string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

דיור ציבורי או טיהור אזורי

בניגוד לערביי יפו, תושבי דרום תל אביב עדיין לא זוכים להכרה על-ידי העירייה, ואפילו הפירורים להם זוכים ביפו נמנעים מהם. חדש ממוחו הקודח של חולדאי: דיור בר השגה בדרום העיר למי שידם דווקא משגת
יעל בן יפת

עיריית תל אביב-יפו היא העירייה העשירה בארץ. יש לה המון בניינים וקרקעות שהיא יכולה, אם תרצה בכך, להפנות לשיפור מצבם של תושביה. אבל היא לא רוצה. יש לה רצונות אחרים. עיריית תל אביב-יפו או ליתר דיוק: חברי קואליציית חולדאי, רוצים עיר לעשירים בעיקר ולעשירים לייט, כי זה כיף שעיר שלמה תהפוך לחוג הסילון של ישראל.

יש בזה גם היגיון, הרי כל תשתיות התרבות מיועדות לאותו חוג מצומצם שמקבל הטבות כמו תזמורות ואופרה ישראלית, תיאטראות ממומנים כמו שצריך, ספריות עירוניות מושקעות – אמנם לא בקריית שלום אבל כן בגן לוינסקי, כי זה מצטלם טוב לדימוי של עיר קוסמופוליטית. בתקציב העירוני מימנו את זה מסעיף צביעות.

דיור ציבורי בקופנהגן, דנמרק. בתל אביב זה לא יקרה. צילום: cc by-seier+seier

בוועדת הכספים האחרונה בה השתתפתי נידונו מספר סוגיות חשובות, בעלות השפעה על מי יגור בעיר הזאת או מי יוכל לגור בעיר הזאת. העירייה החליטה, אחרי תקופה ארוכה שבה הואשמה בדחיקת לא עשירים מהעיר, לשנות תדמית. אז אחרי ישיבות שנעשו עם נוגעים בדבר, כולל מספר אנשי קואליציה ו"מומחים" לג'נטריפיקציה מהשטח, הוחלט כי לא יעשה שינוי בדבר מדיניות השיכון אלא שוב יופעל הסעיף התקציבי הלא נכון והפעם סעיף דיור בר השגה לעשירונים הגבוהים. בכך הוכיח חולדאי כי חזון עיר לעשירים בלבד לא מש ממוחו הקודח.

הקרקעות העירוניות בשכונות הדרום, על פי עיריית תל אביב, יופנו לאוכלוסיה אשר אינה נמנית על המעמד הסוציו-אקונומי המאכלס עדיין את שכונות הדרום. דרושה עזות מצח מיוחדת לנופף בדיור בר השגה ובאותה נשימה לקבוע כי דיור זה ייועד למשתכרים מעל 12,000 שקל בחודש. המשמעות הברורה היא שתושבי דרום העיר, שסבלו במשך שנים מנחת זרועה של העירייה הכי רעה ואכזרית בישראל, ימצאו את עצמם ניצבים מול בניינים חדשים עם אוכלוסייה חדשה, אליהם לא יוכלו להיכנס. אנדרומדה לעניות.

תושבי הדרום, בניגוד לערביי יפו, עדיין אינם זוכים להכרה על-ידי העירייה. ולכן, בעוד ערביי יפו זוכים לפירורים משולחנו של חולדאי, מתושבי הדרום נמנעים אף אותם פירורים.

חולדאי ושר השיכון אטיאס, בין האחראים למחירי הדיור הגואים ולכמות הרבה של מחוסרי הדיור כאן, כנראה חולקים את אותו יועץ תקשורת עלוב שהמליץ להם על שיטת דרוס כפי יכולתך, עם חיוך והרבה יח"צנות תקשורתית.

השיטה מבוססת על כך שיש להתמיד במדיניות הדיכוי/גירוש, ומדי רבעון או שנתון לצאת בקמפיין עם סלוגן מפוצץ ובלי תוכן משמעותי. אטיאס הוא בלון תקשורתי שפונק על-ידי התקשורת, הרבה מעבר למימדיו, כמו חולדאי. אותה תקשורת שמתעלמת בעקביות מהתעמרותה של עיריית תל אביב בתושביה ואת היותה עירייה בעלת התנהגות של תאגיד מסחרי ומן הירודים שבהם.

התנהלותה של עיריית תל אביב מזכירה במידה רבה את התנהלות הקונגלומרטים הגרועים ביותר אשר בלהטוטנות יח"צנית וגימיקים שיווקיים מנסים להסוות את טיבם האמיתי. תוכנית לדיור בר השגה בנוסח עיריית תל אביב הוא דוגמה מצוינת לטיהור בר השגה.

המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, עיר שתשתיות התרבות שלה מיועדות לחוג מצומצם. צילום: אתר הבית של האופרה הישראלית

ההתנהלות הדורסנית של עיריית תל אביב יפו בכל התחומים הגדישה את הסאה עבור תושבים רבים בעיר. כאשר רון חולדאי מניח כי כל עיר רוצה תושבים מהעשירונים הגבוהים, נשאלת השאלה מאיזה קיבוץ קיבל את תפיסת העולם הזאת? ומה עושים בחולדה עם קשישים ואנשים לא יצרניים, מכניסים לקייאק ומשיטים אותם בים המלח לראות מה יקרה כשיגיעו לשטח של משפחת עופר?

