• ביטון-יפעת-1
    פודקאסט חדש
    "אנחנו הגנרליות של הביטחון החברתי" - ראיון עם יפעת ביטון
  • קושמרו ואברמוביץ
    בעקבות הבבונים
    מה קרה כשכתבי אולפן שישי יצאו לפגוש את הילידים בשדרות?

אין מנוס מזיהום פוליטי

השלב ממנו חששו רבים הגיע, עם פיגוע שכופה על המחאה תובנה פוליטית. שמולי כבר הצהיר שצו 8 יגרום לו לקפל את האוהל, ובעודו מזמזם את ניגון ה"קמים עלינו להחריבנו" נאלץ העם להכיר בעוד עם
אילנה ברנשטיין

התקשורת הנדרשת לחילוף חומרים מהיר, לעירוי דם מתמיד, דחקה את המחאה לעמודיה הפנימיים עוד לפני הפיגוע אתמול. די היה בפרשת מרגלית צנעני כדי לסחוף את המדינה בגל התרגשות ולהשכיח את יושבי האוהלים. אך אל לה למחאה החברתית לעטות את פני התקשורת שנעמדה דום אל מול הפיגוע הקשה ופינתה את הבמה לנביאי הזעם. לכל אותם פוליטיקאים אינטרסנטים, ביטחוניסטים מטעם שמייחלים ל"ספטמבר שחור".

כך שמענו אמש את אהוד ברק שהבטיח כי צה"ל ימשיך לפעול וכי צריך לאפשר את המשך החיים הנורמליים – תהא משמעות דבריו אשר תהא. את גיורא ענבר שהשווה בין פיגוע הירי לבין האירועים שקדמו למלחמת 1973 – חציית תעלת סואץ ותקיפת הסורים בגולן (בקיצור, הכינו את המקלטים). וכמובן את ראש הממשלה, שקבע לעצמו עיקרון: "כשפוגעים באזרחי ישראל, אנחנו מגיבים מיד ובעוצמה". ציני ככל שזה נשמע, נתניהו לא היה יכול לאחל לעצמו תפנית עלילתית טובה מזו. העלילה מסתבכת, או שבעצם חוזרת לנרטיב המוכר, לז'אנר הידוע לכולנו מאז 1948.

הפגנה בירושלים, 15.08.11. צילום: אקטיבסטילס

אך המחאה החברתית אינה עוד תוכנית ריאליטי לימי הקיץ. גם אם הרייטינג שלה מדשדש עכשיו יש לו עוד סיכוי להתרומם. והסיכוי, מה לעשות, הוא שילוב הזיהום הפוליטי – זה שעד כה נרתעו ממנו מנהיגי המחאה, כאילו מחאה חברתית אינה פוליטית מעצם הגדרתה ואינה מסובכת, גם אם בעל כורחה, בפוליטיקה המדינית ואפילו המפלגתית. כאילו היינו עוד מדינה באירופה הנלחמת על צדק חברתי בלי העוול של הכיבוש ואתם יודעים מה – גם בלי הגיבנת הכלכלית שלו. העם דורש צדק חברתי, אבל למי? כן, יש כמה וכמה פלסטינים השותפים למחאה, יש אפילו אוהל 48 במאהל רוטשילד כתזכורת הכרחית אך חסרת קול או משמעות של ממש במקהלה ה"לא פוליטית".

ואמנם מה שלא מצאו לנכון לעשות מנהיגי המהפכה עשה אל-קעאידה. פיגוע ירי הכניס את הפוליטיקה למחאה בדלת האחורית, ועל כך עוד נבכה. אפשר לצעוק מהיום עד מחר שהמחאה אינה מבחינה בין ימין לשמאל בין מזרחים לאשכנזים וכן הלאה, שיש לה שפה משלה, שהיא מערערת על הקיים, אך הצעקה נחלשת כאשר הפוליטיקה נכפית עליה בדמותו של פיגוע ירי, שמטרותיו והקשריו מורכבים פי כמה מהפשטנות הפרשנית שהושמעה אמש על-ידי הניזונים ממצבי חירום, העלוקות הביטחוניסטיות, שוטפי המוח המיומנים שגייסו בנקל מדינה שלמה. וכך במקום לצעוד במוצ"ש בראש מורם נקבור שוב את מתינו.

מן הראוי לציין שהארגונים היהודים בארצות הברית הקדימו את אל-קעאידה בניסיון לשלב את הפוליטיקה במחאה. בשבועות האחרונים – גם אם בירי מילולי – התריעה יהדות ארצות הברית על ארגוניה השונים כי יחסיו המעורערים של נתניהו עם אובמה, חוקי החרם וספטמבר הקרב ובא קודמים למהפכה החברתית, ומכל מקום עליהם להיות חלק ממנה. אך לא יהודי התפוצות, האמריקאיים השבעים, יכתיבו לנו את סדר היום. העם דורש צדק חברתי. העם מסרב להכיר בכיבוש. העם מסרב להודות במדיניות ההפרדה בשטחים. העם מסרב לעשות חשבון ולהבין כמה הכיבוש עולה לו. והחשבון מנופח עשרת מונים מחובם של הטייקונים. ובעיקר – העם מסרב להכיר בעובדה שחי לצדו עוד עם. העם אינו עם, העם הנו שני עמים.

