לאומיים או לאומניים?

הגנים הלאומיים הם משאב היסטורי-רוחני-סביבתי שיכול לשמש היטב קבוצות בעלות אינטרס ואידיאולוגיה, אך במקום להגן עליהם ממשלת ישראל מעמידה אותם למכירה. המאבק בהצעת החוק בעיצומו
יונתן מזרחי

בהצבעה בקריאה טרומית לשינוי חוק הגנים הלאומיים, הצביעו 58 חברי כנסת בעד החוק ו-10 התנגדו. השינוי בחוק נועד להפריט את ניהול הגנים הלאומיים מידי המדינה ולהעבירם לידיהם של עמותות וארגונים פרטיים. אלו הם גופים המקורבים לשלטון, בזכות השקפת עולמם התואמת את מדיניות הממשלה או בזכות אינטרסים כלכליים, פוליטיים ואחרים. במובן הזה, הצבעתם של תומכי החוק לא נעשתה למען תושבי ישראל ואפילו לא למען ציבור בוחריהם.

מכיוון שהאינטרס הציבורי דורש שהגנים הלאומיים יהיו בשליטת רשויות המדינה וכך ניהולם יצטרך (לפחות על פי חוק) להתחשב בכלל הציבור, החליטו יוזמי החוק להציגו כחוק נגד ההפרטה: הם לא מפריטים את הגנים הלאומיים, אלא מגנים עליהם מפני אנשי עסקים תאבי בצע. לשיטתם, הפרטת הגנים לגופים אידיאולוגיים או לגופים אינטרסנטים, זה הגנה על האתרים. המחשבה שהרשויות הישראליות וחברי הכנסת עצמם יגנו על האתרים מפני כולם – טייקוני ממון וטייקוני אידיאולוגיה – לא עלתה בדעתם.

הסיבה שהפרטת הגנים הלאומיים אינה נעשית ממניעים כלכליים, היא משום שלרוב משאב כמו אתר עתיקות, אתר מורשת או גנים לאומיים אינם רווחיים. הגנים הלאומיים הם משאב היסטורי-רוחני-סביבתי שיכול לחזק קבוצות המעוניינות בשליטה במרחב, באופן הצגת העבר ובחיזוק משנתם האידיאולוגית. העמותות שינהלו את הגנים ישלטו באופן הצגת האתרים לציבור, בבחירת החוקרים שיפעלו במקום, בהצגת התיאוריות הנוחות להן ובהצגה ושימור השרידים שלדעתם חשוב להדגיש. במובן הזה הפרטת הגנים הלאומיים כמוה כהפרטת חברות ממשלתיות; חיזוק מעטים על חשבון כולנו. המסר לציבור בשני המקרים הוא זהה: אנחנו נותנים את האתרים/החברות לקבוצה או אדם אחד, אבל המרווחים הגדולים הם כלל הציבור.

הסכנה הטמונה בהצעת החוק הצליחה לאחד גופים שונים לצאת נגדו. עצומה של ארכיאולוגים ואנשים מחקר מתחומים קרובים קיבצה יותר מ 150 שמות של חוקרים וחוקרות, החל מסטודנטים ועד ראשי מכונים באוניברסיטאות. למרות שחותמי העצומה ידעו שיוזמיה מזוהים עם השמאל הישראלי, ההכרה שהחוק הוא כנגדם וכנגד עתיד המקצוע שלהם קיבצה חותמים מכל הקשת הפוליטית ומכל האוניברסיטאות בארץ. במקביל לעצומת הארכיאולוגים, החליטה החברה להגנת הטבע לצאת בקמפיין ציבורי כנגד החוק. תקופת החגים ויציאת של מאות אלפים לנופש בטבע ובאתרים השונים הם הזדמנות של כל אדם להצטרף ולתמוך במאבק החברה להגנת הטבע.

לאלו שמרגישים נוח לפעול מהבית ומהמחשב, השיקה עמותת עיר עמים קמפיין אינטרנטי המזמין את הציבור לשלוח מכתבי מחאה לחברי הכנסת. חבורה של צעירים, יוצאי תנועות הנוער ואנשים העוסקים בחינוך והדרכה באתרי מורשת התארגנו גם הם כנגד החוק, הקימו קבוצה בפייסבוק, בתקווה שהמאבק כנגד שינוי החוק יאפשר לא רק למנוע את העברתו בכנסת, אלא לפתח שיח חדש, פלורליסטי ומעמיק על אופן הצגת האתרים, חיזוק הקשר בינם לבין הציבור והתאמתם לכלל הציבור.

לצד המאבק כנגד הצעת החוק ובהכרה שיש לעצור את הסכנה המיידית שבקבלתו, חשוב לפעול במישור הציבורי והחינוכי ליצירת תנאים המציגים את אתרי העתיקות והמורשת כמקום להכיר את העבר המורכב של הארץ. הצגה כזו תשמוט את הקרקע משאיפותיהם של עמותות וארגונים להציג צד אחד או סיפור אחד. הגנים הלאומיים מספקים את העדות הפיזית, בדמות שרידי מבנים ויישובים, על עושרה התרבותי של הארץ. שרידים אלו זכו לפירושים שונים, והיו בשימושים שונים לאורך ההיסטוריה. לנו כחברה יש הזדמנות להכיר וללמוד את העבר המורכב והרב-תרבותי, על מנת לבסס חברה פלורליסטית, בעלת מגוון רחב של דעות ותרבויות גם כיום.

בקרב גופים שונים, הצגתם של גנים לאומיים באופן כזה מאיים על תפיסתם האידיאולוגית ולכן כל כך חשוב להם לשלוט בשטחים אלו. מבחינתם, שליטה בגנים פירושה שליטה בשיח על המורשת. שיח חוצה קהלים וקבוצות חברתיות עלול בעיניהם לאיים על הסיפור היחיד, זה שלרוב הם רוצים לספר וכולנו צריכים לחיות בצלו.

