string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

המדריך המלא לסגר על עזה

האם הסגר הימי על עזה חוקי? האם לישראל היה מותר לעצור את המשט? כל התשובות על פי המשפט הבינלאומי
שרי בשי
photo: joffwilliams, cc by-nc-nd

ועדת טירקל פרסמה שלשום את מסקנותיה. באופן שלא הפתיע אף אחד, הוועדה קבעה שהסגר על עזה היה חוקי, ולכן פעולת הצבא לעצירת המשט שביקש לשבור את הסגר היתה חוקית גם כן. הנה מדריך לאזרח/ית המבולבל/ת באדיבות עמותת גישה, שיעזור לכם למצוא את דרככם בסבך המושגים המשפטיים ודיני המשפט הבינלאומי.

האם על פי החוק הבינלאומי היה מותר לישראל לעצור את המשט?

לישראל מותר לעצור תנועה של ספינות לרצועת עזה, כל עוד מטרתה היא למנוע כניסתם של אמצעי לחימה לרצועה. ישראל רשאית לבצע בדיקות ביטחוניות פרטניות בכלי השיט שנכנסים לרצועת עזה, וגם רשאית לקבוע שהסחורות יכנסו באפיק מסוים (יבשתי ולא ימי, לדוגמה), אך זאת בתנאי שמתאפשרים יבוא ויצוא אזרחיים שמספקים את הצרכים של האוכלוסייה האזרחית, על פי החוק ההומניטרי הבינלאומי. סמכותה של ישראל לעצור ספינות כאמור נובעת מכך שהיא שולטת בהיבטים עיקריים של החיים בעזה, בהתאם לדיני כיבוש. דיני כיבוש מעניקים סמכויות (לדוגמה, עצירת ספינות) אך גם מטילים חובות (לדוגמה, הצורך להקל על קיומם של חיים תקינים ברצועת עזה, לרבות מעבר תקין של אנשים וסחורות).

מאבי מרמרה. ים-יבשה

האם הסגר הימי על עזה חוקי?

מאז שנת 1967 מונעת ישראל תנועת ספינות אל רצועת עזה וממנה, וזאת במסגרת השליטה הבלעדית שלה במים הטריטוריאליים של הרצועה. אמנם בינואר 2009 ישראל הכריזה על "מצור ימי", אולם למעשה דבר לא השתנה מבחינת מדיניות ישראל במרחב הימי; גם לפני הטלת ה"מצור" ישראל מנעה מספינות להגיע לעזה, וכך גם לאחר מכן. לכאורה, ההכרזה על סגר ימי בשנת 2009 העניקה לישראל סמכות לעצור ספינות גם בלב ים, אבל מסיבות שונות, דווקא חוקיות ההכרזה עצמה (ולא עצם הסמכות למנוע מספינות להגיע לחופי עזה) היא שמוטלת בספק.

בחינת חוקיותו של הסגר הימי לא יכולה להיעשות בנפרד מבחינת חוקיותו של הסגר הכללי. החל מיוני 2007, החלה ישראל באופן מוצהר למנוע מעבר של סחורות לרצועת עזה – לא רק בשל סיכונים קונקרטיים שנבעו מהסחורות עצמן או מפעילות המעברים, אלא במטרה מוצהרת לשתק את הכלכלה ברצועת עזה ולשבש את תקינות החיים. מניעת מעבר של סחורות שלא מסיבות ביטחוניות, במצב בו ישראל שולטת בגבולות ובהיבטים אחרים של החיים ברצועת עזה – אינה חוקית. ברגע שישראל החלה למנוע מעבר סחורות כאמצעי לחץ, הסגר הימי גם הוא הפך ללא חוקי.

אבל מטרת הסגר היא להחליש את חמאס שיורה טילי קאסם על ישראל. אין לישראל זכות להגן על עצמה מפני ירי הרקטות?

