מתי סרי וחסמב"ה במסתרי הכת הנוכלת

עמוס נוי

מכתב גלוי למתי סרי, שהפך לתועמלן בשכר של עמותות המתנחלים רעות הלב בסילואן

 מתי שלום,

בעצב רב ובאכזבה מסוימת צפיתי בסרטון תעמולה בכיכובך, שהופק כנראה מטעם עמותת מתנחלים כזו או אחרת כסרט תדמית להתיישבות יהודית בסילואן ("עיר דוד") וכחלק ממסע תעמולה מקיף שאתה עומד במרכזו. משפט הפתיחה שלך הוא: "אני מתי סרי. שחקן ו… תימני" (ואתה ממשיך מיד: "למה זה חשוב? עוד מעט תגלו", ואכן, לדאבון לבנו, אנחנו מגלים מהר מאוד). אתה בהחלט "שחקן", ופרנסתך על גילום דמויות וזיוף רגשות, ואתה בוודאי גם "תימני", ומי שעשה בך שימוש בוודאי שכר אותך גם בגלל זה, אבל חוששני שמשפט ראשון זה הוא דבר האמת היחיד בכל התמליל שנתבקשת להגיש על ידי מפעיליך.

קודם כול, ולפני הכול, אני מרשה לעצמי להזמין אותך להשתתף בסיורים בסילואן (הכפר העירוני הגדול שבתוכו נמצאת גם מה שאתה מכנה "עיר דוד")  שעורכת עמותת עיר-עמים. אני סמוך ובטוח שהעמותה תשמח לארח אותך לסיור שכזה, כדי שתגלה – אולי כ"שחקן", בודאי כ"תימני", אבל מעל הכול כבן אדם מצפוני ורגיש – כמה עובדות שאולי לא היו ידועות לך: תופתע לגלות, כך נדמה לי, מתחם של עוני, עזובה, הזנחה שיטתית של רשויות וממסד, ומצב תשתיות המזכירים את הגרועים בפרברי העוני בערי העולם השלישי – וזאת במרחק מאות מטרים ממושבי הכנסת, הממשלה, ובתי המשפט של המדינה, בשטח הנמצא בתחום שמדינת ישראל אחראית לו (ותושביו הם תושבי קבע שלה), על פי הצדק, ההיגיון, המוסר, המשפט הבינלאומי והחוק הישראלי כפי שנחקק על ידי בית הנבחרים שלה. תוכל גם להתוודע למדיניות מתמשכת של אפליה, הטרדה, ולשיטות של הפחדה, גזל, נישול, מרמה, התחזות, חבלה (במסווה של חפירות ארכיאולוגיות) ושוחד, שהאנשים שאתה עובד בשירותם  מפעילים שם כלפי בני אנוש אחרים. ובוודאי תתמה ותתהה גם אתה, כיצד בתי היהודים הבודדים והמבודדים, זוכים לחשמל, מים זורמים, ביוב, מדרכה, תאורת רחוב, כביש סלול, אבטחה ושמירה, חינוך, גני שעשועים, ותוכניות מתאר נקודתיות שאושרו בקפידה, ביעילות ובזריזות  לא אופיינית – כמעט על-אנושית במושגים ישראלים – כשבמרחק מטרים ספורים משם דחוסים עשרות אלפי בני ובנות אדם הרבה פחות בני-מזל – ללא חשמל, מים, ביוב, כביש, מדרכה, ללא בתי ספר או גני משחקים לאלפי ילדים, וללא שום דרך חוקית לבנות, להרחיב, לשפץ, לשפר או לתקן – רק מפני שהם פלסטינים, למזלם הביש. תלמד, אני חושב, כיצד רשויות עירוניות וממשלתיות, כוחות שיטור ממלכתיים ופרטיים, ואדוניך הנדיבים חוברים יחד להנצחת מצב נורא ושובר לב זה, כדי להרחיב ולהעמיק את מעגל הנישול והרוע.

כי כבר המשפט השני שלך בסרטון הוא כזב: אתה מצביע על בית (מטופח, נקי, משופץ כהלכה וכחוק, ומכך ממילא מובן שמתגוררים בו עתה יהודים) ואומר כך: "הבית הזה שמאחורי הוא הבית הראשון שנבנה בעיר דוד בעת החדשה. הוא נבנה על ידי משפחה יהודית, משפחת מיוחס. השנה היתה 1873 וגבעת עיר דוד היתה עדיין ריקה וחשופה כמעט לחלוטין". קודם כל, מה שאתה מכנה "גבעת עיר דוד" לא היתה "ריקה וחשופה כמעט לחלוטין". במקום היה ונותר כפר ערבי גדול וותיק, על בתיו, בוסתניו, ושדותיו, שנקרא מאז ומעולם סילואן בפי הערבים והיהודים דוברי הערבית, וכפר השילוח בפי יהודים בדברם עברית. "עיר דוד" הוא שם חדיש ומחודש לצרכים תדמיתיים ויחצ"ניים, שהופץ רק בעשורים האחרונים של המאה העשרים בשירות עמותות עם סדר יום ואידיאולוגיוה פוליטית  ברורים– אף יהודי לא כינה אותו כך. זה לא היה מעולם שמו של המקום – לא בזיכרון העממי המשותף של יהודים וערבים, לא במסמכים רשמיים או בספרי מסע וזיכרונות, לא אצל רבנים ולא בפי פשוטי עם, ואפילו, לעת עתה, הוא בבחינת "הנחת המבוקש" גם על פי הממצאים הארכיאולוגיים.

כפי שזקני ירושלים זוכרים היטב, הכפר סילואן היה מפורסם מאז ומעולם, אצל יהודים וערבים, בתוצרתו החקלאית המשובחת – ירקות, ביצים, פירות. בו טעם לראשונה – ובהנאה – החוקר-הנוסע טריסטראם את פרי הדודאים, ונוסעות-מתעדות כאליזבת א' מק'קול-פין ומרי א' דאגלס תיארו את יפי בנותיו, שבלטו בפניהן המגולות, בגלימות האינדיגו שלהן, באיפור הכוחל העז ובקעקועי הפנים התכולים העדינים. וממש כאן, בשדותיו של הכפר, בעת קציר-חיטים, התלהט סיפור האהבה הגדול שבין גדעון היהודי וחאמדה הפלסטינית בת סילואן, אחות טלאל, רעו-כאח-לו ושותפו של גדעון בעבודת האדמה, ברומאן הגדול "בעל בעמיו" של הסופר היהודי-מזרחי יהודה בורלא. כי מסתבר, אולי להפתעתך ובודאי שלמגינת ליבם של האנשים שלהם בחרת להעניק את שירותיך (כ"שחקן" וכ"תימני"), שבגבעות "הריקות והחשופות כמעט לחלוטין", כפי שנתבקשת לתאר אותן, חיו, פעלו, עבדו, ואהבו גברים ונשים, יהודים וערבים…

נכון, אחד הבתים הראשונים שנגזלו בשכונה נקרא פעם "בית מיוחס", ואכן היה בבעלותה של משפחת מיוחס היהודית-ספרדית משנות השבעים של המאה התשע-עשרה ועד מלחמת ארבעים ושמונה. אבל כיום זה בוודאי אינו "ביתו של מיוחס", לא רק מפני שהאנשים שהתיישבו בו אינם מיוחסים בשום מובן, ואינם מתייחסים למשפחת מיוחס או להשקפות שאפיינו ומאפיינות את בניה ובנותיה. עמותות המתנחלים המשלמות את שכרך אמנם השימו עצמן ליורשות הנדל"ן של כל יהודי (ושל העם היהודי כולו) בכל מקום ובכל עת, אבל השימוש בשמו של מיוחס הוא אחיזת עיניים מרושעת ומכוערת: לא רק שרבים מצאצאיה של משפחה זו סולדים מעמותות המתנחלים המתגוררות ב"נכסיהם" (כביכול) ועושות שימוש מניפולטיבי וציני בשמם במסווה של "רציפות הישוב היהודי" ו"בעלות יהודית"  – אלא שיש טעם לוואי מאוס דווקא בשימוש בשמו של יוסף מיוחס, שהקדיש את חייו לתרבות הערבית ולהפצתה, מתוך אהבת הערביות ואמונה בחיוניות ובאפשרות של כינון תרבות משותפת וחיים בצוותא בין עמי האזור. כי שולחיך ומעסיקיה הם ההיפוך הגמור והמוחלט של כל מה שייצגו וחלמו נתן רחמים מיוחס, שרכש את הבית עבור משפחתו, ובנו יוסף בר"ן מיוחס, שגדל כילד בבית זה, לאחר שבגיל עשר עקרה משפחתו אל כפר סילואן ובו העביר את שארית ילדותו כאדם בוגר,

מיוחס פרסם בעקביות ספרים מאוצרות התרבות הערבית והיהודית-מזרחית, שבה שלט היטב. ב-1937, בעיצומו של המרד הפלסטיני המכונה גם "מאורעות",  פרסם את ספרו החשוב על "הפלחים", שהוא גם תיעוד מפורט של חיי הפלחים והפלחיות, וגם ביטוי להשקפתו של מיוחס, שהכרות אינטימית ואוהבת עם הפלחים ואורחותיהם חיונית אפילו להבנה של חיי היהודים בבית שני ולפתרון קטעים מוקשים בתלמוד. ההקדמה הנפלאה של הספר, אותה בחר לפרסם דווקא ברגע שהאפשרות לחיים משותפים נראתה כמתרחקת, ושרק קטע קטן ממנה אני מביא כאן, היא מופת מרגש של אמונה בחיים-יחדיו. למשל:

"… ולרגלי קביעת דירתנו בכפר זה, הייתי מאז אורח מצוי בבתי הפלחים במשך עשר שנים רצופות,  ובערב, בערב, כשהייתי חוזר מן ה"חדר" או בימות הפגרה והחגים, הייתי רגיל לבקר את מוחמד ואת פטמה, את עלי ואת ח'דיג'ה, שכני חביבי. מפיתם האכילוני, ומימיהם שתיתי, ולפעמים כשכיבדוני בשיחותיהם ובאגדותיהם כ"קינוח סעודה" עד שעה מאוחרת בלילה הייתי גם לן בביתם ועל ידי כך כל דרכי השכנים האלה, מידותיהם, אופן חייהם, שיחותיהם, ואגדותיהם התחבבו עלי, ונהיו לי כעין "גירסא דינקותא", ועד עתה אני אוהב אותם, בעוררם תמיד בלבי זיכרונות ימי ילדותי הטובים, הימים היותר טבעיים והיותר פשוטים שבימי חיי… אין להתפלא, אפוא, אם מחבב אנוכי את הפלחים ואת חייהם, ואם משתדל אני לקבוע ל"בני ישמעאל" אלה מדור בספרות ישראל" (הפלחים, הוצאת דביר, תרצ"ז, 1937).

אבוי, כמה רחוק מיוחס – וה"מדור" שביקש לקבוע לתושבי סילואן בתרבותנו – מהאנשים ששילמו לך כדי שתתעלם ותשכיח גם את זכרם של אנשים מופלאים כמו מיוחס ובני חוגו, וגם כדי שתשתמש בשמו כדי לנשל את צאצאי האנשים שאהב ושעליהם התגעגע, ושתהפוך את כפרם/כפרו ל"עיר דוד" ואת בתיהם ל"גבעות חשופות".

אבל דומה ששיאו של הביזיון שבדבריך הוא בעניין התימנים של סילואן, שאתה טוען שגם מי ממשפחתך היה ביניהם. אתה מתעלם כמובן מהנסיבות שאילצו את בני התימנים של ירושלים לפרוש מן הציבור היהודי ולחבור אל הפלסטינים של סילואן (רמז קט: אשכנזים דתיים הקרובים באורחם לשולחיך פקפקו ביהדותם, פסלו את השחיטה והמילה שלהם, אסרו על העסקת בנותיהם במשק בית, ומיררו את חייהם מתוך השקפת עולם גזענית, שאינה שונה מהשקפותיהם הנוכחיות כלפי ערבים). אבל נורא מזאת – אתה משכיח את העוול הנורא שעשו מתנחלי סילואן החדשים למשפחת גוזלן, שהתגוררו ב"בית גוזלן", ממנו נושלו בני המשפחה בקומבינה שלטונית ומשפטית סבוכה, וכעת מתגוררים בו אנשי עמותת המתנחלים כדיירים מוגנים ללא הגבלת זמן. בני משפחת גוזלן הגנו בגופם בחירוף נפש על שכניהם היהודים התימנים בעת מהומות 1929. שאל אביך ויגידך, כיצד כתבו פרנסיה ורבניה של הקהילה היהודית-תימנית הזו (שאתה טוען שגם בני משפחתך נמנו עמה) לבני המשפחה מכתב הוקרה, ולהלן שני קטעים ממנו: "אנחנו החתומים מטה תושבי כפר השילוח מודיעים גלוי קבל עם שאנחנו חייבים להביע תודה להאיש היקר ובר הלבב האדון חג' מוחמד גוזלאן, אחד נכבדי אחינו הערבים תושבי כפר השילוח סילוון וחבריו טובי הלבב שהראו יחס אנושי יוצא מן הכלל לשכניהם תושבי שכונת השילוח היהודים בימי הפרעות אב תרפ"ט… מקוים הננו כי יחס כזה ישרור בינינו וביניהם לאורך ימים, ונאמן האל הטוב להשיב לכל עושי הטוב כפועלם…".

