string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

מי כאן הבּוּר

עיתונאי אחראי היה בודק מה יכולה וצריכה המדינה לעשות כדי שלא יהיו בה אוכלוסיות שלמות של אנשים מיואשים, ללא עתיד. תגובה למאמר רווי שנאת זרים וגזענות של אראל סג"ל
שרון ליבנה

בקרוב זה יקרה. ערב של פורענות בנתניה. ניידת משטרה תעצור לבדוק כמה אתיופים משועממים שיושבים על הגדר בשכונה, שתויים. המילים יהפכו לקללות. בחור אחד, שיכור ואלים, ינפץ בקבוק וידקור את השוטר. השוטר, מבועת מול העיניים השחורות של חמישה בחורים צעירים, ימהר לירות. בחור אתיופי ישכב מוטל על המדרכה, מת. השוטר מזעיק תגבורת. מסביבו כבר מתגודדים כל החבר’ה מהשכונה. הרסן הותר. הם יזדחלו החוצה מהבתים המתפוררים, מן הגטאות בערים, מהפינות החשוכות שבהן הם מתמסטלים מדבק מגע. בעיניים שלהם ייאוש תהומי של אנשים אבודים. כך תתחיל אינתיפאדת האתיופים, ולילה שחור ירד על ישראל.

האם התרחיש המתואר אפשרי? לא בלתי אפשרי לחלוטין. אם כך, מדוע אף אחד לא מפרסם אותו? משום שהוא גזעני, עושה דמוניזציה לאוכלוסייה שלמה לפי מוצאה, ולפיכך – מסית ומעודד אלימות. אף אחד לא מפרסם? לא מדויק. לפני כשבועיים פירסם אראל סג"ל טקסט בסגנון בפתיח למאמרו ב-nrg "אוטונומיה אפריקאית בתל אביב". אלא שבמקום המלה "אתיופים" הופיעה המלה "סודנים".

היה זה פתיח למאמר רוויי שנאה, שמכפישה אוכלוסייה שלמה רק בגלל מוצאה, מציגה אותה כאויב המדינה ודורשת להרחיקה. זוהי שנאת זרים וגזענות במלוא מובן המילה. ייתכן שהכתב נתקל בפליט סודני שיכור – זה לא אומר שכל הסודנים שיכורים. ייתכן שישנם כמה פושעים בקרב אוכלוסיית הפליטים – זה לא אומר שכולם פושעים. למען הדיוק, לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת (מאי 2011), רמת הפשיעה נמוכה בהרבה בקרב אוכלוסיית מבקשי המקלט האפריקניים לעומת רמת הפשיעה בקרב הישראלים. אבל הגזענות מעולם לא נתנה לעובדות היבשות לבלבל אותה.

גינת לוינסקי, 27.07.11. צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס

נחזור לתרחיש שצייר סג"ל. האם הוא אפשרי? נניח שכן. נניח שאם תמשיך מדינת ישראל להסית נגד מבקשי המקלט מאפריקה, תסרב לבדוק את בקשותיהם להיות מוכרים כפליטים, תשלול מהם זכויות אדם בסיסיות ולא תיתן להם רישיון עבודה – כעבור כמה שנים כאלה יגיע המצב לכדי משבר. האם האשמה היא במבקשי המקלט או אולי בממשלה שלנו, שמסרבת לגבש מדיניות מוסרית ואחראית ולהעניק סיוע לאנשים אלה?

כמי שמסייעת לאוכלוסיית מבקשי המקלט בתל אביב (במסגרת עמותת א.ס.ף) כבר ארבע שנים ומסתובבת בשכונת נווה שאנן גם בשעות מאוחרות ללא חשש, אני יכולה להעיד ממקור ראשון, ולא משמועות, על מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה: יש בהם נערים שהגיעו לבד לישראל אחרי שהוריהם נעלמו בידי השלטונות, גברים שברחו אחרי שכפריהם הוצתו וילדיהם נרצחו מול עיניהם, נשים שנאנסו בידי חיילי השלטון או בידי מבריחיהן, הורים שילדיהם מתו במסע בידיים שלהם, מצמא, או על גדר הגבול, מיריות חיילי מצרים. סביר שיש בהם גם כאלו שנמלטו לכאן פשוט משום שלא היה להם מה לאכול. הם בני אדם כמונו בדיוק, המבקשים להציל את חייהם ולהעניק לילדיהם עתיד טוב מעט משלהם.

