string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

היותך בן חורין: קינה לסייד מוחמד חוסיין פדלאללה

תאמר מסאלחה

בשבוע שעבר הלך לעולמו סייד מוחמד חוסיין פדלאללה, אחד מחכמי הדת הגדולים בעולם המוסלמי בכלל והשיעי בפרט. פדלאללה היה אחת הדמויות ההלכתיות והתרבותיות המרתקות ביותר, שהתפרסם בעיקר בזכות מאמציו ההלכתיים והציבוריים בקידום זכויות אדם, זכויות נשים, איחוי הקרע בין האסלאם הסוני לאסלאם השיעי וקידום של שיח רב-תרבותי בתוך השיח הערבי והמוסלמי. הוא פעל במיוחד בתוך הספירה הלבנונית והעיראקית, וכן נאם נגד המדיניות הישראלית-אמריקאית במזרח התיכון והיה לאחד ממתנגדיה החריפים ביותר.

    רבים מכם מכירים את פדלאללה, הודות לעבודתם "המעמיקה" של כתבינו לענייני ערבים וערביסטים מיליטנטיים למיניהם, כמנהיג הרוחני של חיזבאללה. זהו כמובן סוג של תואר או תיוג שנועד לחסום כל דיון אמיתי וכל הכרה מעמיקה של מורכבות עמדותיו, רצונותיו וסיבותיו של האחר הערבי. זוהי פרקטיקת ההדרה המופעלת על הציבור הישראלי בכדי למנוע ממנו כל השתתפות רצינית בדיון אמיתי ומעמיק, והיא נעשית דרך השטחה של המציאות המורכבת והמרתקת לכדי אוסף מוכן של דימויים ואסוציאציות המורות איך לחשוב ומה לחשוב. כך יוצא שהבורות, העוינות והזלזול הופכים להיות הטון הקובע בכל דיון ציבורי, פוליטי, אקדמי או תרבותי סביב פדלאללה. לצערי אותו גל בורות קובר תחתיו אנשים רבים ותופעות רבות המתרחשות בעולם הערבי.

פדלאללה הוא אישיות מרתקת, בעיקר בשל היותו אחד מהפוסקים ההלכתיים המקוריים ביותר והאמיצים ביותר שהעז כל חייו לצאת נגד מוסכמות רבות שהשתרשו בשיח הערבי והאסלאמי. הוא נולד ב-1935 בנג'ף אשר בעיראק לאב ממוצא לבנוני, ואת השכלתו קיבל בעיר זו הידועה כעיר קדושה לשיעים ולאחד ממרכזי הלימוד החשובים ביותר בעולם השיעי (נג'ף היא גם אחד המרכזים שהתחרו בעיר קום שבאיראן על הנהגתו ההלכתית של העולם ההלכה השיעי). השכלתו של פדלאללה היתה אמנם השכלה דתית, אך בעיראק של שנות הארבעים והחמישים הוא הושפע רבות מן התסיסה הרעיונית של תנועות וזרמים פוליטיים שונים ומגוונים כגון הקומוניסטים הפאן-ערביים, הליברלים וכיו"ב. אווירה זו אפשרה לו להיפתח לזרמים מחשבתיים וספרותיים ערביים ומערביים, שהשפיעו רבות על תפיסת עולמו.

בביקורו הראשון בלבנון, כשהיה בן 16, נחשף לרבים מאנשי הרוח של המדינה, שהיתה רווית זרמים, פלגים, עדות ודתות. בעיקר, הושפע מאנשי הרוח של השמאל הערבי, למרות התנגדותו הבסיסית (תוצר של חניכתו וסביבתו הטבעית) לרעיון הלאומיות ולמרקסיזם וסוציאליזם. עמדה זו תשתנה אצלו במרוצת השנים, כפי שיעיד הוא עצמו וכפי שניתן לזהות בכתביו, בדרשותיו ובשירתו – בעלי גוון מובהק של אסלאם הנוטה לשמאל חברתי ליברלי ולרעיון הלאומיות הערבית, המתבסס על רעיון של שוויון אזרחי וזכויות אדם בתוך מדינת הלאום.

