• בגין ונחמה
    הצבעה שבטית
    מה מסמנים המונחים שמאל וימין בישראל? ראיון עם לב גרינברג
  • צלשלאמת
    אות קין
    כך לוהקה א"ק לתפקיד הפופולרי ביותר בז'אנר סרטי האימה

שתי שפות שונות

רופא/ה בהתמחות מתבוננים סביב ורואים את חבריהם שעובדים בתעשיית ההיי-טק משתכרים שכר גבוה מהם בהרבה בפחות מאמץ. איציק ספורטא מסכים עם השורה האחרונה של מאבק הרופאים, אך נתקל באי-נוחות מסוימת
איציק ספורטא

בעוד יום-יומיים, ייתכן מצב שבו מאות רופאים מתמחים ורופאות מתמחות בבתי החולים במרכז הארץ יעזבו את מקום עבודתם ואת מקצועם, שבו השקיעו שנים רבות. כמובן שבמצב כזה מערכת הבריאות תהיה במצוקה שקשה לחשוב כיצד אפשר יהיה להתגבר עליה – הרי הרופאים הללו הם מי שנמצאים בבתי החולים ביום, בערב ובלילה. אלא שהמחאה שלהם שונה מהותית ממחאה של עובדים אחרים ומהדרך בה מתנהלים יחסי העבודה בדרך כלל.

בדרך כלל שביתה או מחאה מסוג אחר במקום העבודה נועדה בכדי לשפר שכר ותנאי עבודה, כאשר העובדים נמנעים מלבצע את עבודתם כדי להגיע להסכם שיאפשר המשך העבודה. האיום להתפטרות המונית לא נחשב לחלק מאותה מערכת. אין זה אומר שעובדים שאינם מרוצים מן ההסכם אינם מתפטרים או מוצאים לעצמם תעסוקה חלופית, אלא שאני לא זוכר מאבק שבו האיום המרכזי אינו שביתה אלא עזיבה קולקטיבית.

תחום יחסי העבודה מניח שעובדים ומעבידיהם מתכוונים להמשיך את יחסי העבודה לאחר המשבר ופתרונו. צילום: activestills.org

תחום יחסי העבודה מניח שעובדים ומעבידיהם מתכוונים להמשיך את יחסי העבודה לאחר המשבר ופתרונו, לכן אימצו החוקרים בתחום את המושגים exit ו-voice. המושגים הללו פותחו בספר של חוקר בשם הירשמן (מסמך ארוך), שהכיל אותם על מגוון גדול של תחומים מצרכנות עד אזרחות. החוקרים ביחסי עבודה טענו שעובד כיחיד שאינו מרוצה ממצבו במקום העבודה יכול לעזוב (exit) ובכך הוא מביע את חוסר שביעות רצונו, האופציה השנייה היא לבטא את הבעייתיות במקום העבודה (voice). כיוון שלעובדים כיחידים האופציה השנייה קשה יותר, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך התארגנות בארגון עובדים – אז המחאה אינה של יחיד אלא של קולקטיב. במצב כזה יש יתרון גם לארגון וגם לעובד כיחיד – במקום לנחש מה העובדים רוצים, ישנו ארגון שמייצג אותם ומציג את הבעיות בפני ההנהלה. בעבור העובדים זה רצוי כי מלבד היכולת שלהם לעזוב את מקום העבודה, יש להם כעת את האופציה להסדיר את היחסים, השכר ותנאי העבודה במקום העבודה הנוכחי.

בחיפה כימיקלים שובתים כבר מעל לחמישה חודשים במטרה להסדיר שם את יחסי העבודה ולבטל את ההסדרים של עובדי דור ב' ועובדי קבלן; בשום שלב לא טענו העובדים שאם לא יתקבלו תביעותיהם הם יתפטרו. כך היה גם בשביתת העובדות הסוציאליות ובשביתת הרופאים. אלא שבשביתת הרופאים לאחר חתימת ההסכם טענו המתמחים שההסכם אינו לרוחם והם מבקשים לפתוח אותו – ולא, הם יתפטרו. צריך לזכור שגם בשביתת העובדות הסוציאליות הייתה מחאה לפני שנחתם ההסכם על ידי העובדות שלא היו מרוצות מההסכם המסתמן, ושגם יו"ר ההסתדרות איים לנטוש את המאבק אם לא ייחתם ההסכם.

