק

    איסקנדר ושות: בפרוייקט "לכל איש יש שם" של יד-ושם מופיעים מעט פחות משניים וחצי מיליון שמות של נספים ידועים בשואה

    הנתון הרשמי שנתקבע בתודעתנו הוא שישה מיליון. הערכות היסטוריות מדוייקות יותר מעמידות את מספר הנרצחים לקצת פחות ממספר זה

    עכשו, תגיד לי, באופן פוזיטיבי: איפה שלושה וחצי מיליון נרצחים חסרי שם? יש מי שמשתמש בנתונים העובדתיים הנ"ל, ובשאלה התמימה כביכול הזו, כדי להכחיש את השואה ואת היקפה. הוא נקרא, בחוק של הקהילה האירופית, "מכחיש שואה"

    ואיך נקרא לך, איסקנדר? אולי מכחיש שועה (מכחיש ב-חית, ושועה ב-עין)?

  44. צבי בן-דור

    " האם יתכן שכל ההעלמויות הנ"ל באו על רקע לאומני? אל תשכחי שיהודים נחטפו גם במדינות ערב. אל תשכחי שבאותם זמנים היה במדינת ישראל כאוס די רציני וגם הגבולות עם המדינות הערביות היו די פרוצים. הפדאיון, אילו היו קבוצות המרצחים שנכנסו לישראל ממדינות ערב, נכנסו לארץ והרגו כל מי שרק יכלו האם יתכן שגם חטפו? בסופו של דבר אם לקחו כמה תינוקות שהם מ"ילדי תימן" לעזה מי היה שם לב? אותם ילדים היו גודלים שם כערבי לכל דבר. האם זה יתכן? זאת בהחלט אפשרות. האם צבי בן-דור בדק את האפשרות הזאת? האם אילו שכותבים ערכים ב"ויקיפידיה" בדקו את האפשרות הזאת? האם זה עלה בכלל?"

  45. נתן.

    עד היום לא נמצא אפילו "ילד תימני חטוף" אחד.

    ואידך זיל גמור.

  46. אבנר

    המאמר מצויין ושוש מדמוני היא אחת החוקרות הטובות של הפרשה. לכל הציניקנים ולאלו שעדיין חושבים שהפרשה היא דמיון פרוע אני אומר שיש ברשותי עשרות טלפונים של "ילדים" תימנים שגודלו בבתים אשכנזים והוריהם סיפרו להם שהם מפרשת ילדי תימן. הבעייה היא לחבר בין הילדים האלו למשפחות הביולוגיות כי לכולם הוצאו מסמכים מזוייפים חדשים.כדאי גם להזכיר לאלו ששכחו שהפרשה פורסה לראשונה לאחר שהסתבר שבארצות הברית יש מספר רב של ילדים תמנים בבתים אשכנזיים.

  47. איסקנדר

    עמוס-האם תוכל לציין את הקישורים לארכיונים ושאר מקורות עליהם אתה מסתמך או שהארכיונים האלה נעלמו גם כן?

    אחרי הכל,הרי אתה רוצה להוכיח שהצדק עימך.

    ומעניין,פתאום,אחרי שאלות חוזרות היכן הילדים הם נמצאו בדרום אמריקה,בדרום אפריקה,בארה`ב.
    אבל,לא ניתן לזהות ולאמת קשר בינם לבין הוריהם המחפשים אחריהם כי תעודות הזהות שלהם הוחלפו.
    אבל תעודת הזהות הגנטית לא הוחלפה.
    למיטב הבנתי,ובהנחה שטיעון זה הינו אמת,על כל מי שהעניין חשוב לו לדרוש מהממשלה שתממן בדיקות גנטיות,יעלה כמה שיעלה,כדי לקבוע סופית מי שייך לאיזו משפחה.
    מלבד צילה לוין לא זכור לי שצאצא חטוף/"חטוף" בא לברר את מוצאו הביולוגי.
    לא נראה סביר שאף אחד לא בא לחפש את הוריו ולא סביר שהיה/היו כאלה והעניין לא הפך לידיעות וכותרות בכל כלי התקשורת.
    יותר מכך-אם אתה יודע כיצד אחרים לא יודעים.
    למשל בן דור שלמרות שאלותי לא טרח להציג ולו ילד חטוף ומכור אחד.

    ובסוף נותרת הטענה שהילדים נחטפו ונמכרו אבל ללא הוכחה.
    כל "ההוכחות" שהבאת אינן אפילו נסיבתיות.

  48. איסקנדר

    זה שהשמות רשומים היכן שהו לא מוכיח שהם היו או נרצחו וכד`.
    הכל דמיונות שווא בלתי מתועדים שאיש לא שזפם. 
    והמספרים?זה מה שידעו לספור אז.

