• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

להחרים את הכיבוש

חוק החרם אושר היום (ב') בוועדת חוקה לקריאה שנייה ושלישית; ח"כ בן ארי הציע לרכזת קואליציית נשים לשלום: "לכי לעוורתא!"
העוקץ

"חוק החרם" (הצעת חוק "למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם") אושר היום בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. מטרתו המוצהרת של החוק היא למנוע מאזרחים ישראלים לפעול נגד הכיבוש באמצעות קריאה לאי-שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ואקדמי עם תעשיית ההתנחלויות והכיבוש – באופן הפוגע בחופש הביטוי, בחופש הדיעה ובזכות ההתארגנות.

החוק כולל החמרה באמצעות סעיף חדש, סעיף 4, הקובע כי ארגונים התומכים בחרם לא יהיו זכאים להגדרתם כמוסד ציבורי לפי פקודת מס הכנסה. "זוהי סנקציה כלכלית שמשמעותה המעשית היא שלילת היכולת של ארגונים לקבל תרומות ויכולת פעולתם", נכתב בנייר עמדה שפירסמה קואליציית נשים לשלום לאחר הדיון. עוד התנגדו לנוסח החוק משרדי החוץ, התמ"ת והאוצר, וכן האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים.

לדברי חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח: "מה ההיגיון בכך שלאזרחי ישראל יהיה מותר להחרים את הקוטג', אבל לא את הכיבוש? זו חקיקה פוליטית, אנטי-דמוקרטית, מהסוג שהכנסת הנוכחית מקדמת חדשות לבקרים. חרם צרכנים, בין אם אנו מזדהים עם תוכנו ובין אם לאו, הוא כלי מחאה לגיטימי וחלק מחופש הביטוי. למרבה האירוניה, דווקא הצעת החוק הזו תגביר את הביקורת על ישראל בעולם – ובצדק".

אילת מעוז, רכזת כללית של קואליציית נשים לשלום, אמרה לחברי הוועדה: "גם אם תעבירו את החוק, אנחנו נמשיך לקרוא לישראלים להחרים את הכיבוש". בתגובה קרא לעברה ח"כ מיכאל בן ארי: "לכי לעוורתא!". מוקדם יותר צעק בן ארי לעבר ח"כ נינו אבסדזה (קדימה), שטענה שהחוק פוגע בחירויות יסוד, "לכי לקדאפי!".

לקריאת הצעת החוק

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמית

    הרי נשי קואליציית הנשים לשלום, חח, כתבו פעמים רבות, כולל באתר הזה, שהם בעד חרם על ישראל.
    לא התנחלויות, לא כיבוש, חרם על ישראל כולה. ממפעל אינטל בקרית גת צפונה. אז מה ההתממות הזו פתאום?
    כנגדכם מדבר החוק, ולא כנגד מי שביום שישי הולך לעשות קניות בסופר ונמנע ממוצרים שהם תוצרת אזור ברקן. אל תנסו ליצור זהות ביניכם לבינם, היא לא קיימת, וזה גם לא ימנע את תשלום 30 אלף ש"ח הקנס הצודק מאין-כמוהו.

  2. יון תם

    אני לא מבין מה ההיטפלות להערה של הפרובוקטור בן ארי, כאשר היא מופנית כלפי ארגון שכבר הוכיח את תמיכתו העיוורת במשפחות הרוצחים מעוורתא.

    אכן קואליציית נשים לשלום הלכה לכבר עוורתא, תוך כדי מבצע צה"לי לתפישת רוצחי ילדי והורי משפחת פוגל, והצטלמה מחבקת ותומכת באמו של הרוצח אמג'ד.

    עצם העובדה שכוחות הביטחון ערכו חיפושים בכפר, אשר לכשעצמה אמורה להצביע דווקא על כך שיש מידע כי מכפר זה יצאו הרוצחים, הספיקה לארגון הנשים "לשלום" כדי להגיע, ללא כל בדיקה מזערית או ביקורת עצמית, ולתמוך במי שהציגו עצמם מסכנים בו בזמן שהיו עסוקים בהסתרת הרוצחים והשמת ראיות לפעולתם הנפשעת.

    אז "לכי לעוורתא", גם כשהוא מגיע מהדיוט כמו בן ארי, יכול להביע באופן מושלם את תחושות הקבס של כלל הציבור הישראלי מהארגון המשמש, בעיוורון או ביודעין, ככלי במלחמת השמד שהוכרזה עלינו ע"י האיסלם הקיצוני ומדינות אויב.

