string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • bds
    ברוגז לעולמים
    מורה נבוכים לטענות יהודים ותאומיהם הסיאמיים כלפי הבד"ס
  • מירירגב
    סרט רע
    כשמירי רגב החליטה להלאים את הקולנוע בשם המזרחיוּת

רודנות-לייט נגד רודנות?

מאחורי מלחמתו של הימין הליברלי במשטרים טוטליטריים מסתתר הרעיון שחופש, חירויות ופלורליזם הם חולשה, ועל מנת לשמור עליהם יש לצמצמם כל אימת שעומדים מול גורמים לא-סובלניים
יריב מוהר

המטאפורה החיסונית המשמשת בשיח הציבורי, ובאחרונה גם באתר זה, משמשת גם לא פעם את הימין על מנת להתנגח ביחסו של השמאל לפונדמנטליסטים ורודניים בעולם השלישי. אבל המטאפורה יכולה לשמש בצורה נפלאה על מנת להראות את האופק הלא טוב הגלום בהצעותיו של הימין.

חיסון פעיל הוא הכנסה של גורם מזיק לגוף בגרסתו המוחלשת כדי להילחם בגרסתו החזקה. נחטא קצת לדיוק המדעי ונאמר שהחיידק או הווירוס המוחלשים המוזרקים מסייעים לחסל את החיידק או הווירוס במצבם הטבעי, כשהם במלוא כוחם ורשעותם. את אותו היגיון אימצו אנשי הימין במדינות ליברליות. על מנת להילחם בדיקטטורים, פונדמנטליסטים, פאשיסטים ושאר גורמים כוחניים עלינו לפתח מנהיגים שקצת דומים להם: בוש וחבר אוונגליסטיו מול בן לאדן; לה-פן מול מהגרים איסלמיסטים; היידר נגד פעילי אל-קעידה במרכז אירופה; ניק גריפין נגד האימאם בלונדון; ליברמן נגד נסראללה ובמידה מסוימת גם מובראק נגד האחים המוסלמים.

מין דיל כזה לפיו הפונדמנטליסט/דיקטטור/פאשיסט המוחלש או המרוכך שהמלכנו יסייע לנו להילחם בזה האמיתי והקיצוני יותר.

photo: jmtzvelarde, cc by-nc

והרי כמעט אף אחד מהמנהיגים שצויינו מעלה לא מציע לבטל, נניח, את הבחירות הדמוקרטיות, וגם אין סכנה אמיתית שאם יגיעו לעמדות כוח ימהרו לנקוט בצעד קיצוני כזה. מדובר ב"רודנים מוחלשים", מרוככים (או לפחות ככה הם נדמים); בניאו-פאשיסטים או ניאו-שמרנים שמדגישים חדשות לבקרים כי הם מגיני הדמוקרטיה האמיתיים: הם החיסון נגד הרודנים האמיתיים. הם רק רוצים לכופף קצת את עקרונות הדמוקרטיה על מנת שתוכל להחזיק מעמד מול הכוחות הטוטאליטריים שלטעמם חזקים ממנה. הנוסחה היא: רודנות-לייט נגד רודנות. מאחורי ההיגיון הזה עומד הרעיון שחופש, חירויות ופלורליזם הם חולשה ולכן, על מנת לשמור עליהם, צריך לצמצם אותם כל אימת שעומדים מול גורמים לא-סובלניים.

אחת מתופעות הלוואי הקשות ביותר של חיסונים היא שהם יוצרים את המחלה עצמה (ולא את גרסתה המוחלשת המאפשרת לגוף לפתח נוגדנים ולהתמודד עם המחלה האמיתית). כך קורה שהאדם הדביק עצמו ביודעין במחלה קשה רק בגלל סיכוי ספקולטיבי להידבק בה בעתיד. אבל בסך הכל המקרים הללו נדירים מספיק על מנת שבשיקולי סיכון מול סיכוי רוב בני האדם יעדיפו להתחסן. אם הליברמנים למיניהם הם מעין פאשיסטים מוחלשים כאלו (כלומר ישנו רק סיכון קטנטן שיהפכו לפאשיסטים של ממש), הרי שיש היגיון להשתמש בהם כנגד הרודנים האמיתיים מעבר לגדר.

בהנחה הזאת של הימין יש מספר בעיות רציניות:

  1. סירוס הדמוקרטיה בידי "הדיקטטורים המוחלשים" יכול להיות אסון לרבים גם ללא ביטול של מנגנון הבחירות הפורמאלי (מה גם שקשה לחזות היכן יעצר סחף לכיוון אנטי-דמוקרטי).
  2. ההנחה שחופש, חירויות ופלורליזם הם בהכרח חלשים יותר מרודנות וכוחנות בעייתית ביותר. במיוחד בטווח הרחוק רעיונות של חירות וביטחון קיומי סוחפים המונים.
  3. לא נלקחת פה בחשבון השפעתם של אותם רודנים "מרוככים" על הגורמים נגדם הם אמורים לפעול. סביר יותר להניח שליברמן מקרב כל יום תומכים לשורותיו של איסמעיל הנייה.
  4. ולבסוף הבעייתיות הגדולה מכל: לפני שרצים להכתיר רודנים-לייט, האם נבחנו חלופות אחרות?

