string(2) "he"
string(2) "he" -array(0) { }

אומרים ישנה ארץ יושביה

בין הים לנהר: יואב קפשוק על התקווה והעניין שמעוררת הקבוצה החדשה "ארץ יושביה", ועל נקודות התורפה שזקוקות עדיין למענה. המשך דיון
יואב קפשוק

בערב שלישי השבוע התקיים המפגש הראשון הגדול של הקבוצה החדשה ארץ יושביה. הקבוצה קוראת להפסיק לחשוב במונחים של הקו הירוק כקו שמפריד בין מדינת ישראל למדינה פלסטינית עתידית, ולהתחיל לחשוב – בדרכים שונות ויצירתיות ככל הניתן – על המרחב שבין הים התיכון לנהר הירדן כעל יחידה אחת משותפת ליהודים ופלסטינים. על פי הכתוב במסמך העקרונות שלה, הקבוצה תומכת במתן מענה לשאלות הפתוחות של 1948, למשל שיבה של הפליטים הפלסטינים.

כמי שחושב שפתרון שתי המדינות בהתאם למתווה אוסלו אינו ישים – וכי תהליך אוסלו בפועל איננו תהליך שלום, אלא תהליך של הפרדה בין יהודים לפלסטינים ששימר והעצים את העליונות היהודית – אני נמנה על חברי הקבוצה החדשה, אולם לעת עתה, החלטתי לא להוסיף את שמי לרשימת התומכים שמופיעה באתר.

הסיבה לדוּאליות הזאת היא שמחד יש לקבוצה פוטנציאל ליצור שינוי לכיוון של חיים משותפים שוויוניים בדרך זו או אחרת של כל התושבים החיים במרחב שבין הים לנהר, אך מאידך יש סכנות רבות שיכולות להפוך את הקבוצה דווקא לזאת שתספק הכשר להמשך העוול והדיכוי המתרחשים יום יום בשטח.

בסעיפים הבאים בכוונתי להתמקד בבורות אליהם הקבוצה יכולה ליפול. אני עושה זאת דווקא משום ההתלהבות והחשיבות העצומה שיש בהקמת ארץ יושביה, הנובעות מהצלחתה לקחת רעיון חדש-ישן של חיים משותפים בכל המרחב מהים לנהר ולהופכו לרלוונטי ולאקטואלי. מדובר ברעיון שעשוי וצריך לשנות כליל את את ההגדרות של ימין ושמאל המוכרות לנו מזה שנים. הקבוצה הצליחה ליצור שותפות שעד עתה נראתה דמיונית בין קבוצות כמו מתנחלים מצד אחד ואנשי שמאל רדיקלי מהצד השני; ומנגד, הרעיונות של ארץ יושביה מצליחים להעביר את המסר – אולי בפעם הראשונה בצורה ברורה – לפיו אין הבדל גדול בין ליברמן וישראל ביתנו מצד אחד, לבין מפלגות קדימה, העבודה ומרצ מצד שני.

לכן ברוב הסעיפים הבאים אתמקד דווקא בנקודות התורפה של הקבוצה. זאת, בתקווה שהדבר יביא לדיון ושיח ביקורתיים כלפי ארץ יושביה, שיחשפו אותה לקהל הרחב ויביאו כמה שיותר קהלים וקבוצות לפנות ולקחת חלק פעיל בדיונים ובפעילויות בהן יועלו רעיונות מגוונים לחיים משותפים במרחב האחד הזה.

משמאל למעלה ועם כיוון השעון: פעילי ארץ יושביה יהודה שנהב, מוחמד ג'באלי, אליעז כהן ויעל ברדה, בדיון פתוח בבית העם, 11.10.11. צילומים: ygurvitz, cc by-nc-nd

1.

