איך מייחצנים כסת"ח

ה"הסברה" של מדינת ישראל, בין אם היא מופנית החוצה או פנימה, מתאפיינת בגלגול אחריותה של המדינה אל האזרחים ובאפס מאמץ למצוא פתרון ממשי לבעיות

אם נפרק את המושג "הסברה" על מנת להתחקות על הרעיון שעומד מאחוריו, נגיע ככל הנראה אל הלוגיקה הבאה: המצב בו אנו נמצאים הינו מצב נתון שנכפה עלינו ובלתי אפשרי לשינוי. בתוך מצב זה, עלינו לעשות דברים בצורה שבה לא היינו רוצים – אך אנו חייבים. כל שנותר לנו לעשות, הוא להסביר לאלה ש"לא מבינים" (אם משום שהם גרים רחוק ולא חווים מלחמה, או כי הם לא פגשו ערבים מעודם, או אולי כי הם סובלים מנאורות יתר) את אותו מצב בלתי פתיר.

הפעולה ההסברתית של ישראל בעולם היא במהותה פעולה יחצנית. כזאת שלא פועלת לשינוי מצב בעייתי, אלא מנסה להקל בביקורת עליו – ברירת המחדל לאלה שלא מאמינים או לא רוצים שבעיה תיפתר. פעולות יחצניות ותדמיתיות יכולות כמובן להיות מנת חלקה של מדינה, הכל עניין של מינון. זה הגיוני שמדינה תשקיע חלק מן המשאבים שלה במציאת אהדה למדיניותה, כל עוד הדבר נעשה במסגרת תפיסה רחבה יותר לפתרון סיטואציה בעייתית; אך פסול בהחלט הוא מצב בו מדינה משקיעה את רוב המשאבים הדיפלומטיים שלה בהסברה ומעט משאבים בפתרון דיפלומטי של הבעיה.

מדינת ישראל הפנימה, כחלק מתרבות הרייטינג ועולם הפרסום, שפעולות יחצניות משתלמות הרבה יותר מפעולות שנועדו לספק פתרון ממשי. ראשית כל הן זולות יותר – כלכלית וערכית. שנית, הן בהחלט יעילות – קמפיינים ממומנים היטב מצליחים לקדם אינטרסים אחדים ולהשתיק אינטרסים אחרים. הקמפיינים הלאומיים המרגיזים שפוקדים אותנו בשנים האחרונות הן חלק מאותה מגמה תקשורתית. זוהי "הסברת פנים", וכמו חברתה "הסברת החוץ" יש לה מטרה מאוד ברורה: לא לקדם פתרון, אלא "להסביר בעיה" ולגלגל את האחריות הלאה.

"קמפיין המים" הוא המוכר מכולם. בתשדיר האחרון מדווח שמאז 2003 לא ירדו משקעים מעל הממוצע בישראל, כלומר שבע שנים ללא פתרון מעשי. לאחר ששנים משק המים בישראל הוזנח מתבקשים כעת האזרחים לחסוך מים, והדבר מושג על ידי נגיעה ברמה  הערכית ("כי ישראל מתייבשת"). צריכת המים במגזר החקלאי והתעשייתי אדירה – האם הגישה המוסרית והערכית לחסכון במים תפעל גם במגזרים אלה או רק בבתי האב? אני בספק שחברות העסוקות ברווחיהן יתפנו מטוב לבן לחסוך במים בשביל המאמץ הלאומי. ומהן הפעולות שעשתה המדינה עד כה כדי לפתור את בעיית המים הידועה זה שנים?

מפת ההתגוננות. מידע מיותר

קמפיין מרגיז אחר הוא זה של פיקוד העורף, הקורא לאזרחים "להיות מוכנים" בעת התקפה. בבתים רבים מחזיקים על המקרר את העלונים שחולקו על ידי פיקוד העורף בהם טווחי הטילים וזמן הנפילה המשוער שלהם בעירם. הציניות לנוכח ממצאי מלחמת לבנון השנייה כאן קשה לעיכול, שכן לא ברור מה על האזרחים לעשות עם המידע הזה. הרי אין אדם סביר שבזמן אזעקה לא יחפש הגנה מיידית, אך כשבישובים רבים אין די מקלטים, באחרים מצבם מחפיר ויש גם כאלה (בעיקר בכפרים ערבים) בהם אין מקלטים כלל, אין באמת משמעות למידע שפיקוד העורף מפרסם. גישת ה"דאק אנד קאבר" מהמלחמה הקרה חזרה ובגדול.

האחרון והמרגיז מכל הוא התשדיר על רעידות האדמה בישראל. מי ששומע לראשונה את האב מספר כיצד בבית הילדים "תמיד בטוחים" לעומת בחוץ, יכול להיות בטוח שהוא עומד לשמוע תשדיר על גהות ובטיחות בבית (מה שאגב, כן נופל תחת אחריותו של האזרח). אך לאחר "צלצול מעורר" אנו מגלים כי רעידת אדמה היא רק עניין של זמן ושמבנים רבים יקרסו. שעלינו להיות מוכנים ושחיזוק מבנים והתנהגות נכונה יכולה להציל חיים.

