string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

חזרתו של הפיאודליזם החינוכי

יוסי דהאן

היום מתפרסמת ב"הארץ" כתבה של אור קשתי על יוזמה חדשה של שר החינוך גדעון סער והתאחדות התעשיינים. על פי התכנית מפעלים יאמצו בתי ספר תיכוניים ותלמידיהם יעבדו במפעלים יום בשבוע. בכנס השנתי של התאחדות התעשיינים, שהתקיים ביום חמישי שעבר, אמר שר החינוך, גדעון סער, כי "במדינות מתקדמות, ליד או כחלק מהחינוך הטכנולוגי, קיימת גם מערכת המשלבת לימודים ועבודה, כי יש צורך באלטרנטיבה לימודים נוספת לתלמידים הזקוקים לכך".

לא קשה לנחש מי התלמידים "הזקוקים לכך"? מי אלו שיתחילו את כניסתם לעולם העבודה כפועלי ייצור בגיל 15, ועל מי תפסח תכניתו של השר. הפיילוט הראשון לא יתקיים בכפר הוורדים וגם לא בעומר, הוא יתחיל בתיכון "ברנקו וייס" בבית שמש שישתף פעולה עם מפעל "מנועי בית שמש". הפרויקט החדשני הזה של השר והתאחדות התעשיינים אינו אלא חזרה ותחייה של חלוקת העבודה החינוכית בין קבוצות שונות בחברה הישראלית שקיימת בישראל מאז שנות החמישים. חלוקה על פי ילדי עיירות הפיתוח, רובם המכריע מזרחים,  נשלחים לבתי ספר מקצועיים שיכשירו אותם לעבודה בפסי הייצור של מפעלי הטקסטיל והמזון.  

אין ילד "שזקוק לכך" שישללו ממנו הזדמנויות חינוכיות לפתח את כישוריו ואת יכולותיו בגיל צעיר כל כך, את האפשרות להיחשף לעולם חינוכי ותרבותי עשיר יותר מזה שהוא יפגוש ברצפת אולם הייצור של מנועי בית שמש, שזקוק ל כפועל במפעל שייתכן שייעלם בעוד כמה שנים בעקבות רכישתו על ידי תאגיד כלכלי בינלאומי זר או יעבור למדינה שכנה בשל הוזלת עלות העבודה. מה בדיוק מבדיל בין ילדי בית שמש לבין נכדיו של סטף ורטהיימר מכפר הורדים, שיש לי השערה פרועה, שסבם המטיף הדתי לחינוך מקצועי, לא ישלח שולח אותם להכשרה מקצועית במפעל הקרוב. הדו"ח המקיף ביותר על החינוך המקצועי נכתב בזמנו על ידי "ועדת הררי", ועדה שבראשה עמד נשיא מכון וייצמן דאז, פרופ' חיים הררי. הועדה קבעה שבעידן שבו הטכנולוגיות משתנות במהירות רבה כל כך, אין טעם בחינוך המקצועי והכשרות מקצועיות פרטניות. מסקנת הוועדה הייתה שיש לצמצם ככל האפשר את החינוך המקצועי ובמקום זאת ליצור תכנית הלימודים שבה התלמידים ילמדו לימודי מדעים ויפתחו יכולות קוגניטיביות כלליות, יכולות שאפשר להתאימן לתעסוקה בענפי המשק השונים.

ככל שחולף הזמן, מסתבר שבמשרד החינוך יושב אחד השרים השמרניים והאנטי חברתיים ביותר שפקדו את המשרד. המראה הצעיר והנקי, הדיבור המהוקצע והעובדה שבניגוד לפוליטיקאים רבים, גדעון סער, מסוגל לחבר שלשה משפטים באופן אינטליגנטי, והעובדה שהתקשורת אוהבת את השר סער יוצרים רושם מוטעה.

סער עצמו מגדיר את תפיסתו החינוכית ככזו המתנגדת בתוקף למה שהוא מכנה חינוך ליברלי, כך בראיון  " בהרבה מדינות ויתרו על התיאוריות הליברליות (המדגישות את מרכזיות התלמיד בתהליך החינוכי – א.ק), שרק מובילות להרס מערכת החינוך". על האלטרנטיבה של סער לחינוך הליברלי אפשר ללמוד ממבול יוזמתיו המכוננות את מה שהוא מכנה "חינוך ערכי".

