• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

כשמדברים על "מינוף"

הכפשת הקורבן, במקרה הזה אורטל בן דיין, היא טקטיקת התגוננות קלאסית. כעת המינימום שעל האוניברסיטה העברית לעשות הוא להתנער מתגובת באי כוחו של ד"ר גדעון ארן ולהתנצל בפניה
יונתן אמיר

דמיינו שיום למחרת הרשעת נשיא המדינה לשעבר משה קצב, שערי העיתונים היו עוסקים בטובות ש"הרוויחו" המתלוננות מפסק הדין. לא סביר, נכון? אולם זה מה שקרה שלשום (שלישי) לקוראי עיתון "הארץ", שפתחו את הבוקר עם ידיעת שער על הסכם גישור שבמסגרתו תפצה האוניברסיטה העברית את הסטודנטית לשעבר אורטל בן דיין על העוול שנגרם לה הן מצד ד"ר גדעון ארן, עימו ניהלה בשנת 2006 רומן שהסתיים בהתנכלויות ואיומים, והן בשל הטיפול הקלוקל של המוסד במעשים לאחר חשיפתם.

הכתבה נפתחה בהצהרה ש"האוניברסיטה העברית בירושלים שילמה כ-38 אלף שקלים לסטודנטית", והסתיימה בתגובה בת שלוש פסקאות שכל כולה הכפשות ודמגוגיה שנמסרו על ידי בא כוחו של ארן, עו"ד רונאל פישר. באמצע אמנם ניתנו לקוראים פרטים טכניים נוספים על הפרשה, אולם אופן מסגורה – החל בכותרת, עבור דרך משפטי הפתיחה וכלה בסיום – הפכו ידיעה על מרצה שהורשע על פי הודאתו ונסוג מדבריו באופן חריג ומפוקפק לאחר הכרעת הדין, כמו גם על התנהלות רשלנית של רשויות המוסד בטיפולן בפרשה, להצהרה של עו"ד על "סטודנטית שיודעת להקים מהומות", ש"בשלב כלשהו בחייה הסטודנטיאליים, החליטה למנף את יחסיה עם המרצה כדי לעשות לעצמה נפשות".

את הפרשנות ל"עובדות" הללו כבר עשו הטוקבקיסטים. אחת מהם, עירית לינור שמה, דיברה על המקרה אתמול בתוכניתה בגלי צה"ל, וכינתה את בן דיין "זונה" משום שקיימה רומן עם גבר נשוי; ארן אמנם כלל לא היה נשוי בתקופת הקשר בין השניים, אולם המיקרופונים, כמו נייר העיתון, סופגים הכל.

המקרה של בן דיין עלה לכותרות בעקבות מאמר קצר שפרסמה בשנת 2008 באתר זה, ובו סיפרה על רומן שנוצר בינה לבין "פרופסור א'" בזמן שלמדה לתואר ראשון בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה שבאוניברסיטה העברית. עם תום הרומן ביקשה בן דיין להשאיר את העניין מאחוריה ולא דיברה על הנושא. יתכן שהדבר היה נשאר כך אלמלא הפך הרומן למסכת הטרדות והתנכלויות, אלמלא שמועות שהפכו לידיעות של ממש על התנהגות דומה ואף גרועה יותר מצד מרצים נוספים, ואלמלא גילתה בן דיין שבשנות השתיקה שלה הסתובב ד"ר ארן כמו טווס באוניברסיטה וסיפר לקולגות כמה רב-תרבותי הוא מרגיש כי היה לו רומן עם סטודנטית מרוקאית.

הקולגות, אינטלקטואלים מחוייבים כשזה מגיע למאבק על משרות ותקציבי מחקר, ציחקקו וציקצקו, שוכחים שמאבקים חברתיים אינם נולדים כדי לסמן עוד וי ברשימת הפרסומים האקדמיים, אלא מתוך מצוקה וצורך לשינוי. וכך את מה שלא הבינו הדוקטורים לפמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותיאוריות ביקורתיות, הבינה סטודנטית צעירה אחת. בית הספר שעשה להם המאמר הקטן, מאמר שבעקבותיו מרצים נענשו ונהלי התנהגות חדשים נוסחו במוסדות לימוד בכל רחבי הארץ, עוד יילמד בעתיד בשיעורים אקדמיים על ניצול יחסי מרות.