סליחה על השאלה התמימה אבל האין תקני בנייה בישראל? אם במשרד התשתיות (או השיכון והבינוי, או איכות הסביבה, או הגנת הפנים) החליטו כי רעידת אדמה עלולה להפיל מבנים רבים בישראל לא מן הראוי שהיא לכל הפחות תסייע בחיזוק המבנים שהיא בעצמה אישרה? אם תקני הבטיחות השתנו – על ידה – בעקבות סכנה לרעידת אדמה, מה היא עושה כדי לשנות את המצב החדש שנוצר? מה פירושו התנהגות נכונה אם לא כן?

צריך להצביע על הקמפיינים האלה כפי שהם: גלגול אחריותה המלאה של המדינה אל האזרחים. פעולה יחצנית חסרת שאיפה לשלם את המחיר הכלכלי והערכי שכרוך בפתרון אמת של בעיה. כמו הסברת החוץ, הסברת הפנים אינה יכולה ואינה מעוניינת לשנות מצבים בעייתיים ומסכני חיים. תפקידה רק לכסות את ישבנם של אלו האמונים על פתרון הבעיה או בישראלית מדוברת – "להתריע". צריך להגיד את הדברים באופן ברור: זו אחריותה של המדינה לדאוג למערך הגנה של אזרחיה, זו אחריותה של מדינה לקיים אסטרטגיה נבונה של משק מים וזו אחריותה של מדינה להתכונן כהלכה לרעידת אדמה.

והערה קטנה למדינאים שיוזמים את הקמפיינים: עשו משהו בנידון או שתעזבו אותנו לנפשנו ואל תפחידו אותנו כל יום עם משהו אחר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רעות

    יותר מזה. לא מדובר רק בגלגול אחריות. אפשר לשאול כל פעם שרואים קמפיין "מתריע", למה הם מפחידים אותנו הפעם?
    למה דווקא עכשיו להזהיר אותנו מפני רעידות אדמה? גילו משהו חדש? חזו רעידת אדמה גדולה בישראל בזמן הקרוב? או שזו עוד חוליה בשרשרת ההתרעות התקופתיות, שנועדו לשמור את אזרחי המדינה מפוחדים? לא זהירים, לא מוכנים, מפוחדים.
    כי אם לא נפחד מרעידת אדמה, ממתקפת טילים, ממוות מצמא, מה יקרה? אולי יתפנה קצת זמן לפחד ממה שקורה בתוך המדינה. מדה-לגיטימציה של ארגוני השמאל, מגילויי הגזענות, מהידרדרות מערכת החינוך…
    אבל אם נפחד מהדברים האלה אולי נדרוש שבאמת ייעשה משהו בנידון. ולדברים האלה יותר קשה למצוא קמפיין שיגלגל את האחריות בחזרה אלינו.

  2. מאור

    למשל בעיניין המים- העובדות הן שצריכת המים הפרטית ירדה בכ-20% כתוצאה מהקמפיין, וישראל קרובה למצות את פוטנציאל מחזור השפכים שלה, כך שרשות המים לא יכולה לעשות עוד הרבה (אין לה הרי סמכות לייבש שדות או לעצור מפעלים. לא היית קורא לזה כסת"ח.

  3. שרלוק

    הקמפיינים האלה נועדו ליום שאחרי. מה היה התירוץ של אלי ישי אחרי השריפה? "התרעתי". יופי. אז עכשיו מתריעים מפני רעידת אדמה, נפילת טילים, התייבשות… ביום שאחרי האסון, אם חו"ח יקרה, יוכלו להגיד: "בשביל מה ועדת חקירה? הרי התרענו!" ולהקים עוד ועדת חקירה שתחקור את האשמים האמיתיים במצב: בצלם ומחסום ווטש.

  4. אורי

    כבר כתבתי בתגובה לידיעה קודמת – אבל חשוב לחזור על הדברים: מן הראוי להתריע על הסיכונים החמורים שעלולים להתרחש כתוצאה מן התיקונים שהתקבלו בכנסת לתוכנית למיגון בתי מגורים בפני רעידות אדמה, תמ"א 38. מטרת התיקונים היא להתגבר על העיכובים בביצוע פרויקטים למיגון בתים – למעשה הם עלולים לפגוע עוד יותר במטרת החוק, ולסכן באופן ממשי את עמידות המבנים בפני רעידות אדמה.

    התיקונים שיזם משרד האוצר בחוק ההסדרים, מסירים את המגבלות על יזמים וקבלנים בנוגע לשטח העומד לרשותם לבניית דירות חדשות.

