• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

תל אביב והגדה, כמו קווים מקבילים

יום זכויות האדם: במרחק חצי שעה מהמצעד המרכזי התקיימו ההפגנות השבועיות בכפרי הגדה, שדוכאו כרגיל באלימות רבה. מדוע מרביתם של אלפי הצועדים למען זכויות אדם בתל אביב לא באים להפגנות בשטחים?
יוסף דנה

לפני שהחלו הגשמים העזים ביום שישי, אלפי בני אדם צעדו בלב תל אביב לציון יום זכויות האדם הבינלאומי. האירוע הפגיש בין עשרות ארגונים ישראליים ואלפי אזרחים מודאגים – כאלה שתומכים בזכויות אדם ועוד ערכים מתקדמים. שלטים שנישאו באוויר קראו לתמיכה בזכויות להט"ב, זכויות נשים, זכויות פליטים וכן דו-קיום יהודי-ערבי. המשטרה פרסה כוחות במסלול הצעדה כדי להבטיח את שלומם של המפגינים מפני עימות עם פעילי ימין (חייבים לתת קצת קרדיט לימין בישראל: הפגנת נגד ביום זכויות האדם?!). אך אם המצעד התל אביבי רצה להיות יותר אותנטי בכל הקשור לדו קיום ישראלי-פלסטיני – היה עליו להיות מחובר יותר למאבק זכויות האדם המתקיים במקביל בגדה המערבית.

רק 25 קילומטרים מהאירוע השוקק הזה, פלסטינים קיימו את ההפגנה השבועית נגד חומת ההפרדה בכפר נעלין. ההפגנה החלה כרגיל בנאום על החומה והסבל שהיא גורמת לקהילה המקומית, המשיכה בתפילה ולבסוף התקיימה צעדה לעבר החומה עצמה. בין המפגינים היו קומץ ישראלים שמגיעים מדי שבוע מתל אביב.

המפגינים הלמו עם אבנים ומקלות בשער שהציב צה"ל באמצע החומה. לרגע, נשמעו הדפיקות כמו קבוצת המתופפים במחאה השבועית בשייח ג'ראח. מן העבר השני של השער הכריזו החיילים במגאפון שהאזור הוא שטח צבאי סגור ושעל ההפגנה להתפזר מיד. נדמה שעבור צה"ל הכל זה שטח צבאי סגור אחד ויום אחד, אולי בעתיד הקרוב, אני מצפה לשמוע את אותו המגאפון ביפו ובירושלים מכריז שכל ארץ ישראל היא שטח צבאי סגור. החייל המשיך לקרוא במגאפון, מסביר שהם שם כדי להגן על החומה. החומה שהוקמה לצרכי ביטחון זקוקה לאבטחה משל עצמה; בדיוק כמו שנאמר כי ההתנחלויות ישפרו את המצב הביטחוני של ישראל, אך למעשה רוקנו את משאבי הביטחון.

שלא כמו נוכחות המשטרה בתל אביב, הצבא בנעלין נמצא שם כדי להתקיף, לא כדי להגן. הוא שם כדי לשבור את רוח ההתנגדות הלא חמושה. הוא שם כדי לאכוף את העובדה שפלסטינים הם אנשים לא חופשיים החיים תחת כיבוש מתמיד. כשנעמי חזן החלה את נאומה בתל אביב (עקבתי בטוויטר וצייצתי בעצמי), הצבא החל לכסות את השטח בגז. מטח אחרי מטח. החיילים ירו היישר לעבר המפגינים. לא היו שום הגבלות. ההכרה של ישראל ביום זכויות האדם הבינלאומי החלה לקבל צורה.

ענני גז מדמיע בהפגנה בנבי סלאח, 10.12.10. צילום: יוסף דנה

ההפגנה הסתיימה במהירות, כמו שקורה הרבה בימים אלו בנעלין, וחמשת הישראלים נסעו לכפר הסמוך נבי סלאח. הפעילים לא דיברו הרבה על יום זכויות האדם. הם מחויבים לזכויות אדם בשטח, ולא היה להם כוח או זמן לנסח עמדות תיאורטיות מחוכמות על ההווה או על העתיד. כבר בצהריים היה נבי סלאח תחת עוצר. בדיוק כמו  בשבועות הקודמים, הישראלים שרצו להצטרף להפגנה נדרשו להליכה ארוכה בגבעות שמסביב לכפר כדי להגיע אליו. בינתיים, ההפגנה דוכאה על ידי ירי חי, כדורי גומי וענני גז.

בדיוק כשהתחיל הגשם בתל אביב, מסמן את סופו של מצעד זכויות האדם, פלשו חיילי צה"ל לנבי סלאח כשהם יורים כדורים חיים לשלושה כיוונים שונים. הכפר היה מכוסה כולו בגז. בגלל שלא נשבה רוח, הגז לא התנדף וכל האנשים בכפר הסתובבו כמו הלומי אלכוהול עם דמעות בעינייים.

המצור על נבי סלאח המשיך עד השקיעה, כאשר אחרון הג'יפים יצא מהכפר. מיד לאחר כך ילדים קטנים החלו לאסוף מאות מכלי גז מהאדמה. ההתבוננות בהם גרמה לאבסורד שביום זכויות האדם בישראל לצוף. בעוד שאלפים בתל אביב נשאו שלטים למען השלום והדו-קיום, כעשרה ישראלים בלבד נסעו חצי שעה כדי להגיע לנעלין ולנבי סלאח (גם בבלעין התקיימה הפגנה בהשתתפות כמה ישראלים). תארו לעצמכם שבמקום עשרה, היה מדובר בחמישים. לו חמישים מבין האלפים שצעדו בתל אביב היו מופיעים בנבי סלאח, המציאות בשטח היתה שונה. אפילו לשלושים שהיו מגיעים היתה השפעה על החיילים ועל תושבי נבי סלאח ששואבים השראה מתומכיהם הישראלים והבינלאומיים.

ילדים אוספים מיכלי גז מדמיע בהפגנה בנבי סלאח, 10.12.10. צילום: יוסף דנה

איך זה שאלפי שמאלנים ישראלים יכולים להתאסף מתחת למטרייה של זכויות אדם ומאבק משותף, ולא לחשוב על הצטרפות למאבק עם הפלסטינים?

הדו-קיום המיוחל נמצא בין השאר בפעולות המשותפות הללו, ומכיוון שפלסטינים לא יכולים לבוא לתל אביב – חובה עלינו כישראלים לנסוע לגדה. הנתק בין זכויות האדם בתל אביב לבין זכויות האדם בשטחים הכבושים הוצג אתמול לראווה. בעוד שהמצעד היה מרכיב הכרחי ביצירת מרחב פוליטי חדש בישראל, זה צריך להיות רק צד אחד של משוואה הכוללת גם את תושבי השטחים.

אולי בשנה הבאה נראה מפגינים למען זכויות אדם מנבי סלאח עד לתל אביב – עם יותר ישראלים ופלסטינים בשני המקומות.

הכותב הוא עיתונאי עצמאי ובלוגר במגזין 972, שם פורסם הפוסט באנגלית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יסמין

    ומרכינה ראש בהכנעה.