string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

כל אנשי השב"כ

העמדתו האפשרית של אורי בלאו לדין היא מסר מרתיע לכל קהילת העיתונאים והעיתונאיות. גם אם אפשר לבקר את התנהלותם של בלאו ועיתון "הארץ" כלפי ענת קם, אסור לשכוח את הדיון בשאלות עקרוניות של חופש העיתונות אל מול מנגנוני הביטחון הישראליים
רלוקה גנאה

בסוף מאי יתקיים שימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה, שיחליט סופית אם להעמיד לדין את עיתונאי "הארץ" אורי בלאו על החזקת מסמכים סודיים ללא היתר. זהו השלב האחרון, נכון לעכשיו, של מה שמסתמן כניסיון להרתיע עיתונאים מלמלא את תפקידם ולשתק את העיתונות החוקרת בישראל. מכיוון שברור לכל שעיתונות חוקרת אינה יכולה להתקיים ללא גישה למקורות ולמסמכים חסויים ומכיוון שהמדינה אינה מייחסת לבלאו כוונה לפגוע בביטחון המדינה – המסקנה הבלתי נמנעת היא שבלאו מועמד לדין פשוט משום שמילא את תפקידו המקצועי. קשה שלא לראות בכך מסר מרתיע מטעם המדינה ומערכת הביטחון לכלל קהילת העיתונאים.

אין זה מפתיע שאלו שנעמדים ונאלמים דום בכל פעם שהם נתקלים בצמד המלים "בטחון המדינה", תומכים בהעמדה לדין של בלאו. הם מתעלמים מהעובדה שכל התחקירים שבלאו פירסם עברו את אישור הצנזורה וכנראה שאינם מעוניינים להביט במראה שתחקירים אלו מציבים בפני החברה בישראל. מפתיע יותר לגלות בין התומכים בהעמדה לדין של בלאו גם כאלו שעדיין לא ויתרו על ההילה של התקשורת ככלב השמירה של הדמוקרטיה; אלו האחרונים תופשים את ההעמדה לדין כעונש על כך שבלאו ועיתון "הארץ" לא שמרו די על ענת קם.

המחויבות להגנה על מקורות עיתונאיים ראויה כמובן להערכה. אולם עד כמה מבוססות הטענות נגד בלאו ו"הארץ" בנוגע להגנה על קם? כשקוראים בעיון את המידע שפורסם בפרשה, לומדים שלא סביר להניח שפרסום המסמכים המודלפים עצמם הוא שהוביל לחשיפתה של קם – בין הפרסום ועד למעצרה של קם עברה יותר משנה. יתר על כן, בהסדר הראשון ש"הארץ" הגיע אליו עם השב"כ, בלאו העביר את אותם מסמכים לשב"כ תמורת התחייבות שלא ישמשו לאיתור המקור. לפי עורך "הארץ" דב אלפון, ראש השב"כ אמר שאחרי העברת המסמכים הללו, צמצום רשימת החשודים בהדלפה הפך פשוט יותר. כלומר – לא רק שלפני שהמסמכים הועברו לשב"כ לא ניתן היה לאתר את המקור, אלא שהשב"כ הפר את הסיכום שלו עם "הארץ". כשקם נעצרה לבסוף, בלאו היה בטיול מתוכנן בחו"ל. הוא דחה את חזרתו ארצה כדי להגיע להסדר שיבטיח חיסיון למקורותיו האחרים. יש גם יסוד לא מבוטל להניח (וסביר מאוד שבלאו עצמו שותף להנחה הזו), שמערכת הביטחון לא בחלה באמצעים כדי לחשוף את המקור לפרסומים המדוברים, כולל מעקב אחרי בלאו.

גם אם נניח שאורי בלאו אינו בן דמותו של רוברט רדפורד בסרט "כל אנשי הנשיא" ושיש מקום לבקר את התנהלות עיתון "הארץ" בפרשה, אין בכך כדי להצדיק את התמיכה בהעמדה לדין שתהיה, כדברי נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, בעלת "השפעה מצננת על חופש העיתונות במדינת ישראל". התנהלות בלאו ו"הארץ" ביחס לענת קם היא נושא חשוב, אבל אסור שיעמעם את הדיון בשאלות עקרוניות שצריכות להטריד את כולנו: כיצד יכולים עיתונאים לעמוד מול מערכת הביטחון, על מנגנוני המודיעין המתוחכמים ואמצעי הלחץ המגוונים שעומדים לרשותה? מה ניתן לעשות כדי להבטיח את הגנתם של מקורות עיתונאיים, כאשר מערכת הביטחון והמדינה אינן טורחות לעמוד בהסדרים להם התחייבו? מדוע בכלל נתפשת דרישת השב"כ לקבל לידיו את כל המסמכים המסווגים שהגיעו לידי בלאו במסגרת עבודתו העיתונאית (דרישה שבלאו נענה לה), כדרישה לגיטימית?