המצב הנוכחי בשביתת הרופאים הוא תוצאה שלא נחזתה על ידי כל המשתתפים בתהליך: האוצר כדרכו בקודש מנסה לחתום על הסכמים ארוכי טווח, תשע שנים זה הרבה יותר מדי, ולשמור על היעילות הכלכלית של המערכת. יעילות שאינה מתאימה למערכת הבריאות, תפוסה מלאה אינה הצלחה אלא כישלון. מבחינת האוצר, הסתדרות הרופאים היא המייצגת את כלל הרופאים וכאשר נחתם הסכם אין לפתוח אותו.

הסתדרות הרופאים לא שמה לב שחלק מהרופאים אותם היא מייצגת אינם חושבים שזהו ייצוג ראוי. על פי תפישתם של הרופאים הבכירים, תקופת ההתמחות היא תקופת ביניים שנמשכת זמן קצוב ולכן הרופאים המתמחים יסתפקו במה שהם מקבלים, כיון שרוב הקריירה שלהם תהיה כרופאים בכירים. הטעות של ההסתדרות הרפואית הייתה שהם לא הבחינו במה שקורה מחוץ למקצוע הרפואה, או שהבחינו ולא קלטו את החשיבות של השינויים הללו. רופא או רופאה בהתמחות מתבוננים סביב ורואים את חבריהם שעובדים בתעשיית ההיי-טק ובסקטור הפיננסי משתכרים שכר גבוה מהם בהרבה בפחות מאמץ. מה גם שההתמחות ותת-ההתמחות יכולות להימשך כ-10 שנים, תקופה ממש לא קצרה. באותו זמן המועסקים בהיי-טק נהנים משכר ומתנאי עבודה העולים על אלו של הרופאים המתמחים.

כך שהצדדים הנוגעים לסכסוך הזה מדברים בשפות שונות שנראה שקשה יהיה לגשר ביניהן. יש הטוענים שהרופאים המתמחים מושפעים על ידי רופאים בכירים ומנהלי בתי חולים שרוצים להכניס את השר"פ למערכת הבריאות הציבורית. כמו כן נשמעת הטענה שמה שמציק לרופאים הוא ההטבות שניתנו לפריפריה לעומת המרכז. אני לא ממש בטוח מהי הסיבה שגרמה לרופאים המתמחים לנקוט בצעדים שהם נוקטים, אבל אני בטוח שהיה צריך כבר מזמן, בלי קשר למאבק הנוכחי, לשנות את השכר והדרך בה מועסקים הרופאים הללו.

ברור ששכר היסוד שלהם צריך לעלות. שמעתי וקראתי הרבה, עד שהבנתי ששכר היסוד שלהם הוא 7,000 שקל לחודש – לי ברור שזהו שכר נמוך מידי ויש להעלותו משמעותית. כמו כן ברור שמספר המשמרות צריך לקטון לחצי, ושיש להוריד את משך המשמרת מיממה פלוס ל-18 שעות. רופאים במקצועות במחסור צריכים לקבל שכר גבוה יותר כמו גם רופאים בפריפריה. עדיף גם שרופאים בכירים יעבדו מספר מצומצם של משמרות אחר הצהריים. נראה שלשלושת הנושאים האחרונים מתנגדים הרופאים המתמחים הפעילים במאבק, אני לא כל כך מבין למה.

כיוון שאני מחשיב עצמי כתומך כמעט אוטומטי במאבקים של עובדים, מצאתי עצמי לא פעם לא מבין למה אני חש לא בנוח עם המאבק הנוכחי; הרי אני בטוח שצריך לשפר את שכרם ואת תנאי העבודה של הרופאים המתמחים. מה שלדעתי גרם לכך היא הרטוריקה של דוברי המחאה הזאת, בעיקר האיום לא רק לעזוב את בתי החולים, שאת זה עוד יכולתי להבין, אלא האיום שיעזבו את הארץ כי במקומות אחרים אפשר להשתכר יותר. אני רגיל לשמוע את זה ממרצים לכלכלה או מנהל עסקים או לחילופין מבעלי הון למיניהם. האיום הזה, שוב אוטומטית, גורם אצלי לחוסר נחת אם לא למעלה מזה.