אורטל בן דיין, שישה מתוך למעלה ממאתיים: האמנים המזרחים ע"פ צלמונה (מחווה למאיר גל)

מאמרה של בן דיין היה שנון, נוקב ומבריק, אולם המהלך המשמעותי ביותר בו לא היה קשור לסגנון הכתיבה אלא לבחירתה של הכותבת לחשוף את עצמה ולהותיר דווקא את זהותו של המרצה חסויה. היא ויתרה על סממנים כמו פנים מפוקסלות, קול מטושטש ואותיות במקום שמות, ולקחה אחריות על עצמה ועל מעשיה. בכך גילתה בן דיין אומץ לדבר על הדבר עצמו – יחסי מרות, ניצול, גזענות, סקסיזם וכוחנות באקדמיה, ולא רק על תופעת הלוואי שלו – פרופסור א'. קראו את המאמר וראו בעצמכם. קראו גם את דבריה של אורית קמיר ואת הציטוטים מהסכם הגישור שפירסמה איריס חפץ באתר קדמה. לו רצתה בן דיין את ראשו של פרופסור א' על מגש, במקום לכתוב היא היתה מגישה תלונה (כאן, אגב, המקום להבהיר שבניגוד לרושם שנוצר, מי שהגיש את התלונה הראשונית בעניין הוא אחד המרצים בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה – פרופ' גד יאיר המכהן כיום כראש החוג, שעשה מה שכל בעל דרגה עם מעט שכל ישר אמור היה לעשות במצב כזה).

בחזרה לכתבה ב"הארץ" ול"מינוף הקריירה" של בן דיין. הכפשת הקורבן היא טקטיקת התגוננות קלאסית ונפוצה. בדרך כלל התבטאויות כאלו נותרות מחוץ להכרעת הדין, אולם בסיוע התקשורת – גם אם הטענות נדחות, שאריות הלכלוך אינן נמחות. כך הדיבורים על "מינוף" מעלימים את העובדה שמרגע שהוציאה את הכביסה המלוכלכת לחצר הפכה הסטודנטית שסיימה תואר ראשון ושני בהצטיינות ושימשה כמתרגלת אהובה ומוערכת, לעצם בגרונה של האקדמיה. בשלב זה, מוכשרת ככל שלא תהיה, כל שביקשה האוניברסיטה לעשות היה להעלימה מן הנוף.

הקריירה של ד"ר ארן, לעומת זאת, נראית קצת אחרת. לאחר שניצל והכפיש ואיים והודה וחזר בו והכפיש בשנית, הוא נהנה מן האפשרות לשבת בשנת שבתון בארה"ב ולשלוח גברים בחליפות שיספרו ש"ניכר כי הסטודנטית חשבה לנצל את האווירה הציבורית הנוכחית כדי להעלות מחדש טענות שעבר מזמן נבדקו ונדחו", כאילו לא חתם על מסמך משפטי בו הודה בנכונותן של הטענות הללו, ש"מזמן נבדקו ונדחו".

אם האוניברסיטה העברית למדה משהו מן הפרשיות שבמשך שנים ביקשה לטאטא מתחת לשטיח, המינימום שעליה לעשות הוא להתנער מתגובתו של ד"ר ארן, להוקיע בפומבי את התנהגותו ולהתנצל בפני אורטל בן דיין על מנת הרפש שהוטחה בה בחסותם הנדיבה של תקן אקדמי ותקציב מחקר.

הכותב הוא עורך שותף של כתב העת המקוון לאמנות, תרבות וחברה ערב רב

***

קריאה נוספת בנושא:

על ההתנכלות / צילי פז-וולק

מילה מלוכלכת / יוסי דהאן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יו יו

    תקראו לי תמים, תקראו לי רומנטיקן אבל לא ברור כיצד מחלקה שלמה ידעה ולא עשתה דבר. אתם מוזמנים לעיין ברשימת מרצי המחלקה: פמינסטיות בעלות שם, מרצים שכיהנו כדיקנים, מרצות שמכהנות כעת בתפקידים בכירים. כיצד זה שכולם ידעו ולא עשו דברץ גם בעניין של גדעון ארן טגם בעניין של אייל בן ארי?
    מישהו מוכן להסביר לי?