גם בעמדותיו נגד המדיניות הישראלית-אמריקאית במזרח התיכון הושפע מאוד מעמדתם של אנשי השמאל ומן השיח האנטי-קולוניאלי. עמדות אלה התחזקו עם חזרתו הסופית ללבנון ב-1966, בשל השפעת החוגים ואנשי הרוח של השמאל הערבי שפעלו במדינה באותן השנים. בפרבר נבעה שבבירות החל ללמד כמורה וכדרשן את הקהילה השיעית (אוכלוסייה מוחלשת ומדוכאת) והיה מאחד הקולות שקראו לתקומתה של העדה הזאת בפרט ושל תקומת האסלאם הפוליטי בכלל. קול פרו-שיעי זה התחזק עם המהפכה האיראנית, מלחמת איראן-עיראק, מלחמת האזרחים הלבנונית, המעורבות האמריקאנית והכיבוש הישראלי ללבנון. בשל כך נחשב פדלאללה לאחד מהמייסדים הרעיוניים של ארגון חיזבאללה ולאחד מההוגים האסלאמיים שהושפעו מרעיונות השמאל המהפכני בדבר נחיצות המאבק המזוין והבנייה מחדש של החברה באמצעות קבוצה חלוצית, או חוד חנית תרבותי, רעיוני, פוליטי וצבאי (שזה בעצם רעיון דומה למושג ה"פוקו" ולהשפעתו על התנועות המהפכניות של דרום אמריקה).

לדעתי, עמדה זו נזנחה, או צומצמה, לטובת תפיסה אסלאמית רב-תרבותית, ליברלית, סובלנית ופרגמטית יותר. תפיסה המדברת על אסלאם דרך דמוקרטיה ועושה בו שימוש  כקוד מוסרי וחברתי בעל מאפיינים קהילתיים – ולא כפרוגרמה פוליטית מהפכנית בעלת תביעות משפטיות ופוליטיות. זהו תהליך דומה מאוד למסע הרעיוני שעברו תנועות האחים המוסלמים למיניהן ברחבי העולם האסלאמי (אפשר למצוא לכך דוגמה בעליית תנועת האחים המוסלמים בתורכיה, לתנועת האחים המוסלמים במצריים של סוף שנות התשעים וכמובן גם להתפתחותו של הזרם הרפורמיסטי באיראן). רעיונותיו אלה, לעניות דעתי, חלחלו אל ארגון חיזבאללה בתור ארגון אסלאמי שיעי ודרבנו אותו:

1.     לפתח תפיסת עולם פאן-ערבית במקום איראנית.

2.     ללכת לכיוון האסלאם הפוליטי במובנו החברתי מוסרי, המתנהל בגבולות מדינת הלאום.

3.     לאמץ את מסגרת השיח הדמוקרטי כשיח המחייב הכרה בריאליזם הפוליטי, בשל אי היתכנותה של פרוגרמה אסלאמית במובנה הפוליטי והמשפטי במדינות כמו לבנון או עיראק (או מדינות רבות אחרות בעלות גיוון דתי ועדתי).

 

ישנה השקה כאמור בין הגותו של פדלאללה לבין חלק מהשקפותיו הרעיוניות של חיזבאללה, אך היה גם פער בין השניים בשלל סוגיות פוליטיות ועקרוניות. החשובה שבהן קשורה לתמיכה בשלטון האייתולה ח'אמינאי ולשלטון האייתולות בכלל – אליו התנגד  פדלאללה. מחלוקת הלכתית נוספת בעלת השפעות פוליטיות התעוררה בין פדלאללה לבין  ח'אמינאי והיא נסבה סביב שאלת "וילאיית אל פקיה" (שלטון אנשי הדת או איש הדת) וסוגיית מעמדם של בעלי המעמד ההלכתי הגבוה ביותר בעולם השיעי, "מרג'ע תקליד" (מקור חיקוי); זאת שעה שפדלאללה נחשב לאחד מקומץ הפוסקים הרמים ביותר בעולם השיעי, בעל תואר "מרג'ע תקליד" בעצמו. על אף יוקרה זו ושייכותו למעמד זה, הוא הביע את התנגדותו לרעיון שלטון אנשי הדת והילת הקדושה שמסביבם.

כמו כן, הוא התנגד לבחירתו של ח'מינאי כיורש של ח'ומייני וכן לרעיון שאיש הדת, או מועצה של אנשי דת, היא שצריכה להנהיג את המדינה האסלאמית. הוא ראה בעמדה זו סוג של סטייה רעיונית שהתרחשה בקרב האסלאם הפוליטי השיעי, סטייה שפותחה על ידי האייתולה חומייני בשנות החמישים והשישים. הוא החל לבקר אותה במרוצת השנים תוך שהוא מנסה לבסס את צידוק זניחת רעיון שלטון אנשי הדת וחזרה לפיתרון של שלטון העם על עצמו, "וילאיית אל שעב עלא נאפסה" כפיתרון היחידי האפשרי לבעיית חוסר היכולת לשלב בין קדושה לחול בתפיסה המדינית הלכתית בזרם השיעי.