לישראל הזכות למנוע כניסת אמצעי לחימה לרצועת עזה וכן לנקוט צעדים כנגד חמושים ברצועת עזה – לא כנגד אזרחים. מדינת ישראל הסבירה בהזדמנויות שונות כי בתגובה לירי רקטות קסאם על מטרות אזרחיות בדרום ישראל היא מטילה הגבלות שנועדו לשתק את הכלכלה בעזה ולהפעיל לחץ על האוכלוסייה האזרחית על ידי פגיעה בה, במסגרת מדיניות שמטרתה להפעיל "לחץ" או "סנקציות" על שלטון חמאס. המדינה הצהירה כי "פגיעה בכלכלה כשלעצמה היא אמצעי לגיטימי בלחימה ושיקול רלבנטי אפילו בעת החלטה על הכנסת משלוח סיוע". כך, ביוני 2007 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני החלטה שקראה להגבלה של תנועת האנשים והסחורות לתוך הרצועה והחוצה ממנה עד ה"מינימום ההומניטרי", וישראל עצרה את כניסתן של סחורות שאינן נחשבות "חיוניות להישרדות האוכלוסייה האזרחית", מנעה מעבר של פריטים שנחשבים "מותרות", ואסרה על ייצוא – כפי שנחשף במסמכים שפרסם המתפ"ש לאחר מאבק משפטי שניהלה עמותת גישה. במסגרת מדיניות זו, בין 2007-2010 נסגרו כל המעברים בין ישראל לרצועת עזה, מלבד כרם שלום שפתוח למעבר סחורות ומסוע התבואות בקרני, ומעבר ארז בו צומצמה תנועת תושבים פלסטיניים למספרים מזעריים.

ישראל טוענת שמדובר ב"לוחמה כלכלית" לגיטימית ושמדובר ב"סנקציות", כפי שארה"ב הטילה על קובה, למשל. למה לארה"ב מותר ולנו לא? פשוט מאוד: כוחן של סנקציות נובע מהסכמה רחבה של מדינות העולם להימנע מלסחור – לא מפעולה חד-צדדית של הפעלת כוח. פעולותיה של ישראל ברצועה אינן עונות על ההגדרה המשפטית של משטר סנקציות ואף לא על הדרישות לסנקציה חד-צדדית, בין השאר מכיוון שהן מונעות סחר לא רק עם ישראל אלא עם העולם כולו, במסגרת פעולה חד-צדדית של ישראל שנאכפת בכוח. סנקציות מופעלת כנגד מדינה – לא כנגד שטח שעל גבולותיו ישראל שולטת.

יתרה מכך, שימוש באזרחים כאמצעי לחץ מפר את עקרון ההבחנה בין לוחמים לאזרחים ואת האיסור המוחלט על פגיעה מכוונת באזרחים. "ענישה" של אזרחים מפרה את האיסור הבסיסי על ענישה קולקטיבית במשפט הבינלאומי – כפי שגם קבע ארגון הצלב האדום הבינלאומי בהתייחסו לאירועי המשט. ישראל הפרה את חובתה על פי החוק הבינלאומי כלפי האוכלוסייה האזרחית בכך שמנעה כניסתן של סחורות כדי לפגוע בכלכלה של עזה ולהפעיל לחץ על חמאס, ובכך הענישה אוכלוסיה של מליון וחצי בני אדם על מעשים שלא ביצעו ונסיבות פוליטיות שמעבר לשליטתם.

חלוקת קמח בעזה. צילום: Irin photo, cc by-nc-nd

טוב, אז אולי המשט היה לטובה? הרי בעקבותיו הכריזה ישראל על הקלות בסגר.

למרות שחלק מהגבלות אלה הוסרו בעקבות המשט, גם כיום מונעת ישראל מעבר סחורות אזרחיות מרצועת עזה ואליה ומגבילה תנועת אנשים, ובכך מפירה את חובותיה החוקיות כלפי האוכלוסייה האזרחית ברצועה. כך, בדצמבר הכריז משרד הביטחון על "פתיחת עונת הייצוא" מרצועת עזה – אך מאז ועד היום, יצאו מהרצועה רק כ-5 משאיות בממוצע ביום, לעומת כ-70 משאיות בממוצע ביום בתקופה שלפני הסגר; בדצמבר עברו בארז רק 97 אנשים ביום בממוצע, בעוד שביולי-ספטמבר 2000 עברו כל יום בממוצע כ-26000 אנשים במחסום ארז; ישראל ממשיכה להטיל איסור על הכנסת חומרי בנייה ומאז ההקלות נכנסו רק 158 משאיות בחודש לעומת 5,000 משאיות בחודש לפני הסגר; ובשבוע האחרון אנחנו שומעים על מחסור מדאיג בחיטה ברצועה, כתוצאה מסירובה של ישראל לפתוח את המעברים שסגרה.

