string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

זמן הזעם

גיבור רזיסטאנס בן 93 קורא לקוראיו לחבק מחדש את ערכי המהפכה הצרפתית, ולהילחם למען שוויון וצדק, בספר שהפך לרב מכר היסטרי
העוקץ

אל ראש טבלת רבי המכר של צרפת הגיע בחודשים האחרונים ספר קטן בן 30 עמודים "!Indignes-vous" . שש מאות אלף עותקים של הספר נמכרו בין אוקטובר לדצמבר בסוף שנת 2010. מחבר הספר הוא סטפן הסל, שחייו יכולים לשמש חומר לרומן מרתק. סטפן הסל נולד לאב ממוצא יהודי גרמני שהיגר לצרפת כשסטפן היה בגיל 7. אביו של סטפן, פרנץ, ואימו הלן גרנד היוו השראה לגיבורים ז'יל וג'ים ברומן שחיבר הנרי פייר רושה, חברו של אביו של סטפן, רומן שעובד לאחר מכן לסרט על ידי במאי הקולנוע  פרנסואה טריפו.

סטפן הסל. צילום: cc by- Alain Bachellier via Getty Images

אביו של סטפן אף תרגם לראשונה, יחד עם וולטר בנימין מצרפתית לגרמנית את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד". לאחר לימודיו באוניברסיטה התגייס הסל לצבא הצרפתי והפך לשבוי מלחמה. הוא ברח ממחנה השבויים והצטרף לכוחות ההתנגדות בראשתו של שארל דה-גול, כוחות שלחמו בנאצים, על כך הוא נידון על ידי מימשל וישי בצרפת בהיעדרו לגזר דין מוות בעוון בגידה.

ב-1944 נתפס הסל ועונה על ידי כוחות הגסטפו. הוא נשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד וניצל כאשר הצליח לאמץ לעצמו זהות של אדם מת. הוא הועבר למחנה הריכוז ברגן בלזן ממנו הצליח להימלט. לאחר המלחמה הפך לדיפלומט ויחד עם אלינור רוזוולט, חיבר את הצהרת זכויות האדם של האו"ם. סטפן הסל זכה לפרסים ועיטורים רבים, ב 2008 הוא זכה בפרס מארגון יונסקו על תרומתו לקידום התרבות וזכויות אדם.

בספר כותב סטפן הסל "כמה בר מזל אני שאני יכול להסיק מסקנות מחיי הפוליטיים מההתנגדות ותכנית המועצה הלאומית מלפני שישים ושש שנים". התכנית משנת 1944 העמידה במרכזה את יצירתה של חברה דמוקרטית צודקת. הסל דוחה את הטענה שהמדינה לא יכולה לדאוג לצרכים חברתיים וכלכליים של אזרחיה. המדינה הצליחה לספק את הצרכים הללו כש"אירופה הייתה בהריסות", כיצד היא אינה יכולה לספק את הצרכים הללו כאשר היא הפכה לעשירה כל כך? באותו אופן, בבריטניה לאחר המלחמה, המדינה מימנה מערכת חינוך לכל כולל השכלה גבוהה, ביטוח בריאות חינם ושירותים חברתיים אחרים ששיפרו באופן דרמטי את חייהם של ילדים ואזרחים לאחר המלחמה.

עתה, בעידן של עושר מדהים, הממשל טוען כי הוא אינו יכול לממן את הזכויות החברתיות של הדור הקודם שלחם למען החירות והביע את רצונו בקיום מדינה דמוקרטית צודקת. הפוליטיקאים שלנו, כותב הסל, פועלים למען האינטרסים של התאגידים הגדולים והבנקים ששודדים את כספי משלמי המיסים כאשר הם קורסים.

על העם הצרפתי, כותב הסל, לאמץ מחדש את ערכי המחתרת הצרפתית. "זוהי פנייה לאזרחים, צעירים וזקנים, ליטול אחריות לדברים בחברה שלנו שאינם עובדים, אני מקווה שכל אחד מכם" כותב הסל "ימצא בעצמו את הטעם למחות על המצב". הטעמים לזעמו של הסל הם הפערים ההולכים וגדלים בין עשירים ועניים, היחס של צרפת למהגרים הלא חוקיים, הצורך לייסד מחדש עיתונות חופשית, להגן על הסביבה ולשמור על מערכת הרווחה הצרפתית. הוא קורא למאבק לא אלים של הציבור נגד השלטון.

