string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אסון, מחדל או קריסת שיטה?

האסון בכרמל העלה את המצב הגרוע של התשתיות. האם המשטר הפרלמנטרי-קואליציוני שלנו, שבו השרים מופקדים על שלום קבוצת האינטרס הפוליטי שלהם, הוא הבעיה?
יוסי ברנע

השריפה על הכרמל העלתה לסדר היום את המחדל בנושא מבנה וציוד מכבי האש. בעוד האש בוערת, הזדרז עיתון "הארץ" לספר בכותרת ענק ש"האסון הגבול הבא בישראל-רק עניין של זמן". ומדוע? בין השאר, נכתב, שכשתהיה רעידת אדמה, עשויים להיפגע ישראלים רבים.

אגב, אם תהיתם התקציב ל-2011 של ועדת ההגוי הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה בישראל עומד נכון להיום על סכום של "אפס שקלים".

עוד מתברר ש-3,500 מבני ציבור סומנו כמסוכנים, 2,000 מבני ציבור זקוקים לחיזוק- רובם בתי ספר ובתי חולים – ו-20% ממבני המגורים בישראל נבנו שלא על פי התקן וחשופים לסכנת התמוטטות. בנושא דליפת חומרים מסוכנים, מצא מבקר המדינה שיש 400 מצבורים שטרם מוגנו כנדרש. ועדה בראשות הרצל שפיר מצאה בדו"ח שפורסם בשנת 2007 כי במקרה של אירוע חמור בנמל חיפה או במפעלים במפרץ, עלולים להיפגע כ-100 אלף בני אדם ברדיוס של עשרה קילומטרים.

עוד עולה מהדו"ח, כי מכל האמוניה של "חיפה כמיכלים" הוא נקודת תורפה מרכזית וכי אסון במתקן עלול להסתכם ב- 90 אלף נפגעים, בקירוב. ומה אם תפרוץ מחלה זיהומית? לפי תרחיש קיצוני עשויים להידבק 1.6 מיליון חולים כש"בשיא ההתפרצות עלולים להתאשפז בבתי החולים 3,500 חולים בכל שבוע".

לאחרונה, כולם הזדעזעו מאסון השריפה בכרמל, אך למעשה היו לא מעט שרפות ב-15 השנים האחרונות, שגרמו לנזקי רכוש רבים. במלחמת לבנון השנייה פגע טיל במוסך בפגיעה ישירה. מה יקרה אם יפגע טיל במלחמה הבאה במכל האמוניה של חיפה כמיכלים? אם זה תסריט קיצון אז מה נאמר יקרה אם למשל יהיו שלוש שריפות גדולות באזור הצפון ועוד עשרות ברחבי הארץ בשל פגיעת טילים?

לא צריך להיות גאון כדי לקבוע שהעורף בישראל אינו מוכן למלחמה. עם זאת, מעבר לביטחון העורף, השאלה העקרונית היא האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה תהליך קבלת החלטות כפי שנחשף בתחום הניתן לסיווג כבטחון לאומי? מה המסקנה מהמאבק נגד שר הפנים ישי על שהסתפק במכתבים מתריעים לגידול תקציב הכבאות לעומת "שכיבתו על הגדר" לתקצוב הישיבות? ומה לגבי הפוליטיזציה של שירות הכבאות הכפוף לשלטונות מקומיים, ש-80% מהתקציב שלו הולך על משכורות?

מעבר למבניות זו או אחרת עולה השאלה הבסיסית: האם המשטר הפרלמנטרי-קואליציוני שלנו, שבו השרים מופקדים על שלום קבוצת האינטרס הפוליטי שלהם, הוא העומד בשורש כל התחלואים? העונים בחיוב לשאלה זו הצליחו בעבר לשנות את המשטר למשטר כביכול נשיאותי, של בחירה ישירה בראש הממשלה. אבל למעשה, המשטר היה של ראש ממשלה פרלמנטרי שכל עוד הוא היה זקוק לאמון הכנסת, הרי שהשיטה הישנה והרעה נותרה בעינה.

ממשלת ישראל בתמונה קבוצתית

שינוי אמיתי משמעותו של משטר נשיאותי נוסח ארה"ב, או צרפת, שבה כפוף רה"מ לנשיא. האם ישראל זקוקה למשטר נשיאותי? האם משטר נשיאותי יועיל לה?

משטר נשיאותי מוצג בדרך כלל כדמוקרטיה במלוא מובן המלה בנושא הפרדת רשויות, תוך חיזוק יכולת המשלות של העומד בראש הפירמידה, אך גם של הזרוע המחוקקת, למשל בנושא חקירה. אולם, יש לזכור שגם ארה"ב וגם צרפת הן מדינות בעלות חוקה (גם אם בצרפת החוקה הוחלפה מספר פעמים). לישראל, כידוע, אין חוקה ואין גם הסכמה על זהותה הלאומית בקרב כלל האוכלוסייה. ספק גם אם ישראל היהודית-דמוקרטית תוכל להכיל את הזעזועים שיצור שסע נוסף ביחסי יהודים-ערבים, כמו זה שהתרחש באירועי אוקטובר 2000.