העוצמה והנחישות שבהן פעלה מערכת הביטחון בפרשה זו, והגיבוי שזכתה לה מצד המדינה בהחלטה להעמיד לדין את בלאו, צריכים להטריד את כל מי שמבינים שללא עיתונות חופשית לא יכולה להתקיים חברה חופשית.

הכותבת היא אחת מיוזמות הבלוג כלב שמירה, שמקדם את עצומת העיתונאים הקוראת ליועץ המשפטי לא להעמיד לדין את אורי בלאו.

לחתימה על העצומה

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מאור

    לפי אתר "כלב שמירה" עצמו, אורי בלאו החזיר למערכת הביטחון ב-2009 50 מסמכים, בטענה שזה כל החומר שבידיו. זאת בעוד הוא קיבל מענת קם כ-2000 מסמכים! האם כך "נתפשת דרישת השב"כ לקבל לידיו את כל המסמכים המסווגים שהגיעו לידי בלאו במסגרת עבודתו העיתונאית (דרישה שבלאו נענה לה), כדרישה לגיטימית?"??!
    בשורה התחתונה, אורי בלאו התעקש להשאיר אצלו אלפי מסמכים, מהם מסווגים, חסרי ערך עיתונאי (שהרי לא הובילו לכתבות עד ספטמבר 2009). איך יכול אדם לעמוד בפני מערכת הביטחון? נתחיל בכך שיאמר אמת.

  2. עמירם ברוטמן

    כפי שפורסם במוניטין http://www.monitin.org.il
    ב-8.5.2011

    תקשורת

    עיתונאים מכל העיתונים בעלי עמדות שונות חתמו על פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, לא להעמיד לדין את אורי בלאו. לדעתם העמדה לדין על החזקת מסמכים שהוא לא היה מורשה להחזיק תפגע בעיתונות, מאחר ואין עיתונאי שלא מחזיק מסמכים מסוג זה. 'בתיק תקשורת' התעמתו רביב דרוקר ויעקב אחי מאיר. דרוקר צידד בפנייה ואחי מאיר התנגד. לקראת סוף הויכוח כשלאחי מאיר לא נותר 'נשק' הגיוני, הוא העלה את הטענה שיתכן שלמסמכים אלה חשיבות ביטחונית עילאית, והשב"כ חשש שהם יפלו בידי אדם זר. דרוקר השיב שבמילא המסמכים כבר נגרסו. 'חפוז' מזכיר כי לפני גריסת המסמכים והרבה לפני סיום הפרשה היו עובדות אחרות. בשני ראיונות נפרדים אמרו עמוס שוקן עורך "הארץ", וביבי מוזר המייצג את ה"ארץ" מבחינה משפטית, שאין בעיה לסגור הסכם, והמסמכים יגיעו חזרה במהירות האפשרית. השב"כ לא היה מוכן בזמנו לפשרה, והחזרת המסמכים התעכבה. כך שכבר לא ברור מי סיכן את הביטחון.

  3. עמית

    מסכן את חייהם של אלפי בני אדם. אם זה מנהג של עיתונאים להסתובב עם כמות כזו של חומרים מסכני חיים, אז זה מנהג שחייב, אבל חייב להפסק. אין שום ערך עיתונאי למסמך שמסביר מאיזה כיוונים צה"ל יכנס לעזה במבצע עתידי.
    אין ספק, בלאו לא פירסם את המסמכים שלא כחוק אלא העביר את הפירסומים לצנזורה. ואכן, את הפירסום שציינתי (התכניות המבצעיות לעופרת יצוקה, לפני שנערכה) הצנזורה פסלה.
    הנקודה היא שזה לא ראוי לשבח יותר מזה שבן אדם שחוצה את הכביש במעבר חצייה ראוי לשבח, ולא מצדיק את זה שאחר כך הוא עבר עוד כביש והפעם באלכסון.. בלאו החזיק במסמכים מסכני חיים ומסכני ביטחון ללא כל סיבה עיתונאית (המסמכים שבעזרתם הוא פירסם את הכתבה [החסרת בסיס] שצוינה כאן, מספרם הוא 2, מתוך 2000 מסמכים, כלומר, עשירית האחוז מהמסמכים), ועל כך הוא ראוי להיענש.

