string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מה מבשלים לנו בשמאל?

למפלגת "המחנה הדמוקרטי" העתידית זקוק בעיקר סקטור באליטה הישראלית שרוצה להרגיש טוב עם עצמו. מעמד העובדים הישראלי ותושבי הגדה לא ייוושעו ממנה
עמי וטורי

כאשר דנים ביוזמות השונות להקמת מפלגת שמאל חדשה, רצוי לברר תחילה מהו "שמאל" ומהו תפקידו הפוליטי. אם הגדרתנו לשמאל מסתכמת בהגדרה "נכונות לוותר על השליטה הצבאית הישירה בכל או ברוב השטח של הגדה ורצועת עזה", לרוב מטעמים של ניהול יעיל יותר של הכוח, הרי שרוב המפה המפלגתית בישראל היא "שמאל". גם ליברמן הגזען אינו מעוניין בשליטה ישירה בשכם כשניתן לנהל את העסק באופן הרבה יותר נוח מבחוץ.

אם הגדרתנו היא מחויבות לשימור חופש הביטוי והביקורת כלפי השלטון עבור יהודים בין הים לירדן, הרי שבני בגין, דן מרידור ומאיר שטרית – "הכוכב החדש" של הפגנת ה-15 בינואר – הם "שמאל". אם לעומת זאת "שמאל" פירושו מאבק לשוויון כלכלי-חברתי ומשפטי של כלל האנשים במרחב הרלוונטי, מאבק בכל צורות הדיכוי ובראש וראשונה הדיכוי הכלכלי, יש לכך השלכות גם ביחס לדמות המפלגה או המפלגות ששואפים ליצור. במסגרת מאמר זה אגדיר "שמאל" מהסוג האחרון כ"שמאל מלא".

מאיר שטרית בהפגנת המחנה הדמוקרטי בתל אביב, 15.01.11. צילום: גלית לובצקי, cc by-sa-nc

למפלגה או מפלגות המהוות אופוזיציה מובהקת כלפי רוב המרחב המפלגתי-פרלמנטרי, יש כמה יתרונות ותועלות עבור הרעיונות שאותם הן מבקשות לקדם. קודם כל תקציב מימון מפלגות, הנאמד פר חבר כנסת בכ-700 אלף שקלים לשנה + שתי משרות לעוזרים פרלמנטריים. כסף, בהנחה שאינו הולך לכיסוי חובות, הוא גם כוח פוליטי. אפשר לארגן איתו הפגנות, לתמוך בפעילות רעיונית ולקדם את אחיזתה של האידיאולוגיה המפלגתית בציבור הרחב. לעתים ישנם גם נושאים שבהם מפלגות אופוזיציה יכולות לסייע ליצירת רוב בנושא ספציפי, שבו יש דעה דומה להן ולמפלגות מהקונצנזוס המפלגתי פרלמנטרי. מפלגה בעלת אידיאולוגיה מובחנת יכולה גם לשמש תמיד כמי שמאתגרת את המפלגה הנמצאת בעמדה פחות רדיקלית ממנה, אך על אותו ציר אידיאולוגי. כך למשל, משמרות מפלגות "השמאל הרדיקלי" באירופה מידה סבירה של סוציאל-דמוקרטיה אצל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות הגדולות המהוות פוטנציאלית מפלגות שלטון.

מפלגה, אפילו אם היא בעלת  אידיאולוגיית "שמאל מלא", אינה תחליף למי שיכולים לפעול פוליטית כל הזמן ולהשיג הישגים גם בלי להזדקק לחסדי הפרלמנט. ארגוני עובדים כמי שמנהלים מאבק מעמדי מתמיד כנגד הדיכוי הכלכלי, תוך שימוש בכלים של שביתה, הפגנה, "השחרה ציבורית" ועוד, מגיעים להישגים גם בלי שיתקיימו מפלגות של "שמאל מלא". עובדה, ארגון "כוח לעובדים" קיים, צומח ופועל ללא עזרה ממפלגה כלשהי. כמו כן, ספק רב אם חיבוק דב מצד מפלגה קיימת כלשהי יועיל לו.