למרות הבקשה שהוגשה למתאם פעולות הממשלה בשטחים, עמותת גישה עדיין לא קיבלה את מסמכי הסגר הנוכחיים, דבר שמקשה על קיום דיון ציבורי מיודע על הנושא. יש לשאוף שהלקחים ילמדו, ושישראל תצמצם את ההגבלות על מעבר סחורות ואנשים אל ומתוך רצועת עזה להגבלות הנחוצות לצרכי ביטחון.

הכותבת היא מנכ"ל עמותת גישה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. טירקל הוא שופט שאינו מכיר בחוק

    טען אמנון סטרשנוב שהיה הפצ"ר בזמן האינטיפדה הראשונה ופסק שמותר להרוס בתים בכפר ביתא, ליד שכם, לאחר שמתנחלת נהרגה בטעות ע"י מתנחל: אין החוק הבינל' מחייב אותנו. כך טוען גם "העליון" בשבתו כבג"צ. ואמר גם נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, בהכריעו לטובת המדינה בעניין סרבן הכיבוש דוד זונשיין: "בחברה פלורליסטית כשלנו, ההכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותנו כעם". הבנתם? בשביל לחזק את "החישוקים" ואת הכיבוש נפסל החוק הבינלאומי כאן…

  2. מאור

    ועדת טירקל כללה את שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב טירקל, הפרופסור למשפט בינלאומי, שבתאי רוזן – חתן פרס ישראל למדעי המשפט וחתן פרס האג למשפט בינלאומי (שנפטר בזמן פעולת הוועדה) – והאלוף (מיל') עמוס חורב, לשעבר נשיא הטכניון. המשקיפים היו הלורד ויליאם דיוויד טרימבל מצפון אירלנד, חתן פרס נובל לשלום, והשני הוא המשפטן הבינלאומי קן ווטקין, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי של קנדה. הועדה פירסמה דו"ח בן למעלה מ-200 עמודים.
    לא ראיתי בפוסט שום ביקורת על העובדות או הסקת המסקנות של הוועדה. כך שהברירה היא בין שתי דעות- וזו של הוועדה נראית לי מבוססת יותר.

  3. עמית כהן

    מדובר בתשובות על פי האידיאולוגיה של מנהיגי עמותת "גישה" (שלעיתים אני מסכים איתה, אך היא עדיין לא "משפט בינלאומי")
    האם מי שכתבה את המאמר, i.e ראש עמותת גישה, היא בכלל משפטנית? שלא להגיד משפטנית המומחה לדין הבינלאומי?

    הכותבים החליטו, ללא הוספה של ראיה משפטית כל שהיא, שישראל כובשת את עזה.
    אבל זו טענה שלא הרבה מומחים לדין הבינלאומי יעיזו לעשות – אם בכלל.
    השליטה הישראלית על הרצועה כרגע לא עולה על זו של מצרים למעט אותו אמצעי של סגר ימי. האם גם מצרים כובשת את הרצועה?

    בכל אופן, גם אם נשחק את המשחק הזה, עדיין הכותבים מחליטים ללא כל בסיס מה מותר או אסור לישראל.
    משום מה הכותבים החליטו ש"ספינות עם אמצעי לחימה" – כן, כל השאר – לא.
    רק חבל שלא יהיה אפשר למצוא לזה שום תימוכין.
    אמנת סאן-ראמו למשפט ימי מדברת בפירוש על הזכות של מדינה לאכוף סגר ימי. האמנה לא מדברת על נשק או כוונות עוינות, כל מה שהאמנה מדברת עליו – שוב, באופן המפורש ביותר – זה שיש למדינה מסוימת זכות לעצור כל Merchant vessels (ספינה מסחרית) שבכוונתה "להפר את המצור אותו המדינה ההטילה" (סעיף 98), וזכותה לעשות זאת "בכל מקום מלבד במים הטריטוריאלים של מדינות נייטראליות" (סעיף 146).
    כך שלגבי מעצר המשט, אין כל ספק שהדבר היה חוקי. באמנת סאן ראמו כתוב שמותר ליירט (במובן של להשתלט) על ספינה ולו אם מאמינים מסיבות מבוססות שהיא מתכוונת להפר את המצור – במקרה הזה, הם הצהירו את זה בפומבי.