הנקודה הראשונה והמדאיגה ביותר היא שמבין כל הדוברים ביום שלישי היה נציג פלסטיני אחד, מוחמד ג'באלי. לא היתה נוכחות של פלסטינים מהצד השני של הקו הירוק, וגם לא לפליטים פלסטינים. לשאלה מדוע זה כך, הסבירו ג'באלי – ולפניו דן גולדנבלט, יוזם הקמת הקבוצה – כי פלסטינים רבים תומכים ברעיון המרחב האחד ובקבוצה עצמה, אך לא מעוניינים להשתתף בעוד מסגרת רעיונית של השמאל משום שמסגרות מעין אלה – כדוגמת תהליך אוסלו – רק הרעו את מצב הפלסטינים. לכן הם מעדיפים "לשבת על הגדר" מאשר "לבזבז את זמנם בעוד דיון רעיוני של אנשי שמאל שנכנסים לתא טלפון אחד בבילעין". יש לציין כי פלסטינים רבים השתתפו בניסוח עקרונות הקבוצה, לקחו חלק פעיל במפגשים במתכונת מצומצמת יותר ומהווים חלק מרשימת התומכים של הקבוצה.

כאשר אנחנו בוחנים את החברה האזרחית בישראל, הרי ישנן קבוצות ותנועות רבות בהן יש השתתפות נכבדה של פלסטינים. אחת מהן, לדוגמה, היא תנועת תראבוט הנאבקת בנישול ובדיכוי המתמשך של הפלסטינים ושל קבוצות מדוכאות נוספות. חשוב להדגיש כי ייתכן והסיבה להבדל היא שארץ יושביה היא קבוצה חדשה ועדיין לא פנתה בצורה אפקטיבית לצד הפלסטיני; ייתכן והדבר נובע מההבדל באופי הקבוצות – תנועות כמו תראבוט הן  אקטיביסטיות וארץ יושביה היא קבוצה רעיונית; וייתכן שהסירוב של חלק מהפלסטינים להשתתף בדיונים מעין אלה נובע מקולות מינוריים בקבוצה (במפגש היה זה אחד מנציגי המתנחלים שהשתתפו בדיון, ראו סעיף 4) שמצדדים בהמשך העליונות היהודית מהים לנהר בדרך זו או אחרת (למרות שבמסמך העקרונות של הקבוצה, המייצג את כל החברים בה, יש קריאה חד-משמעית לשוויון מוחלט בין יהודים לפלסטינים, כולל הכרה גם "בזכויות הקהילתיות והקולקטיביות של שני העמים").

2.

המסקנה מהנקודה הקודמת, ואני מייחד לה סעיף שלם כי היא קריטית לדעתי לסיכויי הצלחתה של ארץ יושביה, היא שכדי להצליח ליצור שינוי, על הקבוצה לפעול ולחתור מן ההתחלה לכדי שיח, דיון ושיתוף של קבוצות אתניות רבות ככל הניתן בין הים לנהר: פלסטינים אזרחי ישראל, תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, הפליטים הפלסטינים, וגם קבוצות מהחברה היהודית כגון מזרחים מהמעמדות הנמוכים, חרדים אשכנזים, תושבי עיירות הפיתוח, עולים מאתיופיה ורוסיה ואף מהגרי עבודה ופליטים.

מה שרצוי מאוד לא לעשות, הוא להתחיל בשיח רק בתוך החברה היהודית, בדגש על שיח בין יהודים משני צדי הקו הירוק. זו תהיה טעות כי שיח פנים-יהודי הוא המשכה של ההדרה המתמשכת של הפלסטינים. זו בדיוק היתה הדרך של רוב תנועות השמאל בישראל שדיברו בינן לבין עצמן על שלום (הישראלים דמיינו את השלום, כפי שכתב על כך לב גרינברג בספרו "שלום מדומיין, שיח מלחמה"), בזמן שבשטח נמשכו תהליכי הדיכוי והנישול.

לכן צריך לפעול בניגוד לדרך שהציע אחד הדוברים בפאנל: הוא ציטט את אחד מחבריו הפלסטינים שאמר – אתם היהודים תשבו עם עצמכם ותחליטו מה אתם רוצים ורק אחר כך תבואו לפלסטינים. במילים אחרות – אל תבלבלו לנו את המוח עם יוזמות שלום כשאתם לא סגורים על עצמכם. אני חושב שעצה זו היא הדרך להמשך ההפרדה בין יהודים לפלסטינים. מה שצריך לעשות הוא הפוך: לקיים כמה שיותר דיונים על מרחב משותף מהים לנהר בהם ישתתפו הן יהודים והן פלסטינים, דיונים בהם ידונו בנוסחאות מגוונות לשיתוף פעולה במרחב בין הים לנהר.