קיבוץ חולדה ידוע כקיבוץ לא יצרני אשר אף עמד בפני פשיטת רגל מספר פעמים, זאת למרות מיקומו האטרקטיבי במרכז הארץ. השאלה הנשאלת היא מהם הקריטריונים לבן ממשיך בקיבוץ חולדה, והאם יש מצב שתושבי העיר תל אביב יפו יפנו בתחינה לפרנסי הקיבוץ הכושל לשאוב חזרה לחיקם את רון נזק חולדאי. אני בטוחה כי נמצא לא מעט אמנים שיסכימו לפזם שיר לכת ברוך שפטרנו מעולו של זה או איזושהי בלדה לחוזר לקיבוץ.

רק שלא ישוב.

הכותבת היא חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם סיעת עיר לכולנו ומנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. תושבת קרית שלום בדרום תל אביב

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. מיכל

    מה בדיוק היתה החלטת העיריה לגבי דיור בר-השגה? ואיזה פירורים זורקת העיריה לערביי יפו? אשמח לדעת עוד.

  2. דרור בל"ד

    בזמנו התבכיין עזמי בשארה (ערבי) כי בפלסטין התרחש שוד הקרקעות הגדול ביותר במאה ה20. היות והתבכיין, זכה לפירורים שאפילו היהודים תושבי דרום ת"א לא זכו להם ואפילו להכרה ע"י העירייה.
    המסקנה: כדאי להתבכיין.

    ערביי יפו (פלסטינים אזרחי המדינה הציונית – זו ששדדה את הקרקעות) אינם הדוגמה הראוייה להתקנא בהם. גם לא דנמרק. דנמרק זה באירופה, והרצון להדמות לאירופה מזכיר את חזונו של חולדאי דווקא. הסיבה בגללה תושבי דרום ת"א נדחקים מאדמותיהם (אדמותיהם? חכי לספטמבר) היא בגלל שפעילי זכויות גרים ומסתננים מעודדים אותם להשאר, לגור בתנאים שיהודים, גם מזרחים (ואפילו ערבים) לא יכולים לגור בהם. יש מהם מאות אלפים, ובנוסף למקומות העבודה, הם גם תופסים מקום דיור. חזונו של חולדאי הוא יצירת תרבות וכלכלת עבדים. לשם כך צריך, בין היתר, גם עבדים, והרבה.

    זאת ועוד, חולדאי אינו אשם בהתנהלותה של המדינה ושל משרד השיכון לבנות אך ורק דירות של 4 ו 5 חדרים. זו הסיבה העיקרית שאנשים לא יכולים לרכוש דירה. מול הטיעונים שהועלו במאמר, יוכל חולדאי, ובדין, למלמל לעבר יעל בן יפת "נפלא". ועוד פעם: "נפלא".

  3. ארז

    את שוכחת שאת חיה במדינה מנופלית הנשלטת על ידי חמש מישפחות. כתוצאה מכך משכורת של 12 אלף שח לא מספיקה לרכישת דירה (דירה שתהיה קרובה למקום העבודה
    )אתשוכחת את גנירפקציה שנעשה לאותם צעירים חרוצים ממרכז תל אביב,גרוש הנעשה על ידי עשירי צרפת וארצות הברית ובעלי הממון-אז בבקשה גם לנו מגיע מקום לגור. בכבוד רב (מיזרחי שלמד בטכניון ומשתתכר את הסכום הנקוב ,אך חלומו לקנות דירה נראה קלוש)

  4. תמר

    בדרך כלל אני נהנית מהכתיבה שלך ומסכימה איתך אבל הפעם נדמה לי שפשוט לא הבנת מה הם רוצים לעשות, לפי מה שקראתי בפרסומים שלהם לא מונעים מאנשים שמתחת ל12 אלף לבוא. זה בדיוק ההפך.האם אני טועה?

  5. יעל בן יפת

    בישיבת ועדת הכספים האחרונה הציגו 3 תוכניות שונות של דיור בר השגה ואת הקריטריונים של העיריה למי נכנס לקטגוריה של זכאי דיור בר השגה. לגבי התוכניות ביפו הדבר החדש שיש בה הוא הכרה בזהות התרבותית קהילתית של האוכלוסיה הערבית הוותיקה ביפו ולכן יש פרויקט אחד שמיועד להם. מספר הדירות אינו ברור. מה שברור הוא שהדבר לא משנה את פעילות העיריה בהמשך פינויים במרץ של דיירי חלמיש היפואים. מדובר בפירורים אבל על הכרה קהילתית תושביה התימנים של כפר שלם או תושביה המזרחים הוותיקים של דרום העיר יכולים רק לחלום. כשהצעתי הכרה דומה לתושבי הדרום קיבלתי תשובה שזה לא תופס משפטית…(כדאי לקרוא את המאמר הזוכה של ד"ר יפעת ביטון בנושא דומה).
    לגבי מי שמרוויח פחות מ-12 העיריה דורשת ממנו או ממנה להראות הוכחות לבטחונות שעוד לא נקבעו באופן מפורש. רמז למה יקרה אפשר לקרוא בהגדרת הקריטריונים שמבהירים כי העשירון השביעי הוגדר כקהל יעד שהעיר מעונינת להשאיר בתחומה. מקבלי קצבאות לא יוכלו להשתתף. צריך לזכור כי גיל המקסימום הוא 45. כל זה לא מפתיע בהתחשב במי ישב בועדה ומי עמד בראשה. מזרחי דווקא (ארנון גלעדי).
    כאשר למשל בונים פרויקט כזה בשכונה הנמצאת בעין הסערה של הג'נטריפיקציה התל אביבית אפשר לדמיין מה יתרחש. פרויקט גני שפירא שיבנה בשכונת שפירא לא מהווה פיתרון לתושביה הוותקים דור שני ושלישי של השכונה הנמצאים מה לעשות במצב סוציו אקונומי נמוך משאר העיר. מה שזה אומר עצם שתושביה הותיקים של שפירא ימצאו את עצמם במקום אחר.