  4. סמולן

    הנושא המרתק הזה הוכרע סופית לפני כמה ימים, כאשר קבוצה גדולה של אנשי קומנדו אמריקאים הגיעו במפתיע לביתו של אוסאמה בן לאדן, השתלטו עליו, ניטרלו אותו, ואז הרגו אותו על פי פקודות ישירות – או לפחות אי מניעה – של הנהגת העולם. חיסולים הפכו לבון טון עולמי. אובאמה – בן האדם, הנשיא השחור הראשון, ה"אחד" – עומד לנצח מערכת בחירות על ידי שימוש בפוטאג' הזה. אם באובאמות נפלה שלהבת, מה יגידו נווי הקיר ? יפה.

    הנקודה המוסרית היא מוזרה. מסתבר שישראל היתה – במקרה לגמרי – בחזית הדיון המוסרי והמשפטי של העולם, והובילה אותו. ישראל, מסתבר, הרבה יותר מתקדמת מארצות הברית בעניין: כל הדיון סביב מותו של זיאד מלאישה, רב המרצחים שבלאו אוהב במיוחד, נגע לשאלות טכניות. אף אחד לא העלה על דעתו לעשות כמעשה אובאמה וקלינטון, להתגאות במעשה. נווה הכחיש – באופן משכנע לדעתי – והדיונים בעונשה של קם מתמקדים בהפצתם של אלפי מסמכים שלא נוגעים למותו של מלאישה. יוצא, בלי בעיה מיוחדת, שאנחנו הרבה יותר מוסריים מאובאמה.

    עכשיו מה, בעולם המוזר שהפרוגרסיביות הישראלית מתפקדת בו, המשפט האחרון הוא בלתי נתפס. אין מצב שבו ישראל תהיה טובה יותר מנשיא שחור ושרת החוץ הנשית שלו. זה לא יכול להיות. ואכן כך הוא, ולמרבית הצער גם המערכת תתיישר עם הפסיקה של אובאמה וקלינטון, ומעתה מותר להרוג אויבים גם אם ניתן להביאם למשפט. אני נגד זה, אבל אתם לא תהיו. כי זכויות האדם הם שיקוף ישיר של הפרוגרסיה האמריקאית, והיא דמוקרטית, כלומר מלוכנית, והמלך אמר את דברו, במועצתו המצולמת.

  5. Diogenes

    In rare occasions, we, the People, get the privilege to to see the mask of this "Jewish-Democracy" torn down and behold the TRUE character of the Israeli regime that is hiding there under the mask of 'enlightenment' – pure and unadulterated fascism, which I must sadly admit, is acceptable by a vast majority of the Israelis.

    This case is one of those 'mask tearing' cases.

  6. ימנן

    הפרת צו ברור של בג"צ היא "עניין טכני" מבחינתך? אובמה לפחות לא עבר על פסיקה של בית המשפט ועל החוקה, אבל צה"ל יכול לצפצף ולצפצף. זה מראה בדיוק מה שווה שלטון החוק והדמוקרטיה בעיניך.

  7. עמוס

    אם אלוף הפיקוד היה מעביר ללא מכרז לבן אחותו את פרוייקט בניית החמ"ל המודרני במוצב מלכישוע, ומעשיר אותו במיליוני דולרים, ובדרך גוזר קופון לעצמו בצורת שוחד לחשבון בשוויץ מכמה קבלני עבודות עפר, ואם ענת קם היתה מדליפה מסמכים בעניין לעיתונאי מ"ידיעות", ואם העיתונאי היה מפרסם את זה – הו הו איזה פרס העיתונות החופשית, אומץ הלב, וחשיפת השחיתות למרות מסע ההפחדה היה רץ כאן

    טיפשה שכמוה. היא בסך הכל דיווחה על הוצאה להורג ללא משפט, ומתוך הפרה *אפילו* של קביעת בית המשפט העליון, שהוא בעצמו חותמת גומי לא קטנה לפשעים ואכזריות בשם הביטחון… עכשו היא בוגדת, ובלאו בוגד, ובמקום פוליצר יש להם מיני סמולנים על הראש. בררררררררר

  8. מפיסטו

    אם הייתם מוסיפים אליה דרישה לבטל את משפטה של ענת קם, שהסתבכה למען קידום הקריירה הברנז'אית של אורי בלאו שניצל והונה אותה ביחד עם מערכת הארץ, והיא זו שכנראה תשלם המחיר הגבוה ביותר.

