string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אל מעבר לבית של סבתא

שושנת דמשק, יורם קניוק, המטפלת רונדי והנהג סמיר – כולם מחפשים עתיד. מסע בספטמבר: חלק שני
יובל בן-עמי

ביום שלפני הפגנת הענק, החלטתי להגביל את מסע ספטמבר לתוככי תל אביב. ביום שאחריה, היה ברור שעלי להישאר ולחוות את אווירת ה"מה יהיה". יומיים של עיר הם יומיים של אנשים, והמסע הפך למסיבה קטנה. אחריהם יצאתי שוב לדרכים, אל מחוז שאמנם אינו מרוחק פיזית, אבל מרוחק מנטאלית ולא לגמרי פשוט לביקור. שותפי היקרים למסע ספטמבר, אני מתכבד להגיש לכם את דו"ח המצב הנוכחי.

1.

תל אביב. שושנת דמשק אוכלת ארוחת בוקר ישראלית

סוף השבוע הביא אל העיר תיירת מארץ זרה, אבל זרה באמת. לא אוכל לציין את שמה, אלא לכל היותר להראות את אחת מידיה כשהיא מתכוננת להינות מארוחת בוקר ישראלית. נקרא לאורחת "שושנת דמשק". היא בת לארץ מערבית שמתגוררת בבירת סוריה במסגרת עבודתה, שעייפה במידת מה מהדרמה הסורית ושהחליטה להדרים ארצה לחופשה קצרה.

שושנת דמשק האריכה את חופשתה כך שתכלול בתוכה את "צעדת המיליון". לא מפתיע שהמהפכה שלנו יכולה להוות נופש ממהפכה אחרת. מה שהפתיע אותי היה דווקא מספר הזיקות שאותן מצאה שושנת דמשק בין המתרחש בתל אביב למתרחש בעיר מגוריה. כשצעדנו לעבר כיכר המדינה חלפה על פנינו קבוצה של פעילים יפואים ששאגה: "אל-שעב יוריד אסקאט אל-ניד'אם" (העם דורש את החלפת השלטון"). "זו סוריה!", התפלאה שושנת דמשק, "זה מה שצועקים בהפגנות שם. זה ממש מרגש אותי".

2.

גן לוינסקי. הסחת דעת מקסימה

שושנת דמשק ביקרה בתל אביב בעבר. היא ביקשה שאראה לה הפעם פנים של העיר שאינה מכירה. הלכנו לאזור נוה שאנן והתהלכנו בין המוני המהגרים והפליטים. בחור אפריקאי שנשען על עמוד חשמל ביקש שלא אצלם. שושנת דמשק התרעמה עליו ותמהה באיזו זכות הוא מטיל איסורים. ניסיתי להרגיע אותה והסברתי שהאזור סובל מגל של גירוש, כולל גירוש ילדים, ושאנשים מעדיפים להשאר בפרופיל נמוך.

היא לא נרגעה, רבה עם הבחור שעה ארוכה ואחר כך התמרמרה באוזני: "אנשים שבאים מארצות בלי חופש מאמצים את ההתנהגות של ה'שאביחה', רוחות הרפאים, אלה שחברים בכנופיות פרו-שלטוניות ועומדים ברחובות ומכניסים אנשים לצרות. אין פה שאביחה, בשביל מה צריכים את זה? האיש הזה צריך להבין שהגיע למקום אחר".

אירוע קטנטן הזכיר לשושנת דמשק את דמשק והוציא אותה משלוות נפשה התל אביבית. למזלנו, גן לוינסקי הציע הסחת דעת מקסימה במיוחד: עשרות נשים נפאליות התהלכו בו בתלבושות צבעוניות לכבוד ה"טיג", חג הזוגיות ההינדואיסטי. אחרי גלידה בנוה צדק וטיול על החוף נשכח השאביחה מרחוב נוה שאנן כליל.

3.

רחוב ביל"ו. יורם קניוק רוצה שיבהילו את נתניהו

אחרי ששושנת דמשק נסעה, יצאתי לבחון את הלך הרוח של הבוקר שאחרי. עצרתי אצל יורם קניוק, שצפה ערב קודם בעצרת מביתו. קניוק החמיץ את מרבית נאומה של דפני ליף, אותו קטעו שידורי ערוץ 2 לטובת פרשנות בטלה, אבל את נאומו של איציק שמולי שמע והיה מלא בביקורת כלפיו.

