string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

חזון אביגדור: איך ליברמן יביא שלום

משה צימרמן

אביגדור ליברמן נוהג להתלוצץ מידי פעם עם חבריו האינטימיים  שהוא מבזבז את זמנו בפוליטיקה, מאחר והיה יכול "גם להרוויח הרבה כסף, וגם לצבור הרבה יותר השפעה, אם היה בוחר קריירה של אוליגרך", (שהוא כנראה מניח, שלא היה לו שום-קושי לפתח).

מעקב מתמשך אחרי הקריירה הפוליטית של ליברמן (או איש-החופש, כפי שהיה צריך לקרוא לו בעברית צחה) מוכיח כי ישראלים רבים, דווקא מקרב "חוגי השמאל" ואפילו "השמאל הקיצוני", דווקא צריכים לשמוח על-כך, שאביגדור נשאר בפוליטיקה ולא הפך אוליגרך. כי ליברמן, בלא משים, הפך  למוציא הגדול של כל 'הערמונים' שהשמאל הישראלי ייחל במשך שנים שיוציאו אותם עבורו מהאש.

 הערמונים של ליברמן הםכל כך עסיסיים ו"שמאלנים", עד שנראה שליברמן הוא אחד מהאויבים הגדולים של הזרם הפוליטי שהוא מייצג מחד והמשרת הכי-נאמן של השמאל המסורתי מאידך. ואולי ליברמן הוא בעצם סוכן ק-ג-ב נשכח, שממשיך לעבוד וללחום עבור ארגונו, שנים אחרי שהמלחמה הקרה הסתיימה. ממש כמו אותם יפנים-אבודים, שנתקעו בג'ונגלים אחרי מלחמת העולם השנייה והמשיכו להילחם במסירות עבור הקיסר, מאחר והשמועה על כך שהמלחמה כבר מזמן נגמרה לא הגיע לאוזניהם.

ה"ערמון" הראשון הינו מגוון "מפגני הטירוף המסוכן", שאביגדור התמחה בהצגתם,  ושהידוע שבהם הוא ההצעה להפציץ את סכר אסואן. המצרים לא ממש נכנסו לפאניקה, אבל ליברמן תרם בהצעתו תרומה גדולה לעיצוב דמותה של ישראל כ"בריון השכונתי" שיש לרסנו. ומכיוון שכך, גם לא לפסול על הסף את האפשרות לרסנו בכלים השמורים לאלו שמפרים את "הקודים" הבינלאומיים הכי ראשוניים: סנקציות כלכליות, העמדה לדין בפורומים משפטיים בינלאומיים בהאג, ז'נבה, וכיוצא באלו מקומות קסומים, בעבור מי שמצפונם אינו מעיק עליהם.

ה"ערמון" השני הוא ההצעה לערוך כמה חילופי שטחים ואוכלוסיות במסגרת הפתרון המומלץ (על-ידי ליברמן ומפלגתו) לסכסוך הישראלי-פלסטיני. המטרה הגלויה של ההצעה של ליברמן היא לפגוע  במעמדם של תושבי-ישראל הפלסטינים כאזרחים שווי-זכויות. התוצאה – הפוכה לחלוטין: אזרחותם וזכויותיהם של הפלסטינים תושבי ישראל הפכו לבלתי-ניתנות לערעור, ופוליטיקאים השייכים לימין  (למשל, רובי ריבלין, ביבי נתניהו, נתן שרנסקי, בנימין-זאב בגין ורבים נוספים) יצאו באופן נחרץ ובלתי משתמע לשתי פנים נגד הפגיעה או אפילו המחשבה לפגוע בזכויות אזרחיה הפלסטינים של מדינת ישראלי. וגם אם אין די בהצהרות מעין אלה בכדי לתקן את הקיפוח, הן לפחות שומטות את השטיח מתחת לניסיון לתת לקיפוח הנואל הזה לגיטימציה אידיאולוגית.

והנה עכשיו מחליט שר-חוצנו הנדיב להעניק לנו  את ה"ערמון" השלישי. קשה לדעת מה הניע את כבוד-השר להעניק לנו את השי הנחשק דווקא היום. רבים טוענים כי זהו חגם של יהודי-אתיופיה (ה"סיגְד"). אחרים סבורים, שהמניע טמון בפתיחת דיוני "פורום סבן 2009 בירושלים" שהשר ליברמן רצה לתרום את חלקו להצלחתם. כך או כך, ליברמן זרק את הפצצה התורנית שלו והכריז בערך כך: חזרה לקווי 67 והקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון לא תביא לקץ הסכסוך, אלא תעתיק את 'הסכסוך' לתוך גבולות ישראל החדשים, וזאת מפני שהיא תלווה בדרישה לאוטונומיה בגליל ובנגב מצד ערביי ישראל, ותיצור זיקה ביניהם ובין הרשות הפלסטינית.