    לגבי חוקיותו של המצור –
    פה כבר מדובר בוויכוח עובדתי שלא קשור לדין הבינלאומי מלבד בתוצאתו.
    האם הסגר הימי על זה היה לא-פרופורציונאלי מבחינת הנזק שגרם לאזרחים?
    לדידי (ולדידה של ישראל, ולדידם של מומחי וועדת טירקל) התשובה על כך היא – לחלוטין לא.
    מוצרי בסיס מעולם לא היו במחסור בעזה, וגם לא מוצרים שהם הרבה יותר מבסיס (רחובות עזה סואנים במכוניות, בתי עזה מלאים בטלוויזיות, והשכר הממוצע בעזה גבוהה פי 3 מזה במצרים {על פי נתוני הלמ"ס הפלסטיני} – עזה היא לא מקום טוב לחיות בו, אבל היא גם לא נהפכה לגיהנום בגלל המצור), לעומת זאת הרווח הצבאי מעצירת ספינות מלהגיע לישות בה שולט ארגון שמוכר על ידי המערב כולו כארגון טרור – הוא ברור.

    ציטוטים מדוייקים מאמנת סאן ראמו:
    98. Merchant vessels believed on reasonable grounds to be breaching a blockade may be captured. Merchant vessels which, after prior warning, clearly resist capture may be attacked

    146. Neutral merchant vessels are subject to capture outside neutral waters if they are engaged in any of the activities referred to in paragraph 67 or if it is determined as a result of visit and search or by other means, that they:
    (f) are breaching or attempting to breach a blockade

  4. לא לשקרים - כן לאמת!

    אמנת סן רמו מ-1994 מדברת על סגר שהוטל כדין על ידי הקהיליה הבינלאומית. [ב] שהסגר, או המצור, שומר על כללי החוק ההומניטרי, בכך שהוא שאינו מרשה פגיעה באזרחים, בסל המזון החיוני שלהם או נטילת מטה לחמם.
    לכן במקום לצטט ולהוציא דברים מהקשרם, אציע לכל קוראי האנכלית או הצרפתית שבכם לקרוא את האמנה עצמה, ולא לסמוך על פרשנות שיקרית, כזו של עמית כהן או ועדת טירקלSan Remo Manual .on International Law Applicable to Armed Conflicts at Sea, 12 June 1994

  5. עמית כהן

    אמנת סאן ראמו מדברת בחלקה על מצור (ועל פעולות ימיות-צבאיות בכלל) שהוטל ע"י מועצת הביטחון של האו"ם, ובחלקה האחר על מצור (ופעולות צבאיות-ימיות בכלל) שהוטל על ידי מדינה כחלק ממלחמה בין 2 צדדים.
    כל מה שציטטתי בא מהחלק השני.

    את העובדה שהמצור הימי צריך להיות פרופורציונאלי אני כתבתי עוד לפניך, וזה שתכתוב שאני טועה ואחר כך תחזור על דברי לא באמת יתרום לדיון.

  6. רועי

    למה שלא תעיין בפרוטוקולים שלה בעצמך ותחליט מהי איכותם? הינה למשל אדם שעשה זאת:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&blogcode=12160684

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&blogcode=12170615

    וגם כאן:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&year=2010&month=12&day=0&pagenum=2

    שים לב שהפוסטים פורסמו זמן רב לפני שה"מסקנות" פורסמו.

  7. שאול מרכז

    במלחמת האזרחים האמריקנית הגנרל ויליאם שרמן שפיקד על החזית המערבית ת מצד מדינות האיחוד (הצפון) ניהל מדיניות אדמה חרוכה בעודו כובש את אטלנטה ואת סוואנה. מדיניות זו שכללה השמדה של תשתיות אזרחיות ושל יבול, מטרתה היתה שאותן תשתיות אזרחיות לא ישמשו את צבאות הדרום. עד היום נחשב הגנרל שרמן אצל דרומיים רבים מושא לשנאה, לעומת זאת כגיבור בקרב עבדים שחורים ששוחררו וצאצאיהם. עזה רחוקה מלהיות במשבר כלכלי כפי שהיתה ג'ורג'יה בעת שפלש אליה הגנרל שרמן, אבל מה זה משנה, מלחמות היום צריך לנהל עם עורכי דין וארגוני "זכויות אדם" לא עם אוייבים.

