string(2) "he"
string(2) "he" -array(1) { ["pll_language"]=> string(2) "he" }

רכיבה מן הצדק

ראוי שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט יהיו חלק ממערך ההגנה על מימוש חופש הביטוי – ולא חלק מסיכולו. לפני ההפגנה הגדולה למען הדמוקרטיה הערב, כמה מלים על מישהו שלא יוכל לקחת בה חלק
חגי אלעד

מנכ״ל בצלם, מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים

אלוף הטור דה פרנס, לאנס ארמסטרונג, צוטט פעם כמי שאמר ש"הכאב הוא זמני. הוא יכול להימשך דקה, שעה, יום או שנה – אבל לבסוף הכאב יחלוף ואת מקומו יתפוס רגש אחר. כניעה, להבדיל, נמשכת לנצח". במקרה של רוכב אופניים אחר, יונתן פולק, הכאב יימשך שלושה חודשים, אותם הוא יבלה בכלא. להבדיל, את מחיר הכנעתו של חופש הביטוי ורדיפתו של פעיל שרשויות המדינה החליטו לסמנו, נשלם כולנו לשנים קדימה.

פולק נכנס לכלא השבוע לאחר שהורשע ב-27.12 בבית משפט השלום בתל אביב ב"התקהלות אסורה". הוא נידון לשלושה חודשי מאסר בפועל, עונש נדיר בחומרתו, ואולי אף חסר תקדים בישראל, על השתתפות בהפגנה לא אלימה. פרטי ההרשעה מקוממים: השתתפות ברכיבה קבוצתית על אופניים בתל אביב, כמה עשרות רוכבים יחדיו, במחאה מסוג "מסה קריטית", ואשר לכל היותר גרמה לעיכוב מסוים לתנועה. ועל כך מוגש כתב אישום, אדם מורשע ונכלא לשלושה חודשים?

מסה קריטית נגד המצור על עזה, 2008. צילום: ניר לנדאו / אקטיבסטילס
לאנס ארמסטרונג רוכב למען העלאת המודעות לסרטן, 2009

הסלקטיביות של ההעמדה לדין זועקת: ראשית, הן בהשוואה להפגנות מחאה אחרות ככלל והן בהשוואה למחאות רכובות כאלו ואחרות. על אירועי מחאה חריפים בהרבה, ובכללם חסימת כבישים, לא הועמדו אנשים לדין, ובוודאי שלא הורשעו או נשפטו למאסר של שלושה חודשים. וכך ראוי – ראוי שבדמוקרטיה כף החסד תיטה לצד חופש הביטוי, ושהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט יהיו חלק ממערך ההגנה על מימוש חופש הביטוי ולא חלק מסיכולו. אדרבא ואדרבא מקרה זה בו, כפי שפולק אמר בבית המשפט טרם שנגזר דינו: "מה שעשינו באותו היום הוא מהמדרג הנמוך ביותר של ניצול הזכות לחופש המחאה בתנאים הקיימים".

זאת ועוד, אף באירוע זה עצמו – פולק היה היחיד שנעצר, הוגש נגדו כתב אישום, והוא נשפט והורשע. לאחר מעצרו איפשרה המשטרה לשאר הרוכבים להמשיך במחאתם.

פולק בעת המעצר, 2008. צילום: אקטיבסטילס

אם כך, כיצד קורה שאדם מסוים נשלף דווקא הוא למעצר, משפט וכליאה וזאת מתוך קבוצה של כמה עשרות רוכבים? וכיצד קורה שדווקא מחאה מסוימת, מבין מאות אירועים דומים ואף חריפים בהרבה, מסומנת כך לטיפול משטרתי? ההסבר האפשרי לכך מתגלגל לנגד עינינו, דבר דבור על אופניו. בגלגל האחורי מסתובבים שוטרי משטרת ישראל, אשר על פי עדותם במשפטו של פולק הם "מכירים את הנאשם מהשתתפות בהפגנות קודמות". בגלגל הקדמי נוהגת "רונה" מהשב"כ אשר מבקשת "להזהיר" פעילים כדוגמת פולק "פן ימעדו", כפי שצוטט למשל לאחרונה בכתבתה של עמירה הס: "אנחנו יודעים בדיוק מה אתה עושה, ושיהיו לזה השלכות… אנחנו מעודכנים בכל התיקים שלך… ברגע שתעבור על החוק אנחנו נהיה שם".

