• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

רֶשע זה כאן

על פי המודל של היישוב היהודי בחברון, נוער הזהב של גוש אמונים נחוש לטהר את ירושלים מערבים ולהמאיס עליהם את חיי היומיום. אולם המניע העמוק של כל אידאולוגיה גזענית הוא שכרון הכוח לכשעצמו
מיכל פלג

ההתעמרות בערבים הפכה לתעסוקה, לתחביב ולתכלית קיומם של אלפי יהודים-ישראלים. איש אינו מודה בזה בגלוי ורק מעטים מכירים בכך. השיח הפוליטי הרי מניח מראש מניע הגיוני, תועלתני, לכל מדיניות, אף שההסטוריה רצופה בדוגמאות המוכיחות את ההפך. במדינה היהודית הלא דמוקרטית אותה כוננו אנשי "גוש אמונים" שולטת כיום אידאולוגיה גזענית מובהקת מן הזן הקו-קלוקס-קלאני, וכדרכן של אידאולוגיות ממין זה חדלו האדנות, האלימות, ההתעללות והביזוי לשמש אמצעי והיו למטרה.

קדושת ירושלים משרתת את גוש אמונים לליבוי יצרים. בניגוד לאיתמר, תקוע או חוות מעון, התנחלויות כפריות שבהן מתעמרים בערבים הרחק מן העין, ההתנחלות בשכונות ערביות במזרח ירושלים ממוקמת בלב אזורים אורבניים צפופים וזו אחת מסיבות קיומה, אם לא החשובה בהן. כאן המרחק בין המתנחל החמוש, המוגן על-ידי החוק הישראלי וכוחותיו, לבין שכנו הפלסטיני חסר ההגנה, הוא זה המפריד בין חלון לחלון.

מתנחלים בשייח ג'ראח מתעמתים עם פלסטיני תושב השכונה. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס
קישוטים על המחסום בלב חברון. צילום: יותם רונן, אקטיבסטילס

לפעמים מפריד ביניהם רק קיר. אמנם, באמצעות אישורי בניה נדיבים לצד אחד והריסות בתים בצד השני, הקיר הופך במהרה למבצר בטון מצויד במצלמות ומאבטחים. המודל הוא היישוב היהודי בחברון. לפני חתימת הסכם וואי, במסגרת תחקיר לכתבה, לנתי בבית משפחה פלסטינית בקסבה בחברון. חלונות הבית היו מחופים רשת ברזל. בבוקר, מבעד לאשפה ולאבנים שהצטברו על הרשת, ראיתי ילדים משחקים בגינת "מתחם אברהם אבינו". אחד מהם, כבן תשע, יצא לבית-הספר. משני צדיו צעדו חיילים ונשקם דרוך.

הילד עצר להשליך אבן על החלון, צרח כמה קללות גסות והמשיך. אז הגיחו מארחיי החוצה ויצאו לעיסוקיהם. הם חצו את הרחוב בזהירות, בראש מושפל ובצעדה מהירה, כמעט ריצה, בין קומנדקר לעמדת הצבא בפתח הבית השכן.  בעלת הבית עלתה לתלות כביסה על הגג. הקסבה בחברון היא כוורת צפופה של בתים עתיקים בנויים זה על זה, כך שעקרת הבית ושכנותיה תלו את הכביסה מתחת לאפם ונשקם הדרוך של החיילים בעמדות השמירה, שנכפו על הגגות הסמוכים  – אלא אם כן ציוו עליהן האחרונים, כפי שאכן עשו באותו בוקר, להסתלק מיד מהגג. מהגג שלהן. זו דוגמה קטנה, בנאלית, לשגרת חייהם של ערבים שהמתנחלים חדרו ללב שכונתם.

משכורת ממוסקוביץ' ואקדח בחגורה

בלב השכונה הערבית ראס אל עמוד על הר הזיתים, מתחת לחורשת האורנים העתיקה של מנזר "בית אברהם", השתלטו ב-1997 סוכני "עטרת כוהנים", בכספי איל ההימורים האמריקאי ארווין מוסקוביץ', על חלקה אחת. ברחוב הופיעו מיד מחסום וחיילים, מקור לטרדות והשפלה לתושבים הערבים. קמה גם מחאה. בפעם הראשונה ראיתי את ההתנחלות כשביקרתי באוהל המחאה.