  2. סמדר לביא

    יו יו יקר – ב 2001, כשכתבתי את "חפש את המזרחית" על מצבן העגום של מעט הנשים המזרחיות באקדמיה האשכנזית, שאלתי מדוע נשות הסגל באקדמיה בארץ נראות או כמו בובות ברבי (לבנות, כמובן, ובסטייל מאופק), או כמו הדודות מויצ"ו. התשובה היא, שכדי להתקדם, הן צריכות להזכיר לחבר'ה מ"סיירת הסגל" (מושג בו דנתי בסקירתי את התרגום לעבודתו של גירץ לעברית) את אהובות הילדות שלהם מהשכונה האקסקלוסיבית בה גדלו, או את השכנה האימהית ממול הביית האקסקלוסיבי של ההורים שלהם. ועל "ויטמין זי" (כולל הרקטום במקרים תוך-מגדריים) כממנף העיקרי של קריירה אקדמית ישראלית שמעת? לכן השתיקות. אני שמחה על כך, שבשנים האחרונות, התקשורת בארץ מקצה מקום ההולך ומתרחב לחשיפה ודיון בפשעי מין. כנראה שמישהם ב"בור", ביחידה המתכננת לנו את מצב הרוח הלאומי (ראה הראיון עם גינוסר טרם מותו בנושא זה) החליט, שחשיפה ודיון בפשעי מין זו אסטרטגיה טובה להסיח את הדעת מהקיבעון של "הסכסוך" ושל הקשר שלו לגזענות התוך-יהודית בארץ. בינתיים הנשים בארץ מרוויחות מהמדיניות הזו בגדול.
    אני תקווה, שעקב האומץ של אורטל, ושל הקורבנות של הפרופסור הנוסף, שחוו שוב את הטראומה כאשכ דיווחו עליה, תקומנה עוד נשים ותחשופנה עוד פשעי מין של פרופסורים. כמובן שה"פמיניסטיות" וה"פמיניסטים" שקודמו באקדמיה עקב "ויטמין זי" (לא חשוב מאיזה חור) הן/ם אלה, שמאחורי הקלעים יידאגו בצורה היעילה ביותר להכפשתן של אמיצות הלב הללו.

  3. ניסו דהן

    את אומרת שאורטל אמיצה,אני מסכים איתך.
    ואני מוסיף ואומר שהפרופסור המלכלך, לא השאיר לה ברירה.
    בעצם את רואה בה דמות ללא רבב מההחלה ועד הסוף.
    ואני שואל אותך:למה מזרחית כשרונית ,"סוציאולוגית" היתה צריכה לעבור באור אדום,קרי:
    תלמידה שמקיימת יחסים אינטימיים עם המרצה שלה ?
    הרי אילולא נהגה כך כל הלכלוך היה נחסך ממנה ומאיתנו.
    מצד אחר את אומרת שפמניסטיות שקודמו עקב ויטמין z .
    אני קצת מבולבל מכל הענין.

  4. סמדר לביא

    ניסו יקר – שים לב ששמתי את ה"פמיניסטיות" של האוניברסיטאות בישראל (מזרחיות-אשכנזיות-פלסטיניות-אזרחיות-ישראל כאחת) במרכאות כפולות ומכופלות. וגם עם ה"ויטמין זי" שלהם לא היה דה פקטו, הן השתמשו בו בצורה סימבולית. על כך כתבה נירית צארום מאמר מבריק, שהתפרסם גם הוא ב"העוקץ" – חושבת שהכותרת היתה "שתיקת ההרמון" או משהו כזה.

  5. ניסו דהן

    סמדר היקרה,
    עכשיו אני מבין למה הפמניסטיות של אתר קדמה הוקיעו אותי.
    מצאתי את "דלת ההרמון" מאמר מצויין של כותבת מבריקה.

    עכשיו אני מבין מה זה ויטה….מין.
    את זוכרת "לא טעיתה זהו ויטה"
    תודה לך.

  6. נתן

    סטודנטית שכבה עם המרצה שלה- קרה. קורה. יקרה. בכל מקום בעולם.
    הניסיון להפוך את זה לחוד החנית של המאבק המיזרחי בישראל בדיכוי האשכנזי רק מהווה אינדיקציה למצבו של המאבק הזה ולרלונטיות שלו במציאות של ימינו.

  7. סיבילייה

    במדינה שהאשכנזים שולטים בה עד עצם היום הזה, והמזרחים נאלצים לעבור מסכת השפלות והטרדות מצד האשכנזים באשר הם.. ועל אחת כמה וכמה נשים מזרחיות מוטרדות על ידי מרצה שמנצל את מעמדו בצורה מחפירה על ידי העלבה, השפלה והטרדה של סטודנטיות מזרחיות, כי זה מפריע לו שסטודנטית ממוצא מרוקאי טובה ממנו ומשכמותו!
    חייב להיות סוף לכל המטרידים החל בפדופילים וכלה וזקנים עם חצי רגל בקבר שמחליאים בתאוותיהם ושולחים הערות עוקצניות כלפי סטודנטיות ממוצא מזרחי, ומעיזים להטריד אותן בכל דרך אפשרית ומתנים את קבלת התארים על ידי שרותי מין זולים.

    טורדנים שכמותם אמורים לעבור סרוס דחוף!!!

  8. ניסו דהן

    אני אישית רוצה לאמר לכם נשים יקרות,אשכנזיות ומזרחיות,יהודיות ולא יהודיות,שאני אוהב אותכם כל השנה .אני מאחל לכם חופש מחשבה ,חופש יצרי וזכויות מלאות .
    היו חזקות ואסרטיביות תתלוננו בזמן ובמלוא העוצמה נגד כל המטרידים וההטרדות.
    ולכם הגברים אני אומר כשאתם פגשים אישה זכרו שזו יכולה להיות הבת שלכם, האמא שלכם או האחות שלכם -תנהגו בה בכבוד.,