הכנסת מקצוע חדש – "מורשת ותרבות ישראל" – אשר יילמד בכיתות ד'-ט' החל משנת הלימודים בעוד שנה (תשע"א). בין השאר ילמדו התלמידים על לוח השנה העברי, ההמנון והדגל, מרכזיות ירושלים ועוד, אין רע בלימוד מורשת ישראל השאלה מה לומדים התלמידים בנוסף למורשת ישראל ומה נכלל תחת הכותרת – "מורשת ישראל". לסער יש תפיסה מאד ברורה בעניין, הוא יוצא נגד תכניתה של השרה הקודמת יולי תמיר שמציגה תפיסה פלורליסטית של היהדות, כיוון ש" בתוכנית הקיימת אין חיבור בין הממד היהודי לציוני. בתי ספר לא מחויבים לבחור להתעמק בנושאים ציוניים. כל זה ישתנה". השר החליט לגייס קציני צה"ל לביקורים בחדרי המורים בבתי הספר על מנת להעלות את שיעורי הגיוס לצבא ולשירות קרבי, ולפרסם את שיעורי הגיוס לצה"ל של בתי הספר. הוא גם החליט על הנהגת תלבושת אחידה בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, אחד הטעמים לכך הוא לדברי השר "הגדלת השוויוניות". אולם אידיאל השוויון שמשרד החינוך דוגל בו הוא שיויוניות סימבולית ריקה. כך למשל אידיאל השוויון הקרוב לליבו של השר לא מפריע לו לצדד בחיזוק החינוך הפרטי, במדיניות שבה האמצעים הכלכלים של ההורים קובעים את רמת החינוך ילדיהם, לאחרונה אישר משרד החינוך פתיחה של כיתות א' ייחודיות בגבעתיים שהקבלה אליהם מתבצעת על בסיס יכולת התשלום עבור תכנית לימודים נוספת וכן גביית שש אלפים שקלים בשנה מהורים שמעוניינים שילדיהם ילמדו בכיתת "מנהיגות מדעית" בהרצליה, אבל העיקר שילדי בית שמש העולם להסעה למפעל וילדי הכיתות הייחודיות ללימודי הסביבה ומנהיגות מדעית בגבעתיים והרצליה ילבשו תלבושת אחידה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    1. יונתן

      הקישור השני שמופיע במאמר שולח שוב לכתבה על שילוב התלמידים במפעל ולא להרצאות הקצינים.

    2. יוריק כהן צדק

      ואני הייתי ממשיך להיות יותר מדויק:
      כמשפט ההוא: אל תעשה לחברך את השנוא עלייך.
      האם שר החינוך, יכניס את ילדיו לתוך מסלול זה? האם הוא יראה בזה מסלול ראוי? ואני לא צריך תשובה ואךף אחד לא צריך הוכחות שילדיו של שר החינוך מקבלים את החינוך ה"נכון" ביותר: בית ספר יעודי (אומנויות, טבע, וכו`) ואחר כך אוניברסיטה.
      ואוי ואבוי שהילדים, הנערים של בית שמש, בית שאן, קריית שמונה, אופקים,
      ירצו ללכת לאוניברסיטה. מקסימום איזו מכללה מקומית, ששוב שכשיר אותם בדרך הטכנולוגית לרכישת מקצוע. כמו פעם. טכני. מקצוע טכני.
      זה חשוב.
      אבל שמהם ירצו ללכת ללמוד רפואה? משפטים? ספרות, היסטוריה?
      עד כאן!
      השלטון "הישן" פיתח את המסלול הזה ונדמה ששום דבר לא השתנה. שום דבר. ולא צריך את אותו שר חינוך "צעיר" ומתקדם כדי לדעת זאת.
      וכמעט אני יכול לשמוע מישהו מהם שאומר: והרי צריך מישהו לעשות את הדבר הזה לא?
      וגם:
      לא כולם יכולים להיות רופאים.
      נכון.
      אבל אני רוצה לתת לכ ו ל ם !!! את האפשרות להגיע לשם, להחליט! את האפשרות ללמוד ה כ ל ! במיוחד מקצועות עיוניים!!!!
      כי משם, ורק משם אפשר להגיע למשהו, זאת אומרת, אפשר לזוז מ"קומת הסוציו" שלך למקום אחר, גבוה יותר. ואפילו אם לא, לפחות לחנך בני אדם לקצת יותר אחרים ,רחבי אופקים, מש כילים, גם שם.