פולק לא עבר על החוק, אבל רשויות המדינה בכל זאת "היו שם". בית המשפט נמנע מלהפעיל ביקורת שיפוטית ראויה, ואכן – היו לכך השלכות. ההגנה מן הצדק, השמורה למקרים בהם "התנהגות הרשות היתה שערורייתית ובלתי נסבלת, שיש בה משום רדיפה והתעמרות בנאשם", כאילו הומצאה למקרה זה, בו ניכר כי השיקולים באכיפת החוק נגד פולק היו פסולים מעיקרם – אך השופט סירב אפילו לשמוע טענות אלו. איך יכולה הדעת לסבול את סימונו של אדם מסוים על ידי רשויות המדינה, מתוך מטרה להשתיקו?

הטור דה פרנס נמשך 21 יום. פולק יישב בכלא שלושה חודשים. אורכו של הטור דה פרנס הוא כ-3,400 ק"מ. מרחק אופייני של רכיבת "מסע קריטית" הוא קילומטרים ספורים. בין הפסגות המפורסמות של הטור דה פרנס מציינים את האלפ ד'ואז והקול דו טורמאלה. פולק נעצר בשדרות בן גוריון בתל אביב, אחת השדרות המרכזיות בעיר שנמצאה באחרונה כאחת הערים האטרקטיביות בתבל. בקיץ 2011 יתקיים הטור דה פרנס בפעם ה-98. בעוד כשלושה חודשים, באביב 2011, ישתחרר יונתן פולק מהכלא. כפי שהבטיח פולק, אל ההפגנה הבאה הוא ילך ביום שחרורו מהכלא. אני מקווה רק שהוא לא ילך, אלא שירכב.

על ההפגנה הערב

הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. דרור בל"ד

    http://freeameermakhoul.blogspot.com/

    תפיסת האין פרטנר, שחילחלה באופן מעורר חלחלה לציבור הציוני, משמשת כיום את כל העולם נגד ישראל. היא חזרה אליה כבומרנג. כך גם תהליך הדה לגיטימציה ההולך ומתפשט. גם הוא אינו אלא בומרנג שזרקו הציונים לעבר כל מי שלא קיבל את המדינה כיהודית-דמוקרטית.

    "בראיון עם המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, טוען ניצן כי "הפרקליטות לא פועלת ממניעים פוליטיים". כלומר, התפיסה הליברלית נתפסת כלא פוליטית. בתשובה לשאלה כיצד עברה טליה ששון שניסחה את "דו"ח המאחזים הבלתי חוקיים" [תעלול ציוני להלבנת פשעי ההתנחלויות -יציר כפיה של תנועת העבודה], להיות מועמדת מטעם מרצ, הסביר ניצן כי "ששון ייצגה את המדינה בתביעה לפסול את בל"ד מלרוץ לכנסת". כלומר, גם אשת שמאל [עם שמאל כזה לא צריך ימין] יכולה, כשהיא מייצגת את המדינה, לפעול באורח לא פוליטי".
    (מתוך: במלכודת הקו הירוק, יהודה שנהב, הערה 89, עמ' 210).

    התפיסה הליברלית, הנתפסת כלא פוליטית, מכילה בתוכה את שיקולי מערכת המשפט הישראלי, כמו גם את שיקולי הבטחון של ישראל. שניהם פוליטיים לעילא, ואין פלא כי מערכת ההסברה הציונית עושה הכל כדי לטשטש עובדה זו. אלא שזריית חול בעיני הציבור המתלהם גורם לתופעות לוואי חמורות. גם המסבירים עצמם מאמינים לבסוף להבליהם שלהם. זו הסכנה האמיתית לקיומה של המדינה ולאזרחיה, והדרך היחידה להסיר איום זה הוא לדרוש דיון מחודש ברלוונטיות (לא רק המוסרית, אלא המעשית) של מדינה יהודית ודמוקרטית.