  49. ילד גדול

    הסיפור הראשון הוא סיפורי האישי.
    בנובמבר 49 בן 4 וחצי אושפזתי בבית החולים של מעברת פרדס חנה עם שחפת קלה.שהיתי בבית החולים כחודשיים שבמהלכם היו בחדר אותו חילקתי עם ילד נוסף הרבה ביקורים של זוגות שבאו הסתכלו ומיששו אותנו בעיקר בלחיים.
    יום אחד כאשר אימי באה לבקר קרא לה הרופא הראשי ואמר לה שעליה להפרד ממני מכיוון שהוא נותן לי 24 שעות חיים ומצבי מאד חמור. היא יצאה בוכה מהחדר וניתקלה באחת האחיות שהכירה אותה מקודם
    וזו שאלה אותה למה היא בוכה, אימי סיפרה לה מה שאמר הרופא האחות אמרה לה קחי את הילד, אחרת לא יהיה לך ילד יותר. אני לא יכולה להגיד לך..
    אימי חזרה לאוהל מבולבלת משתי השיחות הסותרות והתייעצה עם אחותי הבוגרת שלמדה בקורס אחיות והן החליטו לחטוף אותי מבית החולים ולנסוע לחיפה למכון רנטגן לעשיית שיקוף שיגלה את מצבי האמיתי.
    ואכן הן חטפו אותי מבית החולים ונסענו לחיפה ושם במכון אחרי הצילום והבדיקה אישרו להן שבריאותי תקינה ואין כל חשש לחיי ושהבראתי לחלוטין מהשחפת הקלה שנגעה בי.
    שנים אחרי זה נפגשנו עם אותה אחות והיא אישרה באוזנינו שמעשים נוראים נעשו בבית החולים ולא רק עם ילדים תימנים.
    הסיפור השני משנת 1960 עברנו לגור ברמת גן והיתה לנו שכנה אשכנזיה נשואה לארכיטקט עשיר משפחת וילף שלא היו להם ילדים כי הגברת היתה עקרה והנה יום אחד יש לה ילדה בת שנה עם שיער שחור מתולתל
    שהתברר שהיא ילדה תימניה מראש העין שנימסרה לה ע`י עובדות סוציאליות , כשנה לאחר מכן התווסף ילד תימני גם כן כי הגב` וילף החליטה שלילדה משעמם לבד.
    בשכונה התחילו להתלחש שמדובר במעשים לא כחל כך חוקיים וכי הבעל שיחד למעשה עובדים סוציאליים שיארגנו עבורו את האימוץ או חטיפת הילדים.
    משהתגברו השמועות המשפחה נעלמה יום אחד ולמעשה עברה לוילה בהרצליה בדרך חיפה ושם גודלו שני הילדים.

  50. ג. אביבי

    במדינת כל גזעניה האשכנזים כל גזען רשאי לחשוב, שהוא יכול לא רק לירוק בפניהם של 4 מיליון מאזרחי ישראל (מזרחים ופלסטינים), אלא גם לתבוע לדין את מי ששם ראי מול פניו ומסביר לו את הדמיון האיכותי-מוסרי הרב בינו לבין חלאות המין הגזעני של אירופה. כך נוהג איסקנדרוביץ. כך מנסים גזענים מסוגו להחיל את הכחשת פשעי הגזענות האשכנזית-ממסדית כאן, באמצעות הפחדה ואיומים, גם על קורבנות השיטה הגזענית של מוריו הרוחניים. גזעני ישראל מהזן של מכחישי הזוועות, הניחשול והנישול שנעשו כאן למזרחים ולפלסטינים עשויים (רוחנית/אידיאולוגית) מאותו חומר נלוז ממנו קורצו הניאו-נאצים ומכחישי השואה.
    פרשת ילדי תימן ומזרח החטופים, כמו פרשת ההקרנות הקטלניות על ילדי מרוקו ומזרח, לא תרד מסדר היום של המזרחים גם תחת איומי המכחישנים הגזעניים כאן.

  51. איסקנדר

    אתה כנראה מכיר עצמך.
    אולי גדול בגוף אבל לא מבוגר ברגש ואולי גם בהבונות.
    מה אתה מפיק מהחלפת האות א` במילה "שואה" באות ע`?
    לדעתי הגיע הזמן שאנשים משכילים יתחילו לתת דעתם כיצד הם עצמם נראים כשדמותם האמיתית,כנראה, מגיחה מבעד למילים שהם משתמשים בהן.
    בהמעטה זהו מעשה ילדותי המוכיח גם על אי יכולת להתמודד בדרך ראויה עם המציאות המצטיירת הטופחת על פניהם.