  9. סמולן

    פספסתם את העיקר במה שכתבתי. לא משנה אם אובאמה באמת פעל ברשות ובסמכות כאשר הורה לירות (אני מניח) באויב הכפות (לדעתי – רחוק מזה). וגם לא משנה אם באמת יאיר נווה הורה לירות בזיאד מלאישה שלא ברשות ושלא בסמכות, אם כי ללא כפיתה (לדעתי, שוב, ממש לא).

    הנקודה שהעליתי היא שהשיח הציבורי אודות פרשת קם ובלאו כולל מרכיבים נורמטיביים וערכיים, שבינתיים הוכרעו על ידי האלוהים של הפרוגרסיה הישראלית. האל הזה הוא הפרוגרסיה האמריקאית, ונציגיו עלי אדמות הם אובאמה וקלינטון. לא מדובר באמריקאיות הרפובליקנית, אלא בביטוי המדוייק ביותר של הכח הפוליטי של השמאל הקיצוני האמריקאי. זה שמגיע עם דיון ב"אחר", עם תיאורים ארוכים במיוחד של "השתקה", "הנכחה", וכן הלאה. זה האל, והאתר הזה, כך נראה לי, מכיר היטב את דתו ואת עבודתו.

    את עובדת ההכרעה יש להבין. קם ובלאו הפכו, במחי תנודת ראשם של אובאמה וקלינטון, לסוג של עולם עתיק ולא רלוונטי. זו עובדה פוליטית שיש להפנים אותה.

    ספציפית לגבי בלאו וקם, יש מצב שההכרעה הזו תוריד את אימת הפרוגרסיביות משיקולי בית הדין והתביעה. נכון לעכשיו, פקידה ששואפת לפרסם מסמכי חיסול תדע שהיא פועלת בניגוד לעמדות המקובלות של העולם החופשי ומשיחו השחור והרהוט, והידע הזה יוכר גם בכתיבתם של עתונאים והתבטאויותיהם של קרמיניצרים: עתון הארץ לא מסוגל לכתוב את המילים "דעתנו היא שאובאמה ביצע רצח", וגם קרמיניצר לא. אני די מוטרד מהמצב הזה, אבל לגבי קם ובלאו, יתכן שאפשר לנהוג כלפיהם בנדיבות מסויימת.