הכשל הרביעי מרמז לנו שמעבר לכוחנות אין בשיח הציבורי שלנו הרבה מודלים בולטים ורווחים של מאבק באיום כוחות כוחניים, חיצוניים או פנימיים. בשל הוואקום הזה מתחזקת הנטייה לרוץ ישר לקוטב הכוחני של המפה הפוליטית ולבקש להמליך רודנים הנתפשים כמרוככים. מה שחסר בעצם הם צורות התמודדות עם כוחות של דיכוי שלא באמצעות דיכוי וכן מודל שונה של עוצמה וחוסן.

לצורך הבנה של הכשל הזה נבחן את ההבדל בין ההיגיון החיסוני הפעיל לזה הסביל. בניגוד לחיסון פעיל, בחיסון סביל לא מזריקים לגוף את גורם המחלה כשהוא מוחלש (לא משתמשים בגורם מזיק חלש כנגד גורם מזיק חזק) אלא משתמשים כבר בנוגדנים לגורמי המחלה עצמם. אם, בהמשלה, בהיגיון חיסוני פעיל משתמשים ברודנים-לייט א-לה ליברמן, הרי שבהיגיון הסביל משתמשים בנטיות האנטי-רודניות שמפתחים אנשים כנוגדני פאשיזם ושהופכים את הלגיטימציה של משטרים דכאניים למשימה קשה כל כך – תשאלו את השכנים במזרח התיכון. הכוחות האזרחיים גם יודעים להפעיל כוח כשצריך, הם הרי "לא נחמדים", אבל לרוב אין מדובר באלימות כוחנית לשמה.

הנוגדנים הטובים ביותר מול כוח רודני מאיים הוא שיתוף פעולה אזרחי בין אנשים משני עברי הגבול, או מרקעים ומגזרים שונים. שיתופי פעולה אלו יוצרים פרקטיקה של סולידריות, שותפות ומעורבות אזרחית בשטח. זו רוח שלא ניתן עוד לרמוס בקלות – וככל שהיא יותר מושרשת כך יותר קשה לרמוס אותה. לכן במהפיכה במצרים ובתוניס עלו קריאות רבות של שיתוף פעולה בין נוצרים למוסלמים בשם אתוס אזרחי מאחד. לכן הגרעין הקשה של המפגינים הסתייג גם ממדינה תיאוקרטית וגם ממובארק. לכן בשייח ג'ראח ובבילעין מייצרים את נוגדני הפאשיזם הטובים ביותר – גם ביחס לטיפוסים כמו איסמעיל הנייה ובוודאי ביחס לתאומיו היהודים. לא ליברמן אלא האקטיביסטים הם אלו שתורמים למאבק בכוחות רודניים.

לסיום נציין כי משרד הבריאות קובע שחיסונים סבילים הם גם יותר בטוחים לשימוש, הם לא יוצרים את המחלה נגדה הם אמורים להתמודד.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מאור

    האמת ההיסטורית היא שבריטניה ובריה"מ היו יעילות יותר מגרמניה. למשל, הן ייצרו יותר מטוסים וטנקים מפחות ברזל. בריה"מ לא היתה דמוקרטית אבל דברים נקבעו בה עיניינית ולא לפי שיקולים פוליטיים של קירבה למנהיג. בגרמניה לא היה שום גורם שיתנגד להוראות שגויות של היטלר.
    כלומר- חופש, חירות ופלורליזם טובים מרודנות לא רק כי הם שומרים על זכויות האדם וסוחפים המונים, אלא גם כי הם יותר יעילים.

  2. דן

    הטעויות עליהן אתה מצביע בבחירת דיקטטור מוחלש הן נכונות, אך הגורם להן לא מובא במאמר, והוא חשוב וחסר. זה נכון שפעילי בילעין ושיח גראח יוצרים סולידאריות עם הפלשתינים הנאבקים בכיבוש, אבל כנגד הם יוצרים אי סולידאריות בתוך החברה הישראלית זו הנוטה לליברמניזם וזו שאינה. זאת דווקא בשל סימון הפעילים כטובים מול למשל החיילים הרעים שאינם פעילים. לכן החיסון הטוב ביותר הוא ראשית הסתכלות על התמונה לא כמחלת הרודנים ותרופת הדמוקרטיה אלא כתמונה יותר מורכבת, שכוללת גם את העובדה שניתנת נסיוב הפעילים יכול לגרום לפריצת מחלת גזענות אחרת, פנימית, למשל אל מול המזרחים, הרוסים וכו'. ושנית היא נקיטת עמדה של אותם פעילים (שחשוב שמשיכו להביע סולידאריות עם הנאבקים בנקבה העכשווית)גם ,במקביל, כלפי המחלה הזו, הגזענות הפנימית, כי היא בין היתר מה שתורם לכך שתהיה סביבה טובה לעליית הליברמניזם, וכן מה שישבור את הרעיון שלהיות כנגד הכיבוש הוא להיות כנגד החברה בעלת תעודות הזהות הכחולות. וגם כאן התמונה עוד מאוד מורכבת…

  3. יריב מ

    אכן יש בעייתיות רווחת במיסגור ובמיצוב של האקטיבזם מול החברה הישראלית פנימה (ברמה של תדמית שכן אקטיביסטים נגד הכיבוש פועלים בפעמים רבות גם למען סקטורים שונים בחברה הישראלית).