קשה לחיות, קשה גם למות

1,300 שנה נקברו תושבי סילוואן בבית הקברות באב אל-רחמה, עד שהוועד למניעת הרס עתיקות הר הבית – שבין חבריו א"ב יהושע ומאיר שמגר – החליט שזה פוגע בעתיקות
יונתן מזרחי

לא קל לחיות לצידם של מלכי יהודה – את זה מרגישים תושבי הכפר סילוואן כבר עשרות שנים. האתר הארכיאולוגי המכונה "עיר דוד" נמצא בלב הכפר ובשנים האחרונות הפך להיות אחד האחיזות המרכזיות של המתנחלים והרשויות הישראליות בו. אולם לצד המאבק והקשיים היומיומיים, מתברר שגם להיקבר בבית הקברות המקומי זו משימה לא פשוטה.

רוב תושבי סילוואן נהגו לקבור את מתיהם בבית הקברות באב אל-רחמה הנמצא מחוץ לעיר העתיקה, ממזרח לחומותיה. חלקת תושבי סילוואן נמצאת בדרום שטח בית הקברות, מול מתחם הר הבית/חראם אל שריף. בית הקברות הוא מהקדומים בבתי הקברות הירושלמיים שהקבורה בו מתקיימת עד היום: על פי המסורות, הקבורה במקום החלה במאה השמינית לספירה, מיד לאחר סתימת שער הרחמים על ידי השלטון העבאסי; כלומר, תושבי המקום נקברים בבית הקברות כבר 1,300 שנה.

מבצע ניקיון בבאב אל-רחמה. צילום: אחמד ג’אלאג’ל, silwanic.net

המאבק על באב אל-רחמה התחיל לפני כמה שנים, כאשר הוועד הציבורי למניעת הרס עתיקות הר הבית פנה לבג"ץ1 בדרישה למנוע קבורה במקום. הוועד טען שהקבורה גורמת לפגיעה בעתיקות הצמודות לחומות העיר העתיקה. ההתייחסות לאזור כאל אתר עתיקות מבוססת על ההכרזה ששטח העיר העתיקה וסביבותיה הוא אתר עתיקות שיש לשמר, ולכן כל בנייה או שינוי בפני השטח צריך להיעשות תוך כדי פגיעה מינימלית בנוף. במקביל, יש לאפשר את המשך מרקם החיים באגן הקדוש (העיר העתיקה וסביבותיה).

הוועד נגד הרס עתיקות הר הבית אינו גוף קיקיוני של אנשי ימין קיצוני, אלא לב-לבה של החברה הישראלית. בין חבריו ניתן למצוא סופרים כדוגמת א"ב יהושע וחיים גורי, שופטי בית המשפט העליון כדוגמת מאיר שמגר ועוד ארכיאולוגים, אנשי אקדמיה מובילים וכיו"ב. העתירה נדחתה לאחר שהרשויות הישראליות, ובכללן משטרת ישראל, הסכימו לפעול על מנת למנוע "פגיעה בעתיקות" וקבורה "לא חוקית" בשטח הנתון במחלוקת.

במהלך השנים התאפשרה בנייה באגן הקדוש במינון נמוך יחסית. בהתאם לתפיסה שהחיים (והמוות) ממשיכים, מתאפשרת עד היום קבורה ברוב שטח בית הקברות. כך, בבתי קברות אחרים באזור כדוגמת בית הקברות היהודי בהר הזיתים, הקבורה ממשיכה באין מפריע. אך במקרה של הקברים הנמצאים בצמוד להר הבית/חראם אל-שריף – הסיפור אחר לגמרי.

מאז הבג"ץ ועד היום נאלצים תושבי סילוואן המגיעים לקבור את מתיהם בשטח המדובר להתעמת עם רשויות החוק, ואינם יכולים לקבור את משפחתם במקום. כמה פעמים אף סיימו משפחות המתים את הקבורה במעצר. בחלק מהמקרים נמנעת הקבורה בקברים חפורים (שהם בוודאי אינם פגיעה חדשה בעתיקות), ובמקרים אחרים ניתן לראות שרוב האדמה במקום היא שפכי עפר שנערמו במקום במהלך השנים, ולא שכבות ארכיאולוגיות חתומות מתקופות קדומות. ניתן לומר שהסבירות למציאת שרידי מבנים וממצא קדום משמעותי במקום הוא כמעט חסר סיכוי.

