• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

תוכניות בנייה

מדיניותו המחושבת, אך הבלתי מתחשבת, של האוצר בתחום הדיור היא צינית וחסרת רחמים. הסובלים הם קודם כל דיירי הדיור הציבורי השייכים לשכבות המוחלשות ביותר שבחברה, אבל גם כל מי שרוצה לקנות דירה ואין לו הורים עשירים
מיכה רחמן

בחודשים האחרונים  נכתבו כתבות רבות בנושא "בועת הנדל"ן, או ליתר דיוק בנושא המחסור בדירות הגורם לעלייה, בלתי סבירה, כך טוענים הכותבים, במחירי הדירות. המחסור בדירות קשה במיוחד לזוגות צעירים ולאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם לקחת את המשכנתאות הגבוהות. במלים אחרות, המחסור קשה במיוחד לחסרי האמצעים.

במסגרת המדיניות הניאו-ליברלית הקיימת, עלו כמה פתרונות למחסור בדיור (או לפתרון בועת הנדל"ן). נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, העלה את הריבית ואחר כך ייקר את המשכנתאות, בניסיון לייקר את האשראי הזמין לרכישת דירות ובכך להקטין את הביקוש לדירות. הצעדים האלה, שהמאפיינים את מדיניותו הניאו-ליברלית המסורתית של בנק ישראל (ראה ספרם של ממן ורוזנהק: "בנק ישראל: כלכלה פוליטית בעידן ניאו-ליבראלי"), לא הביאו לפתרון הבעיה.

היצע הדירות נמוך בהרבה מהביקוש להן, ואפילו הנגיד הסכים שמצב הז הוא חלק מהבעיה. מהצד השני של המדיניות הניאו-ליברלית נמצא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הממציא והאידיאולוג של מדיניות זו (בעידן הנוכחי). נתניהו,  יחד עם שר האוצר, הודיע במסיבת עיתונאים מיום 15.11.10, כי הדרך להקלת מצוקת הדיור היא הטבות מס לבעלי מגרשים ולקבלנים. על כך כתבה תמר גוז'נסקי (זו הדרך 24.11.10), שהמדיניות עליה הכריזו ראש הממשלה ושר האוצר "לא תקעה אפילו סיכה בבועת הנדל"ן", ולא תפתור את מצוקתם של זוגות צעירים שאינם מסוגלים לרכוש דירה.

הניסיון לפתרון מצד ההיצע אם כן, גם הוא ככוסות רוח למת ויפגע ביכולת לקנות דירה של מי שאין לו הורים שיעזרו במימון, ושל שכירים ברמות השכר הנמוכות. הטענה שלי היא שללא מעורבות הממשלה – דרך בנייה ציבורית, ובמיוחד דרך דיור ציבורי ברמה סבירה – לא ניתן לפתור את בעיית הדיור ולתת דיור בר השגה, ברמה סבירה, לכל האזרחים, במיוחד למחוסרי האמצעים.

תקציב משרד הבינוי והשיכון הולך וקטן עם השנים. בארבעת הדרכים למעורבות המדינה במלאי הדיור, קיים קיצוץ נמשך (ראה טבלה, ותרשימים למטה): מקוצץ התקציב של "סיוע בשכר דירה" (הכולל אשראי מסובסד ומענקים לקבוצות מוחלשות במיוחד כמו עולי אתיופיה), מקוצץ התקציב "הסיוע באשראי לרכישת דירה", הדיור הציבורי מיובש למעשה: אין בנייה של דירות חדשות באופן מוחלט. הדרך הרביעית, בנייה דירות על ידי המדינה ישירות (על ידי חברות בנייה ציבוריות) או על ידי מימון חלקי או מלא של בנייה על ידי חברות פרטיות, נפסקה לגמרי (כבר מאז שנגמרה הבנייה הגדולה לעליית שנות התשעים. משרד האוצר עושה כל מה שביכולתו למנוע בנייה ציבורית, כולל בנייה בדיור הציבורי). בכל אלה משרד האוצר "דואג" על ידי הקיצוץ בתקציבים, לקיצוץ נמשך במספר הדירות הקטנות ובמחיר זול העומד לראשות מי שידו איננה משגת לקנות דירות יקרות (הבנייה הציבורית, בכל מקרה מגדילה את מלאי הדירות הזולות במדינה, גם דירות בהן גרים דיירי הדיור הציבורי וגם דירות הנמכרות לדיירים, הן חלק ממלאי הדירות הקטנות יותר והזולות יותר).

לכל אלה צריך להוסיף את מדיניות שיווק הקרקעות שאינה מוסיפה מלאי קרקעות זולות לבנייה (ראה מאמרה של תמר גוז'נסקי) ואפשר להוסיף לרשימה גם דרך חמישית, שהיא חצי ציבורית, כמו שאשדוד מציעה לקבלנים: קחו זכויות בניה ותנו לנו דירות קטנות וזולות לצעירים. גם דרך זו עדיין תקועה בסבך משפטי, ואיננה זוכה לתמיכה ממשלתית.

עד כאן בצד ההיצע לדירות. אבל מה עם הדיירים עצמם? המגורים בדיור הציבורי אינם ראויים. חברות השיכון הציבוריות לא מקבלות תקציבים לחידוש הדירות בדיור הציבורי. הרווח ממכירת הדירות במבצעי קניית הדירות (שבאו במקום חוק הדיור הציבורי), לא הגיעו אל חברות השיכון הציבוריות. קשה שלא להגיע למסקנה שהאוצר מעוניין להשאיר את הדיור הציבורי במצב של שירות קטן ככל האפשר בהיקפו, ועני, לעניים, כדי שלא יהפוך לדרך מרכזית לפתרון בעיית הדיור בישראל.