בפעם השניה הגעתי למקום עם מפיקה מהבי.בי.סי. המחאה גוועה בינתיים. המתחם הוקף בגדר. בשער עמדו צעירים חמושים באקדחים. דיברנו אנגלית, ג'יין נפנפה בתעודת הבי.בי.סי וברעמתה הבלונדינית – והשער נפתח. בחדר הבקרה, בין ערימות נשק וציוד אלקטרוני, התרוצץ בחור מודאג. מה קרה? מערכת הסאונד התקלקלה. משתוקנה התקלה פרץ מרמקולים שנתלו סביב המתחם קולה של שינייד או'קונר (שסירבה באותה שנה להופיע בישראל כמחאה נגד הכיבוש). השמיעו גם ליאונרד כהן. בפול ווליום, להנאת השכנים.

מתנחלים בראס אל עמוד, 27.05, צילום: אקטיבסיטלס

נערות חטובות ריחפו ברקע, חיממו אוכל וסרגו כיפות. הובילו אותנו לבית השני. שם עבדו (זה ציטוט) ה"שחורים": תלמידי ישיבה מזרחיים שהובאו בתורנות מרחבי הארץ לנקות ולשפץ. ומאיפה אתם, שאלנו את מלווינו. הם התייעצו ביניהם איך אומרים באנגלית "יוצאי יחידות מובחרות". אחד סיפר שהוא חוסך כסף לטיול בהודו עם החברה. אחרים נרשמו לאוניברסיטה. איך אומרים "אחלה סידור" באנגלית, שאל מישהו. הסבירו לנו: מגורים בחינם קרוב לקמפוס, חיסכון בנסיעות, משכורת ממוסקוביץ, אקדח בחגורה והופעות אורח על מסכי טלוויזיה ברחבי העולם. הם הציגו עצמם כנוער הזהב של גוש אמונים. ההיררכיה היתה גלויה כצהרי היום: הלבנים עם האצבע על ההדק, השחורים מטאטאים והאינדיאנים בחוץ.

בליל תשעה באב, אוגוסט 2009, ישנתי באכסניית המנזר "בית אברהם" בראס-אל-עמוד. התעוררתי בבהלה לקול צעקות. לקח לי רגע להבין שהן בוקעות ממערכת הגברה. השעון הורה כמעט חצות. הצעקה הפכה ליבבה מטורפת והדהדה מן הגיאיות סביב. גבר צווח בגרון ניחר "לטהר את ההר". קשה לתרגם לכתב הטעמת קול, צמרמורת בגב ותאוות רצח באוויר. מחלון המנזר ראיתי רק את השמיים המאדימים באור הזרקורים מעל מצודת "מעלה הזיתים" ואת העיר העתיקה ברקע. לבסוף נאמה אישה. קולה נשמע לי מוכר. אולי דניאלה וייס? מה זה משנה? אלפי הפלסטינים, משפחות, ילדים, זקנים, חולים ששנתם נגזלה בבתים סביב לא ידעו את שמה.

קול אישה צרוד שאג ברמקולים: "הערבים הם כמו קוץ בפה! התנאי להמשך קיומנו כאן הוא גירוש כל הערבים!" היא הזדעקה על הערבים "המשתלטים על מאות אלפי דונמים ביהודה ובשומרון". זה ציטוט. "לא נסכים לעולם להתחלק בארץ הזו עם עם אחר", הבטיחה. כעת הגיע משפט שנראה לי, בדיעבד, כלקח החשוב ביותר מאותו ליל אימים: "אם אנחנו לא יכולים לגרש עכשיו את כולם – לפחות נדאג לא לתת לאף אחד מהם להרגיש נוח לרגע!" זו, אכן, תמצית האידאולוגיה המבעיתה של השנאה.

דניאלה וייס. הערבים הם כמו קוץ בפה. צילום מסך

קול אישה צרוד שאג ברמקולים: "הערבים הם כמו קוץ בפה! התנאי להמשך קיומנו כאן הוא גירוש כל הערבים!" היא הזדעקה על הערבים "המשתלטים על מאות אלפי דונמים ביהודה ובשומרון". זה ציטוט. "לא נסכים לעולם להתחלק בארץ הזו עם עם אחר", הבטיחה. כעת הגיע משפט שנראה לי, בדיעבד, כלקח החשוב ביותר מאותו ליל אימים: "אם אנחנו לא יכולים לגרש עכשיו את כולם – לפחות נדאג לא לתת לאף אחד מהם להרגיש נוח לרגע!" זו, אכן, תמצית האידאולוגיה המבעיתה של השנאה.

