string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

פורגי ובס מאחורי החומה

פעילים ופעילות שמאל הופיעו ברחבת המשכן לאמנויות הבמה במחאה על עליית האופרה "פורגי ובס"
תמי ריקליס

פעולות מחאה של השמאל הרדיקלי נוטות להסתיים באופנים מצערים שבינם לבין חיוכים אין דבר וחצי דבר, שלא לדבר על אהדת הקהל. אבל אתמול בערב, לא רק שאף אחת לא נעצרה או חוותה אלימות פיזית כלשהי – אפילו היה הדרן.

ה-flash-mob במחאה על הצגת האופרה "פורגי ובס" התקיים ברחבת המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, זמן קצר לפני הפרימיירה. בית האופרה של קייפטאון החליט להופיע בישראל על אף הקריאות לחרם תרבותי, ההחלטה שעוררה ביקורת בין השאר על רקע עמדתו של חתן פרס נובל לשלום דזמונד טוטו. טוטו השווה בין הופעה בישראל להופעה של אמנים בינלאומיים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, "מאחר שגם אז היה מדובר בחברה שמבוססת על אפליה ועל גזענות". העובדה שמדובר באופרה של קייפטאון ובעלילה הנושאת מסר אנטי-גזעני כמו של "פורגי ובס" (שבהפקה הזאת ממוקמת ברובע עני בסווטו של שנות השבעים), זעקה לתגובה, וכמה פעילות שמאל הרימו את הכפפה.

ההופעה, בהשתתפות כמה עשרות פעילים ופעילות, נמשכה כחמש דקות וחזרה על עצמה מספר פעמים. היא כללה שירה וריקודים לצלילי נעימת "It Ain't Necessarily So" ו"Summertime", שעברו שינויים טקסטואליים הקושרים את פורגי ובס לכיבוש ולחומת ההפרדה.

פלאש-מוב בבכורת "פורגי ובס" ברחבת המשכן לאמנויות הבמה, 15.11.10. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס
פלאש-מוב בבכורת "פורגי ובס" ברחבת המשכן לאמנויות הבמה, 15.11.10. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

הפגנת ימין חמושה בדגלים, שהתקיימה גם היא ברחבה, החווירה באחת. מצחיק שמקום מנומנם כמו המשכן מאכלס באותה השעה שתי מחאות שונות, לכאורה (ורק לכאורה כמובן) לא קשורות זו לזו: פעילי הימין באו בכלל להפגין נגד שחקני הקאמרי שמחרימים את אריאל. רוב-רובו של הקהל המנומס והמגונדר צפה בעניין. גם אם לא תתחדד אצלו במשהו ההבנה של החיבור ההכרחי בין פוליטיקה לתרבות (זה שביבי, לבנת ובאי כוחם מתאמצים כל כך להשתיק) והוויתורים המתחייבים מכך, יש לקוות שלפחות עד ההפסקה זימזם לו ה"די לאפרטהייד" בראש.

הפלאייר שחולק לקהל

עדכון: הווידאו – כמובטח

לדיווח בויינט

ודיווח של נעם בן זאב

*ברגע שיהיה סרטון מלא – אעדכן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יריב מ

    אם כי לדעתי חרם כולל על ישראל איננו ראוי ויעיל. עדיף חרם ממוקד יותר נגד גופים ממשלתיים, התנחלויות, חברות המשתפות פעולה עם משטר האפלייה הצבאי בשטחים, גופים גזעניים וכו'. לחילופין ראוי שאמנים ימקמו את הופעותיהם בישראל בהיכלים בערים ערביות או במזרח ירושלים. וכך ישראלים חפצי חיים-יחד יוכלו לא להיות מושא לחרם כוללני.