העולם חייב להם משהו

תאוות בצע, אינדיבידואליזם קיצוני, תרבות צריכה בלתי מרוסנת, א-פוליטיזציה – על הקשר בין החזון של ההנהגה לזה של המתפרעים באנגליה
אור קרמר

אנגליה סערה השבוע בעקבות הספק-מחאה ספק-מהומות, שנגרמו כתגובה להרג של תושב שכונת טוטנהאם שבצפון לונדון על ידי המשטרה. אלה הובילו למאורעות קשים, עד שהיו מי שהשוו את התמונות לתקופת הבליץ. התקשורת קיבלה את שלה – תצלומים מהאוויר של חנות רהיטים הנשרפת כליל בשידור חי, ידוי אבנים, מכוניות עולות באש, תמונות של פריצה לחנויות, חזרתם של פוליטיקאים מחופשה ונאום לוחמני מצד ראש הממשלה דיוויד קמרון.

נציגי השמרנים והלייבור מטיחים האשמות זה בזה, ובכלל. בלייבור טוענים כי האשמה היא במדיניות הקיצוצים של השמרנים (המחזיקים בשלטון מאז מאי אשתקד) שדירדרה את החברה. מנגד מזכירים להם שזו היתה מפלגת הלייבור שהרכיבה את הממשלה במשך 13 שנה – תקופה שבה חלק גדול ממי שיצאו לרחובות גדל והתחנך בממלכה. אפשר לטעון שזה המצב הכלכלי והחברתי בשכונות ובאזורים בהם התחוללו המהומות ולחפש את האשמים המתאימים. מהבחינה הזאת, האשמה מוטלת על מערכת החינוך הציבורית, החלוקה המעמדית והמוביליות החברתית הנמוכה בבריטניה, האבטלה ואובדן השליטה על הדור הצעיר ברמה המשפחתית.

לילה בלונדון, 09.08.11. צילום: AndyArmstrong, cc by-sa

לכל אלו ודאי שיש תפקיד בזעם והתסכול שקיבלו ביטוי בהתפרעויות, המעט חסרות האחריות יש להודות מאחר והנפגעים העיקריים הם דווקא אותם תושבי השכונות הקשות (ובהתאם גם העדר התמיכה הציבורית והפוליטית). ודאי גם שהמחאה היתה יכולה להישמע בקול אחר ולאחד סביבה עוד רבים אילו היתה מתנהלת בצורה שונה. אפשר לחלוק על הלגיטימיות שבפעולות כגון תפיסת שטח ציבורי, השחתה של מבנים ציבוריים, עימותים עם המשטרה ופגיעה בסמלי הגלובליזציה כדוגמת מקדונלדס ובנקים – אך אלו עוד פעולות שניתן למצוא בהם מסר והיגיון אידיאולוגי מסוימים. אולם מה מביא נערים לפרוק את זעמם על חנויות מקומיות ובתי מגורים? מדוע לשרוף מכונית חונה השייכת כנראה לאחד/ת מהשכנים? מדוע לגנוב מתיק גב של נער שנפגע?

את תחילתה של התשובה ניתן אולי למצוא בדבריו של "פרדי", שטען כי היציאה לרחובות התחוללה מכיוון שאף אחד לא עושה בעבורם כלום. הוא לא היחיד שחושב ככה: קמרון תקף בנאומו את אותם צעירים וטען שהם רואים את העולם ככזה שחייב להם משהו ואינם רואים עצמם אחראים למעשים שלהם. ספק אם קמרון צודק. ייתכן שאותם צעירים כבר איבדו תקווה ואולי זו הדרך היחידה שהם מכירים על מנת לבקש את אותם הדברים הבסיסיים שהחברה והמדינה אכן חייבים להם, לכל אחד, וללא תנאי. אותן הזכויות עליהן מדברים המוחים, גם אם אלו נבדלים באופי שלהם – בתל אביב, במדינות ערב השונות ובמדריד. צדק חברתי; מאותם דברים שלעתים קצת קשה להגידרם, אך נורא קל לזהות את העדרם.