  10. הגיג

    חמש שנים עברו מאז. הרמטכ"ל החדש היה איש חיל האוויר, "כנף רוטטת" דן חלוץ, ואורי בלאו כתב פעם ראשונה ב"עין השביעית": "שמתי לב שהריטואל התקשורתי הקבוע שלאחר מעשה טרור לא עבד כמו שצריך. איפה הפריצות לשידור מיד לאחר מהדורת החדשות? למה אני לא שומע את תגובת מועצת יש"ע בוקעת מהרדיו במכונית? למה הרמטכ"ל החדש מבקש לנהוג באיפוק ושיקול דעת?". בחוש ריחו המפותח, בלאו, הריח את הסרחון שאנו נקשר לשמו של דן חלוץ שנה מאוחר יותר. חודשים לפני "ההתנתקות" קירשנזפט יגאל, תושב נווה־דקלים, הודה לאל ששלח קסאם מוות לחממות ולא פגע ביהודים. "פה פגז נופל איפה שצריך" אמר יגאל. בלאו הגיב: "איזו הקלה; רק פועל סיני ושני פועלים פלסטינים הרוגים. עוד כמה (וזה כבר לא משנה כמה) פועלים פלסטינים פצועים. עכשיו אני מבין למה הסיפור ירד מהכותרות כל־כך מהר. לגבי השמות שלהם – מי בכלל עוד רוצה לדעת?".
    •• > בלאו נהג לנעוץ את ציפרוניו בקודש קודשי הכיבוש, במתנחלים ובצבא ששמר עליהם. כשעבר ל"הארץ" לא היתה מטרה ממסדית חשובה שבה לא ירה אורי בלאו את חיציו. בדיוק של מנתח מומחה הוא ירה למטרה ופגע בסרטנים ובמסרטנים. במושחתים ובמשחיתים. אילו היתה המשטר, המשטרה וחוקריה רוצים היו מצרפים את גושי המידע שהביא אורי בלאו בסיפוריו על אביגדור ליברמן למסכת, והיו מסוגלים מזמן להעמיד את ליברמן לדין, ולהשיג הרשעה שהיתה שולחת את אביגדור לכלא ולאחר מכן רחוק מהפופוליטיקה -לג'וב הקודם שלו- להיות שומר מפתני בתי המרזח.
    ••• > בארה"ב היה בלאו מקבל פרס פוליצר, ובאיטליה הפשיסטית או ברוסיה כדור ברקה, מתנת המאפיה, השלטון או האוליגרכים – כמו אנה פוליטובסקיה… כי אין כמעט "אישיות" ממסדית מושחתת, או קרן מגניבה שבה לא טיפל אורי בלאו בשנתיים פלוס שבהם הוא כותב ב"הארץ".
    •••• > את הקריירה שלו ב"הארץ" פתח בלאו בכתבה ב-8/1/2009 שגילתה ע"פי מסמך צה"לי פנימי, ש"ספק אם ניתן להחליף את שלטון החמאס בכוח". זה כמובן חרה למפיצי השקר שאין פתרון מדיני. .. ‬את מאמרו האחרון‫,‬ חתם אורי בלאו מלונדון אתם ודאי לא שמתם לב לכך‫.‬ אבל גם הסיפור העיתונאי הזה עסק בממסד‫,‬ והפעם ב‫"‬מוסד לתפקידים מיוחדים‫".‬ הכותרת היתה:‬ ‫"‬בריטניה מגרשת את נציג המוסד בלונדון בשל השימוש בדרכונים מזויפים בדובאי‫".‬ לפני זה ב‫-18/11/2009 כתב ש‫"‬המשטרה בודקת מעורבות יו"ר ועדת חוקה בפרשת זיוף מסמכי רכישת קרקעות בגדה‫".