3.

עקב האכילס השני של הקבוצה הוא ניהול שיח אודות רעיון עתידי בעוד בשטח הנישול והדיכוי של הפלסטינים ושל קבוצות אחרות נמשך. לכן על ארץ יושביה לא להיצמד רק למסגרת הרעיונית של הנוסחה העתידית לשיתוף המרחב, אלא לומר את דברה לגבי המשך הדיכוי והנישול של הפלסטינים ושל קבוצות נוספות בכל המרחב המשתרע מהים לנהר. במילים אחרות, אסור שהדיונים יסיטו את תשומת הלב מהנישולים והדיכויים, אך גם אסור שהנישולים והדיכויים ימנעו מחשבה ודיונים על עתיד המרחב.

לכן ההתמודדות עם ביקורת שתימתח על ארץ יושביה בסגנון: "לא חשוב מספר המדינות אלא הנישול והדיכוי בשטח כיום", תהיה שאין סתירה בין להיאבק בדיכוי מחד ולדון במרחב משותף בכל השטח מאידך.

4.

ארץ יושביה והרעיון של המרחב האחד יוצאים, בצדק, נגד הניסיון רב השנים של השמאל הציוני למרק את מצפונו על חטאי 1948 באמצעות התמקדות בחטאי 1967. במילים אחרות – מדוע שתושבי תל אביב ישלמו את המחיר על השלום, אם אפשר לגבות אותו רק מהמתנחלים בגדה המערבית ורצועת עזה? אבל צריך לוודא שהמתנחלים לא עושים שימוש בקבוצה ובשיח של מרחב אחד כדי לספק לגיטימציה למפעל ההתנחלויות, בעוד באותו זמן השליטה היהודית בכל המרחב נמשכת. יהיה מעניין לעקוב אחר ההתפתחויות בעמדת המתנחלים החברים בארץ יושביה בנושא זה.

בדיון ניתן היה לראות את ההבדלים בין שניים: מצד אחד, המשורר אליעז כהן מכפר עציון, שדיבר מפורשות לא רק על זכויות אזרחיות לפלסטינים כפרטים, אלא גם על זכויות קולקטיביות; ומנגד, יואב שורק מעפרה, שדיבר על מתן אזרחות גם לתושבי השטחים, אך על כך שהמדינה מהים לנהר תישאר יהודית, זאת אומרת הדומיננטיות היהודית על כל המרחב תימשך בדרך זו או אחרת.

גם אם המהלך של המתנחלים כאן הוא ציני, השינוי התפיסתי שיש בשיח על מרחב אחד הוא שינוי שיוביל להפסקת ההתעלמות הציבורית מהמתרחש בגדה המערבית וברצועת עזה. כי כל עוד נמשך השיח של "עוד מעט תקום מדינה פלסטינית" (גם אם תקום אין בכך ניגוד לתפישה שבעתיד יהיה כאן מרחב אחד), נמשכת ההתעלמות מהאלימות חסרת התקדים של המתנחלים כלפי הפלסטינים, ולאחרונה גם נגד פעילי שמאל; נמשכת האדישות לכך שלאורך שנים אנשים חיים תחת משטר צבאי, ללא זכויות אזרחיות מינימאליות; וכמו כן התעלמות מהמשך נישול תושבים מאדמותיהם ומבתיהם (וזה גם קורה כמובן גם בתוך הקו הירוק).

5.