    ומה עשו הציונים?
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1088695.html
    "אורלב נימק את הצעת החוק שלו וקשר בינה לבין פרשת עזמי בשארה. "הפרשה הזאת מלמדת אותנו שהצהרות הופכות מהר מאוד למעשים. הצהרותיו הבלתי פוסקות של עזמי בשארה כנגד זהותה של ישראל כמדינה יהודית התפתחו מהר מאוד לביקורים בארצות אויב כמו סוריה ולבנון, וזאת למרות האיסור לבקר במדינת אויב ובהמשך – אף לחשדות בדבר מסירת מידע וסיוע לאויב במהלך מלחמת לבנון השנייה. צביונה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית", הזהיר אורלב, "חייב להישמר". (שם)

    הפרשה הזו מלמדת אותנו שהצהרות הופכות מהר מאד למעשים. הצהרותיהם הבלתי פוסקות של הציונים נגד זהותו של אהוד ברק כפושע מלחמה ונגד הסגרתו להאג יתפתחו מהר מאד למלחמות ולטבח נוסף, על אף החשדות בדבר מניעים פוליטיים למלחמה\טבח הבא. צביונה של ישראל כמדינה המחוייבת לחוקים בינ"ל חייב להשמר.
    מזהיר שנהב: "ממדי ההרס בעזה נתקבלו בתדהמה בציבור הליברלי, אולם השאלות המוסריות כובסו בשיח מילטריסטי של מומחים צבאיים שעיקרו שאלות מוסריות והציבו אותן בהגיון בטחוני המחליף סיבה ותוצאה. מעגל קסמים זה יוביל בוודאי לעוד מתקפה ישראלית אלימה. התוצאה עלולה להיות השמדה שיטתית של החברה הפלסטינית, בעוד ישראל ממשיכה לפעול כמכונת מלחמה אלימה. (שנהב, עמ' 25)
    הערה 50, עמ' 178: "גם חנן חבר מביע את דאגתו שהאפשרות לג'נוסייד, כלומר השמדת עם, יכולה להיות אפשרית בשיח הפוליטי היהודי. אם בשנת 2009 השמידה ישראל 1415 פלסטינים, עלולים מספרים אלו להגיע לסדרי גודל של 20 או 30 אלף, שגם אותם עלול השיח היהודי לעכל, מתוך הצדקות ורציונליזציות בטחוניות".
    ראו עוד בעניין זה: טוני ג'אדט – "קוסמופוליטן חסר שורשים", תיאוריה וביקורת מס' 26 . ג'אדט מכנה את הציונות "אנכרוניסטית" ומסביר בכך את אלימותה. [סוף קטע מצוטט]

    ומה מספר לנו חגי אלעד, יו"ר האגודה לזכויות האזרח? האגודה ופרויקט דמוקרטיה גאים להיות בין הגופים הרבים השותפים להפגנה למען הדמוקרטיה במוצאי שבת בתל אביב. אנו קוראים לכל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו, לכל מי שלקחה חלק במצעד זכויות האדם, לכל חברי האגודה ולכל החברים של חברי האגודה (כן, זו בקשה שתעבירו הלאה את המייל הזה) – לכולם אנו קוראים: עכשיו הזמן להתייצב ביחד, ציבור גדול, ציבורים שונים, בהפגנה למען הדמוקרטיה.

    אנחנו יוצאים לרחוב עכשיו, ימים ספורים אחרי ההחלטה חסרת התקדים בכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטארית נגד ארגונים אזרחיים שאינם חשודים בדבר, שהרוב האנטי-דמוקרטי בכנסת החליט לנסות ולהוקיעם כי הביקורת שלהם על מדיניות הממשלה וכנגד הפרות זכויות האדם היא עניין, כנראה, שעדיף להסיח את הדעת ולהשמיץ, מאשר לבדוק את הטענות לעומקן".

    זחאלקה לעומת זאת, קורא לכל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו…לכולם אנו קוראים: עכשיו הזמן להתייצב ביחד, ציבור גדול, ציבורים שונים, בהפגנה למען הסגרתו של אהוד ברק להאג.

    ההחלטה חסרת התקדים בכנסת הייתה ב 99 , לא לפני ימים ספורים, כאשר גורמים ציוניים ניסו לפסול את תנועת בל"ד, היות והביקורת שלהם על מהות המשטר הציוני היא עניין, כנראה, שעדיף להסיח את הדעת ולהשמיץ, מאשר לבדוק את הטענות לעומקן. הסחת הדעת הזו, כמו גם ההשמצות, לא היו מנת חלקם רק של הציונים. השתתפו בהם רבים מתנועת חד"ש

  2. לונה

    חגי,

    למה לכתוב מאמר שמתעלם מעובדות?
    יונתן לא נשפט לשלושה חודשי מאסר בעקבות המאסה הקריטית. שלושה חודשי מאסר על תנאי שהיו נגדו – הופעלו.
    כאדם המוקף משפטנים אתה וודאי יודע את ההבדל.

