string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

להילחם על המדינה

לפעמים הדמוקרטיה מחייבת אותך, אזרח עם אחריות, להפר חוק לפני שהשלטון נהפך ללא-דמוקרטי. לכן, אני, אזרח עם אחריות למדינה בלבד, קורא למרי אזרחי
יצחק ג'קי אדרי

דו"ח מבקר המדינה בנושא הכבאות בישראל 2010 סוכם ע"י מיכה לינדנשטראוס: " ביני לביני, אני יותר ויותר משתכנע שרק בצעדים חריגים ומשמעותיים שלא אמנה כאן, ניתן יהיה לשבור את המוסכמה הוותיקה 'הכלבים נובחים והשיירה ממשיכה'". כך מסכם מבקר המדינה את עיקרי הדו"ח ומעביר את הנטל לפתחה של הממשלה ולפתחם של תושבי מדינת ישראל.

כשל מערכתי עמוק וארוך שנים שהרג את שירותי הכבאות במדינת ישראל, הכבאים הובאו למדוכת התקציב והועמדו כשבויים בידיו של שר האוצר, שאמר: "תעשו רפורמה – תקבלו. לא תעשו רפורמה – לא תקבלו". קיבלנו 42 הרוגים ודו"ח חמור שמאשים את הממשלה בהפקרת אזרחיה.

דו"ח הכבאות קיבל משנה תוקף לאור האסון המחריד בכרמל. הדו"ח משקף גם תחומי חיים אחרים בהם הממשלה מפקירה את אזרחיה, כך בתחום הבריאות: בריאות לעשירים וחוק לעניים, כך בתחום החינוך: חינוך פרטי יקר וחינוך עממי לעני, כך בתחום הביטחון: מטוס חמקן אמריקאי וקייטרינג עלוב ללוחמים, כך במשאבי הטבע: 11 מיליארד שקל רווחים – פירורים למדינה, כך במשק המים: מים זולים לעשירים ומים יקרים מאוד לפריפריה.

תורת ההפרטה זחלה למדינה, גדלה והפכה לסרטן ממאיר בגוף המדינה. כדי להרוג סרטן נכנסים למכונת הקרנות אונקולוגית אכזרית. כדי להרוג הפרטה כלכלית צריך להכריז על מרי אזרחי, גלוי ואקטיבי.

צילום: מיכאל cc-by-nd

דו"ח המבקר מטריד אותי, אבל מטרידה אותי יותר המחשבה שבעלי ההון שוברים לנו את הנוסחה של מדינת ישראל. עד לפני מספר שנים כתבתי את המלה מדינה בגאווה. אך לפני כמה שנים התחלתי להכניס את המלה מדינה למרכאות, "מדינה": "המדינה" גונבת אותי, "המדינה" מוכרת אותי פוליטית, "המדינה" רומסת את זכויותיי, "המדינה" עושקת את מחצבי המדינה, "המדינה" מפריטה עצמה לדעת, "המדינה" מנצלת את נעוריי בשם הביטחון, "המדינה" מפלה אותי לרעה, "המדינה" מוכרת אותי לבעלי ההון, "המדינה" מרחיבה את העוני ואת הפערים החברתיים, "המדינה" יוצרת אי-שוויון וצדק חלוקתי, "המדינה" מחלקת את עצמה לבעלי ההון, "המדינה" מושחתת פוליטית ומשחיתה את מנהיגיה, "המדינה" כמדינה כשלה כשאזרחיה מתחילים להכניס אותה בין מרכאות, "המדינה" מפקירה את אזרחיה לתורת "הקניבליזם-קפיטליזם".

אני בוחן במשנה זהירות את ההשלכות לקריאה שלי למרי אזרחי, אני מודע לסכנות לערך "המדינה" בעלייה של אזרחים על בריקאדות וכאוס מתפרץ. אני פוחד מאינתיפאדה אזרחית-חברתית ומהשלכותיה על "המדינה", אולם למרות הכול, או שנצא "מהקופסה" ונפעל, או "שהקופסה" תסגור עלינו וקולנו לא ישמע, ואז גם לא יעזרו הקפיטליסטים ולא יעזרו הסוציאליסטים ולא יעזרו הסוציאל-דמוקרטים – נאבד את היקר לנו ביותר והוא המדינה. ייתכן שאם נשתוק, אנחנו כאזרחים לא ראויים שתהיה לנו מדינה, כי אנחנו לא יודעים לשמור עליה ולהלחם עבורה.