הכותב חבר בארגון עמק שווה ומיוזמי עצומת הארכיאולוגים נגד ההפרטה והפוליטיזציה של הארכיאולוגיה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רן גולדן

    יונתן ביקש ממני להמשיך את הסיפור שאימו התחילה, הוא ניגש אלי ומשך אותי מהשרוול של החולצה , משך כמה פעמים ובחיוך עם עיניים נוצצות ביקש ממני להמשיך את הסיפור,
    בעצם יונתן דרש ממני , החזיק את השרוול שלי ולא הרפה עד שלא קיבל את מבוקשו.
    היו שם עוד מבוגרים איתי, למה דווקא אלי הוא פנה ? שאלתי את עצמי.
    מה? כתוב עלי שאני טוב בלהמשיך סיפורים דמיוניים לילדים ?
    יונתן בן 4 הוא ילד שגדל בבית יחד עם אחותו דניאל, הוריו החליטו לשמור אותו אצלם
    או בשפה פשוטה יותר יונתן גדל במסגרת "חינוך ביתי" .
    יונתן הוא בעצם שמורת טבע,
    מי שלא פגש בחייו שמורת טבע או אפילו חתיכה קטנה של טבע אמיתי לא יוכל להבין .
    ילד שמורת טבע הוא ילד שאתה מביט בו ואתה יכול להישבע שהוא מחובר מהאדמה ועד קו הרקיע , כאילו חתיכה אחת שלא מופרדת .
    אתה יכול לראות את צבעי האדמה חום וחם בקצות האצבעות שלו ובין השערות ובעור הפנים צבעי פסטל רכים ומבט בעיניים של גור סקרן שרוצה לדעת עכשיו והרגע והכל ותמיד ומתי ולמה ואיך.
    ילד שמורת טבע הוא בעיקר ילד שואל ומחפש ומגלה .
    ילד שגדל בבית הוא ילד שמורת טבע,
    בדרך כלל האימא מגלה ראשונה את היותו שמורת טבע , רציתי מאד להגיד לאמו של יונתן שלדעתי צריכים לשלם לה עבור כל מפגש עם יונתן אבל התביישתי.
    אתה לא יכול לגדל בבית ילד עם אין לך חומרים מיוחדים מעצמך , אתה גם לא יכול לגדל ילד בבית עם אתה לא רואה ומשוכנע ובטוח ויודע מעל כל ספק שהילד הוא שמורת טבע אמתית.
    יונתן, סיפרתי עליך כדי שכולם ידעו כמה אתה מיוחד אבל לא רק בגלל זה.
    אחד המלחמות הגדולות שהיינו עדים להם בזמן האחרון היה על משאבי הטבע בישראל, על הזכות להנות מהם ועל הרווחים שמגיע לאזרחי ישראל מאותם משאבי טבע. אני כמובן מדבר על ים המלח ועל קידוח הגז בים התיכון.
    הצעקה הצודקת הקוראת לממשלה לרסן את הבעלים של אותם כורי טבע היא חשובה, אבל לא רק ים המלח וקידוחי גז בים התיכון אלו שמורות טבע ואוצרות של מדינת ישראל.
    ישנם בארץ עשרות שמורות טבע מדן בצפון ועד הרי אילת בדרום, כל נחל בגליל וברמת הגולן, כל חוף בכרמל ובדרום מגודרים ומוכרזים כשמורת טבע.
    אני זוכר את השנים בהם הדרכתי והוצאתי טיולים ברחבי הארץ , שם גיליתי להם את אוצרות הטבע, נכנסו לנחלים , אל החצבני, אל 'עין טינה' , אל מעיינות נסתרים אחרים.
    הייתי הולך ימים ולילות לאורך חוף ימה של ישראל עם שקי שינה ואוהלים וכך נהנה מאותם ערכי טבע ונוף הנמצאים בארץ הקטנה והפתוחה שלנו.
    עד לפני מספר שנים, אז הוחלט שאותם מקומות יהפכו לשמורות טבע מוכרזות, מגודרות , סגורות ובעיקר עם כניסה בתשלום.
    החצבני – בתשלום, המג'רסה -בתשלום, נחל הקיבוצים – בתשלום , חוף ניצנים – בתשלום וכך לאט לאט, מהר מידי השתלטה 'רשות שמורות הטבע' על משאבי הטבע שבארץ והחלה לגבות תשלום עבור כניסה .
    לאור ההתעוררות של היום ל'צדק חברתי' אני קורא לבטל את שומרות הטבע ,
    להוריד את הגדרות ולאפשר לכל אדם שחפץ בכך להיכנס , להנות מערכי הטבע וממשאביה . כפי שהיה עד לא לפני הרבה שנים.
    אין שום סיבה לבקר בערוצי נחלים ומעיינות , לראות דיונות של חול ולשמוע את גלי הים בשקיעה בתשלום.

  2. דניאל דה מלאך

    הקמפיין של החברה להגנת הטבע וגם של עיר עמים מסיט את תשומת לב מהעיקר. מטרת החוק היא להבטיח את חוקיות ההעברה של גנים הלאומיים לידי גורמים אנטי ערבים וגזענים כמו עמותת עיר דוד. הקמפיין שהכתבה מפנה אליו מתעלם מהנושא הזה, כנראה מתוך רצון להימנע מ"מחלוקות פוליטיות." ניתן ללמוד ממקרה זה על המגבלות של תפיסת צדק חברתי שמצטמצמת למאבק החשוב בין בעלי ההון לעובדים ומתעלמת מהסכסוך הלאומי בארץ.