כשהגיעו לכאן מבקשי המקלט בהתחלה, איש מהם לא שתה ולא השתמש בסמים. לא היו כמעט תקריות אלימות. הם התרכזו בניסיון למצוא עבודה, קורת גג, מזון. כבר אז התריעו ארגוני הסיוע לפליטים – שסג"ל מאשימם ב"אמפתיה סנטימנטלית ואינפנטילית, בורות מקוממת, חתרנות… ותקינות פוליטית מסרסת" – שבהיעדר רישיון עבודה רשמי והיעדר זכויות בסיס, יידרדר מצבה של האוכלוסייה. מתברר, שזה בדיוק מה שרצתה הממשלה. היא ידעה שאינה יכולה לגרש את הפליטים בגלל דעת הקהל הישראלית והעולמית, ולכן המשיכה להתעלם ממצבם ומבקשותיהם, לרכז את כולם בדרום תל אביב ללא תעסוקה וללא שירותי רווחה, ולחכות שהתבשיל ירתח. ואכן, הוא מתחיל לבעבע. תושבי השכונות מפנים כעת את זעמם אל מבקשי המקלט, במקום לדרוש מהממשלה שתדאג לזכויות הפליטים כפי שהתחייבה באמנה הבינלאומית שעליה חתמה בשנת 1951.

עיתונאי אחראי היה מביא לידיעת הציבור עובדות, ולא רק האשמות לא בדוקות. עיתונאי אחראי היה בודק מה יכולה וצריכה המדינה לעשות כדי שלא יהיו בה אוכלוסיות שלמות של אנשים מיואשים, ללא עתיד. אבל סג"ל אינו עושה דבר חוץ מלהפיץ שנאה. בעשותו זאת, הוא אחראי להתגברות האלימות והגזענות בחברה הישראלית, ודמו של האפריקני הבא שיידקר בידי ישראלי בשל צבע עורו – על ידיו.

הכותבת היא פעילה בעמותת א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. איה

    יופי של מאמר !

  2. עדי בן יעקב

    אבל כנראה כן. אין בררה צריך לענות לגזענים.
    לי אגב יש תשובה מאד מספקת (בעיני לפחות ) בצורה של סלוגן

    שיהה לך תשובה הגונה לשאלה שתשאל פעם על ידי ילדיך:
    איפה היית אבא שעשו אקציה בתל אביב?

  3. שרה לבקוביץ

    בוקר טוב לאיציק ספורטא ולשאר עורכי וכותבי העוקץ,
    אני מקוה שאתם דואגים למקד את החבר'ה מהמחאות לפני שילכו לאיבוד. אני מאמינה שלא תפספסו את ההזדמנות לעזור במאבק בניסוח האסטרטגיות והדרישות בכל השטחים.לא רק מאמרים אלא פעילות שדה בשטח.

  4. חנן שליב

    ה שאראל סג"ל הינו גזען בכיין אינו שולל את בעית מהגרי העבודה וגם לצערנו הגדול את בעיית פליטי אפריקה.צריך להודות בעובדות הקשות שמרבית אוכלוסיית העולם הינה גזענית בצורה זו או אחרת וכן שבעיית המהגרים הינה מהיותר בלתי פתירות.אגב האם מישהו נתן דעתו על בעייתם בשעת הפצצה בת"א???)דבר זה אינו מצדיק את יחסה המחפיר של ממשלת ישראל לילדי הזרים ובכלל לאופן התיחסותנו (פרט לאותם צדיקים מאירגוני הסיוע) לסוגייה הקשה הנ"ל.