הרחק מגן עדן

עבור חברי הקהילה הגאה, כל פגישה עם רופא/ה עלולה להיות טראומטית; מי שבנוסף הינם חסרי מעמד, חוששים לגשת לטיפול שמא יוסגרו ויגורשו. על מערכת הבריאות להסיר כל חשש של כל אדם – מכל המינים, המגדרים, הלאומים והדתות – מקבלת שירותים רפואיים
הילה עמיתהילה עמית

​דוקטורנטית בחוג למגדר בסוא"ס, אוניברסיטת לונדון. עבדה בעבר ברופאים לזכויות אדם, שם טיפלה במבקשי מקלט הנרדפים בשל נטייה מינית, ובהנגשה לזכויות של תושבי מזרח ירושלים

בשנת 98', לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, הרימה הקהילה הגאה את ראשה ויצאה לרחובות תל אביב. מאז מתקיימים אירועי גאווה בישראל באופן רצוף, ביותר ויותר מקומות: אילת, חיפה, ירושלים, באר שבע, ראשון לציון. מהתמונות שמגיעות בדרך כלל לטלוויזיה ולעיתונות מהמצעד בתל אביב, אפשר לשגות ולהניח בטעות שהכל טוב; שהקהילה שמחה ומלבלבת, ושמצעד הגאווה נהיה פסטיבל צבעוני נטול כל קשר למקורותיו ההיסטוריים. מה שנעלם מעיני התקשורת בדרך כלל הם גילויי האלימות אותם חווים משתתפי ומשתתפות המצעד לאחר סיומו. לא רק בירושלים, גם בתל אביב ה"מקבלת". בכל שנה נרשמים דיווחים שונים של אלו שכן פנו למשטרה ולבתי חולים. אין ספק כי רבים העדיפו לספוג את הפגיעה הפיזית ואת ההשפלה, מאשר ללכת ולפתוח את זה בפומבי בתחנת משטרה או מול רופא.

רק לפני פחות משנתיים נרצחו ניר כץ וליז טרובישי ונפצעו למעלה מעשרה בני נוער בברנוער בתל אביב. הטבח בברנוער העלה באופן מהותי את הקשר בין פגיעה על רקע הומופוביה ובין קבלת טיפול רפואי. בני ובנות נוער אשר נפצעו פחדו ללכת לחדר המיון, משום שחששו מתגובת הוריהם וחבריהם, ליציאה הכפויה עליהם מהארון, למרות שהיו זקוקים לטיפול רפואי ונפשי באופן ברור.

יש עוד כאלו המפחדים לפנות לקבלת טיפול רפואי, אלו הם חסרי המעמד הלהט"בים בישראל. כאלו שמלבד היותם בני ובנות קבוצת המיעוט, חברים גם בקבוצת מיעוט אחרת: מהגרי עבודה, פליטים, ופלסטינים תושבי השטחים הכבושים. אנשים ונשים אלו, אשר מציאות חייהם כוללת חפיפה בין דיכויים שונים, צריכים לשקול פעמיים כל יציאה מהבית – גם ביום המצעד שאמור לקרוא לחופש מדיכוי ומהשתקה. גם ביום "חג" זה הם חיים בחסד במדינת ישראל, נעים בין הצללים שמטילות יחידת עוז, מג"ב, המשטרה והצבא. צללים המעיבים על בתיהם על מקומות עבודתם, על אירועים בשעות הפנאי. נשים וגברים אלו עלולים לסבול מגילויי אלימות בכל יום, בכל מקום. ברחוב יהודה הלוי, סנטימטר ממועדון ה"אוויטה" בתל אביב, או באחת הסמטאות החשוכות ליד מועדון ירושלמי שמאכלס אחת לשבוע ערב לקהילה הפלסטינית הגאה.