די היה לשמוע את דבריו של איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים שהטרים את הפיגוע באומרו: "אם יקראו לי למילואים, אני אקפל את האוהל", כדי להבין שלא המשטרה תידרש לפרק את האוהלים, די בצו שמונה והמחאה נעמדת בשלשות. כי למרות הכל ואף על פי כן מנגינת ה"קמים עלינו להחריבנו" היא המנגינה המתנגנת בלבו של כל יהודי גם אם הוא מעשן נרגילה ואוכל סושי. מתחשק לי לשאול את שמולי – למה לך להיות יו"ר התאחדות הסטודנטים? חפש משרה ביטחוניסטית אצל נתניהו. כך תוכל לעשות מילואים מהמזגן ולא מהאוהל. שמולי כסימפטום, שמולי כקריאת כיוון, שמולי שהפוליטיקה מאיימת על הקונסנזוס שזכה לו.

אך יותר משאל-קעאידה מכוונים את רוביהם כנגד אזרחי ישראל או כנגד בנימין נתניהו, הם מכוונים אותם לאבו-מאזן ולספטמבר הקרב ובא. ולא נותר אלא להצר על כך שראש הממשלה, שריו ויועציו בוחרים לכסות את עיניהם ולאיים על אזרחי ישראל במלחמה נוספת, מלחמת מגן בלתי נמנעת. ואין זה פלא שאפילו האיום האירני השתרבב אמש לפיות הששים עלי קרב. הלאה המהפכה, העם דורש ביטחון.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רותם

    מסכימה מאוד עם הנאמר
    אם העם מבקש צדק רק ליהודים הוא לא יקבל צדק- ולא מגיע לו צדק

    אם נמשיך לראות בתושבי עזה קבוצת טרוריסטים וטרוריסטים בפוטנציה נמשיך להיות כלי משחק בידי מי שמשחקים איתנו גם היום- ומגיע לנו

    אבל למי יש כח לתיקון אמיתי ?

  2. דב פוניו

    מסתבר שאצלנו אי אפשר לעשות שינוי חברתי זבנג וגמרנו.
    תנועת המחאה כאן לא בוזזה חנויות והיא גם לא תפר צו 8. לא חשוב מה אומר איציק שמולי. חשוב מה יעשו 95% של מקבלי הצו:
    הם יתיצבו ליחידותיהם. אבל תנועת המחאה( אל תספידו אותה כלכך מהר) הוכיחה שחלק עצום שלציבור הבוחרים מסוגל סוף-סוף למקד את תשומת הלב לעיקר הבעיה: האם המנהיגות הפוליטית רואה בהגה השלטון קרדום לחפור בו או שליחות של העם למען העם. כאן טמון ההבדל- ורק נקוה שתצליח כאן לקום מנהיגות של הדגם השני עד לבחירות הבאות

  3. גל לוי

    האפקט הישראלי-יהודי לפיגוע היה יכול לאפשר לפבלוב לנסח את חוקיות התגובה הבלתי מושכלת בצורה מדויקת עשרת מונים .עד אתמול, אותם מנהיגים הואשמו שכשלו ולא סיפרו לנו את האמת, ונתנו לנו להאמין בתקוות הצמיחה.
    וראו זה פלא, רק ירו הרובים וכבר דברי המנהיגות הפוליטית כדברי אלוהים חיים. העתונות מיישרת קו ומדבררת את השלטון כבכל יום מלחמתי מוכר, מנהיגים מהשדרה מצהירים אמונים למפקדיהם, ונתניהו, שלפני רגע אחד הואשם באי דאגה לאזרחים, מצהיר אמונים ומוכן לירות לכל עבר בשם הדאגה הכנה לאותם האזרחים והאזרחיות.
    לא, עדיין אין סיבה להאמין שדבר השתנה, ולכן המחאה צריכה להימשך. כי הרי זו הייתה טענתה מלכתחילה, שאסור שהסוגיה הבטחונית תדחק החוצה את הסוגיה החברתית.