הסל אף קורא לישראלים להעניק לפלסטינים את הזכות להגדרה עצמית, שהצרפתים לחמו עבורה בשנת 1944, האלג'יראים בשנות החמישים והשישים והישראלים זכו בה בעצמם. הסל תומך בחרם כלכלי על ההתנחלויות שהן לדעתו בלתי חוקיות על פי המשפט הבינלאומי. לאחרונה הוזמן הסל להרצות באקול נורמל בפריז אולם בלחץ ארגונים יהודיים ביטלה מנהלת המוסד את הרצאתו של הסל, בין התומכים בחרם על הסל נמצאים בין היתר אלן פינקלקראוט וברנאר אנרי לוי.

לדעת סילבי קרוסמן, המוציאה לאור של הספר, הצלחתו של הספר נובעת מהתקווה שמעניק אדם שחייו הם מאבק למען זכויות אדם וצדק לאנשים צעירים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. י.א

    אחת ולתמיד להסביר מה הופך את ה"ה אנרי-לוי ופינקלקראוט לפילוסופים?

  2. יעל

    גם אתה ואני יכולים להפוך לפילוסופים. השאלה החשובה היא מה אנחנו חושבים ולמי אנחנו כותבים.

  3. ד"ר ראובן גרבר

    לדעתי, צירוף של שלושה דברים: הדבר העיקרי – יצירה של משנה פילוסופית
    שלום רב,
    הכתבה מרתקת – תפוח שנופל ליד העץ המשפחתי, ועדין הוא מיוחד במינו. מן הראוי לתרגם ספרון זה.
    לגבי שאלתך – הדבר העיקרי הינו יצירתה של פילוסופיה אישית. זאת נסמכת, בד"כ, על ידע ומומחיות בתחום שאלות הפילוסופיה ותולדותיה. והדבר השלישי – הכרה ציבורית שיש במפעלו של הפילוסוף תרומה רעיונית לחברה.
    לפיכך, כל פילוסוף יכול לכתוב בלוג או מאמר עיתונאי, אך לא כל בלוגר או עיתונאי ייחשב לפילוסוף.
    האם אתה מסכים?

  4. י.א

    אז איזה טקסט חשוב (חשוב!) כתבו ה"ה אנרי-לוי ופינקלקראוט? מהי תרומתם לפילוסופיה? אני שואל ברצינות. מה תחום המומחיות של אנרי-לוי? מטאפיזיקה? לוגיקה? תולדות הפילוסופיה במאה ה-י"ב? כנ"ל באשר לעמיתו.

  5. מאור

    א. האם הכותב "חיבר עם אלינור רוזוולט אם "הצהרת זכויות האדם של האו"ם"? הוא היה אז בן 31, מהן 6 שנים העביר בלחימה ובהישרדות- קשה לי להניח שהיה לו תפקיד משמעותי ביחס לאנשים מוכרים כמו פרופ' ג'ון פיטרס האמפרי, ורנה קסן.
    ב. מוזרה הקריאה "לאמץ מחדש את ערכי המחתרת הצרפתית"- הרי רוב הצרפתים באותה עת השלימו עם שלטון וישי, אם לא תמכו בנאצים ממש. הרזיסטאנס היתה גם זעירה וגם מפולגת בין פלגים קומוניסטים ולאומיים (שבוודאי היו חלוקים ביניהם ביחס לבעיות של היום), כך שזה לא בדיוק משהו שאפשר "לאמץ", ובוודאי לא "מחדש".

  6. עברי

    גם לי נראה מוזר עניין ה"חיבר עם אלינור רוזוולט".

    לגבי ההתנגדות הצרפתית, היתה זו גם התנגדות שקטה (למשל הפניית הפנים בעת התקלות עם קלגסים גרמנים).