על מכתבם של בני העדה התימנית מסילואן/כפר-השילוח (שום "עיר דוד" לא נזכרת במכתב התימנים…)  חתומים רבנים רבים, וביניהם הרב מימוני והרבנים ממשפחת מדמוני. אני משוכנע שגם הם, כמו יוסף בר"ן מיוחס, היו מגיבים בזעזוע, בזעם, ובתחושת קבס על מעשי הנבלה הנעשים תוך שימוש בשמם, על השבת הרעה תחת הטובה ועל הפרת ההבטחה והכרת התודה, גם אם אלה מתבצעים על ידי "שחקן" בשכר, ובעיקר על ידי "תימני".

ואולי גונב לאוזניך, שסילואן אינו המקום היחיד בארץ ממנו נאלצו תימנים להתפנות. מפורסמת מאוד פרשת "כנרת", שהתרחשה אמנם לפני שנולדת, אבל שפצעיה השותתים לא חובשו ולא זורו גם היום, ושאולי שמעת עליה אפילו כ"שחקן" (נדמה לי שהצגה העוסקת באירועים הללו הועלתה פעם באחד התיאטראות)  – כיצד, לאחר שמונה-עשרה שנים של תנאי מחיה מפלים, עבודה מפרכת, רעב, מחלות, ומוות, פונו או גורשו מביתם מתיישביה התימניים של "כנרת", בעקבות מה שפרופ' יהודה ניני מכנה "לחץ מתמשך, מייגע, מתיש, חסר רחמים ונעדר חמלה שאילצם לקום ולנטוש". אולי אפילו גם שמעת רמז על פרשיות פחות מתוקשרות, המתרחשות בישראל הריבונית, המכונה מדינת חוק, ובהם נעקרו תימנים (בעיקר) מביתם הראשון והיחיד בארץ ישראל, כשמולם מנגנוני רבי כוח – עקירתם של תושבי מושב תוחלת (מאה ושבע עשרה משפחות חקלאים!) כדי להעביר את אדמתם לכפר חב"ד הסמוך (ר' ספרו של ד"ר בר-מעוז "ללא תוחלת", סקירה כתובה יחידה של מעשה הנבלה!),  או פינויו, הנמשך עדיין, של מתחם כפר-שלם בתל אביב.

יש דמיון רב – ומצמרר – בין דרכי הפינוי של תושבי תוחלת, אנשי כפר-שלם, וערביי סילואן. בכולם מפונים התושבים המקוריים אך ורק בגלל מוצאם, כשמולם פועלים בחשאי מנגנוני נישול כמכונות מיומנות ומשומנות היטב, הפורשות ביד נעלמה רשתות סבוכות ונכלוליות של הצקות " קטנות" והטרדות יומיומיות – וכשמאחורי הקלעים מושכים בחוטים מיליונרים מסתוריים, פטרונים פוליטיים (חולדאי בכפר-שלם, ניר ברקת ואלי ישי בסילואן, נשיא המדינה שז"ר ידיד-חב"ד בתוחלת!), כשהמנשלים מקבלים סיוע פעיל או בשתיקה ובהסתרה, תוך יצירת סבך בירוקרטי בלתי אפשרי, מרשויות מחוקקות ואוכפות: המחלקה להתיישבות, משרדי ממשלה, מינהל מקרקעי ישראל, עיריות ורשויות עירוניות, בתי משפט ופרקליטות, משטרה, צבא וכוחות בטחון (ציבוריים ופרטיים), כשהמאבק נשזר גם בגילויי אלימות של "אלמוניים" (כמו תקיפה אלימה, עקירת גדרות, ניתוקי מים וחשמל). את כל המבצעים האלה מאפיינת דממה תקשורתית. ולכולם יאה הקריאה-קריעה של המשורר טוביה סולמי, מתוך הקינה שכתב ונשא בהפגנת תושבי תוחלת מול הכנסת: "… יום גְלוֹת תוחֶלֶת/ תמהה שואֶלֶת / איך לכַת נוכֶלֶת / נַעֲנו אוֶּלֶת…"

אמת, בניגוד לעמותות המתנחלים (שהכינוי "כת נוכלת" יאה, כאמור, גם להם), ידם של עקורי תוחלת או תושבי כפר-שלם בודאי אינה משגת כדי לשכור את שירותיו של "שחקן" ברמתך ובמעמדך. אבל אולי, כ"תימני", אולי אפילו כאדם, אפשר היה לצפות לתרומה סמלית ותמיכה מוסרית דווקא בתימנים קשי-יום ומושכחים מעין-כל אלה – במאבק שלא נסתיים של צאצאי מפוני תוחלת לוועדת בדיקה בלתי תלויה ולפיצוי נאות, במאבק המתמשך של תושבי כפר שלם נגד צווי הפינוי ולהכרה מלאה בזכויותיהם בקרקע, לבניית בתיהם במקומם או לפינוי תמורת פיצוי הולם.

כשהייתי ילד בלעתי בשקיקה, כמו רבים מבני דורי,  את חוברות חסמב"ה. המפקד היה ירון זהבי. הוא היה יושב במערה החשמלית ומתכנן את המבצעים החשאיים. כמו כל מפקד, גם הוא היה, כמובן, "לא חשוב מאיזו עדה" (ידענו רק שהיה זהוב בלורית ותכול עיניים, בנו של המסגר גולדברג). אבל לחבר שטיאטא את המערה החשמלית, שפת תמיד קפה, והיה חוטב העצים ושואב המים של החבורה הצברית המלוכדת הזו היתה זהות עדתית מובהקת – קראו לו – תמיד! – "מנשה התימני". אני פונה אליך, מתי – כשהם, שולחיך ומעסיקיך, מסיימים לתכנן מסעי גזל ועוולה, אל תטאטא אחריהם את המערות הכי אפלות של השנאה הגזעית וחרחור המדנים. אל תהיה ה"שחקן" שלהם. ואל תהיה ה"תימני" שלהם. ואל תטאטא אחריהם. אל תטאטא אחריהם!

תגובתו של מתי סרי למכתב:

שלום

כן קראתי בעיון רב את מכתבך

הנני נציג אך ורך מטעם עצמי

לגבי תימני כינרת שיחקתי בתפקיד הראשי בהפקת תיאטרון באר שבע ומכיר את הסיפור על בוריו

לגבי מיהמנות יהדותם של יהודי תימן , בעיני היישוב האשכנזי זה דבר שידוע לי מסיפורים משפחתיים מיד ראשונה

 האחזקה היהודית בסילואן =כפר השילוח הינה חוקית, לכן לא מצאתי פסול מלהשתתף בסרטון.

אשמח להפגש ואף להגיע לסיור ולהמשיך הדיון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מוני יקים אנטיציוני

    ומתי סרי המתהדר במקצועו ומוצאו כדי להשתתף בתזמורת הציונות מנשלת העם והזהות תוך צעידה במשעולי השקרים הציוניים מגיע אות קלון לבזיון ובושה המביישים כל אדם שערכי מוסר וצדק עומדים מול עיניו.

  2. מרגלית

    מאמר חזק ומבוסס על ידע. יש להפיץ אותו לקהלים רחבים.

  3. אורלי

    אחד ה"הישגים" המרכזיים של המתנחלים בסילוואן הוא הצלחתם לשווק את עצמם כלב הממלכתיות הישראלית: הם שולטים על מרחבים פתוחים בשם אינטרסים ציבוריים, מנשלים פלסטינים בשם הפיתוח, חופרים תחת בתיהם בשם ההיסטוריה והורסים בשם העתיד. כל זאת, כמובן, בסיוע מלא של כל זרועות השלטון שמעבירות לידיהם את כל נכסי המדינה באזור.
    לכן, איש כמו מתי סרי לא בהכרח יהיה מודע לעובדה שהוא פועל בשירות לאומנות אלימה וגזענית. מבחינתו, הוא בסך הכל עושה יחסי ציבור לאחד האתרים הממלכתיים המרכזיים בישראל. יש לקוות שהמכתב המצוין הזה של עמוס יפקח את עיניו של סרי לגבי המציאות העגומה מאחורי האתר המושקע אותו הוא מקדם, ביחד עם עוד רבים וטובים שאין להם מושג מה קורה בחצר האחורית של "בירת ישראל המאוחדת לנצח נצחים".

  4. אפרת אסף ולילי

    מחכים וכתוב היטב. לו אנחנו מתי סרי ל היינו יודעים איפה לקבור את בושתנו

  5. נעם לוי

    קראתי בעניין רב והחכמתי.
    למדתי – שוב – כי אין גבול לאינדוקטרינציה האידיאולוגית ולשיכתוב ההיסטוריה שיעשה לשם כך. כלומר כדי ש"היסטוריות גנאולוגית" – שיש בה סיפור שבו דבר נובע מדבר – תתאים למפרע להצדקות האידיאולוגיות המופרעות ש"לגיטימי להחזיק בהן" כי לכולם מותר להחזיק באיזו דעה שהם רוצים לא? זוהי מעין רדוקציה של ה"היסטוריה" – שהיא כבר ממילא "היסטוריה של ארועים חשובים" – לכדי "רישום בטאבו" ותו לא, כדי להצדיק את ה"דרך" המוצדקת כבר מעצם האפשרות להחזיק בה אפריורי וזאת במסווה של מי שיש לו עניין לכאורה באותה הוויה היסטורית והשתלשות העניינים החיה של "אלה שהיו שם אז". אך למעשה לא משנה בכלל מה היה מרקם החיים שדורש לימוד והעמקה, לא משנה מה הייתה השתלשות העניינים הדיאלקטית והגנאולוגית של אותו מרקם חברתי-תרבותי שהיה – ישנה מטרה חינוכית ברורה אותה יש לצייר סביב החיצים שנורו זה כבר מן האשפה. ספין אשפתות מושלם: שחקן "ימני" ש"קרוב משפחתית" למקום ולעניין עצמם, שמדבר על המשכיות שנובעת משיוך "טבעי" שלו-שלנו האשכנזים הלאומנים, למקום. יידישקעט צרוף. פלורליזם ורב-תרבותיות עכשויים כבר אמרנו?

  6. מיכאל

    צאצא נוסף של משפחת מיוחס כמדומני הוא בחור צעיר ומקסים בשם יאיר מיוחס, שהיה בסיירת מטכ"ל וחתם על מכתב הלוחמים בזמנו ("מכתב הסרבנים") כיון שהתנגד לכיבוש. הוא מופיע בסרט "רציתי להיות גיבור" שהיה ב"יס"

  7. אריה דיין

    הדבר האחרון שמתי סרי ומפעיליו האמינו שיקרה הוא שיבוא אדם כמו עמוס נוי, השולט שליטה מדהימה בחומרים היסטוריים הקשורים בביטוייהם החיוביים של החיים המשותפים ליהודים וערבים בעברה של הארץ, ויחשוף ב"העוקץ" את שקרי התעמולה של מתנחלי סילוואן.

    סיפורו של הכפר סילוואן וסיפורם של היהודים התימנים שהתגוררו בו, כפי שמתואר על ידי עמוס נוי, ממחישים לדעתי שני דברים עיקריים: הראשון – שחיים משותפים המתנהלים בכבוד הדדי בארץ הדו-לאומית הזאת אינם חלום באספמיה אלא דווקא אפשרות ריאלית, המותנית בביטול שליטתו של הלאום האחד על הלאום האחר; השני – שידע בתולדות הארץ, ושימוש מושכל בו, הם אחד הכלים היעילים ביותר בהתמודדות מול חסידי האפרטהייד.

  8. יעל

    באמת צריכים לדאוג שהטקסט הזה יגיע לכמה שיותר א/נשים.

  9. זהר

    וראוי שישלח לכתובת הדואר הפרטית של סרי, ואולי גם יופץ דווקא בקהילות תימניות בארץ. זה, מעבר לכך שכדאי מאוד שיפורסם בוואי נט או nrg,
    ואולי השתתפות של עמוס נוי בתכנית של לונדון וקירשנבאום (או תכנית אחרת מהסוג הזה, שבה באים להתראין כמושא ללעג עוד לפני שהראיון מתחיל…). שווה לשלוח לתחקירנים שלהם.

  10. אריאל הירשפלד

    זו אחת המסות הפוליטיות הטובות והיפות ביותר שקראתי בחיי. חוט שני יוצא מכתביו של י"ח ברנר אל המסה הזאת.אותו יושר שבהתבוננות בראי ואותו מיאוס למראה פניה הצדקניים-כוזבים-אלימים של היהדות כשהיא נכרתת מעל האנושיות; אותו זעם למראה ההתנשאות האירופית-אשכנזית-יהודית ואותו מיאוס למראה ההדבקה של סמלי הדת והלאום לחמסנות לשמה. המסה הזאת היא ניצוץ מאיר מול הר המארה הצומח מול שער האשפות.

  11. משפ` אברהם

    כל אחד רושם את ההסטוריה מנקודת מבטו בלבד.

    ההסטוריה הכתובה ועל כך אין עוררין כי האיסלם בא אחרי היהדות. עיר דוד שייכת ליהודים וגם את זה אפשר למצוא בהסטוריה שכולנו למדנו.
    מה היה קורה לו היו מתנחלים יהודים מחליטים להתגורר בלב עיר הבירה של האיסלם: מכה?
    ודאי היה אתר העוקץ הערבי יוצא נגד המתנחלים הגזלנים.
    אז מה יש לכם להלין?
    יקומו תושבי סילוואן ויעקרו את מגוריהם למדינה ערבים, ובא לציון גואל.