      ושאלה לשר החינוך: (אפרופו המורשת וכו`) האם כדאי שאותו תלמיד שילך פעם בשבוע לאותו מפעל של ברוש, האם כדאי שגם ידע היכן נמצאת האיטי, ומי ראש ממשלת אנגליה, ומי היה לעזאזל משה שרת!!??

    3. גלעד שטרן

      האם אתה מעורב ברזי התוכנית?????

      ידיוע לך אם תלמידים אלו עובדים בשכר?
      או שהם מועסקים ללא שכר בטענה שזה שיעור מעשי

      אשמח אם תוכל לשפוך אור על עניין זה

      תודה

    4. יוסי דהאן

      מה שאני יודע על התכנית מבוסס על המאמר של אור קשתי. על פי המאמר אלו סוגיות שעדיין נמצאות בדיון ולא התקבלה החלטה לגביהן.

    5. נתן.

      באופן עקרוני מבחינה חינוכית הייתי שולח את כל תלמידי מערכת החינוך במדינת ישראל לעבוד יום בשבוע בפעלי תעשיה חקלאות או ביניין, מה שלומדים ביום כזה יועיל מאד לעיצוב האופי בלי חשיבות לשאלה אם התלמיד יהיה מנכ"ל חברת ההיטק או מסגר.

      מאתר סוציאליסטי-יברתי לא הייתי מצפה להתיחס בבוז לעבודת כפיים.

    6. גלי רכבי

      האם הוצאתו של בית הספר המקצועי מחוץ לתחומי החינוך לא פגע באחוזי ההישארות של ילדים מתקשים במסגרת?
      האם החזרתו של החינוך המקצועי לא תוסיף נדבך חשוב למערכת החינוכית בארץ?

      נקודת המוצא המצערת והריאלית היא שלא כולם מסוגלים להיות מדענים,
      בתנאי החברה הקיימים יש כמות נכבדת של ילדים שלא ישלימו את החינוך ההוראתי בבתי הספר הקונוונציונאליים, המסגרת בנויה למדר ולהוציא ילדים מתחת רמה מסויימת. חינוך מקצועי יכול לתת תשובה לאותם ילדים.
      למרות שאני כן מעריך שדברי נכונים בתוך מערכת חינוך אמיתית. מה שאינני חש לגבי זאתי

    7. מאור מלחי

      בעוד נערי מגמת מנועים בבית שמש עולים על ההסעה ליום בשבוע במפעל (ובהמשך, שירות צבאי כמנוענים בחה"א, וקריירה בתעשיה), חבריהם מהשכונה עולים על ההסעה לתלמוד התורה (ובהמשך, לעתיד מובטח בצבאות השם במימון מדינת ישראל). אכן פיאודליזם- זה צמית של הרוזן-תעשיין, וזה- של הדוכס-מרן.

    8. לנתן

      אין שום בעייה עם עבודת כפיים כשלעצמה. ( מלבד העובדה שאם נתבונן במדרגות השכר נגלה כי התגמול בעבור עבודת הכפיים הוא בדרך כלל שכר מינימום או מתחת לו, הייתי מציעה להסיר את המשקפיים הרומנטיות כשמדברים על עבודת כפיים).

      הסוגייה היותר חשובה היא שבמשרד החינוך לא חושבים לשלוח את התלמידים מבה"ס בבית שמש ליום עבודה כדי שילמדו ערכי עבודה. הסיבה היא שאין להם פתרון, ושהם לא ממש יודעים מה לעשות איתם. כאשר המדיניות היא הסללה ברורה של ילדים צעירים, חייבים להתנגד, ובכל הכוח.