גם הפעם המטרה של אביגדור ברורה לגמרי: להלך אימים על מצביעים פוטנציאליים, שאולי יצביעו למפלגה של איבט בבחירות הבאות .  אבל התוצאה האמיתית, המשמחת והחיובית, תהיה אחרת. כפי שמיטיב לנבא ליברמן, "ערביי ישראל" (דחילק, אביגדור, אפילו בימי גולדה הם כבר היו 'פלסטינים') יצהירו כי אכן קיימת זיקה ביניהם ובין הרשות הפלסטינית וידרשו "אוטונומיה בגליל ובנגב".

אכן, חזון אחרית-הימים, ששום נביא שמאל לא היה יכול לנסח בבהירות גדולה יותר.

הנביא אביגדור, שלא במקרה מתגורר בתקוע (ישובו ההיסטורי של הנביא  עמוס) הופך לנביא האמת, שמיטיב לומר לעמו, מה עליו לעשות כדי להשיב לעצמו את מוסריותו האבודה  ועל מנת לחזור ולהיות חלק ממשפחת העמים.

בקצב הזה, אביגדור, השמאל יפצח במאבק נחרץ כנגד  כל כניסה פוטנציאלית שלך לכלא. וכש"המאפיה השמאלנית" מחליטה שהיא בעד מישהו – הוא הופך, כידוע, באופן די מיידי, ל"אתרוג", ששלטון-החוק אינו יכול לגעת בו. וזה הרבה יותר טוב מאשר לשלוח כל מיני פוליטיקאים "יורמים" (כמו פרופסור יעקב נאמן) או עיתונאים מלחכי פנכה  (כמו בן כספית או בן-דרור ימיני) לפצל את משרת היועץ המשפטי לממשלה.

ובקיצור, נאמר-זאת אביגדור, כך: אתה תמשיך ללכת בכוחך זה ולהושיע את ישראל, בהתאם לחזון "ישעיהו השלישי", הלוא הוא "ישעיהו ליבוביץ איש ירושלים", ואנחנו נדאג לשבץ אותך במקום טוב באמצע במחלקה הראשונה ב"רכבת האתרוגים" שלנו, שמבטיחה צפייה בטוחה בחבריך "הלא מספיק שמאלנים", שהלכו-הולכים-וילכו בסך  אל הכלא: אריה דרעי, שלמה בניזרי, ואפילו אהוד אולמרט ,שרק הבטיח שלום, אבל לא הביא אפילו יונה. 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. בלהה גולן

    מהמקלדת שלך למי שאמור לקרוא!

  2. רקפת מתחת לסלע

    כייף לצחוק ובעצם להיבהל מהקלות הבלתי נסבלת שבא משתלח השר באזרחי הארץ הזאת ומתיר בכך את דמם

    רק חבל שאף אחד לא ערך את הטקסט בכדי ששלוש הפסקאות החוזרות היו נשארות בחוץ

  3. עודד ישראלי

    הרי, אם אותם ערביי ישראל החיים בוואדי-ערה ובמשולש הם פלסטינים – ועוד כאלו שעשויים/עלולים לדרוש אוטונומיה לאומית – אז מדוע הם (וגם הכותב) מתנגדים לכך שהם יסופחו למדינה הפלסטינית העתידית במסגרת איזה "תכנית חלוקה" חדשה וחילופיי שטחים?

    מדוע שיחיו במדינת הלאום היהודית הגזענית, ימשיכו להאבק על שוויון זכויות אזרחי, ויסתפקו ב"אוטונומיה" כלשהי כמיעוט לאומי, כאשר הם יכולים באיבחת קולמוס אחת להפוך לאזרחים פלסטיניים גאים במדינה פלסטינית "יודן-ריין" עצמאית לחלוטין?

    האמנם הדאגה ל"זכויות האזרח הישראליות" שלהם היא שעומדת מאחורי ההתנגדות לסיפוח הישובים הללו למדינה הפלסטינית העתידית?

