string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

בחצר האחורית של ערד

התוכניות להקמת מכרה פוספטים בשדה בריר, על ידי חברה-בת של האחים עופר, הן רק דוגמה למצב העגום בנגב כולו
בתיה רודד

לתאגיד יש דרכים סמויות מעין, לא פורמאליות ורבות עוצמה לכופף נגידים ושועי ארץ, אנשי תקשורת ומומחים אל מול קבוצת תושבים בעיר ספר שולית כערד, שאפילו מכיוון הנהגתה הנבחרת עולה קול דממה דקה המעלה תהיות.

המאבק של קבוצה מתושבי ערד כנגד הקמת מכרה פוספטים בשדה בריר, הוא חלק משורה אינסופית של מאבקי קבוצות מתוך החברה האזרחית בארץ ובעולם כנגד תאגידים; רק מעטים ממאבקים אלה מסתיימים בניצחון האזרחים על התאגיד. הסדר הגלובלי מקצין את חלוקת העוצמה באופן חד ולא שיוויוני, וחלוקת העבודה והצבר ההון בשיטה זו מקטבים את העולם ביתר שאת עוני מול עושר, בין ובתוך המדינות. ההון נצבר בערים הגלובליות, שם שוכנות הנהלות החברות ומרכזי הפיתוח שלהן והוא מרוקן אזורים נרחבים מנכסיהם ומדרדרם.

תחקיר של ערוץ 10 בנושא:

הסדר הגלובלי הלז אומץ בחום על ידי מדינת ישראל ותוצאותיו ניכרות היטב בנגב. הניצול של משאבי האזור מבוסס על כך שההון שהוא מניב מתרכז במרכז הארץ ובמקומות אחרים בעולם ולא בנגב, שכר העובדים הינו רק חלק זעום מהון זה. בנוסף, אין לשכוח את אימוצה של שיטת ההעסקה של חברות כוח אדם, המזכירה תקופות עבר של הדרת העובדים מזכויות ומהתאגדות. אחרי הכל, מי סופר את מאבקו של ג'קי אדרי מדימונה, עיר שהתרוששה בעקבות השיטה הפסולה הזאת במפעלי ים המלח?

הנגב הוא ספר פריפריאלי ולא ספר ראשוני חלוצי. בכך מודה גם המדינה ולכן מינתה שר מיוחד כדי להשקיע באזור. כלומר, חרף עשרות השנים בהן כלכלת המכרות מקיימת את תושביו היא אינה מביאה לשגשוגו, אינה הופכת אותו למקום אטרקטיבי ואוכלוסייה מבוססת אינה נוהרת לכאן בהמוניה. והנה ראיה – ערד שהוקמה כעיר מתוכננת למופת והצליחה לפרוח כעשור או שניים, התדרדרה והפכה לעיר פיתוח שמצבה קרוב למצבן של שכנותיה.

בתוך מצב זה של שוליות, חמור במיוחד מצבן של ערי הפיתוח, שהוזנחו לאורך שנים. הערים ערד, דימונה וירוחם הן ערים עניות בכל קנה מידה ומיצובן החברתי-כלכלי (הנע בין 3 ל-5 מתוך 10) נמוך ביחס ליישובי המרכז (בין 6 ל-9). המשכורות של עובדי כי"ל גבוהות ביחס לנגב, במקומות אחרים ישנה שכבה נוספת ששכרה גבוה לאין ערוך. ואגב שם, במרכז, בסמוך לאחוזותיהם של האחים עופר, לא היה נפתח כל מכרה – שם חל חוק NIMBY הידוע (Not In My Back Yard).

אכן, תעשיית המכרות בנגב מובילה לתעשייה מתקדמת של תוצרי קצה מתוחכמים; אך אלה שהערך המוסף שלהן הגבוה ביותר, רובם לא נוצרים בנגב. גם הערבוב בין המושגים שכר והון מטעה לחשוב שהצבר ההון של כי"ל נשאר בנגב – זה רק השכר. מאחר שהעולם המפותח עבר תהליך של דה-תיעוש ועוסק בעיקר במחקר, התמחות, פיננסים ופיתוח בר-קיימא, מן הראוי שהנגב יצעד גם הוא בכיוונים נוספים. כלכלת המכרות אינה פסולה כל עוד היא אינה המסד הכלכלי העתידי של הנגב, הוא ראוי ליותר מכך, ככל אזור אחר במדינה. זוהי כלכלת "לואו-טק" שלא תקדם את עובדי המרחב בלא תוספת של תעשיות ירוקות, מדע ופיתוח מוצרים חדשים לשווקים חדשים.