    9. דניאל ש.

      אין בעיה – בואו נשלח את כל התלמידים לעבוד במפעלים.
      רק שכמו שיוסי כתב – סביר שזה לא יקרה אלא יקחו את אלה שמערכת החינוך ההרוסה וחסרת התועלת של המדינה גם ככה ויתרה על איזושהי אפשרות לשלוח אותם לאוניברסיטה (כלומר – 70% מהשנתון פחות או יותר) וישלחו אותם ורק אותם להיות פועלים. מרמת השרון, צפון תל אביב ותיכון ליד ה- אף אחד לא יעבוד במפעל..

    10. רןו הוז

      כל דבריך ראויים וניכבדים, ובוודאי שאין להעלות על הדעת שייחסמו אפשרויות בפני תלמידים.
      עם זאת, מתי היית בכיתה בבית ספר כמו ברנקו וייס? מתי ניסית להורות בכתה הזו (לא, לא שיעור אחד – שתמיד יהיה הצלחה למרצה……). גם בבתי ספר כאלה התלמידים הם בני אדם, אולם הם שונים מהתלמידים היותר מסוגלים – אישיותית, חברתית, וגם קוגניטיבית – ללמוד נושאים עיוניים יותר (אל תטעה, הרי ברור שיש כאלה גם באוניברסיטה – זכיתי להכיר רבים כאלה, ושיקומם אינו קל, ואולי בלתי אפשרי).
      יש הבדל אחד בין תלמידים חלשים כאלה (כן, חלשים אינה מילת גנאי אלא תיאור מצב) ובין החזקים: האחרונים מצליחים להשתחל דרך המסננות של מערכת החינוך – למרות שרובם אינם לומדים באופן רציני אולם הם מכירים דרכים שונות להערים על הבוחנים (כאמור – גם במערכת ההשכלה הגבוהה).
      תלמידים שאינם עומדים במשימות השכליות (והאחרות) במערכת החינוך יגיעו, מחוסר ברירה, לעבודת כפיים קשה. המודל שמציע השר הפוך בדיוק למערכת בתי הספר לחניכות שפעלה לפני שנים רבות, ובה הנערים החלשים עבדו 4-5 ימים בשבוע וביקרו בבית הספר לחניכים יום אחד. הכרתי את המערכת הזו מסיורי ברחבי ישראל, והיא היתה צינור חד כיווני לנוער רב, שלא יכול ללמוד 5-6 ימים בשבוע. חלקם השתקם והתקדם בחיים ובחברה וחלקם – הם פועלי הייצור והשירותים הנמוכים ביותר.
      מן הצד השני, גם לתלמידים היותר חזקים ומצליחים בדרכיהם בבית הספר תועיל מאוד ההכרות האישית הקרובה עם החיים האמיתיים של חלק ניכר מעובדי ישראל (ובהם גם הוריהם), וייתכן שרגישותם החברתית תתחדד או תיגבר.
      בתי הספר שבהם תלמידים חלשים ממילא מייעדים אותם למסלולים שאין בסופם אפשרויות רבות לעלייה (?) בסולם ההשכלה, ומהעבודה של יום אחד ייתכן שלא יורע מצבם, מעמדם ועתידם.
      אגב, גם אם הוועדה שחיים הררי עמד בראשה צדקה – המשאבים העצומים שהושקעו מאז שנות ה 90 בתוכניות שהומלצו (למשל, חינוך חברה מדע, או משהו כזה) לא הביאו לשיפור בהישגים במיבחנים ההשוואתיים. אז מה יאמר חיים הררי בדיעבד? שהוא צדק או לא? שהוא הבין אך לא הבין? בכלל, להמלצות השונות ולממליצים השונים אין חובת הוכחה ואין קנסות על כשלונות (אומנם לא באשמת ההמלצות אלא כתוצאה מהמצב החברתי ומעמד ההשכלה בישראל ועוד ועוד ועוד).
      אפשר לכתוב הכל על הצג – אולם לא כדאי להשטיח את הבעיות ואת פתרונן (לא שאני העמקתי במשך 10 הדקות וחצי העמוד שלי).