לשם כך מתנחלים בלב שכונות ערביות בירושלים. איחוד העיר, וליתר דיוק הפיכתה ליהודית (מטוהרת מערבים), הוא המטרה האסטרטגית, הטקטיקה היא "לא לתת לאף אחד מהם להרגיש נוח לרגע", אולם המניע העמוק של כל אידאולוגיה גזענית, הדחף המשתלט עליה, ונעשה במרוצת הזמן חשוב מכל מטרה מעשית, הוא שכרון הכוח לכשעצמו. העליונות. האדנות.

לכן, ב"יום ירושלים" האחרון, צעדו בחורי ישיבות והמון משוסה דרך שייח' ג'ראח, לכן פרצו בשאגות ורקיעות רגליים לעיר העתיקה דרך שער שכם דווקא, ועל שפתיהם השירה "מוחמד מת". הם באו להתעמר בערבים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    כדאי גם להוסיף שהטמטום הוא מרכיב מרכזי באידאולוגיה הגזענית בכלל ועל אחת כמה וכמה כאשר אנחנו חיים במדינה שמוקפת כמיליארד מוסלמים ו500 מיליון ערבים , החשיבה שניתן לנהל מדינה עם מדיניות גזענית קבועה כלפי ערבים לאורך זמן שובר שיאים חדשים של טמטום ועיורון.

    כדאי גם לשים לב לתמונה המצוינת שמלווה את המאמר – מי שתופס את העיין הוא הבחור החרדי בימין התמונה הלבוש כמו יהודי בעירה בעוד על פניו מבט של קוזאק לפני פוגרום.

    דיסוננס קונגטיבי במיטבו.

  2. דרור ק

    ועצרו את דב ליאור שנתן את הסכמתו לכתב פלסתר מגונה במסווה של חיבור הלכתי, ובמשך חצי שנה ביזה את מדינת ישראל ואת חוקיה כשסירב להתייצב לחקירה במשטרה. כעת, כשחסידיו השוטים והבורים של דב ליאור מתקיפים את מדינת ישראל כאחרונים שבאויביה, האם יקבלו רשויות אכיפת החוק סעד כלשהו מאנשי השמאל הרדיקלי? חלילה. המדינה משוקצת בעיניהם יהיו הנסיבות אשר יהיו. נמצא אם כן שרשויות המדינה מותקפים בידי השוללים את קיומה מימין ומשמאל, והם צריכים להתפלל שיחזיקו מעמד בכל החזיתות. שיהיה ברור – איש לא ירוויח מהחלשתה של המדינה ורשויותיה. גם השמאל הרדיקלי נהנה מהעובדה שמדינת ישראל מקיימת שלטון ליברלי הכולל חופש ביטוי. גם בשיא הסכסוך בין ישראל לפלסטינים מספר קורבנות הסכסוך נשאר נמוך בהשוואה לסכסוכים דומים בעולם, כיוון שאת מדינת ישראל מנהלים, בכל זאת, אנשים אחראים יחסית שאינם צמאי-דם. עכשיו כשצריך לחזק את ידיהם של האנשים האחראים ביותר מבין אלה שמנהלים את המדינה, אין להם על מי לסמוך.

  3. ארנון

    כיהודי, אני מתבייש בבני עמי ,אם הם עושים את הכתוב בכתבה.
    כקורא ,אני מתבייש לקרוא כתבה כל כך חד צדדית ומלבת שנאה .
    היהודי מוצג כקלגס נושא נשק.
    ראינו וקראנו השבוע מה קרה ליהודי שהגיע בטעות לעיסווייה–לינץ' —
    וזו רק דוגמא אחת
    וגם , ערבי שגר בשכונה יהודית, לא צריך נשק להגנה עצמית