אתר הארכיאולוגיה "עיר דוד". המתנחלים משתמשים בקברים כאמצעי לחזק את אחיזתם על חשבון זכויות התושבים. צילום: tsweden, cc by-nc

בית הקברות באב אל-רחמה הוא חלק משמעותי מהמסורות והדתות המעצבות את אזור העיר העתיקה. החלטתן של הרשויות לראות במקום אתר עתיקות האוסר קבורה כאשר מנגד משמש הר הזיתים כבית קברות פעיל, הוא חלק מהאופן בו הרשויות והמתנחלים משתמשים בקברים במזרח ירושלים כאמצעי לחזק את האחיזה הישראלית על חשבון זכויותיהם של תושבי המקום.

חקר מנהגי קבורה נפוץ מאוד בקרב ארכיאולוגים ואנתרופולוגים, כתחום המלמד רבות על מסורת, מעמד חברתי, אורח חיים, אמונה ועוד. המצב בבית הקברות באב אל-רחמה מלמד רבות על המציאות במזרח ירושלים כיום: מקום שקשה לחיות בו, ומתברר שגם קשה למות.

הכותב הוא ארכיאולוג חבר בארגון עמק שווה, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הפוליטי ובחברה הישראלית

1 בג"ץ 7800/05 – בג"ץ קרן העופל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יובל

    מבלי להידרש לגוף הטענות, העובדות בכתבה אינן מדוייקות. השטח שבנדון בעתירה ושבו הוחלט שלא לאפשר קבורה, איננו חלק מבית הקברות המוסלמי, אלא הוא מצוי מדרום לו. הקבורה בתא שטח זה לא התחילה לפני 1,300 שנה אלא לפני כעשור, כאשר תושבים מוסלמים החלו פולשים לשטח זה ומרחיבים לעברו את בית הקברות. האיסור על קבורה במקום אין יסודו רק בכך שהמדובר באתר עתיקות, אלא על כך שתוכנית מתאר קובעת את תא השטח המדובר כשטח ציבורי פתוח. זאת, להבדיל מהשטח שמצפון לו, שאכן מוגדר כבית קברות, ובו מתאפשרת קבורה. מצוקת שטחי הקבורה עבור ערביי מזרח-ירושלים היא ממשית, ויש ליתן לה מענה הולם וראוי, אולם התיזה המוצגת ב"כתבה" אינה מבוססת על עובדות נכונות.

  2. איך רצחה הבנייה הציונית גם את מתי האיסלם

    פעם שרנו: "כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון – שם יש עלמות – המגישות כוסות – מלאות יין אדום אדום"… כשהשתכרנו בעקבות "הנצחון הגדול על שבע מדינות ערב", ורצחנו את מתווך האו"ם השבדי פולקה ברנדוט, והכרזנו על האו"ם "שמום", וגם החלטנו [בניגוד לחוקי העולם] שלא להתיר את שיבת הפליטים הפלסטינים… הפכנו את בתי הקברות של המוסלמים ל"גני עצמאות". מתי האיסלם בתל-אביב פינו את מקומם למקום מפגש להומוסקסואלים ולמקום מועדף לקרוזינג (שיטוט בחיפוש אחר מין מזדמן). כך ע"פ "ויקיפדיה". שם נקבר הקדוש המוסלמי עבד אל נבי [עבד הנביא] ואנשי הכפר סומייל וחלק מתושבי יפו קברו את מתיהם שם כבר מאות שנים.
    בעיר הקודש אל-קודס – ירושלים היה בית הקברות הישן שטח ששייך לוואקף, שלו מעמד של הקדש, שאין למכרו או לשעבדו לכל מטרה אחרת. אבל ב- 1948 הכריזה ישראל גם על המתים כ"נפקדים", והעבירה את שטח בית הקברות לידי "האפוטרופוס לנכסי נפקדים", שהעביר את השטח ב-1992 לידי עיריית ירושלים. והעירייה… הפקיעה את הפינה הצפון-מערבית של החלקה להקמת חניון גן העצמאות, בנתה את "גן העצמאות" בין בית אגרון לקונסוליה של ארה"ב, וב-2005 החל "מרכז שמעון ויזנטל" לבנות שם את "המוזיאון לסובלנות". הבנייה הופסקה, בשל התנגדות המוסלמים לבנייה על שטח בית הקברות. אך הבג"ץ של דורית בייניש פסק שניתן להמשיך את הבנייה של מוזיאון הסובלנות במקום… בממילא [פירוש השם "הכל מאללה] נקברו כבר אח"מים מוסלמים בתקופה הממלוכית, הרבה מעל 700 שנה. והיום? בדומה לגן העצמאות בתל אביב, המקום משמש זירת מפגש להומוסקסואלים בירושלים. כל היה גם בחיפה, ליד בנין "צים", ברח' המלכים, שהפך לדרך העצמאות שכן בית קברות מוסלמי. גם הוא נעלם … עברו השנים, ועכשיו הסובלנות הישראלית מגיעה לשיאים חדשים של אי-סובלנות.