מתוך הקמפיין "Tel Aviv Gay Vibe". יש מי שהאלימות אורבת להם מחוץ לאוויטה

אם חלילה ייפגעו באופן רציני, מדקירת סכין, אף שבור כתוצאה מאגרוף, צלעות שבורות כתוצאה מבעיטות, הם יצטרכו לשקול פעמיים באם לפנות לחדר מיון. בכל אחד מבתי החולים בארץ יש קצין ביטחון, אשר לא אחת מעדכן גופים כמו משטרת ישראל והמינהל האזרחי, על מטופלים ללא תעודת זהות כחולה המגיעים לבית החולים. אמנם חובת הרופאים להעניק טיפול רפואי גם לחסרי מעמד, אולם לאחר סיום הטיפול הרפואי הם עלולים להיעצר ואף להיות מגורשים. אם דרך נמל תעופה בן גוריון, ואם חזרה לשטחי הגדה, שם נשקפת סכנה לחייהם.

חוסר היכולת של החברה להכיל עמימות מגדרית, מציב אתגרים בפני מערכת הבריאות. דוגמא לכך היא אופן הטיפול בילדים ובילדות שנולדו כאינטרסקס ובמשפחותיהם (אינטרסקס – א/נשים בעלי מאפיינים ביולוגיים של זכר ושל נקבה כאחד, או בעלי תכונות ביולוגיות על הקשת הרחבה שבין זכר לנקבה). הצורך והדחיפות הכפויים, שלא נובעים מצרכים רפואיים אלא מצורך חברתי, לקבוע מהר ומיד לאחר הלידה מין ביולוגי ומגדר מובהק לילד/ה, ולבצע ניתוחים חורצי גורלות ובלתי הפיכים אצל ילדים שלא בחרו את מינם, הותירו את אותותיהם בבני ובנות נוער ומבוגרים אשר גדלו בתחושה של סלידה מגופם, ואשר חוו מפגשים רצופים וטראומתיים עם מערכת הבריאות עד כדי התנכרות אליה.

גם טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות חווים התמודדות רצופת מכשולים מול מערכת הבריאות בישראל. כל הליכה לרופאת המשפחה, לא כל שכן לגניקולוגית, היא בעלת פוטנציאל טראומטי. עוצמת החשיפה והקרבה הפיזית שדורשת בדיקה רפואית, הופכת את הרגע המוכר והפגיע בו קולט אדם את הפער בין המין הביולוגי, לבין ההופעה המגדרית של האדם העומד מולו, לרגע מפחיד עוד יותר. מפחיד עד כדי כך שיכול למנוע מא/נשים מסוימים טיפול רפואי.

בתל-אביב נפתחה לאחרונה מרפאה אחת המשרתת את הקהילה הגאה. זוהי המרפאה היחידה בארץ אשר בה כל הצוות הרפואי, הינו בעל מודעות והכשרה לנושאים הקושרים בין נטיות מיניות, מגדר ובריאות. מדובר בפרויקט מעורר תקווה, אך כה מצומצם. אפשר לדמיין עם אילו קשיים מתמודד צעיר בפריפריה המבקש מידע על סיכונים ביחסי מין עם בני מינו, או טרנסית צעירה שלא גרה בתל אביב המבקשת לפנות לרופאיה על מנת לקבל טיפול הורמונלי.

סרטון של המרפאה הגאה:

המידע והשירות לקהילה הגאה צריך להיות נגיש לא רק פיזית, אלא גם רעיונית. המודעות צריכה להיות מרכיב מהותי במערכת החינוך, ולא פחות מכך גם במערכת הבריאות. מדינת ישראל צריכה להציב את הגישה לטיפול רפואי לכולם – מכל המינים, המגדרים, הלאומים והדתות, ובכללם הלהט"בים, כעיקרון הבסיס של מערכת הבריאות. על מערכת הבריאות להכשיר בצורה ייעודית את צוותי הרפואה והמנהל השונים – החל בפקיד בכניסה למיון, דרך המאבטחת, הרופא בקופת החולים ומומחית ההדמיה – להתמודדות עם הסוגיות הייחודיות שמעלה הטיפול בלהט"ב. יש להכליל נציגים של הקהילה, על כל מגזריה ומגדריה, בוועדות השונות של משרד הבריאות על מנת שאלו ייקחו חלק בהבניית נהלים שיותאמו לצרכיה הקהילה. בנוסף, יש לבטל באופן מיידי כל קשר בין כל מוסדות הבריאות, המרפאות ובתי החולים לבין גופים ממשטרים כמו הצבא ויחידות משרד הפנים, על מנת להסיר כל חשש מפני כל אדם מלגשת לקבלת שירותי בריאות.