  4. רונן

    1. שי ניצן צריך גיבוי של "השמאל הרדיקלי"? אולי נתחיל משר המשפטים וראש הממשלה?
    2. כל הסיטואציה סביב המעצר של דב ליאור מדגישה את הפער בין הטיפול של מערכת אכיפת החוק במתנחלים/אנשי ימין ובאנשי שמאל. אלימות תומכי דב ליאור טופלה בכפפות של משי בהשוואה ליחס של אנשי המשטרה למפגיני שיח' ג'ראח לדוגמה.
    3. לחכות כל כך הרבה זמן עם הבאה לחקירה של דב ליאור זה אומץ? סה"כ עשו את תפקידם. אגב, העובדה שהגדרת זאת כאומץ מצביעה על כך שגם אתה מבין את ההבדל המהותי בין "השמאל הרדיקלי" לאנשי דב ליאור – הרי מעצר או זימון לחקירה של אנשי "שמאל רדיקלי" זה ממש לא דבר שדורש אומץ לב. במלים אחרות, ולמרות מה שטענת באופן גלוי, גם לשיטתך השמאל הרדיקלי ממש לא מהווה על הדמוקרטיה בישראל.

  5. דב פוניו

    כיהודי אתה רוצה להראות אנושי- אבל לקרא שאתה נוהג בצורה לא אנושית- זה לא נוח. אז אתה מתחיל לעקוף.
    לא דוגמת הלינץ' ולא בטחונו של ערבי ללא נשק (לאיזה ערבי התכוונת-תושב יפו שחי שם מאות שנים?)-שניהם אינם רלבנטיים לנושא. רוב הגדול של תושבי ישראל הם שומרי התנהגות ראויים. כותבת המאמר אינה מפנה אצבע מאשימה אליהם, אלה אל נוער הזהב של גוש אמונים ואל המתנחל החמוש המוגן על ידי החוק בישראל. אל אלה שרואים בהתנהגות זו דרך ראוייה לבנות את מרקם החחים כאן.
    אין הצדקה למעשה לינץ . אבל מעמדת ההקבלה שלך עולה שמעשה לינץ בצד אחד מהוה הצדקה להתנהגות כפי שמתואר בכתבה.
    טול קורה מבין עיניך. אנו, העם הנבחר, אמורים לתת דוגמה לאחר. לא לחפש כתבות "מאוזנות"

  6. דרור ק

    במשטר דמוקרטי יש הפרדת רשויות. רשויות אכיפת החוק הן אותן רשויות שאמורות לחקור ולהעמיד לדין את ראה"מ אם חלילה הוא יעבור על החוק (ולצערי זה כבר קרה במקומותינו). אם רשויות אכיפת החוק זקוקות לגיבוי של ראה"מ – אוי ואבוי לנו. הגיבוי צריך לבוא מהאזרחים ההגונים. אני תוהה אם אתה רואה את עצמך כמשתייך לקבוצה הזאת.
    חסידים שוטים ואלימים יש בכל מקום, והם מסוכנים תמיד. צריך הרבה אומץ כדי לטפל בקבוצות מזיקים כאלה. יש הרבה מדינות שבהן בחרו להתעלם ובכך החריפו את המצב. אני מסכים איתך שהטיפול ב"ימין המתנחלי" הוא פעמים רבות נינוח מדי, אבל דווקא רשויות החוק בישראל מגלות אומץ שלא תמיד קל לגלות, לא בישראל ולא במקומות אחרים. אולי הם לא ראויים לצל"ש כי הם בסך הכול רוצים להביא אותנו הביתה בשלום, אבל אומץ בהחלט יש כאן וטוב שכך. הזלזול שלך, וחוסר הגיבוי שלך כי כאילו זה ממילא לא מספיק, וכאילו "דופקים" את ה"שמאלנים" זה בדיוק המתכון להרס מדינת ישראל שממנו אף אחד לא ירוויח – גם לא הציבור הערבי.
    אגב, יש חברת כנסת, חנין זועבי שמה, שעשתה מעשה שלא ייעשה ושיתפה פעולה עם טרוריסטים מתורכיה נגד חיילי צה"ל. חברת-הכנסת הזאת עדיין נהנית מחסינות מלאה – וטוב שכך. כך זה בדיוק צריך להיות. בתורכיה על הרבה פחות מזה היו מבטלים את חברותה בפרלמנט וזורקים אותה לכלא, ואני לא רוצה לחיות בתורכיה. זה לגבי שאלתך בעניין השמאל הרדיקלי ואיך מתייחסים אליו.