  12. מוני יקים אנטיציוני

    זה שהדת היהודית היתה קיימת לפני האיסלם זו עובדה שאין לה כל קשר לנושא המאמר המצויין.
    זה שאתה קובע שעיר דוד שייכת ליהודים זו אמירה פורחת באוויר שכן קשה להבין לאילו יהודים אתה מתכוון.היו יהודים שחיו בירושלים במהלך 3 אלף השנים האחרונות אך אין לכך שום משמעות פוליטית או בעלותית לגבי המצב כיום מה גם שאותה עצמאות יהודית מהוללת עליה מנסים לבנות תילי תילים של תאוריות פוליטיות נימשכה כולה פחות מ 400 שנים מתוך 5 אלף שנות קיומה של ירושלים וסיסמאות שאתה מפריח באויר לא ישנו עובדה זו ומה גם שלכל אורך ההיסטוריה אותם יהודים שאתה מדבר עליהם היו תמיד ובאופן מעגלי פולשים כובשים שייחסו לעצמם מנטרות אלוהיות המקנות להם את זכות הכיבוש ונישול אדוני הארץ והשמדתם.אז אילו היית איש תורה היית צריך להתבייש בעבר ההיסטורי ולא לנסות באורח שרלטני לייחס אילו שהן בעלויות מקרקעיות על משענת קנה כה רצוצה.
    מה גם ומה גם שאותם יהודים שלטענתך התעוררו אחרי אלפי שנים לטעון בעלויות מגוחכות על אדמות לא להם כלל אין כל הבטחה שהם אכן צאצאי אילו שהם יהודים שחיו אי םעם בציון שגועלה והפרט מדובר
    באשכנזים יוצאי ארופה שטרם הצליחו להוכיח איזה שהוא קשר הגירתי לנוכחותם המאסיבית המוזרה במרכז ומזרח ארופה בו זמנית להתפוררות הממלכה הכוזרית שמרביתה התגיירה ואנשיה הציפו את אותם מרחבים בהם נימצאו וצמחו לפתע קהילות ענק "יהודיות" שכל הקשר שלהן לדת היהודית מיקרי בהחלט.
    מה שכן ידוע ויש לגביו הוכחות הוא שמרבית או חלק גדול מיהודי בית שני לא יצאו לגלות כיוון שהיו עובדי אדמה ונאחזו באדמתם גם אם הדבר הצריך המרת דתם לנצרות ולאיסלם כך שברור שאם אתה מנסה לדבר על קשר גניאולוגי מסויים הם הגורם האנושי היחיד שיכול לטעון לבעלות על אדמות מולדתם אותה לא זנחו כדי לטעות בשדות זרים .

  13. עודד ישראלי

    בפעם הקודמת שכתבתי לך תגובה בפוסט שעסק בסילוואן טעיתי. הראתי ציורים של רוברטס, מן המאה ה-19, ושם נראה החלק העליון של עיר דוד ריק מישוב. על-סמך ציורים אלו חשבתי שהכפר לא היה קיים – אך מסתבר שטעיתי. הכפר היה קיים – אך בתחתית הערוץ ומצידו השני של הואדי – לא על הגבעה שמכונה "עיר דוד".

    באשר להווי החיים בכפר, מצאתי בויקיפדיה שכתוב, בין היתר, כך:

    "לצד החקלאות המפותחת, נחשבו בני הכפר, גם זיכרון העממי הפלסטיני, לשודדים. תעודות יהודיות ואחרות מייחסות להם גביית דמי חסות מהקהילה היהודית בירושלים על מנת שלא יפגעו בבית הקברות הר הזיתים וממעשי שוד לאור היום של האבלים.

    ירושלמי בן התקופה מספר [2] על "הוצאות תמידיות על העדה אל אנשי הכפר סילואן… בעד שמירת הבית חיים אשר על הר הזיתים הסמוך לכפר הזה […] לערך י` אלפים טאליר".

    הקונסול הבריטי בן התקופה רושם במכתב לממונים עליו במשרד החוץ הבריטי:[3]

    "הכפר סילואן הוא קן שודדים. הגברים, שהם גדולי גוף… הפילו את חיתתם במשך זמן רב על ירושלים. כגנבים, הם מומחים בטיפוס על חומות העיר בלילות. ומאחר ובית הקברות היהודי סמוך לכפרם, הם מצליחים כל שנה, באיומים ולעתים באלימות, לסחוט סכומי כסף גדולים מהיהודים המשלמים להם מקרן הצדקה לעניים". […]

    בשנת 1882 עלו יהודים מתימן לירושלים ומפאת חוסר מקום בעיר אשר בתוך החומות נאלצו לעזוב, חלקם הגדול חפץ להישאר בקרבת מקום המקדש וכך נאלצו להתגורר במערות פתוחות אשר איתרו בצלע הר הזיתים. לאחר שיהודי ירושלים שמעו על כך הם נחלצו לעזרת התימנים, ראש וראשון לכך היה ישראל דוב פרומקין, בעל עיתון החבצלת, אשר הקים אגודה בשם "עזרת נידחים". האגודה פועלת רבות לטובת התימנים יושבי כפר השילוח ונעזרת בברונית הירש ואחרים מחו"ל.
    לטובת התימנים ובאמצעות אגודת "עזרת נידחים" נתרמה אדמה בצלעו המערבי של הר הזיתים, האדמה הייתה ריקה לחלוטין ומרוחקת מבתי הערבים שהיו מצפון לה. חלקת האדמה נתרמה על ידי אדם בשם בועז הבבלי ועליה נוסדה התיישבות יהודית של עולים מתימן שנקראה "כפר השילוחַ‏" או כפר התימנים.
    מפאת בעיות רישום והתנהלות מול השלטון הטורקי נוסד הקדש בשם "הקדש ע"ש מושון בנבנישתי" ההקדש נוסד על ידי ילדיו של משה בנבנישתי וריכז לתוכו את האדמות שנתרמו על ידי בועז הבבלי.

    בהנהגתו הרוחנית של הרב סעדיה מדמוני, הוקמו בתי היהודים בשלושה מבנים טוריים וכן נבנה בור מים גדול, לאחר מכן נקנתה חלקה סמוכה נוספת עליה הוקמו מבנים נוספים. בנוסף ליחידות המגורים, כלל המקום מרפאה וחמישה בתי כנסת.בשיא פריחתו של הכפר מנה המקום כ200 משפחות אשר חלקם כלל אינן תימניות.

    הכפר היהודי נפגע בפרעות 1921, ובשנת 1929 (מאורעות תרפ"ט) התנפלו הערבים על הנשארים, פגעו בהם ושדדו את רכושם. חלק הארי של התושבים עזבו בלחץ השלטון הבריטי. בני הכפר, בהנהגתו של הרב יוסף מדמוני בנו של מייסד הכפר חזרו לכפר למספר שנים, אך בעקבות מאורעות המרד הערבי הגדול, וחוסר רצונו של שלטון המנדט להגן על יהודי הכפר מפני הפורעים הערבים, גורשו היהודים לצמיתות מהכפר על ידי השלטון הבריטי בשנת 1938. למרות הבטחות (כתובות) של המושל הבריטי להחזיר את היהודים לכפר עם השבת השקט, יהודי הכפר לא חזרו אליו עד סוף שלטון המנדט.

    בעקבות עזיבת היהודים נבזז רכושם והבתים נהרסו כמעט לחלוטין. אחד מרבני היישוב אף נרצח בעת ניסיון להציל ספר תורה שנותר במקום. וזאת למרות אין ספור פניות לשלטונות הן מכל הגופים בהנהגה הציונית, והן מצד התימנים הספרדים והרבנות הראשית, בבקשה כי יתנו להם לחזור או להציב כח משמר במקום.

    בשנות הארבעים חתמו נאמני ההקדש על הסכם שמירה עם ערבי תושב הכפר, בהסכם זה התחייב הערבי לשמור על הרכוש הנותר מבתי היהודים ובעיקר על בית הכנסת הגדול "אוהל יעקב" שנשאר בשלמותו. לאחר מלחמת השחרור ולאחר כיבוש ירושלים בידי הירדנים עשה אותו "שומר" בשטח האדמה כשלו והעביר חלקים מהאדמות לילדיו, מכריו ושכניו [דרוש מקור]. בית הכנסת נשאר עומד על תילו, כשריד אחרון להתיישבות זו."

    מעניין לא?

  14. יורם גת

    שזירת העובדות והטיעונים נעשתה ביד אומן ומציבה רף גבוה לאיכות הדיון הציבורי (ואפילו באתר הזה).

    עם זאת, קשה שלא לחוש שלמרות חשיבותו ועוזו של המאמץ, אין כל תקווה שישפיע על דעת הקהל או על מדיניות הרשויות.

  15. חזי מחלב

    לא לחינם דודי אחי ז`ל העתיר עליך מחמאות רבות ואהב אותך כל-כך. אני מלא השתאות לנוכח רוחב היריעה,העמקנות והחקרנות, אבל בראש ובראשונה לנוכח העמדה המוסרית שלך, שממנת לא זזת כהוא זה בכל 35 השנים שאני מכירך.
    "אפילו" אני שמתעניין בנושא ומכיר היטב את פרשת התימנים בכנרת, את סיפור איסוף הזמורות של התימנים וההתעמרות בהם ברחובות,לא שמעתי מעודי על מה שהתחולל בכפר חב`ד.
    מעניין לציין שבכל משדרי התעמולה הנלוזים תמיד יימצאו מזרחים שיעשו את העבודה המלוכלכת. וראה לעניין זה את מנשה נוי מקבילו העירקי של ארז בן-טולילה המרוקאי- בתשדיר מגונה ומלעיג על המזרחים בחסות ארגון "בצלם".כמו גם בעניין דומה התפקיד, הנאלח שמילאה אורנה בנאי בתוכניתו של אותו בן-טולילה ,לפני כמה שנים כלימור וכמורטל ואורטל.
    והרי גם זה בגדר אמנות, לדעת למצוא את מי שיש לו יותר מנכונות נפשית, לקואופטציה מן הסוג הגרוע ביותר.
    ושוב, כל הכבוד!

  16. עמוס נוי

    תודה למשבחים ולמשבחות.

    קיבלתי את תגובתו של מתי סרי למכתבי, שנשלח אליו גם באופן אישי, לאחר הפירסום באתר. ביקשתי את רשותו לפרסם אותה, ורשות זו ניתנה לי. אני מוצא אותו עניינית, הוגנת, ומכובדת ואני מקווה להמשך הדיאלוג. אפשר לקרוא אותה בסוף המאמר/מכתב שלמעלה.

    עודד ישראלי: רובן המוחלט של העובדות שהבאת מדויקות (למעשה, אחד הציטוטים שלך מהויקיפדיה נכתב שם על ידי…). גם אני עשיתי מאמץ להביא עובדות שנבדקו ווודאו. יתכן שדבריך ודברי גם יחד תורמים למסכת עובדתית רחבה, הן של תהליכים הסטוריים והן של המתרחש עתה.

    בעניין כפר "תוחלת": נישול התימנים (בעיקר) ממושב תוחלת, וההעברה הגסה והגלויה של אדמותיהם לידי כפר חב"ד תוך התערבות של נשיא המדינה עצמו הושתקה ועברה בהתעלמות תקשורתית וציבורית מוחלטת. לכן אין שום איזכור (או ערך בויקיפדיה, בינתיים!) של הפרשה ברחבי הרשת. אני שב וממליץ על ספרו המחקרי המעמיק של ד"ר דני בר-מעוז "ללא תוחלת", שיצא (עם הקדמה של פרופ` יהודה ניני) בהוצאת עמותת "אעלה בתמר" (וניתן להזמנה בעמותה זו), ב 2008 (וגם הוא עבר בשתיקה, כמו הפרשה עצמה). אני ממליץ בהזדמנות זו גם על ספרו הקודם של בר-מעוז (על התיישבות עולי תימן ברחובות בשנים 1908-1948) – "מגולת תימן לח`רבת דוראן" …

  17. שרון

    הקשר שערכת בין סילואן לכנרת ולכפר שלם מאיר באור חדש את מנגנוני הנישול הממלכתיים. התרשמתי עמוקות.

  18. דן

    מאמר יפהפה – רהוט, מחכים, מלא ידע על עולם שהיה ואיננו, אפשרויות חיים שנראו פעם הגיוניות ומובנות מאליהם, וכעת אפילו לא עולות בדמיוננו. וקישור יפה בין מזרח ירושלים וכפר שלם.

    אני גם שמח לקרוא את התגובה של מתי סרי – נשמע שיהיה מעניין להביא אותו לסיור בשכונה, ונשמע שאתה גם האדם המתאים לנהל דיאלוג מסוג זה. אשמח אם תשתף את גולשי האתר בהמשך.

    ובעיקר, אשמח לקרוא עוד מאמרים כאלו! מה קרה לבני משפחת מיוחס, למשל? מתי הם עזבו את כפר השילוח, ולאן? והיכן התפרסם ספרו, וכיצד התקבל? אולי לעת עתה תפרסם תגובה עם הפניות לדברים נוספים שכתבת על הנושא, זו תהיה התחלה טובה…

  19. ג. אביבי

    הכל נכון ומושכל. אני הייתי מוסיף ומזכיר לשחקן (מושר וגם אדם חיובי) מתי סרי, שכאשר תימני כינרת נושלו וגורשו בכוח מהאדמה אותה הם הכשירו ולאחר שאיבדו כ50% מבניהם, רק סוחרים ערביים וככפריים פלסטינים מואדי עארה סייעו להם וספקו להם מקומות לינה ואוכל, כאשר הישוב האשכנזי הציוני והדתי דחו אותם והחרימום.
    שאפו לעמוס.