אחד ההסברים המעניינים ששמעתי היה דווקא זה של הראפר Reveal בתוכנית האקטואליה היומית הקבועה של BBC2. כשנשאל על ידי המנחה האם לא מדובר בסופו של דבר בגניבה לשמה ובתאוות בצע, השיב כי הוא מסכים, אך תלה דווקא את האשמה באלו המשמשים דוגמה לציבור: אלו שבונים את המסגרת החברתית, אלו שבדרכם חושבים גם כן שהעולם חייב להם משהו. זו המערכת הכלכלית תאוות הבצע והגרגרנית והמסר שהיא מעבירה לציבור, מדיניות החוץ של בריטניה וחברותיה "במערב" שכובשות ומנצלות מדינות איפה ומתי שבא להן (אם על ידי צבא או באמצעים כלכליים) והקהילה הבינלאומית החלשה שעומדת מנגד.

צילום: RichardBaker, cc by-nc-sa

הדברים הללו נאמרו בלהט הוויכוח ולא זכו לתשומת לב בפאנל, אך נוגעים בדיוק בלב העניין. באותה השיטה, מנגנון ההצלחה וקביעת היעדים שלו מושרשים עמוק – הרבה מעבר לנטו כלכלה. אלה מאדירים תרבות של אינדיבידואליזם קיצוני, תרבות צריכה בלתי מרוסנת, א-פוליטיזציה של כל נושא וטמטום באופן כללי. השחקן הבריטי סטיבן פריי צייץ בטוויטר, כי ביזה ותאוות בצע פוגעות בחנויות ובעסקים קטנים וחלשים, בין אם הן מתבצעות על ידי הבריונים מהבנקים ובין אם על ידי בריונים אחרים.

בדיוק החשש מחברה כזאת הצמיח בעשורים האחרונים את הפונדמנטליזם האיסלאמי מחד ואת אחותו המערבית, הניאו-שמרנות, מאידך. אך סולידריות עם האחר וצדק חברתי לכל אינם מצויים בזה או בזו. שחרור מקיפוח, ניצול ומידור אינם מתקיימים תחת מודלים שבטיים-קהילתיים, של אנחנו והם וחזרה למסורת ישנה. מדובר במערכת של ערכים חברתיים עמוקים יותר, הדורשים שינוי תפיסתי ולא לעבר אותן אידיאולוגיות שמרניות. זוהי גם בדיוק הסיבה לכך שכבר מתחילת המחאה בישראל היו רבים שקשרו את הדרישה לצדק חברתי עם הפסקת הכיבוש, הרדיפה אחר מבקשי המקלט וקורבנות אחרים של השיטה אשר קולם אינו נשמע. צדק חברתי אינו המטרה, אלא הדרך להגיע אליה.

יש להבין כי השיטה ואלו העומדים בראשה אינם נפרדים מהאזרח והאזרחית הקטנים. הרי חלוקה שכזו, יש בה מן האנחנו וההם והתנערות מאחריות. אותם אזרחים מרימים עיניהם ורואים את מי שאמונים על הנהגת העם מתנהגים בצורה דומה – בחסות החוק ועל ידי עיוות ערכי מוסר. העם מקבל את המנהיגים הראוים לו, אמרה פעם ברגע אישי נדיר העיתונאית איילה חסון – יש לקוות שלמדנו את הלקח הזה ושאכן שינוי שכזה יגיע, גם אם יידרשו לכך כמה שנים.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במדיניות ציבורית בלונדון