    11. יואל קורנבלום

      אני יכול להעיד על עצמי שהייתי עם רבים אחרים בתוכנית דומה שנקראה "חניכות מודרכת" במגמת מסגרות מבנים ובה למדנו רק יום אחד בשבוע (בבית ספר אורט לחניכים) כמה מקצועות טכונולגיים ועבדנו חמישה ימים בשבוע בתעשיה במשכורות נוער. לא למדתי בתיכון אבל המשכתי ללמוד אחרי הצבא וקבלתי תואר ראשון שני ושלישי בהנדסת מכונות. אני מאד שמח ומודה לאילו שהמציאו את התכנית כי זה היה בסיס ממש מעולה להמשך לימודי והראה לי כל כך הרבה דברים ותובנות שונות שמהנדסים בדרך כלל לומדים, אם בכלל, לאחר הרבה שנות ניסיון. דרך אגב עד היום אין לי תעודת בגרות ואני שמח על זה.

      נראה לי שהרעיון המובא בפוסט כאילו זה נעשה במטרה לשעבד כמה ילדים לתפקידי תעשיה הוא ממש הזוי וממש אין לא קשר למציאות. נראה לי שמסלול כזה פותח אופק אין סופי לאותם יחידי סגולה שישתתפו בתכנית. זה מאפשר להם קשרים ובכלל מסביר להם מה קורה במציאות ומכין אותם להמשך טוב יותר מאשר בתיכון. אדרבא אני לא חושב שיש כאן שלילת "הזדמנויות חינוכיות” כפי שאתה כותב אלא נראה שיש כאן תוספת של הזדמנויות חינוכיות. בין היתר גם לימדתי זמן מסוים בתיכונים ואני יכול להעיד שהרבה לא נלמד שם ואם נלמד אז זה במטרה לעבור את בחינות הבגרות או הפסיכומטרי ועוד כל מיני שטויות אחרות. נראה לי שאותם נערים ונערות שישתתתפו בתוכניות כנ"ל ילמדו יותר וגם יתפתחו יותר בתנאים האילו. אני בטוח שמעניין ומאתגר יותר ללמוד ריתוך או פעולת מכונה מסויימת מאשר לשבת ולנסות לנחש "מה רצה הסופר לומר לנו" בשיעור ספרות הזוי במיוחד כשהם יכולים לעשות את זה לבד מתי שהם רוצים.

      בקשר להמשך, נניח אחרי הצבא, יהיו כאלה שמסוגלים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה וכאלה שלא וזה כמובן תלוי באישיות והרצון של היחידים. בשני המקרים יש תועלת לאילו שהשתתפו בתכנית. אילו שימשיכו ללמוד יהיו בעלי השכלה מעשית ויבינו מהר את כל התאוריות שלומדים ואילו שלא ימשיכו ללמוד יהיו בעלי נסיון רב וכמובן יכולים להמשיך ולפתח את הנסיון שלהם בצבא.

      בעיקרון אני חושב שהרעיון של השר הוא מעולה וכמובן צריך להבטיח שכל אילו שמשתתפים יעשו זאת מרצון וללא כפיה. מצד אחר קשה לי להאמין שמישהו יתקבל לתכנית כנ"ל אם הוא לא רוצה להתקבל מכיוון שאף אחד לא יכניס תלמידים שלא רוצים להיות בתכנית למפעל כלשהו בהתחשב בכל הסיכונים הנובעים לתלמיד ולשאר העובדים.

      בקשר לביקורת על דעתו של שר החינוך כפי שכתבת "המתנגדת בתוקף למה שהוא מכנה חינוך ליברלי" אז אפשר לשאול שאלה אחרת. איזה כלים יש לתלמידים הצעירים כדי לבחון ולהבין את מה שקורה בעולם או מה שהם צריכים בעתיד? החינוך "הליברלי" נראה לי טוען שניתן לתת לאותם תלמידים צעירים להחליט מה ילמדו. הצרה היא שלאותם צעירים אין את הנסיון להחליט ובכלל לרובם אין חשק ללמוד.