בין הבחירה להכניס את "המדינה" למרכאות לבין יציאה למרי אזרחי והסרת המרכאות מהמילה מדינה, אני בוחר לצאת למרי אזרחי גדול שיטשטש את גבולות הדמוקרטיה והחוקיות, שידרוש קורבנות, אבל יציל את המדינה ויבנה חזון חדש ששם את ערך האדם וזכויותיו בליבת פעילותה של מדינת ישראל.

האחריות לקריאה למרי אזרחי היא גדולה, היא טומנת בתוכה סכנות גלויות ונסתרות, אולם מה שעומד לפתחה של מדינת ישראל הוא לא הפרט והאינדיבידואל, מה שעומד היום לפתחה של מדינת ישראל הוא האסון עד לחורבן הבית.

אני לא נביא זעם, לא בחרתי להלך אימים על הציבור ולבנות דיכוטומיה חברתית, אני כואב היום את הנולד מחר, והנולד מחר הוא שבר חברתי-כלכלי עמוק שנבנה בתהליכי ההפרטה שבראו מוטציה כלכלית של "קניבליזם-קפיטליזם" המערערת על המשך קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית, מדינה השמה את אזרחיה בליבת פעילותה ואינה מפקירה אותם, מדינה הלוקחת אחריות על תושביה ואינה מסירה את אחריותה מעל אזרחיה בתהליכי הפרטה הרסניים.

הקריאה למרי אזרחי נובעת מתוך הבנה בסיסית ששינויים לא יגיעו מהפוליטיקה, ובוודאי לא מהארגונים החברתיים. שינויים חברתיים-כלכליים מבניים ועמוקים יכולים להגיע רק מפעילות חוץ-פרלמנטרית ומחוץ לארגונים חברתיים, אין למערכת הפוליטית העכשווית את הכלים לבצע שינויים קשים שיערערו את עצם קיומם האלקטוראלי, אין לארגונים החברתיים ולמגזר השלישי את העוצמות והכלים למוטט את בסיס קיומם בחבל הטבור לשלטון, ואילו מאבק חברתי הקורא תיגר על הקיים חייב לפעמים לפעול מחוץ לכללי הדמוקרטיה ולקרוא למרי אזרחי על מנת להביא לשינויים מרחיקי לכת.

כן, לפעמים הדמוקרטיה מחייבת אותך, אזרח עם אחריות, להפר חוק לפני שהדמוקרטיה הופכת את עורה לשלטון לא דמוקרטי. לכן, אני, אזרח עם אחריות למדינה בלבד, קורא למרי אזרחי.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. Diogenes

    I empathize with you, Jackie, but I'm afraid it is too late now, nothing will put some life into this dead body.

  2. משה

    ג'קי, אתה גיבור מעמד הפועלים, כך הכרתי אותך לפני 7 שנים, כך נשארתה נאמן לדרכך ולאמונתך, כל הכבוד.
    אין ראוי ממך להניף את דגל המרד האזרחי משמאל ומימין, למען המדינה.
    מאמר משמעותי במרחב הישראלי.

  3. ירדנה אלון

    לעניות דעתי לא מיצינו את כל הדרכים שהדמוקרטיה מציעה לנו לפני שפותחים במרי אזרחי
    שהוא ממש האלטרנטיבה שאצלי לפחות נמצאת ממש בתחתית סולם העדיפויות.
    למרות שאני בהחלט מסכימה עם תיאור המציאות כפי שג'קי מציג אותה,אולם ג'קי מצביע על התוצאות ולא על מה הביא למצב.
    לא מספיק לומר שמכרו אותנו האזרחים לטובת יחסי הון שלטון, צריך לחפור קצת יותר ולגלות את המניע