פדלאללה ידוע גם בפסיקתו הליברלית והמקורית סביב שאלות הקשורות בזכויות נשים, זכויות אדם, הפחתת המתח הדתי והעדתי ארוך השנים בין העולם הסוני לעולם השיעי והמתח העדתי הקיים בלבנון. כמו כן פירסם פסקי הלכה בגנות פיגועי ההתאבדות, כולל אלה שהתרחשו ב-11 בספטמבר בארה"ב בקובעו שזה מעשה אסור הלכתית. במרוצות השנים כתב עשרות ספרים שעסקו בהלכה, בפרשנות וגם בשירה וכן נשא אלפי נאומים ודרשות בסוגיות הלכתיות, תרבותיות ופוליטיות – שכאן יוצגו שתי דוגמאות מהן.

מטרתי בכך היא לפרק את הצגת פועלו ואישיותו של פדלאללה כאחר מוחלט, או כאויב שכן. אינני מתיימר למצות את כל הדיון סביב אישיותו ופועלו של איש זה, אלא רק לומר ולהצביע על כך שבפרקטיקות השיח שהשתרשו בחברה הישראלית לא יהיה זה אפשרי להכיר הוגה ערבי ואסלאמי בשיעור קומתו של פדלאללה – הוגה שהשפיע ואני מניח שעוד תהיה לו השפעה על התפתחות המחשבה הפוליטית האסלאמית והערבית. באופן עקיף תהיה לו גם השפעה, כפי שהיתה לו בעבר, על יחסה של מחשבה זו אל ה"אחר" הישראלי – שאם היה לוקח מעט מהזמן בכדי לבחון את המרחב שמסביבו יותר לעומק, וללא תיווכן של ההדרה והפחדה, אזי אולי היה מצליח לראות שהפער בסופו של יום אינו כה גדול.

היותך בן חורין*

משמעות היותך בן חורין נטועה

ברצונך הפנימי בחירות, אין החירות

נוצרת מכוח חוק או פקודה והיא גם לא ברת נתינה

היא כמעיין המתפרץ ממעמקי האדמה

וכופה את עצמו כעובדה מוגמרת.

בהתפרצותו אין המעיין שואל בעצתו של איש

זה או אחר, ואין הוא שועה לקריאות הביניים של

אדמה צחיחה כאן או אדמה פורייה שם.

המעיין נותן כי הנתינה עצמה,

היא סוד מהות המעיינות.

כך גם השמש נותנת את אורה, חומה

ואת החיים עצמם, כי בזה סודה ומהותה

וסוד האדם באנושיותו אשר מתבטאת בחירותו,

חירות אמירת ה"לא" גם אם כל

העולם יומר "כן", כשהלא הינו "רעיון".

וחירות אמירת ה"כן" גם אם כל

העולם יצרח "לא", כשהכן הינו "רעיון".

העניין איננו קשור בהיותך אגואיסט, אם כי

בהיותך בן אנוש אשר כורה אוזן לעולם -

זה חושב בצורה מסוימת תתדיין איתו על מחשבותיו

ואחר חושב בצורה אחרת תתווכח איתו על רעיונותיו

אך בסוף, יהיה זה אתה שחייב להבנות ולהצדיק את

מה שתגיע אליו מחשבתך באמצעות נכסי הרעיונות

ונתוני המחשבה שהיא צברה לאורך מסעה

אנושיותך היא היא החירות עצמה  

  נגינת השנים

אוי לנגינת השנים

יכהה בה הצבע

חיים נכמשים במחברת

מבטים נופלים על סלע המוות

געגועים מתים בתוך המבטים

יבושו הזיכרונות,

מדאגת הנשמה וסוד מצולות המצפון

מחטאי העבר, מסתמיות השעשוע

משיחות החולין עם החברים.

אלו חיים הם אלה אשר התנחלו בתוכי

זר בתוך ניכור האופק!

כואב החישה, במרירות חלומותיי הבתוליים

באש הגעגועים!

הוא חי את מקצת דרך מסע העצבות ועוד

נותר למסע כברה,

דאגתו היא שיביט האור את עיניו בנינוחות הזריחה

ויסוכך על האופק בכוחה של נשמה שאיננה

סובלת מתסבוכת התשישות.

