• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

שומעים מזרחית

מפלפל אל מצרי ועד דודו טסה – ציוני דרך משמעותיים במה שאנו מכירים היום כ"מוזיקה מזרחית"
אופיר טובול

כמו שאפשר לראות בכל העולם, ובעיקר בפינות הפחות לבנות ונקיות שלו, אמנים שיוצרים מוזיקת מחאה ומוזיקה עממית, אבל באמת, לא קוראים לה בשמות אלו. אנשים מספרים דרך שירים, מנגינות ומקצבים את סיפורם, מדברים את שפתם ומבטאים את כאבם ושמחתם.

ברשימה הקרובה אנסה לסמן נקודות דרך משמעותיות, שיצרו את מה שאנחנו מכירים כיום כמוזיקה מזרחית. המוזיקה הישראלית-עממית במשך שנים עומדת כמושא לחבטות, לגזענות והשפלות מצד אחד, ומהצד השני ליחס פטרוני "מנתח", של אנתרופולוגים, אקדמאים ומבקרי תרבות. הרשימה הזאת היא לא פרי של מחקר אקדמי (כזה תוכלו למצוא לרוב) אלא אינטואיטיבית ומורכבת משירים שכל מי שגדל על מזרחית מכיר.

דור ראשון האבות המייסדים

פלפל אל מצרי, שר "הכל בתשלומים" וממשיך במסורת ארוכה של מדוכאים – לעשות צחוק מהמצב המחורבן. המילים מבטאות בציניות את התסכול של המהגרים המזרחים מהשיטה שמייצרת אשליה שאפשר לקנות הכל (ואחר כך להישאר בחוב) ולהגיד – "אל תדאג, אני משלמת הכל בתשלומים". המוזיקה שברקע מנוגנת ע"י אנסמבל קלאסי ועדיין – מדובר בשיר פופ קליט – זה היחס אליו זכו שירים עממיים בארצות ערב בשנים אלו. השיר בוצע שוב גם בסרט "טיפת מזל" בהמשך.

למחרת קמתי חולה, הלכתי מהר אצל רופא
בדק אותי ונתן לי זריקות, בסוף הגיש לי: חמש לירות
חמש לירות? אל תגזים! אני משלם רק בתשלומים!

בתשלומים בתשלומים
על כל דבר בתשלומים בתשלומים
כל המשכורת הולך למכולת
כל המשכורת הולך למכולת
איי איי איי איי בתשלומים.

הדוגמאות מהשנים הראשונות והדור הראשון של המזרחים בישראל רבות. המוזיקה נוגנה בלי הפסקה בכל מקום שרק ניתן היה. המוזיקאים שהיגרו לארץ מעיראק, מצרים והמגרב היו בארצות אלה חלק משמעותי מאוד מחיי התרבות והמוזיקה (לדוג' סמי אלמגריבי, דאוד אל כוויתי ועוד). הפיוטים בבית הכנסת לא הפסיקו, וכששרו שירים על החיים, תמיד היה מלווה שם הומור האומר "חזרנו מיום עבודה קשה, בואו נשמח קצת". כך באופן ישיר גם בשיר "לשכת עבודה" של ג'ו עמר.

אמנים מזרחים רבים באותה תקופה בתמימותם ובתקוותם הרבה, ניסו את מזלם בשדה המיינסטרים – ג'ו עמר עם מקצבים מזרח-אירופים ("ברצלונה", "שיר השיכור" ו"א-יידישע מאמא"), צלילי הכרם עם "חנה'לה התבלבלה" של אלתרמן. אבל המקום שהיה שמור להם בעולם התרבותי הממסדי, היה שעה אחת בקול ישראל במוצאי שבת. מוזיקאים מצפון אפריקה והמזרח התיכון – מרחב עצום שמורכב מתרבויות שונות – ניגנו יחד, הפרו אחד את השני והניחו את היסודות לסגנון חדש – המוזיקה המזרחית (עוד ב"ממזרח תזרח השמש", סדרה של יואב גינאי בערוץ הראשון).

דור שני מהגל היווני ועד המלך

בשנות ה-70 הז'אנר השולט במזרחית היה היווני. טריפונס ואריס סאן הם השמות המוכרים מאותה תקופה. הם עשו מוזיקה שמחה והזויה ברוח הפסיכדליה הבריטית והכל במקצבים ומנגינות יווניות. המוזיקה הזאת נשמעת לגמרי לא מכאן, והיא מעידה על רצון לברוח ולהתנתק, שבא לידי ביטוי גם בשינוי לשמות במה יווניים (טריפונס, לויטרוס, גראציה).