    כך או אחרת – ישוחרר יונתן!

  3. חנן שליב

    בגלל מאמרים נוסח דרור בל"ד
    בורח מרבית הציבורהישראלי מכל דיוןבאתוס הציוני ביקורתי ולו המתוןוהפשרני ביותר.בל"ד הינה תנועה לאומנית לא פחות מה"בית היהודי" ואולי אף לא רחוקה מהרבה גורמים ב"ישראל ביתנו".קצת פחות התלהמות וצדקנות וקצת יותר אוביקטיביות יועילו לכולנו ויאפשרו אולי קיום משותף כאן בארצנו.

  4. דרור בל"ד

    חנין זועבי: ""אנחנו המפלגה הערבית היחידה שנותנת מענה לצורך בהגדרה לאומית ובחברה דמוקרטית שוויונית", היא אומרת. "בגלל זה אנחנו מאתגרים כל כך את הפוליטיקה הישראלית ולכן מנסים להוציא אותנו מהמשחק. אומרים עלינו שאנחנו קיצוניים, בדלנים ולאומנים, כשבעצם זה נכון לגבי כל המפלגות הציוניות. הציונים קוראים לאומנות למה שהוא לאומיות – לרצון שלנו לקבל את מה שמגיע לנו כמיעוט בעל תרבות, זהות והיסטוריה משלו, היסטוריה שקודמת לזו של המדינה הציונית".
    "חד"ש היא בעיני מרצ", מסבירה זועבי, "זה לא שהיא האויבת שלנו, ברור שליברמן ומפלגות ציוניות אחרות הרבה יותר גרועות, אבל חד"ש מעוותת את מושג הסולידריות של היהודים למאבק הפלסטיני כי היא מחפשת נקודת אמצע ושיתוף פעולה ודו-קיום – ואנחנו מתנגדים לכך בתכלית".
    […] נרי ליבנה: מה שמצייר את בל"ד כתשובה הפלסטינית לליברמן. הוא דורש שתצטרפו ותהיו נאמנים לאג'נדה הציונית ואת דורשת שהיהודים יהיו נאמנים לאג'נדה הפלסטינית.
    "כן, אבל תזכרי שהאג'נדה שלנו צודקת, ושלו גזענית".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1061494.html

    יבוא יום וגם הציונים יקראו את מחקריהם של שנהב, בנבנישתי, יואב פלד ואחרים. הקינות של השמאל הציוני מדוע לא הקשבנו לליבוביץ' (באיחור של 20 שנה) יוחלפו בקינות אחרות. בפעם הראשונה הרי זו טרגדיה (ציונים ובוכים), בפעם השנייה פארסה. כדי להבין את המצב בעזה לא מספיק לחזור אל שנת 2000, יהיה צורך לחזור אל שאלת הפליטים של 48. יהיה צורך להכיל (תודעתית ורגשית) כי הציונות, כשיטה, לא כחריגה ממנה, בצעה את פשעי המלחמה בעזה. עד אז ימשיכו מגיבים ללהג כי "הם" ירו עלינו קסאמים, ויגיבו בזעם בכל פעם כשתעלה הדרישה להסגיר את ברק להאג. כל השאר זה תוצאה בלתי נמנעת: רק בתרבות פוליטית בה פושעי מלחמה (מכל המפלגות) הם נבחרי ציבור לגיטימיים בעיני הציבור שבחר בהם, מתפקדים כשרים בממשלה ומועמדים לראשות הממשלה, יכול להווצר מצב בו רודפים ארגוני זכויות אדם. לא לחינם התעקש ליברמן לחקור רק את הארגונים ה"מונעים מצה"ל למלא את תפקידו" (להלן:סייעני טרור) . ארגוני זכויות אדם שלא קוראים להעמיד את ברק למשפט בהאג (בית המשפט הישראלי אינו יכול לעשות זאת מסיבות פוליטיות) אינם זכאים לתואר ארגוני זכויות אדם. אני אקצין ואוסיף כי מדובר בסייעני טרור.