"הם מחלישים את המהפכה", אמר על שמולי והתאחדות הסטודנטים. "ההנהגה היתה צריכה לקרוא במפורש להתפטרות נתניהו. אני רוצה שהם יאמרו: 'בחירות עכשיו!' תאמרו את זה! זה יבהיל את נתניהו. למה לא להבהיל אותו? נתניהו כל הזמן מוליך אותנו למצדה. הוא רב עם הטורקים, הוא רב עם האמריקאים, הוא רב עם כולם. המסר שלהם עדין מדי. מה זאת אומרת 'העם דורש צדק חברתי?' זה לא מה שהעם דורש. העם דורש מהפך".

"אל-שעב יוריד אסקאט אל-ניד'אם", מלמלתי לעצמי ביציאה אל רחוב ביל"ו.

4.

כפר סבא. סבתא ורונדי בדיור המוגן

אדם אחד בארץ הזאת שאינו דורש מהפך הוא סבתא שלי. בבוקר יום שני יצאתי לבקר אותה בבית הדיור המוגן בו היא גרה בכפר סבא, מבלי לצפות שהביקור יעניק לי עוד זווית על אירועי החודש. סבתא מלכה'לה סובלת מאובדן זיכרון, תופעה שמתבטאת, לפחות אצלה, במתיקות יתר, אבל לא מקלה על העיסוק בענייני השעה.

בסופו של דבר סיפק הביקור יותר מזווית חדשה אחת. באוטובוס לכפר סבא ישבה לידי דבורה, תושבת קרני שומרון בת גיל העמידה. היא התמרמרה על פינוי הבתים במגרון ועל הממשלה שאינה מתירה כרגע בנייה ביישובים עירוניים בגדה, אלא רק בישובים כפריים. שאלתי כמה זמן התגוררה ביישוב. "ארבעים שנה", השיבה דבורה, "התחלנו באוהלים בקדומים, עשינו משהו עם החיים".

מי יודע, חשבתי, אולי היא לא היחידה שתחוש שעשתה משהו עם חייה בכך שחיה באוהל. דבורה הביעה אהדה למאבק הנוכחי, אבל הודתה שהיא חרדה מכך שיגלוש למתח ימין-שמאל ויסמן אותה כאויב.

בכפר סבא שאלתי את רונדי, המטפלת הפיליפינית של סבתי, האם היא עצמה חוששת מהתחדדות של מתחים בארץ בה בחרה לעבוד. "אומר לך את האמת", אמרה רונדי, "אני רק מקווה שסבתא שלך תהיה בריאה בריאה מאוד כדי שאוכל להישאר כאן הרבה זמן".

5.

בדרך לטייבה. מעבר טבעי

מסבתא המשכתי לטייבה. זה רק טבעי. תחנת אוטובוס ניצבת מחוץ לבית האבות וכל החדרניות המוסלמיות חיכו בה. אחרי יומיים במרחב דובר עברית (עם נגיעות של טיגרנית, נפאלית וטגאלוג) נראה לי נכון להמשיך עכשיו לתוך המרחב האחר.

6.

ארמון בטייבה. שקט טעון

טייבה היתה כרגיל שקטה למדי, וכרגיל השקט היה טעון – שקט של עיר שתחנת המשטרה נמצאת מחוץ לה ושניידות נכנסות אליה רק בשיירה ורק במקרים מיוחדים, עיר שמלחמת חמולות פגמה במרקמה ומנעה ממנה את הפיתוח של יתר ערי המשולש. כאן בטייבה פיתוח יכול להיות רק אישי: הקהילה פגועה, אבל המשפחה יכולה להתרומם מעל התהום בכוח של הצלחה כלכלית. נכנסתי לארמון ניאו-קלאסי בוהק בבנייה.

7.

טייבה. לבנות בית בארץ הזאת

בפנים התברר שהבנייה נעצרה לפני שנים. הכל היה מכוסה בחריוני יונים. החלום סירב להתגשם. נזכרתי במה שאמרה דבורה מקרני שומרון: "עשינו משהו עם החיים". לבנות בבית בארץ הזאת, בין אם אתה ערבי או יהודי, יש בזה מימד טרנסצנדנטי של הגשמה. החלטתי שמכאן ועד תום היום אשאל את האנשים שאפגוש עבור מה הם חיים, בתקווה שיימצאו גם מטרות נעלות אחרות.

8.

