string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • שבזי
    חידת שבזי
    סרטה של ישראלה שאער-מעודד מפרק את הדימוי של ר׳ שבזי
  • פלמנקו
    רוקדים לבנקאים
    על מאבקן הסוחף של מוזיקת וריקוד הפלמנקו בדרום ספרד

אל תחריר ברחוב ארלוזורוב

ההסתדרות היא ארגון בלתי דמוקרטי בעליל, ובחירותיו של העומד בראשו מעידות על אופורטוניזם. מאבק העובדים הסוציאליים והאומץ שהפגינו במהלכו עשויים לסמן את תחילתו של מרד לדמוקרטיזציה
לב גרינברג

אחרי הפגנה של תשע שעות מול הוועד הפועל של ההסתדרות החליט מרכז איגוד העובדים הסוציאליים לדחות את ההסכם שהשיג עופר עיני במשא ומתן עם האוצר. זאת הייתה אחת ההפגנות הממושכות ביותר על מדשאות הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב, אשר הושפעה כנראה מרוח המהפכה המצרית ושביתת השבת בכיכר אל תחריר.

עופר עיני. ריכוזיות עצומה

גם האומץ של חברי וחברות המרכז לדחות את הצעת יו"ר ההסתדרות למרות צעקותיו ואיומיו הזכיר את האומץ של מפגיני מצרים. האם יש סיכוי שבהשראת המהפכות הדמוקרטיות בסביבה ישתחררו העובדים משלטון ההסתדרות עליהם ומשם תתחיל הדמוקרטיזציה של ישראל? הדבר תלוי בעובדים, ובראש וראשונה העובדים הסוציאלים שנאלצו בסוף המאבק להשלים עם הסכם רע שנכפה עליהם על-ידי שיתוף פעולה בין ההסתדרות, האוצר ובית הדין לעבודה.

סנונית ראשונה לאפשרות של דמוקרטיזציה באה למחרת ההפגנה הממושכת מול הוועד הפועל כאשר עובדי כימיקלים חיפה החליטו לפרוש מההסתדרות ולהצטרף לארגון "כוח לעובדים". אם יש ארגון דמוקרטי הקורא תגר על השליטה המונופוליסטית הכפויה של ההסתדרות, הרי שזהו הארגון הקטן שהחל מארגון עובדי קופי שופ ועובדי מעבדות והמאבטחים של מכון ויצמן והפך לאט לאט לאיום על ההסתדרות בכל מקום בו היא נכשלת.

עצם האיום של "כוח לעובדים" מחזק את העובדים במשא ומתן. במו"מ של העובדות הסוציאליות עם האוצר הוזכר איום המתחרים כדי לנמק את הצורך בצו הרחבה שיגן על 5,000 העובדות הסוציאליות הבלתי מאורגנות ומועסקות בעמותות והשירותים המופרטים. הרי השלב הבא הוא לארגן אותן ב"כוח לעובדים" או במקרה הטוב יותר להדיח את הנהגת האיגוד ולדאוג לפרישתו מההסתדרות.

ההסתדרות היא ארגון בלתי דמוקרטי בעליל, בו לאגף לאיגוד מקצועי ולמועצות הפועלים סמכות עליונה מעל לועדי עובדים ולאיגודים המקצועיים. סמכות זו מתבטאת בחובה לקבל אישור של ההסתדרות לצאת לשביתה, במעורבות ההסתדרות בניהול המו"מ, ובסמכותה לחתום בשם העובדים – גם בניגוד לרצונם. שליטתה נשענת על שיתוף הפעולה עם הממשלה וארגוני המעסיקים, הגובים עבורה את דמי החבר ודמי טיפול מקצועי על-ידי ניכויו בתלוש המשכורת.

ההסתדרות משתפת פעולה עם האוצר בהפרטה וההעסקה הקבלנית הפוגעת בעובדים המאורגנים, וגם ביצירת הסכמי דור ב' הפוגעים בעובדים הצעירים. בזמן שביתת העו"סיות  הציע עיני, בלי בושה,  לשקול הסכמי דור ג'!

