string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כל עוד יש זנות בישראל

בחברה שבה מעמד הנשים נחות ממילא, לחקיקה האוסרת על קניית שירותי מין יש גם ערך סימבולי. פרספקטיבה של עשור במאבק בסחר-בנשים, דברים שנישאו בכנס "זנות בישראל" בשבוע שעבר
זהבה גלאון

במשך שבע שנים שימשתי כיו"ר ועדת הכנסת למאבק בסחר-בנשים. בוועדה היו חברי-כנסת מכל קצות הקשת הפוליטית, שהתגייסו למאבק ב"סחר העבדים המודרני", במדינת ישראל. כשהקמתי את הוועדה ב-2001 הערכנו שמדי שנה נסחרו לישראל כ-3000 נשים ממדינות מזרח אירופה. הגידול בסחר-בנשים קשור לתהליכי הגלובליזציה, שהעמיקו את אי-השוויון בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות. רשתות ההגנה החברתיות והכלכליות שהתקיימו במדינות אלו, נפרמו כתוצאה מחוסר יציבות פוליטית או מלחמה. לנוכח ההחמרה במצב הכלכלי, העוני, והמחסור במקורות פרנסה, נשים רבות נותרו ללא תעסוקה. כדי להיחלץ מהמצוקה, וכדי להבטיח את קיומן ואת קיום משפחותיהם, הן נאלצו לאמץ אסטרטגיית הישרדות, של הגירה לארצות אחרות או זנות.

רשתות עברייניות נטפלו לאוכלוסיות פגיעות ועניות ושכנעו אותם להגיע לעבודה ב"תעשיית-המין" בישראל, בכדי לשפר את תנאי החיים. באותה תקופה העריכו, ש"תעשיית-המין" גלגלה כמיליארד דולר בשנה ב"כסף שחור". רוב הקורבנות היו נשים צעירות בגילאי 18-35. הן הוברחו לישראל דרך הגבול המצרי, נאנסו והוכו על-ידי המבריחים הבדואים. הן נמכרו במכירות פומביות בסכומים שנעו בין 3000 ל-5000$. מרביתן אולצו לעבוד 7 ימים בשבוע, בין 18-14 שעות ביום. הן היו חשופות לאלימות פיזית קשה הן מצד הסוחרים והן מצד הלקוחות. הדרכונים של הנשים הוחרמו על-ידי הסוחרים, ובאופן זה, הן מנעו את בריחתן והפכו אותן למשועבדות לסוחרים.

הזמנה לכנס זנות בישראל

מדובר בנשים, שחירותן נשללה מהן. הן חיו בתנאים לא אנושיים והיחס כלפיהן היה אכזרי ומשפיל. הן לא הכירו את השפה והתרבות המקומית, וחיו במורא ובפחד מהסוחרים, ותחת איום מתמיד. הן לא העזו לפנות למשטרה, שכן רובן הוברחו לארץ בדרכים לא חוקיות. בשנים הראשונות, השלטונות התייחסו לנשים כאל עברייניות, רוסיות, זרות ושוהות בלתי חוקיות. הושיבו אותן בכלא, וגרשו אותן מהמדינה לאחר לכידתן. הבנתי, שעל-מנת להביא לשינוי במצבן של הנשים הנסחרות, אני חייבת לגרום לשינוי ביחס החברתי והתודעתי, בקרב קובעי מדיניות, חברי כנסת, התקשורת והן בקרב הציבור. החלטתי, לא להסתפק רק בלבקר את המציאות החברתית והמשפטית הקיימת, אלא, להשתמש בכל הכלים הפרלמנטאריים העומדים לרשותי, בכדי לעורר דיון ציבורי, ולשנות את היחס לנשים הנסחרות מ"עובדות" ל"עבדים".

טענתי, שהרשויות מוכרחות לשנות את "הראש" ולראות בנשים גם קורבנות עבירה ולא עברייניות. הבאתי לשינוי היחס המשפטי מ"שוהות בלתי-חוקיות ו"פושעות" ל"קורבנות עבירה ול"נאנסות". הצלחתי לגרום לכך, שיפנימו, שמדובר בנשים, שזכויות-האדם שלהן הופרו, והן זקוקות לשיקום ולתמיכה. מתוך תפיסה, שניתן להשתמש בחקיקה, כאסטרטגיה להנעת שינוי חברתי, חוקקתי שורה של חוקים, שמטרתם הייתה להחמיר את הענישה כנגד הסוחרים, לתת כלים חוקיים בידי המשטרה לסגור בתי-בושת, לסיוע משפטי לנשים ועוד. החוק החשוב ביותר שחוקקתי בשיתוף פעולה עם הממשלה, "חוק לאיסור סחר בבני-אדם", אוסר כל סחר בבני-אדם, לכל מטרה. החקיקה מדגישה את הפיכתו של אדם לחפץ, ועשיית עסקה בו.

