עומד מול מפעלי ים המלח

דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בעניין התנהלות כימיקלים לישראל בע"מ מגיע ביום רביעי לבג"ץ
ג'קי אדרי
ג'קי אדרי על רקע מפעלי ים המלח. צילום: צפריר אביוב

באוקטובר 2010 הגשתי עתירה לבג"ץ. החלטתי להוציא מהחושך של משרד האוצר לאור הציבורי פרשה שלעניות דעתי מסמלת יותר מכל דבר אחר את קשרי ההון-שלטון, ובפרט את התרפסות ממשלות ישראל בפני משפחת עופר. בעתירה דרשתי את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית שעניינה בדיקת התנהלות משרדי הממשלה מול חברת כימיקלים לישראל בע"מ, מתוקף החזקת מניית זהב בקונצרן. מתוך העתירה:

מניית הזהב של המדינה בכי"ל מקנה למדינה זכויות ותמלוגים לקופת המדינה, על פי נוסחה שנקבעה בזיכיון. עניינה של עתירה זו בהחלטת משרד האוצר ללכת להליך גישור מול כימיקלים לישראל בע"מ; הליך גישור בניגוד חמור לנתונים שנמצאים בידי האוצר כפי שעולים מדו"ח בר-לב ושות', רואי חשבון. הטענה המרכזית שעלתה בדו"ח בר-לב שהוגש לחשכ"ל היתה, 'שבשנים בהם בוצעה הבדיקה נהגו במפעלי ים המלח להעביר חלק מהמוצרים המחויבים בתמלוגים לחברות בנות וחברות אחיות. במקרים הללו או שהמכירות לא נרשמו כלל במכירות מפעלי ים המלח או שנרשמו מכירות שבוצעו במחירים נמוכים במיוחד, מחירי העברה בתוך הבית'.

במשך שש שנים עקבתי בדריכות אחרי הפרשה. נתקלתי בדיסאינפורמציה הראויה למדינות עולם שלישי, כאשר עיתונאי חצר שבאו לדלות מידע חזרו בידיים ריקות (למעט הבמאית טלי שמש, "זהב לבן עבודה שחורה"; איתי רום מגלובס ואריק וייס מערוץ 10 ). ראיתי עמותות שאין להן לא יד ולא רגל בכלכלה, המתחילות לעסוק פתאום בתמלוגי כי"ל למדינה. קראתי כיצד יועצי התקשורת הופכים את הקערה על פיה ומדברים על אשלג, כשהמורסה האמיתית היא בברום ובתרכובותיו. משך זמן רב נתתי אמון במוסדות המדינה שימצו את הדין עם האחראים, עד שהבנתי שאם לא אצא למאבק ציבורי גלוי האשמים לא יובאו למשפט צדק במדינת ישראל.

אני מתנגד להסדר הבוררות בין המדינה למפעלי ים המלח, בדרישת המדינה לקבל 291 מיליון דולר בגין תמלוגי חסר ממפעלי ים המלח. הבוררות, מטבעה, רחוקה מהעין הציבורית והתקשורתית ותתנהל רחוק מעיננו הבוחנת. מה גם שלעניות דעתי (הלא משפטית) לא הולכים לבוררות כשיש חשדות חמורים לכאורה לעבירות פליליות ע"פ דו"ח בר-לב. מחובתנו להלאים את מפעלי ים המלח ולהחזיר את ים המלח לעם ישראל.

ביום רביעי 06.04, בשעה 09:00, יתקיים דיון ראשון בעתירה. בראש הרכב השופטים תעמוד נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, ביחד עם השופטות מרים נאור ואסתר חיות.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ישראל וייסמן

    אני שמח שיש מישהו שנלחם ברצינות במפעלי ים המלח. מפעלי ים המלח לקחו שטח שהוא 3% משטח המדינה והפכו אותו ללטיפונדיה תוך כדי החרבתו השיטתית. הם אחראים למחצית מהירידה במפלס ים המלח ולהחרבת שטחים ייחודיים כמו ה"סבחה" שבדרום ים המלח, ועוד ידם נטויה. חובה להפסיק את ההתנהלות וצריך להפוך את מפעלי ים המלח לחברה ממשלתית.

  2. ישראל וייסמן

    קראתי את העתירה שאדרי הגיש, והיא מנוסחת היטב ומשכנעת. כל הכבוד לו על העבודה, ונקווה שבית המשפט העליון יורה להקים ועדת חקירה. מפעלי ים המלח קיבלו 3% משטח המדינה והם הורסים אותם ללא הרף. הם אחראים למחצית מירידת מפלס מי ים המלח, להרס ה"סבחה" בדרום ים המלח, ובריכה חדשה ליד נוה זוהר שכיסחה הרבה אדמה, לקוליסים של כלים כבדים בכל מקום סביב ים המלח, למתקני שאיבה בכל פתח ואדי ולעוד הרס ומפגעים רבים.

  3. יואש

    ממשלות יכולות לטעות ולתת מתנות של מיליארדים לטייקונים למיניהם, אבל מותר להן או למחליפיהן בשלטון לעשות חשיבה חדשה ובדיקה בקורתית של התנהלות הגורם הפרטי שרכש בעלות על נכס לאומי ואינו עומד בתנאי ההסכמים עם המדינה או שגורם נזקים גדולים לאקולוגיה ולאוכלוסייה של האזור והמדינה.
    משפחת עופר הביאה את המושג "וישמן ישורון ויבעט" לשיאים חדשים של חוצפה וקהות חושים והגיע הזמן לעצור אותה לא בגלל התמלוגים שנחמסו מהמדינה אלא בגלל היותם גורם מסכן עתידי את כל אזור ים המלח.