דיור ציבורי שלא בונה דירות חדשות, ולא מחדש באופן שיטתי את הישנות, לא יכול במהותו לספק דיור שימלא את זכות האזרח הבסיסית לקורת גג. חוקרי הדיור הציבורי באירופה מסכימים (או לפחות הסכימו בעבר), שהשוק לבדו איננו יכול לבדו לספק דיור בר-השגה וברמה סבירה לאזרחים. הרמה הסבירה יחסית כמובן, אבל המניע להקמת הדיור הציבורי היה שיקום ציבורי, על ידי המדינה, של שכונות עוני והריסות שנבעו ממלחמת העולם השנייה. כלומר, דיור ברמה סבירה יותר מזאת של משכנות העוני.

כל אלה מאפיינים את הגישה (הישנה והטובה) של מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית, אבל זוהי גם המסקנה של המחקרים האקדמיים. בישראל בעבר, וגם בהווה (בראשית שנות התשעים) בכל פעם שהקליטה היתה משימה לאומית, והיה צורך להבטיח דיור בבנייה המונית, במחיר זול, השתמשו בבנייה ציבורית, ובדיור הציבורי. במדינות אירופה, לפחות בחלקן, הדיור הציבורי עדיין תופס מקום מרכזי (בצרפת 46% מסך כל הדירות שייכות לארגון ציבורי ה – HLM, בשבדיה כ – 75% שייכות לארגונים ציבוריים, זאת על פי מחקר של מרכז מחקר ומידע של הכנסת מ-2001).

פרויקט של דיור ציבורי מסובסד בסלובניה

בישראל, כאמור, הדיור הציבורי הולך ומצטמצם, למרות שעדיין קיים מלאי דיור בפריפריה. תור הממתינים לדיור ציבורי הולך וגדל, רמת הדיור של דיירי הרמה הנמוכה של הדיור הציבורי (למקבלי קצבאות הביטוח הלאומי) הולכת ויורדת בשל העדר תחזוקה. הסכומים הניתנים כסבסוד לשכירת דירה בשוק הפרטי אינם מספיקים. כמו כן, אין שום פתרון למי שאיבד את זכותו לדיור הציבורי בשל אי תשלום משכנתה או אי תשלום דמי שכירות. שכר הדירה בקטגוריות הגבוהות של הדיור הציבורי הוצמד למחיר השוק, מה שמקשה גם על המעמד הבינוני למצוא דירה במחיר סביר. בישראל, קיימות כיום 60,000 דירות בדיור הציבורי (חוק התקציב, תקציב משרד הבינוי והשיכון,  לשנת 2010 – 2011 ע' 52). לפי נתונים אלה, מספר הדירות בדיור הציבורי ירד ליותר ממחצית (לעומת 128,586 דירות של עמידר ועמיגור, בשנת 1991, לפי מקורות פנימיים של החברות הציבוריות וורצברג ורשף 1991. גם כאן מדובר בהערכות). זהו בוודאי אחוז נמוך מאוד מכלל הדירות בישראל.

מהתרשים שלפנינו ניתן לראות קו גלי אך רצוף של ירידה בתקציבי הסיוע בדיור עד 2005:

מקור: תקציב משהב"ש 2005

התרשים הזה מראה ירידה רצופה בתקציב משרד הבינוי והשיכון עד 2005:

מקור: תקציב משהב"ש 2005

הטבלה שלמטה משלימה את השנים עד 2010 ומראה גם היא ירידה בתקציבי הסיוע בדיור ובס"ה תקציבי משרד הבינוי והשיכון:

שנה

ס"ה סיוע בשכ"ד, מענקים, סבסוד אשראי

ס"ה הסיוע באשראי לרכישת

דירה

ס"ה תקציב משהב"ש

2005

2.4

2.8

7.1

2006

2.15

2.25

5.97

2007

2.01

2.09

5.8

2009

1.08

1.89

4.86

*במיליארדי שקלים. מקור: עיבוד שלי לנתונים מתקציבי משהב"ש

אם לסכם את הדברים, המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלות ישראל, ובמיוחד זו הישנה והחדשה של נתניהו, נכשלה הן באספקת דיור זול ובר השגה, והן בהבטחת מלאי דירות קטנות, במחיר סביר, בשוק החופשי. לכן הגענו למשבר ההיצע בדירות של היום. מדיניותו המחושבת, אך הבלתי מתחשבת, של האוצר היא צינית וחסרת רחמים. הסובלים הם קודם כל דיירי הדיור הציבורי השייכים לשכבות המוחלשות ביותר שבחברה, וגם כל מי שרוצה לקנות דירה היום ואין לו הורים עשירים.

רק מעורבות מדינה בדרכים שצוינו תוכל להשיג מלאי דירות מתאים וגם לתת למחוסרי האמצעים, את הזכות האזרחית של דיור בכבוד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. תמר עדן

    אסון הדיור הציבורי שלי.אני מבקשת לדעת אם העוקץ יכול להועיל לי בפניה אל…(השד יודע אל מי) כי עברתי את כל מדורי הביו של המדינה ולא מר"צ לא גוז'נסקיועוד 30 כתובות לא הועילו לי לרכוש את החורבה, גם הסיוע המשפטי משתף פעולה הם כולם שייכים לכנופיית פשע אחת ואין מוצא! האם מאמר ו/או פניה של העוקץ תועיל להצלתי? בשנת2005 אושר סיוע+הוצ'…שקרים!