    מה מניע חברה להפקיר את עצמה עד למצב הזה, מפני שההאשמה איננה נופלת רק על השילטון ויחסיו עם ההון,ההאשמה נופלת גם על האזרחים שיודעים כבר מזה שנים רבות על יחסי הון שילטון ולמרות זאת שיתפו פעולה עם מערכת היחסים הזאת,הרוב הגדול בחברה הישראלית מעריץ את בעלי ההון,מעריץ את דרכם לצמרת,מעריץ את מערכת היחסים שהם קשרו עם השלטון,
    לא זאת אף זאת,הרוב הגדול בחברה הישראלית רואה באנשי ההון דמויות הראויות לחיקוי,והרוב הגדול בציבוריות הישראלית רוצה להיות כמוהו וחושב שהדרכים בהם הגיעו בעלי ההון להון שלהם הם דרכים ראויות,גם הם היו נוהגים כך לוא יכלו, והם גם נוהגים כך במקומות העבודה שלהם ובאירגונים הגדולים בהם הם פועלים בין אם אלה ארגונים ממשלתיים ובין אם אלה ארגונים חברתיים שלכאורה אמורים לנהוג ההפך.
    הצורך להוכיח הצלחה חומרית,הרצון להראות לכולם ש"עשיתי את זה",ולא משנה את מה ואת מי רמסתי בדרך הוא מאוד מקובל ומובן בחברה הישראלית ,כלומר החברה לא מגנה כלל וכלל שאפתנות חולנית דורסנית, נהפוך הוא היא מעודדת אותה,
    אז כך שקשה לדרוש מחברה כזאת לצאת למאבקים נגד אלה שהצליחו להתברג לצמרת הכלכלית מדינית תרבותית,אם הרוב הגדול מעריץ ומעריך סוג כזה של "הדרך להצלחה" ומזדהה איתה,הוא לא יצא למרי אזרחי נגד עצמו,הוא גם לא יחולל שינויים כשהוא עצמו מאמין ש-"זאת הדרך ואין בילתה" השאפתנות החולנית והדורסנית היא ציוד נחוץ מאוד בארגז הכלים הישראלי במרוץ לחיים הטובים.אף אחד לא רוצה להיות בתחתית הסולם המעמדי חברתי כלכלי תרבותי.זוהי מלחמת הישרדות קשה ונוראית
    ובהישרדות כמו בהישרדות
    מה הם השורשים לתחושת מלחמת ההישרדות הזאת?
    אולי הגיעה העת גם לברר סוגייה מעין זו,לא מרבים לדבר עליה.
    ולפני שקוראים תגר על חוקים, צריך קודם כל לשנות אותם,לפחות לנסות לשנות אותם
    אני נגד סרוב לשרת בצבא לא בגלל שאני "קרועה" על מיליטריזם, אלא משום שהשרות הצבאי הוא חוק, ועד שאני לא אראנה מאבק אמיתי בעד שינוי החוק אני לא אסרב,אלא בלית ברירה אאלץ לקיים אותו,או אמצא אלטרנטיבות חלופיות כמו שרות לאומי וכדומה,

    אז לפני שנכנסים לגל של "מרי אזרחי" צריך להיות בטוחים שמוצו כל ההליכים הדמוקרטיים האחרים,ויש כלים דמוקרטיים להשתמש בהם,
    רק שאף אחד לא מוכן להתכופף לארגז הכלים ולהרים אותם.

    לא מספיק לומר שתנועות וארגונים לשינוי חברתי לא מסייעות לשינוי (דרך אגב הן עושות שינוי אבל לא במהירות שהיו צריכים לעשות אותם) צריך לברר למה?
    והסיבות הן מגוונות ג'קי הצביע על כך שהאירגונים והעמותות סמוכים בתקציב על שולחן המדינה .
    זאת סיבה אחת אולם לא היחידה ולאו דווקא העיקרית בעיני
    הסיבה היא יחסי האנוש שמתקיימים בתוך הארגונים,
    מאבקי הכוח שמתקיימים בין האנשים לבין עצמם בתוך הארגונים והעמותות האלה.

    מחקרים סוציולוגיים מלמדים כי הסיבה לנפילתם או אי יכולתם של ארגונים לשינוי חברתי אכן לחולל את השינויים המתבקשים איננה סיבה אידאולוגית או תקציבית רוב הארגונים והעמותות לשינויים חברתיים נופלים בשל יחסי אנוש שמתקיימים בין חברי הארגון

    הישראליות היא חברה אלימה ודורסנית, ומכייוון שגם הפעילים בארגונים האלה הם ישראלים הם באים מאותו סוג של תודעה,ואותו סוג של הערצת הכוח,והאגו טריפ,,הם תוצר של החברה שאותה הם רוצים לשנות והכלים של כוחנות ודורסנות שרוב החברה הישראלית נוקטת בהם אלה הם גם הכלים שהם למדו להשתמש בהם.
    לכן אני טוענת שעוד ארוכה עד מאוד הדרך למרי אזרחי
    זה גם לא יצלח, יהיו תמימים שייענו לקריאה וישלמו את המחיר הכבד,
    אולם עד שלא יתחולל שינוי תודעתי ברוב החברה הישראלית למה זה קיום בכבוד?איך מגיעים אליו, מה זו הצלחה,ומה היא הדרך המכובדת להגיע אליה,מה מותר ומה אסור,מה הם גבולות השאפתנות,
    עד שהחברה הישראלית לא תברר את הסוגיות האלה עם עצמה לעומק,ואכן תשים גבולות ברורים וכללים ברורים,אני באופן אישי לא רואה שום סיבה לצאת למרי אזרחי, אני גם באופן אישי לא אטול חלק במאבק מהסוג הזה
    מסיבה אחת פשוטה
    זה חסר תועלת וזה חסר תוחלת
    זה פשוט לא יצלח