איזו נפש זו אשר זוכרת בה החמדנות את משאלות הצביעות

יכרסם הספק את נשמתה וישליך את השראתה אל גחלי השריפה

איך אתעלה וחרדותיה השחורות יעיפו את השחר עם פציחתו

ובכל צעד תקיף מבוכת הגעגוע מהתארכות המרוץ

אך השאפתנות תביט אל הוואדי, כחזיון העשבים בדמיון המעיינות

כמבט הפסגות לזורי החיטה המאושרים

מבט המפיל את האמן אל מסגרות הנפש רווית

טל מעיין ההשראה הניגר

הולך להירדם אנוכי ובחיי מקונן לו עוד געגוע הניחוח לפרח

עם תקוותיי התמות… אתה נשמתי… אתה חיי

האם ייוולד הלא נודע בתוך הרגש עם הסוד,

בתוך אופק האוהבים.

הו מסתורי הסודות! נרדמו בעיני הלילות ונעלמו ממני ידידיי

איך אשאף אל הזריחה, וענני החיים חיו תמיד במעמקיי

אלוהי! צמא אנוכי

כשנחל רץ בנשמתי

ואתה אתה כל מה שנותר.

  *קטע מנאומו של סייד מוחמד חוסיין פדלאללה על מהות החירות   (תרגומים: תאמר מסאלחה)

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יהושע רוזין

    תודה לתאמר. האינפורמציה מאוד חשובה הן מבחינת הכרת האשיות והן מזה שעד כמה אצלנו שלטת שטיפת המוח הממשלתית שחוסמת בפנינו את ראית המציאות שסביבנו. המניג השיעי המנוח זכה לדברי הערכה רבה מצד פוליטיקאים ועתונאים במערב. שזכו לגינויים. ורק אחר קריאת המאמר הבנתי על מה מדובר. כל הכבוד.

  2. פיש"ו

    האייתוללה מוחמד חוסיין פדלאללה הוא הדמות הדתית השיעית הבכירה ביותר בלבנון ששיבחה את טבח שמונת התלמידים הישראלים בישיבת מרכז הרב בירושלים ב- 6 במרץ. בדרשה שנשא במהלך תפילות יום השישי, הכריז פדלאללה: "הפעולה ההירואית בירושלים הוכיחה שהמוג`הדין בפלסטין מסוגלים לתת מכה קשה לציונים". דבריו שודרו ברשת הטלוויזיה של החזבאללה, "אלמנאר", ב- 8 במרץ.

    בנאומו של פדלאללה לא היה כל אזכור לכך שהותקף מוסד דתי. יתרה מזאת, על אף שישיבת מרכז הרב נמצאת בצדה המערבי של ירושלים, "אלמנאר" התעקש שהחמוש הפלשתיני תקף באזור "אלקודס הכבושה". למרות שפדלאללה מכחיש קשר רשמי לחזבאללה, הוא שימש לארגון כיועץ ומדריך רוחני כשזה ניסה להגיע אל השיעים שמחוץ לטווח השגתו. אפילו כיום, יש לפדלאללה השפעה עצומה על חסידי הארגון1.

    למעשה, האייתוללה פדלאללה הוא מקור הסמכות הדתית החשוב ביותר בקרב השיעים בלבנון ובמדינות המפרץ. בשנים האחרונות, נעשה מאמץ גדול, בייחוד על ידי אקדמאים היושבים בארה"ב כמו אוגוסטוס ריצ`רד נורטון, להציג את פדלאללה כמנהיג דתי מתון המחפש דרכים ליצור דיאלוג עם המערב2. יש כאלו הטוענים שאחת מכוונותיו העיקריות היא לבסס הבנות עולמיות בין נוצרים למוסלמים. בנוסף, עיתונאים הגדירו את פסיקותיו הדתיות כ"ליברליות"3.

    אליסטר קרוק, איש המודיעין הבריטי לשעבר שקורא לדיאלוג מערבי עם האסלאמיסטים, השמיע אף הוא ביקורת כלפי מעצבי מדיניות שלא מקשיבים "כאשר מנהיגים מוערכים כאייתוללה פדלאללה קוראים להידברות, דיאלוג והקשבה"4. בהקשר זה, גוף שלם של אנשי אקדמיה ניסו לצאת נגד הטענה שהיה זה פדלאללה עצמו שהעניק את ה`פתווה` (עמדה דתית) למחבל המתאבד שתקף את מוצבי המרינס האמריקאי בביירות ב- 1983. ידוע גם שפדלאללה תמך במצור על שגרירות ארה"ב בטהרן ב- 1979 ובהחזקת אנשי הצוות כבני ערובה5.