  20. דני כהן

    בתור סדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, אומר במבטא עיראקי, אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה.

  21. נתן.

    לא הבנתי את המשפט :"בני משפחת גוזלן הגנו בגופם בחירוף נפש על שכניהם היהודים התימנים בעת מהומות 1929."

    ממה בדיוק היה צריך להגן עליהם?

  22. ורד

    היה חשוב לאין שעור לקרוא את תגובתך, החכמתי ממנה. חבל שרק לעיתים רחוקות אנו זוכים לראות את הצד השני של המטבע, שכן בדרך כלל הכתיבה כאן מגמתית וחד צדדית

  23. אלדד ציון

    מכתב מלא השראה ומחשבה.

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    צחקתי (וגם כמעט בכיתי) כמה שעות ממה שכתבה ורד הסימפטית לעודד ישראלי: "היה חשוב לאין שעור לקרוא את תגובתך, החכמתי ממנה. חבל שרק לעיתים רחוקות אנו זוכים לראות את הצד השני של המטבע, שכן בדרך כלל הכתיבה כאן מגמתית וחד צדדית". זוכים לראות? לעתים רחוקות? הצד השני? הלו, סליחה? איפה את חיה, ורדוש? הרי את הדברים שכתב ישראלי – ורק אותם – הלעיטונו האביסונו עד בחילה… מה הוא כותב? שכתוב בויקיפדיה שהקונסול הבריטי חשב שערבים הם רוצחים, גנבים, מלוכלכים (מו בספרי חסמב"ה, שוב)? די בטוח שהוא חשב את זה גם על התימנים, על יהודים-מזרחים, אולי אפילו על יהודים בכלל. שהפלסטינים לא שמרו על רכוש יהודי נטוש? והיהודים – הם ממש שמרו בקפידה על רכוש ערבי נטוש (ורק בטעות פוצצו 220 מסגדים בשבוע אחד לזוועתו של מנהל מחלקת העתיקות הישראלית פרופ` ייבין)? ה"עובדות" של ישראלי הן תשתית הקומפוסט הבואשת שעליה גדל כל צעיר יהודי-ישראלי וכל ורד. אלו ה"עתים הרחוקות"? זה הצד השני של המטבע? ואיזה מטבע – המטבע הקשה של השנאה והנישול?

    מול שוטים מביא עמוס נוי עובדות שלא היו ידועות לנו, שעשויות לשנות גם את השפה שבה אנחנו מדברים וחושבים (ומדברות וחושבות) על הווה והעתיד. למשל שואל האהבל התורן: בפני מי הגן גוזלן בחירוף נפש על התימנים של סילואן? לשאלה הקנטרנית והמעט-בזויה הזו (מעט מאוד יהודים הגנו בגופם על מפגינים לגיטימים בעיר ישראלית כשהמון מוסת ירד מנצרת-עלית וירה לתוכם ללא הבחנה) יש תשובה פשוטה, כל כך פשוטה עד שאולי האהבל התורן ובני סוגו יתקשו אולי להבין אותה: גוזלן היה איש טוב שהגן על אנשים חפים מפשע מפני אנשים רעים. גם היום מבקשים אנשים רעים לנשל ולהרוג חפים מפשע. ואנשים טובים מצווים להגן עליהם. מי שחלש לא תמיד מצליח. מי שרשע – כמו ורד, כמו ישראלי – לא תמיד רוצה. זה הכל

  25. ורד

    ממה שאתה כותב אתה הוא המלא שנאה. מצער מאוד שאתה מטיף לי כאשר אתה מתלהם ותוקף אותי ככה. למעשה, הכתיבה שלך היא פתטית לחלוטין, שהרי מחד אתה מטיף נגד שנאה אך מנגד אתה מבטא אותה בעצמך. ודרך אגב, הכנסת לי מילים לפה ופירשת את דברי בצרה מאוד מעוותת וצורמת.

  26. עמוס

    חלק מהעובדות שהבאתי, ודברים נוספים הקשורים לאנשים שאותם ואת תרבותם אני חוקר (אברהם אלמאליח ואברהם שלום יהודה, שעליהם אפרסם בקרוב, משפחת מני, מיוחס, ד"ר יוסף מלול, בני הזוג מויאל, שלוש וכו) כבר הזכרתי במאמר קודם ב"העוקץ"

    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/default.asp?PageID=10&ItemID=4506

    מקווה לענות על שאלותיך בהרחבה במאמר קרוב

  27. שור

    בעיר דוד היא כפר השילוח גרו יהודים מתחילת המאה הראשונה,
    בינהם מלכי ישראל, במשך אלף שנים עד לשלהי בית שני עד שגורשו,
    ושוב חזרו למקום בסוף המאה התשע-עשרה,
    ושוב גורשו ע"י המון ערבי פשיסטי,
    ושוב חזרו לאחר שחרור המקום ע"י מדינת היהודים.

    חידוש החיים היהודיים העיר דוד היא כפר השילוח מהוות את תמצית הציונות.

    התנאי לחיים משותפים של יהודים וערבים הוא שיגורו יחד,
    אם לא נגור יחד איך אפשר לשאוף לחיים משותפים ?
    יוסף מיוחס חי בכפר שילוח עם ערבים ותיאר חיים משותפים, לאחר מכן הם נגדעו באכזריות ברברית.
    צודק פרופ` שנהב שהשמאל הישראלי הגזעני רוצה לצאת מהשטחים בכדי לא לראות ערבים מול העניים.

    סילקו אותנו פעמיים מהמקום והפעם חזרנו לצמיתות,
    והנה קטע מויקיפדיה על גירוש יהודי כפר השילוח –

    "
    הכפר היהודי נפגע בפרעות 1921, ובשנת 1929 (מאורעות תרפ"ט) התנפלו הערבים על הנשארים, פגעו בהם ושדדו את רכושם. חלק הארי של התושבים עזבו בלחץ השלטון הבריטי. בני הכפר, בהנהגתו של הרב יוסף מדמוני בנו של מייסד הכפר חזרו לכפר למספר שנים, אך בעקבות מאורעות המרד הערבי הגדול, וחוסר רצונו של שלטון המנדט להגן על יהודי הכפר מפני הפורעים הערבים, גורשו היהודים לצמיתות מהכפר על ידי השלטון הבריטי בשנת 1938. למרות הבטחות (כתובות) של המושל הבריטי להחזיר את היהודים לכפר עם השבת השקט, יהודי הכפר לא חזרו אליו עד סוף שלטון המנדט.

    בעקבות עזיבת היהודים נבזז רכושם והבתים נהרסו כמעט לחלוטין. אחד מרבני היישוב אף נרצח בעת ניסיון להציל ספר תורה שנותר במקום. וזאת למרות אין ספור פניות לשלטונות הן מכל הגופים בהנהגה הציונית, והן מצד התימנים הספרדים והרבנות הראשית, בבקשה כי יתנו להם לחזור או להציב כח משמר במקום.

    בשנות הארבעים חתמו נאמני ההקדש על הסכם שמירה עם ערבי תושב הכפר, בהסכם זה התחייב הערבי לשמור על הרכוש הנותר מבתי היהודים ובעיקר על בית הכנסת הגדול "אוהל יעקב" שנשאר בשלמותו. לאחר מלחמת השחרור ולאחר כיבוש ירושלים בידי הירדנים עשה אותו "שומר" בשטח האדמה כשלו והעביר חלקים מהאדמות לילדיו, מכריו ושכניו [דרוש מקור]. בית הכנסת נשאר עומד על תילו, כשריד אחרון להתיישבות זו.
    "

    שור

  28. עודד ישראלי

    עמוס, יקירי, על-לא דבר. בכל פעם שאתה מתקשה לאזן את התמונה לבד (נניח, לןכתוב משהו לא כל-כך נעים על ערבים, או להבדיל, משהו טוב על האשכנזים, רק תקרא לי…

    אגב, במאמר גם שכחת לציין את האשכנזים ישראל דב פרומקין ואת הברונית ואחרים כמי שהיו הראשונים להתגייס לעזרת אותם עולים ציונים חלוצים מתימן, ומרוב כעסך על האשכנזים הזכרת את אותם חרדים מלעיזים אך שכחת לציין את יחסו החם של אבי הציונות הדתית (ומן הסתם גם האב הרוחני של רוב אנשי עמותת אלע"ד) אברהם יצחק הכהן קוק .

    אותו רב קוק ה"אשכנזי-ציוני" דווקא הביע שמחה במכתבו לאביו על עליית יהודי תימן בזמנו, וכך הוא כתב: "פה במושבה נוסף ב"ה דבר לטובה, ע"י הד הקול של קיבוץ גלויות לאה"ק שבא לארץ תימן באו רבים מאחב"י היושבים שם … והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ה` מאד … ומה טוב שאלה ימלאו את המקום של הפסולת דמסיטרא דע"ר הבאים מרוסיא, שהגרועים שבהם א"א שתהיה להם אחיזה בא"י, "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה", והתימנים הללו … מתפללים בכל יום ג` פעמים בציבור בכוונה … ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה ואין פרץ ומריבות בשכונתם … כן ירבה וכן יפרוץ ויאספו אספת נדחי צאן פזורה"…

    אגב, גם תרומתך לויקיפדיה לא נעלמה מעיני (שאפו) ואפילו היה מעניין אם היית מוסיף ומפרט שם בעניין האופן שבו הגן אבי משפחת גוזלן בגופו על היהודים שם (קראתי אצל המלעיזים שהוא רק ניסה לשכנע כמה מוכתרים מכפרים שכנים לרסן את צאן מרעיתם – ללא הצלחה)… ועוד משהו – אם אתה כותב על תימני כינרת, אולי גם כדאי לכתוב על השיר שהקדישה המשוררת האשכנזית-ציונית רחל, לאחת מאחיותיה התימניות שם:

    http://benyehuda.org/rachel/Rac119.html

    לצד השני של מטבע השנאה, אני באמת מתנצל… אני יודע שהדברים שציטטתי פה מקלקלים את התמונה האוריאנטליסטית הפאסטוראלית שדמיינת לך – ממש כמו שהקולוניאליסטים הציונים הרסו את הפאסטורליה בתמונה הדמיונית ההיא ממש…

    זה באמת לא יפה להזכיר שאותם "פראים אצילים" שעד עכשיו היו בדמיונך רק פלאחים תמימים ומסכנים, בעצם שדדו מסעות לויה וקופות צדקה של יהודים מסכנים הרבה יותר. וזה באמת לא יפה להזכיר שכ-200 משפחות של יהודים שעלו מתימן, ויושבו שם על אדמות שנתרמו על ידי יהודים אחרים באמצעות כספים של יהודים אחרים (חלקם אפילו אשכנזים, רחמנא ליצלן), גורשו ונשדדו בידי ערבים – ממש כמו שקרה לכל יהודי הישוב הישן בירושלים וחברון…

    אגב, דווקא יצא לי להציל פעם, ממש בגופי, חבורה של אסירים בטחוניים (כמה מהם רוצחים מתועבים למדי) מידי חייל זועם שעמד לקצור בהם, ולא ידעתי שמחלקים על זה פרסים… רק תגיד אצל איזה עמותה פלסטינית אני צריך להרשם – בטח מגיע לי ולמשפחתי איזה "בית ערבי" בחינם.

  29. שי כחלון

    הפעם סילוואן, אתמול בילעין, מחר יפו, הכוונה יהוד יפו, שטח נדלני משובח בעבור הקולניאליסטים.

    חברים, מי שלא קושר את כל הבעיות לבעיה היהודית אשכנזית עושה לעצמו קיצורי דרך.

    ולמה ? מיליוני דולרים זורמים לכאן מיהודים בעולם, והם הדלק שמניע את מנועי הרשע, לדוגמא מוסקוביץ זה שקונה בתים של ערבים.

    זה מהזוית הימנית, אך מה עם יפו ? מה קורה ביפו ? שם זה נעשה בצורה יותר קלאסית, אך בפועל ערביי יפו , הולכים ופוחתים, הם עוברים ללוד לכפר קאסם, לטייבה , לרמלה.

    ומה קורה עם המזרחים שגרו בשבזי שהפכה לנווה צדק ?

    אין בעיה ליהודי לגור בכל מקום, אם הערבי יכל לגור בכל מקום, אני מתכוון לישראלים. אך כולם יודעים מה קורה בפועל אם איזה ערבי יבוא לגור ברמת השרון.

    הרבה אין מה לעשות, אך אם משהו באמת רוצה לחלום על מזרח תיכון חדש עליו לאמץ ארבע משניות.

    ביטול חוק השבות.

    איסור העברת כספים מהיהודים בעולם לישראל (אפילו לא לבית חולים)

    שליחת השגריר האמריקאי (בדרך כלל יהודי) לאמריקה.

    ולתמוך בחזרת ארבע מיליון פליטים לפלסטין, ויש מקום לאכלס אותם.

    ולא להתבייש לומר שזה מרחב ערבי.

  30. יונס צמח

    אם לפי דבריך הדברים שהביא עודד ישראלי היו ידועים לך, ואם שניכם ביחד נותנים את תמונת המצב הנכונה יותר על קורות שכונת התימנים בזמן המנדט, מדוע נמנעת אתה מלהביא אותם בעצמך?

    למה הייתי צריך להיות תלוי בכך שעודד ישראלי בכלל יגיב, בכדי לקבל את התמונה המלאה? האם מפני שהם לא התאימו לתזה שלך?

    אם כך, ניסית לאחז את עיניי כמי שלא בקי בהיסטוריה של סילואן!