מה שמעורר עניין ותקווה בקבוצה – אך בצדו גם לא יאפשר לעת עתה להתקדם למשהו קונקרטי – הוא שלפחות על הנייר הקבוצה שואפת לתת ביטוי למגוון רחב של דרכים לפתרון הסכסוך באמצעות מרחב אחד מהים לנהר. נכון לעכשיו, חלק חשוב במסמך העקרונות של ארץ יושביה מבוסס על ספרו של יהודה שנהב, "במלכודת הקו הירוק", שהצליח ליצור שיח מחודש באקדמיה ומחוצה לה על אודות רעיון המרחב האחד מהים לנהר. מתוך שלל האפשרויות הנוספות של שיתוף במרחב, מעניין יהיה לראות איזה מקום תתפוס העמדה התומכת במדינה אחת חילונית, דמוקרטית ולא-אתנית מהים לנהר, כפי שכתבו לדוגמה יואב פלד והורית הרמן פלד, ועד כמה תהיה דומיננטית התמקדות הקבוצה בזכויות היהודים במרחב, כפי שהציע בעבר אמנון רז קרקוצקין.

כל העמדות הללו – ורבות אחרות – צריכות להישמע ולהדיין ולא להישאר במסגרת האקדמיה בלבד. זו נראית לי כרגע מטרתה העיקרית של ארץ יושביה, ונקווה כאמור שהשיח יתקיים בין קבוצות רבות ככל הניתן שחיות בין הים לנהר.

6.

אני מקווה שהשיח הנוגע לשיתוף במרחב בין הים לנהר יתפוס תאוצה ואף יהפוך לעמדה שכיחה, מה שכיום עוד רחוק. האם השינויים בשיח הם שיביאו לשינוי המציאות? הרי אם בסופו של דבר האינטרסים הכלכליים הם הקובעים, האם קבוצות חברתיות בעלות פריבילגיות בצד היהודי (כולל גם את השמאל הרדיקלי שמדבר על מרחב אחד משותף) יסכימו ויאפשרו הלכה למעשה לשוויון אמיתי בכל המרחב? שוויון גם בזכויות החברתיות כמו הזכות לרווחה או להשכלה? האם קבוצות אלה יסכימו לרדת ברמת החיים שלהן ובמצבן הסוציו-אקונומי, על מנת שילדים מיישובים כגון שכם ועזה; רהט וסח'נין; וגם ירוחם וחצור הגלילית, יקבלו את אותם משאבים וסיכויים לרמות השכלה והכנסה גבוהות כמו ילדים מיישובים יהודיים מבוססים כגון הרצליה ורעננה? מסופקני.

אולם למרות הספקות, הביקורת והסכנות הצפויות, ובידיעה שמדובר בתהליכים ארוכי טווח, אני מאמין שקבוצת ארץ יושביה תצליח להפוך את רעיון המרחב האחד המשותף מהים לירדן לרעיון שכיח בשיח הציבורי; לרעיון שקבוצות אתניות רבות ככל הניתן החיות במרחב זה ייחשפו אליו ויציעו נוסחאות יצירתיות למען מימושו; ולבסוף לרעיון שיהפוך למציאות.

לקריאה נוספת:

שלד בארון "תהליך השלום" / יהודה שנהב

לטפל בחרדת הדו-לאומיות / אמנון רז-קרקוצקין

על הבעיה המוסרית בפינוי התנחלויות / אייל קליין

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

  1. סידור חדרים

    "ארץ הבחירה – איש לא העלה בדעתו לבקשה במקום שהיא מצויה בו באמת – בתוכנו פנימה… ארץ הבחירה מצויה במקום שאליו נישא אותה… ארץ הבחירה, שם יורשה לנו סוף-סוף להצמיח אפים עקומים, זקנים שחורים ואדומים, רגלים עקומות, מבלי שיבוזו לנו על כך… שם נחיה סוף-סוף כאנשים בני-חורין על אדמתנו… שם ייהפך כינוי-הגנאי יהודי לתואר כבוד, כמוהו כגרמני, אנגלי, צרפתי, בקיצור, ככל בני התרבות"

    (מתוך הרצל מאת עמוס אילון)

  2. חרכת אל-מוקאוומה אל-אסלמייה

    אפשר למצוא אפיקי פעולה משותפים (למשל, האיבה העזה לחסידי חלוקת הארץ בשני העמים).