זוהר ארגוב היה הכוכב שסימן את תחילת העידן המודרני של המוזיקה המזרחית כמו שאנחנו מכירים אותה היום. בשיתוף עם אביהו מדינה הוא פיתח את הנוסחה שחיברה רוק וגרוב עם צלילים ויצר להיטי ענק על זמניים. זוהר שר על החיים שלו ונגע בלבבות של רבבות.היחס אליו זכה בשעתו מהממסד היה מתנשא ומזלזל לכל אורך הדרך, עד סופו המר. הדימוי שלו בתקשורת היה של לא מחונך, נרקומן (בניגוד לכוכבי רוק לא מזרחים שהיו צרכני סמים קבועים) ועבריין. זוהר היה מודע מאוד להיסטוריה הפוליטית המזרחית וידע היטב מה פשר היחס אליו הוא זוכה.

רציתי לשבור את החומה הזאת. יש לי קהל, והוא 70 אחוז מהאוכלוסייה במדינה – עיראקים, מרוקאים, ספרדים, תימנים, פרסים. התקשורת לא חיים את המוזיקה הזאת. הם לא גדלו על האווירה הזאת. אנחנו גדלנו על רבי שלום שבזי והם גדלו על ביאליק ואלתרמן וזה, לדעתם, ניגוד.

בשיר "אמא טובה", זוהר שר במקצב יווני נוגה על אמא ועל הקשר המורכב של נער מזרחי ועני עם אמא שמגדלת אותו ותומכת בו בזמן שאבא בעבודה. זה הסיפור של האמהות המזרחיות שהחזיקו בידיים שלהן את הבתים של הפועלים השחורים של ישראל. האימהות האלה, שבשום מקום אחר לא קיבלו את מרכז הבמה.

המחאה במוזיקה המזרחית באה לידי ביטוי אם כך בטקסטים – בנושאים ובבחירת המלים. אבל גם לחלק המוזיקלי של מוזיקאים כמו אבנר גדסי, שימי תבורי ואחרים, יש אמירה משמעותית: מחד, החיבור בין רוקנרול ומוזיקת נשמה שמתחבר למוזיקאים השחורים של ארה"ב ולדור ההיפים ומאידך, עצם השימוש במגוון השפעות מכל אזור המזרח התיכון, מזכיר שאנחנו חלק מהמרחב כבר דורי דורות. הבחירה המוזיקלית הטבעית היא מזרח תיכונית, מקומית ועם זאת, מושפעת מהמוזיקה העכשווית השולטת בעולם.

השילוב הזה, שנוצר כאן בשנות השבעים והשמונים, יצר סגנון מוזיקה חדש, מקורי, פתוח ונועז. זאת היצירה המוזיקלית המקורית, המרכזית והעיקרית שנוצרה בישראל אי פעם.

דור שלישי תחילת הכניסה למיינסטרים

החל מסוף שנות ה-80 המוזיקה המזרחית התחילה להראות סימנים של חדירה למיינסטרים. המצב החברתי היה מבולבל: במקביל לשיפור במעמד הכלכלי של חלק מהמזרחים (כחלק מצמיחה כללית בישראל), הבעיות החברתיות עדיין שם – הפשע, העוני, הסמים. אלי לוזון שר "איזו מדינה מיוחדת במינה" ובתלונות שלו על המיסים והקופת חולים מסתתר בעיני רצון להיכנס ולשנות את המצב הזה מבפנים. באותה תקופה עבר כבר די זמן לאחר המהפך של בגין, וש"ס נכנסה לשלטון עם יומרות כאלה. אך נראה כי לפחות חלק מהמזרחים מתפכחים ומבינים (שוב) כי הישועה לא תבוא משם.

השיר "יהיה בסדר" של אביבה אבידן מדבר על השינוי הזה. "אצלנו בשכונה כל היום בונים" – בניינים על בניינים ובתי פאר ומצד שני "מול בניין העירייה עיר של אוהלים". הפער הזה מסמל יותר מכל את תקופת ההפרטה של שנות ה-90 תחת ממשלות השמאל והימין – בניינים גדולים וגבוהים ומהצד השני אוהלי מחוסרי דיור.

כאן אצלנו בשכונה כל היום בונים
מול בניין העירייה עיר של אוהלים
ומיד תפסתי לי שם פינה קטנה
כי אתמול הם העלו את שכר הדירה.

תקופת ההפרטה של ביבי-פרס הביאה עימה גם בשורה למוזיקה המזרחית. אם לפני כן השלטון התרבותי היה בלעדי אצל גל"צ, רשת גימל וקול ישראל שנוהלו בידי עורכים מוזיקלים אשכנזים שלא הכניסו שירים מזרחיים לרדיו, מצב זה השתנה.