‬ וקודם לכך על ‫"‬אי דיווחו של הרמטכ"ל על קשריו של בנו עם אירונאוטיקסי‫".‬ ושבוע קודם כתב ש‫"‬הוועדה לביקורת המדינה תדון בתחקיר על החברות שבשליטת בנותיו של אהוד ברק‫".‬ ושבוע קודם על ש‫"‬השר משה יעלון ביטל ביקור בבריטניה, מחשש שייעצר‫".‬ ידו היתה בכל מי שהיה ראוי לביקורת מעטו החריפה. בהם אורי בלאו פגע, ובצדק, ולכן הממסד נוקם בו ולא מכל סיבה אחרת.
    ‎••••• > דב‬ ‫אלפון, עורך "הארץ", הסביר לגארדיין הבריטי מדוע בלאו בלונדון: כי בכל מאמריו של בלאו היה טמון חומר מפוצץ‫,‬ דינמיט‫,‬ וזה לא נראה לרשויות‫.‬ כי בלאו גילה דברים שהם לא רצו שיתפרסמו‫, ובמיוחד בעיתון חשוב ומוערך כמו "הארץ". דב אלפון הסביר עוד לגארדיין שישראל היא עוד דמוקרטיה, ו"לכן נמשיך לפרסם כל דבר שבו עניין לציבור ושכתבינו יגלו". אבל כשאורי בלאו חזר מלונדון לא נתן לו אלפון לפרסם דבר…
    •••••• > סוכנות הידיעות האמריקאית AP אסושייטד פרס גילתה שבחורה צעירה בשם ענת קם שירתה בצבא‫,‬ ועבדה כפקידה תחת אלוף יאיר נווה‫.‬ AP גם גילתה שנווה‫ הגן על חיסולים ממוקדים כאילו היו אלה "חוקיים".
    ••••••• > ••••••• > ••••••• >
    ‎אחרית דבר
    ‎כדי לדעת ולהבין איך מתייחסת הדמוקרטיה הישראלית לעיתונאי חוקר מהטובים שיש ‫[‬במאגר המתחסל‫]‬ לאורי בלאו ולמקור החסידה שלו, לענת קם‫,‬ חיפשתי באתר ‫"‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‫",‬ ובאתר ‫"‬קשב-‬המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל‫"‬ את עמדתם על שקרה לאורי בלאו. להלן תוצאות החיפוש‫:‬ ‫"‬אין תוצאות חיפוש‫".‬ נראה שאין גם דמוקרטיה‫. לותיקן היו שני מוסדות חשובים‫,‬ בנוסף לאש התמיד שבה נשרפו המאמינים שהוגדרו ‫"‬כופרים‫" –וכמעט גם גליליאו גליליי –שנועדו לשמור על השטן האלוהי מפני המאמינים באמת. ‎האחד היה ועדת הצנזורה‫,‬ והשני ועדת הפרופגנדה‫.‬ ישראל אמנם לא העלתה אדם על המוקד‫,‬ ואין לה אינקוויזיציה‫,‬ אבל ישראל הקימה לעצמה "דתיקן",‬ רבנות ראשית‫,‬ מקומית,‬ וכמובן רבנות צבאית‫.‬ שתפקידן להגן על האוטודוקסיה מפני דתות יהודיות אחרות‫.‬ גם קונסיליום לצנזרוה קיים‫,‬ וסופח לצבא. וקונסיליום לתעמולה ‫-‬ משרד ההסברה‫.‬ אבל השימוש במכשירים האלה נדיר‫,‬ כי כתבלבינו – העיתונאים נשמרים מלשמור על הדמוקרטיה‫,‬ ומעדיפים לשמור על כללי הצנזורה‫.

