string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }
  • עמוס עוז
    אחרי מות
    עמוס עוז: איילת צברי על אהבת נעוריה הספרותית
  • סלימה-מוראד
    שפת אם
    יהודים וערבית: עתירה מזרחית נגד חוק הלאום

לרעב ולהשפלה אין שפה

במקום החלוקה המסורתית ליהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונייים, המחאה הזו מציבה חלוקה שבין מנצלים לבין מנוצלים, בין שלטון ההון לבין הרוב שמבקיע את הדממה. הרוב הזה כולל יהודים וערבים והוא נאבק על צדק ועל שלום. נאום מהעצרת בחיפה
רג'א זעאתרה

ערב טוב,

בשם מאהל ואדי ניסנאס אני מברך את כל האנשים שהגיעו לכאן: נשים וגברים, יהודים וערבים, חיפאים ולא חיפאים. أهلاً وسهلاً بكم في حيفا الحمراء. ברוכים הבאים לחיפה האדומה.

ברכה מיוחדת אני שולח בשם כולכם למאהלים שהוקמו בנצרת, באום אלפחם, בסכנין, בחורפיש, בקלנסווה, במג'ד אל-כרום, בעראקיב, בג'לג'לויה, בעראבה, בירכא, בבאקה אל-גרבייה, ביפו ובלוד.

אמנם הסבל הוא שונה, לרוב יותר קשה. אצלנו בוואדי לא הרבה אוכלים קוטג'. מעדיפים לבנה. אבל גם הפיתות מתייקרות והולכות, החינוך עולה הון תועפות, ולצעירים אין איפה לגור. במג'ד אל-כרום, למשל, מצטופפים 15 אלף אזרחים על 1400 דונם. שטח השיפוט של הכפר הורחב בפעם האחרונה בשנת 91, ולאנשים אסור לבנות על האדמות שהם ירשו מאבותיהם ומסביהם.

אבל בסופו של יום, משפחה ללא קורת גג היא משפחה ללא קורת גג, וילד רעב הוא ילד רעב, וזה לא משנה אם הוא מדבר ערבית, עברית, אמהרית או רוסית. בסופו של יום, לרעב ולהשפלה, בדיוק כמו להון, אין מולדת ואין שפה!

מזה עשרה ימים אנחנו יושבים בוואדי, בכיכר ע"ש הסופר החיפאי אמיל חביבי, אותו איש שכתב ב"אופסימיסט" על ילד יהודי אחד שהתיישב לידו על חוף הים בכפר טנטורה ושאל: "באיזה שפה אתה מדבר, דוד"?

–          ערבית.

–          עם מי?

–          עם הדגים.

–          האם הדגים מבינים רק ערבית?

–          הדגים הגדולים, הזקנים, אלה שהיו כאן כאשר היו כאן הערבים.

–          והדגים הקטנים, מבינים ערבית?

–          עברית וערבית וכל השפות. הימים רחבים וקשורים זה בזה. אין ביניהם גבולות ויש בהם מקום לכל הדגים.

ואנחנו כאן הערב כדי לומר: במאבק הזה יש מקום לכולם, במאבק הזה יש תקווה לכולם, המאבק הזה הוא של כולם!

עצרת הענק בחיפה, 13.08.11. בסופו של יום, לרעב ולהשפלה, בדיוק כמו להון, אין מולדת ואין שפה. צילום: מאיה קוי

חברים וחברות,

לממשלה ולבעלי ההון שמאחוריה קל מאוד לחלק אותנו חלוקה אנכית: יהודים מול ערבים, מזרחים מול אשכנזים, דתיים מול חילונים. אבל מה לעשות? העצרת הזו, כל המחאה הזו, מציעה חלופה אחרת, מציבה חלוקה אחרת – חלוקה אופקית; בין מנצלים לבין מנוצלים, בין אותו קומץ שיש לו אינטרס לשמר את המצב הקיים, את שלטון ההון, לבין הרוב, הרוב שמבקיע הערב את הדממה, שיש לו אינטרס לשנות את השיטה: לשנות את העושק, את הניצול, את המצב שבו הטייקונים צומחים יותר ואנחנו מידלדלים יותר, את השיטה שבה השוק חופשי יותר ואנחנו עבדים יותר.

ואנחנו לא לבד: הקפיטליזם לא עובד גם במצרים, גם בספרד, ואפילו בארה"ב נשמעים קולות אחרים. האגדה על "קץ ההיסטוריה" מתרסקת אל מול מיליוני אנשים שיוצאים לרחובות ודורשים דבר פשוט: לחיות בכבוד, לעבוד בכבוד, לגדל ילדים בכבוד ולהזדקן בכבוד.

"כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק" – אמר פעם שיר. ואנחנו אומרים: הגיע הזמן לדבר על שלום ועל צדק גם יחד! כי היום יותר מאי פעם, ברור לכולם שכדי להפסיק את הדיבור על צדק, הממשלה הזו עלולה לצאת לעוד מלחמה. כי במלחמה כמו במלחמה, התותחים רועמים והאוהלים מתקפלים.

תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה – אני לא בטוח. אבל דבר אחד אני יכול להבטיח: אנחנו נמשיך להיאבק יחד – ערבים ויהודים – למען צדק, למען שלום, למען שוויון, למען עתיד טוב יותר, למען עתיד צודק יותר לשני העמים.

سنناضل معًا، عربًا ويهودَ، من أجل العدالة الاجتماعية، من أجل السلام، من أجل المساواة، ومن أجل مستقبل أفضل لأبناء الشعبين.

הכותב הוא עיתונאי ב"אל-אתיחאד"
בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. אב'ול אמין

    אהב את הים (כמו המנגווי), אבל לא הביא אוכל (אבל רג'א, עזוב עכשיו דאחקות).

    חביבי בעת הנכבא נמלט ללבנון וחזר אח"כ. (עובדה לא כל כך חשובה וכוונתי איננה חלילה לקנטר – מאוד אהבתי אותו, את מזגו הסוער ואת הריבונות המחשבתית שלו).

    לעצם העניין: חביבי הכיר במדינת ישראל חרף העובדה שתקומתה היתה אסונה של עמו ואילו אתה וחד"ש הנוכחית מסרבים להפנים, להבין, ולהכיר בכך שהיהודים – בשל נצחיותה של האנטישמיות – חייבים דירת חדר לאומית עלי אדמות. וכאן אתם מתרחקים מחביבי-חביבי

  2. תופיק טובי (חיפה-ז"ל)

    אמנם מאיר (וילנר-מוילנא, חתום בשמנו על מגילת העצמאות, אבל כמובן שהחתיצה מקובלת עליי ותמכתי בה בזמן אמת.

    הבט, ידידי הצעיר והדעתן, זו לא היתה תבוסתנות חלילה, זה היה פרגמטיזם. הלוואי ולא היינו מיעוט וגם המופתי (האולטרא-לאומן והאנטישמי והפרו-נאצי, היה איתנו). נכון, שתקומת היהודים היתה כרוכה באסון לעמנו , אבל בעיקר בשל עמדתנו והתנהלותנו והעדר הפנמה שהיהודים אחריי השואה – הם בשיא הג'ננה ההישרדותית שלהם.

    ןעכשיו לימינו אנו, אל תתחרו ואל תתחראו עם בל"ד – זה מתכון לאסון. עזמי היה נושא כלי – האיש, אישית ותפיסתית אסון לחברה הערבית בישראל.

    תתפייסו עם היהודים ותבינו את ההיסטוריה שלהם והכורח שלהם בריבונות.(זו לא גזענות, בדלנות, נעליים וגרביים, אלה החיים).

  3. יוסי אמיתי

    יתכן שאני סובל מכמה מוגבלויות שכליות: ככל שאני מנסה, אני מתקשה לרדת לעומק כוונותיהם של שני המגיבים לעיל (אגב, אני מתרשם שאת שתי התגובות כתב אותו אחד), הבאים חשבון פוליטי עם חד"ש דהיום, דווקא בהקשר של המחאה הנוכחית, חוצת הזרמים הפוליטיים והרעיוניים. אין ספק: היו לתנועה הקומוניסטית בארץ הזאת שגיאות רעיוניות ופוליטיות כבדות, לצד עמדות צודקות ומאבקים נאצלים, אבל לייחס לחד"ש אי הכרה בישראל, ואי הזדהות עם סבלם של היהודים בשואה? לייחס לה תחרות לאומנית עם בל"ד? מהיכן נטלו המגיב(ים) את השטות הזאת? או שמא התכוונו לאי הכרתה של חד"ש בהגדרתה של ישראל,נוסח נתניהו, כ"מדינת הלאום של העם היהודי" (להבדיל מ"מדינה יהודית")? ככה סתם? בלי להתייחס להקשר הספציפי של עמדה זו?
    תגובותיהם של צמד המגיבים (שהם אחד, כנראה) היו ראויות לדיון, אילו העלו אותם בהקשר אחר, בזמן אחר. העלאתן בהקשר הנוכחי, על רקע המחאה החברתית הגואה, היא טעות קשה.
    או שמא מוגבלותי השכלית היא הגורמת לי לחשוב כך.

  4. Diogenes

    Yes, Yosi, it probably is.