    משום מה, אני מניח שהם (וגם הכותב) אינם דואגים באותה מידה לזכויות האזרח של ערבים אחרים שקיבלו אזרחות ישראלית, אשר חיים במזרח ירושלים. אני חושד שגם זכויות האזרח של הדרוזים אזרחי ישראל אשר חיים ברמת הגולן לא מדירות שינה מעיניהם. מאחר שנציגי העם הפלסטיני הם אשר תובעים ריבונות על מזרח ירושלים, ומאחר שהסורים הם שתובעים ריבונות על רמת הגולן, לא יעלה על דעתם שישראל תסרב – אפילו אם "זכויות האזרח הישראלי" של התושבים הערבים במקומות אלו תיפגע… אילו היתה זו הרשות הפלסטינית שדורשת ריבונות על אום אל-פאחם וטייבה וג`לג`וליה, אזי יש לי הרגשה שגם מר צימרמן וחבריו לא היו מתנגדים למסור אותם לידי כל דורש – זכויות אזרח או לא…

    בפועל מה שליברמן מציע במסגרת תכנית "חילופי השטחים שלו" הוא פתרון לטווח ארוך שיקל מאוד על החיים של שני העמים: מקסימום ריבונות פלסטינית עצמאית למקסימום פלסטינים – בלי לפנות אף פלסטיני מביתו – ומקסימום ריבונות יהודית עצמאית למקסימום יהודים – עם פינוי מינימאלי של יהודים החיים בהתנחלויות מבודדות. הסיבה היחידה שצימרמן וחבריו מתנגדים היא, שהם לא באמת רוצים שיהיה פתרון של שלום לסכסוך – ודאי לא פתרון כזה שיאפשר ליהודים לחיות בשקט במדינה עצמאית משל עצמם לאורך זמן…

    באופן פראדוקסאלי, רק מתוך הרצון להמשיך וללבות את אש הסכסוך עד לחיסול המדינה היהודית, צימרמן וחבריו – שהם בד"כ קנאים גדולים ללאומיות הפלסטינית – מעדיפים שמאות אלפי תושבי ואדי-ערה והמשולש ימשיכו לחיות תחת שלטון מדינת ישראל "הגזענית" במקום להיות חלק ממדינה פלסטינית עצמאית לחלוטין…

    עשו לנו טובה, מר צימרמן ושות`, אל תנפנפו לנו ב"דאגה לזכויות האזרח של הערבים (כלומר הפלסטינים) אזרחי ישראל", ואל תלעגו לאינטיליגנציה שלנו ותחשבו שאנחנו לא מבינים אתכם ואת שאיפותיכם האמיתיות היטב היטב…

  4. גונן

    אולי מבסס משהו מינימלי בתודעה, אבל רחוק מלהיות מספיק.

  5. איזי גור

    יש בהתייחסותו, הספק הומוריסטית, של צימרמן אל התופעה הנלזוה הנקראת אביגדור ליברמן, כדי להקהות את עוקצה של התרומה שהאדון שר החוץ תרם ומוסיף לתרום לדמותה המוכפשת של ישראל בעמים.
    מי שזוכר את משנתו הפוליטית של הרב כהנא והנזקים שגרמה לשמה של המדינה ויבוא להשוותה אל זו של האסון הלאומי הנודע בשם איווט, יתמה בוודאי על כי כנסת ישראל דאז שמצאה לנכון ולראוי להוציא את "רק כך" אל מחוץ לחוק נוהגת בכפפות של משי בתופעה ובאיש המסוכן הזה.
    ואין זה שחברי הכנסת דהיום ליברלים יותר מעמיתיהם דאז.אלה של היום רואים בתופעות ציבוירות ופוליטיות נלוזות (שחיתות שלטונית, מאמצים גלויים למנוע בעד החוק מלטפל באנשי השררה וכ"ו) תופעות שלא זו בלבד שניתן לחיות עמן, אפילו ראויות לתמיכה.
    לו היו נבחרינו ראויים לכהונתם היו מוציאים אל מחוץ לחוק את "רק כך- ישראל ביתנו" ומשכנים את את איווט האיום בבית המלון בו בילה בשעתו דרעי וכיום נהנים משירותיו בן עזרי "הוא זכאי הוא זכאי" ומה שמו… שר האוצר לשעבר.
    יתכן מאוד כי מאחורי התייחסתם הסלחנית של רבים מחברי הכנסת אל התופעות הנפסדות, מסתתר חשש שגם הם עלולים להקלע למצב של זימון לחקירה במשטרה.