      בעניין זה אומר שאם לא אנחנו נלמד את הצעירים אז מישהו אחר ילמד אותם כי הם לומדים כל הזמן משהו ולכן עדיף בעיני ללמד את הצעירים ואז להיות בטוח שהם מקבלים את הכלים הטובים ביותר להחלטות השונות בעתיד. בגיל מאוחר יותר יחליטו היחידים בעצמם לאיזה כיוון הם רוצים ללכת והפעם יש בידיהם הכלים להחליט.

    12. גיורא לשם

      אתה טועה, אדוני.
      נכדו של סטף עבד במפעל כעובד על ה"רצפה".
      גם המנהל הרפז היה שנים עובד שלמד מעצמו והוא גאון במטלורגיה.

    13. ישראל

      גם אני למדתי במסלול מקצועי בבית הספר, למדתי חשמל עם מקצועות לבגרות

      אף פעם לא הרגשתי שלימודים מקצועיים הפחיתו מערכי, ישנם אנשים שאני בינהם שאוהבים את הנושא הטכנולוגי, וכן רוצים לעבוד בתחומים טכנולוגיים.
      גם בגיל צעיר הייתה לי משיכה לנושא, אני מאמין שגם היום לחלק מבני הנוער יש את המשיכה הזו.
      דרך אגב מהכיתה שלי בתיכון מדימונה מתוך כ30 תלמידים כמחצית הם אקדמאים.
      כך שאם אתה לומד בגיל צעיר בתחום הטכנולוגי לא מעיד מה יהיה בעתיד

    14. לאסלו

      יקיריי המכובדים . יפה דיברתם כולם אני מצטרף בגדול לרעיון של השר להוציא את התלמידים ולא ליום אחד בשבוע אלא ליומיים וכן מר יוסי דהן כן שיתחילו עם הנערים ונערות מבית שמש ומאופקים , אבל במקום לצאת למפעל של פרעוני הארץ . הצעתי היא שיום אחד יצאו לאונברסיטה העברית וילמדו במה שיבחרו. ובדרך יכנסו לכנסת לראות מיהם הנציגים שקיבלו מאיתנו את הזכות הקדושה ליצג אותנו מול הפרעונים , ומזמו כבר הפרו את ההסכם ומשאירים אותנו מאחור.

      ויום נוסף לקחת את התלמידים לכל אמצעי התקשורת הקיימים עיתונות טלויזיה ורדיו . כדי לתת להם את הבמה לעלות לסדר היום את הדברים שחשובים לנו ,אנחנו העבדים . שמפטמים אותנו ביאיר לפיד, ומסממים אותנו בשטויות ומספרים לנו שננינט אי נציגתנו האותנטית . תנו לילדים שלנו יומיים כאלה במשך השבוע לאורך 4שנות התיכון וכולנו נרוויח ישראל טובה יותר .

    15. נעמי אברהם

      כיועצת חינוכית בחטיבת ביניים המשרתת חתכי אוכלוסיה שונים, הייתי מאווד שמחה לו היתה ביכולתי להציע לתלמידים שלא מצליחים להתפנות בראש ללימודים, אפשרויות אחרות להצליח. שילוב בעולם העבודה יכול להועיל בהרבה מובנים להרבה ילדים "שתקועים" במערכת חינוך שיודעת להכיל רק את אלו המסתגלים ללמידה פרונטלית.
      ברור שיש תמונה רחבה יותר על רויזיות הדרושות במערכת, אבל ההצעה הספציפית הזאת איננה רעה. בואו תהיו קצת בבית ספר.

    16. נעה

      גם בבתי – ספר ערביים לומדים אותו.
      יש להם לשכנינו סידור מיוחד עם הלוח הגרגוריאני. הם משתמשים בו ביום יום (בגלל שהלוח המוסלמי אינו מחובר לשנת השמש).
      רק שבמקום לקרוא לחודשים בשמם המקורי (ינואר פברואר וכו`), תורגמו השמות ל – שבאט, אדר, ניסן, אייר, (חוזריין), תמוז, אב, אלול, תשרי הראשון (תשרי השני), (קאנון הראשון), (קאנון השני), וחוזר חלילה……
      תודו שלמדתם את זה בבית-הספר…