על אנשי ונשות הבריאות, אחים ואחיות, סטודנטיות וסטודנטים לרפואה, רופאות ורופאים מוטלת האחריות להתייחס לא רק ל"חולה" בתוך חדר הבדיקה, אלא גם לאדם שמחוץ לחדר. לזהות את צרכיהם ומבוקשם כפרטים בעלי זהויות שונות ומיוחדות. כי אי אפשר לדעת מה עבר עליהם יום קודם לכן בבית – אם בכלל יש להם כזה, או לאיזה יחס זכו ברחוב. ואי אפשר לדעת מה יעבור עליהם למחרת, ואי אפשר לדעת מה מכלול החששות שתוקף אותם כאשר הם מגיעים למרפאה או לבית החולים, עם חבריהם או הוריהם, או לבדם.

הכותבת עובדת בארגון רופאים לזכויות אדם, ומאסטרנטית בחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב

———

עוד על יום הגאווה:

זאת לא המסיבה שלי | פנינה מולדובנו

הזדמנות לפוליטיקה קווירית | אייל גרוס

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אריק

    תודה על מה שכתבת.

  2. דרור ק

    הרצח ב"ברנוער" היה מקרה חריג מאוד, וכלל לא ברור שהוא התרחש על רק הומופובי. המשטרה לא פענחה את המקרה. אין לי מושג למה, אבל בינתיים אנחנו חיים רק מספקולציות.

    ההצעה שבתי החולים והמשטרה ינהגו אחרת בהומוסקסואלים/ות היא מאוד בעייתית. צריך להזדהות בבית החולים בגלל עניינים טכניים של הסדרת תשלומי הביטוח הרפואי (בית החולים לא מתקיים מחמצן בלבד) וגם בגלל עניינים מהותיים – הרופא צריך לדעת מה הרקע הרפואי של המטופל, ואם הוא אנונימי זה יותר קשה. כשמדובר בקטינים, זה מעשה די אכזרי להשאיר את ההורים בערפל, מה גם שלפעמים צריך הסכמה שלהם לכל מיני פרוצדורות פולשניות. אם מדובר באירוע כמו שקרה ב"ברנוער", הרי המשטרה חייבת לחקור אותו, ואם כל מי שהיה במקור שומר על אנונימיות, אין שום סיכוי לקיום חקירה. יש לרופאים ולשוטרים מחויבות אתית לשמור על פרטיות ולא לגרום נזק למטופלים/נחקרים. זה נכון לא רק לגבי הומוסקסואלים/ות, זה נכון לגבי גבר שחטף התקף לב בעת שבילה עם מאהבת, זה נכון לגבי נערה שמבקשת לעבור הפלה, זה נכון לגבי אישה חרדית ששברה רגל בעת ריקוד באיזה סטודיו תל-אביב בעוד בני משפחתה וחבריה סבורים שהיא נסעה לעשות סידורים בקריה.

  3. ליטל

    כתבה מצויינת וחשובה.

  4. xemmagoldielox

    בכלל לא בטוח שהטבח בברנוער היה על רקע להט"בפובי! הרי כל איזה יום- יומיים נכנס מישהו לפגישת נוער במרכז תל- אביב ומתחיל לרסס, ובמקרה הזה מדובר בפגישה להט"בית. יכולות להיות לבנאדם אלף סיבות לקחת אם- 16 ומסיכה ולהיכנס למפגש נוער להט"בי ולהתחיל לירות. המשטרה בכלל עוד בודקת את האפשרות שמדובר בשכן מלמעלה שחסמו לו את האוטו.
    מצד שני, מדובר גם באירוע חריג מאוד, המקרה היחיד הידוע למדע של אלימות כלפי להט"ב, בוודאי בשנתיים האחרונות.
    http://makore.6tzvaim.com/node/498

    לא, ברצינות, יעני… אתה רוצה להכחיש שיש צורך להסיק מסקנות מאלימות כלפי להט"ב? סבבה. אבל תצטרך להמציא טיעונים קצת יותר טובים, כי בינתיים אתה לא מאוד רחוק מ"אבל זה לא טבעי".

