ערב טוב עם שרון גל

"לילה כלכלי" היא תוכנית בידור, עם מנחה שלא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול
איתמר זהר

‎שרון גל, מנחה את "לילה כלכלי" בערוץ 10, לא רוצה להיחשב כאדם מתנשא או כוחני. נדמה כי הוא עושה הכל כדי להיראות בתוכנית כעממי ופשוט, כזה שמדבר על כלכלה בגובה העיניים, גם ובעיקר כשהוא יודע שלרוב הצופים ברור כי אין לו כמעט מושג בתחום. עורך צמוד שמדריך אותו כל הזמן באוזנייה, וכמה חודשי הכנה אינטנסיביים לפני שהחל להנחות את התוכנית, לא יכולים להסוות את זה. להיפך, זה רק מודגש עוד יותר כאשר הוא מדקלם מונחים שונים. לא פעם ולא פעמיים הם נשמעים בפיו כאילו רק הרגע שמע עליהם לראשונה ועם זאת הוא מגלגל אותם על לשונו כמי שמפגין ידע מרשים בחידון התנ"ך העולמי.

‎זהו לא הפרדוקס היחיד ב"לילה כלכלי". זוהי בעצם תוכנית בידור לכל דבר שהכלכלה בה היא רק תירוץ. הפרשנים למשל רהוטים בהרבה מאלה של תוכנית הספורט הישראליות, אבל כמוהם הם משנים את הדעה במשך הזמן הקצר הניתן להם, לפעמים אפילו תוך כדי משפט אחד. לאלה שעוקבים אחרי מדורי הכלכלה בעיתונים – המומלצים בעיקר לכל מי שנרתע מהנושא הזה בלי רצון להבין עד כמה הוא חשוב לחיים – הפרשנויות שלהם מזכירות את הכתבות היומיות בעניין "האם זה הזמן המתאים לקנות דירה". ביום אחד נכתב בעיתון ש"עכשיו יותר מתמיד כדאי לקנות דירה", ביום למחרת כותב אותו עיתונאי מדוע "כדאי לחכות לפני שקונים דירה".

‎כן, כלכלה היא עניין נזיל ודינמי, אבל תוכן שיווקי הוא למרבה הצער בלתי נפרד מחיינו. "לילה כלכלי" מבקשת להוכיח לתוכניות הבוקר, הריאליטי, הבידור, הספורט והבריאות שהיא אינה מפגרת מאחור. כל כתבה קשורה באופן כלשהו לתוכן שיווקי. אנשי יחסי ציבור חרוצים כבר יודעים עד כמה קלה מלאכתם כאשר הם רוצים לדחוף מוצר, חדש או חדש פחות, כתירוץ עקיף לסיקור נושא שמצוי בימים אלה בכותרות. כתבות השטח המוגשות ב"לילה כלכלי", באופן הכי רדוד ופשטני, הן התשובה המוחצת ל"ערב טוב עם גיא פינס". הנה, גם אנחנו יודעים לעשות את זה, ולעבוד על הקהל בעיניים.

שרון גל ודפני ליף. גם הוא רוצה להיות רע כשמתחשק לו

הראיון שקיים בשבוע שעבר שרון גל עם דפני ליף היה כנראה הרצון שלו להראות, לשם שינוי, שגם לו יש עמדה ודעה. הוא לא בובה של אף אחד. אם על פי ראיונות במגזיני בידור בשנה האחרונה היה אפשר להניח שהוא בדרכו להיות איש עסקים המתחכך באיל הון כזה או אחר, הרי שבראיון עם דפני ליף השבוע הוא ניסה לשדר שהכיסא של מנחה מהדורת החדשות המרכזית מסקרן אותו כרגע הרבה יותר.

‎אלא שלפי שעה הוא נכשל בכך בגדול. דקות ספורות לפני שריאיין את ליף, הוא ישב על כורסה אחת לצד מנכ"ל סלקום, עמוס שפירא, והתחנף אליו באייטם תלוש ותמוה שכבר נטחן עד דק בתקשורת. לא היה בכך שום ערך עיתונאי פרט אולי לרצון לרמוז לשפירא כי אם במקרה מתפנה בקרוב משרה של דובר חברת הטלפונים הסלולריים כדאי בהחלט להביא אותו בחשבון.