הבעיה, כמובן, איננה עיני האיש אלא המבנה הבלתי דמוקרטי של ההסתדרות. אבל דווקא בגלל שליטתו הריכוזית על ארגון ביורוקרטי יש ליו"ר כוח עצום לנהל מאבקים לפי ראות עיניו. עמיר פרץ בחר לנהל מאבקים בעלי משמעות סמלית: נגד סגירת מפעל אומן באופקים ובעד זכות ההתארגנות של עובדי הדרום של כימיקלים חיפה, בעד זיכוי חצי אחוז לעובדת השכירה ונגד הפגיעה בפנסיה. מאבקיו עוררו תקווה למנהיג חברתי והאכזבה ממנו הייתה רק כאשר הפך לשר הביטחון. גם עיני בוחר מאבקים הנראים לו משיקולי תדמית, אבל בחירותיו מצביעות על אופורטוניזם ושרירותיות, שהם ביטוי לכוחו הריכוזי העצום מעצם היותו יו"ר ההסתדרות.

העובדים החזקים אינם זקוקים להסתדרות כדי להיאבק על תביעותיהם. כך ועדי חברת החשמל ובזק, ואיגודים אוטונומיים כמו המהנדסים והטכנאים. איגודים אחרים פרשו מזמן מההסתדרות, כמו ארגון המורים, הסתדרות הרופאים, וועדי הסגל הבכיר באוניברסיטאות. ההסתדרות מתמקדת בהסכמים קיבוציים של העובדים החלשים בסקטור הציבורי, וגם בפרטי, בו ההסתדרות איננה טורחת לארגן את העובדים ומסתפקת בצווי הרחבה.

הרחבת המרד נגד השליטה הבלתי דמוקרטית של ההסתדרות והממשלה בשוק העבודה עשויה להיות אחת הבשורות הגדולות של הצטרפות ישראל למגמות הדמוקרטיזציה במזרח התיכון. השליטה הבלתי דמוקרטית בעובדים לא נגמרת כמובן בחברי ההסתדרות וגם לא בעובדים ישראלים בלתי מאורגנים, היא נמשכת בחוסר ההגנה והזכויות של העובדים הפלסטינים, של העובדים הזרים החוקיים והבלתי חוקיים. מי שישכיל לאתגר את כל אלה יהפך למחולל הדמוקרטיזציה של ישראל.

פרופסור לב גרינברג הוא מחבר הספר "ההסתדרות מעל הכל" (הוצאת נבו, 1993), ושימש כיועץ בכיר לרפורמות במבנה ההסתדרות בשנים 1994-1997

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. ירון

    חשוב במיוחד על רקע הקולות להגביל את זכות השביתה. ראוי לזכור שאין דמוקרטיה שלמה ללא דמוקרטיה של עובדים במקומות עבודתם.

  2. עמירם ברוטמן

    כפי שפורסם היום במוניטין עיתון למסרים מידיים.
    http://www.monitin.org.il

    שביתה
    הממונה על השכר באוצר אייל לוין קורא 'לנטרל' את זכות השביתה. לוין ממחזר רעיון ישן של נתניהו. לרעיון הזה יש תקדימים מעשיים. בארצות הברית הופעלו בזמנו שוברי שביתה מקצוענים ואלימים שנשכרו על ידי בעלי המפעל, והממשל והמשטרה גיבו אותם. גם בארץ כאשר ההסתדרות הייתה גם המעסיק וגם ועד העובדים, השתמשה ההסתדרות, לפחות במקרה אחד, בחברת שמירה חמושה בכלבים על מנת לשבור שביתה.

    שביתה 2
    בפוסט מורטם לשביתת המרצים הציע יובל אלבשן, סמנכ"ל אגודת ידיד, לעובדים הסוציאלים להתאגד ולהשפיע על מפלגות מבפנים. זו בדיוק הטכניקה ליפול לידים של הפוליטיקאים. מאחר ולא כל העובדים הם בעלי השקפות פוליטיות זהות, כאלה שמצביעים לליברמן יתקשו להצביע לזהבה גלאון. וכאלה שיצביעו לשלי יחימוביץ' יקבלו גם את הרצוג, נאמן, פוקס. מאבק כלכלי-חברתי חייב ארגון עובדים לוחמני בעל מטרה אחת, וזאת לא ההסתדרות.

    שביתה 3
    יובל אלבשן מהאייטם הקודם חושב שהישגי העובדים הסוציאלים טובים, ומהפכה לא עושים בפעם אחת. הוא טועה בשני המקרים. העובדים הסוציאלים נכשלו בגלל הסכין בגב של עיני, ומהפכה לא עושים בשלבים. אם השביתה הבאה תיקח שנים הם ימשיכו לסגור פערים מעמדה נחותה יותר.

  3. נמרוד

    כשעושים שיקוף ריאה. מקבלים תוצאה בזה הסגנון: "צל הלב תקין". ההסתדרות כפי שאמרת פועלת בשם העובדים, אך לא פועלת לפי איגודי העובדים. מאבק הרופאים לפנינו, ולפי שציינת, הכנסת איגודים בסדרי הגודל שלהם לארגון דמוקרטי כמו כח לעובדים תהיה נקודה פרגמטית. עד אז יבחנו את ההסתדרות כפרגמטית, כמציאותית בכאוס הישראלי בגבולות החוק.

  4. ענת זיסו

    יום יבוא, יום יבוא
    במהרה, בקרוב הוא יבוא
    זאת ידע כל אדם
    בעמקי לבבו
    יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא!.
    כמו שעון מטוטלת הנע מצד לצד, הכח יחזור לידי העובדים.
    מאבק העובדים הסוציאליים תם ולא נשלם.

  5. עו"ס אורן קנר

    תודה על מאמר מאיר עיניים, שביחד עם מאמרים נוספים שפורסמו באחרונה, נותן הרבה חומר למחשבה להמשך הדרך. של העובדים הסוציאליים ושל רבים וטובים אחרים שנרמסים תחת כוחות גדולים וחזקים מהם – באוצר, בהסתדרות ועוד.

  6. אסף

    ותבנה את אופיין של מגמות הדמוקרטיזציה?

  7. עדי בן יעקב

    שיעזבו את ההסתדרות הכי חשוב להעיף מיד את איצק פרי וכנופית מלככי הפינכה שלו.

  8. גלעד

    פרופ' לב נותן ניתוח מעניין אך פופוליסטי מאוד ואתם קונים את זה.
    ברור שעיני עשה צעד עצוב וחמור כלפי העו"ס. ודווקא פה כאשר העובדים באמת מתאגדים וסולידריים…
    אבל בין זה ללהשוות את עיני לדיקטטור שווה לשאר המסולקים במהפעה אלימה יש הרבה מקום לחשיבה נוספת, כזו שלא תוביל לצעדים לא דמוקרטיים בעליל.
    עיני עשה כל שחשב שהוא יכול והמסגרת חוקת ההסתדרות הדמוקרטית מאוד חשוב לזכור.
    ושוב מעלם את כח לעובדים כאלטרנטיבה… באמת, תהיו רציניים.
    זה כמו להגיד שילד יכול להחליט החלטות אחראיות יותר מהוריו ביחס לאימוץ ילד נוסף למשפחה.