    יש לבחון את הצהרותיו של פדלאללה בעיון. בראיון ל"דיילי סטאר" בביירות ביוני 2002, הוא הביע תמיכה בפיגועי התאבדות: "הרג עצמך או אחרים הוא בבסיסו `חראם` (איסור על פי ההלכה), אולם במהלך `ג`יהאד` (מלחמת או מאבק קודש למען האסלאם) מדובר במעשה מקובל ומותר שכן הג`יהאד נחשב למקרה יוצא דופן"6. בתחילת פברואר 2008, פדלאללה שיבח את מאמציה של איראן לבנות טילים ארוכי-טווח כ"גאוותו של העולם המוסלמי"7. מתוך נכונותו של פדלאללה להלל את טבח התלמידים הצעירים בירושלים, ברור כי הוא מעניק לגיטימציה נרחבת יותר לפעולות טרור מסוג זה המיועדות לפציעתם ואפילו להריגתם של אזרחים חפים מפשע.

    1. Martin Kramer, "The Oracle of Hizbullah: Sayyid Muhammad Husayn Fadlallah (Part 1)," in Spokesmen for the Despised: Fundamentalist Leaders of the Middle East, http://www.geocities.com/martinkramerorg/Oracle1.htm

    2. Augustus Richard Norton, "Hizballah: From Radicalism to Pragmatism?" Middle East Policy, Middle East Policy Council, Vol. 5, 1998, http://www.questia.com/googleScholar.qst;jsessionid=HT1Jfcng0dzpsvQ82dSzM4G2rXwjjJ5vhZsHRPyzML1HDHknbBL0!-932623737?docId=96397557

    3. Borzou Daragahi, "Lebanon Cleric Advises ?Modern Shiites`," Los Angeles Times, February 2, 2008, http://www.latimes.com/news/nationworld/world/la-fg-fadlallah6feb06,0,6418242.story

    4. Alastair Crooke interviewed by Abdullah Faliq, The Cordoba Foundation, "Should the West Dialogue with Islamists," Conflict Forum, October-December 2006, http://conflictsforum.org/2007/should-the-west-dialogue-with-islamists/

    5. Kramer, op. cit.

    6. Ibrahim Mousawi, "Fadlallah Explains Religious Basis for Suicide Attacks," Daily Star, June 8, 2002, http://www.lebanonwire.com/0206/02060802DS.asp

    7. "Fadlallah: Iran`s Missile Is the Pride of the Islamic World," Naharnet, February 7, 2008, http://www.naharnet.com/domino/tn/NewsDesk.nsf/Lebanon/2E210BA4D2B69E12C22573E800496FDF?OpenDocument

  3. גל

    האם ניתן להסיק מפרסום הפוסט הזה ש"העוקץ" תומך במה שמכונה "פיגועים", שהם למעשה מעשי טבח שמותירים משפחות שלמות בכאב שלא נמוג על המוות? פדלאללה זה אולי הסתייג ממעשי טבח מסוימים, אבל באחרים הוא דווקא תמך בהתלהבות (וחבל שהכותב שכח לציין זאת).

    http://www.lebanonwire.com/0206/02060802DS.asp

    כאן הוא מסביר מדוע מותר, מוצדק ונכון לרצוח ללא הבחנה אזרחים. ניחשתם נכון. העובדה שהם חיים על "אדמת פלסטין" מצדיקה את גזר דין המוות שלהם כמובן. אגב, הוא באמת ליברל שוויוני. הוא מתיר גם לנשים ליזום מעשי טבח כאלה.

    בכל מקרה, הארגומנטציה שלו היא דתית כמובן, כולל קשקושי גן העדן והגיהנום, שממש לא אמורים להרשים אדם בעל בינה. בסופו של דבר זה חושך דוגמטי, אלים וצר-מוחין גם אם הוא צבוע בגוונים בהירים (ממש לא משנה אם הם מגיעים ממזרח או ממערב. אדרבה, אם הוא היה מאמץ משהו מתורת המאבק הלא-אלים של גנדי – זה היה מרשים באמת).