  3. מירב אינדיג כהן

    ידידי חברי הכנסת, אנשי שמאל באשר הם ומנכ"לים של אגודות למינהן…
    כמה מכם טרחו אי פעם לבקר בפועל במפעלים שנמצאים בלב הכיבוש (למשל, באזור התעשיה בברקן) ולראות מי הם רוב הפועלים שעובדים שם? ידידי היקרים, רוב הפועלים במפעלים אלו הם פלסיטנאים תושבי הכיבוש שמוציאים את לחמם בכבוד כמעט בדרך היחידה שניתנת להם. חרם על תוצרת השטחים הכבושים פוגעת ישירות במקומות העבודה שלהם. ידוע כי אין שום חלופה אמיתית לנושא התעסוקה ולכן לפני שיוצאים בהכרזות גורפות ובחוקים משמימים יש מן הראוי לבחון את הנושא לעומק ולהציע חלופות תעסוקה אחרות לפני שפוגעים באלו הקיימות. בין אם חוק כזה או אחר יאושר, יש מין הראוי מקום לשאול את כולנו מה באמת אנחנו יודעים ומכירים מעבר לכותרות הפופוליסטיות בנושא? מי באמת מניע את עולם התעשיה בשטחים ומה החלופות התעסוקתיות שמדינת ישראל מציעה לאותה אוכלוסיה?

  4. מילנה

    בהקשר הזה דווקא מתעוררת פתאום דאגה לתעסוקה של הפלסטינים. הלא תיבושו?

  5. נדב פרנקוביץ'

    לעמית- החוק כמובן אינו מבדיל בין חרם על ישראל לחרם על השטחים. הנה כך מוגדרת העבירה, לשון החוק:
    "הימנעות מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם מדינת ישראל, מוסד ממסודותיה או אזור שבשליטתה(!)…".

    למירב – הרי יוזמת החרם איננה יוזמה ישראלית במקור, אלא פלסטינית. הארגונים והפרטים שתומכים בחרמות כאלו או אחרים עושים זאת כהצטרפות ליוזמות החרם הפלסטיניות. פיסת היסטוריה מעניינת: כבר לפני 25 שנה ניסו פלסטינים תושבי השטחים לארגן חרם על השקל הישראלי ועל סחורות ישראליות. המארגנים גורשו(!) (כנראה מתוך דאגה ישראלית אופיינית לתושבי השטחים שהיו עלולים להיפגע מכך) והסוציאליזם שרד.
    אני מחרים מוצרי התנחלויות, ביקרתי באזור התעשייה ברקן, וגם בכפרים הסמוכים לו שהוא הוקם על אדמתם (להלן גזל) ושיצאו להפגין נגדו (!), וכנ"ל באזור התעשייה של מישור אדומים. כל פלסטיני שאי פעם שמעתי את דעתו בנושא היה בעד החרמת מוצרי ההתנחלויות, וכיום יש חרם כזה בשטחים בפועל. וזה שמישהו (אגב מיעוט קטן) נגרר בעל כורחו לעבוד אצל אלו ששודדים את אדמתו לא אומר שהוא תומך בגזל, אלא פשוט שאין לו ברירה. יש אגב סרט מעניין על הנושא שנקרא in working progress
    (של גיא דוידי), על אנשים שאדמתם החקלאית נגזלה ונאלצים, באין פרנסה, לעבוד בבניית ההתנחלות שמוקמת על אדמתם. צפייה נעימה.

  6. רן

    לשון אחר: הקריאה "יש להחרים את אריאל כי היא התנחלות בשטחים הכבושים" היא עבירה על פי החוק.
    לעומת זאת, הקריאה "יש להחרים את אריאל כי היא התנחלות בשטחים הכבושים ובגלל שתושביה יהודים ואני שונא יהודים" מותרת, כי לא מדובר בהחרמה *רק* מחמת הזיקה למדינת ישראל אלא מסיבה נוספת.
    החוק מפלה לטובה את האנטישמים, אולי מפני שהם בני בריתו הטבעיים של הימין הישראלי.

  7. מירב אינדיג כהן

    נגעתם בדיוק במקום הרלוונטי. מדינת ישראל אינה מציעה חלופות ראויות לתעסוקת הפלסטינאים ולצערי הרב הרוב נגרר לכותרות ולא מציע יוזמה אמיתית לשינוי.
    אבל כידוע הקושי הוא לא רק בנושא תעסוקה…