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמירם ברוטמן

    עבר והווה

    עבר והווה
    אולי זה ללכת רחוק מדי לעבר, אבל אי אפשר לא לחשוב שמה שהיה פעם קיים היום במהדורה עכשווית. בזמן מלחמת קרים בחורף הקשה ביותר שנמדד עד אז, הצבא הבריטי לא היה מוכן לתנאי מזג האוויר. החיילים סבלו מרעב, חוסר במגפיים, ואמצעי לבוש אחרים. כתוצאה מסך כל התנאים הבריטים איבדו כ-11 אלף חיילים ממחלות. המפקדים הבריטים במקום אמרו במרירות כי למרות הכל מצבם של החיילים הפשוטים שהגיעו מהמעמדות הנמוכים, טוב יותר מאשר בבית. ובהקשר שונה כדאי לקרוא את ספרו של חזי שלח על אותה מלחמה, ולהבין משהו על מלחמות שלא היו צריכות להתקיים.
    http://www.monitin.org.il

  2. משפ' אברהם

    כתבת דברים חשובים מאוד. כתבת הרבה. הרבה מאוד רעיונות אולם החזק והראשון הוא האינדיבידואליזם שגורר אחריו את כל היתר. הוא אף פועל יוצא של תהליך התיעוש והטכנולוגיה שהעולם עבר. והאדם מרגיש קרוב אצל עצמו ללא מחויבות חברתית או דאגה לעולם שמסביבו בכל רמה אנושית שהיא.

  3. נועם א"ס

    Yes, as through this world I've wandered
    I've seen lots of funny men;
    Some will rob you with a six-gun,
    And some with a fountain pen.

    And as through your life you travel,
    Yes, as through your life you roam,
    You won't never see an outlaw
    Drive a family from their home.

    מתוך: Pretty Boy Floyd

  4. הרברט מרקוזה

    לאור האירועים האחרונים בלונדון והארמגדון הכלכלי-חברתי בעולם כולו, הגותי (הקודרת משהו באשר לסיכוי לשינוי) – ראוייה לבחינה מחדש.

    בספרי האדם החד ממדי טענתי שחברת השפע, הטכנולוגיה המואצת, הייצור ההמוני, ההתמכרות לצריכה כוזבת, ההטפשה של ההמונים בין השאר בפרסום ושיווק מאסיבי ובאמצעות הטלויזיה (מסטר שף ומסטר גורנישט), כל אלה יגרמו לתרדמת ותישלל האופציה לשינוי חברתי.
    יש וטעיתי.נמתין ונראה

  5. עודד גלעד

    הניאו-ליברליזם, כמו ההון, כמו הפונדמנטליזם המוסלמי שמנגד, אינם בעיות מקומיות. לא יכולים להיות להם פתרונות מקומיים. דרושה לנו ממשלה פדרלית, גלובלית, שתייצג את האינטרס המשותף לנו, בני האדם.

  6. למרקס היא התרופה

    הגאונית מכל עד הלום.
    כנראה שהתודעה המדוכאת,שטופת-המוח,שפופה ואנוכית,לעולם לא תרקיע שחקים בהארה נשגבת החוצה יבשות ואוקיינוסים בהכרה – המעמדית.
    הלאמה,בעלות הציבור על ההון והקניין(שיוחרמו מייד) , דמוקרטיה ישירה מוחלטת.(אינטרנט-כיכרות,תקשורת).
    אפשר בהחלט רק בישראל . להחרים את הטריליארדים שבמקלטי -מס ידועים .

  7. מאור

    מבחינת יחס למטרות ולאמצעים המקובלים, יש "קונפורמיים" (המקבלים את המטרות ואת האמצעים), "חדשנים" (החותרים למטרות המקובלות באמצעים חדשים- למשל, פשע), "ריטואליסטיים" (מקיימים את האמצעים ללא רצון אמיתי להשיג את המטרות), "נסגנים" (שמוותרים גם על המטרות וגם על האמצעים", ו-"מורדים" (שחותרים למטרות אחרות באמצעים אחרים). המתפרעים/מפגינים תויגו כ-"נסגנים" נתמכי-סעד, עכשיו יש ויכוח האם הם "חדשנים" או "מורדים".

  8. מאור

    דומה שתגובה 4 הנבונה השפיעה עלי יתר על המידה