החוק החמיר את הענישה כנגד הסוחרים לבין 16 עד 20 שנות מאסר, ואפשר גם מאבק כלכלי של חילוט רכוש של הסוחרים והקמת קרן חילוט ייעודית לטובת הקורבנות, וחייב את בית-המשפט לפסוק פיצויים לנשים הנסחרות. המסר שהחוק ביקש להעביר – שלא ניתן לסחור בנשים ולצאת מזה בזול. שהשעבוד לזנות ולעבדות הופך את הנשים לאובייקט, גורם לדה-הומניזציה שלהם, והופך אותם מייצור אנושי, בן-אדם, לחפץ סחיר בשוק, שנמדד בשווי כספי. וכן, שהשעבוד של נשים שולל מהן את הזכות לכבוד ולשוויון, לרווחה פיזית ונפשית.

אין ספק, ששילוב הכוחות בין גורמי האכיפה, ושיתוף הפעולה של הועדה עם גורמים חוץ פרלמנטאריים וגורמי הממשלה, הביאו לירידה משמעותית בהיקפי תעשיית-הסחר בנשים זרות המוברחות לישראל. עם זאת, גם דפוסי הפעולה של הסוחרים השתנו, והפעילות ירדה למחתרת, ומתקיימת בדירות דיסקרטיות. במקביל, חלה עלייה גדולה מאד של נשים ישראליות הנסחרות לזנות בתוך מדינת-ישראל.

מכיוון שהחוק יוצר הבחנה בין זנות "חופשית" לבין סחר, חששתי, שנוצרה אשליה, שמה שקורה במרחב הזנות הוא לגיטימי. חשבתי שלא ניתן להפריד בין הסחר-בנשים והזנות, ושחייבים להתייחס לזנות כאל פשע נגד זכויות-האדם בכלל, ונגד נשים בפרט. ניסיתי להעלות למודעות ציבורית את העמדה שזנות – היא אלימות מינית, שלא מדובר בסקס, אלא, ביחסים של כוח ושליטה בין המינים, שמשקפים את חוסר השוויון בין נשים לגברים בחברה. ניהלתי מאבקים קשים נגד הניסיונות למסד את הזנות בחקיקה, להפוך אותה ללגאלית. לכאורה, מתוך רצון לסייע לנשים בזנות. טענתי, שמיסוד הזנות על-ידי המדינה ימשטר את הזנות, יפקח על התנהלותה, ויגדיל את היקפי "תעשיית-המין" כמו בהולנד. החברה תתרגל לעוול של אלימות מינית נגד נשים.

אני שומעת קולות של נשים, ניצולות זנות, המספרות על התעללות מינית בילדות שהביאה אותן לזנות. על המצוקה בזנות וההתמכרות לסמים ואלכוהול בכדי לשרוד. על השפלות, אלימות, שליטה וניצול שהן חוות. חשבתי, שחייבים לשרש את התפיסה שמתייחסת לזנות כמקצוע ככל המקצועות. טענתי, שלא מדובר בבחירה חופשית אמיתית של אישה לעסוק בזנות. אלא, בשעבוד אלים של נשים, ושהסוחרים והלקוחות הם המקור לניצול המיני של נשים, הם הכוח הכלכלי שעומד מאחורי ה"תעשייה" הזו, והם אלו שמייצרים לה את הביקוש.

על החוק להפללת הלקוח וטיפול בקהילה

האסטרטגיה שהצעתי להתמודדות עם צריכת הזנות היא להביא לכך, שהלקוחות, "משתפי הפעולה" הסמויים מהעין, הזוכים ליחס סלחני, יישאו באחריות פלילית על מעשיהם, כמו בשוודיה. ביקשתי לקדם בחקיקה העמדה לדין של הלקוחות. בפעם הראשונה הלקוחות יוכלו להמיר את העונש בחלופת מאסר, בסדנא להעלאת מודעות על הנזקים שבזנות. אני ערה לטיעונים של אפליה, אי-שוויון ופטרנליזם של קבוצה אחת על קבוצה אחרת. וגם לביקורת, שעולה מנשים בזנות, המדברות על המצוקה הכלכלית הקשה ועל אי-השוויון הכלכלי לנשים בחברה. העובדה שהן החליטו להתפרנס בזנות, זו בחירה חופשית שלהן, ואסור לנו להתערב בבחירה זו, שהיא אישית ורציונאלית. בחירה מודעת של להרוויח 300 שקל לשעה ולא 30 שקל לשעה.