במסגרת ההפרטה והמסחור, השוק הכלכלי גילה את הפוטנציאל העצום שיש למוזיקה המזרחית וכך קמו תחנות כמו "רדיו לב המדינה" ו"רדיו דרום" ששינו לחלוטין את עולם המוזיקה הישראלית והשמיעו בעיקר מוזיקה מזרחית. השיא היה בהקמה המחודשת של ערוץ 24 שגם בו שיטת הרייטינג הראתה שהעם שומע מזרחית ודורש מזרחית. ההפרטה האכזרית, ביד אחת קיצצה תקציבים ופגעה אנושות בשכבות החלשות, ביד השניה איפשרה את המהפך התרבותי שהביא את המוזיקה המזרחית לכל בית.

דור רביעי ה"השתלטות"

אלבומו של אייל גולן "בלעדייך" משנת 97' היה ההתחלה של דור המוזיקה המזרחית החדש בלב המיינסטרים. עם הלהיטים  "לב של גבר", "בלעדיך" ו"צאי אל החלון", השמעות בכל תחנות הרדיו ומכירות עתק (למעלה מ-300 אלף). בסופו של דבר אייל גולן היה למזרחי הראשון שזוכה בתואר "זמר השנה" במצעד של רשת גימל. הטקסטים והלחנים הרבה יותר מתונים, עדינים ונוחים לכל אוזן. לא תמצאו כאן שגיאות בשפה, שימוש בסלנג או סממנים של מוזיקה "מזרחית כבדה". את הטקסטים והלחנים באלבום כתבו זאב נחמה ותמיר קליסקי מאתניקס, שבפועל היו אלה ש"גילו" את אייל גולן.

שיר מעניין ויפהפה הוא "לקנות לך יהלום" מאלבומו השני של אייל גולן, שמתאר סיפור מציאותי של אדם שנוסע (מהגר אפילו) להתפרנס במקום רחוק וחלומו הוא לקנות לזוגתו יהלום. "אם אין לחם אין אהבה, אני נוסע לחפש לנו עתיד". היהלום, העושר, נמצא שם והוא בר השגה דרך עבודה קשה.

לך אני מבטיח שבקרוב אצליח
ונוכל לחיות בלי דאגות
הכסף לא קובע אבל אני יודע
שאם חסר יש בעיות

אם אין לחם אין אהבה
אני נוסע לסדר לנו עתיד
כמה זמן אפשר לחיות בלי עבודה
זמן לא עוזר לי.

מה שהתחיל אייל גולן ב-97', נמשך עד 2011 ולא מראה סימני התפוגגות. הפופ הים תיכוני מימש את הפוטנציאל שלו עד שכיום הזמרים המזרחים הם הפופולרים ביותר בישראל. הכותב יוסי גיספן הפך תוך עשור וחצי לאמן המושמע ביותר במוזיקה הישראלית אי פעם. 14 שנים אחרי, לא נראה שמדובר בטרנד חולף. ובשיטה האולטרה-קפיטליסטית שבה אנחנו חיים, השוק הכלכלי קפץ לטרף ומיסחר את כל מה שאפשר – חתונות, רינגטונים, הורדות. הביקוש לשירים שמתאימים לפורמטים האלה יצר רידוד בחלק מהטקסטים והמוזיקה. מצד שני, כיום יותר מבעבר מושקע כסף רב בהפקה המוזיקלית. הופעה של קובי פרץ עם 18 נגנים, ממחישה זאת היטב.

עם השנים, הקו המתון של "בלעדיך" התפוגג אך בהחלט לא נעלם. הטקסטים של המיינסטרים המזרחי, כמו בפופ בעולם כולו, עוסקים בעיקר באהבה ויחסים. השפה נעה בד"כ בין הקיטש ושפת הרחוב, כמו "תלך כפרה עלי" של שרית חדד, או "בלבלי אותו" של קובי פרץ – שני שירים שנחשבים דוגמא קלאסית של "זבל שלא ברא השטן", הם שירים עם אמירה חזקה ומשמעותית עבור אנשים שאוהבים מוזיקה מזרחית. למרות הפופולריות שלה זוכה המזרחית, עדיין הדימוי שלה (שמתוחזק היטב ע"י אותן האליטות) הוא של תרבות נמוכה, זולה ולא רצינית.