טול-כרם. אדריכלות מרשימה

לא לגמרי פשוט להגיע מטייבה לטול-כרם, החומה, הכבישים המופרדים, המחסומים המאוישים והלא-מאוישים הופכים את שתי הערים השכנות האלה למרוחקות למדי עבור הנוסע הערבי הישראלי, למרוחקות ממש עבר הנוסע היהודי הישראלי, ולכמעט בלתי נגישות זו מזו עבור תושב הגדה. בכל זאת, שעתיים אחרי הביקור בבית הרפאים בטייבה, מצאתי את עצמי מתהלך בשוק של טול-כרם. הבסטיונר שרציתי לקנות ממנו נקטרינות סירב לקבל ממני תשלום. רגע אחר כך, מישהו קלט שאני ישראלי וזרק עלי נקטרינה. יצא שקיבלתי שלוש נקטרינות בחינם.

שאלתי את ג'אד, בעל המסעדה שאכלתי בה, עבור מה הוא חי. "רק ירושלים", אמר, "ירושלים שבגדה המערבית".

9.

בית העירייה הישן בטול-כרם. שנים שימש כמטה אש"ף

טול-כרם ראויה בהחלט לביקור, ולו רק בזכות האדריכלות שלה. בניגוד לערי המשולש הסמוכות כל כך, נעשה כאן שימוש רב באבן ובציפויי אבן. מרשים במיוחד בית העירייה הישן, ששימש שנים רבות מטה אש"ף בנפה, עם גרם מדרגותיו אה-לה-שאטו דה פונטנבלו. בתמונה הגבוהה יותר ניכר מבנה עם חזית קולוניאלית ספרדית, פרט שאין דומה לו בארץ כולה. הייתי בכיף נשאר כאן זמן רב יותר אבל השמש החלה שוקעת על העיר ועל צריחיה.

10.

טול-כרם. בין שני צדי הגדר

הגיע זמן לחזור למחסום. מאחר ואסור לעבור בו רגלית, קיבלתי טרמפ מנהג בשם סמיר שעמד והמתין בפקק בנתיב המיועד לערבים ישראלים (במחסום זה יהודים עוברים בנתיב נפרד ואינם נבדקים). סמיר הוא בן טול-כרם שנישא לבת טייבה וזכה במעמד של ערבי-ישראלי. הוריו עדיין חיים בטול-כרם והוא עובר את המחסום כמה פעמים ביום. שאלתי אותו האם אינו חושש שההצבעה באו"ם בסוף החודש תהפוך ברבות הימים את הגדר או את הקו הירוק לגבול בינלאומי ותהפוך את הגישה לבית הוריו מסובכת או בלתי אפשרית.

"הם בטוח יעשו איזה סידור בשבילנו", אמר, "יוציאו לנו אישורים. אני לא היחיד. יש המון חבר'ה מטול-כרם שנישאו לאזרחיות ישראליות".

"ומה אם בכל זאת?”

"אם בכל זאת, אני מטפס על הגדר. נשבע לך".

הדבר שעבורו חי סמיר הוא המשפחה. אני תוהה האם יש אדם אחד שנזכר בפוסט הזה שהיה מעניק תשובה אחרת אם באמת היה מקדיש לעניין מחשבה, החל מרוח הרפאים ברחוב נוה שאנן ועד לדבורה מקרני שומרון, שאמרה שהיא מקווה שבנייה ביישוב תשיב אליו את הצעירים. בסופו של דבר, זו אולי מהות המאבקים כולם, מרוטשילד ודמשק ועד למליאת האו"ם. ‫אל-שעב יוריד אמן ליג'ידה ומוסטקבל אלא כולנא‬. העם דורש שסבתא תהיה בטוחה ושיהיה עתיד לכולם.

לקריאת החלק הראשון

* * *

‫"מסע ספטמבר" הוא ניסיון של עיתונאי פרילאנס דלפון לתאר את אירועי החודש באמצעות כתיבת מסע. כרגע, ייתכן שיהפוך לקורבן של אחד ממסעותיו הקודמים.: ההרעה ביחסים בין ישראל לטורקיה גנזה חודש שלם של עבודה של כתיבת כתבות תיירות ומסע משם. אם יש בלבכם לתרום לפרויקט הנוכחי, עלו לאחד הפוסטים באנגלית באתר 972+, הקליקו על כפתור התרומות שלמעלה מימין וציינו שהתרומה היא למסע ספטמבר של יובל. כולי תודה לכל התומכים/ות

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות