להזיז את האמריקאים בקלות

יוסי דהאן

אתמול, כשקראתי את הידיעה שארצות הברית הודיעה שבקרוב ייפתחו השיחות הישירות בין ישראל לרשות הפלסטינית, נזכרתי בכתבה ששודרה בתכנית "השבוע" עם מיקי רוזנטל בערוץ 10 ב-9 ביולי. בכתבה צולם נתניהו בחשאי בביקורו אצל משפחה שכולה בהתנחלות עפרה בשנת 2001. בכתבה מספר נתניהו כיצד הצליח להערים על האמריקאים והפלסטינים וכיצד הצליח לחסל את הסכמי אוסלו, הוא מתרברב בפני אורחיו וחושף בפניהם את התרגיל שעשה לאמריקאים והפלסטינים: "התניתי את החתימה על הסכם חברון בהסכמה אמריקאית שלא יהיו נסיגות ב'אתרים צבאיים מוגדרים'", וכי הוא נתניהו יחליט מהם אתרים כאלו, למשל כל בקעת הירדן. "מאותו רגע", הוא קורץ להם, "עצרתי את הסכמי אוסלו". נתניהו גם מביע בקלטת את דעתו על אמריקה, "אני יודע מה זה אמריקה, אמריקה זה דבר שאפשר להזיז בקלות", והפרטנרים לשיחות הפלסטינים, "הם רוצים לזרוק אותנו לים". בקיצור, נתניהו הוא מופת למה שמכונה בשפה משפטית "משא ומתן בתום לב".


בנימין נתניהו והילרי קלינטון, 14.09.10. צילום: U.S department of state / flickr
בנימין נתניהו והילרי קלינטון, 14.09.10. צילום: U.S department of state / flickr


היום ב"ניו יורק טיימס" מראיינים מומחים ישראלים ופלסטינים בסוגיה. קשה למצוא אופטימיות רבה. זכאריה אל חאק, סגן נשיא אוניברסיטת אל קודס, מתאר את השיחות הללו "כאופציה של הנכים וחסרי האונים, תרגיל בהונאה עצמית שלא יוביל לשום מקום", המשא ומתן הזה יתנהל בין אלה שאינם מעוניינים בפתרון לסכסוך (נתניהו והקואליציה הימנית שלו) לבין אלה שאינם מסוגלים להביא לסיומו (הרשות הפלסטינית החלשה בראשות אבו מאזן). העיתונאי נחום ברנע אומר לעיתון: "רוב הישראלים כבר החליטו ששום דבר לא ייצא מזה, שלא יהיה לתהליך הזה שום השפעה על חייהם, לכן כלל לא אכפת להם מהשיחות".

 

יוסי ביילין סבור שזו היתה טעות עצומה מצד ארצות הברית להציב יעד של שנה לתום המשא ומתן, ולדעתו זה לא יקרה. נתניהו, הא אומר, לא הגיע לשלטון לפתור את בעיית הפליטים והפלסטינים ולחלק את ירושלים. יועצו ומקורבו של נתניהו דורי גולד מסכים עם ביילין כשהוא נשאל מהם הקווים האדומים של ישראל: "ירושלים מאוחדת תחת שלטון ישראל ושליטה צבאית על נהר הירדן". בינתיים נתניהו ש"יודע מה זה אמריקה" ירוויח כמה שיותר זמן ימתין שמועד הבחירות בארצות הברית יתקרב ואז שלאף אמריקאי שרץ לבחירות לא יהיה רצון להתעסק איתו, הוא יזיז אותם שוב בקלות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.