    מעניין כמה דיונים על כינון זהותו של "האחר" אפשר למצוא בין הגיגיו של העילוי הדתי הזה. בכל מקרה, בעניין האדפטציה המלהיבה שלו לתורות פוסט קולוניאליסטיות, כדאי לשאול היכן הסתייגותו מאימפריה אחרת שקורמת עור וגידים בשנים האחרונות. מדובר באימפריה לא פחות מטונפת, רצחנית, דכאנית וחמסנית מהאמריקאית: האימפריה האירנו-שיעית, שהורידה את לבנון על ברכיה, מציתה אש בתימן ומלבה את הטבח ההמוני בעיראק.

  4. Diogenes

    Did he ever express himself, as did our revered Ovadia, stating that Jews are goats! " ?

    Thanks for an impressive article.

    Keep up the good work.

  5. מיכאל

    היא מהסוג שמביא לרצח והרג "לטנטים", במאמר המאד מיוחד הזה שיש בו צביעות רבה ו"קצת" אחיזת עיניים כאילו שהרעיונות לחופש ושיויון לא באו מאותו מערב שכה אהוב במחוזות של החיזבללה, נו אפילו שמאלנות יש שם. עוד מישהו עלול לטעון ששמאלני היום שמאלני ראוי צריך להיות חסיד של אחת הקבוצות הכי קיצוניות שיש ולא רק בעולם המוסלמי.

    מישהו זוכר מערכת דמוקרטית שנהוגה במוסדות החיזבללה בלבנון, יש שם בחירות חופשיות?
    שיויון לנשים?

    ואנחנו יודעים שבאירן בכלל יש מקדמי הדמוקרטיה הדגולים ביותר שגם הפליאו להראות לכולנו עד כמה הם סובלנים לדיעות חריגות- ע"ע הבחירות האחרונות ורצח מנהיגים סונים רצח סטודנטים אולי בני העם האירני לא מבינים בעצמם את ההגות הנאורה הזו ולכן הם מתקוממים, רק בלבנון במחוזות בהם יש קידמה וחופש בנוסח החיזבללה, ושויון לאישה אולי הצליחו קצת לגבור על החופש והקידמה באירן.

    ומשהו לאתר העוקץ, חברים יש גבול, הגזמתם.

    אם התיזה החדשה שמי שחי ומטיף לשנאה נגד המערב הוא סמל לשיויון ולדמוקרטיה אולי באמת השמאל בצרה אמתית וחייבים ואני חייב להיפרד מכם, תודה לרוב נעמתם לי, אבל יש גבול, אפילו לי לשמאלני שמוכן לבלוע צפרדעים לרוב.

    יכול להיות שהאיש הזה היו בו היבטים חיוביים, סליחה על ההשוואה הרבה מנהיגים פאשיסטים ונאצים היו אנשים תרבותיים ונחמדים שלא קיללו מעולם ע"ע הבנאליות של הרשע, אבל המאמר הזה מטיף לשנאה נגד מי שהביאו לעולם את החופש והדמוקרטיה ואולי הביאו חוליים נוספים כן זה חלק מהבעיה ובכל זאת מי שדהביאו ערכי דמוקרטיה לא היו מניהיגי דת בכלל ובפרט לא מניהיגים שיעים מהסוג ה"מתון" הזה, בעתיד אם ככה תמשיכו עתידים לקרוא פה מאמרים מהסוג שיהלל את החומניזם, מספיק יש גבול.

    בשבילי זה מאמר הזוי שלא ראוי להיות פה באתר הזה, אבל אולי אני טועה, במובן הזה שמספיק להיות אנטי-מערבי (או אנטי-אשכנזי) שזה הקירטריון היחידי הרלוונטי, לפיכך אני חושב שהבעיה היא בי, ובאמת סליחה על חוסר ההבנה, ניפרד כנראה כי אני לא מצליח להבין את השקרים האלה ומה מטרתם האמתית.

  6. מיכאל

    הטענה על מתינות של האיש הנאור שהלך לעולמו היא טענה יחסית במיקרה הטוב- יחסית לחומייני ויתר הפאשיסטים האיסלמיים מסוגו, בשיח דמוקרטי ראוי הוא לא נמצא אפילו בשולי השוליים הסהרורים של הימין הכי קיצוני.

    איך זה הופכים אותו למשהו שהוא אפילו דוגמה לשמאל ולשיח דמוקרטי, האם בסביבתו אנשים נבחרו דמוקרטית ? את זה אני חושב צריך לבדוק, חשוב לבדוק.

