• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

המזכר ששינה את ארה"ב

מזכר פאוול, שבקרוב ימלאו לו 40 שנה, הוא אחת הסיבות לעלייתם של הניאו-ליברליזם ואמריקה התאגידית המוכרים לנו היום
אמנון פורטוגלי

23 באוגוסט 2011 יהיה יום השנה ה-40 של נקודת מפנה במדיניות החברתית-כלכלית האמריקאית, ושל אחד המאמצים המוצלחים ביותר לשנות את ארה"ב והעולם. לפני 40 שנה, בעלי ההון, המנהלים והנציגים המשפיעים ביותר של התאגידים הגדולים בארה"ב היו קרובים לייאוש, הם ראו את עצמם בצד המפסיד של ההיסטוריה. על כן הם ביקשו את עצתו של המשפטן לואיס פאוול לטיפול והפיכת המצב. ב-1971 פאוול, אז עו"ד בחברות תאגידיות וחבר בחבר המנהלים של 11 תאגידים העתיד תוך מספר חודשים להתמנות כשופט בית המשפט העליון, נענה לאתגר.

המזכר שכתב, "מזכר פאוול" (שהיה חסוי שנים רבות), הוא מסמך היסוד למהפכה הניאו-ליברלית ומציע דרכי פעולה מוגדרות, ברורות וישימות לשינוי בחברה האמריקאית. תחת הכותרת: "מתקפה על מערכת התאגידים החופשית האמריקאית", הוא הציע אסטרטגיה כוללת ומתוחכמת, שאימצה טקטיקה עקבית – תקיפת מבקרי התאגידים הגדולים והאדרת תאגידים אלו. היתה זו קריאת קרב ברורה לבעלי ההון ולמנהלי התאגידים, לגייס את כוחם הכלכלי כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם ולהבטיח שהתאגידים ישלטו בכל מוסד אמריקאי בעל השפעה.

מזכר פאוול אינו מוכר כפי שהוא צריך להיות. חשוב לקרוא אותו במקור או בתרגום העברי (כפי שפורסם ע"י ד"ר ליאת יקיר-טמנג). בתוך 15 שנים בלבד, מ–1965 ועד 1980, החברה האמריקאית עברה מכלכלה של חברת רווחה לכלכלה ניאו-ליברלית עם שליטת כוחות השוק בכלל החברה. מה"Great Society" של הנשיא ג'ונסון ועד "הממשלה היא הבעיה" של הנשיא רייגן. שני "מנועים" חשובים היו לעלייתם של השמרנים בארה"ב ובעולם האנגלוסכסי: 1. מכוני החשיבה הימניים והמיקוד שלהם בפיתוח קורפוס עקבי של רעיונות שהיווה ומהווה חלק מהותי מעליית הניאו-ליברליזם. 2. הנכונות של הפילנתרופים השמרניים, שביקשו לשמר את הכלכלה החופשית מהתערבות ממשלתית, לפעול בעולם הפוליטיקה והמדיניות ולנהל את מלחמת הרעיונות בסגנון ישיר ותוקפני.

להערכתי, על אף שהמזכר של פאוול אינו גורם ההשפעה היחיד, הייה לו משקל מכריע בשינוי שעבר על אמריקה. הוא הבין אינטואיטיבית את הקונספט של הגמוניה תרבותית, וכי לרעיונות יש תוצאות. כדי לשנות את הנוף הכלכלי, הפוליטי והחברתי חייבים בתחילה לשנות את הבסיס הרעיוני והתפיסתי אצל האנשים. כדי להבטיח שהרעיונות הניאו-ליברליים יהיו חלק בחיי היומיום של האנשים והחברה, יש לפתח מערכת שיטתית להפצת רעיונות. אחת ההמלצות העיקריות במזכר היא להקים קבוצות חוקרים, כותבים, ודוברים בכירים ומכובדים, אשר יעשו את החשיבה, הניתוח, הכתיבה, ההופעות, והדוברות. כמו כן הודגשה החשיבות של בניית צוות המכיר היטב את התקשורת, והיודע לתקשר עם הציבור בצורה היעילה ביותר.

לשכת המסחר, אנשי עסקים ותורמים אימצו את עצותיו והחלו לבנות מערך נרחב וחזק של מוסדות שנועדו לשנות את עמדות הציבור ואמונותיו. המזכר השפיע או סיפק השראה להקמת מספר מכוני חשיבה כמו קרן הריטאג', מכון מנהטן, מכון קאטו וארגונים חזקים אחרים. האלמנט הבולט ביותר של מכונים אלו הוא המיקוד שלהם בחינוך, הסטת ערכים ובניית תנועה במטרה להביא לשינוי מערכתי. מוסדות חשיבה אלו הצליחו להחדיר ולהשריש לאליטות רעיונות ומושגים שמתקבלים כיום כמוסכמות, כאמת שאין צורך להוכיחה. רעיונות ומושגים אלו מועברים באוניברסיטאות לסטודנטים לכלכלה ולמנהל עסקים ומונחלים לציבור הרחב באמצעות התקשורת כתורה מסיני. המיקוד ארוך הטווח של ארגונים אלו נשא פירות בשנות השמונים, בתיאום עם הפילוסופיה של ממשל רייגן: "לא לגעת ולא להרע לעסקים".