מזרחית כבדה מוזיקת דיכאון

ולא נשכח את הז'אנר הקרוי בשם "מוזיקת דיכאון": הלחנים כמעט כולם מגיעים מהמעצמה התרבותית טורקיה. מעניין לראות אמנים כמו קובי פרץ ומושיק עפייה, שהתחילו בשנות התשעים כזמרי "דיכאון" ועם השנים הבינו שההכרה של ההמונים והכסף הגדול לא נמצא שם אלא בפופ הים תיכוני. מאזינים מסורים לסגנון כועסים מאוד על יוצרים אלה ומכנים אותם "משתכנזים" – שלקחו את המוזיקה המזרחית והפכו אותה לקלה לעיקול עבור מאזיני מוזיקה ישראלית, בזמן שהם נשארו נאמנים למוזיקה המזרחית הכבדה והלא מתחנפת.

השיר "אהבה אסורה" של הזמרת ניבין והזמר תמיר גל ששרים שיר דיכאון על סיפור אהבה בין יהודי לפלסטינית שלא מתאפשר בגלל המצב הפוליטי.

נשמה אהבתנו אסורה
נשמה אף עם לא נוכל להיות ביחד
אף פעם לעולם נחיה בצל
הפחד לעולם כן לעולם

אין שלום בין עמנו
איך יהיה שלום בין שנינו
כן זהו גורלנו כאן נפרדות דרכנו.

קראו עוד בטור קצר באתר זה על השיר "בכלא הצבאי" של הזמר נוריאל.

אינדי מזרחי

הפריחה של המוזיקה המזרחית יצרה שוליים מזרחיים שלא היו קודם. מוזיקה מזרחית קלאסית כמו בוסתן אברהם, יאיר דלאל, זוהר פרסקו; תזמורות ערביות ואנדלוסיות שקמו ופרחו; הקמת "המרכז למוזיקה מן המזרח" בירושלים, שמעמידה נגנים צעירים וכן פריחת עולם הפיוט עם קבוצות חילוניות ודתיות ואמנים שמושפעים מהפיוט המזרחי.

היוצרי רוק רבים ממוצא מזרחי התחילו בשנים אלו להכניס שילובים מזרחיים משמעותיים בשיריהם: רק כדוגמא ניקח את ברי סחרוף שהחל לשלב מזרחית באופן אינטנסיבי החל מאלבומו "נגיעות" (מ-98' – שנה אחרי "בלעדייך"), מיכה שטרית (עם השיר "אינתי עומרי" ואחרים, גם כן מ-98') וגם כנסיית השכל, אהוד בנאי, נקמת הטרקטור, אלג'יר ועוד רבים. אני מעז לומר בהכללה (עם יוצאים מן הכלל, כמובן), שכל הרוק המעניין שנוצר בישראל בשנים האחרונות, נוצר ע"י מזרחים ששילבו השפעות מהבית.

והמגמה הזאת מגיעה לשיאה בשנה האחרונה – דודו טסה חוזר לשורשים העיראקיים ומחדש את שירי סבו הדגול, רביד כחלני מוציא אלבום שלם בתימנית, עמיר בניון בימים אלה מקליט אלבום בערבית, יסמין לוי, עושה חיל בחו"ל עם אלבום נוסף, משפחת אלייב עם אלבום שכולו בבוכרית והרשימה עוד ארוכה.

לסיום

הרבה נכתב ונאמר על המוזיקה המזרחית ביומיום שלנו. אנשים מגדירים את עצמם לפי "שומע מזרחית" או "שונא מזרחית"; אחרים יודעים למדוד את האיכות שלה במדדים אובייקטיבים; מבקרים נהנים לנתח את המזרחית מבחוץ. קיימת מין "משימה" כללית להביע עמדה מחוכמת בנושא ולמצוא באופן מקורי פגמים בז'אנר (השבוע קראתי ביקורת על העיצוב הגרפי של עטיפות הדיסקים). המוזיקה כיום היא הזירה המרכזית שדרכה ניתן לראות את הפערים והקונפליקטים התרבותיים בחברה שלנו.

המוזיקה המזרחית שרדה במשך השנים את כל מבקרי התרבות, קובעי דעת הקהל והאליטות שמאז ומעולם התנגדו לה. גיבורי תרבות כמו זוהר ארגוב או אייל גולן, ששיריהם מהנים ונותנים כוח למאות אלפי אנשים.

נסיים עם שיר של שלומי סרנגה מהשנה האחרונה, "גלו לו" – חידוש של שירו של עבד-אל חאלים חאפז המצרי עם הרבה קשר למקור וחיבור למסורת של המוזיקה המזרחית לדורותיה.

* תודה לד"ר הני זובידה על הערותיו.