לעומת זאת, מפלגות "שמאל מלא" או כמעט "שמאל מלא" יכולות רק להרוויח מקיומו של ארגון שטח שאינו נסמך על פילנתרופיה אלא על דמי חבר ומפעיל במסגרת מאבק שמאלי מובהק ציבוריים שאין להם אמון, לעתים קרובות מסיבות מוצדקות, במי שמבקשים להיות מפלגת "שמאל מלא". במעשיו אלו מקרב ארגון העובדים אל ערכי "השמאל המלא" ציבורים רחבים, באפקטיביות העולה על זו של כל הפגנה של 20 אלף אנשי המעמד הבינוני בתל אביב (הגם שיש טעם ויש תועלת גם בהפגנות מעין אלו). בטווח הארוך הן ארגוני העובדים השמאליים והן מפלגות "השמאל המלא" נהנות מהשטח שיצרו הראשונים ומהאופק הפוליטי הברור שיצרו האחרונות.

הפגנת המחנה הדמוקרטי בתל אביב, 15.01.11. צילום: גלית לובצקי

אך היוזמה שתופסת בימים אלה כותרות היא יוזמת "המחנה הדמוקרטי", שמגיעה מלמעלה, והצלחת ההפגנה לפני כשבוע אמורה להפיח בה רוח חיים. השמות הנזרקים לאוויר בהקשר זה כמי שעומדים מאחורי היוזמה או אמורים לתפוס מקום בקדמתה, אינם מבשרים טובות. מפלגת "המחנה הדמוקרטי" העתידית מצטיירת ממידע זה כ"קדימה לעניים" – סופרמרקט אידיאולוגי שבו ישבו מי שנוטלים או נטלו חלק בדיכוי הכלכלי של ציבורים רחבים (וגם מתפרנסים מזה לא רע), לצד מי שאוחזים לפחות לכאורה באידיאולוגיית "שמאל מלא". ואיזו תועלת תצמח מכך למנוצלים ולמדוכאים בין הים לירדן?

חלק מהאנשים ששמם הוזכר מפחידים אותי כפעיל בארגון עובדים יותר מלא מעט אנשים בליכוד. זכויות דמוקרטיות זה לא רק הזכות החשובה לבקר את השלטון במימון קרנות אירופאיות. זכות השביתה, זכות ההתארגנות ומאבק כנגד ניסיונות לשבור התארגנויות עובדים חשובים לא פחות. מי שאנו פוגשים אותו ביום-יום הכלכלי כיריב מצידו השני של המתרס, אינו יכול להיות שותף פוליטי, ודאי שלא שותף בתוך אותה מפלגה.

למפלגה שהיא כלבו רעיוני יש אולי תועלת כמפלגת שלטון, אבל מה התועלת בה כמפלגת אופוזיציה? הרי על כל אדם שהיא תקרב היא תרחיק שניים על ידי דימויה האליטיסטי ועל ידי בעלי הממון או משרתיהם המזוהים עימה. לארגוני העובדים אין ממנה תועלת. פרלמנטרים בודדים הרגישים לזכויות עובדים יש גם בליכוד ובאגודת ישראל. עוד ידיים שיצביעו עבור הסכם שלום עתידי? אשרי האיש שסבור שזה מה שעומד בינינו לבין יישום המצע המדיני של מר"צ או חד"ש. רוב לתהליך שלום הוגן יכולה ליצור אולי מפלגה עממית בעלת קו סוציאל-דמוקרטי חלקי או מלא, כפי שנדמתה לרגע העבודה בראשות פרץ, או מפלגה שתצליח להעביר מצביעים שחלקם בחרו בש"ס ואפילו בישראל ביתנו.

מפלגה כזאת תהיה זקוקה ל"כלבי שמירה" בשטח דוגמת ארגוני עובדים שמאליים וארגוני מאבק אחרים, ולכלבי שמירה פרלמנטריים בדמות מפלגת "שמאל מלא" מצידה הרדיקלי יותר. למפלגת "מחנה דמוקרטי", ליברלית ביסודה, זקוק בעיקר סקטור באליטה הישראלית שרוצה להרגיש טוב עם עצמו. סקטור שחלקו היה שמח לא פחות מגורמי ימין ישראליים שלא יהיו "כוח לעובדים", "מאבק סוציאליסטי" או כל מי שמקלקל את החיים הנוחים שלו. מעמד העובדים הישראלי, שלא ליקק דבש בלשון המעטה גם תחת ממשלת רבין השנייה (ממשלה שזיכרונה מעלה מן הסתם לחלוחית אצל אותה אליטה), לא זקוק לה. תושבי הגדה לא ייוושעו ממנה ואיש "שמאל מלא" שיפעל להקמתה, יעסוק בעיקר בבזבוז זמן שיכול היה להיות מוקדש לפעילות איגוד מקצועית, פעילות מחאה או פעילות מפלגתית ורעיונית מועילה יותר.