    לשם הגילוי הנאות – אני מתנגד התנגדות נחרצת לכל מגורים של יהודים בכל השטח שנכבש על ידי ישראל בשנת 1967, כולל בירושלים.

  31. דרור בל"ד

    הראי"ה יצג בזמנו את היהדות המוסרית. בוודאי אתה מכיר את `חזון הצמחונות והשלום` אותו חיבר. מי שהלך בדרכו הרוחנית היה עגנון, שהיה אף הוא צמחוני. חבורת גוש אמונים ומרכז הרב, מלבד הקשר המשפחתי (לא קשר דם!) אין להם דבר וחצי דבר עם משנתו.

    לעמוס נוי – מצטרף לברכות ולמחמאות ולתודות. כן ירבו מאמרייך.

  32. ירדנה אלון

    יחסי הגומלין בין יהודים למוסלמים בארץ ישראל מעולם לא היו יחסים של שחור ולבן,ומי שרואה רק צד אחד של היחסים מתקשה אולי לראות את המורכבות הזאת, אנו מתקשים בזה בעיקר מאז עלייתה של הציונות כתנועה פוליטית ואידאולוגית(עם כל התפישה המעוותת של "הגוי" שהיא הביאה איתה בגלל ההיסטוריה של יהדות מזרח אירופה ) אולם כאן בארץ ישראל היו היחסים מגוונים,אחרים,שונים,בטח לא שחור ולבן לא יחסים של אהבה יוקדת ולא יחסים של שינאה לוהטת(וההפך) בתקופה הצלבנית למשל היו יחסי גומלין שונים לחלוטין מתקופות שקדמו לה ותקופות שבאו אחריה.חבל שבבתי הספר שבהם למדנו ובהם לומדים ילדינו היום לא מלמדים לעומק את התקופה הצלבנית ותקופות אחרות בארץ ישראל,חבל שבמקום להקדיש זמן ותכנית לימודים מעמיקה ויסודית בתולדות ארץ ישראל ,מקדישים יותר זמן ומקום לתולדות היהודים במזרח אירופה,וכך מונעים מהישראלים (לא משנה מאיזו עדה) את תחושת הקשר והזהות והמיוחדות של הישראליות, של הזהות המקומית, ומדביקים להם זהות לא להם,
    צא ולמד – אם תפגוש אלמוני פלמוני ברחובה של עיר ותשאל אותו מהו האירוע ההיסטורי החשוב שקרה ב-4 ליולי מיד ישיב לך מה ז`תומרת?ב-4 ליולי חל יום העצמאות של ארה"ב, בכל אמצעי התקשורת ידברו על כך ,יציינו את היום הזה יביאו מאה ואחד פרשנים וככמות הזאת פרשנויות על יחסי ארה"ב וישראל, מעט מאוד יגידו ה-4 ביולי?מה ז`תומרת?קרב קרני חיטין,זה הקרב ששינה את פני ההיסטוריה ופני יחסי הגומלין שבין בני שלושת הדתות החיים בארץ ישראל.אולי, אולי, אולי, יציינו את היום הזה באיזו פינת טריויה של "שישים שניות על………".חבל שארועים היסטוריים של המקום שבו נולדנו וגדלנו וההשלכות של הארועים האלה על חיינו היום מושלכים לקרן זוית או נידונים להכלא בתוך מגדל השן האקדמי במקום לצאת למרחב הציבורי,או אז לא היינו נופלים למלכודת של ראיית היחסים ביננו לבין הפלשתינים בצבעים של שחור לבן,לא רק שהיינו יוצאים נשכרים מההנאה שבידיעת המורכבות שלהם,היינו לומדים לחיות עם המורכבות הזאת,היא הייתה הופכת לאיפיון ולמרכיב חשוב בהגדרת הזהות הישראלית שלנו.

  33. אורלי

    עודד ישראלי – חבל מאד, וגם מביך למדי, שלא הערכת נכונה את תשובתו המנומסת והמכבדת של עמוס אליך ומיהרת להתבשם בניצחון מדומיין כלשהו. הדיכוטומויה הפשטנית של "הטובים מול הרעים" מתקיימת, כמובן, רק אצלך בראש. המסה של עמוס לא נכתבה בחלל ריק של אינפורמציה, אלא באה לאזן את התמונה החד-צדדית והמגמתית להחריד שמקדמם הנרטיב הציוני. האם באמת חשבת שאתה מחדש למישהו או מגלה איזו אמת עלומה ובלתי נודעת באשר למאורעות תרפ"ט? תנוח דעתך, עודד- כל ילד ישראלי ממוצע שהתחנך במערכת החינוך הישראלית מכיר את שאירע היטב. הוא יודע היטב כי הפלסטינים (סליחה, הערבים) רצחו באכזריות, שדדו, גירשו ונישלו. מה שהוא לא יודע על פי רוב ובאופן גורף, זה שזה לא הסיפור השלם. שאי-אז, אי-שם, התקיים גם עולם שבו יהודים וערבים חיו בחיבה וכבוד הדדי זה לצד זה, ואת הנדבך הבאמת עלום הזה (בניגוד להתרברבויות העובדתיות שלך) ביקש עמוס להביא. במילים אחרות – עמוס, במאמרו, החכים אותנו בהרבה מידע ונתונים מרתקים שלא ידענו קודם, ואילו אתה התקטננת בטריוויה זמינה, וניפנפת בה כמוצא שלל רב מתוך התנצחות דווקאית ומביכה. וגם בזה לא הקפדת לדייק – לומר שהיהודים התימנים לא התגוררו בתוך החומות "מפאת חוסר מקום" זה באמת, איך נאמר, ניסוח מעניין של הדברים. ואם כבר להביא עובדות לאשורן ובמלואן, אז גם לגבי מי שמר על רכוש האויב ועד כמה אפשר לומר עוד כמה דברים: למשל, שבעוד האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב שמר על נכסי היהודים כפיקדון, הרי שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים הישראלי שהפקיע קרקעות בסיטונאות מכר חלק גדול מהם לקק"ל, ובכך שלל אפילו מפלסטינים אזרחי ישראל לרכוש את האדמות הללו, כלומר אדמות פלסטיניות הופקעו לא רק מבעליהן אלא מהעם הפלסטיני בכללותו תחת חוק אלים זה.
    שור, לכנות את הנוכחות המתנחלית בירושלים המזרחית כ"מגורים יחידיו" של ערבים ויהודים זאת או בורות מוחלטת, או אמירה זדונית ומרושעת. תשאל את צאצאי משפחת גוזלן (ישראלי, לתשומת לבך, זה ההוא ממכתב הרבנים התימנים. תקרא שם איך בדיוק הם הגנו על הקהילה התימנית) או את משפחת אל-כורד, חנון וע`אווי משיח` ג`ראח, כולם מצאו את עצמם ברחוב ומתנחלים מתרווחים בבתיהם, כמה נפלאים "המגורים יחדיו" עם המתנחלים. ממש כפתור ופרח, מה יש להגיד.

  34. פרה

    שור במהלך ציוני טיפוסי מבקש לאחוז במקל משני צידיו: דורש בשם החיים המשותפים וזכות השיבה היהודית לכפר השילוח ולכל ארץ האבות, אך מתנגד לזכות השיבה התל אביבית לכפרי תל אביב ושאר אזורי ישראל הרשמית. הגיע הזמן לאחוז בשור בקרניו, תחליט: זכות שיבה מלאה לשבני ושבנות שני העמים במדינה אחת או הסדר מדיני של שתי מדינות זו לצד זו?
    לשבת לך בשייח` מוניס או מעל עיסאוויה ולתבוע את זכות השיבה היהודית לסילוואן – זו צביעות.

  35. אסנת

    חשוב לציין בהקשר זה כמובן את סרטה המצוין והחשוב של איילת הלר "דקל שפל צמרת" על פרשת כינרת.
    תודה רבה שוב עמוסי היקר על המאמר ועל האחריות.

  36. שור

    בישראל גרים ביחד יהודים וערבים בכמה ישובים מעורבים,כמו עכו, יפו, רמלה, וגם נצרת עילית וכרמיאל.
    וכן גם בכמה מקומות ששוחררו במלחמת ששת הימים כמו העיר העתיקה, עיר דוד היא כפר השילוח, שכונות נוספות בירושלים, חברון ועוד כמה מקומות.
    ראויה לציון העיר פקיעין, שם חיים מוסלמים, דרוזים וכמה משפחות יהודיות, בניהן משפחה יהודית אחת כבר אלפי שנים.
    מגורים ביחד זה שיקוף של מציאות אורלי,
    לא טענתי שהיחסים טובים וחברותיים,
    וכמובן זה לא המצב לצערי.
    אבל אורלי,
    איך יגורו יחד ביחסים טובים אם את וחברייך מתנגדים בכלל למגורים ביחד ? שתומכים בעצם בהפרדה על רקע אתני ? שלא רוצים לראות ערבים מול העיניים ?
    לדעתי אין להיכנע לאלימות הערבים ולהסתה של השמאל הפשיסטי – גזעני, וויש לעודד מגורים ביחד גם בכפר דוד, גם בחברון, גם בכרמיאל, וגם ביפו,
    לדעתי אט אט מגורים ביחד יגברו על רגשות השנאה ויביאו גם ליחסים טובים יותר, כמו שעמוס מתאר לגבי שכונת כפר השילוח לפני 100 שנים.
    שכן אורלי, הפשיזם האלים לא יעבור ויהודים וערבים יגורו כאן יחד על אפם וחמתם של הלאומנות הערבית הגזענית ותומכיה היהודים.

    שור

  37. עודד ישראלי

    אם כבר הפרעת לי באמצע חגיגות הניצחון והשמפניה…

    האם את יודעת מדוע הוקמה שכונת מאה שערים מחוץ לחומות? מדוע הוקמה שכונת ימין משה מחוץ לחומות? רמז: זה לא בגלל שהאשכנזים גירשו את תושביהן החוצה…ומעניין לעניין באותו עניין: האם קראת את ספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום"? האם את זוכרת כיצד מתאר עגנון את יחס בני המושבות מהמוצא האשכנזי לאחיהם האשכנזים בני העליה השניה? זוכרת איך יצחק קומר וחברו נישארו מחוסרי תעסוקה ברחוב בגלל שאחיהם העדיפו להעסיק פועלים ערבים (אני לא משתמש במילה "פלסטינים" כי הם טרם הומצאו לפני שהומצאה פלשתינה-א"י אחרי מלחמת העולם הראשונה – וממילא חלקם באמת היו מהגרים שזה מקרוב באו)?

    היחסים המתוחים בין העדות זה בהחלט לא דבר שלומדים עליו יותר מידי בשיעור מולדת, ולפעמים השיעור שמעבירים עמוס ושות` הוא חשוב, אבל מאידך, הדמוניזציה המוחלטת של האשכנזים היא ברכה לבטלה, וכשמדברים עם אנשים מהחוג של עמוס צריך לפעמים להזכיר שוב גם את הקונטקסט ההיסטורי, וגם להזכיר שוב דברים כמו שכתב הרב קוק ושכתבה רחל המשוררת – כי ממילא האנשים בחוג הזה לא כל-כך הקשיבו למורה בשיעור מולדת.

    אותו הדבר לגבי היחס בין היהודים והערבים – אבל הפוך. כאן, ובעוד אתרים וחוגים של השמאל הרדיקאלי (אגב, למה תמיד השמאל הוא "רדיקאלי"? קשה לכם עם המילה העברית "קיצוני"?), יש הרבה מאוד אנשים שקיבלו "נכשל" בשיעור מולדת ותע"י, ואני דווקא מוצא שוב ושוב תופעות של תפישה אוריאנטליסטית אוטופית, ותיאורים בשחור לבן שבמרכזם עומד "הפרא האציל" ה"פלסטיני", שצמח מהאדמה בין שורשי עץ הזית, ולעומתו היהודי הציוני כקולוניאליסט לבן ואכזר מאירופה שבא להרוג ולנשל את הילידים. ובחוגים בהם את מסתובבת, יש גם ביטוי רב ל"מיתוס האיסלאם הסובלני" שמתאר את חיי היהודים תחת שלטון האיסלאם כגן עדן עלי אדמות – ושוכח את הכיבוש והנישול של אוכלוסיית א"י היהודית בידי המוסלמים, את חוקי האפרטהייד המשפילים המכונים "תנאי עומר" ומיסי הגולגולת והאדמות, וגם עשרות רבות של מעשי פרעות רדיפות וטבח שחוללו המוסלמים ב"בני החסות שלהם" לאורך ההיסטוריה… בקיצור, אני דווקא די משוכנע שעמוס לא חידש לך כלום, ודבריו רק חיזקו את תמונת העולם השחורה לבנה (אבל בנגטיב) שיש לך בראש, ואילו דווקא הדברים שאני הבאתי רק עזרו לך להיזכר שבאמת אין שחורים ולבנים טובים ורעים.

    יחד עם-זאת, אולי באמת אני יכול ללמוד ממך משהו – האמנם שמרו שלטונות ירדן על נכסי היהודים כעל פיקדון? כיצד זה קורה, אפוא, שאת וחבריך מפגינים שוב ושוב – בחברון, בסילוואן ובשייח ג`ראח – מול בתים שהיו פעם של יהודים ועכשיו מגורשים מהם פלסטינים? ומה לגבי הנכסים של עוד איזה שני מליון יהודים במצרים, מרוקו, עירק, סוריה, תימן ועוד – האם מישהו שומר להם שם על הנכסים? ומה לגבי בית כנסת החורבה? ואם כבר אדמות קק"ל – מה באשר לאדמות הווקף? האם מותר ליהודים לרכוש מאדמות הווקף? ומה באשר לחוק הפלסטיני הקובע עונש מוות לכל מי שמוכר את ביתו או אדמתו ליהודי? האם זה הגיוני שדווקא על אדמת ארץ ישראל ויהודה יהודי לא יכול לרכוש אדמה או בית?