הפוסט פורסם במסגרת שיתוף הפעולה בין העוקץ לקפה גיברלטר

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מזרחיהו

    הכל תחום אחר הם שולטים ומשליטים חוקים משלהם, הפחד מהוא כמובן שהמוסיקה תפלוש לתחומי הספרות, התיאטרון, הקולנוע, הציור וכולי ששם יש תמיד אשכנזי שמשליט את סדר היום שלו.
    הדרך היחידה שנותרה להם היא לעשות מוסיקה מזרחית ולהראות שזו המוסיקה המזרחית הטובה, כפי שעשו הלבנים לבלוז ולמוסיקה השחורה בארצות הברית. אבל שטיפת המוח עובדת כל כך טוב שאפילו את זה הם לא מסוגלים לעשות. נקווה מאוד שזה ימשיך כך, ככה שתהיה יותר התנגדות למוסיקה המזרחית יותר טוב, זה אומר שהאשכנזים לא מנכסים אותה. לפחות בינתיים.

  2. ג. אביבי

    סקירה יפה.
    כמה תיקונים: גראציה הוא לא שם יווני אלא שיבוש של שם ספרדי. טריפונס הוא אמנם שם במה יווני אלא שהזמר אינו ישראלי/מזרחי אלא קפריסאי יווני. טריפונס, שרוב זמנו חי בארה"ב, שר כאן רבים משיריו של המלחין/זמר סטלוס קזנדזידיס. שירי קזנדזידיס הושפע רבות מהמוסיקה הערבית והתורכית.

  3. אהרון

    באמא שלי של זוהר האבא נפטר כמובן ולא פועל, מעבר לזה יש רמזים לתהילה או סמים, לא חושב שזה שיר שממש קשור למה שעשית ממנו. אולי אפשר להרחיב אותו לאמהות חד הוריות מזרחיות.

    בכלל כדאי לשאול קצת אנשים ולא רק מד' אמות הכותב לפני כתיבת סקירה, חסר הרבה שמות, חשובים גם ממי שמופיעים.
    בכלל, כבוד, בהקשר של כתיבה, זה על מה צריך לכתוב ברצינות ונסיון להבין, ועל מה מותר לכתוב, ככה, מהבטן, ממה שאני זוכר ושומע ואולי עוד כמה חברים שלי

    סליחה שהתעצבנתי, בכל מקרה תודה על הנסיון ובהצלחה

  4. משה

    נפקד מקומם המרכזי של אהובה עוזרי, צלילי הכרם והעוד בשנות השבעים; ה"פושטקים" של מועדוני רמלה (סרוסי, תבורי, גדסי) בתור ביטוי לאלטרנטיבה מוקדמת; בועז שרעבי כמי שבסגנונו שימש השראה לארגוב וגולן; שלמה בר והברירה הטבעית כמחאה מזרחית אותנטית; חיים משה ומרגלית צנעני כראש וראשונים למגמת הכניסה לישראליות; עמיר בניון כסמל לערביות שהממסד (טומי לפיד) לא אוהב; זהבה בן ושרית חדד.

  5. הני זובידה

    אני אוהב, אך לא מסכים עם הטרמינולוגיה של מוסיקה מזרחית! לדעתי זו המוסיקה הישראלית האותנטית, אני חושב שהכינוי הזה עושה גטואיזציה למוסיקה הזאת בזמן שהוא מפנה את הדרך לאחרים לתפוס את המשבצת של התרבות השיראלית, ולכך אני לא מסכים….אבל כמו שעשינו בינינו בהתכתבות (אופיר ואני) אני מעלה את זה רק על מנת להעיר את הדיון בעניןן ולשמוע מה אחרים חושבים על כך….

  6. יובל ב.

    אני מסכים עם הביקורת של משה ועם החוסרים שהצביע עליהם. בנוסף קומם אותי המשפט הבא "הפריחה של המוזיקה המזרחית יצרה שוליים מזרחיים שלא היו קודם….. תזמורות ערביות ואנדלוסיות שקמו ופרחו"
    המשפט מתעלם מאחת התזמורות המזרחיות הקלאסיות המשובחות – התזמורת הערבית של רשות השידור הישראלית בניצוחו של זוזו מוסא. מדובר בתזמורת שהוקמה ומומנה ע"י הממסד התקשורתי, שכינסה את גדולי הכשרונות בתחום, שייצגה נאמנה את המוסיקה הקלאסית הערבית ובה בעת הקליטה עם נציגת המיינסטרים הישראלי – להקת כוורת.

  7. עמיחי

    המוסיקה ה"מזרחית" דהיום איננה כזאת אלא פופ עם נגיעות קלות של מוסיקה "ים תיכונית" הטקסטים בחלקם הגדול ירודים,בנאליים ובלי חזון.
    היום לא תמצאו כמעט שירים כמו "להיות אדם","סוד המזלות" של זוהר עורקבי(ארגוב) "הבייתה" "הגיטרה והבוזוקי"של חיים משה ו"הגברים בוכים בלילה" של גדסי.
    מידי פעם יש הבלחה כמו שירו של משה פרץ "אין כמו בבית" אבל חלק גדול מהמוסיקה ה"מזרחית" הוא שירי אהבה עם טקסטים מביכים במקרה הטוב ואיומים ונוראים במקרה הפחות טוב.

