• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

לא מפסיקים להפריע

פעילים ופעילות מחו על המדיניות המפלה והאלימה במזרח ירושלים באמצע נאום של ניר ברקת במרכז העיר. על יתרונותיה של הפרעה
העוקץ
פעיל "סולידריות שייח' ג'ראח" באירוע פתיחת גלריה של בצלאל בירושלים, 26.10.10. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

השימוש במלה "הפריעו", ולא "מחו" או "הפגינו", מבטא אולי איזו מורת רוח של כתב ynet מהפעולה של חברי וחברות "סולידריות שייח' ג'ראח" אמש באירוע פתיחת גלריה בירושלים, בזמן נאומו של ראש העירייה ניר ברקת. אבל לפעמים כדאי לאמץ את המלה "הפרעה" ואת נגזרותיה הלאקוניות "הפרעה לסדר הציבורי" ו"הפרעה לשוטר במילוי תפקידו", המלוות הצמודות של כל אקטיביסט ואקטיביסטית. במקרה זה, ההפרעה נועדה להזכיר לתושבי העיר ובייחוד למילייה הארטיסטי (שבעצמו ודאי נהנה מהפרובוקציה, וחלקו מן הסתם אפילו תמך במסריה – שהרי הרומן האסור בין הפוליטי לאמנותי תמיד נשמר על אש קטנה), מה קורה בשכונות מזרח ירושלים כמו סילוואן ושייח' ג'ראח, שתושביהן עומדים בפני איומי הריסה, פינוי בתים והפקעתם בידי מתנחלים כחלק מתהליך ייהוד האזור. היא נועדה להזכיר מה קורה כל יום שישי בהפגנות המחאה בשכונות, בהן מפעילה כבר כשנה משטרת ירושלים אלימות קשה.

עם כל הניסיונות להפוך את ירושלים לנורמלית ולהסתיר את בושתה וגזענותה – ציורי קיר בסילוואן, הצעת החוק המוקפאת למנוע ממורי דרך ערבים לערוך סיורים בעיר, מתחרי כוכב נולד כובשים בסערה את עיר דוד – לפעמים חתיכת פלנלית ומומנטום הם כל מה שצריך כדי לקלקל קצת את החגיגה. נכון, אפשר להתעצבן על הצדקנות השמאלנית הממורמרת ש"חייבת לדחוף את הכיבוש לכל מקום", אבל אז כדאי לשאול במקביל מדוע מרוב דיבור על קוסמופוליטיות אין ולו שלט אחד בערבית בכל חלל הגלריה או בפרסומיה.

הפעולה אתמול היא חלק מסדרת פעולות דומות שנערכו בזמן האחרון בירושלים –

לפני כשבוע מול כינוס ועידת ה-oecd במערב העיר:

מחאה מול כינוס ועידת התיירות של oecd בירושלים, 21.10. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

בקיץ בפסטיבל הקולנוע בסינמטק:

"we are all prisoners of the occupation", מיצג מחאה בפתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים, 08.07.10. צילום: סילאן דלאל / אקטיבסטילס
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.