הכותב הוא רכז צוות ארגון של ארגון העובדים "כוח לעובדים"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. יורם

    מחכים עד שתקום המפלגה הסוציאל דמוקרטית החברתית, תגייס את ההמונים העמלים לאג'נדה סוציאליסטית לוחמת נגד שלטון ההון, ואז מחכים עוד קצת עד שהם יעשו את ההעתקה הדרושה ממצע חברתי למצע פרו-דמוקרטי ונגד הכיבוש?

  2. סמולן

    (אפרופו הבישול השמאלני הידוע).

    ובכן, אין ספק שמדובר ברעיון מעולה במיוחד. לרגל הלחץ הבלתי פוסק של ליברמניסטים המעוניינים להצטרף למותג היוקרתי "שמאל", אין ספק שמה שעל אנשי שמאל אמיתיים לעשות, הוא לברר באופן מדוקדק את שמאלנותם של המצטרפים. כלומר, להבחין בין "שמאל מלא" לשמאל פחות מלא. הבה נקרא לראשון בפשטות שמאל, ולשני "שמאל ריק", או "שמאל פגום". מדובר, אם כן, במצב שבו השלמים מעוניינים להתרחק מהפגומים.

    בשלב זה אפשר להתחיל להרהר הרהורי שמאל עמוקים. האם השלמות היא גנטית ? האם היא תוצר של הבניה חברתית ? האם למעשה יש כבר עבודות שנכתבו על השלמות ? רגע – האם לא יתכן שכבר אפלטון אמר משהו על מידה טובה, ומה אמר צ'ה על מלאות ? האם יש קשר בין מלאות במובנה כשמאל-מלא לבין טוב, כלומר האם שמאל-מלאות מבטיחה מוסריות ? האם יתכן שסטאלין, צ'ה, פול פוט היו שמאל-מלא ? כולם נלחמו בכל צורות הדיכוי, והשמידו אותן באשר מצאו אותן. בדרך כלל צורות דיכוי חיות בתוך אנשים, ועל כן נדרש להשמיד אנשים. אולי מבחינה מוסרית עדיף להיות שמאל-ריק ?

    על אף שסנוב-אפיל הוא מעלה מעולה, אולי אפילו שמאל-מלאות מעולה, אני ממליץ בחום להמנע מדיונים מהסוג הזה.

  3. דרור בל"ד

    כידוע ליודעים, בפוליטיקה יש צורך לזהות מי הוא האוייב ומי הוא הידיד. והנה מופיעה ידיעה כי מנהיג הפלג היהודי בתנועה 'ציונים ואנטי ציונים מסרבים להיות אויבים' הולך לעשות מעשה אהוד ברק ולהקים מפלגה שתמוטט סופית הן את הסיסמה והן את הסולידריות העממית בין שני האויבים.
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/199/504.html?hp=0&loc=104&tmp=2677
    התשבוחות הכוזבות שהרעיפה יחימוביץ' על דב חנין (אינו עומד בזמן השמעת ההמנון הציוני) הוכחשו על ידי האחרון עוד באותו שבוע בראיון מביש בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום. גם התעלמותו והתעלמות חלק נכבד מהמחנה מהאפקט הפוליטי והתעמולתי של החרמת הבחירות הבאות, התעלמות העלולה להרוס עד היסוד את כל מפעלה של תמר גוז'נסקי – יצירת השותפות עם הצד הערבי, והעמידה לצידו בכל הנוגע לכיבוש – מעידה כי אלה המכנים עצמם שמאל עדיין לא הפנימו את סיסמתם שלהם – יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. את האידאולגיה החילופית, שאינה נזקקת לסולידריות מזויפת הנשענת על אינטרסים צרים, הפנימו זה מכבר רוב הפלסטינים אזרחי ישראל.