ובאשר למרחבי הפרא, אלה המצומצמים כל כך, במדינה כה צפופה – ביקור בשנים האחרונות במישור עמיעז והר סדום פורס בפני המטייל חורבן בלתי הפיך. מי שהכיר את נכסי הנוף הנפלאים הללו יכול רק לבכותם.

עלות-תועלת כלכלית צריכה להישקל לטווח הרחוק, לדורות הבאים. מה יהיה כאן עוד שני עשורים, כשהמכרה ייסגר? האם הוכנה תוכנית כלכלית לנגב המאתגרת מצב זה?

הכל על שדה בריר – מצגת על עיקרי המאבק

הכותבת מלמדת בחוג לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, המסלול האקדמי, מכללת אחווה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. נרדי

    עם כל הסימפטיה לבתיה רודד יש לה אחריות ישירה לניצול הרסני של ערכי הטבע באזור ערד

  2. מור

    כתבה נכונה ועצובה רק שלצערי הרב הנגב הוא פח האשפה של המדינה בעוד כמה מישורים: בסיסים צבאים, מפעלים מזהמים, האשפה של המדינה ועוד. לאף אחד לא באמת אכפת מפיתוח הנגב ברמה שתיטיב עם תושביו.

  3. עמית

    במקרה שדה בריר אנחנו יכולים לראות כמה תופעות חמורות מאוד.
    1. משפחת הון ישראלית שמכפיפה את מנגנוני הדמוקרטיה לטובת האינטרסים שלה.
    2. סיכון אזרחי המוני בשביל רווח כספי של בודדים.
    3. עקיפת מערכות בקרה דמוקרטיות ע"י ראש-ממשלה לטובת מקורבים.
    4. פוספטים הם גם משאב לאומי במחסור הכריה וייצוא שלהם מהווה העדפת טובתם קצרת המועד של מעטים על חשבון טובת כל הציבור למאות השנים הבאות, שנים בהן לא יהיו פוספטים בישראל ומחירו העולמי ירקיע שחקים.

    בנוגע להשוואה בין כפר נוקדים לכי"ל מדובר בהשוואה מגוחכת דומה הדבר להשוואה בין דרכתי עליך בעת ריקוד לדרסתי אותך עם משאית מק 16 טון.

  4. לקסי (aka יעקב לקס)

    בחירת העורכ/ת לתייג את המאמר הזה בתג nimby היא שגויה ועושה עוול למאבק.
    תיוג זה משתמע כ"אולי חשוב שזה יהיה, אבל אצל מישהו אחר".
    הסאב טקסט הוא לרוב: "לא אצלי החזק, אבל כן אצל מישהו אחר שאינו יודע למחות.
    זה לא המקרה כאן.
    יש כאן אינטרס כלכלי של תקיפים המחוברים לשלטון והמופעל נגד אוכלוסיה שהיא בודאי לא חזקה.
    עורכ/ת נכבד/ה בטל/י את התיוג המיותר והלא מתאים הזה.

  5. סיקו

    האם מישהו ראה את הארמונות בארסוף.

    האם ידוע לכם שאנחנו לא יכולים להתקבל לישוב כדי לבנות שם את ביתנו ,כי בשכר שנרוויח כל חיינו לא יהיה לנו מספיק כסף כדי להתקבל לישוב .ולבנות שם ארמון ,(ולא ארמון בחול)

    לעומת זאת מפחת עופר כן יכולה ,כי משפחת עופר משלמת שכר ירוד לעובדיה לעומת השכר שהם לוקחים לעצמם .

    כי משפחת עופר מקבלת היתרים לחציבה על גבי בריאותם של ילדינו

    םתם יודעים מי משלם את השכר לעובדי ים המלח ורותם
    אתם יודעים שבמשכורות הירודות שמשולמות לעובדים במפעלים ,משפחת עופר כן יכולה לבנות לעצמה ארמונות איפה שרק תחפוץ .

    ארסוף נבנתה בלי היתרי בניה ,ובכל זאת גרים שם כל מי שיכול להרשות לעצמו לבזוז ולעשוק ודעים שגם ארסוף נבנתה בלי היתרי בניה ,קרוב לקו הים .ולא על פי חוק .
    להם מותר ולנו אסור לחיות בלי מכרות

    לנו לא מאפשרים את הפריבילגיה הזאת ,אנחנו צריכים להקריב את חייהם של ילדינו על מזבח העושר המטורף של משפחות הטייקונים