  4. עמית כהן

    אני יודע שזה מגניב להשמע קיצוני, אבל איזה "מרי אזרחי" בדיוק אתה מתכנן (עבירה פלילית)?
    כלומר, נגד מה ובשביל מה?
    אתה מתכנן לעלות על הכנסת? להוציא להורג את הח"כים ולחוקק חוקה כלכלית-חברתית?

    מה בדיוק יהיה אופיו של המרי האזרחי הזה ומה בדיוק אתה חושב שהוא ישיג?
    אלא אם אתה באמת חושב לעלות על הכנסת, או לפגוע בח"כים, אז לא ברור איך בדיוק מרי אזרחי יעזור לך.
    נגד מי תפעיל את האלימות? נגד השוטר שצריך להתפרנס משכר עלוב וממנו להאכיל את משפחתו? בו תפגע?

    אז מה בדיוק עומד מאחורי הקריאה הזו ל"מרי אזרחי" מלבד העובדה שזה מגניב לצאת בקריאות רדיקליות?

  5. יצחק ג'קי אדרי

    הכי קל והכי רומנטי לקחת קריאה של מרי אזרחי לקיצוניות של הרמת נשק, מחתרת, פגיעה והרג, זה רומנטי לכתיבת ספרים, לא למציאות במדינת ישראל.
    הקריאה שלי למרי אזרחי תתחיל בקריאה הראשונה שלי בה הכרזתי שאני סרבן תשלומי מים לתאגיד המים, הסרבנות שלי לשלם לתאגידי המים נובעת מההבנה שלי שמשק המים הולך להפרטה, הולך לכיוון מחירים מדורגים לאזרחים, ובפרט מול המחשבה/הידיעה/ התחזית שבסוף התהליך בעלי ההון שבמקרה הזה הם גם בעלי המונופול של התפלת המים בישראל ירכשו את תאגידי המים ובכך יהפכו את המים למכרה זהב. וכשאני הולך לבדוק מי מחזיק במונופול התפלת המים בישראל אני מוצא את חברת I.D.E הנדסת התפלה בע"מ המוחזקת ע"י משפחת עופר 50% ויצחק תשובה 50% .
    הנושא השני של המרי האזרחי הוא הבעת מחאה אקטיבית-פסיבית מול כנסת ישראל נגד תהליכי הפרטת המשק הישראלי החל בחינוך, בבריאות, ברווחה ובביטחון, המחאה תקרא לממשלה ולכנסת ישראל להפסיק להסיר את אחריותה מעל אזרחיה ולהפוך את האזרחים כבודם, זכויותיהם ומעמדם בליבת הפעילות של הממשלה והכנסת, ובפרט תקרא למשרד האוצר להפסיק לחלק את המדינה לבעלי ההון. במחאה הזאת גם אם אני אצטרך לעמוד לבד מול הכנסת ולהפסיק לתפקד בחיים הפרטיים שלי, זה גם מרי אזרחי בתקווה שיצטרפו עוד, האם אני נאיבי? לא יודע אבל אני לפחות מנסה, זכותי!!
    ההיסטוריה האנושית מגלה בהתפתחותה מספר מקרים של מרי אזרחי שהביאו לשינויים חברתיים-כלכליים חשובים ללא אלימות וללא כאוס שלטוני גורף.

  6. עמית כהן

    המושג "מרי אזרחי" מעורר אצלי קונטציות שונות ממה שלמעשה תיארת, עם מה שתיארת אני מסכים במאה אחוז. ההפרטה חסרת-המעצורים מפוררת את ישראל מבפנים כך שמבחינתי לא לשתף עם התאגידים הפרטיים הללו פעולה זה לא מרי אזרחי אלא זו אחריות אזרחית.