  8. עיניים לראותEYES2C

    ישראל לא מקיימת את התחיבויותיה לאו"ם החל מ"יום היוולדה", שבו כ"מיילדת" היתה העצרת הכללית ב 29.11.1947. עם היווסדה היא עסקה בגירוש ילדי המקום הפלסטינים, כמה חודשים אח"כ רצח הלח"י של יצחק שמיר את מתווך האו"ם, בן-גוריון הכריז על "או"ם-שמום", וחוק השבות [1951] מנע שיבת הפליטים, גם מעזה למשל לכפר נאג'ד שהוא היום "שדרות". ולוועדת טיקרל ולעמית כהן יש חוצפה לטעון בשם "החוק ההומניטרי". ראשית המצור הוא לעז לעולם ההומניטרי. אילולי היתה ארה"ב עומדת לצד ישראל היה העולם מחליט מזמן להטיל חרם על המדינה שנוהגת כאילו החוק לצידה. אין פלא שעמית כהן מצטט רק מ"החלק השני" של אמנת סאן רמו, ופוסח על החלק הראשון. שכן ישראל אינה נוהגת על פי האמנה, ודרכיה האלימות נגד האזרחים בעזה, כמו גם נגד אלה החפים מפשע בלבנון, הן פסולות לפי האמנה.

  9. עמית כהן

    אני לא מצטט "רק מהחלק השני" של האמנה. אין כזה דבר חלק ראשון או חלק שני מהאמנה.
    באמנה יש כמה פסקאות שמדברות על פעולות ימיות-צבאיות שמועצת הביטחון מחליטה עליהן, וכמה פסקאות אחרות שמדברות על פעולות ימיות-צבאיות שנעשות במסגרת סכסוך בין 2 צדדים, שזה החלק הרלוונטי לענייננו (אלא אם אתה חושב שישראל או חמאס הם מועצת הביטחון של האו"ם).

    אל תאמין לי, תקרא את האמנה בעצמך (במקום לדבר באוויר, כפי שעשית עכשיו). יש באתר של האו"ם את האמנה בנוסחה המלא.

    בכל אופן, אם נחזור (או ליתר דיוק, נתחיל) בדיון ענייני –
    ישראל בסך הכל במהלך שנות קיומה כיבדה במידה רבה את החוק הבינלאומי. החוק הבינלאומי הוא לא "מה שאני מאמין בו ואז אכתוב שהוא חוק בינלאומי" (שזה מה שאתה עושה), אלא הוא מס' אמנות בינלאומיות שיש עליהן הסכמה נרחבת.
    בחוק הבינלאומי יש מרווח גדול מאוד למדינות בנוגע לחוקי ההגירה שלהן, וישראל נמצאת עמוק בתוך המרווח הזה. בחוק הבינלאומי, כפי ששפט לא מזמן בית הדין האירופאי לזכויות אדם בנוגע לסכסוך בקפריסין, "זכות" שיבה היא דבר מוגבל שכלל לא צריך להתקיים במידה והתנאים אינם מתאימים לכך.
    בחוק הבינלאומי, הרג אזרחים אינו בהכרח מוגדרת כפשע, אם הוא למשל נגרם על ידי תקיפה של מתקן צבאי כאשר מס' ההרוגים האזרחים מידתי לרווח הצבאי מהרס אותו מתקן (דבר שיש לבחון אותו כל מקרה לגופו).

  10. רונן

    שכנעת אותי! צריך להטיל סנקציות כלכליות גורפות על ישראל ולהרעיב את תושביה עד שממשלתה תפסיק לצפצף על העולם ותקפיא את ההתנחלויות לנצח.

  11. ארז

    למה אתה טוען שעל פי החוק הבינלאומי ישראל אינה כובשת את עזה? ישראל שולטת במרחב האווירי והימי של עזה (לא רק בסגר, גם בהגבלות על דיג למשל) ישראל פועלת צבאית בעזה כעניין שבשגרה, ישראל – למיטב ידיעתי, ואני בטוח שאנשי גישה יודעים טוב ממני – שולטת במידה מסוימת גם במרשם האוכלוסין בעזה.

    נגיד שאפשר להתווכח האם זה כיבוש או לא. אבל לומר שאף משפטן בינלאומי לא תומך בזה – זו הגזמה פראית. למען האמת, לגבי אופי הכיבוש בגדה, וזה שהתקיים בעזה עד ההתנתקות – זה בדיוק הפוך. יש הסכמה רחבה שמדובר בשטח כבוש. וחלק גדול מהקריטריונים שהציב החוק הבינלאומי להגדרת השליטה הישראלית בשטחים ככיבוש נותרו בעינם גם לאחר ההתנתקות. כל מה שישראל עשתה הוא להוציא משם את המתנחלים והחיילים שישבו ברצועה עצמה. אבל השליטה בפועל עדיין נמשכת.