    לצערי אני חש כי המטרה העיקרית של המאמר היא מטרה שאין לה דבר וחצי דבר עם שויון, דמוקרטיה וכל מה שהמערב השנוא באמת מאמין בו, סליחה על הכפירה.

    אולי הנאורות המערבית היא הדבר שמסומן פה במאמר כאוייב, אני חושש שיש פה אי0הבנה, הנאורות המערבית בעייתית, אבל לשפוך את התינוק עם הכל, כולל לטעון שהדמוקרטיה הפאשיסטו-שיעית היא אלטרנטיבה זו כבר הגזמה ואפילו סכנה.

    תודה על הסבלנות.

  7. יונתן

    כאלה שיעזרו לפרק את התדמית של נסראללה ואחמניג`אד כאחרים וכאויבים מוחלטים.
    הרבה פעמים מאמשימים את השמאל בהזדהות עם האויב,בד"כ זאת סתם דמגוגיה,הפעם זה נכון.

  8. משה עזר דה וליחר

    בעניין עקבתי אחרי הנאמר בפורום הזה במשך כמה שנים. דווקא כאיש שמאל לשעבר והיום מרכז שמעוניין לשמוע את דעתו של האחר גם אם פעמים רבות חשבתי שאני קורא מאמרים הזויים. אבל השבוע הצלחתם לגרום לי לוותר על הפורום הזה. אני חושב שמה שקורה כאן אולי מסמל יותר מכל את איבוד הכיוון הכללי של השמאל. הקול שאתם משמיעים אינו קול שפוי וצלול, זהו קול הזוי ותלוש מהמציאות.

  9. נעם לוי

    בכל כתיבה אני כמובן נגד להתנצל ותמיד להוסיף פסקה אפולוגטית שמסבירה את העניין – שלא באה הביקורת אלא ללמד אותנו דברים חדשים על מי ומה ששנויים במחלוקת, עניינים ואנשים שהבעייתיות אצלם היא ברורה, ושבעיקר היא באה ללמד אותנו על הסגירות המחשבתית בה אנו לוקים והמגננה התמידית בה אנו מגיבים לכל דבר ולכל מציאות מורכבת.
    למה אני מתנגד לאפולוגטיות הזו? כי ה"דעה הרווחת" המוטה הימנית-לטנטית-קונצנזואלית מובנית כבר היטב היטב בשיח הישראלי, צריך עוד מזה גם במקום שמנסה להראות אספקטים נוספים, שמנסה לבקר? … אז בסדר לפעמים כשממש צריך להיות יותר קומיוניקטיביים ולפנות "לקהל הרחב" מותר ואף נכון לעשות זאת.

    אם ככה מה לא היה ברור בזה?!?:

    "מטרתי בכך היא לפרק את הצגת פועלו ואישיותו של פדלאללה כאחר מוחלט, או כאויב שכן. אינני מתיימר למצות את כל הדיון סביב אישיותו ופועלו של איש זה, אלא רק לומר ולהצביע על כך שבפרקטיקות השיח שהשתרשו בחברה הישראלית לא יהיה זה אפשרי להכיר הוגה ערבי ואסלאמי בשיעור קומתו של פדלאללה – הוגה שהשפיע ואני מניח שעוד תהיה לו השפעה על התפתחות המחשבה הפוליטית האסלאמית והערבית. באופן עקיף תהיה לו גם השפעה, כפי שהיתה לו בעבר, על יחסה של מחשבה זו אל ה"אחר" הישראלי – שאם היה לוקח מעט מהזמן בכדי לבחון את המרחב שמסביבו יותר לעומק, וללא תיווכן של ההדרה והפחדה, אזי אולי היה מצליח לראות שהפער בסופו של יום אינו כה גדול."

    ישאל את עצמו כל אחד מה"לא סובלים את שיר ההלל לאויב שהפעם הוא באמת מוגזם" כמה מה שמדבר מגרונו היא בדיוק אותה חוסר נכונות עקרונית לצאת לרגע מהשיח הרווח ולבקרו (הכי אני אוהב את "הם לקחו את ה`שיוויון` מהמערב, אותו מערב שהם כל כך אוהבים לשנוא"…נו, כמה מעייפת הצדקנות הליבראלית הזו המתעטפת בערכיה המקודשים שבינם לבין מציאות חייה אין הרבה פעמים קשר ממשי).

  10. נעה

    השיר על החירות, המתורגם מערבית, נראה לי מוכר ממקום אחר. קוראים משכילים ממני אולי יזהו במה מדובר.