ברור, שהדרך לפעול לטובת נשים בזנות היא להילחם בעוני, לדאוג לתקצוב של שירותים חברתיים איכותיים, שיאפשרו לנשים להיות כמה שפחות פגיעות, וכמה שפחות חשופות לתנאים הקשים בהם הן נמצאות; לפתח תעסוקה אלטרנטיבית, בכדי שתהיה לנשים פרנסה ראויה. אך במקביל, להעלות לדיון ציבורי את נושא הפללת הלקוחות, על-מנת לעמת את הלקוחות עם ההשלכות של המעשים שלהם.

הפגנה נגד פרסום שירותי מין בעיתון הארץ, 2007. צילום: cc by- jonklinger

האם הציבור בשל לחקיקה כזו? אני לא בטוחה. אני יודעת ששינוי דפוסי התנהגות אינם מושגים בנקל. אך אני מאמינה, שתפקידה של חברה, שרווחים בה ערכי כבוד האדם וחירותו, להתערב בתחומים מסוימים, ולהציב קווים אדומים. כשלקוחות הופכים נשים לאובייקט, ולא רואים שבצד השני יש אישה, יש צורך להעלות לדיון ציבורי את השאלה של שימוש במשפט הפלילי, בכדי להטמיע את המסר שבאיסור צריכת זנות.

בחברה בה קונים את שירותיהן של נשים כדבר מובן מאליו, כל הנשים מקבלות איתות שהן ניתנות לקנייה. עובדה זו משפיעה ומקבעת את מעמדן הנחות של נשים בחברה הישראלית, שגם כך, ממילא אינן מיוצגות במוקדי הכוח, אינן מהלכות בפרוזדורי השלטון, מופלות ומקופחות בשכרן. כשנחיה בעולם שוויוני בין גברים ונשים, אז כל אינדיבידואל יוכל להחליט על גופו ועל זכויותיו. בעולם של אי-שוויון ואפליה כלפי נשים, אני מאמינה, שחקיקה שתדרוש מלקוחות לקחת אחריות על מעשיהם, תשפיע לא רק על נשים בזנות, אלא, על כבודן ומעמדן של כלל הנשים בחברה.

ח"כ לשעבר זהבה גלאון שימשה כיו"ר ועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים בין השנים 2001-2008

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נועה

    יש להבדיל בין סחר והעבדה בכורח של נשים חסרות אונים המוברחות לארץ או נחטפות ע"י סרסורים, לנשים או גברים המספקים שירותי מין מתוך בחירה מודעת. נשים אינן קורבנות רק על שם היותן נשים, ושיעור צרכני שירותי המין הוא כל כך גדול עד שאני בספק אם לבתי הכלא כולם יש מקום לאכלס אותם במידה וכזאת חקיקה תועבר.

  2. ירדנה אלון

    כל הנימוקים שזהבה הביאה כאן הם נימוקים וטיעונים מצויינים,אין ספק שזהבה גלאון שוחה בחומר הזה כמו דג במים.
    יש לי בעיה עם הפתרון,
    אני סבורה שכמות המשאבים החומריים והאנושים שגם ככה המדינה לא מצטיינת בהזרמתם תלך לכיוון הלא נכון לאור המצב המשאבי.
    הייתי מעדיפה שמשאבים של המדינה שיופנו לשם אכיפת הפתרון שזהבה מציעה יוזרמו לנשים .שהן תהיינה במוקד ולא הגברים שצורכים את שירותיהן.
    הייתי מעדיפה הפניית מאבק לשיפור מצב העוני הנשי שהוא אחת הסיבות לעיסוק בזנות.
    וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות להפניית משאבים לכיוונן של הנשים

    במדינה כל כך לא מפותחת מבחינת הפניית משאבים לתיקון עוולות חברתיות ואנושיות,אני מעדיפה שאת המעט שמופנה לכיוון הזה יפנו לנשים.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X