    אבל, בסיכומו של דבר, בשורה התחתונה את צודקת. בארץ הזו יש סיכסוך דמים בין שני עמים, שלכל אחד מהם יש תביעה היסטורית על כל השטח, ולכל אחד מהם יש שאיפה לחיות חיי חרות לאומיים ולא כמיעוט תחת שלטון זרים. והסכסוך באמת אינו בשחור ולבן. ובסופו של דבר באמת נצטרך להתפשר ולחלק את הארץ. ואילו הייתי כותב תגובה באתרים של הימין הקיצוני סביר שדווקא הייתי כותב דברים הפוכים – ואולי אפילו נעזר בדברים שכתב עמוס, מי יודע…

  38. בצל י.

    תגובה קצרה וראויה לכל מלעיזיו.
    ישרושלים היא יהודית ולא מולסמית,
    והגיע הזמן שתבינו זאת.

    לפי איזה מבחן אני קובע זאת?
    ךפי שלמה יקירוב.
    אם שלמה יקירוב רוצה לקפוץ ראש לים ולהתאבד – אז אני רוצה לחיות.
    אם יקירוב רוצה לירות לעצמו כדור בראש – אז אני רוצה עוד אהבה עם צעירה ושחומה.
    אם ירימוב רוצה להגר ולחיות בפריז – אז אני רוצה להישאר בארץ, בירושלים.
    אם יקירוב רוצה לקפוץ מגג בנין 50 קומות – אז אני רוצה לעבד את אדמת המולדת.

    חברים, אתם צריכים לבחור בטוב ולברב לעשות את רע-קימוב.

  39. עמוס נוי

    בצער רב ובדאגה מסויימת (כפי שאני מתחיל את מכתבי לאחרונה), ואפילו בפליאה, צפיתי בחלק מהתגובות, כשאין לי מושג האם ומה ואיך להשיב. תשובתי הקצרה לישראלי, מסתבר, שביטאה בעיני סירוב (ג`נטלמני, קיוויתי) להכנס לתגרנות של עובדות על בסיס של מי-עשה-למי-מה, וזאת כדי להמשיך ולכונן דיון מסוג אחר ועל בסיס אחר, התפרשה פה על ידי אחדים כאיזו "הודאה" בהסתרת עובדות, ובעיני ישראלי עצמו כ"נצחון" (?). עכשו, כמובן, אני בדילמת הכסיל המפורסמת של החכם באדם בספר משלי (המתחבט בקול: "אל תען כסיל כאיוולתו פן תדמה לו גם אתה", ומייד אחר-כך מתחרט, כמוני, להבדיל: "ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו", בעצם).

    כבר בתגובתי הראשונה וגם עכשו, התחבטתי אם להגרר להסחת הדעת הבלתי רלוונטית ולפתוח מין דיון פילוסופי עמוק בעובדות הסיטוריות, בהקשרן העכשוי, באופנים שהן מכוננות שפה ותפיסה של ההווה, ונזכרתי בסלידה שלי מהאופן שטיפוסים כמו ישראלי מפקיעים ריבונות על דיון ומסיטים אותו למקום אחר. בחרתי שלא ליפול למלכודת ההיא (שאני ככל הנראה עומד ליפול אליה עכשו, לצערי), כי המקח והממכר הזה: לספור גולגלות, ולערוך מאזן של מעשים רעים, ונישולים, וטבח אכזרי בין יהודים וערבים רק מחזק את הקטגוריות האלה, בפרט שהנחת היסוד שלו היא שהשורה התחתונה במאזן הרוע תהווה הצדקה לרוע נוסף. אני בטוח, למשל, שאם הייתי ממש ממש מתאמץ, הייתי מוצא גם ברחבי ישראל רכוש פלסטיני נטוש שלא בדיוק נשמר לבעליו… אולי אפילו הייתי מצליח למצוא כפרים שלמים שננטשו, גם כאלה שחתמו על הסכמי אי התקפה של שכנות טובה ועמדו מן הצד נייטרלים בעת קרבות 48, ופונו תוך הבטחה לחזור תוך "כמה שעות" (כפר הבהאים של הג`משידים לחוף הכנרת, עין כארם, מלחה, עין חוד, דיר יאסין…) – הבטחה שהופרה מייד. אבל אני מסרב ללכת לתגרנות הזו, כי אני מתעקש לדון במנגנוני רב כוח ומרושעים (בסילואן, תוחלת, או כפר שלם), המנשלים באכזריות רבה אנשים קשי יום וחפים מפשע מעל אדמתם, תוך שימוש מניפולטיבי, ציני ושקרי בשפה שהושחתה ובעובדות הסטוריות מגמתיות.

    אומר הפתגם הפלסטיני: "שחררתי את היונה לחופשי – והיא לישלשה על ראשי" (בתרגום חופשי נפלא, שלי…). לא רק שאני מודה בעובדות המרכזיות בהסטוריה של סילואן, ולא רק ש – כפי שציינתי – אני עדכנתי את חלק התימנים המפורט בערך בויקיפדיה שבו כביכול "ניגחו" אותי – אלא שכל דבר מהותי שהביא ישראלי כבר מובן מאליו ממכתבי עצמו: שגוזלן הציל יהודים-תימנים מפני פורעים פלסטינים אחרים (והוא לא ביקש כפרס "בית של יהודי", מר ישראלי, בעניין האנלוגיה הדי-בזויה שלך – הוא רק ביקש שלא יזרקו אותו ואת משפחתו לרחוב מהבית שבו הוא מתגורר למעלה מחמישים שנה. וזה לא עזר לו!), ושהתימנים נטשו את סילואן והותירו מאחור את בתיהם, שהפכו לנכסי נפקדים בירדן לאחר 48. כל יתר ה"עובדות" הם שקרים וחצאי אמיתות, או עובדות "נכונות" בהקשר שקרי (שקולות, למשל, לאמירה ש"תושבי כרם התימנים בתל אביב עסוקים ברציחות כפולות ובטמינת הגופות בחול". כזאת מין עובדה שהיא שקר, ובזה הבטחתי לא לדון).

    אין לי חשק או רצון לחשוף את ההטעיות האלה לא רק כי הן לא רלוונטיות, אלא כי – כאמור – אני מסרב לגלוש לדיון כזה. כפר סילואן היה ונשאר כפר של חקלאים קשי יום (ולא "גנבים ושודדים" כפי שעריכה גזענית של עובדות מנסה לחזק). התגוררו בו יהודים ופלסטינים מסוגים שונים, לעתים ביחסי קירבה של ממש. תושביו נמצאים היום תחת מסע נישול והצקה דורסני וחסר לב. השימוש הציני התעמולתי שעושים מנהלי המסע הזה ביהודים כמו מיוחס ובזכרון שכונת התימנים משתמש בשקרים, בסילופים, בהשכחות מכוונות, ובהעלמת עובדות. אפילו האמירה "יהודים שבים לביתם" היא שקר – כמו שהוא שקר בתוחלת ובכפר שלם – שמסתירה את האמת: אנשים רעים מגרשים מביתם חפים מפשע בחסות מנגנוני המדינה. זה הכל

  40. רתם

    הסירי דאגה מלבך. את ה"איזון" שאת כל כך מחפשת, תוכלי למצוא ב99.99% מהמדיה בישראל. לכן, גם אם משהו כאן הבהיל או הציק לך, אל דאגה, זה יעבור לך מהר, כי את חשופה כל הזמן לסוג שאת מחפשת.
    יש כאלה, שרוצים עוד משהו ולא עוד מאותו דבר. את לא חייבת להיות ביניהם.

  41. ג. אביבי

    מספרים לנו כאן מי שמעוניינים לרדד ("לאזן" בלשונם) את הטיעונים של עמוס, שלא הכל היה שחור ביחסי ה"חלוצים" הציונים והמזרחים בהקשר של פרשת כינרת. כראיה מביאים את רחל המשוררת שלה הייתה חברה תימנייה (איזו אחוות עדות! ממש משכנע…). רחל ושרה בלובשטיין היו החריגים השקטים למדי שהעידו על הכלל. הכלל הוא רובם המכריע של חברי קבוצת כנרת האשכנזים וכל ההנהגה האשכנזית-ציונית בא"י שגיבתה את מעשיהם הנפשעים. לרחל המשוררת היו סיבות טובות לגלות איזושהי אמפתיה לסבלם של תימני כינרת שעבדו בפרך, נוצלו, עונו, איבדו עשרות מחבריהם בסבל הרב ולבסוף נעשקו ונרמסו ע"י חברי קבוצת כנרת הציונית-אשכנזית בה חברה זמן מסוים גם רחל. למרות כל אלה מעולם לא כתבה אפילו בית אחד בשיריה על הפרשה האיומה הזאת. מהרגע שנודע ל"חבריה" על היותה חולת שחפת (אז חשוכת מרפא), הם נידו אותה וגרשוה מקבוצת כינרת. אחותה שרה, סבתו של ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, התבטאה (באופן אישי) על העוול שעושים ה"חלוצים" הציונים-אשכנזים לתימנים באדמות כינרת. ברור שקולה הושתק. ניתן גם להניח שלאחד מצאצאי ה"חלוצים" האחרים היו נקיפות מצפון והוא החליט לחשוף את הפרשה. כך פורסם לראשונה בעילום שם על הפרשה בעיתונות הישראלית על אותה סדרת פשעי גזענות מחרידים ומאורגנים נגד התימנים. הכתבה לא חידשה הרבה לחלק ממי שחיו בשכונות רחובות הדרומיות ובפרבריה, שם גרו צאצאי העשוקים המגורשים, קורבנות הגזענות הציונית-אשכנזית.
    כדאי להיות סקפטי לגבי "שמאלנים" ע"פ הצגתם, המנדבים את ידיעותיהם על אירועים בהיסטוריה של יחסי מזרחים אשכנזים ומזרחים ערבים. כיום באקדמיה הישראלית יש מגמת שכתוב של אירועים, כגון פרשת כינרת, ע"י גורמים הקשורים, לפחות אידיאולוגית ואינטרסנטית, לפושעים המדכאים מאותה תקופה ולאחריה. מטרתם היא הצגת כל מעשי פשע של "חלוצינו" כעוד מקרה של "אלטרואיזם" אשכנזי ציוני מול "רגשנות" ו"סובייקטיביזם" של המזרחים המתלוננים/מתבכיינים לשווא. כך הם חושבים למנוע דיון ציבורי בעניין העברת הקרקעות המעובדות ע"י התימנים לצאצאיהם או מתן זכויות עליהם.

  42. סמולן

    באופן כללי, השיח האנטי ציוני עוסק במספר קטן של דוגמאות, רובן ממילא נמצאות ברשת, וחשיפה של השקרים – כמעט כל מה שנאמר בשיח הוא שקרי – היא קלה. גוגל וויקיפדיה. במקרה הזה, מה לעשות, הרחקת עדותך. הלכתי לספריה… בורלא כותב מצוין, המון תודות.

    1. קריאה שטחית ביותר ב"פלחים" של מיוחס תגלה לך שהשטח המדובר נרכש על ידי הנדיב הידוע בתחילת המאה העשרים, כולל בית מיוחס על גבעת העופל – כמילותיו של מיוחס – ויועד לחפירות ארכיאולוגיות. בצורה סימטרית ומעניינת, פסקת הסיום של הספר עוסקת בנטיות של הפלחים לטעון לבעלות על דברים לא-להם. רק במאמץ גדול של ועד הקהילה הספרדדית, כותב מיוחס, הוצלו מספר מבנים עתיקים, כמו יד אבשלום וכדומה. הוא מתאר את הדינמיקה: ראשית האתרים משמשים רועים באופן תמים, ולאחר שימוש ממושך הפלחים עוברים לתביעת בעלות. במשתמע שאתה מקפיד לשתוק לגביו, יהודים נדרשים לשמור על זכויותיהם בסביבה הפלחית.

    2. הצורך בשמירה קפדנית על זכויות לאומיות ודתיות מודגש דרך התיאוריה של מיוחס לגבי אמירת האמת בפלחים: הם שקרנים שיטתיים. מיוחס מקדיש לכך פרק שלם, אולם מעניין יותר, לטעמי, הדיון הקצר שהוא עורך בהקדמת הספר, בו מתוארת חיבתם של הפלחים לטכנולוגיה אירופאית דרך קללות שהם מקללים את האירופאים. דברים דומים הוא כותב גם על תפיסת הדת הפלחית, שלטעמו היא סוג של אמונה בקומבינה.

    3. אדלג על שלל האורינטליזמים, למעט איזכור למעמדם של הכלבים בכפר הערבי. אצל מיוחס, כלבים הם בעלי חיים נחוצים ומחובבים. יזהר באר, כזכור, לא בדיוק חשב כך (כאן באתר, http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/default.asp?PageID=10&ItemID=4493). חבל שהוא לא קרא קצת אצל מיוחס.