  7. מאיר עמור

    הרעיון למימושו של מרד אזרחי בעיקרו הוא פשוט. למרות שאיני מסכים עם שמות התואר ו"האהבה" או האלהה של המדינה כפי שמציג ג'קי – אני הייתי משתמש במילה חברה או אולי "עם" בכל מקום שג'קי משתמש במדינה – אני חושב שאני מבין את כוונתו.
    ג'קי כנראה מתכוון שקיים הסכם לא כתוב בין המדינה ואזרחיה. על המדינה לעמוד בתנאי ההסכם הדמוקרטי בינה ובין האזרחים. למדינה אין, לא הייתה ולא תהיה סמכות מעבר למה שמעניקים לה אזרחיה. אם סמכות זו או משאבים אלה מנוצלים לפגוע באזרחים המדינה וראשיה פועלים בניגוד להסכם החוקתי שבין המדינה ואזרחיה.
    ובכן איך לממש מרי אזרחי?
    הצעה א: היכן שיש למעלה מהממוצע הארצי של אבטלה, יכריז ראש המועצה או ראש העיר על מרד מיסים. את המיסים שלא ישולמו למדינה, יפנו להכשרה מקצועית רלוונטית וליצירת מקומות עבודה.
    הצעה ב: היכן שהישגי הילדים בבתי הספר אינם שווים לממוצע הארצי – התושבים המקומיים יסגרו את מערכת החינוך הקיימת. יפטרו את המורים/ת ויקימו מערכת חלופית בה הם שוכרים את שירותיהם של המורים על בסיס מקומי ולא דרך משרד החינוך. אם משרד החינוך יתנגד על ההורים לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר עד אשר תוצג תוכנית הבראה להעלאת רמת ההוראה וההישגים לרמת הממוצע הארצי.
    הצעה ג: היכן שרמת האבטלה ורמת ההשגים של בתי הספר משתלבת עם רמת בריאות נמוכה מהממוצע הארצי וכן עם עלות גבוה מהממוצע הארצי של שירותים חיוניים (בריאות, מים, תקשרות, ביוב, פיתוח וכיוצ"ב) יכריזו תושבי המקום או האיזור כי הם מעכבים את החיילים המשרתים בצבא בביתם עד לשיפור תנאי החיים של המשפחות הנשארות מאחור כאשר החיילים והחיילות משרתים את החברה בצבא. צעירים וצעירות העומדים להתגייס לא יתייצבו בלשכות הגיוס עד אשר המדינה ומוסדותיה יעמדו בהתחייבויותיהם החוקיות כלפי האזרחים החיים באיזור או במקום היישוב המדובר.
    מרי אזרחי כיום בישראל הוא לדרוש מהמדינה לבצע את חלקה בשותפות החוקית בינה ובין אזרחיה.

  8. נעם לוי

    כך עושים דמוקרטיה – בניגוד גמור כמובן לקונספט שהשתרש אצלנו/בעולם בכלל. היינו עצם זה שהדמוקרטיה בכלל מוגדרת כ"קונספט" שמצוי לכאורה – או לא – בבסיס מהותה של המדינה ככזו ושהוא חלק אינטגרלי ממנה. במילים אחרות, ניתן כאילו לומר שהנה ברגע שיש מראית עין של השתרשות הרעיון ואפילו דפוסי פעולה מעשיים כמו הצבעה, קבלת דין הרוב, אי-פגיעה על פי חוק במיעוטים, וכיבוד החוק – אז יש דמוקרטיה חיה פעילה ומתפקדת. זה כמובן קשקוש מוחלט שמעקר את המטרה שלשמה אמורים להעשות כל הדברים הללו ושלמענה אמורה הדמוקרטיה לשמש ככלי, רווחת הכלל, טובת הכלל, האינטרס המשוקלל שלו. ברור מאדיך שהדמוקרטיה היא לא רק טכניקה, היא כלי טכני שאמור להוות את השקלול והפשרה האקטואלית של רצון הרוב עם טובת הכלל. היא ככזו כשלעצמה לכן גם יותר מאשר סתם מכשיר שאפשר להחליפו בכל מנגנון אחר ש"יעשה יותר טוב את העבודה" – נגיד דיקטטורה נאורה או אריסטוקרטיה שמשקפת את רצון הרוב, ופועלת לטובת הכלל. יש לה משמעות מהותית כפרקטיקה, אבל בטח שלא במנותק מהחלקים היצירתיים מעצבי ההחלטות, המוביליים בפועל: של אלה שיוזמים דברים בשטח ושיש להם הכוח והאפשרות כמי שחיים במקום עם אורחות דמוקרטיות, לעשות כן בסביבתם המיידית והקרובה, ואף מעבר לכך בפוליטיקה הכללית.