  52. רענן

    אני קורא את כל התגובות כאן ופשוט מזועזע.
    גם אלה מביניכם שמביעים מחאה או כאב על הפשע הנוראי שביצע הממסד אינם כותבים מילה חיובית אחת על הרב עוזי משולם שהוא ורק הוא הביא את הנושא לתודעת הציבור. הגדיל לעשות מר בן דור בכנותו את הרב משולם – "טרוריסט", ובכן, כשכנו של הרב משולם וכאדם שצפה מקרוב בכל האירועים שקדמו לכליאתו והוצאתו מבית הכלא על אלונקה במצב סיעודי , אבקש להעמיד דברים על דיוקם.
    אדגיש שאיני נמנה על חסידיו ואולם כעד ראייה אישי לכל התרחשות העניינים אני חש חובה מוסרית לאמת וליושר, לספר את הסיפור כפי שהתרחש ולנסות לתקן ולו במעט את העוול שנעשה לאדם יקר זה.
    וכעת לעובדות:
    הרב משולם החל לפרסם את פרשת החטיפה ,ע"י עיתון שלו שכלל את סיפורן של שתי משפחות ושלווה בראיות כגון מסמכים תמונות וכו`.
    כשבועיים לאחר מכן ערב חג הפסח, החלו נהגי משאיות בטון לנקות את המיקסר בסמוך לביתו של הרב משולם. מה שגרם לסתימת בור הספיגה ולהצפה.
    (קשה לי לשכוח שתלונות שלנו בעירייה ובמשטרה מנעו מן הקבלן את הכניסה מכיוון הרחוב שלנו,והוא נהג לגשת לאתר הבניה מהדרך העוברת בצמוד לביתו של הרב עוזי משולם.)
    הרב משולם ניסה להגיש תלונה אך המשטרה התעלמה. תלמידיו הרבים (שהיו מגיעים כל שנה לפני פסח למכירת חמץ) הגיעו גם הפעם, משאית לניקוי הביוב הגיעה,אך הקבלן (חזי למי שמכיר את יהוד- אלה ירחמו) דרש שמשאית ניקוי הביוב תפנה את הדרך.
    וכשסירבה המשאית לצאת עד שלא תסיים את העבודה,הזמין הקבלן את המשטרה ,וראה זה פלא.. המשטרה הגיעה ,ובהמוניה.. כוחות יס:מ מפקד משטרת מסובים וכו` וכו`. בתוך זמן קצר סגרו לחלוטין את הרחוב והתחילו להכות את הרב משולם ותלמידיו מכות רצח. בשלב הבא נורה אחד מתלמידי הרב משולם בפניו ע"י המשטרה ווניצל בנס ממות בטוח. אז הבין הרב משולם שיש כאן מגמה לטבוח בו ובאנשיו. תלמידיו החליטו שלא יפקירו את רבם והחלו לזרום בהמוניהם לביתו של הרב.
    בשלב זה החלה התקשורת לשדר בשטיפת מוח בלתי פוסקת (שאת תוצאותיה ניתן לראות עד עכשיו, כולל בפוסט זה על שלל מגיביו שלאיש מהם לא היה האומץ לתת לאדם זה את מינימום הכבוד הראוי לו) ולשדר כי מדובר ב"תמהונים" "מטורפים" "טרוריסטים" "מסוכנים" וכו` וכו`. את העובדה שיום יום הגיעו לחצר ביתו של הרב עוזי משולם המונים להביע תמיכה או לספר את הסיפור האישי כקרבנות הממסד, בחרה התקשורת האובייקטיבית והדמוקרטית שלא להזכיר כלל וכלל.
    בלילה בו נעצר הרב עוזי משולם נכנסו השוטרים לביתנו ולמרות שאינני אדם דתי וחזותי החיצונית מעידה על כך בעליל (קוקו ארוך,בוהמייני משהו) , העזתי לשאול את השוטרים מה הם רוצים מהרב משולם, תשובתם לא איחרה לבוא, ידי הימנית סובבה בכוח והושלכתי בכוח לכיוון קיר המטבח.
    הם תפסו עמדות ,חלק במרפסות חלק עלו לגג, ואז בשלב מסוים הם התחילו לרסס את הבית של הרב משולם כשהם מאירים את הבית בפנסים ענקיים. זה היה פשוט מחריד , לא האמנתי שמישהו יצא משם חי.
    המסוק בשמיים גם כן המטיר אש תופת. אחרי כמה זמן הוציאו משם את הבחור שנפגע (שהיה חייל בסדיר) ,פינו אותו שני אנשים שהיו בתוך הבית, הם היו מבוגרים זקנם מלבין, וכשהגיעו לכיוון החמ"ל המשטרתי, השוטרים פשוט כסחו אותם.
    אסולין הפצוע נחבט בקרקע כשנפל מעל גבם עקב הכיסוח המשטרתי.
    זהו, אין לי כח יותר להמשיך עם זה כי רק להעלות את הדברים על הכתב לקח ממני כל כך הרבה כוחות נפש.
    אבל דעו נא , כי על העוול הנוראי שנעשה לאדם היקר הזה הרב עוזי משולם, תשפוט אותנו ההיסטוריה.
    את מה שראיתי במו עיניי כתבתי,
    ולוואי שיתרום הדבר ולו במעט להשבת כבודו של אותו אדם אמיץ וישר.