    4. נקודה עקרונית לטעמי וחשובה לענייננו היא מעמד האישה. מיוחס מקדיש דפים רבים מאד לתיאור הפלחה, כפי שכנראה אתה יודע. הוא טוען שהפלחה שמחה אך ורק ביום חתונתה – שאר חייה קשים באופן בלתי רגיל, והיא נתונה להתעמרות בלתי פוסקת. כעת, שים נא את ליבך לכך שהאצולה הירושלמית הזו, משפחת מיוחס, חיה עם הפלחים ולמעשה הפלחיות בכפר השלוח. מה שעולה כאן הוא לא מצב של חיים הרמוניים, אלא של הקבלה בין האצילים שביהודים והפחותים שבפלסטינים. המיוחסים לא היו מקבילים לנוסייבה ואל חוסייני. הדבר, בפשטות לא היה בר תפיסה: הם היו יהודים. השווה אגב לסרי נוסייבה, שמתאר את אי היכרותו עם הפלחים עד לתחילת האינתיפדה הראשונה: כאציל ירושלמי, כותב נוסייבה, הוא פשוט לא פגש את הפלחים.

    5. בנוסף, אני מעודד אותך לקרוא את ההקדמה של מיוחס ל"מעשיות עםמבני קדם": הוא חולק על ביאליק בעניין הרב תרבותיות, ומקדים לה סולידריות לאומית. בנוסף, מעשיות העם מבני קדם ראויות להקרא על ידך, ואולי לשמש כסייג כלשהו במקרים שבהם אתה מצטט את מיוחס כבסיס לרעיון של חיי הרמוניה של יהודים וערבים, במקום כלשהו. בפרט, שים את לבך לתיאורי הרדיפה – אגדות יהודיות על רדיפה – בפרק שמתאר את סיפורי היהודים מתימן.

    6. לקוראת אורלי, אפשר להמליץ אולי על "מחיי הח`ליפים" של מיוחס, המתאר בין היתר את הרדיפות של החליף אל-מאמון את הלא מוסלמים: קבוצה של זורואסטרים מבצרה עומדת להיות מוצאת להורג בגין אי המרה לאיסלם (הסיפור מוזר, כי זורואסטריות לגיטימית כ"בת חסות" משלמת ג`זיה, אבל אם מיוחס הוא מקור לגיטימי ואמין, אפשר להאמין שהסיפור הזה התקיים איכשהו).

    7. נקודה אחרונה היא כפר השילוח. אצל מיוחס, זהו שמו, כפי שגם בית מיוחס – "דירתנו" – היא על גבעת העופל. באופן מדויק יותר, גבעת העופל היתה מעל לכפר השילוח, ועל שלוחה אחרת חיו התימנים. לא בתוך כפר השילוח, אלא לידו.

    8. בדומה, גם גדעון פנחס, גיבור ספרו של בורלא, לא עובד שכם אל שכם עם טלאל בשדות סילואן: הוא גר בבית אבן על הגבעה שמעל לכפר (נדמה שמדובר בגלגול של משפחת מיוחס). טלאל עובד אצלו: גדעון מנהל עסק לרעיית צאן (בניגוד מוחלט לעבודת שדה). אבל בעיקר, חשוב לציין שגדעון פנחס אינו נחשב ליהודי אפייני, וממילא עבודתו יחד עם טלאל אינה אפיינית. אצלך, נדמה שבורלא מדבר על אידיליה והרמוניה של חיי יהודים ככפיפים מאושרים לערבים, ולא היא, וזאת בשני מובנים.

    9. הראשון הוא הפשוט שבהם: החיים ההרמוניים הללו מושגים, אצל בורלא, במחיר של הצדקה של טרור יהודי ברוטאלי, שמבוצע על ידי דודו של גדעון, עובד פנחס, כנגד ערבים. בלעדי הטרור היהודי – שנראה כמו מה שאתה מנסה להלחם בו עד חורמה, ובצדק – אין "שלום אמת" בין היהודים והערבים. נקודת המוצא של בורלא היא, אם כן, שמתקיים שלום, ושהוא הושג בכח הזרוע היהודית. כדי לחיות במרחב הזה, יש להבין באלימות ולהיות נכונים להשתמש בה. זה לא אני, אלא בורלא.

    10. המרכיב השני הוא שלאחר שנוסד שלום האמת הזה, כעין מצב טבעי אצל הובס… חייו של גדעון משקפים תיזה עגומה מאד לאפשרות לחיות ביחד. לא אמשיך להזכיר לך את תלאותיהם של גדעון וחמאדה אהובתו, טלאל ששואף להורגה ונמנע עקב הבטחתו לגדעון שנסחטה ממנו, וכדומה, אלא נצביע על כך שחמאדה אסורה ליהודי, אפילו אם הוא נערץ על ערבים, כלומר טלאל, עד כמה שגדעון נערץ עליו. הפסימיות הזו מוסתרת על ידך, ממש כמו אי הטיפוסיות של הגיבור. באותה מידה, אני משער, שגם הבחירה הציונית – הן של גדעון והן של חמאדה – אינן מהסוג שאתה תתאר בחמדה (… :-). לאחר מאורעות 1929 – שביטויין בשילוח אינו מוזכר בספר כלל – גדעון וחאמדה משחדים וגונבים ומשיגים כמה עשרות רובים ליהודים.

    11. הדבר המטריד הוא על השקר. אמנם מיוחס כותב שפלחים הם שקרנים, אבל מדוע לעזאזל אתה צריך לשקר דרך שימוש באנשים שאתה מנסה להביע את דעתם כאנטי ציונית, בעודם כן ציונים, אפילו מאד כאלו ? בורלא, כמו שאתה מקפיד לא לומר, היה קריטי לתחיית השפה העברית, לעזאזל. תלמידיו מילאו בדפי מחברות הגרמנית הקרועים את הרחובות בדרך לשגרירות גרמניה, וכך החל הטכניון ללמד בעברית.

    12. גם בפרטים… שני הכותבים מתארים מצב שבו נרכשו בתים על גבעת העופל, מעל כפר השילוח, במרחק ניכר מתושביו הפלחים – איכשהו תמיד "אנשים פשוטים" ביחס לאצולה הספרדית הירושלמית – החיים בצוותא היו אחרים במפגיע ממה שאתה מתאר, ובכל מקרה, שאלת הנד"לן, עובדתית, מוכרעת באופן חיובי דרך המקורות שאתה עצמך מביא, כמו גם הצורך לשמור עליה.

    13. תושבי סילאן ראויים לכל סיוע עירוני ראוי. אבל הנקודה היא שהם אכן יושבים – באופן נדיר מאד – על פיסת היסטוריה יהודית בעלת חשיבות גדולה. משפחת מיוחס מכרה את ביתה האהוב בכדי שיבוצעו בו ובסביבתו חפירות ארכיאולוגיות. אלו תנאי המכירה שמיוחס מתאר, כמו שאתה לא אומר. השאלה היא מה זכותם של יהודים לדאוג – אפילו במקרה הזה – לשיקום עברם.

    14. העקרון הפוליטי הראשון של האנטי ציונות הוא שאין שום דבר יהודי ששקול לשום דבר ערבי. במצב הנוכחי, מדובר במצב קנייני תקין – על פי מיוחס ובמשתמע גם בורלא – שנוגע למיטב ההיסטוריה של היהודים. במובן הזה, מדובר במצב בו אתה תובע, לא פחות, שיהודים יוותרו על מה ששלהם כחוק מחד, ונורא נורא חשוב מאידך, בעבור פלסטינים שיכולים בפירוש לחיות יחד עם הבית הזה, אם רק יבחרו בכך.

  43. תמר

    הניסיון הנואל להשתלט על הדיון שמאמרו החשוב והמרגש כל כך של עמוס נוי מעורר ולגרור אותו אל תחרות אינסופית של רוע וסבל (וגם ידע) עלול אולי לרגעים לבלבל. לכן, הן הסירוב להתפתות לתחרות האווילית הזאת (שתוצאותיה ידועות מראש) והן התזכורת שעניינו של הדיון כאן הוא מנגנונים רבי עוצמה של נישול, דיכוי והשכחה, חשובים מעין כמותם.

  44. מוני יקים אנטיציוני

    רק עזרו למאמרו של עמוס להגיע לנקודת השיא שלו בבחינת בירכת בילעם.
    כי במהותו של דבר מערכות היחסים בין יהודי בית שני הספרדומזרחים לבין אותו עם פלסטיני שהתגבש במשך 2000 השנים אחרי הגירתם של מרבית היהודים או התנצרותם התאסלמותם לא היו מעולם יחסים של חיי גן עדן אך הם היו כן גן עדן לעומת מנת חלקם של האשכנזים בארופה ובפרופורציה זו יש לערוך את ההשוואות ההיסטוריות ולא הוצאת חלקים מההיסטוריה לשם עריכת פופולריזציה שיקרית של אותן מערכות יחסים שבעולם הערבי מעולם לא היה להן את הפוטנציאל של הגעה למערכות השמדה תעשיתיות כפי שקרה בארופה הנוצרית .
    מעבר לזה ולכאן התכוון המשורר עמוס במרכז הבעיתיות בין התנועה הציונית לבין העם הפלסטיני עומדת השאלה העקרונית באם עם או קבוצת אנשים שהוויתה בארופה יכולה לגבש תורה כל שהיא כדי להצדיק את נישולו של העם הילידי או התושבים הילידיים ג ולסלקם מאדמת אבותיהם כדי ליישב את אותו ציבור הפולש מארופה לאור שאלה זו אפשר גם לראות את שאלת ההתנגשויות וה "פרעות" בהן מדובר ולדעתי אותו עם בשלבי התגבשות לאומית שחש שהנה מתגנבות קבוצות זרות ובמסווה של תורה מסויימת שומטת מהם את קרקע קיומם.
    לכן עם כל הכבוד לעודד ולסמולן איני מקבל את מיתקפת התרצנויות שלהם אלא כמסך ערפל להסתרת האמיתות ההיסטוריות שלפיהן לציונות האשכנזית אין שום בסיס לא מוסרי ולא יהודי לאותו מיפעל נישול שמנסים להצדיקו בתרי`ג תרוצים.
    שאלת קניית קרקעות גם היא חסרת כל משמעות בהקשר זה כי קניית קרקעות אינה משנה את ייעודה הלאומי כלל וכלל.
    עיקר כוונתו של עמוס היתה לעניות דעתי להציג את הפוטנציאל החיובי שהיה קיים בעבר לחיים משותפים בין יהודי המזרח התיכון לבין המוסלמים הערבים פוטנציאל חיובי שנהרס עקב הפרת מערכות האיזונים והכנסתו של גורם ציוני שכל מטרתו שלילית וקרימינלית בחסות מעצמות המערב הנוצריות לתקיעת טריז במרכז העולם האסלמי.
    מהלך שהביא למלחמות ומאיים על המשך קיומו של עם ישראל הספרדומזרחי.

  45. רתם

    משפט אחד קטון , מבהיר ומסגיר את כל סמולניותך:
    "תושבי סילאן ראויים לכל סיוע עירוני ראוי".
    סיוע? למה לא שרותים שהאזרח מקבל מהרשות?
    למה סיוע? מה זה, בעל שעוזר לאשתו בבית?
    מה זה סיוע? הענקת חסד?

  46. ליאור

    למי שרוצה לראות בעצמו – גם סיורים של עמותת "עמק שוה" – "משילוח לסילואן" – הסיור הארכיאולוגי האלטרנטיבי.
    http://www.alt-arch.org

  47. מורכב מאוד

    ככה, אכן היו יחסים מורכבים בין יהודים למוסלמים בכל ארצות ערב וארצות מוסלמיות וכמובן גם בארץ ישראל: מה שהיה מורכב הוא שלפעמים המוסלמים היו מתנכלים ליהודים, לפעמים טובחים בהם, לפעמים מטילים עליהם מיסים גבוהים, ולפעמים לא. זה אכן מורכב. אבל זה לא מורכב כמו שלפעמים אלה טבחו באלה ואלה טבחו באלה. המצד המורכב היחיד היה כמה או אם המוסלמים כן או לא התנכלו ליהודים. זה אכן מורכב, ואפילו היו תקופות ארוכות של פריחה ושל העדר דיכוי.

    לכן תמיד המולסמים אומרים שליהודים היה טוב בארצות מוסלמיות ולא מבינים למה עזבו. אבל למי שהיה טוב עם היהודים היה למוסלמים, להם לא היו שום בעיות עם היהודים כי הם מעולם לא נרדפו על ידם.

    החדשות המסעירות מבחינה שבטית (לא פוליטית עכשיו) הן שמאז בוא הציונות המצב באת נהיה מורכב, פעם אלה טובחים ומתנכלים לאלה ופעם האחרים, פעם היהודים מתנכלים במוסלמים ופעם המוסלמים מתעמרים ביהודים. זה לא רק מורכב, זה מעמיד את כל המורכבות הקודמת על רגליים מאוד מורכבות.

    אז לומר שעכשיו זה מורכב, ואז זה היה מורכב, זו לא אותה מורכבות.

  48. עמוס נוי

    כפי שכתבתי בתגובה קודמת, אינני רוצה לגלוש להסחת הדעת שבדיונים צדדיים, שבהחלט ראויים לדיון נפרד ורחב. נדמה לי שעד שנפתח דיון כזה, זו תהיה תגובה אחרונה בהקשר הנוכחי.

    במובנים רבים, גרמה לי תגובתו של סמולן אושר גדול: אני משקיע חלק גדול מזמני ומרצי (המתדלדל, לצערי) כדי להחזיר אנשים מושכחים כמו מיוחס ובורלא (וגם אברהם שלום יהודה, אהרן סלימן מני, יוסף שלוש, או אברהם אלמאליח) מתהום הנשיה אל הזכרון המשותף וסדר היום הציבורי. העובדה שדברי גרמו למישהו לעלעל בספריהם הישנים (ובכלל זה בהקדמה ל"מעשיות בני קדם", שאותה הייתי מלמד בבתי ספר) היא סוג של הישג נדיר.