  3. שאול סלע

    במובן שאבן הריחיים של "עם יהודי" תוסר יחד עם הסוכנות היהודית ושו"ת ?

  4. עמוס נוי

    החידוש היחיד בתנועה (?) השעטנזית הזו היא העובדה שהיא מחבקת את מפעל ההתנחלות (ומתכוונת לעשות סיבוב הופעות שם).

    שמתם לב איך הכותב מצר שאין פלסטינים מהשטחים הכבושים בשעה שהוא מספר לנו ששני יהודים = אחד מעפרה ואחד מכפר עציון – התווכחו ביניהם על היקף הזכויות שהם מוכנים להעניק לפלסטינים? זה כל הסיפור

  5. רן גולדן

    אחד העקרונות של אותה תנועה הוא: "אין לעקור תושבים ממקומם, יהודים או פלסטינים, החיים הן בתחומי הקו הירוק והן מחוצה לו."
    האם חברי התנועה לא שמעו את אבו עבס אומר שהוא רוצה את פלסטין נקייה מיהודים ? כמו תמיד שיח חרשים של השמאל הישראלי שלא קשוב לקולות מהצד הערבי.

    ונכון אין הבדל בין ליברמן וישראל ביתנו למרצ ולעבודה מה שצריך להיות זהו הפתרון שמציעה התורה והמצחיק הוא שזה גם יהיה בסוף הפתרון שגם אתם תבינו שהוא הפתרון היחיד.

    מות הציונות ותחיית התורה והיהדות.

  6. עוזי אורנן

    איזו תוכנית יפה של חיים בשלום, בלי קיפוח ובלי זכויות יתר!
    אבל רצוי לערוך את התוכנית הזאת תחילה בקנה מידה יותר קטן, למשל בתוך מדינת הקו הירוק. מה קורה לשיוויון בתוך הקו הירוק? מה קורה לאזרחים הישראלים שהמדינה מחלקת אותם לשני סוגים ("אזרחי שבות" ו"אזרחי ישיבה")? מה קורה ל"אזרחי ישיבה" כשהם רוצים לרכוש דירה ביישוב שהוגדר "יהודי"?
    בעלי התוכנית המרקיעה, אנא פנו תחילה (או לפחות בד בבד) אל מה שנעשה בגבולות הקו הירוק. הילחמו על שיוויון האזרחים הישראלים.
    אל תשכחו לדרוש נישואים אזרחיים, כדי שמי שירצה לממש את חייו מחוץ לגבולות העדה הדתית שלו (שקוראים לה משום מה "לאום") יוכל לעשות זאת. אם זה יצלח – תהיה זו דוגמה נפלאה לאפשרויות העתידות של ברית אמת. כשיש דוגמה טובה מול העיניים הכול נראה אחרת.

  7. איתי

    בשביל שהם יגורו ביחד, רק הזאב צריך להשתלט על יצריו.

    הסכנה הגדולה ל"ארץ יושביה" היא להינשך על ידי הזאב.

  8. IJAN-San Fransisco

    עסקים כרגיל בחבורת הפרופסורים הפוסטים הישראלים. מנכסים את מי שפרץ להם את הדרך מבלי להזכיר את תרומתו. קשה לנו להאמין שהנ"ל לא קראו את המאמר של הפנתר ראובן אברג'ל והפרופסור סמדר לביא שיצא ב 2007 במלאת שנה למלחמת לבנון ב' ודיבר בפרוטרוט על פתרון מדינה אחת והמצב המזרחי. לקח להם ארבע שנים להפנים, אבל כמו שאמר הפרופסור שטרית, במאבק המזרחי יש כאלה שמנענעים את העץ (ושוברים את הגב שלהם תוך כדי) ויש כאלה שקוטפים את הפירות ומקדמים את הקריירה שלהם כשהם שוכחים מי הפיל אל חיקם את הפירות מהעץ. הנה הקישור.
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1453
    גם כמדומני שהתפרסם בהעוקץ באביב שעבר המאמר של סמדר לביא על פמיניזם מזרחי והמדינה האחת. אולי בגלל שזה עסק בנשים לא טרחו החבורה הזאת להתייחס אליו.