מי שמערכת הבריאות חשובה לו צריך לדרוש גם הגדלת התקצוב למערכת (הוספת תקנים, מיטות, ציוד) והפחתה של ההוצאה הפרטית, וגם שיפור בשכר ותנאי העבודה של הרופאים המתמחים ורופאים בכלל. אם כל המאבק הזה יסתיים רק בשכר גבוה יותר יהיה חבל, אם יוכנס השר"פ בדלת האחורית זה יהיה ממש רע. הגיע הזמן שהאוצר ישנה את הדרך בה הוא רואה את המערכות החברתיות: זה לא מפעלי נעליים, שהגוף היציג ייצג את כלל הרופאים ושהרופאים המתמחים ידעו שהם עובדים במערכת ציבורית שיש לה בכל זאת מגבלה או שתיים לעומת חברות כלכליות שעושות מעט ומשלמות הרבה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שרית רוטשילד

    כדי להיות רופא אתה "מתחיל" עם שבע שנים אקדמיות. ועוד 14 שנים עד שיש לך באמת מקצוע. אם אי אפשר להתפרנס אחרי השקעה כל כך עצומה, בוודאי שתלך לשדות אחרים כדי להתפרנס, מה לא ברור?
    שילמד עכשיו אחרי כל השנים הארוכות, מקצוע חדש כי אי אפשר לפרנס ממנו משפחה? למה לכולם בלי יוצא מן הכלל נדמה שרופא מבקש לעצמו קליניקה פרטית? האם גם אתה, כשאתה מסיים יום עבודה, הולך לעבוד עוד יום בקליניקה פרטית? איזו מן גישה עקומה זו שאחרי יום עבודה עמוס, תובעני ומלא אחריות בסקטור הציבורי, אתה חייב בעוד עבודה? מי מנערי האוצר מכיר באמת יום עבודה של רופא?
    אני אוהבת את כל העיתונאים שאומרים: "בצהריים המחלקות מתרוקנות". הבה נספר להם איך נראת ארוחת ערב שישי, שבתות וחגים ובמיוחד לילות של רופא מנהל מחלקה.גיהנום. אין לי מילה אחרת ולכולם נדמה שרופא חייב את חייו לזולת. רופא חייב להיות זמין כל הזמן לכולם. עד שלא חיים עם רופא לא מבינים.
    כמעט ואין מקצוע מקביל שמבקש לצד העבודה לימודים אינטנסיביים לאורך כל הקריירה. אתה חייב להתעדכן כדי להציל את החולים שלך. את העונג הצרוף הזה תעשה בזמנך הפרטי.
    הבה נדבר על אווירת העבודה: לכל פקיד בעיריה יש מזגן, מזכירה, כוס תה, משרד שמנקים אותו מדי פעם. אדרבא. כנסו למחלקות, הביטו בטינופת, שימו לב שלרוב המנהלים אין מזכירה ובהרבה מקומות גם המזגן לא עובד (אברבנאל למשל). להכנס יום יום לסרחון, לצפיפות ולהקשיב למצוקת המשפחות (שבאופן אובייקטיבי צודקות) זה אושר גדול.
    כשכתבת שהסכם הנוכחי הוא לתשע שנים, שכחת פרט חשוב: הרופאים היו חתומים על הסכם שעשר(!) שנים נאסר עליהם לשבות. אחרי עשר שנים, הרופאים לא הבינו שלא עליהם מוטל לנהל משא ומתן כי זה לא משהו שהם מכירים, ושני הגיבורים אידלמן וצקי זיו נר עשו את כל הטעויות האפשריות. אנחנו רגישים יותר למחיר הקוטג' מאשר לבריאות שלנו, זה ברור. הרי אם היו מפרסמים מדי יום תלוש משכורת של רופא בכיר (לא מתמחה) מול תלושי משכורות אחרים במשק – כולנו היינו מבינים את גדול השערוריה. רופא, פרופ', מנהל מחלקה יכול למות מרעב בצאתו לפנסייה.
    ועוד פרט קטנטן.
    מבין אלו המסיימים רפואה בשנים האחרונות – גבוה מספר הנשים מהגברים. גם פה אנו עדים לתסמונת הצווארון הוורוד: היכן שיש נשים – השכר יורד. יש עוד הרבה, הכי פשוט ללוות רופא מן השורה, לא מתמחה, לא סטאז'ר, רופא שהשקיע ומשקיע ממון רב ושנים ארוכות כדי לרכוש מקצוע כדי להבין שהדבר האחרון שאתה מאחל לילד שלך זה ללמוד רפואה.