    את הזרעים שתמר גוז'נסקי ואחרים זרעו כבר אי אפשר לעקור, אך לא מהם יצמח השמאל מחדש. השמאל החדש יצמח, אם בכלל, מהרחבת התפיסה הצרה המזהה פוליטיקה עם מפלגות, מהפנמת מאמרו החשוב של דרור זאבי – תגידו יפה שלום לדמוקרטיה (YNET), ומקבלת דבריה של חנין זועבי: הפלסטינים הם שיתוו את הדרך והיהודים המוסריים יצטרפו אליהם. ובעוד שהפלסטינים דואגים לאינטרסים שלהם בדרכים דיפלומטיות בין לאומיות, תומכי חד"ש ומרצ עדיין לא נדרשו לשאלה מהותית האם גם הם יחרימו את הבחירות במקרה בו יחליט הציבור הפלסטיני במדינה הציונית כי כך יהיה נכון לקדם את האינטרסים שלהם. דב חנין, מקים מפלגת 'מדינה לכולנו', כבר מצהיר כי יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. הוא רק שכח שלמשוואה הזו יש שני צדדים, ושגם הוא, בדומה לאהוד ברק או לכל ציוני אחר, מפחד מאיבוד הפריוילגיה שלו כיהודי. ליהודי יש פריוילגיה לשחק בסימולציה של דמוקרטיה, להשתתף בבחירות לפרלמנט הציוני, להציג עצמו כיפה נפש הנלחם למען צדק חברתי וכו'. לפלסטינים אין את הפריוילגיה הזו. הדרך היחידה להבטיח כי גם לפלסטינים תובטח הפריוילגיה הנכספת, היא להכיר במאבקם כמאבק לאומי, לא חברתי ולא כלכלי. עד אז רוב הפלסטינים יסרבו לסרב להיות אויבים.

  4. נמרוד ברנע

    זהו ניתוח נכון ומדויק של המצב הפוליטי

  5. ג. אביבי

    הנה כמה הצעות לשמאל אמיתי:
    שמאל אמיתי בישראל הוא שמאל שלא נותן יד להשתקת המחאה המזרחית והפלסטינית על 100 שנות ניצול ודיכוי ע"י הציונים בישראל. שמאל אמיתי הוא כזה שבו לאתיופי, לפלסטיני או למזרחי יש סיכוי ממשי להנהיג את המחנה. שמאל אמיתי הוא כזה שלא יכחיש את פשעי חטיפת ילדי תימן, את פשעי הקרנות הגזזת הקטלניות נגד ילדי המרוקאים, את הפשע המתמשך של חלוקת קרקעות ומשאבים לא שיוויוינית, את פשעי הנכבה/טרנספר של 48 ואת פשעי הסללת המזרחים לנחשלות לטובת רווחת האוכלוסייה האשכנזית. זהו שמאל שיילחם נגד כל תופעה של גזענות ובעיקר נגד הגזענות האשכנזית שמפלה מזרחים, אתיופים ופלסטינים בהשגת משררות המתאימות לכישוריהם – ממש כמו הסלקציה בכניסה למקומות בילוי.
    שמאל אמיתי ילחם נגד שלטון ההון ויפסיק אחת ולתמיד את המונופול של מספר משפחות על כל כלי התקשורת בארץ. שמאל אמיתי יפעל לביטול אוליגרכית בית המשפט העליון לטובת דמוקרטיזציה שלה בה לא יהיה עוד רוב אוטומאטי ומובנה של אשכנזים.
    כל "שמאל" שיתחמק מהנושאים האלה או שקולו יהיה זהה לזה של הממסדים הקיימים הוא עוד סמול רקוב.

  6. דרור בל"ד

    שכחתי לציין עקב רשלנות, כי דברים שיוחסו בתגובתי לתמר גוז'נסקי נלקחו מדבריו של עידן לנדו. הכוונה לדברים אלו: "…מפעלה של תמר גוז'נסקי – יצירת השותפות עם הצד הערבי, והעמידה לצידו בכל הנוגע לכיבוש…", וכן ל"את הזרעים שתמר גוז'נסקי ואחרים זרעו כבר אי אפשר לעקור". הדברים במקור נאמרו בהקשר אחר.

  7. נעה

    כנראה שפספסתי את הכותרות, ולא יודעת מי הם השמות הנזרקים לאוויר. למה לרמוז אם אפשר להגיד דברים מפורשים?