  9. דן גולדנבלט

    זו כמובן עלינו. אני חושב שבמקום התבכיינות, התקרבנות, צדקנות, קיבעון, זעקות בשער, ארץ יושביה מנסה לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות סוכנת של רעיון המרחב האחד.

    ישנה חשדנות לא מעטה. לא אני ולא רבים אחרים בתוך הקבוצה מוכנים להיות מכבסה להתנחלויות בלי שכל היהודים במרחב ישלמו מחיר. אנחנו מודעים לחוסר השוויון בתוך ישראל ומאמנים שבפתרון של מרחב אחד יש בסיס לתיקון חוסר השוויון הזה.

    מדובר בתנועה רעיונית שמטרתה לאתגר את השיח. רבים מאיתנו, ובכלל זה אני, מנהלים שיחות רבות מאד עם פלסטינים משני עברי הקו הירוק. כל המשתתפים בקבוצה הם דמוקרטים והקבוצה לא פתוחה לכאלו שאינם. הקבוצה גם תנהג בשקיפות מירבית. אתם מוזמנים להשתתף וכמובן, גם, אם תבחרו, להמשיך ולשבת על הגדר ולנגח.

  10. שחם

    פשוט קשקוש מוחלט.ישנן אינספור דרכים להתאבד ולא צריך לכתוב מאמרים ארוכים
    ומשעממים לשם כך.אפשר לשלול את הציונות אבל ליבא לשם כך פועלים מאריתריאה???אפשר לשנוא את האשכנזים בגלל "התנשאותם" אבל אז איך יכתב מאמר מסוג המאמר שלפנינו??? (אם זאת לא התנשאות אז מה זאת התנשאות?)ואפשר גם לרצות לחיות בבגדד שנקראת בעברית יפו או רמת גן או השד יודע מה אבל לא צריך להמציא לשם כך את "ארץ יושביה".

  11. יוסי ברנע

    ראשית יש להתיחס למושג היהודים, השליטה היהודית וכיו"ב. אם לא נתייחס למושג זה נישאר בשיח מהותני של קטגוריות לאומיות – אתניות שתפיסה דמוקרטית לכאורה מחפשת לסדרן במרחב משני צידי הקו הירוק. אולם לאומיות אתנית אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הדמוקרטית, וגם המחוזות שבהן היא היסטורית צמחה הינן כיום מדינות המגדירות עצמן כרפובליקות, כמו גרמניה ופולין. היהודי הסבור שהוא כזה מבחינה לאומית מוגדר עפ"י קרטריונים דתיים ובכל מקרה, אין זו הגדרה לאומית מבחינה פוליטית המצביעה על הריבון ועל מדינת המולדת. יש צורך חיוני להבחין בין מוצא אתני או דתי לבין לאומיות פוליטית במובן שכל אזרח הוא חלק מריבון, והתנאי לכך הוא הכרת המדינה וקודם כל החברה בישראל בלאום ישראלי, אחת דתו או מוצאו האתני. זהו התנאי הבסיסי לכל מהלך של שינוי רדיקלי במרחב.
    אחרי שאנטון שמאס הכריז שהוא ישראלי בלאומו, אך נדחה ע"י אדמור השמאל א.ב. יהושע, יש צורך בהתיצבותם של אינטלקטואלים ממוצא אתני ודתי: יהודי,מוסלמי,נוצרי כמו גם ערבי,פלסיטני, או בדואי כדי לומר:אנו ישראלים הרוצים לחיות במדינה דמוקרטית. אנו רוצים שגם שכננו יהיו במדינה דמוקרטית, ואם אכן תהינה שתי המדינות מדינות דמוקרטיות המצדדות בלאומיות אזרחית (ולצערי מה שאני כותב הינו רק חזון ולא ראליה), תוקם הפדרציה הישראלית-פלסטינית בארץ ישראל המערבית, היא פלסטין א"י של המנדט שלאחר הספר של 1922.

בא/ה לפה הרבה?
העוקץ זקוק לעזרתך!
סגירה X