  8. שירה אוחיון

    ניסיון נחמד אבל בעייתי "לסכם" את "המוזיקה המזרחית" שעד עכשיו לא הצלחתי להבין מהרשימה מהי. אם רוצים לתת סקירה מקיפה חשוב היה להתייחס בצורה מכובדת יותר גם לנשים. עם כל הכבוד לאביבה אבידן מה עם כל כוכבות הזמר התימני: מברכה צפירה שושנה דמארי ועד גילה בשארי,עופרה חזה ואחינעם ניני האם הן שרות "מזרחית"? ומה עם פאיזה רושדי לא רק פלפל מסרי היה לנו גם פלפלה מסריה….וכמובן זהבה בן ועוד ועוד…שנית, נכתבו לא מעט דברים רציניים ומחקרים על "מוזיקה מזרחית" בשנים האחרונות,כולל הסדרה המעולה של רון כחלילי על הזמר הים תיכוני. לא שווה היה להתייחס אליהם? למשל מחקרה של ד"ר גלית סעדה אופיר ז"ל, או של ענבל פרלסון ז"ל על הזמרים העיראקים, מאמרים של אילנה סוגבקר, המאמר של מתי שמואלוף שנותן לא מעט הפניות חשובות למחקרים על המוזיקה המזרחית והשדה התרבותי המזרחי ולמי שעוד לא קרא את מאמרה של מאמרה המנבא של ג'קלין כהנוב על מוזיקה מזרחית ומשמעותה בדור שלנו שיטוס ויקרא. ממתי ולמה אתה קובע שהתזמורת האנדלוסיות והערביות הן שוליים ואיפה אתה רואה "תזמורות אנדלוסיות וערביות" . יש תזמורת אחת אנדלוסית שמוכרת ע"י המדינה שבקושי שורדת ותזמורת ערבית אחת מוכרת ע"י המדינה. יש פה ושם ניסיונות של עוד תזמורות (אשדוד) ותזמורת (תרשיחא) לקבל הכרה וכסף מהמדינה אבל בגדול יש דעיכה גדולה. פעם היו עשרות נגני עוד מעולים בארץ והיום צריך לחפש בנרות…נכון שהדור הצעיר מתחבר ומגלה עניין אבל אין הנחלה רצינית של התרבות כמו שהיתה בארצות האיסלאם. אין בארץ מי שמתקרב היום ברמת הנגינה על עוד לאחים אלכוויתי או לנגנים הותיקים של תזמורת רשות השידור או לנגנים המרוקאים הותיקים כמו נינו, חיים אוחיון, נפתלי אברג'ל או ברטו וענונו. זה דור שנכחד וכל עוד אין קונסרבטוריונים רציניים ללימוד המוזיקה הקלאסית הזו היא עתידה להיכחד. עם כל הכבוד לדור הצעיר המחדש הרבה פעמים מדובר בחיקויים עלובים של המקור עם פוזה של "מוסיקת עולם" שבאה לחפות על היעדר רמה מקצועית וידע שהיה לדור ההוא… בקיצור אופיר יש לי הסתייגות מסוג כזה של כתיבה שמגלה טפח אבל מוחקת טפחיים. את הסצינה של המוזיקה המזרחית חייבים לבחון בהיבטים סוציולוגיים ורחבים של התרבות הישראלית ובהיבטים הביקורתיים של המאבק המזרחי אז והיום. תן כבוד ל"זקנים/ות" ואל תמחק עשייה של אנשים במשך שנים להנכיח את התרבות המזרחית במשך שנים כאילו רק עכשיו גילינו את העניין. אנחנו זקוקים למחקרים שיפתחו ויאירו את ענפיה השונים של המוזיקה המזרחית ולא לסיכומים שיצמצמו את העשייה רבת השנים והפעלים ורבת הסגנונות והמקצבים של המזרחים ושל המזרחיות ותרומתם לתרבות ולמוזיקה הישראלית. צר לי אם הייתי ביקורתית מדי אבל אהי מרשה לעצמי ממרום זקנתי….

  9. אופיר טובול

    לג. אביבי- תודה על ההערות!

    להני- תגובתי מפורטת בקפה גיברלטר.