  53. בן ברוך

    עניין האותנטיות של יהודי תימן הובלט מעל העדות האחרות, מכיוון שהאותנטיות שלהם שבתה את לב יהודי המערב עוד לפני שהם עלו ארצה, מספיק לעיין בכתבי השד"ר יעקב ספיר שהכיר את הספרדים, לפני תפוצת תימן ובכל זאת הבליט את דבקותם וייחודם בשמירת דברי חז"ל המקוריים, אין צורך להיות קטנוני. זו גם אחת מהסיבות שתפוצת תימן עלתה עם העליות הראשונות לעומת יהודי המזרח האחרים, ויותר ממחציתה היה מצוי בישראל לפני הקמת המדינה, בנוסף לשמירת המסורת המקורית של יהודה לפני הגלות, מסורת שנחקרה ואוששה ע"י חוקרים ופרופסורים מאנגליה ועד סעודיה, מסורת שלא הכניסה לעצמה השפעות ערביות כמו המוואלים ושמירת המנטליות של הכבוד ה"ערבי".

  54. אלה בן עמי

    מישהו שמע אי פעם על הסיפור של חטיפת ילדים מרוקאיים ממחנה מעבר במרסיי ערב עלייתם לישראל על ידי הסוכנות, בשנת 1950 בערך בידי אנשי חב"ד שהחזיקו בהם בערך שנתיים, עד שהסכימו לשחרר אותם ולהעלות אותם ארצה?
    אבא שלי היה ילד חטוף כזה שהגיע למרסיי ממרוקו דרך טוניס נדמה לי, ונחטף בגיל תשע,
    על ידי אנשי חב"ד שהחזיקו בהם בטירות בכפרים מרוחקים מהעיר, הם עברו שני לוקקיישנים כאלה, כאשר החוטפים חששו שיעלו עליהם, הם עברו עם הילדים, וכך היה קשה מאוד לתפוס אותם, ההורים שלו שחיפשו אותו ככל שיכלו, ולבסוף התייאשו ועלו על ספינה לישראל משום שפחדו שבסופו של דבר יסרבו להעלות אותם ארצה.
    בכל מקרה כנראה שאנשי אגודת ישראל היו להם מספיק קשרים עם הסוכנות כך שאף אחד מהפושעים האלה לא נעצר או נענש..

  55. אלה בן עמי

    הבהרה: החטיפה בוצעה על ידי אנשי חב"ד(אגודת ישראל) ללא קשר לסוכנות, אבל אנשי הסוכנות ידעו שישנה קבוצת ילדים המוחזקת בידי האנשים האלה, שניסו לשטוף את מוחם של הילדים, שהציונות היא כפירה והפקרות, ושהם עושים להם טובה ומצילים אותם מזה.
    הילדים היו כל כך אומללים והטראומה היתה כל כך נוראה, כך שהם בקושי שיתפו פעולה עם החוטפים וסרבו להפוך להיות בחורי ישיבה חרדיים אשכנזיים, בסופו של דבר אנשי חב"ד התיייאשו מהם והעלו אותם על אנייה ביחד עם איזה רב זקן שחי איתם ליד מרסיי בשנתיים של החטיפה, הרב רצה לעלות לישראל ולמות בה, כשהגיעו לנמל חיפה, הוא התאדה לאויר, והילדים נעזבו לנפשם ובכוחות עצמם עם עזרה של משרדי הסוכנות בנמל הגיע אחד אחד למשפחותיהם שהיו פזורות באץ באוהלי המעברות.
    כאמור אבא שלי היה ילד כזה, מישהו מכיר עוד סיפור דומה אצל קרובי משפחתו?

  56. גדעון וייס

    לא רק ילדים ממוצא תימני או בלקני חטפו. בשנת 1942 חטפו את אחי מאיר וייס מבית החולים הדסה שבת-א באותה צורה "המקובלת"

    גדעון וייס-האח יליד 1944