משטר נשיאותי עם "חוקה בהסכמה", כלומר חוקה שאינה מתאימה למדינה רפובליקנית-ליברלית, לא יסמן את הדרך הנכונה הן מבחינה עקרונית והן מבחינת משילות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אריק

    הם מקבלים החלטות בעצמם, כופים אותן על הממשלה בתירוצים כלכליים שונים, לרוב בלי לשתף את השרים (כולל ראש הממשלה) במידע המלא אלא רק בזה שמשרת את האג'נדה של אגף התקציבים: להוציא כמה שפחות כסף השנה. לא משנה כמה כסף יידרש בעוד 5 או 10 שנים, לא משנה כמה טרגדיות תתרחשנה בגלל המחסור התקציבי, לא משנה כמה מקומות נידרדר בדירוג העולמי בנושאי חינוך, בריאות, תחבורה, שחיתות. העיקר – שנוציא כמה שפחות כסף. זה היעד העיקרי ואין בלתו.

  2. מאור

    אפשר להתווכח האם השרים חלשים או שהפקידים חזקים (ולא רק הפקידים- גם העיתונאים והמשפטנים). עובדה שהפוליטיקאים מצליחים להשיג מה שהם באמת רוצים. דוגמאות: תקציב הישיבות; תקציב הכנסת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3995330,00.html
    ; תקציב הילדים בסיכון, שלאולמרט היה עיניין אישי בו http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3501864,00.html
    אולי הבעיה בכ"ז בשיטה, שמשום מה לא דורשת מהמפלגות תוצאות.

  3. אורי

    מן הראוי להתריע על הסיכונים החמורים שעלולים להתרחש כתוצאה מן התיקונים שהתקבלו בכנסת לתוכנית למיגון בתי מגורים בפני רעידות אדמה, תמ"א 38. מטרת התיקונים היא להתגבר על העיכובים בביצוע פרויקטים למיגון בתים – למעשה הם עלולים לפגוע עוד יותר במטרת החוק, ולסכן באופן ממשי את עמידות המבנים בפני רעידות אדמה.

    התיקונים שיזם משרד האוצר בחוק ההסדרים, מסירים את המגבלות על יזמים וקבלנים בנוגע לשטח העומד לרשותם לבניית דירות חדשות.

    תמ"א 38 הפכה בפועל לתוכנית המאפשרת הרחבה של בתי מגורים ע"י יזמים וקבלנים, והמיגון הפך לעניין המשני – עיכובים בביצוע הפרויקטים נוגעים לסכסוכים סביב פגיעה בזכויות הקניין של בעלי דירות קיימות כתוצאה מהאפשרות לבנות דירות חדשות. האפשרות להרחבות בנייה נועדה לכסות על הוצאות המיגון, אך כיום הדבר משמש מכשיר למיקסום הרווח הכלכלי לייזמים – על חשבון שיקולים בדבר עמידות המבנים.

    מדובר בהחמרת הפגיעה בזכויות הקניין של בעלי הדירות, בשם הדאגה להבטחת חייהם ושלומם.
    האוצר נימק את התיקון בצורך "להגדיל את מספר הבתים המשותפים לתוכנית החיזוק". אכן, מטרה ראויה – אך הסיבה האמיתית מאחרי התיקון היא כוונתם של יזמים וקבלנים להתגבר על הבעיות המשפטיות ש"מערימים" עליהם בעלי דירות שטוענים שזכויותיהם נפגעות. אולם, אם אכן מדובר בהצלת חיים, מדוע יש להכפיף את מימוש הפרויקטים למיגון בתים לשיקולים כלכליים?

    לדיירים בבתים משותפים מוקנות זכויות ברכוש המשותף עפ"י חוק, ואין לאפשר לרוב הולך וקטן מבין הדיירים לפגוע עוד ועוד בזכויות המיעוט – זאת מגמה בלתי דמוקרטית בעליל, שתביא רק להימשכות הדיון המשפטי סביב זכויות הקניין בחוק המקרקעין.

    אנשי מקצוע ומומחים בתחום בינוי ערים – לאחרונה התבטאו בנושא פרופ' רחל אלתרמן ופרופ' עמוס נוטע מהטכניון – מזהירים כי יש סכנה כבר במצב הנוכחי, שמאפשר הוספת דירות חדשות על גג מבנים ישנים. העמסת בנייה חדשה בקומות מעל מבנה ישן, עלולה לערער את יציבות המבנה כולו: הפגיעה החמורה בנפש וברכוש ברעידות אדמה, היא תוצאה של התמוטטות מסה גדולה של בטון כלפי מטה – מהקומות העליונות לקרקע. ההשפעה של חיבור קונסטרוקציה חדשה למבנה ישן, מחייבת בדיקה הנדסית ייעודית לעניין רעידות אדמה – בדיקה שלא נעשתה עד כה בישראל, ובתמ"א 38 אין כלל דרישה מהיזמים לעמוד במבחן של בדיקה מסוג זה.

    חמור מכך, שיקולי כדאיות כלכלית מביאים לכך שרוב הפרויקטים במסגרת תמ"א 38 מתבצעים באזורים שאינם בעדיפות העליונה למיגון בפני רעידת אדמה. מדובר באזור ת"א והמרכז, שבהם אמנם קיימת בנייה צפופה – אבל עפ"י ההערכות המקצועיות, הפגיעה החמורה ביותר ברעידת אדמה גדולה בישראל צפויה להיות באזורי הפריפריה – בראשם איזור בית שאן.

    הכתובת על הקיר, ובמקום לקרוא אותה – בונים עוד קירות מיותרים.