    לכל השאר:
    כפי שכתבתי בתחילתו- הטור מציין נקודות דרך משמעותיות (בעיני) בז'אנר.
    זה לא מאמר אקדמי, סוציולוגי או אנרופולוגי. נראה לי שזה הדבר האחרון שחסר לנו.
    מה שכתוב פה זה איך בחור (צעיר) כמוני מסתכל על מה שבנה ויצר את מה שנקרא היום "מוזיקה מזרחית". זהו.
    הפוסט הזה הוא ניסיון להכניס לתוך 2000 מילים סיכום קריא, נגיש וכזה שגורם לראות את ההשתלשלות של המוזיקה המזרחית כדבר נפלא וכסגנון מקורי ופורץ דרך שכבר יצר לעצמו מסורת. יש פה יותר סיפור בהמשכים מאשר באמת "סיכום". לא ניתן להכניס את כולם לתוך הסל וסה"כ ניסיתי לתת טעימה מכל תקופה חשובה.
    יהיו עוד פוסטים בנושא (ואתןם גם מוזמנים/ות לשלוח), וב"ה נכתוב על זהבה בן (ועל האלבום החדש שלה), אביהו מדינה ואחרים.

  10. מפיסטו

    לא מהדור של ג'ו עמר. ואריס סן (עם עליזה עזיקרי) היה כבר בשנות ה60.
    והיה גם הזמר המזרחי יהורם גאון.

  11. הסטוריון מצעד המחץ

    את המימד של 'הקסטות' (קלטות) שהן שהתחילו אי שם לפני או אחרי מלחמת יום הכיפורים את העידן החדש בזמר המזרחי, כשעשו אותו נגיש לתפוצה המונית, והחלוצים בעידן המודרני ואלה שסימנו אותו היו צלילי העוד והכרם ואהובה עוזרי. לפני עידן זה, זמר בסגנון מזרחי היה צריך לגשת לרדיו, שלא במיוחד קיבל את הסגנון (אם כי גם פסטיבלי הזמר המזרחי, עם כל התפקיד הממסדי 'לתרבת את האינדיאנים' שהיה להם, תרמו להפצת ועידוד הפופ המזרחי) או להקליט תקליט, שזה עלה יקר. זוהר ארגוב מבחינת מי שגדל בשנות ה70 (למרות שאם נדייק זוהר ארגוב פרץ ב1981) שייך לעידן הקסטות, המשך של צלילי העוד והכרם, שימי תבורי (למרות שהוא סן רמואי יותר ממזרחי, כמו הזמר המזרחי המבויית הפופולארי בשנות ה60 – יהורם גאון)ועוד – שכל אחד היה בשעתו 'מלך הקסטות'. עידן הקסטות הסתיים איפושהוא סמוך לשנות ה1984, כשהתופעה כוסתה על ידי התקשורת וניתן לה שם (זה מה שמסמל בדרך כלל סופם של עידנים, כמו שהסרט 'הטוקבקיסטים' סימל את סוף העידן האיכותי של הטוקבקיסטים האלמונים), התחילו הזמנות לסיבה למסיבה ופארודיות של זמרי מיינסטרים דאז.

  12. ירדנה אלון

    ראשית,טוב שיש רשימה כזאת מפני שהיא מעוררת פולמוס,ואני תמיד בעד פולמוס על מנת לחדד ולזקק.

    הערה ראשונה- הרשימה על מוסיקה מזרחית נפתחת בפלפל אל מצרי,
    הערה- כשרוצים לכתוב כרונולוגיה של מוסיקה מזרחית חייבים לדעתי להתחיל אותה תמיד בציון העובדה שמוסיקה מזרחית תמיד הייתה קיימת כאן,והיא לא התחילה בפלפל אל מצרי,מוסיקה מזרחית היא לא יבוא של יהודים מארצות האיסלאם,מוסיקה מזרחית היא חלק אינטגרלי,מן הסיבה הפשוטה המיקום של ישראל המרחב הגיאו תרבותי של ישראל הוא מרחב מזרח תיכוני,ימתיכוני,שנשלט גם שנים ארוכות מאוד ע"י האימפריה התורכית וחיו כאן ערבים מוסלמים ,וערבים נוצרים,ויהודים ודרוזים וצ'רכסים,וכולם שמעו ויצרו כאן מוסיקה מזרחית במשך מאות שנים.ולהתעלם מן העובדה ההיסטורית הפשוטה הזאת זה להתעלם מעצם ההוויה שהיתה קיימת כאן עד לבוא החלוצים המזרח אירופאים עם האידאולוגיה המשונה שלהם על "וינה על גדות הירקון".
    כל התעלמות גם אם היא לא מכוונת מעצם קיומה של תרבות מוסיקאלית שכזו,במרחב שבו אנחנו חיים יש בה לדעתי שיתוף פעולה עם המחיקה והניכוס של התרבות המקומית שהייתה קיימת כאן ועודה מתקיימת כאן למרות שמצמצמים את הבטוי שלה וממדרים אותו.