  12. עמית כהן

    לא קבעתי בהחלטיות ש"אף משפטן המומחה לדין הבינלאומי לא יטען שעזה היא שטח שכבוש על ידי ישראל", טענתי שלא יהיו רבים כאלו, ונראה לי שאני מדייק כשאני כותב זאת. לא דיברתי על הכיבוש של הגדה ושל עזה באופן כללי, זה דיון אחר שבו רוב גדול של המשפטנים מסכימים שהגדה ועזה של לפני ההתנתקות זה שטח כבוש. דיברתי על עזה מאז ההתנתקות, אחרי שכל חיילי צה"ל פרוסים על הגבול הבינלאומי ומי ששולט בעזה הם הרשות הפלסטינית ולאחר מכן החמאס.
    ישראל מטילה על עזה סגר ימי ואם רוצים להיות קטנוניים (זה לא שלפני הסגר מטוסים זרמו לעזה) אז גם סגר אווירי. אבל סגר ימי ואווירי זה לא כיבוש – ישראל הטילה סגר ימי גם על לבנון בזמן מלחמת לבנון השנייה, זה לא אומר שישראל כבשה את לבנון. לא רק שזה לא אותו דבר, אלא בד"כ זה גם לא הולך ביחד שכן בד"כ כאשר יש כיבוש כלל לא צריכים מצור ימי או אווירי.
    בכל אופן, אני באמת לא מבין איזה טיעון אפשר לעשות בעד העמדה שעזה היא כבושה. מלכתחילה בשביל לטעון את העמדה הזו, צריך לצאת מתוך הנחה ש"כיבוש" זה לא רק כוחות צבא שפלשו לשטח מסוים ועכשיו שולטים על כל מה שקורה בו, אלא שמתקיימת משוואה ש"כיתור"="כיבוש". זו הנחה דיי מפוקפקת מלכתחילה, אבל אפילו אם נזרום איתה – אני לא רואה איך אפשר לטעון שישראל מכתרת את עזה כאשר אין לה שליטה על כל גבולות עזה.
    לישראל יש שליטה על גבולותיה שלה עם עזה, ועל הגבולות הימיים של עזה. אבל אין לה שום שליטה על הגבול בין עזה ומצרים. כאשר ב2005 ישראל עמדה בפני ההכרעה האם להישאר בציר פילדלפי גם לאחר ההתנתקות ולהמשיך לכתר את עזה, או לנסוג מפילדלפי – ישראל בחרה בנסיגה. המצרים הם ששולטים בגבול שלהם עם עזה, וזה כלל לא רלוונטי כרגע אם המדיניות שלהם לגבי הגבול הזה נקבעה בתמיכת ישראל או לא (לפי דעתי התשובה היא לא, וישראל הייתה רוצה לראות את מצרים פותחת את הגבול שלה לרווחה [אם כי, באופן מפוקח] ובכך "יורשת" חזרה את עזה) שכן בכל אופן המצרים הם היחידים ששולטים שם ובכל רגע נתון הם יכולים לבחור לעשות בגבול כל דבר שהם רוצים – ואכן זה מה שהם עושים – לפעמים הגבול פתוח כמה ימים בשבוע, לפעמים הגבול סגור הרמטית, ולפעמים הוא נפרץ לרווחה.
    על כל מקרה – כוחות צבא ישראלים לא פרוסים בעזה ולא שולטים על מה שקורה בתוכה (החמאס הוא זה ששולט), והם אף לא מכתרים את השטח או שולטים באופן מלא על מה שיוצא או נכנס אליו (המצרים שולטים על מה שיוצא או נכנס לשטח באותה מידה שישראל שולטת על כך). כך שאני באמת לא רואה איך אפשר לטעון את הטענה שישראל היא עדיין כובשת את עזה – אפילו לא אם מרחיבים את ההגדרה ל"כיבוש".

  13. למתחזה למומחה - לעמית כהן

    את היהודים אסור לתאר כ"כובשים". זו טענתו של עמית כהן שפותח באגריסיביות וכותב "לא קבעתי בהחלטיות"… כאילו שהוא לפחות מומחה ולא סתם שקרן ומתחזה למומחה. גם שרון האמין שהעולם יתמוך בו לאחר ש"התנתק" מעזה, וטען שבזה הסתיים הכיבוש. ועכשיו במקום לנתק אותו מהמכשירים, הם מתחכמים. נראה אותם מחזירים נדל"ן כבוש, למשל את 4,000 הדונם לכפר הערבי הוג'[שהיא "חוות שקמים"].