רונלד רייגן. כן לתאגיד

האסטרטגיה שנועדה להשפיע על רעיונות הצליחה בצורה מזהירה. אנשי עסקים וקרנות שמרניות אמצו את המלצותיו של פאואל והחלו לבנות מערך מכונים שנועדו לשנות את עמדות הציבור ואמונותיו. תורמים וקרנות שמרניות השקיעו מאות מיליוני דולרים בהקמת רשת בינלאומית של מוסדות, קרנות ומכוני מחקר ויזמו פרסומים בכתבי-עת המאוישים בסגל חוקרים בעל אידיאולוגיה ימנית, בכתבים ובאנשי יחסי ציבור מקצועיים. הרעיונות של הדוקטרינה נארזו ונדחפו לציבור ולמקבלי ההחלטות ללא הרף.

ההשקעה בשינוי התבטאה לאורך כל רצף קו הייצור הרעיונות:

  • מימון חוקרים ותוכניות אוניברסיטאיות בהם פותחה המסגרת הרעיונית לשינוי החברתי הרצוי.
  • הקמת מכוני חשיבה בהם הומרו הרעיונות של החוקרים להצעות מדיניות ספציפית.
  • פיתוח קבוצות יישום שהטמיעו את הצעות המדיניות למערכת הפוליטית, ובסופו של דבר בציבור הרחב.

המייסדים והמממנים של מכוני החשיבה הבינו שהצלחה היא לעתים קרובות לא מתוכננת. הם התמקדו ביצירת התנאים להצלחה ולא דחפו סדרי יום מפורטים ומטרות מוגדרות לידי מקבלי המענקים. הרעיון היה פשוט: לספק מקור יציב של סיוע להוגים שמרנים, שיוכלו להתמסר לכתיבת מאמרים וספרים, במקום לעסוק בגיוס כספים לתקציב של השנה הבאה. המיקוד ארוך הטווח של ארגונים אלו נשא פירות בשנות השמונים, בתיאום עם הפילוסופיה של ממשל רייגן.

המשימה לפיתוח הרעיונות הניאו-ליברליים והפצתם על ידי הימין האמריקאי בוצעה בצורה מבריקה. ניאו-ליברליזם נראה ונתפש כיום כאילו היה זה המצב הטבעי והנורמלי של האנושות: לא משנה כמה אסונות מסוגים שונים יצרה בבירור התפיסה הניאו-ליברלית, לא משנה לכמה משברים פיננסיים היא גרמה ועוד תביא, לא משנה כמה מפסידים ומנודים היא עלולה לייצר. הניאו-ליברליזם עודנו נתפש כבלתי נמנע, כמעשה אלוהי, כמערכת הכלכלית והחברתית היחידה האפשרית העומדת לרשותנו.

זה קורה גם בארץ. הימין בארה"ב ובישראל פועל בצורה מרשימה להפצת רעיונותיו באמצעות מגוון רחב של מכונים, כמו המכון למדיניות כלכלית וחברתית של מרכז שלם, מכון ירושלים לחקר שווקים, המרכז לקידום חברתי וכלכלי, המכון לאסטרטגיה ציונית וארגונים אחרים במימון של מיליארדרים אמריקאיים יהודים ונוצרים אוונגליים ושל קרנות פרטיות המזוהות עם הצד הימני האמריקאי. מכונים אלו יוזמים "מחקרים", כתיבת מאמרים, כינוסים, ומפגשים ציבוריים ופרטיים ומזינים את מערכת התעמולה והעברת המסרים של הימין הישראלי עליה כתבתי בעבר.

כדאי להתעורר.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יורם גת

    היה "משקל מכריע"? האם לא סביר יותר שהוא שיקף את השינויים ולא גרם להם? האם לא סביר שהמהפכה התרבותית של "שנות השישים" היתה הרקע לשינויים שעליהם מדובר?

    גם הטענה שבשנות המפנה (סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70) אומצה על ידי האליטה אסטרטגיה שהיתה חדשה, מתוחכמת, מתואמת וארוכת טווח נראית לי מפוקפקת. המקרים הרבים שבהם האליטה מפגינה קצרות רואי מגוחכת גורמים לקושי להאמין שאסטרטגיה בעלת התכונות לעיל תוכל להתהוות.

    ודאי שהאידאולוגיה הניאו-ליברלית (או ניאו-שמרנית – לא ברור לי שיש הבדל משמעותי) אינה חדשה. כפי שהשם עצמו מעיד, מדובר באיפור מחודש של אידאולוגיות אליטיסטיות מהמאה ה-19.

  2. גיא

    אלא בדיוק בגלל הסיבה שהימין והמכונים הצליחו – מימון עקבי שלא מנסה לדחוף תוכנית מדויקת ולא גמישה. כל ארגוני השמאל בארץ תלויים בקרונות אירופאיות שמתקצבות רק פעילויות ספציפיות מתוכננות ומוגדרות בזמן. דבר שמאפשר גמישות אפסית לשמאל ומקסימום תנועה לימין.