    אני מבקש מכולם לכעוס על עיני, לדרוש מהאיגוד לא להתקפל וללכת עם שולחיו, להגדיל את שורותיו מקרב עו"ס מהעמותות.
    אבל בשום פנים ואופן לא לתת לכעס להפוך לשנאה ולקרוא להסתדרות דיקטטורה וכן הלאה.
    ורק הזכיר פה את מאמרו הדמגוגי של זאב ז'בוטינסקי "כן לשבור" וננסה לדמין איפה היינו היום אם רעיונותיו היו מיושמים…

  9. אבי וייס

    הטון הפטרוני המרגיז שלך והקביעות הנחרצות שלפיהן ההסתדרות דמוקרטית שעה שאדם שמבין קצת יותר ממך קובע שהיא לא! הם חלק ממה שגורם לאנשים לסלוד מהמפלצת הביוקרטית ברחוב ארלוזרוב. מפלצת שהיא כמו עלוקה על גבם של מי שאותם היא מתיימרת לייצג. הייתי ממליץ שבתור התחלה תופיע לפחות בשמך המלא כאשר אתה מחלק כאלו קביעות נחרצות

  10. דגנית יפתח

    אחת הבעיות שלהעובדים הסוצייאלים היא תממותם והליכתם העיוורת אחרי איציק פרי וההסתדרות מתוך אמונה כי עייני ישבית את המשק עבורם.
    ידיעה נכונה של העובדות עשוייה לסייע לרבים מהם במאבק הבא.

  11. גלעד שטרן

    אני גלעד, חבר הסתדרות כעוס, על עיני וכל הבירוקרטים.
    אבל אני לא מוכן לקבל אמירות הורסות ושוברות איגוד.
    איפה שיש איגוד אנושי יש פוטנציאל דמוקרטי עצום. באחריותנו לממש אותו.

    חבל שלא התייחסת לדבריי ויותר לתפל (מי אני)

    ומלומדים ממני לא מחוייבים להיות חכמים ממני.
    גם פרופסורים טועים.

    אני קורא לחברים להמשיך במאבק, להשפיע על נציגינו ואם צריך אז גם להחליפם.
    דברים כאלו מתאפשרים בזכות מערכת דמוקרטית.

  12. איתי קנדר

    היום קולות העוסיות חצויים בין רפורמה לבין מהפכה בהתארגנות שלהן. אני נוטה אל כיוון המהפכה.

    ישנו שקר שאומר שעיני משיג יותר משום שהוא מקורב אל ברוש ושטייניץ. בשביתה הזו הוא השיג כלום כולל. אם בעבר אמרו לנו — ובכן, אולי אין כאן ארגון דמוקרטי, אבל ההישגים נאים — והיו מי שהסכימו עם הקביעה הזו, היום גם את זה אין. ובזמן שהציבור מטמטם משקרי האליטה הניאו-ליברלית, והאפריון העליון מתנתק מכל הבנה של השכבות המחזיקות אותו, העובדות נעשות מועדות יותר למצבן וליריביהן במערכה.

  13. עמית

    אבל אני חושב שהכי חשוב הוא סולידריות מעמדית, לכן אני מסכים עם גלעד שטרן שלכעוס ולשנות זה נכון ולשבור את הכלים ולנסות לפגוע בהסתדרות זאת טעות.
    מעניין לשמוע את הדברים בתוכנית של נויבך – http://www.youtube.com/watch?v=lub3bknalpc

  14. דרור בל"ד

    כפי שהיה הראשון להזהיר, עוד ב99, מפני מה שמכונה בשיח הציוני אהוד ברק, לב גרינברג הזהיר זה מכבר באתר העוקץ מפני מה שמכונה בשיח הציוני עופר עיני. ראו גם באתרו של מתי שמואלוף: בין עיני לפרץ – לב גרינברג
    http://matityaho.wordpress.com/2009/03/26/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A5-%D7%9C%D7%91-%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92/

    מאבק הדורש בטובתם של כלל אזרחי המדינה הציונית לטווח הארוך ולא רק באינטרסים הפרטיים של העו"ס בטווח הקצר היה יודע למצוא דרכים נוספות להוכחת צדקתו. התבוסתנות וקבלת הסכם הכניעה מלמד על ההבדלים בין כיכר תחריר ובין המדשאות בוועד הפועל הציוני.