  2. עדי בן יעקב

    איציק
    הם לא רצו לעבור על החוק ובסוף נאלצו לעבור על החוק. קדושת ההסכמים מחייבים והארגון היציג אסרו עליהם את השביתה בגין אותו הסכם שנחתם עם הרי . אבל בסופו של יום הם נאלצו להפר את החוק כי ניתנו נגדם צוי ריתוק.
    ובכן האותה פרה קדושה שנקראת "שלטון החוק" שמעוותת את חיינו כבר כעשרים וחמש שנה מופעלת בצורה סלקטיבית אך ורק נגד חלשים ונגד עובדים אני מקווה שהיום יגיע תורה ואם כמה מאות ואם ירצה השם אלף מתמחים יפרו את צוי המניעה אולי נתחיל כאן לראות משהו.
    תסים לב שבלי המחאה המתמחים לא היו מעיזים ובלי המתמחים המחאה כוחה היה חלש בהרבה. סולידריות מעמדית. אולי הגיעה זמנה?

  3. טלי

    האם אתה תומך אוטומטי במאבקי עובדים בגלל שאתה מאמין שזוהי השיטה הטובה והנכונה כשיטה או שאתה מאמין במאבקי עובדים כי אתה חושב שעובדים הם איכשהו בעלי מוסר גבוה במיוחד ? אתה מצפה מעובדים לא לחשוב על כך שבארופה למשל, (שהיא אופציה ממשית בשבילם, כי יש ביקוש לרופאים ישראלים בארופה) הם ירוויחו יותר, יעבדו מספר סביר של שעות וירגישו פחות תסכול מול המטופלים שלהם? האם אתה חושב שהם צריכים לעשות החלטות מקצועיות על בסיס האינטרס האישי שלהם ושל משפחתם או על פי מה? פתריותיות? אתה בעצמך מציין את הברור מאליו, הבחירה בהתפטרות היא תוצאה של ארגוני עובדים לא דמוקרטים ולא מייצגים אז מאיפה אי הנוחות? הרופאים שאני מכירה מרגישים תסכול בעיקר מהמשמרות הקשות, הארוכות מאוד, והעובדה שבשביל להרוויח שכר שאפשר להתפרנס ממנו צריך כנראה לעבוד המון שנים בצורת כזאת של משמרות, שגם הופכת אותך לרופא הרבה פחות טוב וגם להורה הרבה פחות טוב.אד הם צריכים להתנצל על כך שהם חושבים על עזיבת הארץ? זה מזכיר לי את הטוקבקים שאומרים "הייתם צריכים לבחור במקצוע בגלל השליחות ולא הכסף" עבודה זה לא צדקה עבודה זה עבודה. והם ממש לא התפטרו כי הם איזה אדיאולוגים של הפרטה הם התפטרו כי הם חשבו על התנאים שלהם, על עצמם, על העתיד שלהם ועל זה שלא בא להם לקריב את עצמם. ואם יש איזה קבוצה בתוכם שמעודדת את השר"פ אתה מוזמן לכתוב עליה מאמר, אבל מאמר כזה שאומר "משהו מסריח אצל המתמחים" כשיש כל כך הרבה התלהמות נגדם, ועוד ממך, זה חוסר טעם בעני.

  4. שאול סלע

    אם אתה מרוויח משכורת ענק רצוי מאוד שהכסף יופנה לרכישת בעלות ללא חובות. אם נפלטת מההייטק בגיל ארבעים פלוס ללא קורת גג נקיה מחובות נפלת לרב.

