string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

סער והמורשת הסלקטיבית

שר החינוך משתמש בתוכנית הלימודים ובמערך הבלתי פורמלי על מנת להכשיר את הכיבוש ואת המתנחלים, וחושף את תלמידי ישראל לתמונה מסולפת של העבר וההווה. הדרך לביקור בקבר גולדשטיין סלולה
אבנר בן-עמוסאבנר בן-עמוס

מרצה להיסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל אביב וחבר מזכירות פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, חבר בוועד המנהל של אמנסטי-ישראל

 

לגדעון סער, שר החינוך, יש דימוי צעיר, רענן ומעודכן. כשהוא מסתובב באתרי הבילוי התל-אביבים הנכונים, חמוש במשקפיים אופנתיים ובג'ינס, הוא מקרין חזות של איש המאה העשרים ואחת שיכול להצעיד את מערכת החינוך לעבר עתיד מבטיח. אבל זהו דימוי מטעה. במעשיו כשר חינוך הוא מסיג את המערכת אחורה, לתקופות קודמות, בהן שלטו בכיפה תפיסות לאומניות צרות.

שר החינוך גדעון סער. מסיג את המערכת לאחור. צילום: cc by-The Jewish Agency for Israel

מה שמאפיין את תקופת כהונתו, מראשיתה, הוא הניסיון הנמרץ למחוק את הקו הירוק ולהכשיר בכל מחיר את הכיבוש ואת מעשי המתנחלים במחיר של הצגת תמונה מסולפת של העבר וההווה. הדבר בא לידי ביטוי ראשית בחינוך הפורמלי – תחילה עם מחיקת כל אזכור של הנכבה מספרי הלימוד במגזר הערבי. לאחר מכן בא האיסור ללמד את הנרטיב הפלסטיני בבתי הספר היהודיים, ולבסוף  הגיעו השינויים בספר הלימוד להוראת האזרחות, במטרה להפכו ל"מאוזן" יותר. במקביל לכך גויס גם החינוך הבלתי-פורמלי, ובייחוד מערך הסיורים והטיולים, על מנת להציג בפני התלמידים את "השורשים ההיסטוריים של העם היהודי מימי התנ"ך", תוך התעלמות מן העשבים השוטים שצמחו סביב השורשים הללו.

המהלך הראשון היה להגדיל את תמיכת משרד החינוך בתוכנית "מסע ישראלי – מבראשית" אותה ירש סער מקודמתו בתפקיד, לימור ליבנת. הפרויקט מופעל על-ידי תנועת "מבראשית" שבראשה עומד הרב מרדכי (מוטי) אלון, איש הציונות הדתית וארץ ישראל השלמה, בשיתוף עם אנשי מינהל חברה ונוער של משרד החינוך, והוא ממומן באופן חלקי על-ידי המיליונר הקנדי ג'ים פטיסון, נוצרי אוונגליסט. התוכנית נועדה "לגבש את הזהות היהודית, הישראלית והציונית של בני הנוער במדינת ישראל על בסיס מסע מרגש ומטלטל בנופי ארץ ישראל", שמסתיים לאחר שישה ימים ב"חוויית שבת" ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. התכנית כולה צבועה בגוון דתי-לאומי בוטה, אשר מתעלם מכל מה שאינו יהודי בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של ארץ ישראל, ולערבים, כמובן, אין בה כל מקום.

בעוד ש"מסע ישראלי – מבראשית" מקיף כעשרים אלף תלמידים בשנה, התוכנית "נעלה לירושלים", אותה כבר יזם סער בעצמו, נועדה להקיף קרוב לחצי מיליון תלמידים. תוכנית זו אמורה להבטיח שכל תלמיד יסייר בעיר הבירה לפחות שלוש פעמים במהלך שנות לימודיו וכך "ייחשף לאוצרות ההיסטוריה והמורשת היהודית הטמונים בירושלים". חלק נכבד מן הסיורים הללו מאורגן ומבוצע על-ידי עמותת הימין הקיצוני-משיחי אלע"ד, שמפעילה את "עיר דוד" ושמה לעצמה מטרה ליישב יהודים בירושלים המזרחית, תוך דחיקת רגלי האוכלוסייה הערבית. על פי עדויות מורים שמשתתפים בסיורים הללו, המדריכים מציגים בהם רק את העבר היהודי של העיר, ואינם מתייחסים למקומה של ירושלים במסורת המוסלמית או למאבקם של התושבים הערבים נגד ניסיונות הפינוי שלהם.

וכעת התבשרנו על המהלך השלישי: לא רק ירושלים אלא גם חברון שבשטחים; לא רק שיתוף פעולה בלעדי עם הציונות הדתית, אלא גם עם הגרעין הקשה של המתנחלים; ואם, בשלב זה, מדובר ב"פיילוט" בלבד, הכוונה היא להרחיבו בעתיד לכלל תלמידי מערכת החינוך. התוכנית "נעלה לחברון", שעליה הכריז סער בביקורו לפני יומיים בקריית ארבע ובחברון, נועדה לעודד תלמידים לבקר במערת המכפלה במטרה "לחשוף אותם לעיר האבות ולמורשת היהודית העתיקה הגלומה בה". את התוכנית יזם, לפי העיתונות, ראש מועצת קריית ארבע, מלאכי לוינגר, ושותפים בה ראשי היישוב היהודי בחברון.