    אני לא מכירה את השייך פדאללה, אבל גונב לאזני משהו מתורת היחסות של איינשטיין. פסיקות "מפתיעות" בענין זכויות נשים, הן אכן כאלה.

    בעידן האינטרנט, מגוחך לחזור שוב על משוגות ה"צנזורה" של התקשורת הישראלית. גם כאן עובדת תורת היחסות, בכל הכבוד לראי ולראי אל-אחר.

    באמת מספיק כבר עם היבבנות השיפוטית.. אם יש משהו מעניין לדווח = דווח.

  11. נתן.

    מעניין ששיויון זכויות לנשים, סובלנות דתית,מלחמה בגזענות,
    נתשים כמובן מאליו כשמדובר במערב השנוא והמשוקץ אבל שמטיף מוסלמי מדבר על זה הדבר מחשב כאור לגויים.

  12. אלון

    זה בערך כמו לחפש מספר דברים טובים שעשה היטלר ולהעלותם על נס.
    נאמר שהיטלר קידם את זכויות הנשים הנאציות וטיפח את לימוד המדעים בארצו, זה אמור להלבין אותו קצת?
    השייח הנ"ל יבחו אחרי הכל אם קידם את העולם למקום טוב יותר או לא, נראה לי שאדם המקדם מעשי טרור בברכה, כמו רצח נערים, אין לו מקום של כבוד בעולמנו.

  13. יגאל

    וכמה מעט סובלנות לציונות….

    האם היית מעלה על הדעת לכתוב מאמר כזה על ליברמן? או נומר על הוגה דעות דתי בעל שיעור קומה שאינו נמנה עם השמאל?
    גן אז תנסה להימנע n"והי פרקטיקת ההדרה"? ותנסה למנוע "תואר או תיוג שנועד לחסום כל דיון אמיתי וכל הכרה מעמיקה של מורכבות עמדותיו"?

  14. דוד

    מזכיר לי הספד שקראתי פעם בערוץ 7 על הרב כהנא- אל איך שהוא היה מסור לתלמידים שלו, ונתן צדקה בסתר, והיה חכם גדול בתורה.
    עצוב . מה עוד אפשר להגיד? פשוט עצוב שמאמר כזה עולה באתר הזה.

  15. דורון טל

    מכיוון שקוראי העוקץ הם אנשים עם הרבה ביקורת עצמית הם מוכנים לקרוא מאמר חד צדדי באמתלה שיש להיות פתוחים לאמת, ולא לשמוע רק את שופרם של הכתבים לעינייני ערבים.
    כך בעצם, הקורא התמים מסיים את קריאת המאמר, בהרגשה כי האדון פדלאללה הינו אביר זכויות האדם, בעוד שאמת הפוכה.
    זה מגוכך שה"פחות חשוך" זוכה לביקורת אוהדת על הליברליות שלו.
    עוד אוסיף כי אכן קשה, נפשית, לקרוא מאמר הלל לאיש שתמך (עד יומו האחרון) ברצח בני עמי. לדעתי השמטה זו, גם אם מתורצת ברהיטות, מעוררת שעט נפש.

  16. לוני

    אומרים שהיטלר היה, בין שאר עיסוקיו לתועלת האנושות, גם "חברתי" ודאג לתעסוקת פועלי גרמניה.
    גם על פול פוט, חסיד אומות העולם שבסך הכל רצה לחזור לאמא אדמה (ותוך כך השיב כמה מליוני חפים מפשע לאדמה, לתמיד) אני מניח שאפשר למצוא כמה מילים טובות לכתוב.
    בוודאי שאפשר לשבח פה ושם גם את המנהיג העדין סטלין שלא פגע בזבוב אבל רצח מליונים מעמו.
    כמעט על כל רודן, מנהיג לאומן, פנאט דתי, ואפילו סתם רוצח סדרתי אפשר למצוא כמה מילים טובות לכתוב.
    האם זה מצדיק מאמר כה הזוי ? חבל שאתר העוקץ, במה מכובדת וחשובה בדרך כלל, נתן את ברכתו לפרסום.

  17. יהודי

    כל כך צבוע ומתחסד. לעולם לא תעשו רבע מאמץ להבין את "מורכבות הציונות" או את הנרטיב היהודי הלאומי.
    לעומת זאת, בשביל הערבים, כל שכן בשביל צדיק ליבראלי, מאור הגולה, כמו פדאללה, תמכרו גם את שארית ההגינות שאולי – רק אולי – נותרה בכם. בושה.