    התעסוקה של הרופאים היא יחסית יציבה ובטוחה

  5. איילת

    זו לא "קללת ההייטק". כאישה, אחרי גיל 40 הסיכוי שלי למצוא עבודה בכל תחום הוא אפסי – ומאחר ואינני עובדת בהייטק גם עד הגיל הזה לא הצלחתי להרוויח שכר המתקרב לממוצע במשק, או להתקרב לזכאות למשכנתא על אף שאיני רחוקה מגיל זה.

  6. דרור בל"ד

    לפני כך וכך חודשים הצעתי כאן, באחת מתגובותיי, כי על העובדים הסוציאליים להצהיר על התפטרות קולקטיבית לאחר ההסכם המבזה בין סוחר העבדים עופר עיני ובין איציק פרי. כמובן שתגובה זו נבלעה בים המלל והילל אודות הכשלון המחפיר. והנה כאן, באותו אתר המרבה כל כך לעסוק בעם הדורש צדק חברתי ופחות מדי (למיטב זכרוני, זהו המאמר הראשון המתייחס לשביתת הרופאים) בצדק הרפואי, מותח איציק ספורטא ביקורת על התנהלות המאבק.

    לטעמי שלי, מאבק הרופאים המתמחים הוא הוא המאבק החברתי. כך צריך להתנהל מאבק, כאשר כל צד משתמש בכלי הנשק אותו הוא יכול להפעיל. לצד בריונות הממשלה ואלו הקודמות לה, לצד בריונות בית המשפט לעבודה בראשות הגב' נילי ארד, לא נותרה ברירה כלשהי למתמחים אלא לשבור את הכלים ולהכריז על צעד נואש זה. זו חובתם האזרחית, ואילו לא היו נוהגים כך היו מועלים בחובתם, ממש כמו העובדים הסוציאלים שמעלו בחובתם.

    הרופאים אינם עובדי חיפה כימיקלים. מאבקם הצודק כמובן של עובדים אלו אינו בר השוואה למאבק המתמחים, הנאבקים – למעשה שוכבים על הגדר – עבור כלל העם, אותו עם הדורש צדק חברתי. מאמר שיכול להיות מאמר תגובה ישיר למאמרו של ספורטא ניתן לקרוא כאן
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4133279,00.html

    נתניהו הוא לא רק אוייב הציבור, כפי שטוענים רבים ובצדק, הוא בראש ובראשונה אוייב בריאות הציבור.

  7. יונתן

    ודווקא במאבק המתמחים אני לא ממש תומך.

    הדבר המעניין הוא שרוב הציבור שלא תומך במאבקי עובדים בד"כ דווקא כן תומך במתמחים.

    האמת היא שגם בהיי טק ובמנהל עסקים לא מרוויחים סכומי עתק מיד אחרי הלימודים אלא צריך לצבור וותק ונסיון ומה שבטוח הוא שבענפים האלו אין את אותו בטחון תעסוקתי שיש ברפואה(בהיי טק במיוחד יש בעיה של פיטורים בגיל העמידה).

    התנגדות המתמחים לתורנויות מומחים צעירים מראה שגם הם מבינים שההתמחות היא שלב ביניים,זה והעובדה שרוב המוחים(שלא מגיעים לשליש מכלל החברים בהר"י) מגיעים דווקא מבתי חולים מרכזיים יחסיים ומהתמחויות מתגמלות(אין ביניהם מרדימים) מראה שהמחאה הזאת היא מחאת "מגיע לי" במובן השלילי ביותר.

  8. סימה

    משום מה כמעט אף אחד לא מדבר על זה שרק המתמחים במרכז הארץ מתפטרים. כמה נוח לא לראות את העובדה שיש לנו שתי מערכות בריאות נפרדות במדינה. ההסכם שהר"י חתמו עליו, על כל מגרעותיו, מנסה להשוות את שתי מערכות הבריאות הללו. המתמחים במרכז הארץ, שגם לי כמו לספורטא היה קשה להבין למה קצת קשה לי להזדהות עם מאבקם, ממסמסים לגמרי את הנקודה הזו. הם רוצים את מה שהובטח לחבריהם בפריפריה, ובשביל להבטיח זאת הם מאיימים בעזיבה המונית לחו"ל. אולי לפני שיפנו לחפש עבודה בקנדה ינסו לעשות זאת בבאר-שבע או בעפולה? שוב מתברר שמבחינות רבות קנדה הרבה יותר קרובה למדינת תל אביב מאשר אשקלון.