בראיון עם ליף, לעומת זאת, הוא כבר עטה על עצמו מדים ויצא לקרב, שוכח לרגע עד כמה התאמץ כל השנים להיראות עממי ונעים הליכות, לא מתנשא או כוחני. חסר סבלנות, אטום וזחוח הוא ירה שאלות מטווח קצר – כשרק המסך חוצץ ביניהם – כמו רצה להראות לחבר'ה שגם הוא מסוגל להיות רע כשמתחשק לו.

‎אלא שהשאלות ששאל נשמעו כמו כאלה של טוקבקיסט מגויס, מאלה שקשת מפעילה שיכתבו על כל ידיעה על מפעלות אלירז שדה, ולשכת נתניהו על כל ידיעה הקשורה לראש הממשלה. כמו טוקבקיסט, שמתחבא מאחורי שם בדוי והרבה מאוד שגיאות כתיב וסימני קריאה, כך גם שרון גל נתלה בשאלות שכביכול הציגו הגולשים בעמוד פייסבוק של התוכנית ולא היה מוכן להקשיב כלל לצד האחר.

‎זה היה עוד לילה כלכלי, אלא שהפעם לא רק השמים היו שחורים, אלא גם האולפן הממוזג. עוד יום עצוב לתקשורת הישראלית. עוד יום שמח למורשת בן-דרור ימיני וחבר מרעיו.

פורסם בבלוג של איתמר זהר – "חיים של אחרים"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שמואל

    התגייסות התקשורת למחאה עברה כל גבול. השיא מבחינתי היה בפרומואים של 2 הערוצים המסחריים שפימפמו את ההפגנה כאילו היא לא פחות מהאח הגדול. ואפילו הערוץ "הממלכתי" הצטרף למירוץ אחר הסיקור.
    הסיקור התקשורתי של ההפגנה הינו ההכי חד צדדי שאני מכיר(בחיי הקצרים).
    ובאותו עניין הכותב לא היה חושב לכתוב על איכות התוכנית. אלמלא היה שרון גל "מעז" בשיא
    חוצפתו לעלות את חמתה של דפנה ליף.

  2. לילה מסוייט

    המגיש-המלצר עובד, אולי מבלי משים, אצל בתי ההשקעות ושאר הנגזרות והמוסדות של ההון.

    פרשן מוביל אצלו היה שלמה מעוז מ"אקסלנס-נשואה" שכינה באופן גורף ואנטי-סמיסטי משהו, את האירלנדים כשיכורים ואת היוונים כעצלנים.

    הקסוקר הזחוח מ"תמיר-פישמן" מככב אצלו וכמובן השסע של ענבל אור – עוד ענקית כלכלה ותוצר של הזמן והמקום.

    ואת האשפה השיווקית הזו הם רוצים להכתיר כתוכן והפקת מקור. היכן הרגולטור?

  3. נתן.

    מחלת הנפילה היא מחלה קשה.
    העובדה שלמרות המחלה הזאת הצליחה דפני ליף לעשות בחודש וחצי את מה שאנשים בריאים וחזקים לא מצליחים במשך עשרות שנים, וזאת מבלי להתבכיין על מר גורלה ,היא ראוייה להתפעלות ולכבוד.

    דרך אגב מעניין איפה שרון גל הבריא עשה את השרות הצבאי שלו…..

  4. מאור

    "שרון גל, 36, גדל בטירת הכרמל. בשלהי שירותו הצבאי, לאחר שהודח משירות קרבי ("כי עצבנו אותי"), נגע לראשונה בעולם התקשורת כשראש מחלקת החדשות בגלי צה"ל הסכים לתת לחייל שהטריד אותו בכל יום בטלפון להגיע בלילות לתחנה ולעזור למילואימניקים שמשדרים מבזקים. "הייתי מגיע לגלי צה"ל בחצות, וב-6:00 בבוקר הולך לבסיס".
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000630002

  5. יפה

    רשות השידור היא ערוץ פרטי של נתניהו והערוצים המסחריים של אילי ההון. יגידו שלא הכל שחור , אבל ההגינות בערוצים הללו היא היוצאת מהכלל.

    עדיף פשוט לכבות את הטלויזיה.