  11. מרצה לעתונות - בחו"ל

    כתבלב צעיר שכותב לעיתים ב"מעריב" רוצה להעניש את בלאו. על מה הוא רוצה להעניש? על כך שאורי בלאו לא עבר עבירת צנזורה! אבל הכתבלב מעריך שעצם החזקת סוד הוא פשע… בקיצור בואו נסגור את העתונות, ונפרסם רק את הצהובונים שקוראים המתנחבלים.
    —————————-
    הערה: בכתיבת חלק מהמאמרים שותפים
    גם עיתונאים אחרים
    —————————-
    05/10/2009 חשיפה: הסדרי ניגוד העניינים של אנשי נתניהו הבכירים
    16/09/2009 דו"ח האו"ם: ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה
    02/09/2009 2.5 מיליון שקלים זרמו ל"אולמרט שירותי ייעוץ בע"מ" מאז חדל להיות ראש הממשלה
    28/08/2009 האם מותר לאנשי יחידת "עוז" לפשוט על בתיכם
    17/08/2009תחקיר "הארץ": תרגיל המס של עמותת הימין הקיצוני
    07/08/2009 – צימאון – מי ברז הם מוצר מותרות בגדה המערבית
    30/07/2009 זיופים – האדם שמכר את הקרקע עליה יושב מאחז מגרון מת לפני 50 שנה. מה יאמר שופט העליון מלצר, עורך דינם של מתנחלי מגרון
    17/07/2009 הערה לפרוטוקול בשולי המצור. (מדיניות העברת הסחורות לרצועת עזה היא פועל יוצא של החלטות הממשלה בעניין, המתנות את פתיחת המעברים בשחרורו של גלעד שליט)
    28/06/2009 בין המעורבים בהכאת חייל: מקבלי צל"ש מ"דובדבן"
    26/06/2009 איל היהלומים דן גרטלר נחקר באזהרה בחשד למתן שוחד לאביגדור ליברמן
    19/06/2009 וואחד חומוס וואחד פול, אנא בחיבק משמר הגבול!  
    ‎להיט חדש מבית היוצר של שוטרי מג"ב: סרטוני השפלה והתעללות בפלסטינים. הם מכריחים אותם לסטור לעצמם ולשיר שירי הלל למג"ב, ומתגאים בכך שהם "מפרקים מחסניות על אמהות ערביות".
    12/06/2009 סוחרי הבלהות
    המצור על עזה מפרנס תעשייה משגשגת של ספסרים, שתדלנים ומובילים, שמנצלים את מצוקת התושבים לעשיית רווחים קלים. איך נקבעת כמות הקלוריות הנחוצה לתושבי הרצועה? מי מחליט שנעליים ודלעת הם מותרות, אבל אפרסמון הוא מצרך בסיסי? כיצד הפך איש שב"כ לשעבר למוכתר הכל-יכול של המעברים? ואיך משפיע הלחץ הפוליטי של הלובי החקלאי על התפריט הפלסטיני? כל האמת על שקרי המצור
    01/06/2009 המיזם הניגרי של דן חלוץ, עופר דקל ויובל רבין  
    ‎חברת אונידה, שבה שותף בין היתר הרמטכ"ל לשעבר, פועלת בניגריה לקידום חברות ישראליות העוסקות ביצוא והשבחה של מוצרים ביטחוניים
    24/04/2009 התפוצץ להם בפנים  
    כבר חודש וחצי שהוריו של טריסטן אנדרסון צמודים למיטת חוליו, בעודו נאבק על חייו לאחר שנורה בראשו מרימון גז לטווח מוגדל * האלוף גדי שמני הורה לאסור את השימוש בנשק זה בהפגנות נגד גדר ההפרדה, אבל חזר בו * המשטרה, מצדה, לא ממהרת לחקור * ובעוד המשפחה תובעת למצות את הדין, גבה נשק ה"אל-הרג" מחיר קטלני: באסם אבו רחמה, תושב בילעין, מת מפגיעה ישירה בחזה מטווח קצר
    03/04/2009 אזור הדמדומים  
    ‎ זה שדו"ח שפיגל כבר נחשף ב"הארץ" לא אומר שהצבא ובית המשפט חפצים בפרסומו. בשבוע שעבר דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל רובינשטיין, את עתירת התנועה לחופש המידע ושלום עכשיו, שדרשו ממשרד הביטחון לפרסם את מאגר הנתונים המקיף ביותר שהוכן אי-פעם בישראל על מפעל ההתנחלויות בשטחים במלואו. הנתונים נחשבים לחומר נפץ מדיני משום שהם חושפים את ממדי הבנייה הבלתי-חוקית בשטחים
    20/03/2009 קורבנות אופנה  
    ‎ את מה שמטשטשות הפקודות, מבטאים חיילי צה"ל בדרך יצירתית בהדפסים על חולצות היחידה: בצנחנים מפארים את החורבן בעזה במבצע עופרת יצוקה; בגבעתי מטווחים אשה הרה, ומתחתיה הכתובת: "ירייה אחת, שני הרוגים"; בגולני מתגאים במסגד מפוצץ, ומכריזים: "רק אלוהים סולח"; בקורס צלפים סוגרים כוונות על ילד, לצד הכתובת: "יותר קטן, יותר קשה".
    18/03/2009 מסמכים פנימיים בצה"ל: איתור שליט לא קיבל עדיפות עליונה
    30/01/2009 באנו, ראינו, כבשנו
    מאגר נתונים סודי של משרד הביטחון מתעד לראשונה את ממדי הבנייה הבלתי-חוקית בשטחים
    28/01/2009 הדו"ח שמשרד הביטחון מסתיר: בנייה ללא אישור ברוב ההתנחלויות
    23/01/2009 לא עוצרים באפור  
    ‎ קציני צה"ל קיבלו ייעוץ משפטי צמוד, משלב התכנון של המבצע בעזה ועד לפעילות המבצעית. הפצצת מסדר הסיום של קורס שוטרים? לגיטימי. אזרחים רבים נפגעו? חוקי. הפגזת מבני ממשלה? כשר. מומחי משפט, ובהם גם המפקד לשעבר של המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, טוענים שצה"ל רתם את החוק כדי להכשיר פגיעה באזרחים.
    08/01/2009 מסמך צה"לי פנימי: ספק אם ניתן להחליף את שלטון החמאס בכוח  
    ‎ראש אגף המבצעים במטכ"ל, האלוף טל רוסו, אמר ב-2007 כי "המסקנה היא לא לצאת למבצע נרחב ברצועה לפני שרואים את מצבי הסיום".

  12. דניאל

    תוכן התגובה המתלהם וסימן הקריאה לאחריו גורם לי לחשוב שאנחנו באמת עם נבחר ושכל השאר נבערים. עד שאני מבין שישנם לא מעט ימנים שמתלהמים באותו אופן. מי שמדבר על הפאשיזם הגואה שכח את החיסול של בן-לאדן, שמי שהתנגד אליו הואשם מייד בחוסר פטריוטיות ובחוסר נאמנות. ובמידה מסויימת אני יכול גם להבין למה.
    אך לישראל דין אחר, דינו של היהודי הגלותי רק בדמותה של מדינה: "הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!
    עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,
    וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם". את ארה"ב ככל הנראה אף אחד לא יחרים ולה אין דין לתת לעולם.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X