  3. יוני מזרחי

    1. חמדי סיאם נקבר במקום בזמן המנדט הבריטי
    2. במקום יש קברים מוכנים לקבורה שכל הנדרש הוא להניח את המת.
    3. חליל סיאם, אביו של חמדי נקבר בגבול המותר בתקופה העות'מאנית

  4. זלמן שושי

    אני מוכן למין מזדמן גם על קברי יהודים. רוצה לקבוע לאחר כך?

  5. רון

    סילוואן לא קיימת 1300 שנה. אולי 150 שנה. בית הקברות הזה אכן משמש את המוסלמים במשך מאות שנים ואולי אף מימי התקופה המוסלמית הקדומה.

  6. יובל

    כאמור, אינני עוסק בתכלית כתיבת המאמר. מה שרציתי הוא לציין שהעובדות ביסודה אינן מדויקות. בתשובת המחבר לתגובתי אין כדי לשנות מתמונה זו. המחבר לא התייחס לעיקר הטענות שציינתי. מה שהמחבר טען הוא שיש קבר אחד שהיה במקום בזמן המנדט הבריטי, וכי יש קברים מוכנים. לטעמי, גם אם היה קבר אחד במקום בתקופת המנדט הבריטי, מה שאני מטיל בספק, אין בכך להצדיק בנייה של מספר רב של קברים נוספים (עשרות אם לא מאות). אגב, אפשר לראות תמונות של האזור משנים עברו ולראות כי לא היו שם קברים. שנית, בעובדה כי הוקמו קברים ריקים שלא כדין אין כדי להצדיק לעשות בהם שימוש.

  7. יוני מזרחי

    נראה שהויכוח על העובדות הוא מעבר לעניין העובדות, אבל בכל זאת:
    1. בעתירה שהוגשה על ידי הוועד נטען שיש במקום 21 קברים. המדינה טענה שיש רק 15 קברים.
    2. במהלך בניית טיילת לאפיפיור בביקורו בשנת 2000 נחשפו מאות עצמות מתחת לשטח הטיילת המקיפה על הר הזיתים. מדובר בשטח שהיה חלק מבית הקברות והטטילת מכסה אותו
    3. המוסלמים נוהגים לקבור יותר מאדם אחד בקבר ולכן 15 או 21 או יותר קברים מציינים עשרות נקברים לכל הפחות.
    4. המוסלמים לא תמיד נוהגים לציין את שם הנקבר על הקבר ולכן ספירת הקברים במקום לא פשוטה
    5ץ המקום תמיד היה חלק מבית הקברות וגם אם היה עתודה הוא עדיין חלק של בית קברות

  8. יובל

    אני לא מנסה להתמודד עם הטיעון העקרוני שלך. כאמור לעיל, אני בהחלט חושב שיש מצוקת קבורה במזרח-ירושלים שהיא פועל יוצא של הזנחה מתמשכת. ביקשתי להעמיד דברים על דיוקם, לאור העובדה שהטיעון כפי שהוצג הוא לא מבוסס ומטעה. גם התגובה האחרונה שלך אינה משפרת המצב. כל אותם קברים שאתה מתייחס אליהם הוקמו בשנים שהיו סמוכות להגשת העתירה, במסגרת הפרת הוראות הדין, ובכלל זאת תוכנית המתאר שחלה על המקום (ואליה לא התייחסת). בנוסף, ספק האם בכל קבר במתחם הנדון יש יותר מנקבר אחד לאור העובדה שהמדובר בקברים חדשים יחסית. כיום המנהג איננו לקבור יחדיו, אלא במקרים רבים הקבורה היא פרסונלית, וזו אחת הסיבות למצוקת מקומות הקבורה. ולגבי הטיילת – לא הבנתי מה הקשר. אין סיבה שפתרון בעיית הקבורה של ערביי מזרח ירושלים תפתר דווקא בסמוך לקרן העופל בירושלים, נקודה בעלת ערך תרבותי והיסטורי רב.