  3. אמנון פורטוגלי

    הערכתי שלמסמך היה "משקל מכריע" מבוססת על קריאה של עשרות ומאות מאמרים, מסמכים וספרים, וחשיבה. היא מקובלת על מספר חוקרים. למשל:

    To further the party's ideological and political goals, Republicans in the 1970's and 1980's built a comprehensive structure based on Powell's blueprint.
    מתוך המאמר של Bill Bradley בשם "A Party Inverted" שפורסם בניו-יורק טיימס ב-2005
    או
    "there is something more at stake here which points to a combination of power, money and education in the service of creating an almost lethal restriction of what can be heard, said, learned and debated in the public sphere. And one starting point for understanding this problem is what has been called the Powell Memo, released on August 23, 1971, and written by Lewis F. Powell"
    מתוך המאמר של Henry A. Giroux
    "The Powell Memo and the Teaching Machines of Right-Wing Extremists"

    אתה כמובן צודק בזה שהרקע היו האירועים המהפכניים של שנות הששים ובכלל זה מתן הזכויות לשחורים, חקיקת 'החברה הגדולה' של ג'והנסון, הפגנות הסטודנטים בפריס שהפילו את דה-גול, ההפגנות הגדולות נגד מלחמת וויטנאם, המהומות באוניברסיטאות בארה"ב. בקצרה, מה שאתה מכנה המהפכה התרבותית של "שנות השישים".
    על רקע זה בא מזכר פאוול. המזכר היה מניפסט מיליטנטי לפעולה פוליטית, שתאר בפירוט את הרעיונות של פאואל איך התאגידים העסקיים צריכים להגיב על מה שהוא הגדיר כהתקפה נגדם. הוא הציע דרכי פעולה מוגדרות, ברורות וישימות לשינוי בחברה האמריקאית. המסמך היה קריאת קרב ברורה לבעלי ההון ולמנהלי התאגידים, לגייס את כוחם הכלכלי כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים שלהם ולהבטיח שהתאגידים ישלטו בכל מוסד אמריקאי בעל השפעה.
    המסמך לא נדחק למגרות ולא נשאר כאותיות מתות. לשכת המסחר, אנשי עסקים ותורמים אימצו את עצותיו והחלו לבנות מערך נרחב וחזק של מוסדות שנועדו לשנות את עמדות הציבור ואמונותיו. המזכר השפיע או סיפק השראה להקמת מספר מכוני חשיבה כמו מכון מנהטן, מכון קאטו וארגונים חזקים אחרים.

    אני לא טוען שבשנות המפנה האליטה האמריקאית אימצה אסטרטגיה חדשה. איני מאמין בקבל של ‘זקני אמריקה’, ובתיאוריות קונספירציה בכלל. זו הייתה פעולה של מספר מועט יחסי של אנשים, אפשר לקרוא להם מהשכבה העליונה של בעלי ההון. אלו השפיעו, דרך לשכת המסחר, על אחרים. בעלי הון אלו מימנו הקמת מכוני חשיבה חדשים. זו לא היתה המצאה של פאוול, מכוני חשיבה ימניים מועטים היו קיימים קודם לכן בארה"ב ובבריטניה. התרומות של בעלי ההון האלו היו קטנות יחסית להון שלהם וביחס למימון הצד השני. מימון למטרות ליברליות היה באותו היקף, אם לא גדול יותר, אבל הוא לא היה ממוקד בהשגת מטרות ספציפיות. לעניין זה, אני מסכים עם גיא בתגובתו אחריך.

    אמנון

  4. עודד גלעד

    זהו מסמך מדהים שלא הכרתי, תודה לאמנון על הפניית הזרקור אליו.

    ואולם כסוציאל-דמוקרט שמאמין כי מידה מסויימת של "חופש" של מנגנוני השוק היא בריאה ומיטיבה, אני מאמין כי המאבק התודעתי של הקפיטליסטים הוא ביסודו לגיטימי מבחינה דמוקרטית.
    שורש הבעיה, אם כן, היא לא בעצם האידיאולוגיה על "שוק חופשי", אלא בכך שהשוק הוא עולמי בעוד שהמנגנונים הסוציאליסטיים שאמורים לאזן אותו ולרסן אותו – הממשלות – הן לאומיות ומקומיות בלבד. הפער הזה הוא יסוד הכישלון הסוציאליסטי, ואין באמת בלתו.
    סוציאליזם, כידוע, לא יכול להתקיים במדינה אחת, ולכן יסוד הכרחי למאבק הנגדי הוא הכרה בעצמנו כ"אזרחי העולם" שזכאים לפני הכל למסגרת שלטונית גלובלית שתייצג אותנו אל מול מוסדות השוק הגלובליים. עד שזה יקרה, כל ההצלחות של הסוציאליסטים במישור הלאומי לא יהיו הרבה יותר מקואופטציה במישור העולמי.
    אנחנו חיים בכפר גלובלי עם שוק גלובלי. האנרכיה ברמה העולמית היא יסוד כל התחלואות המקומיות.