    במובן אחר, קצת מאכזב לראות שכוונותי (וכוונותיהם, אגב) לא הובנו. אינני בא לדון בעבודותיו (החשובות בעיני) של מיוחס (אני עושה את זה במקומות אחרים). הבאתי את בורלא ומיוחס לא מפני שהם היו מסכימים אתי בכל מילה (קצת מעליב לחשוב ככה, עליהם ועלי), אלא דוקא מפני שהם היו חלק מהתנועה הלאומית היהודית והתחיה התרבותית העברית, שחיו באופן טבעי ואמפטי (גם) בתרבות ערבית, ושבעניין סילואן/השילוח עדויותיהם (וכל הווייתם – אין ספק שמיוחס, על סמך מראהו ואורחותיו, היה זוכה להטרדה הפיזית האלימה והרגילה ממאבטחי המתנחלים בסילואן) מפריכות את השימוש המניפולטיבי והתעמולתי שעושות עמותות המתנחלים כדי לנשל חפים מפשע מבתיהם.

    האנשים האלה חותרים תחת החלוקות המקובלות: תמונת העולם הקווית והשטחית שסיפרו לי בבית ספר הציגה חלוץ ציוני-אשכנזי נלהב (אידיאליסט, חילוני, קצת מהפכן) מול ערבי גנב, מלוכלך, נבער, ורצחני. את החלוקות האלה (ואת תמונת הראי שלהם אצל הפלסטינים!) משבשים מיוחס, ויהודה, ושמי, ושלוש, ומלול, ומויאל, והתימנים של סילואן (ומגורשי כנרת), והמתרגמים הפלסטינים והלבנונים של טולסטוי, ומשפחת גוזלן, ובורלא ורבים אחרים. אני מרשה לעצמי לצטט את המאמר הקודם שלי בהעוקץ בנושא (מה שנקרא: אני נתלה באילן נמוך) –

    "בני ובנות אנוש חיים בסבך של זהויות: משפחה, מגדר, לאום, שבט, מעמד, דת, קהילה, אוריינטציה. חייהם החברתיים והתרבותיים הם תנועה מתמדת, מגששת וחותרת, בסבך של זיקות, נאמנויות, תחושות שייכות, ונטיות גמישות ומשתנות. ההיסטוריה הרשמית של בעלי שררה ואינטרסים, לעומת זאת, תמיד תציג את ההווה כתוצאה של התפתחות בלתי נמנעת, ותמיד תספר את העבר באופן שימנע ערעור על הקטגוריות שהיא מכוננת, ויהפוך אפשרויות אחרות לבלתי נתפשות ובלתי ניתנות למחשבה ו/או ביטוי."

    ונדמה לי שיפה מכל לחתום את הדיון הזה במלים של צ`סלב מילוש (משירו "מה שלמדתי מז`אן הרש". ויש הרבה מה ללמוד מהאשה זו, אגב, לוחמת לזכויות אדם ובתו של פעיל בונד וילנאי):

    "בחיינו אין להכנע ליאוש בגלל שגיאותינו וחטאינו, מפני שאין העבר חתום והוא זוכה למשמעות שמעניקים לו מעשינו המאחרים"

  49. גיורא לשם

    הקביעה במאמר ש"זה לא היה מעולם שמו של המקום" אינה נכונה.
    אינני מגיב בשל סיבה פוליטית כלשהי, אלא בשל הטעות המהותית.
    השם "עיר דוד" מופיע במקרא ובפרסומים רבים אחרים.
    הבאתי כאן מבחר מן המקרא::
    שמואל ב`, פסוק ז`; שמואל ב` פרק ה`, פסוק ט`; שמואל ב` פרק ו`, פסוק י"ב; שמואל ב`, פרק ו`, פסוק ט"ש; מלכים א`, פרק ג`, פסוק א`; מלכים א`, פרק י"א, פסוק כ"ז.

  50. יואש א.

    תודה על המאמר המרתק שפתח דיון חשוב המסתעף לארונות השלדים החבויים בתוך כה רבים מאתנו. כמה חשוב לאוורר את החשיבה המקובעת , החד ממדית והאינדוקטרינרית בטבעה שאנו סוחבים בקנאות והתמדה.

  51. רוני סגולי

    אתמול הייתי בסיור בסילוואן, עם הטלוויזיה הישראלית, ומתי סרי. הפגשנו אותו עם תושבים פלסטינים, ואפילו זקנים שזוכרים את יחסי השכנות עם התימנים בזמנו. אך בעיקר הסבירו לו את עובדות החיים בסילוואן, העובדה שאין ולא יתנו שם רשיונות בניה לתושבים. אחת הטענות שמתי העלה, היא שהמתיישבים היהודים בשכונות (המתנחלים), עושים זאת לפי חוק, וכל מה שהם מבקשים הוא יחסי שכנות טובים עם התושבים. הליך דומה קורה כעת בשייח ג`ראח, כאשר תושבים מושלכים מבתיהם למען `זכות השיבה` של יהודים קיצונים. אז למי שרוצה לראות מי באמת מתיישב שם, קיראו את הכתבה הבאה. לשמוע ולקרוא ולא להאמין. יהודים עם כיפה, אך ראשית יהודים, מהללים רצח של חפים מפשע.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3857630,00.html

  52. בינה נגבי

    כל הכבוד לעמוס נוי על התעוזה
    חזק ואמץ
    כיצד אדון מתי סרי שביזמנו גילם את זוהר ארגוב ולתומי חשבתי שיש בזה איזה שהיא אמירה מרחשי ליבו על הגזענות העדתית בארצנו. עכשיו עים הפירסום של כפר סילוואן הוא מוכיח כיצד הוא הולך עים כל מי שמשלם, מה שמבייש את היותו אומן שכן אינו הולך עים ייעודו , קרי ללכת כמה צעדים קדימה ולהשמיע ולהשפיע. לאחרונה אף ביליתי עים זוג חברים תיירים במוזיאון הכותל והיתפלצתי לשמוע ממנו (כן ממנו) תיאורים שקריים הנוגעים כביכול להיסטורי`ה. אבוי לנו ש"מורשת" זו עוברת לילדנו ללא פילטר מזהה עדתית גזענית וכאילו זאת האמת.
    בעידן אחר של שלום ודו קיום לו יהי, הייתי שמחה לקרוא לאזור סילוואן "עיר דוד" וללכת עים מורשתנו ודתנו. אבל ברם, כאשר מדובר בכיבוש מדכא ומשפיל הכופה את עצמו על אזרחים שכל עוונם הוא שהם בני דת אחרת, אני מסרבת בתוקף.
    עמוס נוי היקר, המשך נא להשמיע את קולך הרהוט החכם היסודי ובעיקר המבוסס על דוקומנטים. שכן אים לאו, כולנו נלך לאיבוד בתוך האינפורמצי`ה השיקרית מגמתית של ממשלתנו שרוב הזמן מייצגת את מתנחליה הפושעים.
    כן ירבו קולות ושופרות שכמותך

  53. יאיר ולך

    תודה לעמוס נוי על המכתב והדיון.

    על הגנאולוגיה של המונח "עיר דוד" בעת החדשה,
    אני מפנה אותכם למאמר של רפי גרינברג
    (http://annaveeder.files.wordpress.com/2009/03/pua81-041.pdf).
    בקצרה רק נאמר שהמונח מופיע לראשונה כזיהוי לאיזור סילוואן אצל הארכיאולוג הצרפתי ריימונד ויל, שחפר בכפר השילוח ב- 1912 במימונו של הברון דה רוטשילד, ופרסם על כך ספר "La cité de David: compte rendu des fouilles exécutées, à Jérusalem sur le site de la ville primitive. Campagne de 1912-1924."
    עמוס נוי צודק לחלוטין שהמונח אינו בשימוש חי מבחינת יהודי ירושלים או אף אחד אחר בתקופה ההיא.

    הערה שנייה לגבי ישראל דב פרומקין. התמיכה של פרומקין ב"עזרת נידחים" מעניינת. אפשר בהחלט לראות אותה במסגרת הפרוטו-לאומיות היהודית שלו, שחרגה מהגבולות הקשיחים למדי של ההשתייכות העדתית לאשכנזים או ספרדים.כל מי שמכיר את ירושלים בסוף המאה ה-19 יודע שאשכנזים וספרדים היו שתי קהילות שונות לחלוטין, שונות זו מזו בשפת דיבור, לבוש, תרבות, אזורי מגורים, ייצוג לפני השלטונות העותמאנים (נקודה כואבת לשני הצדדים אבל צר המקום מלפרט) וכו` וכו` – ומשום כך עצם הדיבור על "קהילת יהודי ירושלים" או "רוב יהודי בירושלים" מטעה, כאילו הייתה פה קהילה אחת. לא הייתה. ממש לא. אבל תפיסה של זהות יהודית על-עדתית מתחילה לצמוח בדיוק בתקופה הזאת ודרך אנשים כמו פרומקין, דוד ילין ואחרים. (אולי נציין גם את העובדה שאחותו של י"ד פרומקין התחתנה עם ספרדי – יוסף נבון ביי).

    התמיכה של פרומקין בתימנים, שהייתה בפירוש יוצאת דופן ביישוב האשכנזי או הספרדי (כל מי שחקר את ירושלים בעת החדשה יודע זאת), אינה מקרית או נובעת מהומינזם או אהבת ישראל גרידא אלא יוצאת מתפיסה מודרנית של זהות יהודית דתית-לאומית ומתמיכתו הנלהבת בהתיישבות יהודית בארץ ישראל (טרום ציונות).

    אבל, באותה מטבע נציין שי"ד פרומקין, יהודי אשכנזי ואדוק, האמין בהשתלבות באזור, דיבר ערבית, ישב במועצת המחוז העותמאני ובעיריית ירושלים, וקיים קשרים הדוקים עם משפחת אלחוסייני, עלמי ואחרים.

  54. אוהב עמו

    אני ומשפחתי, שמעת לעת שמחנו לשמוע את קולו של מתי סרי עוסק בדברי תורה, כדרכי ה"בראנג'ה" בימים אלו, אז אנחנו מתנגדים לחרמות ונידויים. לכן, רק אנחנו, ולא נבקש מאיש שיצטרף אלינו, מפסיקים לאלתר להקשיב לו. התעייפנו מהכיבוש ותוצאותיו התרבותיות הרעות.שידבר אל הקיר שאותו המתנחלים עוד רגע הורסים.ותודה על החשיפה.

  55. מירב רחל אזולאי

    מתי סרי אם אתה עדין
    מעונין ליראות אותי אני פנויה מירב

  56. ריקי לוריא

    איזה צרוף מקרים. אתמול באמצע הלילה זכיתי לראות ראיון שקטעו באמצע בערוץ 20 בין מתי סרי לסופר הנפלא דר׳ דן בניה סרי. הדר׳ – זה תואר שהוענק בכבוד רב שלשום, מאוניברסיטת בן גוריון. לכן הלכתי לחפש האם יש קשר משפחתי בין מתי סרי לדן בניה סרי. ובחיפוש הזה הגעתי לכתבה הנוכחית. ונפלתי. ולא מעונג אלא מרתיעה קשה. זה מה שנקרא – אל תשכח את השד העדתי. אתה ״ממש״ מחבר ואוהב. נו… הקנאות שלך להיסטוריה של התימנים העשוקים – יענו – מעוררת המון תהיות לגבי כוונות המשורר עם שירת הרעל הזאת. כאחת עם מוצא תימני אני יכולה לומר לך שלא נפלתי מעולפת מעונג מרוח ״האהבה״ הנושבת מדבריך לעם ולמדינה אליה שבנו אחרי אלפיים ושעדיין לא קבלנו לא שכר דירה מאלה שהתגוררו בה במשך אלפיים אחרי שנושלנו והוגלנו ממנה, ולא פיצויים מהמדינות אותן עזבנו, ושמהן גם ברחנו בגלל פוגרומים, עבור הרכוש שם השארנו. ואם בתושבי סילוואן עסקינן, הרי ״המוזנחים״ בהמוניהם האלה , שדווקא מעדיפים להשאר מוזנחים אצלנו, במשך תקופות בקשו וקבלו איחוד משפחות דווקא אצלנו. זה יהיה רק תיקון היסטורי אם יואילו ויספרו לבניהם על נדידת העמים הגדולה שמרביתם וכמעט כולם, בעצם, ראה דיווחו של מארק טווין מסיורי בארצנו על דלילות ועליבות האוכלוסיה הערבית שהיתה כאן, עברו לכאן כשרצו להיטיב את תנאי חייהם הקשים בארצותיהם, ובאו לעבוד בארץ שלנו לבקשת התורכים ואחריהם האנגלים. ויואילו ויתכבדו ויחזרו לארצות מולדתם להפריח ולגרום לשגשוגן כמו שאנחנו עשינו כשחזרנו למולדתנו. ולסיום דברי, לנוכח כל התגובות המלומדות שקראתי כאן מהן קבלתי גם המון מידע שלא הכרתי, קטונתי. אבל – נותר לי לומר שעל הקשר שלנו למולדת שלנו אני לא מוותרת. זאת מהחצי תימניה (עדנית) חצי פולניה אשר גדלה באושר רב בשכונת שבזי בת״א