  9. ריקי

    צריך להעלות לרופאים את השכר, אבל הם לא יכולים לקבל שכר הייטק. כי הם לעולם לא יקבלו ולא יוכלו לתת מה שעובדי הייטק נותנים או/ו מקבלים.
    הרופאים מקומם ברפואה, הם בחרו בכך בהתאם לאופיים ויכולותיהם. לא כל רופא יכול להיות איש הייטק והפוך.
    האם הם מוכנים גם לקבל את החסרונות של עובדי הייטק- מתח נפשי, אורך "חיי מדף", שנויים תמידיים יומיומיים וללא משוב מיידי על עבודתם?
    הם הלכו לרפואה בשל יתרונותיה- מעמד, סיפוק ומשוב אנושי ואופק מקצועי.
    הם יודעים שאין את רוב היתרונות בענף ההייטק גם לא בראיית חשבון.
    לדעתי הם בתסבוכת ורבים מהם מעדיפים לחזור לעבודה עם הסכם מכובד. צריך לתת להם פתרון הוגן כדי לרדת מהעץ. אני גם לא מאמינה להם שלא אכפת להם ממה שיקרה לחולים, אבל בכל אופן נשבר כאן ערך, ודמות הרופא כבר לא תהיה מה שהיתה.
    חג שמח לכולם.

  10. שרון

    אני לא מבינה מה הטעם לכל התרגילים של הממשלה שנמנעה מלדבר עם המתמחים עד הרגע האחרון. הם מנסים ללמד את המתמחים מאיזה צד משתין הדג? אני מאוד מקווה שהמתמחים ילמדו את הממשלה משהו חדש. המצב ברפואה בלתי נסבל כבר שנים וזה עולה לנו כל יום בחיי אדם לא רק שרופאים שובתים או מתפטרים. אני יכולה רק להצטער שלא כל המתמחים התפטרו. אם זה היה קורה בטוח לא היו מתעלמים מהם.

  11. אסף אדיב

    אני שותף לתחושה של כותב המאמר ביחס למאבק המתמחים. גם אני תומך אוטומטית במאבקי עובדים ומרגיש מזה זמן לא נוח עם המאבק של המתמחים. הם ידעו שהולך להיות מו"מ. למה לא הקימו גוף בתוך ההר"י שילחם על האג'נדה שלהם? למה לא ניסו לגייס תומכים מקרב הרופאים המקצועיים והמתמחים לאג'נדה שלהם לפני השביתה. למה לא התייצבו מהיום הראשון למו"מ בתביעות ברורות? אנחנו יודעים למה. כי הם היו עסוקים בעבודה ולא האמינו בכלל באיגוד מקצועי ובהשפעה ציבורית. בזמן המאבק ועל רקע תנועת המחאה ושביתת העובדים הסוציאליים הם הבינו שיש כאן פוטנציאל להשפיע. מה עשו אז? הודיעו כי יתחילו עכשיו לעבוד לשינוי פני הרפואה הציבורית בישראל? הקימו מטה להגדלת תקציבי הרפואה בפריפריה וביטול הביטוחים המשלימים? תבעו שהמעבידים יחזרו לשלם מס מקביל? יצרו קבוצת פעילות ופעילים שמוכנים להתגייס לשנות את החברה בארץ? לא ולא. הודיעו שהם מתפטרים אם לא יתנו להם יותר שכר. זה לא מאבק חברתי. למרות שתביעתם צודקת הם בחרו בדרך מוטעית שאין לה כל סיכוי להוביל לפתרון. אם האוצר בסוף יענה להם זה גם לא יתן שום פתרון לבעיות הרפואה בישראל. אם הוא יסרב בשרירות ליבו ויתעקש לקיים את ההסכם המחורבן שחתם עם הר"י הוא ירסק את התנועת הזו. אחדים מהם יסעו לחו"ל ורבים יורידו ראש וימשיכו בעבודה בציפיה שההתמחות תסתיים ויוכלו להצטרף לרופאים בכירים שמרויחים הרבה כסף – יותר מדי כסף לטעמי.