    תמ"א 38 הפכה בפועל לתוכנית המאפשרת הרחבה של בתי מגורים ע"י יזמים וקבלנים, והמיגון הפך לעניין המשני – עיכובים בביצוע הפרויקטים נוגעים לסכסוכים סביב פגיעה בזכויות הקניין של בעלי דירות קיימות כתוצאה מהאפשרות לבנות דירות חדשות. האפשרות להרחבות בנייה נועדה לכסות על הוצאות המיגון, אך כיום הדבר משמש מכשיר למיקסום הרווח הכלכלי לייזמים – על חשבון שיקולים בדבר עמידות המבנים.

    מדובר בהחמרת הפגיעה בזכויות הקניין של בעלי הדירות, בשם הדאגה להבטחת חייהם ושלומם.
    האוצר נימק את התיקון בצורך "להגדיל את מספר הבתים המשותפים לתוכנית החיזוק". אכן, מטרה ראויה – אך הסיבה האמיתית מאחרי התיקון היא כוונתם של יזמים וקבלנים להתגבר על הבעיות המשפטיות ש"מערימים" עליהם בעלי דירות שטוענים שזכויותיהם נפגעות. אולם, אם אכן מדובר בהצלת חיים, מדוע יש להכפיף את מימוש הפרויקטים למיגון בתים לשיקולים כלכליים?

    לדיירים בבתים משותפים מוקנות זכויות ברכוש המשותף עפ"י חוק, ואין לאפשר לרוב הולך וקטן מבין הדיירים לפגוע עוד ועוד בזכויות המיעוט – זאת מגמה בלתי דמוקרטית בעליל, שתביא רק להימשכות הדיון המשפטי סביב זכויות הקניין בחוק המקרקעין.

    אנשי מקצוע ומומחים בתחום בינוי ערים – לאחרונה התבטאו בנושא פרופ' רחל אלתרמן ופרופ' עמוס נוטע מהטכניון – מזהירים כי יש סכנה כבר במצב הנוכחי, שמאפשר הוספת דירות חדשות על גג מבנים ישנים. העמסת בנייה חדשה בקומות מעל מבנה ישן, עלולה לערער את יציבות המבנה כולו: הפגיעה החמורה בנפש וברכוש ברעידות אדמה, היא תוצאה של התמוטטות מסה גדולה של בטון כלפי מטה – מהקומות העליונות לקרקע. ההשפעה של חיבור קונסטרוקציה חדשה למבנה ישן, מחייבת בדיקה הנדסית ייעודית לעניין רעידות אדמה – בדיקה שלא נעשתה עד כה בישראל, ובתמ"א 38 אין כלל דרישה מהיזמים לעמוד במבחן של בדיקה מסוג זה.

    חמור מכך, שיקולי כדאיות כלכלית מביאים לכך שרוב הפרויקטים במסגרת תמ"א 38 מתבצעים באזורים שאינם בעדיפות העליונה למיגון בפני רעידת אדמה. מדובר באזור ת"א והמרכז, שבהם אמנם קיימת בנייה צפופה – אבל עפ"י ההערכות המקצועיות, הפגיעה החמורה ביותר ברעידת אדמה גדולה בישראל צפויה להיות באזורי הפריפריה – בראשם איזור בית שאן.

    הכתובת על הקיר, ובמקום לקרוא אותה – בונים עוד קירות מיותרים.

  5. מאור

    אינני מבין בתחום הבניה, כך שהיית שמח לשמוע הצעה אחרת. קשה לי לחשוב על אופן שבו הממשלה- שכיום אינה מצליחה לשכנע את העיריות והדיירים בחשיבות הנושא- תצליח לכפות עליהם חיזוק ביניינים, ואפילו יוקצו לנושאמיליארדי ש"ח בשנה.

  6. איציק

    כל קמפיין מנסה להכניס מודעות בכל מיני דרכים אם זה קמפיין בעד או נגד ההיתנתקות בעד או נגד שחרור אסירים .אין בו קיימות ואין הוא מהווה מחויבות לנושאי משרות תפקידים ובעלי עיניין .מין הסתם הקמפיין איננו מציג את כל הצדדים ואורך החיים שלו קצר אם יש בו משהו ומתקצר יותר אם אין מאחוריו כלום.
    נכון שפעם היו אנשים שאם תחזור באזניהם על מנטרה שיקרית הם האמינו בה .היום למזלנו מעודף ושטף הקמפיינים אורך חייהם מתקצר והולך עד כדי שהם מתפוגגים שנייה לאחר שהם עולים

  7. שרון

    הקמפיין על רעידת האדמה כל כך מפחיד, הם מעזים להראות לנו מיטת תינוק מתפצחת לשניים, ועכשיו מה הם רוצים שאעשה עם השכנים הסרבנים שאינם מוכנים לחזק את הבניין?

  8. נתן.

    למעשה ניתן לסכם את דברי הכותב במישפט הבא:"לא מעניין אותי משבר המיים,רעידת אדמה מלחמה או כל אסון אחר שעלול לקרות ואני גם לא רוצה לדעת מה אני יכול לעשות או לתרום למניעה, יש ממשלה ושהיא תעשה מה שהיא רוצה בלי לבלבל לי את המוח."