  4. חנן שליב

    מבחנה האמיתי של החברה הישראלית הוא יכולת השיקום והבניה הנכונה אחרי "המשבר הביטחוני התורן".בכל המשברים הקודמים מאז 67 הוכח כי המנהיגות והעם ,וזאת בניגוד מוחלט,לנסיגה ב56 בזכותו של ד.ב.ג שידע להוציא מתוק מעז,פונים תמיד בצורה זו או אחרת לנתיב הרסני.לכן,אם חפצי חברה וחיים של בנין ויצירה ולא של "הישרדות" אנחנו,יש להמשיך ולמחות ,יש לתכנן היום את החברה הצודקת של מחר ולהלן עיקרא העקרונות:
    1) שלטון של העם למען העם ורק על העם הישראלי בלבד.
    2) הפרדה מוחלטת בכל התחומים של הדת מהמדינה.
    3) מדינת רווחה למען כל תושביה ובמיוחד למען החלשים והמיעוטים
    לסוגיהם.
    4) הכפפת הבטחון וניהול הכלכלה לקהילה ולאזרחי המדינה ,טיפוח השירותים החברתיים :בריאות,חינוך,סביבה,מגורים במימון המדינה.
    5) חיזוק וטיפוח מנגנוני המשפט והבקרה בכל התחומים ,חיזוק האמינות הבין-אישית וסילוק תרבות הקומבינה ,הפרוטקציה וה"סמוך".

  5. שבתאי לוי

    ליפני שנים רבות, ניפגע אוטובוס בדרכו לאילת, והיו הרוגים. לשונות רעים מרכלים, שהפיגוע הנל היה יזום!!!.
    הפיגוע האחרון, ניראה כאילו בוצע לפי הזמנה!, למען מטרתם השפלה. את המחיר, שילמו אחרים.
    שבתאי לוי

  6. אשר עידן

    חברה שמשלמת פי 10 לשומרי הכסף שלה (יועצי השקעות), מאשר לשומרי הילדים שלה (מורים), היא חברה שאוהבת את הכסף שלה יותר מאשר את הילדים שלה. הפתרון? שהורים ידרגו מורים ובתי ספר כמו שמדרגים בתי מלון. אבל את זה וועדת טכטנברג לא תבין

  7. מאמר מומלץ של אורי אבנרי

    שיבת הגנרלים
    20/08/11

    מאז ראשית הסכסוך, הקיצונים משני הצדדים עזרו זה לזה. שיתוף-הפעולה ביניהם היה תמיד הרבה יותר יעיל מאשר הקשרים בין פעילי-השלום.
    "היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?" שאל הנביא עמוס. ובכן, נראה שכן.
    השבוע זה הוכח שוב.
    בתחילת השבוע, בנימין נתניהו חיפש בקדחתנות מוצא מן המשבר הפנימי. תנועת המחאה החברתית צברה תאוצה והסכנה לממשלה הלכה וגברה.
    המאבק עדיין בעיצומו, אך המחאה כבר השיגה הישג אדיר. השיח הציבורי עבר תפנית דרמטית והשתנה ללא היכר.
    רעיונות חברתיים דחפו הצידה את הדיבורים השדופים על "ביטחון". תוכניות-המלל בטלוויזיה, שהיו בעבר מלאות בגנרלים משומשים, התמלאו עכשיו בעובדים סוציאליים ובפרופסורים לכלכלה. אחת התוצאות הייתה שהנשים בלטו עכשיו הרבה יותר.
    ואז זה קרה.

  8. זיהום פוליטי ממלא את הארץ

    לצערי, לא הייתי שם, ולכן אני נאלץ לסמוך על הדיווח ש"קבוצת פעילי חד"ש שקראה קריאות בעד דו-קיום זכתה לקריאות "בוגדים" מצד משתתפים אחרים". זה מעורר כמה שאלות: [1] האם ניתן לעשות צדק חברתי רק "בבית" כשאין שלום? הרי המסרים של צ ד ק וזה של ש ל ו ם משלימים זה את זה. האמירה ש"קודם נעשה צדק בבית" סותרת את ההגיון. צדק "בבית" ואי-צדק כלפי השכנים? – זה לא הולך! [2] נראה שהגועליציה מעוניינת בעימותים – עם תושבי עזה שנתונים במצור – ובו בזמן עם אנשי השמאל בהפגנות. זה מקל על ביבי ושותפיו הכושלים [ועל הקצונה שלא שמעה לאזהרת השב"כ] לנסות ולפרק את הקואליציה שדורשת צדק חברתי ושלום.
    [3] אנו עדים לכך שהארץ מלאה בגזענים.
    רק אספסוף גזעני רואה ביהודים וערבים שמסרבים להיות אויבים "בוגדים". הרי היהודים וגם הערבים הם ש מ י ם . ויום אחד נחיה כולנו אחד ליד השני, כאחים או בני-דודים ב ש ל ו ם .

  9. יואש

    הזעם והתובנה של הציבור שהממשלה מובילה אותו בכחש, בנהנתנות פרועה בביזת חסכונותיו הדלים ועתידו – אלו ימשיכו להתקיים גם ברעום התותחים וגם אחרי השתתקם. יתכן ששמולי וחבריו ילכו למילואים כדי למלא חובתם כאזרחים נאמנים ומסורים, אבל כשיחזרו משם יהיו חדורי מוטיבציה חזקה יותר לממש את תקוותיהם למדינה צודקת יותר, שוויונית יותר, סולדת מעשירים שסוחטים את לשדה ומנענעים ממשלותיה.
    ונאמר כשירת(ביאליק):"אל יפול רוחכם,עליזים מתרוננים, בואו שכם אחד לעזרת העם".