  14. עמית כהן

    אני מבין שאתה קצת מתקשה, אבל אתה פשוט לא מצליח להגיב לעניין.
    לא כתבתי שאני מומחה לדין הבינלאומי (זאת בניגוד למנכ"לית עמותת גישה שמסיבה כל שהיא החליטה שמה שהיא כותבת זו "התשובה של הדין הבינלאומי"). אני פשוט אדם שקרא חוות דעת רבות של מומחים כאלה, דיבר עם כמה מהם, וגם קרא את האמנה הרלוונטית לדיון המצור הימי (אמנת סאן ראמו).

    לא כתבתי שאסור לתאר את היהודים ככובשים. היהודים הם כובשים – כובשים ביו"ש, לא בעזה.

    לקריאה שלך להרוג בן אדם משותק אני בוחר לא להגיב.

  15. שאול מרכז

    נכון, ירי של קסאמים לעבר אוכלוסיה אזרחית זהה לבניה בהתנחלויות (לא שאני בעד בניה בהתנחלויות אני מאד ממש נגד). כי ישראל סירבה בשנת 2000 להקמת מדינה עצמאית וקבלת השטחים בחזרה, והתחילה אינתיפאדה רצחנית בה נרצחו 1150 אזרחים על לא עוול בכפם, במכוון. כי ישראל מחזיקה בשבי חיילים מבלי לתת להם לראות את הצלב האדום. כי בראש הוועדות הבינ"ל שמבקרות את ישראל עומדות דמוקרטיות כמו לוב. כי ישראל מחזיקה באידאולוגיה נאצית, ובמגילת העצמאות (אמנת חמאס) מצוטטים פסוקים מספר הדת שלה (הקוראן), הקוראים להרג של מוסלמים (יהודים).
    כי ישראל איננה מוקפת אוייבים, אלא לוחמי חופש, לוחמי חופש כמו חסן נסראללה שאמרו שמזל שיש את ישראל כי אחרת הם היו צריכים לרדוף את היהודים בכל העולם.
    ההשוואה ממש נכונה. רונן, אני לא יודע באיזה צד אתה בדיוק, אבל אני בצד של מדינות האיחוד, של שרמן, לא של הקונפדרציה וג'נרל לי.

  16. עוד לעמית כהן

    עוד בזמן ש"עופרת יצוקה" היתה בעיצומה כתבה פרופ' גביזון: "במלחמה בין כוחות לוחמים, צד מנצח כשהוא תוקף טנקים ולא כשהוא תוקף ילדים או בית ספר של אונר"א… העובדה שאנחנו גורמים הרג של אזרחים והרס מסיבי של סביבת החיים שלהם. זה כמובן עניין חשוב מאוד. אבל לא פחות חשוב ממנו הוא חוסר-הנחת הכרוך בעובדה שישראל נתונה במלכוד אסטרטגי, שמגביל את יכולתה להשתמש בכוחה בלי לגרום הרג והרס כאלה, ומציב אותה במצב של סיכון קיומי". גם אם גביזון, כיאות לכל איש מרכז-ימין הגנה על ה"זכות" לתקוף ולהרוג אזרחים בעזה, "כדי להביא את השכנים שלנו להכרה שהמחיר של עימות צבאי עם ישראל הוא גבוה עד כדי כך שחייבים להגיע להבנות עמה"ֿ, ברור לכל קורא שהיא עצמה מודעת לאי-החוקיות של הטיעון הזה.
    גם אם גביזון הבטיחה "שדבריי אינם מכוונים לפטור את ישראל מחובותיה לפעול בהתאם למשפט הבינלאומי והמוסר", היא דוחה את מילוי ההבטחה לעתיד הרחוק… "אני מבטיחה שכאשר תהיה הישרדותה של מדינת ישראל עניין וודאי ומוגמר, או אז אפנה את כל משאביי למאבק למען מוסריותה של מדינת ישראל". נראה שכך עושה גם עמית כהן, שכן גם גביזון וגם ה"מומחה" כהן מפרשים את החוק לפי רצונם האגוצנטרי.