  7. איזי גור

    לפני זמן מה שאל אותי אחד ממכרי מדוע אני חוזר ומגיב על תופעות העוולה והרשע מצד בריוני הימין הקיצוני וקלגסי ה"קומנדו"
    של אדושם.
    וכי- הקשה עלי האיש- אתה סבור שתגובותיך, כמו גם של רבים מעמיתיך לדעה, עשויים לשנות משהו בהתנהגותם של הנלוזים הנ"ל?
    תשובתי. ברור לי שתגובתי היא טיפת מים שנפלה על אדמת המדבר ביום שרבי של אוגוסט.
    אבל מה. אולי פעם אזכה להיות בין המוזמנים לראות בנטיעת חורשת חסידי אומת פלשתין.

  8. כיצד שלטון-תורת המלך,רשיון הריגה רבני-מדיני-תורתי

    מחריב את עצמו וכורה לנו בור -שאול .
    אח"כ הכל ייבנה מחדש(ע"י פלשתינאים) או שלא.
    הסטורית הקנאי -הסיקריק החרקיריסט- קנאי -צבאות -השם בכל מחיר ,אשר מוביל לשמד- בית ,שבה ועולה .
    הרי יושבי ה"חדר" אינם מגזר יצרני.גם תומכיהם. שלוחיהם בכ"י ,מישי דרך בן הגביר-הארי-המרזל, ועד דרעי הם דוגמה לבטלני הרב-יוסף.(המאיון והעשירון התחתון אצלם).
    הללו,מייצגים למעלה משליש העם באופן רשמי.
    שליש נוסף , האינטלגנציה ומעמד הביניים, הייצרן, המדעי,התרבותי,ניגר אט-אט,אל מחוץ לא"י.
    השליש הנותר ערביי ישראל, פלשתינאים,בוני-המדינה בפועל,עובדי כפיים , חרוצים, בעלי מקצוע.
    כששליש א' ההדוניסט-בטלן- רצחן,ימתין ששליש ג', הייצרן,העמל ,הקונה בזכות את ישיבתו ושיבתו,יהיה וסל שלהם,לא יהא מי שיגן על זכויות העריץ -הפריץ. השאר כרוניקה אינדוקטיבית של היסטוריה אמפירית, משל לנעשה כעת ,או כדדוקציה בלתי נמנעת של משטרי אופל, האונסים את אוכלוסייתם שוחרי-החירות הדמוקרטית והמו"מ השיוויוני,להתאבד בעל -כורחם.

  9. גלי

    להתחבר לשכנינו הקרובים כל כך בוואלג'ה, למשל, ולעזור זה לזה. לקנות פירות וירקות, שמן זית, להכיר את הילדים, שיגדלו וישחקו יחד, לבקר זה את זה, להכיר את המאכלים, ללמוד עברית, ערבית, אנגלית ביחד. דברים קטנים, שהם ההתנגדות למשטר הדיכוי של המדינה.

  10. ענת טואג

    כתבה חשובה. כל הכבוד שיש לכתבת כוח נפשי לעמוד בסיוט וברגשי האשמה שלילה בחברון מעניק לישראלי הגון. מסיור שבועי ברחובות אבו דיס, ראס אל עמוד, סילוואן ועוד אפשר רק להוסיף שהמתנחלים עושים את שלהם בהשתדלות ובאלימות מרבית, אבל הפשע הציבורי האמיתי הוא העזרה הממשלתית והממסדית לכל פועליהם: ממימון המשטרה החדשה בהרי מעלה אדומים (הכשרה נוחה לשכונה חדשה בשטח E1) באמצעות העברת המשטרה הישנה למתנחלים בהר הזיתים ועוד ל"עבודות התשתית" של העירייה בסילוואן, שהתברר שממומנות בחלקן בידי עמותת אלעד שלא לטובת התושבים הפלשתינים, אלא לטובת המדרכות שיובילו מעיר דויד לנקבת השילוח.
    כסדום היינו…

  11. החבר של ניסים

    שא-ל אותי מכר בעיר יטה האם היהודים חושבים שמצב זה ימשך לנצח?האם הם חושבים מה יהיה אחרי שזה יגמר?ותחשבו על זה!