  5. xemmagoldielox

    כתבה מצויינת.

    חסרה לי בי התייחסות לצרכים הרפואיים של הקהילה הביסקסואלית, אני מניחה שכתוצאה מחוסר ידע בנושא.

    מקשרת אותך לדו"ח של ה"Gay and Lesbian Task Force" בנושא: http://www.thetaskforce.org/downloads/reports/reports/bi_health_5_07_b.pdf

    אם אין לך כוח לקרוא, הנה פוסט של שירי אייזנר על בריאות של ביסקסואליות:
    http://bidyke.wordpress.com/2010/08/15/%D7%A1%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%9F/

  6. דרור ק

    אני חושש שאתה הוא זה שצריך להביא טיעונים קצת יותר רציניים. אני מניח ששנינו מכירים את העיר תל-אביב. יחסית לערים כדוגמתה בעולם, מדובר בעיר עם פשיעה מעטה יחסית, ובכל זאת, כבר קרו בה לא מעט מקרים של רצח, כולל מה שמכונה "פיגועים פליליים". יכול להיות שמדובר בטעות בזיהוי – מישהו נשלח לחסל מישהו והגיע למקום הלא-נכון. נשמע לך דמיוני? כדאי שתבין איפה אתה חי. בתל-אביב כבר תפסו שכירי-חרב זרים שנשלחו לבצע חיסולים (אני לא מדבר על פועלים זרים חלילה, אלא על שכירי-חרב מקצועיים שהוזמנו מחו"ל). יכול להיות שמדובר במטורף – גם כאלה ראינו בתל-אביב. לאחרונה שמענו על רצח מזעזע של אדם על חוף תל ברוך בת"א בידי קבוצת נערים בלי מניע ברור. יכולות להיות אלף ואחת סיבות אישיות או אחרות שאין לנו שום דרך לברר – אני מקווה שלמשטרה יש. אם אדם נרצח על מדרגות העירייה, האם פירוש הדבר שהרוצח מסוכסך עם העירייה? אם אדם נרצח בבית-קפה, האם פירוש הדבר שהרוצח שונא אנשים ששותים קפה? אם אדם נרצח בבית-כנסת, האם פירוש הדבר שהרוצח הוא אנטישמי? גם רצח ב"ברנוער" לא מעיד בהכרח על הרוצח שהוא הומופוב. זאת אפשרות שצריך לחקור, אבל יש גם אפשרויות אחרות.

  7. אורי ביתן

    כל הכבוד.

  8. שרון

    הילה
    מרבית דבריך- אכן דברי טעם וישר כוח עליהם. אבל להפוך את המציאות העגומה בה נשקפת סכנה לחיי להט"בים בשטחי הגדה לבעיה שלנו – לא ולא.
    הייתי סובלנית לסוגיה הזו יותר, אם לא הייתי עדה לארס המופץ על ידי ארגונים כגון אסווט ויחידים אחרים שמסתובבים בעולם, חלקם ערבים ישראלים הנושאים תעודות כחולות ומקיאים לתוך הבאר ממנה הם שותים בלי שום בושה. הם עובדים על אנשים תמימים בעיניים. ארגונים שיושבים בתוך שטחי ישראל כי אם הם היו יושבים מעבר לגדה-הם פשוט לא היו, וקוראים לכל העולם להחרים את מצעד הגאווה בישראל, להחרמת כנס איגי העולמי בתל אביב וזה עוד במקרה הטוב. אני בעצמי שמעתי את נציגות אסווט, באוניברסיטה נחשבת בארה"ב טוענות שהחברה הפלסטינית היא חברה חילונית ופתוחה והרדיפה של להט"ב פלסטינים מתבצעת אך ורק ע"י הצבא הישראלי. שום דבר בעולם לא ישכנע אותי שצריך להגן על שקרים וניצול של בורות ו/או תמימות של בני אדם בצורה כזו בוטה,צינית ומלאת ארס.