חיילים עוצרים פלסטיני במהלך סיור מתנחלים בחברון, 02.10. עדויות החיילים לא ייכללו בתוכנית הסיורים של סער. צילום: אן פק, אקטיבסטילס

זהות המארגנים אינה מותירה ספק למה ייחשפו התלמידים: סיפורים קורעי לב על הטבח ביהודי חברון ומראות של האתר העתיק, תוך התעלמות מן התושבים הפלסטינים וממעשיהם הברוטלים של מתנחלי חברון, שהפכו חלקים גדולים מהעיר המשגשגת  למחוז רפאים בחסות חיילי צה"ל. אין כל סיכוי שהם יוכלו לשמוע את סיפוריהם הקשים של אנשי "שוברים שתיקה" אשר שרתו בחברון, אבל סביר להניח שאתר המורשת הבא שייכלל בסיור יהיה קברו של ברוך גולדשטיין – אחרי ככלות הכול, הוא נחשב לצדיק בקרב מתנחלי חברון וקריית ארבע.

סיורי המורשת היחידים שיוכלו לבטא את כל המורכבות של ההיסטוריה והגיאוגרפיה הארץ ישראלית יהיו אלה שבהם יהיו שותפים תלמידים יהודים וערבים ואשר, במקום לדלג מימי בית ראשון ושני היישר אל העלייה הראשונה,  יתעכבו גם על התקופה המורכבת שבאמצע. בנוסף לכך יכללו הסיורים הללו, בצד מלכיה, גם את איקרית וברעם,  ובצד גוש עציון גם את דיר יאסין וכפר קאסם. אולם לשם כך עלינו להמתין לפחות עד לתום כהונתו של גדעון סער.

הכותב הוא פרופסור להיסטוריה של החינוך באוניברסיטת תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ראובן המלאך

    אינני מבין על מה ולמה משתומם הפרופסור המכובד בן עמוס ממשנתו החינוכית של השר סער.
    וכי למה ציפה הפרופסור משר מכהן בממשלת הימין הימנית ביותר שניתן היה להקים?
    האם באמת ציפה שלילדי מערכת החינוך יחשפו לעיון בספריו של בני מוריס או אילן פפה חלילה?
    נו באמת, הכפפה מתאימה ליד, וגדעון סער הוא רק אחת משלוחותיו של התמנון ליברמן, הפעם במשרד החינוך.

  2. עמית כהן

    למה זה לא לגיטימי שמערכת החינוך הישראלית תלמד את תלמידיה על פי הנרטיב של הצד הישראלי?

    כמובן שזה לא אידיאלי, אבל למה ציפת?

  3. יהודי

    אם היה מדובר בסיור לימודי, חינוכי וציוני בקברם של ד"ר רנטיסי והשייח' יאסין, או עלייה לרגל לקברו של חתן פרס נובל לשלום, יאסר ערפאת – כמובן שהמאמר לא היה נכתב, וגדעון סער היה נותר שר חינוף צעיר ורענן.
    הפרופסור, בשבתו בחו"ל ובאוניברסיטת ת"א (אותה גברת ואותה אדרת), מכיר רק היסטוריה אחת.

  4. נפתלי אור-נר

    שיינתנו ע"י מדריכים יהודים וערבים ויכללו גם את הנרטיב הפלשתינאי. למשל, בחברון יראו את "רחובות הרפאים" שנוצרו כאשר תושביהם הפלשתינאים נאלצו לברוח ממקומם עקב פגיעות המתנחלים התכופות אשר גובו ע"י צבא ההגנה למתנחלים

  5. אילן תלמוד

    ההסטוריון האנגלי הדגול ריימונד ווליאמס טבע את המושג "מסורת בררנית" בספרו "המהפכה הארוכה" , שבו הראה כיצד בוחרים חלקים מהעבר על פי האינטרסים של ההוה.
    Raymond Williams, The Long Revolution, Pp. 97+.

  6. עדי בן יעקב

    הרצח של 10% מאוכלסית חברון היהודית שישבה שם עד שנת 29 במשך יותר מ3000 שנים בצורה רציפה. אבל השינאה הזאת למתנחלים והכללה שעושים עליהם היא גבר מגיעה לדרגות פשיסטיות ממש. כמו שיש גולדשטיין יש גם רוצחים פלשתינים והרבה יותר.
    חברון היא ערש העם היהודי ואף עם לא היה בכלל מדבר על לוותר על מקום כזה.

  7. דוד מנשה

    נכבה? לא מלחמת השחרור? האם חינוך לאומי הפך להיות מוקצה מחמת המיאוס? האם מערכת החינוך העברית צריכה ללמד מתוך אמפטיה את תבוסת אלה שרצו למנוע את הקמת המדינה שבה מלמד כיום בן-עמוס? האם במצב שבו אנחנו עדיין נלחמים על הלגיטימימציה של הקיום שלנו כאן אנחנו צריכים להציג את מלחמת השחרור מנקודת המבט של הפלסטינים? האם במצב של ניכור הולך וגובר של הנוער ובורות לגבי ההיסטוריה היהודית אסור לנו להציג להם את המורשת שלנו בארץ הזו? האם זו תמונת החיילים המוצגים במאמר, קלגסים, או שמא שמירה על חירות ישראל וחירות הכתיבה המקטרגת של בן עמוס?

  8. אם ירצו - שיחכו ויסעו עם ויזה לחברון המשוחררת

    איזה צירוף "מעניין" – אוונגליסטים, ליסטים מעמותת הימין הקיצוני-משיחי אלע"ד, וסר החינוך גדעון סער – מהמילכוד… זה ממש "מורשת"…