    הערה שנייה – כותב הרשימה אומר שאין זו רשימה מחקרית אקדמאית,אלא רשימה אניטואיטיבית,ובכן גם ברשימה שמסתמכת על החוויה האישית כשמביאים עובדות של סדר כרונולוגי מן הראוי לדייק ועל כך העירו כאן לפני.
    וכך גם כשטוענים טיעון מסויים לדוגמא ,
    כותב הרשימה טוען,שטריפנס ואריס סאן עשו מוסיקה שמחה והזוייה ברוח הפסיכאדליה הבריטית ושזה היה מעין בריחה .
    טיעון שכזה מחייב הסברים
    אחרת אין לו תוקף.על סמך מה כותב הרשימה טוען שהמוסיקה של אריס סאן הזויה וברוח הפסיכאדליה הבריטית(פינק פלוייד נחשבו באותה תקופה למוסיקה פסיכאדלית)כותב הרשימה יכול להביא דוגמאות משירים של שני המוסיקאים היוונים הללו ולהראות איפוא והייכן המוסיקה שלהם מושפעת ממוסיקה פסיכאדלית?

    האמירה הזאת נשמעת מאוד לא משכנעת,וגם לאינטואיציה יש היגיון משלה,לא ניתן לשכנע קהל קוראים בטיעון מסויים מבלי להסביר מה עומד מאחורי זה ולומר "זה אינטואיטיבי".
    טריפונס ואריס סאן היו יוונים במקור שלהם,הם לא היו ישראלים ששינו את שמם ונתנו לו צליל יווני .מן הרשימה משתמע כך וכדאי לתקן.
    אלה הן מקצת מן ההערות שיש לי על הרשימה.
    הערות נוספות כבר העירו חלק מן המגיבים

  13. שובלי רפי

    אם אוצים לסכם את המוסיקה המזרחית זה מחייב לפחות להכיר את החומר….איפה הסידרה של אידלסון משנות העעשרים איפה ברכה צפירה שהביאה את השיר המזרחי לאולמות הקונצרטים איפה הלחנים לא הכוראוגרפיה הלחנים של שרה לוי תנאי….איפה תיאור המפגש בין מלחיני אירופה כמו עמירן בן חיים ואחרים עם מוסיקת המזרח איפה הפעילות המוסיקלית בקפה נוח בשכונת התקווה מאמר זה הוא סיכום של חוסר ידע משווע

  14. אופיר טובול

    איפה ואיפה ואיפה…
    אתה מוזמן לכתוב בעצמך במקום לציין מה לא כתבתי.

    ולמה בכלל שהכל יהיה כתוב באותו פוסט? ההיסטוריה של המזרחית ראויה להרבה יותר מפוסט אחד, אז במקום להתלונן ולהוריד לאחרים את החשק, תתחיל לכתוב ולהוסיף על הקיים

  15. דניאל

    אופיר ,כתבה נאה, אך נא לא לשכוח את את הרוקרים מהפריפריה (מגדל העמק,בית שאן..) חובה עלינו לזכור את מפלסי הדרך: "פרפר אטומי" סמי אלקיים "הגולדסטרים" להקת קטיושה"את גבי שושן ו שושן ,והדיסקים החלוציים "רדיו לונה " ו"ימולנה"

  16. david

    אני מבקש להוריד את השיר בתשלומים שהוא מדבר על רוח הימים האלה

  17. David Alsak

    פלפל אלמסרי ואלי לוזון שרו את השירים בתשלומים בתשלומים ואיזו מדינה כאות מחאה על התנהלות הממשלה כלפי אזרחיה , היום אנחנו נמצאים בסוטיאציה דומה ואף יותר חריפה ולכן אני ביקשתי להוריד את שני השירים האלה לפייסבוק.

  18. סמי אלקיים

    המזרחי השתכנז, בגד בשם המקורי של אבותיו, היום המזרחי רק צועד את הצעד הראשון, בכל התחומים ומתקבל על פי היכולת שלו, ואין מצב שאשכנזי מפחד ממזרחי, רוב המזרחי אשר צבר כוח, רמס את בני עדתו? זה נכון? או לא נכון?
    המזרחי הקים תנועה זו או אחרת, ורק הוא הרס אותה, או מכר אותה? נתחיל מהפנטרים והלאה?????
    עזבו גזענות בין עידתית, שאתם עסוקים בה, עדיין
    בכבוד סמי אלקיים